הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
מחוז האסטור
כללי: האסטור הינו המחוז המשתרע מצפון-מערב להיידרקרון, דרכו עוברת דרך
המלך העתיקה המחברת את עיר הבירה אל מחוזות מערב הידרוסט. מרבית המחוז, מלבד חלקו
הדרום-מערבי, מכונה " Main Hastor", דומה למדי בתצורתו לנוף הרגיל של הידרוסט הדרומית; קרקע
שטוחה וירוקה, שחלקים רבים ממנה מעובדים, מנומרת בחוות וכפרים שלווים בעלי גגות
רעפים נאים. פה ושם, גדלות חורשות, שפלגים צלולים עוברים בתוכן. במערב, נתחמת
האסטור בגבעות מיוערות וגבוהות, המטפסות אל מרגלות הרי השדרית הגבוהים המבתקים את
הידרוסט במרכזה כחוט שדרה ארוך המתחיל במחוז זה וממשיך צפונה, עד שהוא מתחבר אל
הרי וויטדון המפרידים בין הידרוסט לשממת הקרח.
בכל תמונת נוף האסטורית טיפוסית מופיעים, אם כן, הרי השדרית הגבוהים באופק,
פסגותיהם המושלגות מכוסות ערפל. מעל כולם מתנשא הר הגעש הכבוי ארלוסט, קודר ומאיים
כחיה קדמונית בשנתה, ומזכיר בעצם מראהו את אימי העבר ועלילותיה של מירנדה
אוקנברסט; מתחת לאותו הר, השתרע מבצרה הגדול של הכת המפלצתית "המתופפים
בשער", בראשות השאמאן המפלצתי בוזאזאגה, למרגלותיו השתולל הדגור הלקנאר, קרב
האש והקרח, בה הוטל גורל הידרוסט כולה על כף המאזניים, ואל תוכו חדרו אוקנברסט
וחבורת נאמניה לגדולה בהרפתקאותיה, שהסתיימה בחיסולו של בוזאזאגה והשמדת הארטיפקט
אשר אפשר לאותם יצורים מזוויעים ללבוש צורה בעולמם של בני האדם.
מקדש "מגדל האופאל": על ברך ההר הגדול, בקצה מצוק
מרהיב-עיין, יושב ה-Grand Temple of Heroism, המכונה גם
"מגדל האופאל", בשל אבני החן הנוצצות המשובצות על חוד מגדליו ויוצרות את
סמלי אלת המלחמה הנוצצים באור הזריחה והשקיעה. במקדש זה, לפי המסופר, מוכשרים
הכוהנים והכוהנות הצעירים של אוקנברסט, ועומדים בפני אתגרים קשים הדרושים להם טרם
יחשבו כוהנים מן המניין, כולל סיור מפחיד ומסוכן במנהרות שמתחת להר. כמו כן, לפחות
לפי המסורה, עומד המקדש במקומו גם כנציב או שומר, הממלא את רצון אוקנברסט ושומר כי
האימה העתיקה לא תפרוץ שנית מהמחילות.
המקדש מונהג כיום בידי הקרדינל ארתור איאנהולם, לוחם-קוסם אדיר
ושתום-עין, עלף למחצה במוצאו[1],
הידוע כברנש אמיץ, נוקשה ואכזרי, אשר מעולם לא ריחם על פרחי הכהונה, אף לא
בעניינים של חיים ומוות. הקרדינל איאנהולם[2]
מנהל את המקדש ביד רמה, ומקנה לפקודיו גאווה רבה, שלא תמיד מתקבלת באהבה בכפרי
המחוז. זרות גדולה למדי נפלה בין כהונת אלת המלחמה לכפריים (רובם מאמיני קורוונט
ו/או קודור), והכוהנים אינם מרבים, בדורות האחרונים, להסתובב בגלוי ברחבי המחוז.
דרום-מערב המחוז ומלחמת הקרקעות: חלקו הדרום-מערבי של המחוז, מקום בו
הוא מתחבר אל מחוז היידראו, הינו עד למאבקים מסוג אחר; בחסותה של שרת האוצר,
הרוזנת גאלה קלוזינגטון, מנסים מתעשרים חדשים ואצילים ישנים להשתלט על קרקעות, על
חשבון האיכרים המקומיים והאצולה הקטנה המסורתית של המחוז. הדבר גורם למהומות לא
מעטות, שמצריכות לא פעם את התערבות השלטון, וזה אינו אחיד בדעתו בעניין זה. לא
פעם, מתחוללות תגרות ומהומות, המגיעות לכדי אבדות בנפש. רוכשי הקרקעות, רבים מהם
אנשים אשר התעשרו בקולוניות, מונהגים בידי לורד פרסיבל ("ביג פרסי")
צ'מבלו, סוחר קרקעות עשיר, פיקח וחסר מעצורים. מתנגדיו מונהגים בידי כוהנים
מקומיים של קורוונט, אליהם הצטרפו לפי השמועות (מסיבה זו או אחרת) קומץ דרואידים
שבאו מהלגון או ממחוז ספר אחר. לפי שמועה מפחידה אחרת, מקבלות המיליציות של
האיכרים המקומיים סיוע ממשפחת וולדהאל המסתורית (ר' ברובע שחר הזהב, היידרקרון).
שמועות מספרים על לוחמים מוזרים, הרכובים על צרצרי ענק קפצניים או יצור דומה,
המטילים חיתתם על אנשיו החמושים של צ'מבלו. מכל הסיבות דנן, פרוייקט "ריכוז
הקרקעות" של הרוזנת קלוזינגטון נתקל בקשיים מרובים, ומתקדם בעצלתיים, בלשון
המעטה.
תושבי המחוז: תושבי המחוז, הידועים גם בכינויי Hastfolk, הינם
כפריים קשוחים ושמרנים, המזכירים במעט את ה"קרופיס" הצפון-הידרוסטים.
רובם אנשים דתיים וגאים מאד, החיים בקהילות משפחתיות מורחבות המונהגות בידי
"זקני העדה", היושבים מסביב לכוהן מקומי המשמש כמנהיג דתי וחילוני כאחד
ופועל בצוותא עם הזקנים לטיפול בבעיות היום. הם חשדנים למדי כלפי זרים, בעיקר
עירונים מהודרים, אולם גם הרפתקנים, הנתפשים ביניהם כעושי צרות המתערבים בעניינים
לא להם (וחלקם סוגדים לאלת המלחמה, שאינה אהובה עליהם), בעלי מנהגים לא צנועים
וכיוצא באלו. נסיון של הרפתקן לחזר אחרי נערה מקומית יכול להסתיים, לא פעם, בכי
רע. ניתן לזהות את התושבים, בין היתר, לפי מבטאם היחודי ולפי התחילית
"האסט" המופיעה לפני שם משפחתם של רבים מהם (כגון: האסטמר, האסטפילד,
האסטקראו).
הסכנות
במחוז: מחוז
הייסטור המרכזי סובל לא מעט מנוכחות ההרים המאיימים; מדי פעם, יורדים אורקים ואנשי
פרא מהמערות שעל המצוקים ופושטים על המחוז, ביחוד בתנאים של מזג אוויר קשה המקשה
על הצבא לפעול ולסייר בשטחי הספר. הרפתקנים סיפרו שמועות כי חלק מאותם פושטים
סוגדים לגאהורוס, ענק עננים מרושע ורב עוצמה השוכן בטירה מסתורית על ראשי הערים
(או שמא על ענן, כדרך הסיפורים העתיקים) וזומם משם מזימות כנגד מחוז פיורהייסט.
מכה אחרת, המפחידה עוד יותר, היא של חרקים ענקיים השורצים בין שורשי ההרים, ואף כי
רוב צרתם נופלת על הגמדים ועל משתמשי הדרך התת-קרקעית, המותקפת מדי פעם בפעם, הרי
שלעיתים עולים חלק מהם על פני הקרקע בלילות חשוכים, משחיתים יבולים ולעיתים אף
תוקפים בתי חווה מבודדים. ה-Hastfolk, הזוכרים היטב את
האגדות על אוקנברסט ויריביה, מודאגים למדי מהתופעה, ומדיווחי הגמדים על כך שהחרקים
מתרבים באיטיות. אף כי לעת עתה לא נצפה אף אחד מהשרצים השטניים הידועים מאגדות
העבר על כת "המתופפים בשער", הרי שהמקומיים דואגים בכל זאת.
פיורהאסט, עיר המחוז (כ-30,000 תושבים)
עיר המחוז, בפאתיה שוכן גם בסיס צבאי שנועד לחלוש על ההרים ולהדוף
יצורים היורדים מהם, הנה עיר פרובינציאלית מאד, אולם מטופחת, מלאה בבוסתנים
פורחים, גינות תבלין, אורוות ומחלבות.
מרבית התושבים (כ-50%) הינם "האסטפולק" רגילים, מהם בני משפחות
עתיקות למדי ששורשיהן מגיעים עד לעידן הפאר, יתרת התושבים מתחלקים לשלוש קהילות דתיות, אשר הסכסוכים
התמידיים ביניהם מעסיקים תדיר את העיר, אוכלוסייתה ומושליה.
קהילת "אבירי החסד": הקהילה הראשונה, המונה כ-33% מאוכלוסיית
העיר, הינה קהילת "אבירי החסד", פלג קנאי, חריג וקיצוני בין מאמיני האל
קודור, אשר קיים החל מהמאה ה-18, והושפע מאד מהפולחנות ודת "האש הקדושה"
של אינטוריה. בני הכת הינם נבערים יותר ממאמיני קודור מן השורה, שוביניסטים מאד,
פוחדים מכשפים ומזרים, בעיקר מעלפים, ולא פעם הוציאו להורג בשריפה על המוקד חוטאים
ובעיקר נשים צעירות שנחשדו בכישוף. כמו כן, "אבירי החסד" מסתכלים בעין
רעה על שתיית משקאות אלכוהליים, ואינם מתירים אלא שתי כוסות בשבוע, בארוחה
המסורתית שאחרי ההליכה לכנסיה.
כיום, הם מונהגים בידי ההגמון פאול הסטפלייר, אשר הצליח בסדרה של
מאבקים ותככים להשתלט על תפקיד ראש העיר של פיורהייסט, מעמד אותו הוא מנצל בכדי
לרדוף את מתנגדיו.
היחסים בין הזרם המרכזי של מאמיני קודור ומסדר אבירי סנט-קודור לבין "אבירי
החסד" היו תמיד אמביוולנטיים. לאחר תהפוכות, ויכוחים וסכסוכים רבים, בהם קבלו
חלק מאבירי סנט-קודור על עצם הרעיון להלחם שכם עם שכם עם "שורפי נערות ומקדשי
בערות", ואילו "אבירי החסד" קבלו על כך כי מאלצים אותם להיות
שותפים ל"חטאיו של מסדר המקבל נשים לשורותיו, ואין רוח קדושה שורה עליו
עוד", הוסכם (שלהי המאה ה-22) כי "אבירי החסד" לא יצטרפו עוד למסדר
סנט-קודור, ומאידך יתארגנו במסדר עמית קטן, אשר זכה לשם "The Purecloaks", אשר יצטרף למסדר האבירים ההידרוסטי בעת מלחמה, דבר אכן
אותו ניסה לעשות (לא ברצון או הצלחה יתרה) בזמן המלחמות הגדולות כנגד פרופסור הנקן
ו"צבא התבונה" שלו.
"גלימות הטוהר" בנויות כחיקוי בזעיר-אנפין, קשוח ואכזרי,
של סנט-קודור. הוא מחולק לארבעה תת-מסדרים פנימיים, המקבילים ל-Footcloaks (רגלים), Flamecloaks (פרשים), Speechcloaks (מדינאים, שליחים ושגרירים, תת-מסדר מוזנח וקטן מאד אצל
"גלימות הטוהר"), ו-Holycloaks, אחוות
הכמרים של המסדר המנסה לשווא להתחרות ב-Mistcloaks של
סנט-קודור בענייני מיסטיקה. המסדר הקטן, שאינו קיים כמעט בשום מקום מחוץ
לפיורהייסט, חונה סמוך למחנה הצבא המקומי, ומתכתש עמו לא פעם, באשר חלק נכבד
מהחיילים ההידרוסטים המוצבים במחנה אינם בני המקום (קל וחומר בני הקהילה) ואינם
בקיאים או מעוניינים להתחשב בשגיונותיהם של שכניהם. כך או כך "הגלימות
הטהורות" משמשות את ראש העיר הקנאי של פיורהייסט לא פעם כאגרוף להכות בו את
מתנגדיו, זאת למרות איסור מפורש שחל על הדבר הן מטעם השלטון והן מטעם מסדר
סנט-קודור. המצעדים החגיגיים שלהם הופכים לא פעם לראשיתן של מהומות, המטלטלות את
העיר מדי פעם.
קהילת "בת הנהר": קהילה יריבה, ידועה לא פחות אך קטנה
יותר במימדיה (כ-15%), הינו זרם שהתנתק מכנסיית הידנלור, ועבר לסגוד ל"בת
הנהר", כבתו של אל הים ההידרוסטי. קהילה זו ידועה כהיפוכם הגמור של
"אבירי החסד" הקודרים והקנאים. בניה נוטים להתלבש בלבוש ססגוני,
ומעריכים רוח עליזה ואהבת טבע. הכנסיה שלהם בנויה בתוך מאגר מיים היוצא מהנהר,
עליו הם מגדלים מאות חבצלות מיים, צמח שנערץ עליהם וניתן למוצאו כמעט בכל מקום
בתחום מגוריהם. חלק ניכר מפולחנם הינו שירה בציבור בכנסיה, הנשמעת לזרים עליזה ביותר,
ולעיתים גובלת בהשתטות. חלק ניכר מבני הקהילה מגדלים כוורות דבש ומתפרנסים ממכירתו
בפיורהייסט או הובלתו להיידרקרון או לעיר ההוביטים באטרברוק, עיר עמה ועם תושביה
הם מקיימים קשר מצויין מזה מאות שנים.
מנהג מוזר אחר של הקהילה הוא החובה של כל אחד מכוהניהם לאמץ את השם
"תומאס" (בין אם במקום או בתוספת לשמו המקורי). הכוהן הנוכחי, תומאס ה-24 לבית מק'קלאפר,
ברנש גוץ ומזוקן, לא מרשים כלל ועיקר במראהו, מצטיין בעיקר בחוש ההומור העסיסי
שלו, ובכשרונו להמציא בדיחות ושירים בחרוזים על אודות "אבירי הטוהר"
ומנהיגיהם, וביכולתו לאלף נמיות, גיריות וסמורים (רגילים וענקיים), אותם הוא מלמד
לרקוד. מספרים כי פעם אחת לפחות, לאחר נאום הסתה ראוותני של ההגמון הסטפלייר,
הולבשו כמה מהיצורים הללו במדים הדומים לאלו של "גלימות הטוהר" וחוללו
ברחוב, דבר שגרם למהומה שלמה, כאשר קנאי "אבירי החסד" התנפלו על שכונת
"בת הנהר" בכדי לעשות ביריביהם שמות. לעיתים, מכל מקום, בוחרים כמה
מאותם יצורים (שכמה מהם ניחנו במזג דומה לזה של אדונם) לעשות תעלולים משל עצמם,
וגורמים לא מעט מבוכה וצרות.
אנשי הצפון: הקהילה השלישית, המונה כ-10% מאוכלוסיית העיר, היא קהילה של אנשי
צפון שהתערו בהידרוסט לפני מאות שנים, אף כי הם מוסיפים לסגוד לאליהם הקדומים.
אנשים אלו מוערכים מאד בידי קציני הצבא ההידרוסטי, באשר מהם צומחים לא מעט לוחמים
וסיירים הבקיאים בדרכי ההרים.
"אבירי החסד", מצידם, מתעבים את מנהגיהם להקים מהומה ולשתות לשוכרה, שלא
לדבר על דתם הזרה, המרתיחה את ההגמון הסטפלייר כל פעם מחדש. אנשי הצפון, מצידם,
בזים ליריביהם כ"עכברים קטנים ומסורסים". קהילת אנשי הצפון תורמת לא מעט
למהומות בעיר, במיוחד בשל מנהגם של הגברים לערוך מפגשים רעשניים ולהשתכר. כל אחת
מ"עלמותיה החסודות" של קהילת "אבירי החסד" המשתטה להתקרב יתר
על המידה אל "בית הפר הלבן", בית המרזח העצום הנשלט בידי אנשי הצפון,
מסתכנת מאד בהטרדות ובחילול כבודה, בלשון המעטה. מנגד, עניינן של כמה צעירות
מקהילתו של הסטפלייר שערקו ועברו אל אנשי הצפון (או אל מאמיני "בת
הנהר") הסעיר לא פחות את העיר, וגרם לסדרה של מהומות קשות, לאחר שראש העיר
הנכבד עצמו הלהיט את הרוחות בשצף-קצף, ואף ניסה להורות על שפיכת אשפה סמוך לבית
המזרח, דבר שהעלה את חמתם של הצפוניים.
מנהיגתם מזה 300 שנים לפחות של אנשי הצפון הינה אנורקירי עתיקה
ורבת עוצמה בשם הילדה פון ארנליד, נצר לשושלת שבנותיה לחמו בעבר לצד רילדאריה בעת
מלחמת העצמאות של זונאו, ואולי אף לצד קלריליה ריילדארד בעת המלחמות הגדולות כנגד
הסאראו, אי-אז בראשית הימים. אמה של הילדה היא שניצחה על מסעה של הקהילה אשר
הסתיים בהתיישבות בפיורהייסט, ובתה ממשיכה את דרכה, ומנהיגה את אנשי הצפון ביד
רמה. כאמה, היא נחשבת בעיניהם לאלוהית למחצה, וכאשר היא בוחרת לה בן זוג אנושי
(בדרך-כלל אחת למאתיים שנים אם לא יותר מכך), נחשב הדבר כשיא הכבוד והמעמד אליו
יכול לוחם צפוני להגיע.
אף כי הגבירה פון ארנליד עושה מאמצים כנים להרגיע את הגברתנים הבלונדינים המזוקנים
וחמומי המח שתחת פיקודה, ואף מענישה מדי פעם מי מהם שמגזים בהתפרעויותיו, הרי
שהבוז שהיא רוחשת לראש העיר הינו חריף וגלוי, וכל אנשיה הפנימו אותו היטב. היא
בעלת מעמד גבוה מאד בקרב מנהיגי הצבא והמנהל, דבר המנוצל בכדי לאזן את כוחו של
יריבה, כנגדו יצרה ברית בלתי רשמית בה חברים הכוהן תומאס מק'לאפר, וכמה נכבדים
מקרב ה-Hastfolk שקצו ברודנותו ובהצקותיו. ראש העיר הקנאי מחזיר מלחמה בשצף-קצף,
וכועס למדי על בכירי מסדר סנט-קודור, הנמנעים באופן מסורתי מלהתערב בסכסוך, ואף
הוציאו צו האוסר על כל אבירי סנט-קודור מלקחת כל חלק במאבק, באף אחד מהצדדים.
סוחרים מאמיני גלימרדון: בשני הדורות האחרונים, החלו להופיע
בעיר אף סוחרים אמידים הסוגדים לגלימרדון. אף על פי שמספרם באוכלוסיה הוא מבוטל
(כ-3%), הם צברו כח לא מועט בשל הסכסוכים הפנימיים, עד כדי כך שאנשים החלו מרימים
גבה בחשדנות וחשש. בין היתר, הם מתווכים בין הקהילות השונות לצרכי מסחר, ושולטים
על נתח נכבד משוק הובלת הסחורות לעיר הבירה. כמו כן, אחד מהם, לורד ג'פרי האולר,
נכנס לשותפות עסקית עם "טבק שבעת הברבורים" (לפרטים ראה רובע שחר הזהב,
היידרקרון), ולמורת רוחה של הגבירה פון ארנליד קנה לעצמו ולבעלי בריתו מעמד חשוב
אצל אנשי הצפון. האנורקירי, מצידה, חוששת להתדרדרות היחסים בין אנשיה לבין מאמיני
"בת הנהר", אשר לא רק שהם סולדים בגלוי מחברת טבק זו, הרי שהם מקיימים
קשרים טובים מאד עם הוביטים מבאטברוק הנמנים על תומכי בית בלוסומדייל, ואי לכך על
יריביו המושבעים של מר בריגסבי וחברתו.
השריף מק'קינטיר ואנשיו: בשל ריבוי המהומות, אשר הביאו תלונות
רבות מצד המקומיים אשר אינם נמנים על הניצים, ובשל כך כי ראש העיר לא שמר על
ממלכתיות כלשהי, אלא ניצל את כוחו ככל הניתן להציק ליריביו ולהלהיט את הרוחות,
החליטה ליידי מרג'ורי למנות את מפקד מחנה הצבא המקומי, הגנראל המזדקן פראנק
מק'קינטיר (דודה של מיג'ור אלייזה מקינטיר ממצודת רמילטון), לשריף של המחוז, דבר
אשר הקנה לו אחריות על שמירת החוק והסדר.
הלה, אדם חריף, פשוט ושנון (אשר מתגאה בעובדה כי החל את דרכו כבן איכרים פשוט
במחוז סאלאן) שהבין שהשימוש בצבא בעניין זה הוא בעייתי ומסוכן (הן בשל ריבוי אנשי
צפון בתוכו והן מסיבות אחרות), מצא פתרון כאשר גייס משמר אימתני כ-150 גמדאים
זועפים שבאו מזיריק-זיגיל. אלו החלו ממלאים את תפקידם בקפדנות, כאשר הם מדכאים
מהומות וגוררים את מפרי הסדר למעצר, הכל שלא בעדינות יתרה. למרות זעמם של הצדדים
על ההתערבות הלא קרואה, הם נאלצו להודות כי הללו אינם נושאים פנים לאף אחד
מהצדדים. כמו כן, עקב הגעתם של הגמדאים, הגיעו לפיורהייסט גם כמה חרשי מתכת ונפחים
בני אותו גזע, דבר ששיפר מאד את מצב כלי הנשק והשיריונות של החיילים המוצבים
במקום, דבר אשר הכפיל את התועלת אשר הפיק הגנראל הזקן מהעסקה. כמו כן, שופצה
בעקבות מאורעות אלו הדרך התת-קרקעית העתיקה המוליכה מאיזור פיורהייסט את
זיריק-זיגיל, וכיום היא פעילה מאד.
אחוזת "לב הבוקיצה": עניין אחרות המפרנס את רכלני העיר הוא
"אחוזת לב הבוקיצה" הסמוכה לעיר, ועומדת בלב חורש בוקיצות עתיק-יומין על
גבעה סמוכה. האחוזה היא אוסף בניינים עתיקים, במקצתם מטים ליפול, העטופים צמחים
המפיצים ריח חריף-מתקתק מוזר (יש אומרים, אירוטי מאד). האחוזה היא נחלתה של משפחה
עתיקה בשם ואן-לורינג, שממנה באו, בדורות עברו, כמה וכמה ראשי עיר ומנהיגים בולטים
של ה-Hastfolk. אלא, שהמשפחה ספגה מכה קשה כאשר פשטו במחוז אנשיו של פרופסור
הנקן, כבשו את האחוזה ורצחו "בשם התבונה" לא מעט מבני המשפחה אשר ניסו
להתנגד להם. מספרים כי חלק ניכר מבנות המשפחה נגררו לאחר מכן ל"היכלי
האהבה" שהקימו הרדיקלים בהיידרקרון ובקלינגהאם, ונחשבו בעיני בני המחוז
כמתות, או גרוע מכך.
לאחר כשלושים שנה בה היתה האחוזה נטושה, שבה קרובה רחוקה של השליט
האחרון, ליידי אלאונור ואן לורינג, והתיישבה באחוזה. אלא, שזו לא התערתה במחוז,
והפכה למוקד של שמועות אפלות בעצמה. ה-Hastfolk מספרים כי
אלאונור היפה היא אשה מוזרה ומופקרת, העורכת ריטואלים ארוטיים מסתוריים ומפחידים,
ומחליפה בני זוג עמם היא עושה כרצונה. שמועות שנפוצו בעיקר אך לא רק בקרב
"אבירי החסד" מדברים על מכשפה אפלה ומופקרת, המגדלת חתולים שחורים,
מרחפת אל מטאטא ומטילה כשפים אפלים על גברים תמי-לב, אותם היא גוררת אל עבודת
השטן. "אבירי החסד" טוענים כי היא באה מקאלינגהאם, והיא בעלת ברית של
הרדיקלים ומרגלת עבורם במחוז, בעיקר באמצעות חתולים ועטלפים. אלאונור לא טורחת
להגיב לשמועות, אולם נחשבת כמעט מוחרמת בעיר, ואך לעיתים רחוקות היא מזדמנת אליה,
בדרך-כלל לביקור אצל השריף וקציניו או אל אחד מהסוחרים העשירים של גלימרדון.
דרום-מערב המחוז: עמק דיילבלייד (Daleblade)
איזור זה של גבעות ויערות אורנים המשתרעים במפרץ הקודר המשתרע
מדרום להרי השדרית, נחצה בידי דרך המלך המערבית, המוליכה מהיידרקרון אל מחוזות
מערב הידרוסט. דרך המלך, העוברת תחילה על גבול מחוז פארנס, פונה צפונה והנוף משתנה
בחדות, כאשר את מקום המרחב הבהיר של שדות מעובדים תופסות גבעות כהות ומיוערות,
עליהם ניצבים מדי פעם מונומנטים מפחידים המזכירים אבני-מטאוריט שנתקעו בגבעות בימי
קדם, אורנים גבוהים ומרשרשים, ביניהם ניצבים בתים כהים ומוגפים של אנשים מסתגרים
המדברים בניב מוזר. הדרך עצמה נעשית מסוכנת יותר, בעיקר בלילות, ולא פעם היא נגועה
בטרולים או ביצורים אחרים.
פונדק "צל ההר": למעשה, הנקודה "הידידותית"
האחרונה שיפגוש הנוסע בדרך המלך (עד שיעזוב מחוז זה ויכנס אל מחוז ואלנסטון) הינה
פונדק גדול היושב על צלע גבעה, המכונה בשם הידוע "צל ההר", מקום נאה
וגדול היושב מעל מעבורת Winewave המפורסמת והכפר
הציורי שלידה; "צל ההר", מרחק שישה או שבעה ימי רכיבה קצובה מהיידרקרון
על גבי דרך המלך, נחשב לגבול בין מחוזות ה-Hastfolk למחוז
דיילבלייד המסתורי. זהו מקום חביב מאד, המתפאר בהגשת השיכר המשובח ביותר בדרום
הידרוסט, וידוע כמקום היפה למנוחה, שמחה וריקודים עממיים רועשים. הפונדק עצמו
מנוהל בידי הזוג ריוורסטון, השייכים אל מאמיני "בת הנהר". בין היתר,
ידוע מנהגה של הפונדקאית לשיר בקול גדול כאשר היא מטגנת חביתיות, הכל תוך שהיא
עושה להטים עם המחבת, ומנהגם של האורחים להקיש בקולי קולות בספליהם על השולחן כאשר
הם פורצים במזמור קולני במבטאם של ה-Hastfolk. תושבי
דיילבלייד אינם מרבים לבקר במקום, ובדרך-כלל יוותרו בקרן-זווית, לא לוקחים חלק
במהומה.
תושבי העמק: תושבי עמק Daleblade נבדלים לחלוטין
מה-Hastfolk, הן בניב דיבורם והן בהתנהגות. הם מתבודדים ומשכילים יותר, כאשר
הגברים והנשים כאחד עוטים ברדסים כהים המצלים על פניהם. למיסטיקה יש תפקיד בחייהם
של רבים מהם, וניתן לראות על גגות בתיהם חריטות מוזרות המסמלות אלמנטים אלו ואחרים
הקשורים לירח ולכוכבים.
הדבר המבדיל במיוחד את אנשי העמק משאר ההידרוסטים, הוא כי אין הם סוגדים כלל ועיקר
לפנטאון ההידרוסטי, ובדרכם השקטה אף בזים לו. אף כי אין הם מדברים לעולם על אמונתם
עם זרים, ידוע לכל כי אנשי העמק, מזה מאות רבות של שנים, סוגדים אך ורק ל-High One, ולא לאיש זולתו, מלבד לקדוש מקומי, המכונה Great Guardian of the Holyland
Temple, או בקיצור "The Guardian". תושבי המקום מדגישים, אם הם טורחים כלל ועיקר להסביר לזרים
את אמונתם, כי אין מדובר בשום פנים ואופן באל נוסף, אלא רק באיש קדושה שזכה לשרת
את האל האחד והיחיד. אף כי הם נבדלים לחלוטין בהתנהגות, אמונה ושפה מהקוייגרים של
רובע זיטל, הרי שסגידתם המשותפת ל-High One יצרה קשר הדוק
ומסתורי ביניהם, ולא פעם מתייעצים מנהיגיהם אלו באלו בשעות צרה, ויושבים במועצות
סתרים משותפות שאיש אינו יודע מה נאמר בהן.
זכרו של הטיראן: עמק דיילבלייד כולו מהווה אתר של מזכרות עגומות לשלטונו
האפל של הטיראן דה-גלימסיירט, אשר הובס במקום זה בראשית האלף השני לסה"ה. אף
כי עברו כמעט 1400 שנים מאז, הרי העובר בעמק אינו יכול שלא להתרשם כאילו הגבעות
עצמן חרטו את מוראות העת ההיא בזכרונן. זכרונות אפלים חולפים בעלטת הליל, על כנפיה
של רוח מיללת, וגורמים לנוסע להצטמרר, כאילו עוקבות אחיו עיניים נסתרות וחורשות
רע.
העיירה דיילבלייד: דיילבלייד עצמה (כ-7500 תושבים), הינה עיר אבן מוזרה
וקודרת, בנויה בסגנון גותי גבוה. בתיה כבדים ועל רבים מהם מופיעות חריטות עתיקות,
הנוצצות כאשר פוגע בהן אור הכוכבים בזוויות מסויימות ומאיר כתובות שכוחות. בין
הבתים משתרעים איזורי קרדו מוצללים וסמטאות צרות ומפותלות, רבות מהן תת-קרקעיות.
העיירה ותושביה כאחד שקטים מאד, כאילו הם (לפי מאמרו של משורר עתיק) שוכנים על
התפר שבין ארץ החיים לארץ המתים. מעל גגות הבתים, מתנשאים מספר מגדלים בעלי צורה
מוזרה, חותכים את השמיים כמחטים, ולקצותיהם מחוברים גבישי ענק בעלי צורה בלתי
מוזרה, הנוצצים בלילות באורות כחלחלים וירקרקים חיוורים.
זרים מוצאים את דיילבלייד מפחידה ולא מסבירת פנים, כמקום העוצר את נשימתו רגע בפני
הסופה, ואין לתושביו (אף כי הם מנומסים מאד) כל עניין בזוטות ובהבלים של יושבי
מקומות אחרים. מלבד כמה עשרות גמדים, רובם ארכטיקטים וקומץ קוייגרים מזדמנים, אין
בדיילבלייד זרים כלשהם (בין אם זרים ממש או הידרוסטים ממחוזות אחרים). אף כי הדבר
אינו אסור, ואיש אינו רודף את זרים, הרי מי שאינו בן המקום ימצא בדרך-כלל את עצם
המחשבה על שהיה ארוכה מדי במקום זה כבלתי מתקבלת על הדעת, ואפילו מצמררת.
בדיילבלייד אין כל זכר לחלוקה המסורתית הקיימת בכל המחוזות
הלא-פאודליים של הידרוסט בין ראש עיר, שריף וכוהן מחוז; המנהיג האחד והיחיד של
המחוז הוא רג'מונד ואן-טראוסאדור המסתורי, שאינו נושא בכל תואר רשמי, מלבד מנהיג
מסדר ה-Templary
Knights המיסטי, אשר מקום זה הוא מרכז פעילותו
בתחומי הידרוסט. מסטר רג'מונד, בן
לשושלת עתיקה של מנהיגי מסדר ששורשיה מגיעים עד לתקופת האוראנוקי, כמעט ולא נראה
בציבור, אולם רצונו שולט היטב בעיר, ומספרים כי דבר בעמק דיילבלייד, כמעט, לא נעלם
מעיניו. שמועות אפלות מספרות על שער עתיק, עליו שומרים נוטרי המקדש, ועל נבואה
קודרת המתקשרת אל הטיראן, אשר לפי האגדה נשבעו הטמפלארי למנוע את שובו ואת שובו של
ילדו הטמא.
טריומווראט הדמים: האגדות המפחידות ביותר מספרות על אויביהם העתיקים של
הטמפלארי: שלושה ערפדים מן העולם התחתי, המכונים "טריומווראט הדמים",
אשר אחד מהם שוכן לפי האגדה על ראש הר סמוך, בכנסיה עתיקה של קודור שזוהמה והושחתה
כליל, שחורבותיה המדכאות צופות ממרחק על העמק, כנציב תמידי של זדון. הרפתקנים
שניסו להתקרב לאיזור נאחזו בפיק ברכיים ונהדפו לאחור, כאשר לחישות מקפיאות דם
רודפות אותן. קשר עיין נמתח בין מגדלו המסתורי של ואן-טראוסאדור לבין החורבות
שבראש ההר, כמו לסמל את היריבות הנצחית. האגדות מספרות על מקום בעולם התחתי המכונה
"עמק החטאים", שם סוגדים ערפדים ושאר בריות מגונות לדאמון ראוזארק, ועל
מנהרות קבורה עתיקות אליהן הושלכו אנשיו הקטולים של דה-גלימיסיירט אי-אז, אשר
סיפקו רפאים ורוחות רעות בשפע לאדוני האופל המשקיפים על דיילבלייד באיבת נצח מתוך
העלטה.
·
בחזרה אל דף האינדקס של האימפריה ההידרוסטית
·
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם
הידוע
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש.
צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום