קמפיין דמדומי המערב
הארץ התיכונה בשלהי העידן הרביעי

חזרה אל המבוא לקמפיין

בוגו ווילוברוק (Willowbrok)

גזע: הוביט

גיל: 52
מוצא: קהילת ההוביטים של קורמאלן (מרכז איתיליין), המשפחה במקור מהנפה הצפונית של הפלך

מקצוע: לוחם או גנב

בוגו ווילוברוק, בנם של מר פאלסטלוף הנכבד ורעייתו אלאנורה המנוחים, נולד למשפחת הוביטים שניהלה במשך שנים מבשלת בירה מצליחה במרכז איתיליין; מתח במשפחה הביאו אותו לחיים מחוץ לקהילת ההוביטים הגולים של איתיליין; תחילה לשירות כאפסנאי של גדוד בצבא גונדור (במהלך מלחמת הלוטוס), ולאחר מכן כעוזר טבח בטירת ריל-אמרות'. שמועות מטרידות על משפחתו, והדרך בה סייע לבריחתה של ארנדיס ריל-אמרות' מידי סוכני משמר היונה, הביאו אותו במאוחר בחזרה אל מחוז הולדתו... רק כדי לגלות שהחששות הגרועים ביותר שלו התגשמו; וגרוע מכך.

מראה חיצוני: בוגו נראה כמו הוביט ממוצע למדי, שהגיע לגיל ישוב הדעת, בלא שיתלווה לכך יתר על המידה של הדרת כבוד או הופעה של ג'נטלהוביט מוקפד.
שיערו של בוגו ארוך מעט מהממוצע, סבך מוזנח במעט של תלתלים בגוון חום-חלודה שהחלו להאפיר בצדעיים; מימדים נאים למדי, שהחלו בשנים האחרונות לבחון את מידת עמידות המקטורן הצבאי הישן שלו; פני-הוביט עגולות וטיפוסיות, סמוקות קמעה ומגחכות לעיתים קרובות, עם לסת חזקה, אף רחב ושרידים של צלקת ישנה בצד שמאל, מזכרת מחרב מעוקלת של בן-מזרח במהלך מלחמת הלוטוס. לחגורת מכנסי העבודה מוצמד לעיתים קרובות ספל עץ גדול המטלטל ומשקשק על כל צעד מצעדיו. זאת, כאשר הפריט הלא הוביטי-טיפוסי הצמוד לכך, הוא חרב פרשים גונדורית מעוטרת בפשטות, שעבור בוגו היא שקולה במימדיה לחרב ממזרית.

תולדות חיים:
בוגו נולד וגדל במחפורת פשוטה בפאתי שדה קורמאלן, ששנים רבות קודם לכן החלה את דרכה כמנהרת אכסון דולפת ומוכת עכברים שבעליה הקודמים סבר שעשה עסק רווחי, כאשר מכר אותה בכמה פרוטות למשפחת הוביטים גולים; משפחת ווילוברוק עמלה להפוך את המקום בהדרגה למשכן ראוי להוביטים, והקימה לצידה מבשלת בירה פשוטה לפי מיטב המסורת של הנפה הצפונית, ממנה התפרנסה בכבוד במשך שני דורות, רק בכדי לאבד הכל בשנים האחרונות ממש, קורבן לחמדנות וחוסר המזל שפקדו את אחיו הבכור של בוגו, פלסטראד.
מוצאה של משפחת ווילוברוק הוא במקור מהעיירה Overhill, בלב יער אורנים סבוך המצוי מספר נאה של מיילים מצפון להוביטון ומעון באג, ונחשבת בעיני רבים ל"שער הנפה הצפונית"; בוגו, שנולד מספר שנים לאחר שכמה מבני המשפחה הפנו עורף לכפור החשוך שהחל מזדחל מהצפון, גדל ולמד בעל-פה רבות מן המסורות המשפחתיות, ובעיקר על מעללי 'שלושת האחיינים' לבית ווילוברוק: קותו, פולדו ואברארד, שנחשבו בזמנו לגרועים בפרחחי הנפה הצפונית (או ליתר דיוק, שני פרחחים חסרי בושה, שהצליחו תמיד לגרור את דודנם המלומד אברארד אל תוך התעלולים שלהם). שלושת האחיינים התאהבו על מעל לאוזניים ברוזליה הורנבלאואר היפיפיה, וחילצו אותה מאירוסין כפויים ללאנגראם גראנדמיל, אחד האיכרים העשירים והקמצנים ביותר בנפה הצפונית, שהתפאר בלא בושה כיצד כספו יקנה את רוזליה מאביה, ממש כשם שקונים כבשה. נראה כי אלמלא האסון הקפוא שהחל שולח את אצבעותיו לנפה הצפונית, שנים מעטות לאחר מעשה, היו ההוביטים המקומיים משיחים שם עד היום בתעלול המבריק שעשו שלושת הדודנים לאיכר גראנדמיל ביריד של ברוקנבורינגס, שהפך אותו לבדיחת השנה מסקארי ועד לאבן שלוש הנפות.
רוזליה הצטרפה אל שלושת הדודנים (ומספרים כי נהנתה למדי מן הדרך בה התחרו זה בזה על חיבתה, ולא מיהרה במיוחד לבחור ביניהם), ושנים מספר לאחר מכן, עשתה בחברתם את המסע הארוך מהנפה הצפונית מזרחה ודרומה, מן הפלך ההולך ומחשיך בואכה ממלכת גונדור (דרך עגומה, מסוכנת ועם הרבה פחות ארוחות מכפי שראוי). מעלליהם של שלושת הדודנים, גם במהלך אותו מסע קודר, הפכו לשם דבר: פולדו המקסים והחלקלק היה היפה מבין השלושה, על רעמת תלתליו האדומים-מבריקים; קותו הפליא לנגן, ונטל עימו אחד מאוצרות המשפחה: כינור מהודר ועתיק-יומין שלפי המסורת ניתן ממעון באג כמתנה לאחד מבני המשפחה דורות על דורות קודם לכן; ואברארד, חיוור ומגמגם ככל שיהיה, היה המלומד מבין השלושה, בעל שליטה בחצי-תריסר שפות ובכתבים עתיקים. מילדותו המוקדמת, שמע בוגו פעמים רבות על ההרפתקאות שעברה החבורה, שהלכו ועטו הגזמות משעשעות רבות יותר עם השנים בהם סופרו חזור וספר בפונדקים של שדה-קורמאלן ומעבר לה: החל מהדרך בה היפנט קותו להקה שלמה של זאבים בנגינת הכינור שלו; וכלה בפשיטה הגדולה שביצעה החבורה על המזווה של חבורת גמדים אלימה ורגזנית ("היה לנו חשבון היסטורי לישב" נהג פולדו הזקן להטעים, כאשר כוס בירה גדולה ומקציפה בידו "יחי בילבו באגינס! אם כי הדרך בה נאלצנו להמלט בסופו של דבר אינה יפה לבריאות, וודאי שלא על בטן מלאה כל-כך")
במשך שנים רבות, עלו עסקיהם של בני ווילוברוק יפה, המבשלה שהקימו שגשגה והתרחבה, והבירה שרקחו וכינו אותה "רוזליה" על שם ההוביטית האהובה על שלושתם, היתה שם דבר בקרב הוביטים ובני-אדם. אלא שדווקא אז, כאשר השנים המסוכנות דעכו בין צללי העבר, המטבעות צלצלו והארוחות היו סדירות ועשירות, החלו צללים קודרים להתעבות מעל המשפחה; תחילה חרישיים ונסתרים. התחרות בין שלושת הדודנים על ליבה של רוזליה הסתיימה בסופו של דבר, כאשר זו בחרה להנשא לפולדו, יפה התואר והחלקלק שבין שלושתם, וכך בא לעולם (ביחד עם עוד ארבע אחים ואחיות) פאלסטלוף, אביהם של פארסטראד ובוגו. אלא, שמה שהחל כתחרות ידידותית, החל מוליד בהדרגה צללים חשאיים של מרירות וקנאה, שהלכו וגברו ככל שהשנים חלפו, וגיבורי המסע הנועז החלו מזדקנים; הידידות נחלשה, עד שנשברה לגמרי והפכה למריבה גלויה. אברארד נטש ראשון, ועקר להתגורר ברובע הספריה המהודר של מינאס איתיל; קותו נותר להתגורר בשולי המשפחה של דודנו פולדו, אולם חי כל השנים בגפו, ונגזר עליו גורל של זקנה ארוכה ומרה, שבסופה שברון לב נוסף שקיצר סופית את ימיו; וגם טרם החל הכסף להדלדל, לא עלה בידי הכסף והשולחן הגדוש מטעמים כדי לפצות על יגונו, המחלות שהחלו פוקדות אותו והכינור הישן שהשתתק כליל. פולדו, שהפך לראש המשפחה, היה הראשון מבין השלושה שהלך לעולמו, בגיל מכובד אולם מאכזב למדי יחסית להוביט; ורוזליה, שהשנים גזלו את יופיה וחרשו בה קמטים עמוקים, לא התאוששה, ובשנים האחרונות החלה צלילות דעתה לדעוך. גרוע מזה; אבלה וגעגועיה לבעלה, הפכו אותה בהמשך טרף קל להפצרות ולתמרונים של נכדה פאלסטראד, שירש את תלתליו היפים של סבו, ובעיני רבים גם את כשרון הנגינה של קותו.
(הגם, שבוגו לפחות שולל את הטענה הזו מכל וכל, וטוען כי הנגינה של אחיו הבכור היא אמנם מהוקצעת להפליא, אולי מעט יתר על המידה; ובהחלט חסרה את הרגש שהפך את נגינתו של קותו ליפה כל-כך).
בימי נעוריהם, היו קותו ופלסטראד ביחסים קרובים בהרבה מאשר כיום; פלסטראד, שהיה תמיד הנאה והיצוגי מבין שניהם, ניסה תמיד ללמד את אחיו הצעיר והפרחח כיצד ראוי להתלבש ולהתנהג, בכדי להחשב לג'נטלהוביט שיוכל לבוא בכבוד בטרקליני שועיהם של בני העם הגדול (Lost cause); ובמיוחד, לא להמשיך ולהתפרץ לטרקלין הנגינה ברגליים מטונפות, לאחר טיפוס על עץ פרי או ביקור לא קרוא-נוסף בשדה עשבי-התבלין של אחד מאיכרי הסביבה.

ואז, הכה האסון במשפחה; מר פאלסטלוף ווילוברוק, אביהם של בוגו ופלסטראד, נסע עם רעייתו למסע עסקים לצפון גונדור; סמוך לאנדואין, לא הרחק מגבול רוהאן, ארבו לשיירת העגלות בני-מזרח, אחת מחוליות הפשיטה שהתגברותם תרמה בסופו של דבר לפרוץ מלחמת הלוטוס. רבים מבני השיירה, לרבות פאלסטלוף ורעייתו הנכבדה, קיפחו את חייהם מידי התוקפים, או נרמסו בפרסות הסוסים המבוהלים כאשר ניסו להמלט.
אבל כבד נפל על בני ווילוברוק; ובאותה עת ממש, בעוד ההוביטים אבלים על ראש המשפחה המנוח שלהם, ביצע בכורו פארסטראד מהלך זריז בחלקות לשונו, והפך את עצמו למנהל המבשלה המשפחתית, בתמיכתה הקולנית של סבתא רוזליה שמאז ומעולם התמוססה בפני החיוך ורעמת התלתלים שלו. מהלך זה הסתבר, בתוך שנים מעטות, כשגיאה קטלנית. פארסטראד היה חמדן מדי, שואף מדי כלפי מעלה, והשקיע את המשפחה בחובות עצומים כאשר לא רק שקנה מבשלה חדשה על צלע גבעה בעד הון גדול (שרובו נלקח כהלוואות מפה ומשם), אלא בזבז סכום עצום נוסף בנסיון נפל להסב את רוב המבשלה לבוטיק של יינות יוקרה. עד מהרה, החלו הפסדים והסתבכויות, אולם במשך שנים, התמיכה שהעניקה רוזליה לפארסטראד הפכה אותו לחסין מכל נסיון להתערב במעשיו, בתוספת לעשרה קבין של יהירות בלתי נסבלת.
כאשר החלו העסקים להתערער, החל פלסטראד לחטוא בהזנחה, ובשלבים מאוחרים יותר, עשה טעות פטאלית נוספת כאשר נכנס לשותפות עם בן אצולה צעיר וחסר אחריות מבית גונדורי עתיק, והפקיד בידיו בפועל את ניהול העסקים. זאת, בעוד פלסטראד עצמו חולם על הון שיעשה בתור נגן כינור מקצועי ומהודר - נקודה שהפכה אותו בהדרגה לבדיחה בקרב ההוביטים, שלא רחשו ברובם לנסיונו לעטות פיאה נוכרית לבנה מסולסלת בעודו מנגן, ועוד פחות מזה לדרך בה ניסה להסתיר את רגלי ההוביט השעירות שלו במגפיים מבריקים ומפונפנים (פרסטראד לא שוכח ולא סולח עד היום ללהקת פרחחי ההוביטים שהצטרפה לקטע הסולו שניגן במופע יום הנצחון במקהלה מתוזמרת היטב של גיהוקים מהשורה האחורית). בהמשך, עתיד יהיה פרסטראד לשקוע יותר ויותר להימורים בקלפים, בחברת בני-לוויה מפוקפקים יותר ויותר, ולשקוע בחובות גדולים והולכים, למלווים 'ססגוניים' יותר ויותר. שותפו רימה אותו וברח עם רוב הכספים, מותיר את בני ווילוברוק עם החובות, שמהר מאד עלו להם בשעבודים ובאובדן המבשלות ורוב נכסיהם; מה שלא עצר את פרסטראד לבוא מפעם לפעם להתחנף לרוזליה השוקעת והלא צלולה כדי להוציא ממנה עוד כסף מהשאריות שנותרו לה. בסופו של דבר, כפי שעתיד בוגו לגלות מאוחר מדי, הביאו החובות את פרסטראד למעשה הנבלה האחרון שלו - לשקר לקותו הזקן והחולה וליטול ממנו את הכינור הישן ממעון באג, גאוותו והמזכרת היחידה שלו מהפלך, בטענה שהוא זקוק לו להופעה, כאשר בפועל פרסטראד מכר את הכינור כדי לשלם לאחד הנושים שלו.
בוגו, שהיה הוביט פשוט בהרבה, ומעולם לא נטה חיבה לאורח החיים ולדרך בה פרסטראד - עוד בימי זוהרו - מנהל את עסקי המשפחה, מאשים את עצמו כיום על הדרך המהירה מדי בה הפנה עורף ועזב את העסק המשפחתי ואת קורמאלן, במחשבה שמעטים מאד מבני משפחתו יטרחו להקשיב לו, אם יצא כנגד אחיו הבכור המהודר.
בוגו התגלגל מכאן לשם, ומתוך רצון למעט הרפתקאות ש'יוציאו ממנו את ריח המגפיים של אחיו הג'נטלהוביט', וגם מתוך שאיפה לנקום את המוות של הוריו, מצא את דרכו אל הצבא של גונדור, שם שירת כאפסנאי באחד הגדודים שלחמו במלחמת הלוטוס, תחת פיקודו של קפטן פלנתאר המפורסם (מאוחר יותר, המפקד האחרון של מסדר עוטי השחור והכסף, בטרם פוזר על-ידי אלאדון); את המלחמה גמר עם שקיק כסף צנוע, אבל נאה, ומאחר והחדשות ששמע מהבית לא עודדו אותו לשוב, המשיך בוגו להתגלגל, או כמו שהוא מכנה את זה "גררתי את רגלי נוטפות הבוץ מפה לשם, ממחבת לסיר, ומסיר לקדירה".
שנים מעטות לאחר המלחמה, מצא בוגו את דרכו לטירת ריל-אמרות', במה שהחל כרעיון לעבודה של מספר שבועות כדי להרוויח עוד כסף בעודו סמוך לשולחן גדול ועמוס כל-טוב; אלא, שהגבירה ריל-אמרות' ובנותיה למדו במהירות לחבב אותו ולהעריך את הבישולים שלו, מה שהאריך את שהותו שנים מעבר למה שתכנן, במעמד מכובד למדי של עוזר ראשי לטבח הטירה המזדקן. בשנתיים האחרונות, אמנם, החל בוגו שוקל שוב ושוב לעזוב: הבשורות מקורמאלן הפכו רעות יותר ויותר; וגרוע לא פחות, צילו של משמר היונה החל לחדור לטירת ריל-אמרות', ובוגו חש בלולאה המתהדקת, שהפכה את מגורי המשרתים בהדרגה לקן צרעות. אלא, שבוגו היסס, גם בשל הקשר האמיץ שפיתח אל הבת הבכורה של הליידי, ארנדיס ריל-אמרות' הצעירה, שבשנים בהם היתה נערה פורקת עול, סייע לה בוגו פה ושם בכמה מן ההרפתקאות ומעשי הפחז שלה.

וכך, מצא בוגו את עצמו מעורב בתסבוכת, כאשר עמד לצידה של ליידי ארנדיס באותו לילה נורא בו נחשפו פניה האמיתיות של אחותה, שהסגירה אותה לידי היונאים; וכך, הפך שותף לקרב שפרץ בקומה התחתונה של הבית באותו לילה גשום, שבו בפעם הראשונה דקרה ארנדיס אדם ופצעה אותו פצעי מוות; ובוגו עצמו התמודד מול שני משרתים בוגדניים אחרים, פרק את נשקם, חבט בהם כהוגן ונעל אותם בארון חשוך ומצחין. וכך, נמלטו ארנדיס ובוגו לתוך החשיכה והגשם, בלב הולם ועם חרבות שלופות בידיהם, לא לפני שארנדיס שברה את אפה של אחותה הצורחת במהלומת אגרוף.

בוגו תכנן להוביל את בת-לוויתו אל חווה של ידיד ותיק; אלא שאז, מאוחר מדי, הגיעו לאוזניו הידיעות על הדרך בה רימה אחיו את קותו הזקן, גזל ממנו את הכינור שלו וקיצר את ימיו; ורמז על כך שהפעם, אחיו הסתבך הרבה, אבל הרבה מעל למידותיו...

חזרה אל המבוא לקמפיין