הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
אחוזת האמפלי ושושלת סילקברידג'
תולדות האיזור |
הופעתה וקורותיה של
משפחת סילקברידג' | אחוזת האמפלי דהיום
אחוזת האמפלי עומדת בשיפוליה של
רמת Blackweed, סמוך לשורת מפלים מרהיבה הנוצרת מהתמזגות יובלי נהר הלורינג
העילי והלורינג התחתי, בדרכם להשפך אל נהר היידראו, קילומטרים מספר ממערב
להיידרקרון. מרבית הרמה היתה תפוסה מראשית הימים, ותפוסה עד היום בידי יער קודר,
צפוף ועתיק ימין בשם Blackweed Forest, אשר האגדה מספרת
עליו כי שרד כפי שהוא מהעידנים העתיקים בהם צעד קוראדור העתיק בעצמו על פני האדמה.
הרוע שנשפך על הארץ מאז מילא את הרמה צללים וזדון, אשר תבעו את רישומם על העצים
המוזרים הגדלים ביער. כך או כך, בראשית העידן החמישי שכן במעבה היער מבצרו האפלולי
של שבט ברברים אנושי גדול אשר התכנה The Bogdrool Klan. שבט זה, אשר החל את דרכו ככל הנראה כשבט דרואידי היכנשהו באמצע
העידן הרביעי, השתחת כליל תחת שלטון הסאר'ראו, וסגד ביראה והערצה להודון מקבת סער.
בתקופת שלטון הטיטאנים של בית סטאומורד, זכו בני בוגדרול לכבוד וליקר אצל אדוניהם
האפלים, ואלו הפקידו בידם חלק גדול משלטון השעבוד באגן ההיידראו; בני בוגדרול, אשר
גידלו חזירי פרא מפלצתיים והיו רוכבים עליהם בצאתם למערכה, והשאמאנים שלהם נודעו
ביכולתם לאלף תולעי ענק ולהשתמש בהן כחיות מחמד מפלצתיות, היו משוטטים ומפילים אימת
מוות בקרב יתרת השבטים המשועבדים, ומספרים כי אפילו העוגים ויתר האנושואידים ששכנו
באיזור יראו מהם.
כאשר פלשו להידרוסט הולקיריות בראשות קלריליה ריילארד המפורסמת, טיהרו עד-מהרה את
שלטון הסאר'ראו בעמק ויילורין, והקימו שם מאחז אשר צמח ברבות הימים וגדל להיידרקרון
דהיום. בני בוגדרול, לעומת זאת, לא נכנעו בקלות רבה כל-כך, אלא הסתתרו ביערותיהם,
והיו פושטים על הולקיריות ובני האדם בלילות חסרי ירח, רכובים על חזיריהם המעוותים,
הנוחרים ונואקים בתאווה לשתות דם. השאמאנים שלהם חקרו קסמי מגפה וניסו פעם אחר פעם
להרחיב את הביצות ולהטותן לכיוון ישובי האדם, או לזהם ולהרעיל את מימי ההיידראו.
בסופו של דבר, אי-שם במאה ה-5
לפני ספירת הילאסיאס, עשרות שנים בודדות טרם נפול האמראב עצמה, נמאסו הטרדותיו של
השבט הסורר לחלוטין על המלכה קלאריליה, וטרם יצאה צפונה, הורתה לולקירי שהותירה
למשול על ויילורין, הגבירה ריילקוריה, למחות את קללת הבוגרדול כליל מהידרוסט,
וללכוד את מבצריהם הנסתרים. ריילקוריה גייסה צבא גדול של ולקיריות ובני אדם מן
השבטים הסמוכים, אימנה אותו וחימשה אותו בקפידה, והחלה במערכה שהתארכה כמעט עשר
שנים לטיהור יער Blackweed. הקרבות היו קשים
ועקובים מדם, שכן הבוגדרול התגוננו בעזרת מלכודות בוץ טובעני, מפלצות מעוותות,
קסמים עזים ולוחמים פרועים ונואשים שמספרם היה גדול מכל אשר דמיינה ריילקוריה.
לפחות פעמיים, ספגו צבאות המועצה הלבנות מפלות משפילות; בסופו של דבר, השכילה
ריילקוריה לשכור לעזרתה מספר גדודים מיומנים של גמדים מהעולם התחתי, ואלו כרו
עבורה מנהרה גדולה אשר עקפה את קו ההגנה הראשי של הבוגדרול והפילה את חומות מבצרם
הראשי. אזי, בשנת 461 לפנה"ס, ניטש בין הצדדים הקרב האחרון, אשר נכנס
להיסטוריה כ"קרב בלאקוויד". השבט התגונן בחמת טירוף, אולם ההפתעה ומספרם
המרובה של התוקפים עשה את שלו. חרף זאת, היה הקרב עקוב מדם בדרך שטרם נראה
כדוגמתו; הקסמים והמלכודות ירדו כברד, וריילקוריה עצמה ומרבית קציניה נספו במערכה.
אלא שהגמדים היו עקשנים ובעלי כח סבל, אותו לא הכירו הפראים בעבר, ובני האדם שלחמו
בצידה של ריילקוריה, למודי סבל ושנאה כלפי הבוגדרול, סרבו לסגת, גם כאשר נפלו מאות
מהם מקסמי ההגנה האחרונים של שאמאני הבוגרדול. בסופו של דבר, הוכרעו הבוגדרול, לא
לפני שהספיקו לוחמיהם הנואשים, כמנהגם של מאמיני הודון, לשחוט את נשיהם וילדיהם
לבל יפלו בשבי. רק מעטים מן השבט נותרו בחיים, והאיום על ויילורין מדרום נשבר.
אלא, שהולקיריות התאבלו על הנופלות הרבות מקרבן, ועל החללים הרבים מקרב בעלי
בריתן, ולא חגגו את נצחונן זה על פראי היערות. האגדות מספרות כי עד היום, מיבבות
רוחות חסרות מנוח סביב החורבות ששקעו בעמקי היער ובאגמי הבוץ הטובעני, זכר לשפיכות
הדמים המבעיתה של אותו קרב אחרון. כמה מחכמי המסורה העירו, כי האבדות הרבות בקרב
זה נוצלו, מאוחר יותר, בידי הראשונות מסיעת "השושן" של פלאוריליה, בכדי
לשכנע את הולקיריות הלבנות להניח את חרבותיהן ולהפסיק את מסעות המלחמה שלהן.
כך או כך, היער נותר אפל וחורש רעות; רבים מן היצורים שיצרו או זימנו הבוגדרול
נותרו להסתובב בתוכו, ולסכן את האיזורים הסמוכים במשך מאות על מאות של שנים.
במצוות קלאריליה ריילארד, בנו הגמדים עבור המועצה הלבנה מגדל אדיר, בלתי ניתן
להפלה, אשר יעמוד על פאתי הרמה ויתנשא לגובה רב של כמעט שלוש-מאות מטרים, בכדי
לחלוש ממנו על היער והיצורים האפלים המסתתרים בתוכו, ולמנוע את ירידתם אל שיפולי
הרמה, וממנה אל עמקי ההיידראו. כך בא לעולם "The Ancient Guardian", הניצב על מכונו עד עצם היום הזה, ונחשב כמצודה שכמעט ואי
אפשר לכובשה.
בתקופת המועצה הלבנה, כאשר ישובי האדם היו קטנים עדיין, ואילו המפלצות ביער מרובות
וחצופות, לא העז איש לשבת בפאתי הרמה, חרף האדמות הפוריות שהציעה קרבת נהר
הלורינג. חיל מצב של ולקיריות הוצב במגדל, ולאחר מכן הפך המקום אף לזירת אימון
עבור האבירים הראשונים ממסדר סנט-קודור. בתקופת שושלת גלימרדון, לעומת זאת, הוקם
ישוב אנושי קטן מעברו של הלורינג, בין רגלי הרמה, והיה לכפר בשם סילברוויט. הכפר
נחרב בתום התקופה, בידי הדרקונים שזימן המלך הפזיז נאוויל "ביש מזל"
(ראה ערך). אחד מן הדרקונים התיישב בין החורבות, והפך אותן לגיא קיטור מזרה אימים.
דרקון אדום מגודל זה היה אחד הראשונים שנקטל בידי הגיבור סרליסיס, מייסד השושלת
השניה של מלכי הידרוסט. בתקופת "עידן הגיבורים" שבאה לאחר מכן, הוקם
הכפר מחדש סמוך לחורבות הדרקון, אולם לאחר כ-200 שנים עברה הכוס גם עליו, באשר הוא
נפגע קשה מטבח שחוללו בו קלגסיו של הטיראן דה-גלמיסיירט. הכפר ניטש כליל בתקופת
השתוללות "המתופפים בשער", בראשית המאה ה-12 לסה"ה, ושארית תושביו
נסה להיידרקרון. המגדל עצמו ניטש בהדרגה, ובמשך מאות שנים היה האיזור עזוב
לחלוטין.
התיישבות אנושית חזרה למקום אך
ורק בשלהי המאה ה-16 לסה"ה, בתקופת
"עידן הפאר". אזי, בפעם הראשונה, ניתן הצריח הנישא לשושלת אצילים, אשר
הקימה אחוזה מפוארת למרגלותיו וחייליה ישבו בו וצפו מתוכו על היער הפרוע. שושלת זו
נקראה בית האמפלי, ועל שמה קרויה האחוזה עד היום. מעט מידע השתמר על השושלת הזו,
ונסיבות עלייתה לגדולה נותרו לוטות ערפל, אולם ככל הנראה היתה מקורבת לבית האצולה
העלפי סיל'הורלור, אשר השתמש אף הוא באחוזה לצרכיו במרוצת אותה תקופה. מספרים כי
אלרוס הקודר לבית סיל'הורלור, חצי העלף השנוי במחלוקת אשר הטיל את צילו על כתר
הידרוסט במחציתו השניה של "עידן הפאר", חיבב מאד את המגדל הישן והקים שם
חדר עבודה והגות, ממנו היה יוצא לעיתים לטיולים מסתוריים ביער. שושלת האמפלי שמרה
על בעלותה במקום, בהפסקות קצרות, ואף שרדה את תקופת הכיבוש בידי עלפי הסערה. כמה
מבניה התחבבו על הנסיכה העלפית הקודרת באלזריה אשר משלה בהידרוסט אז, ואחד מהם אף
שירת אותה זמן-מה כנושא כלים.
אלא שכאשר הדיחה הברית האפלה את באלזאריה מן השלטון בהידרוסט ומינתה תחתיה את
מאמיני טוטאנהאגן מקיידרהרץ, נחרץ גורלה של השושלת. הפיהרר פון זאגנקופר, אשר הציף
את הידרוסט בדם מניה וביה, החליט להפטר מן השושלת שבה ובמגדלה ראה סכנה לשלטונו.
בדרך עורמה, הזמין עצמו להתארח במגדל לנשף הרה-גורל, אשר נזכר בהיסטוריה
כ"ליל הקרדום השחור". חייליו של העריץ התנפלו על מארחיהם באמצע הנשף,
ושחטו כל נפש חיה במגדל. הקץ הקיץ על שושלת האמפלי. האחוזה הועלתה באש, ורק המגדל
שרד, בלתי מקועקע חרף כל מאמציהם של הקיידרהרצים. לזמן-מה, הציבו קלגסיו של הפיהרר
משמר במקום, ואף הפכו אותו לבית כלא בו נעשו מעשים נוראים; אלא שמגפה שפרצה מהיער
הבריחה את הקיידרהרצים בחרפה מן האיזור, והמגדל שב וניטש לתקופה ארוכה, מקבל שם של
מקום רדוף רוחות, שכל שומר נפשו ירחק ממנו. גם העיירה שישבה באיזור הדרדרה וניטשה
בהדרגה, ולא נותר ממנה אלא מחנה מעצר מזעזע שקיימו הקיידרהרצים במקום למשך כמה
עשרות שנים, עד אשר התפשטה אימת היער והבריחה אותם משם.
במאה ה-24 לסה"ה, הגיעו
אדונים חדשים אל המגדל הנטוש; יוהאן סילקמר (2314 - 2389), ככל הנראה אדם ממוצא
איירנוסטי, שהיה חצרן אצל אחד מאחרוני השליטים של ה-Dancing Court, ניצל את
הכספים הרבים שהרוויח (לדעת רבים, שלא ביושר), כדי לקבל זכיונות מסחר ולקנות
אדמות; משום מה, בחר לקנות דווקא את אדמות הלורינג מעם המלך, אשר הסכים למכור את
אותו מקום שנחשב לחסר ערך בנזיד עדשים. סילקמר, אשר היה בעל מוניטין מפוקפק, בין
היתר בשל העובדה כי הכניס להריון את אחת מבנות פמלייתה של המלכה מחוץ לנישואין,
הצליח להפתיע את אלו שבזו לו, לקנות שליטה באיזור אגב מאבק עם להקות שודדים
מטרידים שהשתכנו בו בימי התוהו, ולמשוך אליו איכרים ובעלי מלאכה מהיידרקרון.
המוניטין של האדון החדש של האחוזה השתפר פלאים בתקופת מתקפת "צבא
התבונה" הרדיקלי של פרופסור הנקן. סילקמר, אשר האשים את הרדיקלים בכך שאחד
ממנהיגיהם אנס באכזריות את בת-דודתו והביא אותה להתאבד, נעל בפניהם את דלתות הצריח
שלו והתבצר בתוכו עם נאמניו, כאשר הוא נתון למצור לסירוגין במשך כמעט שני
עשורים. בדרך זו, קנה לעצמו מוניטין
חדש ומשופר של לוחם למען הכתר, וכאשר טיהרה מרג'ורי את אנשיו של הנקן, גמלה
לסילקמר הזקן והיגע בתואר אצולה. שם המשפחה שונה, באחת מהחלטותיו האחרונות של
יוהאן, לסילקברידג', והוא נרשם בארכיוני האצולה כלורד ג'ון הראשון לבין
סילקברידג'. את החלק הארי של רכושו ירש אחד מבניו, ג'ון הצעיר (או ג'ון השני) לבית
סילקברידג' (2347 - 2416), אשר השתתף בצעירותו כקצין במלחמות שניהלו ההידרוסטים
בבאריזהאר. הוא עשה הון רב מהחרמות רכוש של תומכי הנקן, ולאחר מכן בקולוניות, בהן
רכש ומכר אדמות. כמו כן, הקים חברת ספנות משגשגת בשם "האלבטרוס האפור",
אשר הפכה לכלי מרכזי בניהול האימפריה הפיננסית של בני המשפחה. ג'ון השני נישא
לפטרישיה המלינס, אלמנה עשירה, אשר הורישה לו במותה בלא-עת (2395) בתי מלאכה,
מבנים ורכוש רב אחר בהיידרקרון. חרף השמועות שנלחשו על אודותיו, הרי שלאחר הנצחון
המפואר בקרב ראגאמות', שב ג'ון להיידרקרון כשהוא נושא דרגות של גנרל, עטור בעיטורי
כבוד של הוד מלכותו, ובעליה של אימפריה כלכלית עשירה כקורח.
אלא שהצללים סגרו על הגנרל המזדקן ולא הניחו לו. חרף הצלחותיו, רדפו אחריו שמועות
אפלות, כאילו הוא ובנו הבכור רודווין עוסקים בדברים בל-יעשו; כמו כן, אהבו יושבי
הפונדקים לרכל על מעלליו של גנרל ג'ון בבאריזהאר, ועל מספר הממזרים שהותיר אחריו,
חלקם אף לנשים מבנות הילידים. רודווין הצעיר הושמץ אף יותר מאביו, וסיפרו עליו כי
עסק בכשפים אפלים והתקשר עם גורמים מפוקפקים. המפורסמת בבריתותיו היה עם גילדה
מסתורית של מיסטיקנים וחרשים, אשר כינתה עצמה "גילדת דמדומי הערב",
ואנשיה עסקו במאגיה עדינה ובשאר עניינים ברומו של עולם. הללו מצאו חסות באחוזה
ההולכת וגדלה, והקימו שם את מעוזיהם. הקשר עמם העשיר והעצים מאד את בני
סילקברידג', אולם גרם לאנשים לתהות לא מעט על קנקנם. במיוחד, סופר על העובדה כי
הגילדה קודחת דבר-מה מהאדמה לרגלי הרמות, ובמקום בו החלו אנשיה עוסקים במלאכתם,
כמש כל הצומח, והחורשות במקום הפכו לבליל מזוייע של עצים מתים.
שנותיו האחרונות של ג'ון השני
לבית סילקברידג' היו מרות ואפלות; הוא חלה, וצלילות דעתו התערפלה. בדמדומי חייו,
היה מהלך כצל כמוש באחוזתו המפוארת, מתייפח וקורא בשם רעייתו המתה. הוא מת בחורף
של 2416 בתוך חדר גדול ובלוי בצריח העתיק בו התבודד בשנת חייו האחרונה, אומלל
ושכוח מלב כל.
באחד מחודשי שפיותו האחרונים, עשה
ג'ון מהלך מפתיע, ותחת בנו רודווין, מינה כראש המשפחה ומנהל כל עסקיה את בנו השני,
לורד ג'פרי סילקברידג' (2412). ג'פרי נודע, בשנים קודם לכן, כצעיר חכם ומרחיק
ראות, אולם מרדני, אשר לא אבה להכנס יתר על המידה לעסקי המשפחה, עבר קריירה צבאית
קצרה בצי, ולאחר מכן הצטרף לחבורת הרפתקנים; שם פגש את אהובתו פריסיליה, גבירה
ממוצא הילאסיאני, והתחתן עמה, למורת רוחם הגלויה של בני משפחתו (2411). ג'פרי,
לתדהמת הכל, נכנס למשרת היורש בקלות יחסית, כאשר רודווין הממורמר פורש לפאתי
האחוזה, שם עמדו אגפיו הפרטיים, ומשתקע במחקרי קסם. בתקופתו של ג'פרי הרקיעו
המוניטין וכוחה של המשפחה שחקים, והיא נפטרה מחלק גדול מן המוניטין האפלולי שלה.
ג'פרי נכנס לעסקים חדשים בקולוניית חוף רוזאד ובמחוז וואלנסטון, הצטרף לסיעה השמרנית
ובשנת 2418 נעשה חבר פרלמנט מטעמה, למורת רוחם הגלויה של חלק ממשפחות האצולה
הותיקות. בשנים הראשונות שלו כראש המשפחה, רופף את הקשרים עם הגילדה והצר את צעדיה
במעט. את חברת "האלבטרוס האפור" מסר, לפי הדרך בה הורה לו אביו בצוואתו,
לידי סוחר צעיר בשם בוב ריפס, אשר שמועות אשר נפוצו באותן שנים טענו כי היה אחד
מממזריו של אביו. שיתוף הפעולה בין שניהם הוכיח את עצמו, והעלה את המשפחה לגבהים
חדשים.
אולם, חרף הצלחותיו מרקיעות
השחקים, נחל לורד ג'פרי סילקברידג' שלושה כשלונות צורבים:
א)
הראשון בכשלונות היה הדרך בה הצליח מי שהיה עורך-דינו של אביו,
רוברט מולינס, לרמות את המשפחה ולגזול חלק גדול מכספה. מולינס, שהיה בן חסותו של
רודווין סילקברידג', קיבל כמעט שררה מוחלטת על הפיננסים של המשפחה החל משנת 2407
ואילך. רק במאוחר, הסתבר ללורד החדש כי הלה ניצל את העובדה לגנוב כספים ולחתור
מתחת למשפחה. במאבק שניהל כנגד עורך הדין הערמומי, יצא ג'פרי סילקברידג' כשידו על
התחתונה. מספרים, כי עורך הדין מולינס ידע יותר מדי מסודות המשפחה, והצליח לסחוט
אותה היטב. בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסדר, משפיל מאד עבור בני סילקברידג',
לפיו פרש מולינס למחוז ואלנסטון, כשברשותו הון עתק וקרקעות משל סילקברידג', מהם
הוא חי בפאר ובהדר עד עצם היום הזה.
ב)
כשלון משפיל עוד יותר, היה נסיונו הבלתי-מוצלח של ג'פרי סילקברידג'
לקבל הכרה במשפחתו כשוות מעמד לאריסטורקטיה הותיקה, וככזו לקנות חזקה ברובע שחר
הזהב. האצולה הותיקה, בראשות בית קולינדראו המפורסם, לחמה בבני סילקברידג' בחירוק
שיניים, ובסופו של דבר הכשילה את המשפחה מלזכות בדריסת רגל ברובע שחר הזהב. מאבק
זה, שהיה חלק מהמאבק הכללי שניטש באותם שנים בין האריסטוקרטיה הותיקה לבין
המתעשרים החדשים, מילאה את ג'פרי במרירות, אשר יתכן והטביעה בו חותם רב משמעות אשר
תרם למה שהתרחש זמן לא רב לאחר מכן.
ג)
האחרונה במכות ספג ג'פרי היתה בתחום חייו האישיים; פריסיליה ילדה
עבורו שני ילדים: אדוארד (2416) ורובין (2420), אולם יחסיהם של בני הזוג הורעו
בהדרגה, ויש אומרים אף תודות למעשיה
ופעולותיה של הגילדה האפורה, אשר הגבירה מעולם לא נשאה חן בעיניהם, ושל בוב ריבס,
אשר היה ידוע בבוזו לנשים, וניסה לעשות הכל בכדי להצר את צעדיה של הגבירה פריסיליה
ולמנוע ממנה מלחדור לתחומו. בסופו של דבר, התגרשו בני הזוג גירושין חשאיים
ומסתוריים קמעה, בראשית 2423; פריסיליה נעלמה מהידרוסט, ואיש לא ידע להיכן.
לאחר שנה של רווקות, נישא לורד
ג'פרי מחדש, לעלפית מסתורית, יפה וצוננת בשם הלסטיה, אשר שימשה ככל הנראה בשנים
קודם לכן כאחת מבכירי הגילדה האפורה. מסיבה זו, ואולי אף בשל מרירותו של ג'פרי,
השתנו דברים באותם ימים, ומעמד הגילדה שב והתחזק; יועצי הגילדה וקוסמיה החלו
מייעצים לג'פרי בעסקיו, ולהגביר את כוחם המסתורי בעזרתו. אלא שמשום מה, הנבואות
הקודרות כי גורלו יהיה כגורל אביו התבדו; כוחו של לורד ג'פרי הלך והתעצם, וכיום
נחשבת משפחת סילקברידג', לאחת החשובות ובעלות העוצמה מקרב משפחות המתעשרים החדשים
בהיידרקרון וסביבתה, ובעלת עסקים חובקי עולם. בפרלמנט, נחשב לורד ג'פרי לאחת
הדמויות החשובות בסיעה השמרנית, שפוליטיקאים ושועי ארץ כרוכים בעקבותיו. מלבד
הצרות שגרמו לו ילדיו מפעם לפעם (אדוארד, בשל העובדה כי התפרסם כשוטה מפונק ויהיר,
ורובין בשל המוניטין שיצא לה כפרחחית שלוחת רסן המקפידה להכנס לצרות בכל הזדמנות),
נדמה כי לורד ג'פרי יכול, ואף התיר לעצמו, להתרווח במרום מושבו ולהשקיף על הישגיו
הגדולים. עם אחיו רודווין התפייס לאחר פרשת מולינס, באשר דומה היה כי פרשה זו
חיסלה כל סיכוי לרודווין (אשר הוא שהביא את מולינס ובטח בו) לרשת את אחיו או לחתור
תחתיו.
אחוזת האמפלי יושבת על שיפולי
הרמה, בין שני יובלי הלורינג שנופלים מצדדיה בשצף של מפלים המתאחדים סמוך לחלקה
המזרחי, ומוקפת חומות ומשוכות גבוהות. מן המגדל הישן, המתנשא לגובה עצום בחלקה המערבי,
על קצה הרמה, וצופה על יער Blackweed, מתפרשים שני אגפים
חדשים וארוכים, בני ארבע קומות כל אחד, אחד מהם, הישן והקטן יותר, שנבנה במאה
הקודמת, משמש כיום בעיקר לאחסנה ולמגורי המשרתים, ואילו השני, אשר בנייתו הושלמה
לפני כ-20 שנים, משמש למגורי משפחת סילקברידג' ובני פמלייתה. ביניהן, צמוד ממש
למרגלות המגדל, מתנשא "היכל יוהאן", אשר בנייתו הושלמה לפני כ-12 שנים,
ומשמש כהיכל נשפים וקבלות פנים מפוארות שעורך הלורד ג'פרי לאורחיו.
אדמות האחוזה רבות ורחבות ידיים הרבה יותר, וכוללים שטחי צייד רחבי-ידיים על הרמה,
על שפת היער ובתוכו, שכן לפי הידוע כיום, המפלצות המסוכנות נהדפו מזה מאות שנים אל
מעמקי היער, וחדלו לשוטט על פאתי הרמה. כמו כן, מפורסם הגן המלבלב, המסוגר והמוגן
בקסמים, אשר נטעה רעייתו העלפית של הלורד ג'פרי, הלסטיה, על שפת ברכה עמוקה ומלבבת
ליד אחד המפלים. הגן מכיל כמות גדולה של צמחים עלפיים נדירים, חלקם קסומים, ולאיש
מלבד לגבירה הלסטיה וקומץ קטן של בני פמלייתה אין כניסה אליו, אלא באישורה. מספרים
כי במרכז הגן, סמוך למדי למפלים, עומדת בריכה מוזרה עם מיים אפורים נוצצים,
ובמרכזה פסל של חד-קרן עשוי שיש. הסיפורים טוענים כי הפסל והבריכה גורמים לכל
העומד מולם עת ארוכה להרגשה עדינה, אך כבדה מאד, של עצבות וצער עתיקים וחסרי מזור.
מלבד אלו, לא חסרים אף גנים אחרים, כרי דשא לרכיבה על סוסים, מבני אחסון ומשק,
ועוד כהנה וכהנה.
שני מבנים אחרים, קודרים ומסתוריים הרבה יותר, הינם מבנה קודר ומעוצב באופן משונן
ומוזר, המכונה "המוזאון", הנמצא הרחק מן האחרים, בפאתי איזור הצייד וממש
בינות לעציו הראשונים של היער; יושב על ראש צוק הנופל עשרות מטרים מתחתיו, משרה
המבנה תדיר אווירה אפלולית. מעטים מעיזים להתקרב אליו ביום, ועוד פחות מכך בלילה,
אזי נדלקים בתוכו אורות מוזרים ונשמעים קולות מוזרים ומפחידים דרך החלונות. מקום
זה הוא נחלתו הבלעדית של רודווין, אחיו הבכור של הלורד סילקברידג', ומשמש ככל
הנראה למעבדתו וקבלת אורחים מוזרים (לעניין זה נפוצה בין המשרתים שמועה על שיירה
של בני אדם מוזרים שבדים על פניהם וראשם, שבאו בחצות הליל, נושאים אגרטלים גדולים
ומוזרים המדיפים ריח חריף הדומה לריחו של חומר משמר חזק). המשרתים אינם נדרשים
להתקרב למקום ואינם רוצים לדעת מה יש בתוכו, אף כי מספרים כי למוזאון מרתפים
עמוקים, ואפילו דלתות סתרים המחברים אותו למעברים שכוחים אי-שם מתחת לפני הקרקע.
מבנה מסתורי לא פחות הוא מבנה הגילדה, היושב על אחת מברכי המתלול וחולש מגבוה על
שער האחוזה; מקום זה מעוצב כמגדל משונן ואפור, שגביש ענק, אדום-כהה, מחובר אל
קרניו מעל הכותר, וזוהר בהילה עזה בעת דמדומי השמש. בתוך המבנה, אשר דלתות מסוגרות
כמעט תמיד, יושבים המגים עוטי האפור ומתדיינים ביניהם על עניינים ברומו של עולם,
אשר המשרתים ושאר צוות האחוזה מפריחים שמועות רבות על תכליתם. מתחת למגדל, לאורך
המתלול ומפרציו המשתרעים הרחק מן השער, חבויים מעיין בשל קירות הסלע, נמצאים בתי
המלאכה ומכונות המקדח המוזרות, אשר פערו מנהרות מעלות אדים חריפים כפצעים באדמה.
מסביב, מתו העצים וכל הצומח, יוצרים מראה עגום וחרב, המשתרע למרחק מאות מטרים רבות
מסביב לאותו איזור מפחיד.
אחוזת האמפלי דהיום הינה בסיסה הראשי של אימפריה כלכלית גדלה והולכת, אשר מנסה (די
בהצלחה) להמלט ממוניטין מפוקפק של ימי עבר, ולתפוס את מקומה בצמרת האימפריה
ההידרוסטית. ממרום מושבו, כך מספרים, הוגה הלורד סילקברידג' בתוכניות עתידיות, אשר
השמועות לגביהן נעות מפתיחת חברה חדשה של קנייה והובלת תבליני איכות מארצות הדרום
דרך הים, המשך ביצירת כח חמוש גדול יותר ממשמר האחוזה דהיום, וכלה במאבק מחודש עם
האריסטוקרטיה הותיקה, וביחוד שנואי נפשו ממשפחת קולינדראו, לשבירת כוחם והמונופול
שלהם על רובע שחר הזהב.
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית
כתב וערך: גדעון אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.