הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות | אלים
ואמונה | דמויות | גזעים
הדת והאלים של הידרוסט ויריביה
הכנסייה ההידרוסטית
הכנסיה ההידרוסטית, הנקראת
לעיתים גם "הכנסיה הלאומית" או "כנסיית לב-האומה", מבוססת על
פנטאון של שבעה אלים, שונים זה מזה, שלפי האמונה כרתו ברית נצח בכדי לכונן את
האומה ההידרוסטית, להגן עליה מהתוהו ומאלי הזדון, ולהעלות אותה לגדולה. כנגדם, עומדים
שבעת אלי הזדון, אויביה הנצחיים של הידרוסט, הזוממים להשחיתה, להחלישה ולהורידה
שאולה. אלים אלו שאולים מדתות אופל שונות, שאין להן קשר הכרחי זו עם זו, והמשותף
לכולם כי הם או מאמיניהם פגעו בהידרוסט בתקופה זו או אחרת.
הכנסיה ההידרוסטית הלאומית
עוסקת בפולחן האומה והאימפריה, ולא בפולחן אישי, ולכן, כל פולחנה מתמצה בטקסים
לאומיים רבי רושם, פולחן ממלכתי, והכשרת כוהנים לשירות האימפריה, כל אל לפי דרכו.
הכרה ואמונה בכנסיה זו בתור כנסיה לאומית היא תנאי להחשבות כהידרוסטי של ממש.
אפילו קהילות זרות נדרשות לכבד מאד את הפולחן הלאומי (הקוייגרים ברובע זיטל, למשל,
שאומתם ידועה באמונתה הבלעדית באל עליון אחד, התפשרו בכך שהוסיפו לפולחנם תפילה
מיוחדת לאלוהיהם, המבקשת ממנו להאדיר את הידרוסט השולטת בימים, ולהשרות מחסדו על
מלכיה, כוהניה ומצביאיה).
הכנסיה הלאומית דורשת ממאמיניה
נאמנות והערצה לאימפריה ההידרוסטית, למלך ולפרלמנט, ורואה כל נסיון לפגוע באימפריה
לא רק כחטא חילוני של בגידה, אלא גם ככפירה דתית ואפילו פולחן של אלי האופל, ולכן
אחד מהדברים בהם מאוחדת הכנסיה המפולגת בד"כ באופן מוחלט הוא במלחמתה התקיפה
כנגד בלייק והסיעה הרדיקלית שלו, המטיפים לנסיגה מקולוניות, שלום בכל מחיר ולהתרת
פולחן סיימר, הנחשב כאחד משבעת אלי האופל. הכנסיה הלאומית הכריזה על סבו של בלייק,
פרופסור הנקן, כמשרת של אלי האופל וכ"קדוש לכל דתות הבגידה והרשע", ויום
הולדתו (17 בסילדואיין) הפך לפסטיבל לאומי שנועד להשפיל אותו ואת תומכיו.
באותה דרך, הכנסיה ההידרוסטית הכריזה על "התבונה העליונה", האל בו האמין
פרופ' הנקן, ובו דוגלים כיום המהפכנים של ז'אן-קולוז-באביין בטאלורי, כרוח דאמונית
של רשע טהור, שכל המאמין בה כופר, מוסר נשמתו לאלי האופל וראוי לעונשים הקשים ביותר.
כל פולחן הקשור באלוהות זאת אסור בהידרוסט לחלוטין.
בנוסף לפולחן הלאומי, כל
הידרוסטי (כמעט) הוא מאמין של אחד משבעת האלים בתור אל לפולחן אישי, ולמעשה,
מבחינה האינדיבדואלית, נחלקת הידרוסט כמעט לחלוטין לשבע דתות שונות זו מזו ולעיתים
קרובות גם עוינות זו לזו בכל, מלבד הצורך המשותף בקידומה של הידרוסט ותפארתה. לכל
הידרוסטי הנולד במשפחה מאמינה (רובם המוחלט של ההידרוסטים) נקבע בלידתו פטרון,
שהוא אחד ממשרתיו העילאיים, קדושיו או גיבוריו של האל בו מאמינה המשפחה. לכל אל
הידרוסטי יש 12-5 דמויות משנה כאלו, וכוהניו חילקו את השנה ביניהם, כך שכל ילד
אמור לקבל כפטרונו את אותה דמות השולטת ביום הולדתו. קריאה לפטרון אחר אפשרית,
אולם אינה נפוצה, ונודעת לה בדרך כלל משמעות של יעוד הילד לכיוון מסויים, ולעיתים
גם משמעויות מיסטיות נסתרות ומוזרות הרבה יותר.
שבע האמונות נחשבות לגיטימיות
במידה שווה, למרות המאבק הבלתי פוסק ביניהן, הלובש הן גוון תיאולוגי והן גוון
פוליטי ברור מאד בתוך הכנסיה וגם בתוך הפרלמנט וחצר המלך. הכנסיה ההידרוסטית
הלאומית סובלנית למדי בתחום הפולחן האישי, ומוכנה להכיר בפולחנות אישיים של אלים
זרים (מלבד האמונה בשבעת אלי האופל, התבונה העליונה ואלי באריזהאר) כל עוד מתלווית
אליה הכרה בעליונות הפולחן הלאומי.
שבעת אלי הידרוסט
הידנלור,
אל הים
אל זה, הנחשב לפופולרי ביותר
בקרב אלי הידרוסט, וכוהניו שולטים בראשות הכנסיה הלאומית מזה שנים רבות, מזכיר מאד
את פוסידון בצורתו ובדרכי הפולחן שלו, ונחשב קודם כל לשומר הראשי של עוצמתה של
הידרוסט ולאל הפטרון על הצי ההידרוסטי, ועל מלחיה, ספניה וקציני הים של האימפריה
(וכמובן, הרפתקנים ימיים) מהם בא אחוז ניכר מאד מאמיניו.
הידנלור דורש מאמיניו אומץ,
נאמנות לאחוות יורדי הים, תעוזה ואהבת מסעות והרפתקאות, כשהוא מגנה את העצלות וחיי
המותרות הרכרוכיים, ולכן אחוז המאמינים בו בקרב האצולה הגבוהה קטן יחסית. כוהני
הידנלור דוגלים בקו מדיני מתון כלפי חוץ ושמירת הסטטוס-קוו כלפי פנים, מה שעולה
יפה מאד עם מטרות הסיעה השמרנית בפרלמנט, ושלושת נציגי כהונה זו בפרלמנט נחשבים אכן
לחברים באותה סיעה.
חגו המרכזי של הידנלור חל
ב3-1- באקאנתאר, והוא חג מולד הסופות, בו לפי האמונה מטהר הידלנור את הימים, ושוקל
בדעתו על מי להכביד ועל מי להקל בהפלגותיו בשנה הבאה.
גלימרדון,
אל המסחר
ג'ון גלימרדון, שפעל במאות
ה7-6- לספירת הילאסיאס, היה מכשף וסוחר אומן, שהנהיג את הסוחרים בני האדם של
היידרקרון העתיקה, ותפס בדרכי שלום את השלטון מידי המועצה הלבנה, הופך את עצמו
למלך האנושי הראשון של הידרוסט, עד שפרש מהשלטון לטובת הרפתקאותיו ודרכי הסחר שלו,
שפלשו למישורים אחרים וארצות זרות ומוזרות, ובסופו של דבר זכה לחיי אלמוות.
גלימרדון מתואר כזקן בבגדים זהובים
ומפוארים, הנושא שרביט מפלטינה זוהרת ומאזניים של סוחר, שהפכו לסמל כנסייתו. הוא
נחשב כשומר על עוצמתה הכלכלית של האימפריה, וכפטרון המגן על סוחריה של הידרוסט הן
מפני סכנות פיזיות והן מפני הפסד רווחים. מאמיניו הרבים באים מקרב הסוחרים, אנשי
הממשל והפקידות, בעלי עסקים ופלוטוקראטים, והוא נחשב כאל השני במעלתו אחרי הידנלור
מבחינת כמות מאמיניו ועוצמתם, וכמעט משתווה אליו.
גלימרדון דורש ממאמיניו התמצאות במציאות תוך עשיית רווחים ממנה, עורמה, מעשיות
וזריזות מחשבה. הוא אינו דורש התנהגות טובה במיוחד, שכן סוחר טוב צריך לדעת גם
לנקוט בתחבולות כזב ועורמה מפוקפקת מדי פעם, אולם גלימרדון סולד גם מהתנהגות
מרושעת טהורה, וכנסייתו החרימה ורדפה תמיד את סוחרי העבדים, למשל. גלימרדון נחשב
מזה עידנים כמעומת עם האל קודור, והמאבק בין כוהניהם הינו בלתי פוסק, ונוטה במאות
השנים האחרונות בבירור לטובת כוהני גלימרדון.
בפוליטיקה ההידרוסטית, כוהני
גלימרדון נוטים לתמוך בסיעה הכלכלית, ושני נציגי כהונה זו בפרלמנט נחשבים כחברים
בסיעתו של לורד סילבריץ', כאשר הם מפולגים ביניהם האם לתמוך באגף הקיצוני יותר של
סילבריץ' עצמו, או באגף המתון של לורד קלווין.
שני חגים בדת ההידרוסטית
שייכים לגלימרדון: החג הלאומי "חג עטרת הזהב" ב7-9 ללינדלאנטיר חוגג
את עלייתו לשלטון בתור המלך האנושי הראשון של הידרוסט, ואילו 25-21 בדרמינלות
הוא "חג המטבעות", הנקרא גם "ראש השנה של הסוחרים", ונחגג
כמעט אך ורק בידי מאמיני אל זה.
קודור, אל הצדק והאבירות
סר קודור, שפעל בתור בן תמותה
במאה ה5- לפנה"ס, וזכה לחיי אלמוות, נחשב כבן האדם הראשון בצפון מערב
ואלנקאלד שלמד את דרכי הפאלאדין, ונקרא גם "אבי האבירים". הוא פעל ביחד
עם הואלקיריות למען הנצחון הסופי על בית סטאומורד, והיה עוד בהיותו בן-תמותה
הגראנד-מאסטר הראשון של מסדר אבירים אנושיים, שנקרא על שמו וקיים עד היום.
במשך כמעט 1,000 שנים, היה
קודור האל הראשי הבלתי מעורער של הידרוסט, שכן גלימרדון הפך לאל רק בשלהי המאה
ה7-, ואמונת הידנלור יובאה להידרוסט מהקטיליאנה מאתיים שנים לאחר מכן במהלך
"עידן הגיבורים". קודור מתואר כאביר נישא, כולו עוטה לבן, וסמליו הם
הנבל, השושן הלבן והחרב. אמונתו ודרישותיו דומות מאד לאלו של דת האור הקדוש
מאיירנוסט, שהושפעה מאד מתחילת דרכה מהאמונה ההידרוסטית בקודור, בה החזיק, לפי כמה
מהסיפורים, גם ביירון חרב הזהב עצמו, שבא מהידרוסט והיה שייך תקופה ארוכה לאבירי
סנט-קודור.
הערכים בהם דוגלת אמונת קודור
הם מלחמה למען הצדק, הטוב והיפה, צניעות ויושר, ומלחמת חורמה באלי הזדון
ופולחנותיהם. לאבירים ולאבירות תפקיד מפתח באמונה, כנושאיו של האור, ובעלי הערכים
והעוצמה המתאימות להנהגת האומה. מעמד אמונת קודור הלך והדרדר במהלך השנים, ביחוד
לאחר מסע הצלב הלא מוצלח של סנט-הלודן במאה ה22-, שדרדר מאד את כוחה של האבירות הן
בטאלורי והן בהידרוסט, וכיום אחוז המאמינים בו נע בסביבות 10% בלבד מהאוכלוסיה,
רובם מהמחוזות הכפריים והפיאודליים של הידרוסט, ורק מיעוטם מהיידרקרון (תושבי רבעי
סנט-קודור וברייטון בעיקר). דת קודור מונהגת בשיתוף פעולה בין הכהונה המדולדלת של
האל לבין אבירי סנט-קודור הנחלשים, ומנהלת קרב מאסף על הערכים החשובים לה, בעיקר
מול כוהני גלימרדון וקארליסיי. כוהני קודור מעולם לא התלהבו מריבוי זרים בעלי
אמונות לא-הידרוסטיות, אולם יצאו לעיתים קרובות בחריפות כנגד עושק וניצול שלהם
הנוגד את ערכי קודור, ובדרך כלל (כמו במקרה גירוש הבאריזהארים) העלו חרס בידם.
מלאמונת קודור יש 11 נציגים
בפרלמנט –
נציג אחד של הכהונה עצמה, ו10- השמורים למסדר אבירי סנט-קודור. אם כי הם מאוכזבים
מהסיעה השמרנית, שרחוקה מלשאוף למטרותיהם, הם רואים בה את הרע במיעוטו, והכח החזק
היחיד שמסוגן להגן על המסורת ההידרוסטית ולמנוע התחזקות של כוחות קיצוניים, בעיקר
כאלו המזוהים ביניהם עם כוחות הזדון, כמו הרדיקלים והאולטרא-אימפריאליסטים, ולכן,
הם מצביעים כמעט תמיד עם הסיעה השמרנית. הם חוששים מאד מפני הסיעה הכלכלית של לורד
סילבריץ', ששמה לה למטרה לפגוע ככל הניתן באבירות, מעוזם האחרון של מאמיני קודור,
ומנסים להלחם בה ככל יכולתם. הצלחתם הבולטת היחידה של מאמיני קודור בעת האחרונה
היתה השתלטותם על רובע ברייטון ובנייתו המוצלחת לפי דרכם.
לאל קודור יש שני חגים
עיקריים:
1. החג הלאומי ההידרוסטי
של ראש השנה (5-1 בלינדלאנטיר), החוגג כמו באיירנוסט, את נצחון האור על החושך, ואת
מפלת בית סטאומורד (אם כי התאריך המדוייק של מפלה זו אינו ידוע).
2. יום השנה למסדר
סנט-קודור (25 בגאלאדיין), המציין את התאריך בו התכנסה מועצת האבירים בפעם הראשונה בשנת 411
לפנה"ס. ביום זה נערכות תחרויות רמחים בין האבירים, והמסדר בוחר לעצמו קאדטים
חדשים.
קארליסיי -
אלת הפאר, היופי והשמלות
קארליסיי, שהיתה רעייתו של
גלימרדון עוד בהיותו בן תמותה, ושותפה מלאה לדרכו, חולקת עימו גם את חייו כבן
אלמוות, ותומכת פחות או יותר בדרכיו, תוך מתן דגש ומשחק מתוחכם עבור האינטרסים שלה
עצמה.
קארליסיי מוצגת כיפיפיה בעלת חיוך
ממזרי מרוח על פניה, עוטה שמלות ותכשיטים מפוארים ונוצצים, ומחבבת מאד את גווני
הכחול. קארליסיי היא אלה של החברה הגבוהה, ורוב מאמיניה הינן נשים ממעמדות אלו.
דתה מכוונת את המאמינים לראוותנות אופנתית, רדיפה מחוכמת וערמומית אחר מותרות,
בעיקר ביגוד הדור, תוך לקיחת חלק פעיל ככל האפשר בחיים הנוצצים של החברה הגבוהה,
בעיקר בתככי עורמה, רכילות וכ"ו. מאמיני קארליסיי צריכים להיות יפים, הדורים,
מקובלים ובמרכז העניינים, ותמיד מתוחכמים וערמומיים, שולטים במזגם ומכסים את
רגשותיהם האמיתיים בחיוכים מזוייפים של חביבות. קארליסיי, הרבה יותר מבעלה
גלימרדון, היא אלה אריסטוקרטית, המצווה על כוהנותיה להתנגד עד כמה שניתן לצמצום
פערים בחברה והענקת זכויות רבות מדי למעמדות הנמוכים, מהם היא נגעלת, אך אמונת
קארליסיי, כדרכה תמיד, נמנעת מלהגזים גם בכך, כשהיא מנסה, בתחכום אופייני, למנוע
מהמעמדות הנמוכים להגיע למצב בו לא יוותר להם מה להפסיד, והם יתמרדו כנגד
האריסטוקרטיה האהובה עליה. לכוהנות קארליסיי אין נטיה פוליטית ברורה, ונציגתן
בפרלמנט שומרת על עצמאותה, כשהיא מעבירה את תמיכתה לפי העניין ולפי מצוות תככיה
המתוחכמים, כאשר היא נודדת בין תמיכה בשמרנים, בסיעה הכלכלית ולעיתים רחוקות גם
באולטרא-אימפריאליסטיים, למרות שקארליסיי מתנגדת ככלל לתוקפנות חסרת פשרות, כפי
שהיא מתנגדת לכל התנהגות קיצונית אחרת, ותומכת ככלל במסורת ההידרוסטית, ככל
שהכוונה לחברה הגבוהה.
חגה העיקרי של קארליסיי הוא חג
השמלות, הנחגג החל מערב ה25- לדרמינלות ובמשך ה26- לחודש, ונחשב כהמשך טבעי לחג
המטבעות. בחג זה נערכים נשפים הדורים, וכל הגבירות ההדורות דואגות לקנות לעצמן
שמלות חדשות ומפוארות, לרקוד בהן ולהשוויץ בהן, ונערך "נשף המשי
המלכותי" בחצר המלך, שהוא אחד הארועים המרשימים ביותר של הארמון, שהזמנה אליו
נחשבת לכבוד גדול.
קורוונט (Korwent), אל הכפר, ההגינות והנוחות
קורותיו של אל זה ומתי בדיוק
זכה בחיי אלמוות הינן תעלומה, אולם משערים כי היה בן זמנו של קודור, שכן אגדות
עתיקות מתארות אותו כידידו של סר קודור, וכמה מהן אפילו כנושא כליו. בתור אל,
קורוונט מוצג כאיכר מכונף, הנושא עימו תמיד מגרפה זוהרת, ובחגורתו תקוע תמיד נאד
של יין משובח.
קוורנט הוא פטרונה ומגנה של
הידרוסט הכפרית, הפשוטה, המסורתית וההגונה, ומאמיניו הם באיכר איכרים וכפריים
אחרים, וכן בעלי מלאכה קטנים במחוזות ואפילו בעיר הבירה. דיכוי איכרים וגזל
אדמותיהם ורכושם מעלה את חמתו, והוא מסתייג מפוליטיקה מתחוכמת, סחר מסובך ופולחן
הכסף, כמו גם ממותרות וראוונתות, מה שהופך אותו ליריבו של גלימרדון, ובעיקר של
קארליסיי.
קורוונט דורש ממאמיניו להיות פשוטים,
חביבים, ביתיים ואוהבי נוחות, מנהגים ומסורת הידרוסטית, נאמנים לחבריהם ולקהילתם,
וכמו כן לחיות חיי מוסר ומשפחה של כפרי הידרוסטי מהוגן, והתרחקות מראוותנות ותאוות
בצע. בתחום הפוליטי, כוהני קורוונט מתנגדים למלחמות מיותרות שאינן עבור הגנת
האמפריה, ביחוד כאלו שנועדו בעיקר לגרוף רווחים לכיסיהם של אילי ההון, מתנגדים לכל
העלאת מיסים כנגד פשוטי העם, ולכל פגיעה במסורת ההידרוסטית בשם אידיאולוגיות זרות
(כגון זו של הרדיקלים), או בשם תאוות בצע ותועלת כלכלית (כמו אצל הסיעה הכלכלית של
סילבריץ'), לכן, הנציג הבודד של קורוונט בפרלמנט מצביע כמעט תמיד עם הסיעה
השמרנית. קיימת ברית כמעט נצחית בין כוהני קורוונט לכוהני קודור, והם פועלים
בצוותא הן בכנסיה והן בפרלמנט, והפעם האחרונה בה נחלקו דעותיהם היה במאה ה22-,
בעניין מסע הצלב של סנט-הלודן, שכוהני קורוונט התנגדו לו נמרצות.
חגו העיקרי של קורוונט הוא חג
סיום הקציר (30-28 בהיתרודיאן), שצורת חגיגתו דומה מאד לחג המקביל באיירנוסט, בתוספת שתיית תה
חזק, ומנהגים הידרוסטיים כפריים טיפוסיים אחרים.
מירנדה אוקנברסט - אלת הסערה, המלחמה וההרפתקנות
אלה זו היא החדשה מבין אלי
הפנטאון ההידרוסטי, אליו הצטרפה בתחילת האלף השני לספירת הילאסיאס. בתור בת תמותה,
היתה אוקנברסט הגיבורה וההרפתקנית הגדולה ביותר שקמה אי-פעם בהידרוסט, והיא היתה
זו שחילצה אותה מעידן הכאוס הארוך, מהאימה ומהשעבוד (ראה היסטוריה). רבים מהחגים
המציינים תקופה זו מתקשרים לדמותה.
חג נוסף המתקשר אליה נחגג עד
היום בחג העממי "פסטיבל החירות", שחל ב16- בפיאנהוטיאר, למרות שבמקורו הוא
עתיק יותר, וציין את הדחת השר השנוא רוברט גאלפין בתקופת המלכה פליסיה ואת סלידת
המוני העם מהשחיתות השלטונית – חג שנאסר בתקופות אפלות מדי פעם, ומציין לא פעם את מרירות ההמונים
כלפי הפקידות המושחתת[1].
בסוף המאה ה18-, כאשר נערכה רפורמה בדת ההידרוסטית, זכתה אוקנברסט להכרה בתור אלה
רשמית של הכנסיה הלאומית.
מירנדה מתוארת כאישה אדמונית
נאה, חסונה מאד, הלוחמת בעזרת חרב אדירה, הבוערת באש חשמלית רבת עוצמה. היא מסוגלת
לחולל סופות אדירות, ולהכות את יריביה בעזרת ברקים נוראיים שהיא משלחת מהשמיים,
כשהיא רוכבת על סוס העשוי כולו מענני סופה כהים.
מאמיניה העיקריים של אוקנברסט
היו והינם הרפתקנים, אנשי צבא ומצביאים שאפתניים. דרישותיה של האלה הן פשוטות מאד
- על המאמין להיות לוחם אמיץ ונאמן לחבריו ולחוקי אחוות הלוחמים, לשמור על אורח
חיים הראוי להרפתקן או איש צבא קשוח, ואם כי מותר להנות ממותרות מדי פעם, אסור
לשקוע לתוכן ולהפוך לעצלן, רופס ובטל מהרפתקאות - מידות להן האלה בזה ומתעבת בכל
מאודה. לפי אמונת אלת המלחמה הפיכה לעשיר עירוני מנוון הינה חטא כבד מנשוא, לעיתים
קרובות חסר כפרה.
בטלה ופציפיזם הן תכונות
מבוזות על האלה וכוהניה, אולם הם מעולם לא נתנו ידם למלחמה תוקפנית חסרת סיבה,
ביחוד כזו המלווה בבגידה, נוכלות ומעשי זוועה שאינם יאים ללוחם הידרוסטי. רצח
מכוון של חסרי אונים במהלך מלחמה או שלטון בארץ זרה (כפי שעשה גנראל דייסון
בבאריזהאר), הם החטא האולטימטיבי בעיני אלת המלחמה ההידרוסטית, ומי שביצע אותו הוא
בן-מוות, בהידרוסט ומחוצה לה. לא פעם, כוהני האלה רודפים אנשים אלו, או שוכרים
הרפתקנים שיצודו אותם.
חלק גדול מפולחן האלה הוא מתן
כבוד לגיבורי מלחמה ולהרפתקנים אמיצים שנפלו בחרב, ולפי האמונה, יש לאלת המלחמה
משמר ראש רב עוצמה, שכל חבריו הינם אנשי צבא והרפתקנים שמתו מות גיבורים מפואר,
ונשמותיהם עלו אליה בתור הגמול האולטימטיבי שיכלה האלה לתת להם. מנגד, לוחמים
הידרוסטיים מפוארים שמגיעים לדרגות הגבוהות ביותר של ההרפתקנות ואינם שייכים
לאמונת קודור יכולים למצוא את אלת המלחמה כפטרונית הטבעית במסעם אחרי כניסה אל קרב
בני האלמוות.
נציגם הבודד של כוהני אלת
המלחמה בפרלמנט שומר על עצמאותו, ומצביע לפי העניין, כשהוא דוגל במלחמת חורמה כנגד
כל אומה המעזה לנסות ולהשפיל את הידרוסט ולזמום נגדה מזימות, היכולה לספק תהילה
לגיבורי הידרוסט החביבים על האלה, אך נזהר מיתר תמיכה בסיעה האולטרא-אימפריאלית,
ביחוד כאשר היא מציעה מלחמות תוקפניות מרושעות בלא כל סיבה, כך שהוא נע בין תמיכה
בסיעה זו לתמיכה בשמרנים, לפי העניין, ועקבי אך ורק בהתנגדותו התקיפה והנחרצת
לסיעה הרדיקלית, אותה הוא מכנה "ביב השופכין של הידרוסט ושל האנושות
כולה".
דארנלור - אל האומנות, הארכיטקטורה וההשכלה, פטרונה של היידרקרון
קורותיו של דארנלור בתור בן
תמותה אינן ידועות, אך אגדות על אודותיו מספרות כי בילה זמן רב בקרב הגמדאים בכדי
ללמוד מהם כיצד לשפר את אומנותו, ויש האומרים כי למד ישירות מפיהם של אלי הגמדאים,
כמו ברולאנט. מסורות אחרות טוענות כי התהלך על פני האדמה וביקר עשרות תרבויות בכדי
לשפר את ידיעותיו וכישוריו, ואחרות משערות כי הוא היה זה ששיפץ את היידרקרון
בתחילת "עידן הגיבורים" מפגעי תקופת אש הדרקון שקדמה לה. כך או כך,
דארנלור הצטרף לפנטאון ההידרוסטי אי-שם לקראת סוף האלף הראשון לספירת הילאסיאס.
דמותו של דארנלור מוצגת תמיד
בבגדי עבודה של ארכטיקט ובמשקפיים, כשסמליו הם המכחול, הספר והפלס. דארנלור הוא
פטרון של האומנויות היפות, ההשכלה והדעת, וכל מה שיפה, הדור ומכובד. הוא נחשב לאל
קפריזי והפכפך, אולם גומל למאמיניו ביצירתיות, הצלחה, כבוד ומעמד.
מאמיניו של דארנלור צריכים
להיות יצירתיים, פדנטיים, פרפקציוניסטים ובלתי מתפשרים על הכיעור, הזלזול, העצלות
ועם כל קריאת תגר על המוסכמות שקבע האל בתחומים השונים של הדעת, האומנות
וכ"ו. מאמיניו של האל באים מרובם מכבד האומנים המכובדים, האדריכלים, סוחרי
האומנות, בעלי המלאכה השונים וכ"ו.
יותר מכל אל אחר, פולחנו של
דארנלור הוא אינדיבידואלי, וממעט בטקסים רשמיים, בדומה לפולחנות כנסיית האש הבהירה
של הגמדאים. חגו העיקרי הוא חג הגילדות, הנערך ב15-16- בלינדלאנטיר,
ובמהלכו מציגה כל גילדה את עבודת חבריה המצטיינים במהלך השנה שחלפה, עורכת בחירות
בתוכה, מקבלת שוליות חדשות, ועורכת טקסי קבלה רשמיים לשוליות שגמרו את תקופת
התמחותם והפכו לבעלי מקצוע מהמניין. חג הגילדות הינו יריד ססגוני, בו מסוגלים
המשוגעים של הדבר למצוא ולקנות חפצים יפים ומעניינים רבים.
דארלנור אינו מתעניין בפוליטיקה,
ושקוע תמיד בענייניו, בלא להתייחס יתר על המידה ליתר האלים וסכסוכיהם. נציגו הבודד
בפרלמנט הינו עצמאי לחלוטין, מרבה להעדר מישיבות שאינן מעניינות אותו, ודואג כמעט
אך ורק למצבן של הגילדות, לעידוד השקעת כספים בתפארתה של עיר הבירה ולמבני ציבור
חדשים, תוך מאמץ עילאי כי עבודות כאלו ינתנו בעיקר למאמיני האל.
אמונה באלים
השונים באוכלוסיית הידרוסט
דרגות ומעמדות בכנסייה ההידרוסטית
1. הארכיהגמון הגדול של
האומה
- ראש הכנסיה ונשיא הפנתאון ההידרוסטי
2. ארכיהגמון קלסטיאלי - הכוהן הגדול של כל
אחד משבעת אלי הידרוסט
3. קרדינל - חבר טריבונל קודשי
האומה (הטריבונל העליון של הכנסיה הלאומית)
4. מאגיסטראט כנסייתי של
הכתר
- הדרגה הראשונה השייכת לכמורה הבכירה.
5. פריצ'אר (דרשן) - חבר טריבונל שומרי
הרוח ההידרוסטית
6. כוהן (אב) - משרת קודשי האומה,
בד"כ מנהל כנסיה כפרית או של רובע קטן בעיר
כל כומר נדרש לעבור הכשרה דתית של
האל אותו הוא מתעתד לשרת. הכשרה כזו דורשת כי יהיה חניך במנזר, כנסיה או מקדש של
האל במשך לפחות 3 שנים בצעירותו (אצל דארנלור, עבודה זו משולבת תמיד בעבודה
כשולייה של אומן/בעל מלאכה, ואצל אוקנברסט - משולבת תמיד באימוני לוחמה).
החניך, הנקרא אקוליט כנסייתי,
אם הוא מסיים את לימודיו בצורה הנראית למוריו, הופך לכוהן-עזר למשך שנתיים נוספות,
ואזי הוא מוסמך ככוהן זוטר.
הקידום בדרגות מאז נעשה לפי
שיקול דעת הממונים עליו, כשחלק מהדתות דורשות הכשרות שונות ומיני מבחנים כתנאים
להתקדמות בדרגה. לפי חוקי הדת ההידרוסטית, כוהן ופריצ'ר אינם מוכשרים עדיין לפולחן
לאומי רשמי, והדרגה הראשונה המוסמכת לכך היא מאגיסטראט כנסייתי, הצריך ללמוד שנה
שלמה באקדמיה הדתית הלאומית של הידרוסט ברובע לב-האומה בהיידרקרון.
בעבר, ניסו שליטים הידרוסטיים
שונים להתערב במינויי הכנסיה, אולם כיום צומצמה התערבות זו מאד, וכל שנותר ממנה
הוא צורך טקסי למחצה בחתימת המלך או המשנה למלך על תעודת ההסמכה של בוגר האקדמיה
המתמנה למאגיסטראט של הכתר. סירוב לא מוצדק ולא מנומק נחשב להתערבות מכעיסה
בענייני הכנסיה, ויכולה לקומם את רובה המכריע, כולל כוהני אלים יריבים, מפני
שהאוטונומיה הכנסייתית חשובה מאד לכולם.
מועצת קודשי האומה הינה מועצה
עתיקה, בה משרתים, לפי המסורת הישנה-נושנה, הכוהן הגדול של כל אחד מהאלים, ביחד עם
4 כוהנים בכירים (קרדינלים) של אותה כנסיה, כך שסה"כ יש בה 35 חברים. המועצה
מוסמכת לתקן תיקונים תיאולוגיים שונים ולהחליט החלטות כנסייתיות הרות גורל (כך
למשל, התמיכה במסע הצלב במאה ה22-), אולם במאתיים השנים האחרונות מיעטו לכנסה,
בעיקר מפני שהרכבה העתיק והשיוויוני לא נשא חן בעיני כוהני גלימרדון והידנלור.
הפעם האחרונה בו התכנסה מועצה
זו, בשנת 2371, היתה בכדי להוקיע את פרופסור הנקן שנהרג שנים מועטות קודם לכן,
להטיל עליו ועל מאמיניו נידוי וקללת גיהינום נצחית, ולהכריז על כל הקשור בו ככפירה
דאמונית - מה שהכתיב ומכתיב עד היום מלחמת חורמה בין הכנסיה על כל גווניה לסיעה
הרדיקלית שיצרו תומכיו של הנקן לאחר מותו. החלטה של מועצה זו נחשבת קדושה ומקודשת
לכל ההידרוסטים, ומסיבה זו לא התלהב השלטון החילוני מכינוסה, ותרם בכך לנדירותו
ההולכת וגוברת של מוסד זה. כל כנסיה מחליטה על מינוי הקרדינלים שלה לפי רצונה
החופשי מקרב הנכבדים שבמאגיסטראטים שלה.
הארכיהגמון הגדול של הכנסיה
נבחר לכל ימי חייו במועצה שמכנסים הארכיהגמונים הקלסטיאליים, וחייב להבחר ברוב של
5 מול 2 לפחות, כאשר המסורת אוסרת על הכוהנים הגדולים לצאת מהחדר בטרם הסכימו
ביניהם על מועמד, שכן אסור לכנסיה ההידרוסטית, לפי המסורת, להשאר בלא רועה אפילו
לרגע אחד.
הארכיהגמון הגדול הוא ראש
הכנסיה, ובעל סמכויות רבות ההופכות את מעמדו לחיוני וחשוב מאד, ולא רק בשל השפעתו
הרבה על המוני העם. הכנסיה מנוהלת, למעשה, בשיתוף פעולה בין בעל משרה זה למועצה
הקלסטיאלית, המורכבת משבעת הכוהנים הגדולים של שבעת אלי הידרוסט. המועצה
הקלסטיאלית מתכנסת פעמיים בשנה: ביום הראשון של האביב וביום הראשון של הסתיו,
ולעיתים קרובות מסוגל הארכיהגמון הגדול לקרוא לכינוס שלא מהמניין בכדי לדון
בעניינים שונים העומדים על הפרק. מכיוון שהארכיהגמונים הקלסטיאלים נמצאים
בד"כ בעיר הבירה, אין כל בעיה לכנס כינוס כזה, וכינוסים שלא מהמניין נערכים
בד"כ פעם או פעמיים בשנה.
למרות מנגנוני הכנסיה השונים,
אין אחידות דעים בין מרכיביה השונים, בעיקר לא בפרלמנט, שם נבדלים נציגי הכנסיה זה
מזה בהצבעותיהם בדרך קבע, כל אחד לפי עמדות האל שהוא מייצג.
הארכיהגמון הגדול של האומה ונשיא הפנטאון ההידרוסטי, סר ג'ורג' טמפסטוויל
מראה חיצוני: סר טמפסטוויל, המתקרב לגיל 70, הינו אדם ממוצע קומה, רזה למדי
ובעל זקן לבן ארוך, המגיע עד לחגורתו. עיניו אפורות כים, אפו ישר ודק, ולמרות גילו
המתקדם, הוא נחשב בעל כח, והולך זקוף ובלא מטה, מלבד הפעמים בהם הוא אוחז את מטה
הטקס הזהוב של מעמדו, על צווארו הוא עוטה סמל הכנסיה, האריה הלבן (זהה לסמלה של
המדינה, מלבד הרונה העתיקה הצמודה אליו), עשוי מכסף כוכבים ופלטינה, ומלבד גלימת
הטקס הכסופה של ראש הכנסיה, הוא עוטה מדים מפוארים של כהונת הידנלור, מקרב שורותיה
נבחר למלא את תפקידו לפני כ9- שנים – חליפת בגדים בגווני הכחול-עמוק, עם סמלי העוגן והדולפין הזהובים
של הידנלור. הבעת פניו טבולה בדרך כלל בחביבות המזכירה לרבים סבא כפרי טוב מזג -
זאת עד שהוא מתרגז או מתלהם, ואזי קולו עולה לטונים גבוהים וחזקים הרבה יותר
מהרגיל, ונעשה עמוק וצלול מאד.
תולדות חיים: סר טמפסטוויל נולד
למשפחת קברניטים פשוטי עם בשם ג'ורג' טמפסט בשנת 2371, מעט לאחר חיסול צבא התבונה
של פרופ' הנקן. כשהיתה אימו בהריונה, יצא אביו הספן למסע ימי הרה גורל באיזור
קאהראן-וול, ואמו נשבעה כי אם ישוב בעלה בשלום מהים, תקדיש את צאצאה המיועד לעבודת
אל הים הידנלור, וכך היה: קפטן רובין טמפסט אכן שב מהים, אחרי מסע מוצלח, וסיפר על
מכת ברק קטלנית שפגעה בספינת איימים של קהאראן-וול שרדפה אחרי ספינתו בעת סערה
קשה, ושיקעה אותה אל תוך המצולות. ג'ורג' הצעיר הוכן מנעוריו לשרת את אל הים,
ונכנס כאקוליט צעיר אל תוך מקדשו בעיר הנינגלור כאשר מלאו לו 12 שנים בלבד.
ג'ורג' הצעיר הצטיין בלימודיו
במקדש ובעבודתו כעוזר-כוהן, וכאשר מלאו לו 17, כבר הוכשר בתור כוהן זוטר של אל הים
(2388). בתור שכזה, נשלח ככוהן-קרבי על סיפונה של אוניה הידרוסטית שהשתתפה במערכה
כנגד מלך הטוגים וקאהראן-וול שהסתיימה בכיבוש הידרוסטי של באריזהאר, עלה לדרגת
פריצ'ר, ועזב את השירות הסדיר לארבע שנים בערך (2395-2399) בו שוטט ככוהן הרפתקן במרחבי
האוקיאנוס על סיפונה של אוניית הרפתקנים שהרחיקה למחוזות הלא ידועים של דרום-מזרח
ארקוויליירי ויבשת המסתורין השחורה, קורדאסיה.
עם שובו להיידרקרון בתור כוהן
עשיר ומצליח, עבר ג'ורג' בקלות את לימודי השנה באקדמיה הדתית ברובע לב האומה,
והתמנה למאגיסטראט כנסייתי של הכתר מטעם כהונת הידנלור (שלהי שנת 2400). הוא שירת
שתים-עשר שנים ככוהן כנסיית הצי ברובע רמילטון, ואז שב ונעלם לשלוש שנים
(2415-2412), כשהוא נע ככוהן הרפתקן רב עוצמה בין הקולוניות ההידרוסטיות, ונותן
להן שירותים רבי ערך בכל אשר פנה. הוא שב והופיע בהיידרקרון בסתיו 2415, כשבידו
חפץ קדוש ורב עוצמה של הידנלור: עוגן יהלומים ואבני ספיר שמצא בחורבות מקדש
תת-מימי חרב של טריטונים שנטבחו בידי מפלצות ים לפני שנים רבות, חפץ בעל כוחות
אדירים, המצוי כעת בכנסיה הגדולה של הידלנור בפנטאון הגדול ברובע לב האומה. הרושם
שעוררה הופעתו היה עצום, והוא קיבל עד מהרה את תואר הקרדינל (2416), ואת תואר
האצולה הכרוך בו, ושינה את שמו מטמפסט לסר טמפסטוויל, השם בו הוא ידוע כיום.
הקרדינל טמפסטוויל הוסיף
להתבלט כאדם תקיף ובעל סמכות ומנהיגות, ותוך מאבק נוקשה בכוהני גלירמדון על
ההגמוניה בכנסיה, הפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר בממסד הדתי, כשאלפי מלחים היו
נוטשים את המזחים ובתי המרזח בכדי לשמוע את הטפותיו.
כאשר הארכיהגמון הקלסטיאלי
הקודם, סר ססיל ארבורי, מצא את מותו כאשר נטרפה ספינתו וירדה אל המצולות במהלך
התקפה נועזת של הצי הטאלוריאני סמוך למזרח הידרוסט בשנת 2428, הפך ג'ורג'
טמפסטוויל לממלא מקומו הטבעי, והתמנה לארכיהגמון הקלסטיאלי החדש של האל הידנלור.
הוא השתתף באופן פעיל במספר קרבות ימיים שארעו סמוך להידרוסט, כשהוא ידוע בעמידתו
ללא חת על הסיפון המתנודד, עטוי שיריון לוחות ואוחז את תלת-הקלשון המסורתי של
כוהני אל הים, הבוהק בהילת ברקים, ומצווה בקולו התקיף על הגלים ורוחות הים.
את הדרגה הגבוהה ביותר בכנסיה
כבש סר טמפסטוויל בשלהי שנת 2431, עם מותו של הארכיהגמון הגדול הקודם. כוהני
גלימרדון הסתערו בתוקף על המשרה, בתמיכת כוהני קארליסיי ודארנלור, שמאסו באדונות
הנצחית של כוהני הידנלור, אולם סר טמפסטוויל שינה את מצב העניינים, בנותנו נאום
סוחף בתוך הפנתאון, ששינה את דעתו של הארכיהגמון של דארנלור, ואיחד מאחוריו את
הכוהנים הגדולים של חמישה מתוך שבעת האלים, כאשר כוהני גלימרדון וקארליסיי לבדם
נותרים במיעוט, וכך קיבל את המשרה הדתית החשובה ביותר באימפריה האדירה של
צפון-מערב ואלנקאלד.
מאז הבחרו לשלטון, הקפיד סר
טמפסטוויל לשריין ולחזק את מעמד כוהני אל הים, והטה את הכנסיה לעמדה שמרנית תוך
ברית זהירה עם כוהני קודור וקורוונט[2],
כשהוא שומר על כוהני גלימרדון וקארליסיי הזועמים הרחק מיכולת השפעה (ככל שניתן) על
מהלכי הכנסיה, כשהוא מתאים את מדיניותה הרשמית למהלכי הסיעה השמרנית בפרלמנט
(וכוחו גרם ל5- מתוך 10 נציגי הכנסיה להצביע כמעט תמיד עם השמרנים), תוך שהוא קושר
ידידות אישית חמה עם מנהיג סיעה זו וה-Speaker
הנכבד של הפרלמנט, לורד ברטהולד.
אופי והתנהגות: סר טמפסטוויל הוא
איש כהונה רב ניסיון, בעל שיקול דעת מעמיק, איטי למדי לעיתים, השונא מהלכים פזיזים
ומעשי הימור מסוכנים בכל מה שנוגע למדיניות החוץ. הוא ארכי-שמרן, וידוע באמרתו
המפורסמת "מה שהיה, הוא שיהיה, והוא שצריך להיות", ואי לכך, הוא מתנגד
גדול לשינויים בתוך הכנסיה וגם מחוצה לה, עד כמה שכוחו מגיע.
סר טמפסטוויל, שהשנים האחרונות
גרמו לו לכמה פגעי זקנה כגון שכחנות לפרקים, ולעיתים גם התקפים של רגזנות צינית
המשסעים את מזגו החביב בדרך-כלל, מאד מעריך ומדקדק בהופעה חיצונית, הן שלו והן של הכפופים
לו והכנסיה בכלל. הוא משכיל מאד, ורב-אומן בפוליטיקה ונימוסי חצר, וכמעט ואין בכיר
בממלכה מלבד אויביו האישיים המושבעים, שלא יעצור ויטה לו אוזן, אפילו אם דעתו
מנוגדת לחלוטין לדעת ראש הכנסיה הנכבד. הוא מכיר את הכנסיה ואת כוהני השונים,
משרתי כל שבעת האלים, כעת כף ידו, ולמרות שזכרונו אינו מה שהיה בעבר, הוא מיטיב
לזכור את שמותיהם ופרטים חשובים על אודותיהם, וכיצד ניתן להגיע לליבם של רבים מהם,
לעיתים קרובות תוך עקיפת הארכיהגמונים הקלסטיאליים הממונים העל קרדינל או
מאגיסטראט זה או אחר.
סר טמפסטוויל היה מאז ומעולם
חובב גדול של אומנויות, בעיקר של פיסול איכותי וארכטיקטורה, והוא מרבה להתערב
בעניינים אלו ככל שהדבר נוגע לכנסיה, ערך שיפוצים רבים ברובע לב האומה, והתקרב
בדרך זו מאד אל כוהני דארנלור. אומנים בעלי רמה תמיד יכולים למצוא אצלו אוזן קשבת,
ולעיתים גם כיס עמוק וחפץ מאד ליצירותיהם השונות.
קשרים ופוליטיקה: סר טמפסטוויל שולט
בכנסיה ובמועצה הקלסטיאלית ע"י ברית שיצר בין כוהני הידנלור, קודור, קורוונט
ודארנלור, כשהוא מותיר את כוהני גלימרדון וקארליסיי, מהם הוא סולד למדי, בלא השפעה
ממשית על הכנסיה, שהפכה בימיו לגוף שמרני הנוטה בבירור כנגד הסיעה הכלכלית של לורד
סילבריץ'. למרות גילו המתקדם, הוא היה ונותר פוליטיקאי אומן, בקיא מאד בתככים
זריזים של הפנטאון הקדוש, ומטיב לשמור על סכסוך מתמיד בין כוהני גלימרדון לכוהני
קודור, בעיקר, בכדי שעיקר האש לא תיפול על כוהני אל הים, ותאפשר להם לבסס את מעמדם
כאמונה המובילה בין אמונות שבעת אלי הידרוסט.
במהלך תפקידו קשר קשרים אמיצים
עם כוהני אל הים ברוספוליס שבהקטיליאנה (שרבים אומרים כי דתם זהה כמעט בכל לדת
הידנלור, והם סוגדים למעשה לאותו אל), וזרם של תכתובות, ידע, לחשים וריטואלים החל
עובר בין היידרקרון לעיר זו. כוהני הידלנור בראשות סר טמפסטוויל ביקרו ברוספוליס
פעמים רבות, כשהם מסייעים לכוהניה להלחם במכשף המפלצתי הקטופולסוס שהפך להיות צרה
צרורה באותו איזור בשנים האחרונות. לפחות פעם אחת (2435) ידוע על קרב קסמים קשה
בין הקטופולסוס לסר טמפסטוויל בעצמו, שהסתיים בפציעה ניכרת של שני הצדדים, אך בלא
הכרעה סופית.
עמדתו הארכי-שמרנית של הכוהן
הגדול של כנסיית הידרוסט קוממה נגדו תמיד את הסיעה הכלכלית ואת כוהני גלימרדון,
ולורד סילבריץ' תקף אותו לא פעם מעל במת הנואמים בפרלמנט, וקרא לכוהן הגדול למשוך
את ידו מפוליטיקה, ולהתרכז, במקום זאת, ביעול הכנסיה, הנראית לסילבריץ' מושחתת,
אנכרוניסטית ושקועה בשטויות חסרות תועלת.
ביקורת זו לא נשלחה בחלל ריק.
בשנים האחרונות, נקט סר טמפסטוויל בכמה וכמה צעדים שנויים במחלוקת, שערערו את
הפופולריות שלו בקרב מספר חוגים, וחתרו מתחת ליציבות הקואליציה הדתית עליה מתבסס
שלטונו.
בהיותו מאוהב באומנויות עד
לכדי אובססיביות, דאג הכוהן הגדול של הידרוסט לשיפוץ מקיף של רובע לב האומה,
שהתכסה בפסלים ויצירות אומנות מרהיבות, מזרקות ומבנים מדהימים, כשעיקר השיפוץ
נעשה, כמובן, במקדש הגדול של הידנלור, שכמעט והכפיל את שטחו וגובהו. סר טמפסטוויל
סבור בכנות, כי מעשים אלו יאדירו הן את שם הכנסיה והן את שמו הוא, ודחה בזעם כל
ביקורת על ההוצאות הפזרניות בהם השקיע את הכנסיה על ימין ועל שמאל. השיפוץ דאג
היטב להאדרת שמו הוא, שכן כלל פסל גדול שלו עצמו, שהונח לימין פסלו העתיק של
הידנלור בקתדרלה המרכזית שלו בפנטאון, דבר שגרר קיתונות של ביקורת בכנסיה ומחוצה
לה.
מכיוון שההוצאות על שיפוץ רובע
לב האומה עלו כמעט לסכום של מיליון פ"ז, נכנסה הכנסייה לקשיים תקציביים,
שאילצו את סר טמפסטוויל להגביר את מעורבותו הפוליטית עוד יותר, ולהכנס לתככי חצר
מסובכים בכדי להגדיל את המימון הכנסייתי מצד הכתר, מה שעורר, מלבד ההתנגדות
הפרקטית התמידית של יריביו הותיקים כוהני גלימרדון, גם מחאה נמרצת מצד בעלי בריתו
כוהני קודור, שטענו בתקיפות כי התנהגותו של הארכיהגמון הגדול מוזילה את כבוד
הכנסיה בעיני הבריות, ואינה ראויה למעמדו.
בנוסף למהלכיו אצל המלך, דאג
סר טמפסטוויל להעלאת מיסי החבר בכנסיות השונות, לכך השיג את אישור הפרלמנט לאחר
ישיבה סוערת (2438) בה חצב לורד סילבריץ' אש ולהבות בנאומו כנגד ראש הכנסיה, כשהוא
טוען כי הכנסיה מתנהלת באופן שערורייתי, מושחת ובזבזני, ואזרחי הידרוסט הטובים
אינם צריכים לממן זאת מכיסיהם. להתנגדות הנמרצת הצטרפו רוב הצירים העצמאיים, בעיקר
אלו מערי השדה ומהקולוניות, וכמובן גם הסיעה הרדיקלית, ששבה ותקפה, כרגיל, את
"המונופול שלוקחת לה הכנסיה בענייני אמונות ודעות", הפוגע, לדעת חבר
הפרלמנט פרופ' בלטון, שנאם בשם הרדיקלים, בנאורות האומה ובחופש הבסיסי של בני אדם,
כשהוא רומז, כמובן, לאיסור פולחנו של סיימר, שסיים את נאומו בהתנגדות נחרצת להעלאת
המס, בהעירו "השקיעו באנשים, לא במקדשים!".
לאחר שגם כמה מהשמרנים התנגדו
למס, ניצלה הכנסיה משקיעה בחובות עתק אך ורק בשל התערבותה המפתיעה של הסיעה
האימפריאליסטית, שהצביעה כאיש אחד בעד העלאת מיסי הכנסיה.
יוקרתו של טמפסטוויל נפגעה
קשות כתוצאה מאותה הסתבכות פרלמנטרית בישת מזל. ראשית כל, המס לא נתקבל באהדה
ע"י פשוטי העם וגם לא אצל רבים מהכמורה הזוטרה, שהחלו רוטנים על מנהגיו של
מנהיג הכנסיה. שנית, יריביו מקרב כוהני גלימרדון לא אחרון לנצל את המצב ולהפריח
שמועות, אולי לא בלי בסיס, כי נעשתה עסקה כלשהי בין הנסיך השנוא ג'ון-סטיוארט לבין
טמפסטוויל, וכי ראש הכנסיה "חייב" לנסיך כעת, לאחר הצבעת האימפריאליסטים
בעדו - דבר שלא תרם אף הוא לאהדה כלפי הכוהן הראשי. ואחרון חביב, הסיעה השמרנית
מצאה עצמה במילכוד, ורובה הצביעה במבוכה ובאי-רצון עבור המס החדש, מה שהוריד את
הפופולריות הן שלה, והן של ליידי מרג'ורי העומדת מאחוריה, וחיזק את יריביהם השונים
בבית הנבחרים. כמו כן, העמיק מקרה זה את הקרע שהחל נוצר בלוא-הכי בין טמפסטוויל
ובעלי בריתו מקרב כוהני קודור ומסדר האבירים.
סר טמפסטוויל, בדרך-כלל בחיוך
על שפתיו אך בעקשנות אופיינית, סרב לשנות את דרכיו, והשלים את שיפוץ רובע לב האומה
עד הפריט האחרון, על חשבון כיס האומה, כמובן. מלבד עניין זה, פעל טמפסטוויל רבות
למען הידור והארכת הטקסים הדתיים, הוסיף טקסים חדשים וסיבך טקסים קיימים, מה שהביך
מאד רבים מפשוטי העם, ביחוד ממאמיני הידנלור, וגם לא מעטים מקרב הכמורה הזוטרה,
ודבר זה, עליו עמד הכוהן הראשי בנוקשות בלתי מתפשרת, פגע עוד יותר ביוקרתו
בציבורים אלו, שפעם היו תומכים מובהקים שלו.
למרות הכרסום במעמדו, אין
לזלזל בסר טמפסטוויל או להספיד את שלטונו בטרם עת, שכן הוא עדיין פופולרי למדי
בקרב המלחים ויורדי הים, אם כי פחות משנים עברו, ומרבה לדרוש דרשות בפניהם. כוהני
קודור, למרות זעמם על צעדיו של טמפסטוויל, ממשיכים לתמוך בו בחירוק שיניים, בכדי
למנוע את עליית שנואי נפשם, כוהני גלימרדון, ורבים מהמעמד הבינוני-גבוה בעיר הבירה
התאהבו במראה החדש והמפואר שהקנה טמפסטוויל לרובע לב-האומה, וגומלים לו על כך
בתמיכה והערצה. כמו כן, סר טמפסטוויל היה ונותר דמות פופולרית ורבת כח מאד בחצר
המלך, בצי ובמנהל ההידרוסטי הבכיר לעת עתה, אין חשש נראה לעיין כי הכנסיה תפגע
ממשית מצד אי-מי, או ששלטונו של הארכיהגמון הראשי יפול או ישותק, אולם לא לעולם
חוסן, ואין מחלוקת בקרב יודעי דבר כי סר טמפסטוויל הצליח, בשנים ספורות, לערער מאד
את מעמדו הוא, ולרשום נקודות חובה לרעת הכנסיה, שיום יבוא ויתנקמו בה, כפי שהעיר
בצער הגנראנד-מאסטר של אבירי סנט-קודור בשיחה פרטית.
שבעת אלי הזדון
לפי האמונה ההידרוסטית, הרי כפי
שהידרוסט נשמרת בידי שבעה בני אלמוות שכרתו ברית בכדי להגן עליה, כך היא נתונה
בסכנה נצחית שאורבת מצד שבעה בני אלמוות מרושעים, שכרתו ביניהם ברית שמטרתה
העיקרית היא החלשת הידרוסט, הטלתה לכאוס, שבירת רוחה והשחתת עמה וכנסייתה, ובסופו
של דבר הבאה לחורבנה הטוטאלי. פולחנותיהם של כל השבעה אסורים באיסור חמור, חילוני
ודתי כאחד בהידרוסט, ועונשם של כוהני שבעת האלים האפלים הוא כמעט תמיד מוות בתליה
או על המוקד אם יתפסו. עונשו של כל המבצע את פולחן אחד האלים הללו נע בין מלקות
שוט לעונש מוות, תלוי באיזה פולחן ובאיזה אל מדובר.
הודון מקבת-הסער
אל עתיק זה של הטיטאנים, אבי שושלת
סטאומורד ואלה הגדול של כנסיית אש הצללים, נחשב לעתיק ביותר מבין שבעת אלי הזדון,
ומתואר באגדות כאביר זדון ענקי, עוטה פלדה שחורה מכף רגל ועד ראש, ואוחז את מקבת
הסער השחורה הנצחית, שברקי אופל מזנקים ממנה.
הודון נחשב האל האפל הראשי החולש על
השממה הצפונית ומרחביה ההרריים הקפואים שמרכזן בחורבות המראב, ואלילם העתיק והאכזר
של כל המפלצות התבוניות העתיקות והשטניות השוכנות שם. במהלך השנים, החלו משרתים
אותו שבטי הברבארים הפרועים החיים בתוך מרחבי הכפור, קלאנים של דרקיריות שואפות
קרב, ועוד.
השנאה בין הודון ומשרתי אש הצללים
לבין ממלכות הידרוסט ואיירנוסט היא עתיקה, נוראה בעוצמתה ובלתי מתפשרת, אולם הודון
החל בהדרגה משלים עם קיומם של בני האדם בתור גזע ולחפש לעצמו משרתים כאלו, שמעשי
הפראות והזוועה שלהם מחרידים את הידרוסט מפעם לפעם: שבטי הברבארים הצמאים לדם
שהפכו את הודון לאלוהים מסתערים פעם אחד פעם על גבולה הצפוני הקר של הידרוסט,
מאיימים על מחוזות הגבול, בעיקר על רוזניויות ווייטדוון וקאסטהייוור, בעוד כנופיות
ערמומיות של מאמיני אש הצללים חומקות ברחבי הידרוסט, בעיקר במחוזות הכפריים,
מסתררות ביערות ובעולם התחתי, ופושטות משם על ישובי אדם בכדי לטבוח וללכוד אסירים
לפולחנותיהם המזוויעים, כשלא פעם דווח על קינים שלהם גם ברבעי עוני דחוקים של ערים
גדולות כגון היידרקרון, קלירינג ואחרות.
אש הצללים ואלוהיה שנואים ומתועבים
במיוחד בעיני ההידרוסטים, בשל אכזריותם החייתית ובשל העובדה כי הם חותרים בגלוי
תחת עצם קיומה של הידרוסט. עונשם של כוהני אש הצללים שנתפסו הוא עליה על המוקד,
ועונשם של מאמיני אש הצללים ומי שהשתתפו בפולחנותיהם הוא מוות בעריפת ראש.
דארקלורינד
לוחמת זדון יפיפיה ואגדית זו, הינה
האלה הראשית ומושא להערצתן של הקלאנים הפרועים של הדארקירי (הואלקיריות האפלות),
שהחלו מופיעים באי ההידרוסטי החל במאה ה8- לפנה"ס. דארקלורינד העתיקה מתוארת
כלוחמת יפיפיה וכהת שער בשיריון כסוף, אוחזת חרב מוכתמת בדם בידה האחת, ומגן עם
סמל של עייט שחור בידה השניה.
הקלאנים הפרועים והתוקפניים של
הדארקיריות ההולכים בדרכה של דארקלורינד מעריצות דבר אחד, את אומנות המלחמה והחרב,
ובזות לבני האדם ההידרוסטיים, ובעיקר לאיכרים, כגזע עלוב, רכרוכי וקצר חיים שראוי
להיות משועבד להן, ותו-לא, ומהווה שעשוע מלחמה מסוכן ונאה, מטרה תמידית לפשיטות
להשגת שלל, עבדים ולאימון לוחמות הקלאנים, העושות לעיתים קרובות יד אחת עם מפלצות
ושבטי פרא הסוגדים להודון, אך רק מיעוט קטן מהם השתעבד לו, שכן דת דארקלורינד
אוסרת על המאמינות סגידה לכל אל אחר מלבד גבירת המלחמה האפלה.
דרכה של דארקלורינד, כפי שהיא מועברת
לקלאנים הפרועים שלה, היא הקלאסיקה לאבירה השחורה בעלת הכבוד האפל - אכזרית,
שאפתנית וחסרת רחמים, חיה על החרב ועל הביזה, מזלזלת במסחר מלבד סחר נשק ועבדים,
אולם בעלת קודקס כבוד אפל, שניתן תמיד לבטוח במילת הכבוד שלה, כאשר היא ניתנת.
שבטי הדארקירי היו תמיד מפגע עונתי מטריד ומרגיז, ולא פעם חדרו עמוק אל תוך
הידרוסט וגרמו להרס עצום. התקפותיהן הבלתי פוסקות, ביחד עם שבטי הפרא, שמרו את
איזורי צפון הידרוסט הפיאודליים ברובם במבנה ומשטר הדומים מאד להידרוסט הקדומה,
מקור משיכה תמידי להרפתקנים המנותק כמעט לחלוטין בתרבותו ומנהגיו מהסוחרים העשירים
של היידרקרון.
משלהי המאה ה23- לספירת הילאסיאס,
הלכה איימים על הידרוסט ברית "החץ השחור" שהונהגה בידי מנהיגת דארקירי
בשם קלורן, שטוענים שרוחה של דארקלורינד התגלמה בה. ברית זו, ששמה ללעג ולקלס את
צבאות הידרוסט, אציליה ושליטיה במשך כל המאה ה24-, ניצלה את מלחמת האזרחים שעורר
פרופסור הנקן בכדי להכות בהידרוסט שוב שוב, בצעה מעשי טבח ושריפה, ולקחה אלפים
רבים של עבדים. האיום סולק רק בשנת 2417, בקרב סנאוליד, כאשר ההידרוסטים, שהונהגו
בידי רוזן חדש וצעיר שהתמנה בוייטדוון, מחצו את ברית החץ השחור, ואילצו את קלורן
לברוח מצפון הידרוסט[3]. גם לאחר
סנאוליד, פלשו שבטי דארקירי שוב ושוב לצפון הידרוסט, תחת סמליה ואמונתה של
דארקלורינד.
200 השנים האחרונות עומדות בסימן
התגברות הדרגתית ומתמדת בכוחה של גבירת המלחמה האפלה, שברית החץ השחור היתה הסימן
המובהק ביותר שלה, אולם בשום פנים ואופן לא היחיד. טוענים כי החלשות כוחו של האל
קודור, יריבה הותיק, ושל הפלדינים שלו, ועליית גלימרדון וסוחריו העשירים הינה זרז
להתעצמות דרקלורינד, הבזה עמוקות לאל המסחר, ומבינה היטב את חולשות מאמיניו, ואי
לכך, מרשה לעצמה הרבה יותר. מאמינות דרקלורינד נהנות מאד להמיט חורבן על המסחר,
שאותו הן אינן מעריכות כלל.
תופעה מדאיגה אחרת, המעידה על
התעצמות כוחה של דארקלורינד, היא הופעת קלאנים אפלים של אמזונות אנושיות, חלקן
הקטליאניות וחלקן הידרוסטיות, שאימצו אמונה זו, והחלו פושטות בהידרוסט, עוסקות
בשוד דרכים ופשיטות, וממררות את חיי האיכרים ויתר נתיני הוד-מלכותו בצפון ומרכז
הידרוסט, אולם מכיוון שהיידרקרון והאיזורים רבי ההשפעה בדרום טרם סבלו ממכה זו
פגיעות ממשיות, לא נעשה כמעט שום טיפול בנושא, מלבד מאבק מקומי.
עונשן של כוהנות ולוחמות דארקלורינד
כשהן נתפסות הוא השלכה לכלא בגין ביזה וסחר עבדים, ולעיתים גם מוות בתליה בשל פשעי
מלחמה ומעללים אחרים. דארקירי הוחזקו תקופות ארוכות מאד בבתי הכלא השונים של
הידרוסט, במיוחד ב"מצודת בית האירוח" ברובע הכתר, ולא פעם שוחררו לאחר
שנים רבות, או כאשר הקלאנים האפלים נאלצו לשלם עבורן כופר נפש הגון לקופת הוד
מלכותו.
ג'והאק ("The Wild Bane")
ג'והאק מתואר באגדות הידרוסט כגבר
גבוה, שחום-עור ושרירי מאד, בעל עגילים גדולים באוזניו, מקטרת נצחית בפיו, לבוש
מרושל ושתי חרבות מלחים ענקיות בידיו. ג'והאק נחשב כאל של פראות והרס, והוא פטרונם
של סוחרי עבדים, שודדי דרכים, בוזזי גופות ושאר חלאות שההידרוסטים אוהבים לשנוא,
וביחוד, ג'והאק נוטה חסד לשודדי הים, שהם "מחמדיו" העיקריים.
מוצאו וקורותיו המוקדמות של ג'והאק
הם תעלומה, אולם הוא ומאמיניו היו ידועים כצרה צרורה באיזור עוד בימים בהם היה
גלימרדון בן תמותה וחלק נכבד ממעשיו, בימי מלכותו על הידרוסט, היה מלחמה בשודדי
הים הרבים ובכוהני ג'והאק, שהמיטו חורבן על הסחר ההידרוסטי ולא פעם גרמו לרעב של
ממש בהיידרקרון.
מאז ועד היום, הוסיף ג'והאק להחשב
כפטרונם של ברבארים ושודדי ים העויינים להידרוסט, התוקפים את הצי ואוניות הסוחר
שלה. ג'והאק מתענג על השקעת אוניות, הצתת ישובי חוף, אונס ורצח, בעיקר בסכיני
מלחים, וגיבוריו האהובים ביותר הם קברניטים מנוסים, אכזריים ורבי כח של ספינות
פיראטים. אם בימים עברו, היה יחס כוהניו של ג'והאק להידרוסטים בוז ותו-לא, כשעשוע
מועדף לתקיפה, הרי שהגלגל התהפך לאחר מפלת קהאראן-וול בקרב ראגאמות' (2408). הצי
ההידרוסטי התעצם, והחל רודף את שודדי הים בכל מקום בו מצא אותם, מקים קולוניות
ומסייר דרך קבע באיזור קרונפורד ואיזורי ים דרומיים אחרים, שהיו קודם לכן הפקר
גמור. ג'והאק התמלא אימה ושנאה כלפי הידרוסט, וכוהניו החלו מתחבלים תחבולות
ערמומיות כיצד לפגוע בעוצמת הצי ההידרוסטי, ולא פעם סייעו בחשאי או בגלוי לאויביה
השונים של האימפריה.
בעיני הידרוסטים רבים, ג'והאק מייצג
את כל אומות הפרא העויינות להידרוסט, כמו באריזהאר, למרות כי הדבר רחוק מאד
מהמציאות, וג'והאק היה ונותר אל של שודדי דרכים ופיראטים, ותו-לא. עונשם של כוהני
ג'והאק בהידרוסט, כמו גם של רוב הפיראטים האחרים שנתפסו, הוא מוות על עמוד התליה.
פילפור ("מלך
הביבים")
פילפור המגעיל והמתועב, המכונה גם
בפשטות "עיפוש", ידוע ומזיק בהידרוסט ובעיקר בהיידרקרון עיר הבירה מזה
יותר מאלף וחמש-מאות שנים, כששיא פעולותיו היה במאה ה15-, כאשר השתלט כוהנו הגדול,
אנדי גורב, על היידרקרון הכאוטית והפך אותה, כדברי אחד מבני התקופה ל"בית
שימוש אחד גדול".
מוצאו של פילפור (או עיפוש), אינו
ברור, אולם ברור שהוא עתיק יומין מאד, והוא ידוע בשמות שונים על פני כל תרבויות
האדם כמעט בכל היבשות, מיבשת לוסטוליס במזרח ועד ארקוויליירי במערב. אגדה אחת
טוענת כי מוצאו מתרבות עתיקה של בני העם ההיברדי בצפון-מערב לוסטוליס, אולם אין זו
אלא דעה בעלמא גרידה. גם גזעו של פילפור שנוי במחלוקת: אגדות מסויימות מתארות אותו
כאיש עכבראש, אחרות כיצור כלאיים מזוויע בין אדם לצואן, ואחרות כיצור ביוב שעיר,
מדובלל ונוטף עם פני קוף, מלתעות דמויות תנין וכנפי זבוב.
פילפור, או עיפוש, ואחריו מאמיניו,
נהנים לעפש, לזהם, להזיק, להפיץ זוהמה ומגפות, ולמרר את חייהם של בני אדם בכלל,
ושל ההידרוסטים בפרט, כשהם פועלים בד"כ מנקרות ביוב מזוהמות מתחת לערים
גדולות, רבעי עוני צפופים ומזוהמים, וכ"ו. כוהני עיפוש, בני אדם מעוותים
ויצורים אחרים, שולטים בכתות אכזריות של מטורפים החיים בזוהמה, כמו גם בצואנים,
רפשנים, עכבראשי ענק, תניני רפש, וגם במספר אלמתים שכוחם קשור לזוהמה, כמו שדי
ההוגאש[4],
וכ"ו. הגזע המאורגן והלוחם ממנו מגיעים רוב גייסותיו של פילפור הינו ללא ספק
אנשי העכבראש, ששבטיהם מונהגים כמעט תמיד בידי שאמאנים של אל זה.
מאמיניו של פילפור הינם פגע רע ברבעי
הטבעת האפורה של הידרוסט, מנצלים את הזוהמה והעזובה בכמה מהם בכדי לעשות כרצונם.
הם מחבבים מאד לפגוע במערכת הניקוז, לגרום הצפות של פסולת, לנגע סחורות בתולעים
ושאר מיני מזיקים, להרעיל מזון ועוד כהנה וכהנה, אולם מעולם לא הגיעו אנשי
העכבראש, כתות העיפוש והצואנים לרמה כזו שסכנה את היידרקרון בסכנה ממשית, ולכן
נוטים רוב ההידרוסטים לבוז מאד לפילפור, ולהחשיבו כעניינם של קבצנים, שיכורים
ונדכאי-גורל אחרים בלבד, וימיו של אנדי גורב כמעט ונשכחו.
האגדה טוענת כי שבעת משרתיו הגדולים
של פילפור הם צואנים מגודלים ופקחים, שאל הזוהמה העניק להם כוחות קסם אדירים, וכל
אחד מהם מסוגל לזמן לעצמו צבאות עצומים של יצורי זוהמה. לא ברור האם מדובר בצואנים
אמיתיים מוצלחים במיוחד (שכן יכולתם עולה לחלוטין מעבר לכל השוואה עם צואן רגיל),
או אולי שאמאנים רבי עוצמה של פילפור מקרב בני האדם או אנשי העכבראש, שהפכו עצמם
לצואנים בעזרת ריטואל מתועב ומסובך.
שבעת המשרתים הללו נקראים "שבעת
נסיכי הביוב", והם הגנראלים הגדולים ומנהיגי צבאותיו של פילפור, וכל אחד מהם
נושא נזר רונות רב עוצמה על ראשו. אחד מאותם נסיכי ביוב, שנודע בשם צושתא, נתן
סיוע רב עוצמה לאנדי גורב במאה ה15-, והובס בקושי רב, כשהוא נעלם אל עמקי הביוב
לאחר תבוסתו. שמועות עקשניות טוענות כי אחד מנסיכי הביוב נראה מטייל בלילות ברובע
האלה, אולם רוב ההידרוסטים נוטים לזלזל בכך מאד.
ראוזרק
ראוזרק הינו שד-בור (Pit Fiend)
עתיק, ערמומי ורב עוצמה, המשרת את המועצה האפלה, ה-Dark Eight, השולטת במימד
האפל של שדי הבאטאזו, ה-Nine
Hells. ראוזרק, יצור מנוסה וערמומי, מאס בסוף האלף הראשן במקום מושבו
המקורי ובמלחמה התמידית (The
Blood War) בין המימדים האפלים, העתיק את מקום משכנו למישור הראשוני, ומאז
מיררו הוא ומשרתיו השטניים את חייה של הידרוסט.
ראוזרק יושב, לפי השמועה אי-שם
במעמקי העולם התחתי מתחת להידרוסט, בארמון מוקף לבה המוגן בידי צבאות דאמונים רבי
עוצמה, ורוקח משם את מזימותיו הערמומיות. ראוזרק בוחל בפשיטות שוד ורצח ובשאר
אמצעים פרימיטיביים כאלו, וכלי נשקו הינם המזימה, ההסתה, התככים, השנאה והבגידה,
מידות של בני האדם אותם הוא מרבה לנצל לצרכיו, כשיעדו המרכזי הוא להשיג כמה שיותר
נשמות מרושעות דרך עסקאות אפלות ותחבולות אחרות, אותן הוא שולח למימד הבית שלו,
בכדי שיתגלגלו שם לשדי באטאזו חדשים. ככל שהוא משיג נשמות רבות יותר, כך הולך כוחו
ומתחזק.
ראוזרק, לפי האגדות, היה זה שקנה את
נשמתו של הגראנד-מאסטאר הידוע לשמצה דה-גלאמיסיירט, וגרם לו לבגוד בשושלת סרליסיס אותה
שירת ולחסל אותה, כשהוא הופך למלך דמים מרושע ואכזרי שזרע מוות וטרור בעם
ההידרוסטי תוך שהוא נעזר בראוזרק ומשרתיו, פותח בכך את תקופת התוהו בהידרוסט,
ובסופו של דבר נהרג, כשנשמתו יורדת שאולה והופכת מאוחר יותר לדאמון אכזרי במיוחד
שהפך לאחד ממשרתיו החשובים של ראוזרק.
בימי עידן התוהו, במיוחד, אך גם
לאחריו, התהולל ראוזרק בהידרוסט, כשהוא עורך עסקאות על ימין ועל שמאל עם אצילים
וסוחרים מרושעים, מסית אח כנגד אח, בן כנגד אב, ונתינים כנגד שליטיהם, בעוד הנשמות
זורמות כמיים אל בעלותו. לא פעם, נפלו ברשתו אצילים חשובים (כגון בית דה-וורייסט
שהפך לשושלת אופל ידועה לשמצה שהוכחדה בסופו של דבר במאה ה17-), אנשי כנסיה
בכירים, מאגים רבי עוצמה, ועוד כהנה וכהנה, וכמעט כולם סיימו את דרכם בתור שדים
חדשים, הסרים לפקודת אדונם הערמומי. ראוזרק, המפורסם בהתנהגותו הג'נטלמנית השטנית
ובחלקות לשונו, עודו צופה בהידרוסט עד עצם היום הזה, זומם מזימות ומדי פעם מפיל
קורבנות חדשים ברשתו. הוא סוחר בנשמות עם אלי זדון אחרים, וחוקר קסמי אופל רבי
עוצמה, כשהוא מנסה כל העת לפגוע בהידרוסט, ולהטיל אותה לעידן חדש של תוהו בו יוכל
לחזור ולהשתולל בארץ באין מפריע.
סר מורטהאוזן ("The Dark Blade")
סר היינריך פון מורטהאוזן, או פיהרר
מורטהאוזן, מנהיגם האגדי ומטיל האיימים של אבירי אחוות הגולגולת מקיידרהרץ, שהיה
הדיקטטור מזרה האיימים שרדה בהידרוסט בחלקה הראשון של המאה ה21-, עד שהופל שלטונו
בידי הרוזן גודפרי קאנינגהאם, זכה בחיי אלמוות מידי טוטאנהאגן, אל המוות ופטרונה
של קיידרהרץ בשלהי אותה מאה, ומאז, לפי האגדות ההידרוסטיות, מעולם לא שכח את הארץ
בה נחל את כשלונו הגדול היחיד, הידרוסט, ומסייע במחשכים לכל המדינות העויינות לה,
ביחוד קיידרהרץ וקהאראן-וול, כוחו האפל מסית אצילים ואנשי צבא הידרוסטיים לבגידה,
ומנסה בלא הרף להציף את הצבא והכנסיה ההידרוסטית באכזריות, בכדי להשחיתם מבפנים.
סר מורטהאוזן, שהוא פטרונם הרשמי של
אבירי אחוות הגולגולת (DFF)
מקיידרהרץ עד עצם היום הזה, ונערץ ע"י הביון האפל ("משמר החצות")
של אותה ארץ, הוא אכזר, חסר רחמים, יסודי ובלתי מתפשר, ומלבד בני קיידרהרץ מהווה
מושא סגידה לנוקמים (Avengers),
רוכבי סער (Stormtroopers),
וכל מיני שכירי חרב אכזריים המתעבים את כוחה של הידרוסט המושלת בימים, ושואפים
תמיד לחורבנה.
אגדות כנסייתיות מספרות כי
למורטהאוזן יש טירת זדון קודרת ואדירה אי-שם, במעמקי העולם התחתי או אולי במימד
אפל כלשהו, כולה מלאה בצבא של אבירי מוות ויצורים דומים, המחכים לרגע בו תחלש
האימפריה ההידרוסטית די הצורך - ואז יפתח שער הברק השחור, סימן החורבן במיסטיקה
הדתית של הידרוסט, ודרכו ינהרו מורטהאוזן וצבאותיו לקרב סופי שיחרוץ לא רק את גורל
הידרוסט, אלא גם את גורלם של שבעת אליה. מאורע זה, המכונה בדת ההידרוסטית "The Dark Invasion"
הוא אחד החזונות האפוקליפטיים המפחידים ביותר שמעטרים אמונה זו.
ברבות הימים, ובעיקר בתפישתם של
מאמיני קודור, הפך מורטהאוזן לאנטי-תזה לאבירי האור, וסמל במובנו המופשט לכל שלטון
דמים עריץ ואכזרי, לדיכוי וקלגסיות. כוהני קודור, בעיקר, טוענים כי אחת הדרכים בהם
פועל מורטהאוזן היא החדרת כוחו המטמא אל תוך הידרוסט, וניגוע בכירי הממשל בשאיפות
כיבוש אכזריות ובלתי מרוסנות, תוך שהם מכוונים אצבע מאשימה אל עבר הסיעה האולטרא-
אימפריאליסטית בפרלמנט ואל הנסיך ג'ון סטיוארט. מעלליו של גנראל דייסון בבאריזהאר
נראים להם כאות כי כוחו של מורטהאוזן כבר קנה מעמד בהידרוסט.
סיימר ("סיימי המגניב")
אל זה, הנחשב לחדש ביותר בקרב אלי
הזדון, נודע בהידרוסט רק החל מהתקופה שלאחר סילוק אבירי אחוות הגולגולת במאה ה21-,
וכוחו המשחית פועל כמעט אך ורק בערים גדולות, בעיקר בקרב צעירים נהנתנים ומופקרים,
או פושעים אכזריים וחסרי מוסר כלשהו.
סיימר, אל שחיתות המידות, ההפקרות,
הפריצות וניוון הנשמה, מתואר כאדם מכוער, מגולח שער, שאוזניו, גבותיו, לשונו
המשרבבת, אפו ואף אברי גופו האחרים מלאים בעגילים, עיניו צהובות, וניביו מאורכים
כשל ערפד. סיימר פועל בעזרת ארסו משחית הנשמות, המועבר בידי שליחיו, דאמונים
המכונים נאהוראג, הלובשים דמות אדם ותרים אחרי קורבנותיהם. כוחו של סיימר מועבר
ע"י אלימות, פריצות נהנתנות ריקנית ועישון סמים, אופף את קורבנותיו והופך
רבים מהם אט-אט בעודם בחיים לנאהוראג חדשים, המעצימים את כוחו. חלק מסימניו של
פולחן סיימר הינו חיקוי מנהגו לענוד עגילים בכל חלקי הפנים והגוף, אך הפולחן,
ביחוד ברמותיו הסודיות והמתקדמות יותר, כולל לפי השמועה הרבה יותר מכך.
מאמיניו של סיימר רבים למדי
בהיידרקרון, והשמועות טוענות כי כוחם רב בקרב הצעירים הנהנתנים המשמשים כאנשי השטח
של הסיעה הרדיקלית. הם לוחמים בכל מוסר שהוא, ומנסים לפגוע ככל שניתן בכל נורמה
מקובלת, ערך מוסר וביחוד בכנסיה ובאבירות. ניתן למצוא אותם במסיבות ונשפים מופקרים
של צעירים, בבארים מזוהמים בשולי החברה, בבתי בושת ובתי סטיות, ובמקומות דומים,
כשהם אורבים לקורבנות נוספים. כוחו של סיימר קיים גם בערים הידרוסטיות גדולות
אחרות, בעיקר בקאלינגהאם, המכונה בלגלוג "המפרץ המגניב" (Cool Bay),
תוך חיקוי הסלנג של המופקרים הנוהים אחרי סיימר ומנהגי מאמיניו, (שהמילה
"מגניב" שגורה מאד בפיהם, ומציינת כל סטיה, הפקרות ורוע ההופכת את
מבצעיה למנותקים מהמוסר, בולטים, שונים ומרגיזים). קאלינגהאם, עירו של אנטוני
בלייק, הפכה מזמן, לדעת כל הידרוסטי מהוגן, לביב-שופכין של סיימר שכל שומר נפשו
ירחק ממנה. כוחו של סיימר חורג אפילו מגבולות הידרוסט, והגיע לרובע היונים המפוקפק
והידוע לשמצה באיירנשטאט. לתקופת מה, הופיע גם בבוארטה שבאינטוריה, אולם תגובה
מהירה של האינקוויזיציה של האש הקדושה, שהכחידה את הכת במצוד חסר רחמים ובמדורות
האוטו-די-פה[5] שכנעו את
כוהני סיימר שעדיף להם להתחרק מארץ זו, לפחות לעת עתה.
הסיעה הרדיקלית בראשות אנטוני בלייק
מנהלת מאבק ארוך שנים להוציא את סיימר מרשימת אלי הזדון שפולחנם אסור, בטענה כי
הנאהראג כלל אינם קיימים למעשה, ופולחן סיימר, לא מקובל על המוסר הציבורי ככל
שיהיה, הינו בלתי מזיק ואיסורו פוגע בחופש של "הציבור הצעיר הנאור" כפי
שמכנים זאת אנשיה בבית הנבחרים, המתעמתים בעניין זה במילים חריפות מאד בעיקר כנגד
נציגי הכנסיה ומסדר אבירי סנט-קודור.
אחד מהטקסים הידועים לשמצה בו מעביר
סיימר את כוחו מכונה "מסיבות חרקים" או "מסיבות חרקים
מגניבות", מסיבות שעורכים כוהניו עבור "צאן מרעיתם" שהינם למעשה
ריטואל מאגי הכולל שתיה לשוכרה וריקוד פרוע, כשקסמו של סיימר המופעל דרך כוהניו
ממלא את זירת המסיבה, בדרך כלל מקום מבודד וחשוך באורות מוזרים מהבהבים, וצרצורים
מוזרים וקורעי-אוזניים, החוזרים על עצמם שוב ושוב בקצב מהיר יותר ויותר, ומלווה
במוסיקה מעוותת ומהירה שאיש אינו יודע באילו כלים וקסמים היא מופקת, כאשר בחלק
מהארועים הללו משתתפים אנשי חרק מוזרים, הרוקדים עם המשתתפים והופכים גם אותם
לאנשי חרק למספר דקות - דבר הנחשב כשיא האטרקציה עבור המשתתפים, ומכאן בא למסיבות
אלו שמן.
פולחן סיימר עודו אסור, וכוהניו,
כשהם נתפסים, נזרקים לכלא לשנים ארוכות ולעיתים אף נתלים, אולם הצעירים המופקרים
הסוגדים לסיימר נפטרים בדרך כלל במכות שוט בלבד, וכאשר מדובר (כפי שקורה לעיתים
קרובות) בבנים מופקרים של משפחות עשירות, מצטמצם העונש לקנס כספי בלבד, דבר שאינו
תורם בהרבה למאבק שמנהלת הכנסיה כנגד אל זה ופולחנו.
בחזרה
אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
בחזרה אל דף המבוא לאימפריה
ההידרוסטית
כתב
וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום