הארצות של העולמות המוכרים

רובע היידראו-סיטי

מהות כללית: האיזור הגדול בחלקו המזרחי של האי גלאסטור, המשמש כנמל הסחורות הגדול ומרכז המסחר והעסקים של היידרקרון, שהינו "הלב הכלכלי הפועם" של ההאימפריה. זירה לפעולת בני החברה הגבוהה, ולאינספור תככים פוליטיים וכלכליים.

I) תאור כללי

היידראו-סיטי, הרובע השוכן על חלקו המזרחי של האי הפנימי של אגם היידראו, הינו רובע העסקים ומרכז העצבים הכלכלי של היידרקרון ושל האימפריה ההידרוסטית כולה. זהו רובע שרוב חלקיו בנויים באופן מרווח ומהודר למדי, אולם ההמולה המסחרית השוקקת בו במהלך היום הופכת אותו צפוף למדי, אם כי בניגוד לרובע שער-אנדרו, אין מדובר בהמולה של צעקות רוכלים ופשוטי עם הקונים ומוכרים סביב דוכני שוק מכוסי אריג וחניות קטנות, אלא בהמולה עסקית של סוחרים וג'נטלמנים לבושים בהידור, העוסקים במקח על עסקאות גדולות ומשתלמות היטב.
רחובות רובע היידראו שוקקים פעילות – מרכבות הטסות לכאן ולשם, עוטי-צילינדרים המסתובבים כשהם נושאים ונותנים על כספים, הלוואות ומשלוחי סחורה יקרי ערך, נערי שליחויות המתרוצצים לכאן ולכאן עם חבילות והודעות, דגלים המתנופפים ברוח, עגלות עמוסות סחורה יקרת ערך החורקות מרוב עומס בעודן נגררות אחרי סוסי משא מיומנים, ומעל הכל נשמעים, מדי פעם, צלצוליהם ההומים של פעמוני הבורסה הגדולה של היידרקרון, השוכנת ברובע זה.

רובע היידראו-סיטי מתחלק לשלושה חלקים: נמל הכתר התופס את השוליים המזרחיים של האי, הסיטי, שהוא עיקר הרובע, ואיזור הבורסה המגודר והשמור היטב בדרום-מערב הרובע.

מכיוון שרוב הספינות המגיעות להיידרקרון, בעיקר הפשוטות והבלויות שביניהן, עוגנות תמיד בנמל הגדול של רובע הנמל, ואילו ספינות המלחמה של הצי ההידרוסטי עוגנות ברובע רמילטון, הרי שהצפיפות בנמל הכתר אינה גדולה מדי כמעט אף פעם.

II) נמל הכתר

נמל הכתר, המשתרע מצפון הרובע ועד דרומו כרצועה רחבה וקשתית, מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

א) החלק הצפוני של נמל הכתר – נמל היאכטות

החלק הצפוני ביותר הינו נמל היאכטות – מקום ארוגנטי, מצוחצח ומהודר, המכיל את ספינות השעשועים של עשירי העיר ובית המלוכה עצמו, שאינם רוצים כי ספינותיהם יעגנו ברובע הנמל הצפוף והגדוש צחנת דגים. מקום זה הינו מגודר ושמור למדי, והכניסה אליו אסורה לכל מי שאינו "חבר מועדון היאכטות המלכותי" או אורחו. החברות במועדון זה שמורה לבעלי ספינת שעשועים אחת או יותר, המשלמים למועדון 2,000 פ"ז בחודש, דמי חברות ואחזקת הספינה.
איזור היאכטות, מלבד המעגן עצמו, מכיל מספר חנויות יקרות וסנוביות לציוד שייט, קייט ודייג, וכן מספר מחסנים ואת פונדק "גל הזהב"

פונדק "גל הזהב" ומנהלו מקסימיליאן רנסר: פודנק "גל הזהב" הוא מקום מפואר מאד, הידוע כמתנשא ושונא זרים במיוחד. הפונדק, המתמחה בדגי סול בחמאה, מנוהל במישרין על-ידי ראש מועדון היאכטות המלכותי, פקיד בשם מקסימליאן רנסר – אדם גבוה וצנום, בעל אף נשרי, עיניים ירוקות וראש מאורך ומקריח, ידיים דקות בעלות אצבעות ארוכות, עטויות בטבעות יקרות, ושיניים קדמיות בולטות במקצת, המזכירה למקטרגיו, לפחות, מין של סנאי מאוס, מה שהדביק לו את הכינוי "מקס הסנאי", המרתיח אותו כל פעם מחדש.
"מקס הסנאי" הוא אחד היצורים הדביקים, השפלים והמגעילים ביותר שניתן להעלות על הדעת, אפילו בעיר ארוגנטית כמו היידרקרון. הוא אוהב מאד להכרך אחרי האורחים הנכבדים, כשהוא מחליף איתם הלצות קרש חוזרות-על עצמם בנפיחות קרתנית, כשהוא מצחקק צחקוקים מזוייפים, וחושף אגב כך את שיניו הקדמיות הבולטות והמכוערות. אל אלו שמתחתיו, בעיקר עובדי המזח, הוא מתייחס בשחצנות מתועבת, כשהוא יורד לחייהם על כל פרט קטן, ותמיד מסתובב עם פנקס בו הוא רושם על המקום את הקנסות שהוא מטיל עליהם על כל עניין של מה בכך, כשהוא מניף את אצבעו הגרומה באוויר ומעלה ארשת "אבהית" לכאורה על פניו המאוסים ("טה-טה-טה, בחור! על רשלנות משלמים, וביוקר!"). אין זה אומר שמקסימיליאן עצמו אינו מתרשל, ביחוד לאור העובדה כי הוא אינו נמנה בין המשכימים לקום, גם כאשר יש עבודה חשובה לעשות – אולם כל עוד הוא יכול להטיל את האשמה על אחד העובדים, די לו בכך (ואם אין לו כיצד להטיל את האשמה, הוא קונס את האומלל על כך ששכח להזכיר לו אתמול עד כמה העבודה חשובה). למקסימיליאן יש חווילה מפוארת למדי בקצה איזור היאכטות, ולידה גינת ורדים, שהוא אובססיבי אליה במיוחד, וקונס בקנס כבד כל עובד הקרב אליה (מלבד שתי נערות שתפקידן לטפל בגינה), באומרו ש"הורדים האציליים שלי אינם אוהבים את ריחם המצחין של דלת העם! זה גורם להם להיות חולים, לחמודים שלי!"

ב) החלק הדרומי של נמל הכתר – מעגן הספינות הזרות

החלק השני, הנמצא בדרום הנמל, בצד המרוחק מאיזור היאכטות, מיועד לספינות זרות אשר ניתן להן אישור לעגון בהיידראו-סיטי – בדרך כלל ספינות בשליחות דיפלומטית, או ספינות סוחר מפוארות הנושאות עימן מטענים רבי ערך, וכ"ו. איזור זה הומה, פשוט ומוזנח הרבה יותר, וידועה התקנה האוסרת על המלחים הזרים (להבדיל מקברניטים ונוסעים בעלי לבוש A ומעלה) לעזוב את הרצועה המצומצמת של המזחים והמבנים הקרובים אליהם. באיזור זה, שהוא המקום ההומה וההמוני ביותר ברובע, מכיל מספר פונדקים המוניים למלחים.
פונדק "ארגז הים" והדגל העתיק: הידוע בפונדקים אלו הוא "ארגז הים" – מסבאה גדולה, אפלולית ומלאה אדי ויסקי ורום זולים ומלחים שיכורים הרובצים בצל, משחקים בקלפים ובקוביות, צועקים ומקללים, חזון שהוא נפוץ מאד ברובע הנמל, אך לא בהיידראו-סיטי.
אחד הדברים הידועים מאד בפונדק הוא דגל ימי עתיק, בעל עיטורים מוזרים התלוי במסגרת נחושת על אחד הקירות, ואינו דוהה לעולם. איש לא יודע ממתי הדגל שם, ולמי היה שייך. אף אחד, כולל קוסמים שביקרו כאן, לא הצליח לפענח את הסימנים המיוחדים שבתוכו – אך השמועה מספרת כי הדגל מכיל קוד כלשהו, הקשור למפת מטמון עתיק ורב-ערך.

ג) החלק המרכזי של נמל הכתר – "חברת ואלנקאלד ההידרוסטית"

החלק המרכזי והעיקרי של הנמל שייך ל"חברת ואלנקאלד ההידרוסטית" – חברה מסחרית השייכת במישרין לכתר ולמדינה ההידרוסטית, העוסקת בסחר רב-היקף עם הקולוניות ועם מדינות זרות, ויש לה מונופולין, או הטבות רבות משמעות בסחר בסוגים מסויימים של סחורות, כגון מתכות יקרות, וסוגים מסויימים של תבלינים ובדים יקרים. לחברה זו, שהיא אחד מעמודי התווך של כלכלת האימפריה בכלל ועיר הבירה בפרט, יש כ200- ספינות סוחר מכל הגדלים הנמצאות בבעלותה, מה שהופך אותה לגוף הספנות המסחרית הגדול ביותר בצד זה של היבשת, ורק "חברת ואלנקאלד המערבית" של אוליבר קונסן מרוטמייר מתחרה בה, אך מעולם לא השיגה אותה.
חברת ואלנקאלד ההידרוסטית מחזיקה מזחים רחבי ידיים, שמאחוריהם מגורים פשוטים אך נוחים למלחיה, מערכת אחסון רחבת-ידיים, הכוללת גם מבוך תת-קרקעי מסועף, המגן על סחורות יקרות ערך מפני פגיעתם הרעה של מרבית העבריינים (אך חושפת אותן מדי פעם לפלישה של מפלצות החודרות מהעולם התחתי, ביחוד רפשנים מרגיזים, שמוצאים תמיד דרכים להכנס פנימה, למרות מאמצי המשמר של החברה להרחיקם משם ולחסום את דרכי הכניסה שלהם). מעבר למחסנים, מצויים משרדיה וארכיונה של החברה, שם מאוכסנים, בין היתר, חשבונותיה המסובכים.

מנהל חברת ואלנקאלד ההידרוסטית, לורד פטריק רינטון: מנהל חברת "ואלנקאלד ההידרוסטית", לורד פטריק רינטון, הוא אדם מרשים וכסוף שער בשנות ה50- שלו, הרפתקן מפורסם וקצין צי לשעבר, שזכה במספר אותות גבורה על הצטיינותו בקרבות שונים בים וביבשה. את תואר הלורד קיבל לפני כ6- שנים, לאות הוקרה על השירותים הרבים והמסורים שהעניק לכתר לאורך חייו הפוריים.
לורד רינטון, אדם תקיף וישר, מנהל מזה כ-12 שנים ביד רמה את ענייני החברה, וכמעט והכפיל את רווחייה מאז נכנס לתפקידו, בעיקר בשל כשרון העסקים המפוקח שלו מחד, והקפדתו היתרה על טוהר מידות ומאבקו הלא מתפשר בשחיתות (שעלתה לכמה וכמה פקידים וקברניטים במשרותיהם) מאידך. הוא לא פחד להעלות את חמתם של בעלי עוצמה רבים במנהל האימפריה, כאשר הקפיד מאד כי לעובדים ומלחים של החברה שהינם ילידי הקולוניות ינתנו שכר ותנאים הוגנים ושווים כמעט בכל לאלו של ההידרוסטים – שערוריה שהגיעה, בשעתה, עד המלך, שבסופו של דבר, לא בלי היסוס (כרגיל), החליט שלא להתערב בפעולותיו של לורד רינטון. מנהל חברת "ואלנקאלד ההידרוסטית" ידוע, בין היתר, כתומך נלהב ורב עוצמה של ליידי מרג'ורי ושל הסיעה השמרנית בפרלמנט, ורבים מנחשים כי כאשר יפרוש מתפקידו הנוכחי ימצא במהרה את דרכו למוסד מכובד זה.
לורד רינטון, בעל ידע עצום בגיאוגרפיה והיסטוריה של מקומות רבים בואלנקאלד, בעיקר של הקטיליאנה, פיתח קשרים רבים עם קלאנים של אמזונות, להם סייע לא אחת במהלך הקריירה שלו. בין היתר, היה ידיד ובעל ברית חשוב של הלגה קלסייל (כיום אחת ממנהיגות האמזונות החשובות ביותר בטיר-וורלין), ביחוד בתקופה בה שירתה את הידרוסט כמפקדת גדוד של שכירי חרב. עד היום, לורד רינטון מעסיק אמזונות בתור שומרות ראשו ובמספר מקומות רגישים אחרים – ככל הנראה משום שהוא בוטח בנאמנותן האישית כלפיו, ובחוסר הנגיעה שלהן לתככים ולאינטרסים הכלכליים והפוליטיים השונים באימפריה. שמועות טוענות כי יש לרינטון כלפי שומרות ראשו גם עניין מסוג אחר לגמרי – אולם הוא מכחיש זאת בתוקף.
את לורד רינטון ניתן למצוא בדרך-כלל במשרדו או בנמל, אלא אם כן הוא בחופשה או פגישת עסקים. הוא ידוע כאדם שאינו חס על עצמו, העובד במרץ שעות ארוכות מאד, ולעיתים מבלה לילות שלמים במשרדו או בעניינים הקשורים לתפקידו. הוא ידיד ותיק של אדמיראל סטילראו מרובע רמילטון, ומבלה בחברתו לא פעם, על כוסית משקה משובח. הרפתקנים שקנו את אמונו של סגן מפקד הצי לא יתקשו להגיע גם אל לורד רינטון, אך גם הרפתקנים ידועים אחרים, בעלי מוניטין ושם טוב יתקבלו בדרך-כלל בברכה ובלחיצת יד אמיצה, ויוכלו כמעט תמיד לקבל עסקה הוגנת בעד משימות אלו ואחרות – אולם מנהל "ואלנקאלד ההידרוסטית" הוא אדם בעל אבחנה חדה, ואין כמוהו בחשיפת מתחזים, שקרנים ורמאים, שיועפו אחר כבוד החוצה, בלא עדינות יתרה.
מעל הכל, לורד רינטון מתעב בכל ליבו את משפחת רות'הורן (ר' בהמשך), מסרב לעשות עימם עסקים כלשהם, למרות עושרם והשפעתם הרבה, כשהוא נוהג לומר "מהחבורה הזו יצמחו רק צרות לעתיד, חכו ותראו".

הטרגדיה האישית של לורד רינטון: אשתו של לורד רינטון, שהיתה סוחרת הידרוסטית מוכשרת בזכות עצמה, נרצחה בנמל בוארטה שבאינטוריה בידי נזירים מטורפים ממסדר רמיקנוס לפני כ16- שנים, ובעלה האבל מעולם לא נשא אשה אחרת במקומה. באותה הזדמנות, נחטפה ונעלמה בתו אליס, שהיתה אז בת 8 בלבד. לורד רינטון מציע בעד החזרת בתו פרס של 20,000 פ"ז וספר מאגיה נדיר ורב עוצמה שמצא בנעוריו במבוך מסתורי על אי וולקני כלשהו בדרום, והרפתקנים רבים ניסו את מזלם במהלך השנים הרבות שחלפו מאז, אך כולם נכשלו, ועקבותיה של אליס לא נודעו מעולם. ככל שחלף הזמן, כך הלך אביה ואיבד תקווה, אך אופי הברזל שלו לא נשבר, והוא כבש את יגונו וגעגועיו על-ידי התמסרות הולכת וגוברת לעבודתו.

ד) אחוזת רות'הורן

מדרום לאיזור הנמל, מופרד מיתר החלקים בידי תעלות וגדרות גבוהות, עומד בית אחוזה מוזר וקודר, מוקף בגנים של עצים כהי עלים ומוזרים כמוהו עצמו, המקום, סגור ומסוגר, הוא בית האחוזה המסתורי של משפחת רות'הורן. שושלת עתיקה זו, שבניה מילאו במהלך הדורות תפקידים חשובים לא מעטים בהידרוסט, הפכו בדורות האחרונים למקור לאינספור שמועות אפלות. מספרים על האחוזה והגנים שלהם כי כל פרט שם מדהים ביופיו, אולם הכל נראה קפוא וחסר חיים, כאילו הוא עשוי שייש. האווירה קודרת וצוננת, הדורה אולם מבעיתה היכנשהו. המשרתים והשומרים אינם מדברים עם זרים, ומבצעים את תפקידיהם כמכונות קרות ודייקניות, ובני המשפחה עצמם אינם שונים מהם בהרבה – כולם בעלי מראה מדהים, אולם קר, בעלת התנהגות מנומסת להדהים אולם קפואה וחסרת רגש כלשהי. בני משפחת רות'הורן אינם מקיימים קשרים חברתיים כלשהם עם יתר האצולה ההידרוסטית, ובעשר השנים האחרונות לא נראה איש מהם מחוץ לבניין האחוזה, לפחות לא בשעות היום – זאת להוציא את האח הבכור וולפריק, המנהל את עסקי המשפחה, שהינם ענפים ומסועפים מאד, ורובם שרויים בעלטה. וולפריק, שהרחיב מאד את עושרה והשפעתה של משפחתו המוזרה, הוא בעל כח רב בבורסה ההידרוסטית ובעל השפעה רבה בהיידראו-סיטי ומעבר לו. כמו כל יתר בני משפחתו, הוא נאה, שתקן וקר להדהים.
על משפחת רות'הורן מסופר מגוון של סיפורים אפלים – מאגדות על מבוכים מאגיים, אוצרות ואולי אפילו פורטאלים החבויים מתחת לאחוזתם, וכלה בסיפורים על דאמונים, קללות עתיקות וערפדים. מישהו סיפר גם כי ראה את עורב הנשמות נכנס ויוצא מהאחוזה בליל סערה אפל אחד. וולפריק רות'הורן, כמובן, מכחיש את הכל, וטוען כי מדובר בבדיות של בטלני-בירה בבתי הקפה, וכי בני משפחתו הם בסך הכל "אנשים מהוגנים האוהבים מאד את פרטיותם, וזה הכל".

הסיפור על גאלן וקורנליה: הסיפורים האחרונים על אודות המשפחה באו מפיו של טרובאדור בשם גאלן, שהתאהב עד כלות נשמתו באחותו הצעירה של וולפריק, קורנליה רות'הורן, אותה הכיר היכנשהו. וולפריק אסר עליו להכנס אל האחוזה, ואילו הצעיר הנלהב התעלם מכך והתגנב פנימה מספר פעמים. בפעם האחרונה שנראה, בפונדק "הסוס הלבן" ברובע אמפייהארט, שם הופיע באחד מערבי הסתיו של שנת 2439, סיפר לבעל הפונדק ולכמה מכרים כי מצא סוף-סוף את הפתרון לבעיותיהם שלו ושל אהובתו, וכי הוא מאושר בכל מאודו, אולם לאחר שיצא מ"הסוס הלבן" באותו לילה נעלם לתקופה ארוכה, עד שנמצאה גופתו המרקיבה זרוקה בתוך בית חרב בפאתי רובע האקלי, כשסימנים רבים של כלי נשק בתוכה, וסרפדים ארסיים גדלים ועולים מתוך חזהו המרקיב, במקום בו היה פעם ליבו. הרוצחים לא נמצאו מעולם, וולפריק, בשם משפחתו, מכחיש כל קשר לעניין.

III) איזור ה"סיטי"

מעבר לנמל, נמצאת ה"סיטי" – מרכז המסחר והעסקים שהוא עיקר הרובע המקנה לו את שמו ואת המוניטין שלו. הסיטי, מקום הומה ושוקק עסקים גדולים ובינוניים מכל סוג ומין, הולך ונעשה מפואר יותר ככל שמתקרבים אל מרכזו, הבנוי סביב כיכר מפוארת ועתיקה הקרוייה כיכר גלימרדון, במרכזה עמוד שיש עליו מפוסלים מאזניים מוזהבים ענקיים, המוקף בערוגות פרחים מבושמים, מדשאות וספסלי מנוחה נאים – מקום המשמש מקום מנוחה אהוב ומקובל בקרב הסוחרים ושאר באיו של הרובע.
מסביב לכיכר, מצוי מעגל של בתי העסק המכובדים של הרובע, ביניהם מתנוססת קתדרלה המוקדשת לגלימרדון אל המסחר. בין העסקים השונים באיזור ניתן למצוא מספר בנקים, חנויות תכשיטים יוקרתיות ויקרות מאד, חנויות לממכר מותרות, בעיקר בשמים ותבלינים אקזוטיים, ועוד כהנה וכהנה. ב"סיטי" קיימים פונדקים רבים, מהם מפוארים מאד (כמו "ארי הזהב" ו"דגל השחקים") ומהם מפוארים פחות, ואף מפוקפקים, כאשר הידוע ביותר לשמצה הינו פונדק "אגם המרגוע" (ראה בהמשך).

א) חנות "אגדת המשי" של קוראדין קון-סיגלאר

אחד העסקים הידועים ביותר היא חנות "אגדת המשי" – אחת מחנויות הבגדים הידועות ביותר לתהילה בכל רחבי עיר הבירה, שרבים מבני האצולה ואילי ההון נוהגים לרכוש בה את בגדי החג והטקס שלהם. החנות, המכילה שלושה אולמות מכירה, מספר מחסנים ואגף פרטי למגוריו של בעליה, היא מקום נקי, ססגוני ומושך את העיין, ומעל הכניסה הראשית שלה תלוי שלט זהב מוזר, עליו חרוט שמה של החנות שקסם כלשהו גורם לו לשנות צבעים כל העת, בעיקר אך לא רק לפי שעות היום ומצב האור, ומדי פעם להפריח לאוויר אשליות משכנעות מאד של זיקוקין די-נור, שחלקם נראים כלהקות מרהיבות של פרפרים ויצורים ססגוניים דומים.
מנהל החנות הוא קוראדין קון-סיגלאר, פריילוזור מלינדוסטי, שברח משם לפני כמה שנים בשל הסתבכות עם דוכס אכזרי מבני גזעו. קוראדין, אומן מחונן בעל חוש הומור מטורף (חבר של כבוד בגילדת האומנים ההידרוסטית) הוא מעצב בגדים שאין שני לו, המשלב ביצירותיו את טעמו האומנותי במגוון צורות מפתיעות ומקוריות – אם כי הוא שולט היטב בכל רזי האופנה ההידרוסטית, ויודע להתאים את עצמו (אם כי בחוסר חשק) לציווייה הבלתי מתפשרים.
קון-סיגלאר, העוטה על עצמו תמיד גלימות סגולות נוצצות העטויות במיני סמלים ועיטורים מוזרים, ועל ראשו כובע רחב מוזר המזכיר טורבאן סוראגי, נמצא בדרך-כלל בחדר התפירה שבמרכז החנות כשהוא מודד, גוזר, מצייר דגמים, אורג ומעטר, כשהוא שורק לעצמו שירי עם עליזים במגוון שפות, שרבים מהם עברו עיבוד מחדש אצלו, והפכו לפזמונים שנונים על חשבון יריביו השונים בעיר הבירה, או סתם טיפוסים שנראים לו מנופחים ונלעגים. קון-סיגלאר מבין היטב במיסטיקה, ויודע לארוג רונות מאגיות לתוך בגדים וגלימות, מה שהופך אותו ואת חנותו פופולריים מאד בקרב המאגים השונים של העיר, ביחוד אך לא רק מאקדמיית הקסם של מגדל הברקים.
קון-סיגלאר, שאחת הסיבות שהסתבך בארצו היתה כי הרשה לעצמו ללעוג לנפיחותה של "מועצת העננים" (חוג השלטון של הפריילוזורים בדרום לינדוסטי), לוקה בחסרון מרכזי אחד – הוא בז בכל ליבו לנפיחות וריקניות, ואינו יכול להתאפק זמן רב מלהתבדח על חשבון בעליהן של התכונות הללו, מה שגורם לו מדי פעם להתקלות עם לקוחות ארוגנטיים מדי, ביחוד כאשר הוא משתמש בכוחות האשליה שלו בכדי לשים אותם ללעג ולקלס. גם לקוחות רגילים יכולים לצפות, מדי פעם, לתעלול זה או אחר על חשבונם, אם כי לא באותה תדירות ועוצמה. המקרה הידוע ביותר היה כאשר סימקין המנופח, ראש רובע גלבין, איים עליו כי ידאג להכניס אותו לצרות אם לא יסיים בזמן ביגוד נשף עבורו ועבור רעייתו השוטה, אשר "יציג אותם באור מיוחד במינו, היאה למעמדם". קון-סיגלאר יצר עבור הצמד אשליות שנראו כבגדי אצולה נהדרים – עד לרגע בו הגיע הצמד השחצן לנשף, שם התפוגגו בגדיהם והותירו אותם כמעט ערומים לפני עשרות מבני האצולה ואילי ההון של היידרקרון. קון-סיגלאר לא הפסיק לצחוק על העניין במשך ימים ושבועות רבים, וגם העובדה כי נתבע למשפט ונאלץ לשלם קנס גדול לא הטרידה אותו במיוחד – ואף הזמין את סימקין לחנותו לנסות "חליפה מיוחדת במינה" חדשה, הזמנה משום מה לא קיבלה הענות כלשהי, מלבד מבול של קללות זועמות.

אנשים המכירים את קון-סיגלאר מספרים כי הוא בעל ידע עצום במגוון נושאים הקשורים למאגיה, ומוכר לידידים ותיקים ולקוחות מיוחדים הרבה יותר מאשר בגדים סתם. היו שטענו כי לפריילוזור יש ידע רב לגבי מגילות לחשים וריטואלים מאגיים שונים, בין אם הוא מוכר אותם או יודע היכן למצוא אותם, אולם ככל שמדובר על אנשים שאינם שייכים לחוג ידידיו הקרוב, רצוי מאד כי ימנעו מלשאול שאלות ולבקש בקשות מיותרות, שכן בדרך כלל יסתכם גמולם בתעלול מרגיז גרידא, כגון מגילה המכילה לכאורה לחשים רבי עוצמה ההופכת לאחר זמן-מה לעצמות דג מצחינות, מקל זקנים בלוי שהוטלה עליו אשליה הגורמת לו להראות לזמן-מה כמו שרביט קוסמים מפואר, ועוד כהנה וכהנה דרכים להפטר מטרדנים וסקרנים לא רצויים באופן מקורי ומשעשע (מבחינת קון-סיגלאר, כמובן). שמועה אחרת על הפריילוזור היא כי הוא מכיר היטב את ליידי הלן האגדית, ("הליידי האפורה של שדרת האריות"), שנכנסת לחנותו לא פעם בעסקים משל עצמה, ונראתה לפחות פעם אחת, לפי השמועה, כשהשניים מסבים את ליבם על כוס תה ועוגיות חמאה פריכות ומתוקות ודנים על הא ועל דא.

ב) פונדק "אגם המרגוע" של "הג'נטלמן השעיר" בדגר גובס ('גובו המכוער')

אחד המקומות המפוקפקים יותר והידועים ביותר לשמצה בסיטי הוא פונדק "אגם המרגוע", השוכן בשוליו, קרוב מאד לאיצטדיון מרוצי הסוסים של רובע אמפיירהארט. זהו מקום עלוב ואפל, המגיש אוכל גרוע, וכולו מיועד בשביל מהמרים חסרי מזל, שאיבדו את כל כספם (ולעיתים גם את נישואיהם וכל שריד אחר לכבודם) אצל ה-Bookie או במשחקי קלפים. המקום, הידוע בשולחנות עץ מתקלפים ורקובים, באור עמום ומבליח, ובריח כבד של טבק מסוג מצחין במיוחד, מגיש לאורחיו בעיקר אלכוהול ירוד בזיל הזול – בעיקר בירה ירודה וחריפה, וגם הוגאש, כאשר ההסדר הוא כי כל לקוח יכול לקבל את משקאותיו בשליש המחיר בחודש הראשון לשהותו במקום. כל הנכנס למקום יכול לראות בתוך האפלולית מהמרים מרוששים שרועים על השולחנות ועל הרצפה, או שקועים בכסאותיהם כשהם בוהים בחלל במבט אדיש, מת למחצה. שמועה, אשר מוכחשת בתוקף, מספרת כי בפונדק מוכרים גם אופיום. בפונדק מופיעים כמה אומנים ירודים וזולים, לא מעטים מהם סוראגים, השרים ומנגנים מוסיקה דכאונית המלווה לעיתים בשירה מיבבת ומלאת רחמים עצמיים, ההולמת מאד את הלך-נפשם של האורחים הלא-נכבדים.
הפונדק שייך לאחד ה"ג'נטלמנים השעירים" הידועים לשמצה, אדם בשם בדגר גובס, המכונה "גובו המכוער" בסלנג הביבים של רובע האלה והעולם התחתון, ואנשיו של "גובו" מנהלים אותו. שני טרולים אימתניים עומדים תמיד בצללים ליד הכניסה, אלות כבדות בידיהם וגיחוך אלים ומרושע על פניהם, כשהם רק מחכים לראות מי ינסה להשתולל או לנסות לגנוב משקה, בכדי להכות אותו מכות רצח ולזרוק אותו החוצה (כמובן, שהפונדק לא מנדה איש לנצח, ואותו שיכור יוכל לזחול פנימה בחזרה לאחר שעה או שעתיים בתוך האשפה שבחוץ או לכל המאוחר בערב הבא).
המשימות של גובו: מלבד להוציא את פרוטותיהם האחרונות של המהמרים המרוששים, נועד לפונדק גם תפקיד אחר מבחינת בעליו. מדי פעם, מופיע בו "גובו המכוער" או אחד מבכירי משרתיו, תופש אחד או יותר מהמהמרים המיואשים הרובצים בו, ומציע לו "הצעה עסקית שאי אפשר לסרב לה", ובדרך כלל כסף רב בצידה. אף אחד אינו יודע מהן בדיוק טיבן של הצעות אלו, שבדרך כלל משתנות מפעם לפעם, אולם כמה מאלו שהסכימו לכך לא נראו עוד לעולם, ואילו אחרים שבו, כשכיסיהם מלאים בכסף והמזל מחייך אליהם מחדש, בדרך-כלל רק בכדי לאבד את כל מה שהרוויחו במהירות בהימורים חדשים, ולחזור אל "אגם המרגוע" כמעט מיד לאחר מכן. "גובו המכוער", כאשר הוא מופיע, יודע בדיוק את מי הוא רוצה, ושונא את העובדה, כי מרגע שנכנס פנימה, להקה של שיכורים מזוהמים זוחלת אחריו, מיבבת ומתחננת לקבל תפקיד או הזדמנות כלשהי – סצנה שנגמרת בדרך-כלל בכמה הצלפות אכזריות של שוט הכלבים של "הג'נטלמן השעיר" בתוספת אגרופים ובעיטות רגל, מלוות בקללות-ביב גסות.

IV) איזור הבורסה

החלק האחרון והחשוב מאד של ההיידראו-סיטי הוא איזור הבורסה, שהינו החלק המפואר והשמור ביותר ברובע, ומפוטרל בקביעות בידי כוחות גדולים של משמר העיר. הכניסה חופשית לכאורה, אולם המשמר נוטה להטפל אל כל אדם שאינו לבוש בהידור (בגדי לורד לפחות), ולחקור אותו היטב מה מעשיו, והאם יש לו סיבה "ראויה ומהוגנת" להכנס. ככל שביגודו של האורח ירוד יותר, כך יעשו השאלות קשות והיחס גרוע יותר. קבצנים ושיכורים המנסים להכנס לאיזור זה סופגים, בדרך-כלל, מכות נמרצות מידי השומרים, ולעיתים גם מושלכים לכלא לכמה ימים.

רחובות הרובע הינם רחבים, ומרוצפים באבני פסיפס, הנשמרות נקיות בקפדנות, ומעוטרים בעצים ופסלים נאים. פה ושם עומדות חנויות קטנות ויוקרתיות לדברי מאכל וחפצי מותרות "על מנת להנעים את זמנם של באי המוסד המכובד שלנו" כפי שהתבטא פעם ראש העיר של היידרקרון. בלילה, מואר הרובע כולו בידי מערכת משוכללת של מנורות שמן בעלות אהילים צבעוניים, המשרים למקום מראה ציורי וססגוני.

א) הבורסה ומנהלה, מר הדריק קלימר

כללי: המבנה העיקרי באיזור זה הוא הבורסה עצמה - בניין אדיר מימדים, עשוי ברובו שייש לבן, המכיל שלושה אולמות מסחר מפוארים, שקירותיהם מלאים פיתוחי זהב, מחוברים באולמות ישיבה, משרדים ומחסנים, ומעליהם ארכיון כלכלי, ואגפים מפוארים להנהלת הבורסה ולאורחיה.

הבורסה, הנחשבת כלב-ליבה של הכלכלה ההידרוסטית, הומה פעילות כל שעות היום. אולמות המסחר נסגרים עם שקיעת השמש, ואז עוברת הפעילות לחדרי הישיבה ולאיזורים הסמוכים, שם יושבים הג'נטלמנים ההידרוסטים המכובדים ודנים בעסקי היום ובאפשרויות לעתיד, כשהם מעשנים מקטרות, לוגמים יין פורת ושולחים אגרות וחבילות ע"י נערי שליחויות צעירים וזריזים, שרבים מהם מסתובבים באיזור ומחכים לעבודה.

דמותו של הדריק קלימר: מנהל הבורסה של היידרקרון, הדריק קלימר, הוא אדם צעיר יחסית, בן 35 בסך הכל, שאיש אינו יודע היכן נולד ומהיכן בא לעיר הבירה, אולם כשרונו הפיננסי האדיר ושאפתנותו שאינה יודעת מעצורים הוליכה אותו מעלה-מעלה בעסקי המסחר, עד שקיבל את אישור המלך, לפני כשנתיים, לתפוס את תפקידו הנוכחי. הדריק הוא אדם בהיר שער, נאה יחסית, אולם חיוור ומוזר, ורבים טוענים כי בפניו הכחושים או בגופו דבקה אלחה מוזרה, לא מוחשית ובלתי ברורה, הגורמת לבני שיחו להמנע בכל מחיר מלגעת בו. קולו של הדריק שקט מאד, לעיתים קרובות בעל נימה צינית חסרת רחמים. הוא מנהל את עסקי הבורסה במיומנות חסרת פשרות, כשאת כוחו העצום הוא מפעיל לטובת הסיעה האולטרא-אימפריאליסטית "המעגל הפנימי של הכתר" אליה הוא משתייך מזה מספר שנים, ופועל לא פעם לטובת הנסיך ג'ון-סטיוארט, שהכל יודעים כי הוא בעל בריתו, וסייע מאד לקידומו - אולם אין בהדריק דבר מלהט הדיבור האימפריאליסטי הקנאי של חבריו לסיעה או של פטרונו הנסיך, והוא נמנע תמיד מויכוחים, ועושה את שלו בשקט מופתי ויעיל, ויש אומרים מחריד. להדריק אין משפחה משל עצמו, וכולו מסור לעסקיו. שמועות אפלות רבות פורחות על אודותיו, והיה אפילו מי שטען כי מדובר בדאמון במסווה שזימנו אנשיו של ג'ון-סטיוארט. הדריק נמנע מלהגיב על שמועות כאלו, בהערה כי תגובה שכזו היא מתחת לכבודו.קלימר מקורב מאד לוולפריק רות'הורן, ומנהל בעצמו את עסקי אותה שושלת בבורסה.

יריביו של קלימר, הברוקרית לוסי גלייטון: יריביו העיקריים הם לורד פטריק רינטון, ובעיקר ברוקרית ואשת עסקים ממולחת בשם לוסי גלייטון - אשה מתוחכמת, ערמומית ומשכילה מאד, בעלת תאבון רב הן להצלחה עסקית והן לגברים, הידועה בזלזול שלה בסטנדרטים מוסריים ובפלירטים הרבים מספור שקיימה, הן למען קידום ענייניה והן למען התענוג. גלייטון, שאינה מסתירה את שאיפתה להחליף את הדריק בבוא היום, חותרת תחתיו, קושרת בריתות ורוקחת מזימות כלכליות במיומנות, בעודה מחזקת את מעמדה היא. היא אינה רוצה לקשור עצמה בקשר הדוק מדי (בשלב זה) עם אחת הסיעות הפוליטיות בפרלמנט, אך משערים כי היא קשורה בקשר רופף אל לורד סילבריץ' והסיעה הכלכלית שלו (ויש האומרים כי בינה לבין לורד סילבריץ' התנהל רומן אהבים לפני זמן מה, אך שני הצדדים מכחישים).
איש אינו יודע מדוע, אולם לוסי גלייטון מתעבת את הדריק, תיעוב החורג הרבה מעבר ליריבות העסקית והאינטרסנטית ביניהם. שלא לציטוט, היא מכנה אותו "אדם חולה ומסוכן, בעל נשמה של זאב-טרף" ובשמות דומים. הדריק, מצידו, עושה הרבה בכדי לנטרל את יריבתו, אך מעולם לא הצליח בכך לחלוטין. יש הקושרים בינו לבין תקיפה שביצעו נגדה ארבעה רעולי פנים חמושים בחרבות לפני כחצי שנה, אולם לצערה של גלייטון, אין שמץ הוכחה לכך. לכל ההרפתקנים ידוע כי גלייטון משתוקקת מאד למצוא כל מידע מביך שהוא על הדריק, ומוכנה לשלם הרבה למענו - אולם יריבותו של הדריק היא עניין מסוכן מאד, מה שמביא הרפתקנים רבים למשוך ידם מעניין זה מראש.

מעלליו של "סבא שועל": לאחרונה, מטרידה את הבורסה צרה מרגיזה מסוג חדש - נוכל מקצועי, המכנה עצמו "סבא שועל", החל מסתובב בבורסה ובסביבתה בתחפושות שונות, ככל הנראה משכנעות מאד, כשהוא מפיל משקיעים וסוחרים רבים בפח, בדרך-כלל בהצעה של "עסקה משתלמת בהזדמנות מיוחדת", ומצליח להעלם עם כספם בלא להשאיר עקבות. בין קורבנותיו היו, בין היתר, המפקח של רובע אמפיירהארט ("פני ינשוף"), הרקטור של האקדמיה למדעי המסחר, מקסימיליאן רנסר, וסרן פליקס הורטון (ר' בהמשך). משמר העיר כבר הציע פרס של 8,000 פ"ז למי שיצליח ללכוד את הנוכל (שהוא כנראה חבר בכיר בגילדת הגנבים) או להביא ללכידתו - אולם כל המאמצים עלו בתוהו.

ב) הסניף ההידרוסטי המרכזי של ה"ביג בנק" ומנהלו פרדריק לאנג

לא רחוק מהבורסה, עומד הסניף ההידרוסטי המפואר של ה"ביג-בנק" - הארגון הפיננסי רב העוצמה המנוהל בידי ג'ונתן ביג מרוטמייר - מקום מפואר, כולו מרוהט ברהיטי זהב, ששטיחים יקרים ממשי סוראגי אדום פרושים על רצפותיו, ותמונה גדולה של ג'ונתן ביג בכבודו ובעצמו תלויה מאחורי הדלפקים הגדולים, שם נעשות עסקאות ענק ונרקמות מזימות כלכליות ופוליטיות רבות חשיבות.
מנהל הסניף, שהוא גם סגנו של ג'ונתן ביג בניהול הבנק כולו, הוא אדם בשם פרדריק לאנג, המכונה בידי יריביו הרבים בלעג "פרדריק הממזר" - אדם שמנמן ורע מזג, שנולד כבנו הממזר של לורד ידוע מכובסת עניה, וגדל כשהוא מלא בהתמרמרות ושאיפות גדלות ונקם, אותם המיר בדחף התעשרות בלתי נשלט, כאשר כל מאוויו מכוונים אך לעשות כסף, עוד כסף ועוד כסף, בו הוא קונה רכוש הנושא את שמו או אוגר אותו בכספות הגדולות שלו - אך לעולם אין הוא מרוצה, ותמיד ממהר ורוגז, כשהוא מתייחס אל הכפופים לא בחוסר סבלנות קנטרני, כשהוא טוען תמיד כי כולם, מלבדו, הם עצלנים מושבעים ומרגיזים, מה שמביא אותו לצעוק, להעליב ולהשפיל. פרדריק, שהוא חסיד מושבע של הסיעה הכלכלית, בז לכל דבר שאינו נושא רווחים, כמו תרבות, מסורת ואף משפחה - ומעל הכל, למה שמכונה בידי אחרים "מוסר" או "הגינות", הנראים לו כנאיוויות ובזבוז של זמן וכסף.
"האיש הזה, לאנג" אמר פעם כוהן מינגארי חכם שנתקל בו בעת ביקורו בהיידרקרון "אינו איש, אלא רוח רעבה. ככל שישיג, הוא ירצה עוד, ולכן נגזר עליו להיות אומלל כל הימים". פרדריק, כמובן, מגיב בבוז כלפי אמרה זו (יחסו לזרים, כל עוד לא ניתן להפיק מהם רווחים, הוא שלילי ביותר), אולם רבים מנידים ראש בהסכמה אילמת כשהם שומעים את הדברים, שעד היום נאמרים על פרדריק מאחורי גבו, מה שמרגיז אותו למדי. עוד יותר מכך מרגיזה אותו העובדה כי אנשי גילדת הגנבים הצליחו לפרוץ לאחרונה אל תוך הבנק שלו ולרוקן משם שתי כספות. פרדריק השתולל, רץ בכל רחבי הבנק כשהוא מקלל, צורח ומאיים, ולאחר מכן התנפל על מפקד המשמר של הרובע, סרן הורטון, צרח עליו והשפיל אותו במשך שעה תמימה, אולם הכסף לא נמצא מעולם (ובמקומו הונח, לזעמו הרב של פרדריק, "מכתב תודה" מהגילדה על הכסף הרב, שפרדריק בכל מקרה לא עשה בו שום דבר מועיל (כמו לפרנס גנבים צעירים וחביבים).

V) דמויות מפתח וסיפורים אפלים ברובע היידראו-סיטי

א) הקצין האחראי של הרובע, סרן פליקס הורטון

לרובע היידראו-סיטי אין ראש רובע של ממש, אלא קצין אחראי של משמר העיר, בדרך כלל איש צבא מנוסה לשעבר, הממונה ע"י ראש העיר ומפקד המשמר העירוני, בדרך כלל תוך התייעצות עם מנהל הבורסה ואישים בכירים אחרים בעולם המסחר של הרובע והעיר כולה.
המפקד הנוכחי, סרן פליקס הורטון, לוחם מזדקן בשנות החמישים שלו, הוא אדם מהודר בלבושו, בעל שפם חום מטופח ושער דליל מאפיר, בעל קשר הדוק עם מפקד המשמר (אשתו של פליקס היא אחותו של מפקד משמר העיר), הידוע לכל כאדם מושחת עד היסוד, רע לב ואכזרי מאד. פליקס מתעניין אך ורק בהשבעת רצונם של מנהל הבורסה ובעלי הון עשירים אחרים, מהם הוא מקבל טובות הנאה בלא כל בושה, ומזניח כל עניין אחר. כל אחד יודע, כי אין כל טעם לבוא אליו עם תלונה כנגד סוחר עשיר או אדם אחר במעמד דומה, שכן התגובה היחידה תהיה עלבונות, מכות רצח, ואולי גם מאסר לכמה ימים. אילי ההון של הרובע יודעים יפה את המצב, וכמה מהם מרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם (וגרועים ביחוד הם בניהם של כמה מעשירי הרובע, שמרשים לעצמם להשתולל, לבזוז, להכות ואף לאנוס, כשהם בטוחים מפני מוראו של החוק - כל עוד הם מבצעים את מעלליהם בשוליו הלא מפוארים של הרובע, וקורבנותיהם אינם אנשים עשירים ובעלי השפעה). פליקס מבלה את זמנו הפנוי במסיבות, נשפים, מרוצי סוסים ובעיקר בשתיה לשוכרה. מרננים עליו בעיר כי הוא אלכוהוליסט, וכי הוא נכנס להתקפי אלימות וזעם בעת שהוא שתוי, ולפחות פעם אחת עשה מעשה נורא, שאי-מי סוחט אותו בגינו עד עצם היום הזה. תכופות ניתן אכן להריח ריח מצחין של וויסקי מפיו של פליקס. הוא אוהב מאד להכות את האנשים שאנשיו עוצרים, ביחוד אם הם נראים כקבצנים, לעיתים עד שהם מאבדים את הכרתם.

ב) הסיפורים על "תיאודור הגבאי"

המאיימת ביותר מבין השמועות המטרידות את הרובע הוא השמועה המצמררת על רוצח סאדיסט המכונה "תיאודור הגבאי" או "דוקטור מוות" – דמות מפחידה בלבוש שחור של רופא, שהינה ככל הנראה נקרומנסר רב-עוצמה, המהלך ברחובות הרובע בשעות החשוכות של הלילה, כשהוא אוחז בידיו כלי נשק איום בעל להב מושחר, המזכיר איזמל מתנתחים ענקי. לפי הסיפורים עליו, הוא מופיע לפתע אל מול קורבנו, סוגר עליו באיטיות ונותן לו לרוץ ולהמלט על נפשו – ודווקא כשהקורבן חושב שהצליח לברוח, הוא צץ שוב לפניו, הפעם קרוב יותר, וחוזר חלילה, עד שהקורבן מתמוטט ארצה מאפיסת כוחות, ואזי הוא סוגר עליו, משסף ומבתר את גופו באכזריות באיזמלו הענק, ומסיר ממנו איברים חיצוניים ופנימיים, אותם הוא מוכר, לפי השמועה, למיני סוטים ונקרומנסרים בהיידרקרון ואולי גם מתחתיה. מתוך ארבעה-עשר קורבנות שהפיל "דוקטור מוות" בשנה האחרונה, היו שנים-עשר אנשים שהיו חייבים כספים רבים לאילי הון, לבורסה או למלווים שונים ומשונים, מה שהביא ללחישות כאילו כמה מעשירי הרובע החליטו להתנקם בדרך זו בחייבים סוררים, בכדי להטיל אימה על היתר (אפקט שאכן הושג, וכל חייבי הכספים רועדים כיום מפחד, כשכל אחד מהם רועד מפחד כל אימת שהוא חייב להסתובב בחושך, שמא יראה פתאום את דמותו של "תיאודור הגבאי" צצה מולו עם האיזמל הנורא שלה.
כל עשירי העיר, כמובן, מכחישים כל קשר לאותו רוצח, וחלקם, כמו גם מפקד הרובע, טוענים כי אדם כזה כלל לא קיים, ואין מדובר אלא בגוזמה שהודבקה לקומץ מעשי רצח אכזריים, ותו-לא. גם אם הוא קיים, גורס מפקד הרובע, הרי הוא המית רק תרייסר חייבים מתוך מאות שקיימים, ולא בחר דווקא בחייבים הכבדים והסרבניים ביותר, מה שלדעת סרן הורטון מוכיח כי אין כל קשר בין הרוצח הסדרתי, גם אם הוא קיים, לבין ידידיו ונותני חסותו העשירים. תושבי הרובע רועדים מפחד, אולם , ורבים מהם ממעטים ככל האפשר להסתובב בחושך שלא בקבוצות גדולות.

ג) התהלוכה המוזרה במרתפי הבורסה

סיפור אפל אחר מדבר על תהלוכה מוזרה של אנשים גרומים וחיוורים שנראתה מסתובבת במרתפי הבורסה מספר פעמים, שרה בשפה מוזרה ולא מובנת, ומנופפת בסמלים מיסטיים לא מזוהים, כשבראשם, לפי אותו סיפור, דמות נשית מבעיתה, בעלת נוצות וקרניים, המנופפת במטה שכותרו מעוצב בדמות תנין מכונף מוזר, והיא מפזרת מידה קטורת אפורה סמיכה ומפחידה, היוצרת קור מקפיא לא טבעי באוויר. אותו מנקה שראה את התהלוכה ברח על נפשו, אולם מרבית באי הבורסה, שלא לדבר על הדריק, רואים את כל הסיפור כבדיה מטומטמת, ואיש אינו מתייחס אליו ברצינות.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום