הארצות של העולמות המוכרים

רובע המאכלת

מהות כללית: משכנה של קהילה דתית קנאית מסולטנות סורגושיראג, שמנהיגה, האיטטולה הקנאי
באראז'י, הוגלה להיידרקרון בכדי להרחיקו מסוראגיה ולשימו תחת עין השלטון ההידרוסטי. רובע מסתגר וקנאי, המהווה סכנת מוות לזרים.

I) תאור כללי של הרובע

עד לפני שנים לא רבות, היה רובע המאכלת סתם שדה בור שומם ליד מחנות הצבא ברובע רמילטון, שתושביו היחידים היו נחשים ולטאות. לפני מספר שנים, החליט סולטן סורגושיראג, בהסכמת מנהיגי הידרוסט, להגלות מארצו את האייטוללה הקנאי אחמד באראז'י, שנהג להסית כנגד השלטונות ולקרוא להמונים להתקומם בדם ואש בכדי להקים בסוראגיה משטר תיאוקרטי.

בכדי שבאראז'י יהיה נתון תחת פיקוח הדוק, הוחלט להגלות אותו להידרוסט עצמה, אולם באראז'י, וחסידיו שנהרו אחריו, מיאנו להתיישב "בעיר פרוצה וטמאה של כופרים" כפי שקראו להידרוסטים, ומכיוון שאהבת ההידרוסטים המקומיים לבאים מקרוב לא היתה רבה מהרבה מהאהבה שרחשו הללו כלפיהם, הוחלט לאפשר לבאראז'י וחסידיו להקים את מקום מגוריהם מחוץ לחומות היידרקרון, סמוך למחנות הצבא ברובע רמילטון (ככל הנראה בכדי לאפשר לכוחות הצבא שם לדכא כל מרד מזויין של הקנאים הגולים במהירות וביעילות).

במקום שדה הבור קם במהירות רובע קטן וצפוף של בקתות עץ ואבן עלובות ומטונפות. הקנאים הסוראגים, שהיו בארצם בעיקר רוכלים ובעלי מלאכה קטנים, הדרדרו לעוני גדול בהיידרקרון, משום שהשנאה הרבה שרוחשים כלפיהם מנעה מהם כמעט כליל מלמכור תוצרת מחוץ לרובע שלהם, ורבים מהם נאלצו להפוך לאריסים ולעובדים שכירים קשי יום. רבים אחרים עובדים בתפקידים אחרים בשירותו של האייטוללה, שנראה כי הוא מצליח להשיג סכומי כסף לא מבוטלים בדרך זו או אחרת, אולי מיצור ומכירת חפצים מיסטיים לכל מיני אנשים מסתוריים שאינם מוכרים למאמיניו.
רובע המאכלת בנוי סביב שתי דרכי עפר גדולות ומטונפות: רחוב האמונה, ורחוב אל' שבריית אל'שריפה, שלאורכם בנויים בתי המסחר והבתים היותר גדולים. מעבר להם, משתרע מבוך פתלתל, מסובך ומסוכן של סמטאות בוציות צרות, שקל מאד לאבד בהן את הדרך.

א) מסגד הקנאים האדום
במקום מפגשם של שני הרחובות הראשיים, עומד המסגד של הרובע: מקום זדוני ומפחיד, בעל כיפה אדומה, בוהקת בלילות, שממרכזה עולה לעיתים, ביחוד בלילות ירח מלא, עשן אדום-ירוק ארסי מוזר. המסגד מוקף בגדר אבן גבוהה, והכניסה הראשית אליו עוברת בשער אבן קמור, מעין קשת ענק, עליה חרוטות ערבסקות מוזרות, המזכירות לרבים רונות מאגיות עתיקות ואפלות, הזוהרות לעיתים קרובות באדום מבעית. מעבר לקשת האבן, משתרעת רחבת חול, בתוכה עובר שביל סלול (היחיד ברובע) הנכנס אל דלת הכניסה הענקית, העשויה מנחושת קלל, וגולגלת מבעיתה של יצור מקורנן ענקי, דמוי פר מעוות, תלויה מעליה, ומתחתיה כתובת בכתב סוראגי מסולסל האומרת:
"לנצח אמונת האמת, מוות לכופרים!"

בתוך המסגד, מלבד אולם התפילה, על רצפתו פרושים שטיחים זולים, והבמה האפלה, מעליה נושא האייטוללה באראז'י את דרשותיו לפני הקנאים הכורעים על ברכיהם ביראת קודש, מכיל מערכות חדרים ומרתפים סודיים רבים, שרבים מהם, לפני השמועה, היו קיימים הרבה לפני בואם של הסורגושיראגים, ויש קשר מסתורי כלשהו בינם לבין הקטקובמבות שמתחת לרובע רמילטון. בתוך חלק ממערכת המרתפים שוכן בית הכלא של הרובע - שכן הקנאים עורכים משפטים משל עצמם, בעוד משמר העיר מפחד אף להכנס לרובע. שמועות מספרות על עינויים, כריתת אברים ושאר דברים נוראים הקורים באותם מרתפים אפלים, שרבים מהכלואים בהם נאסרו בשל עברות שונות על הדת הסוראגית, שבאראז'י מאמין בגרסה הפאנאטית והאכזרית ביותר שלה.

ב) רחבת השוק של הרובע

האיזור מסביב למסגד משמש בדרך כלל כרחבת השוק של הרובע. זהו מקום צפוף במיוחד, רווי ריחות זעה, דם, צעקות פרועות ורעש, ריחם של ירקות לא טריים ועוד. זהו שוק נדכא, עני ועלוב, אולם לעיתים ניתן למצוא בו תכשיטים וכל מיני כלים מעניינים עם ערבסקות מפותלות, מוזרות ומגרות את הדמיון - אולם זרים אינם מתקבלים בברכה, וכמה מהרוכלים אף יסרבו למכור להם סחורה - ביחוד סחורות בעלות משמעות דתית.
מכיוון שלרוב הבתים אין דלתות אמיתיות, אלא דלתות חרוזים עלובות בלבד, הרי שהמהומה שבחוץ מגיעה אל פנים הבתים, ולהיפך. בתוך הרחובות הרעשניים, הצפופים והמטונפים אין הבדל אמיתי בין פנים הבית למה שמחוצה לו, והפרטיות כמעט ואינה קיימת.

II) הדמויות החשובות ברובע

א) האיטוללה אחמד באראז'י, ראש הרובע

באראז'י, אדם גבוה וצנום, בעל זקן לבן קצר פרוע, עור בהיר למדי ועיניים שחורות בוערות באש פנימית עזה ומסוכנת, הינו בעל פנים מצומקות משהו, שעליהם שוררת תמיד הבעה של מתח, מרירות ושנאה. באראז'י, שהיה עד לפני כ10- שנים אחד מאנשי הדת הבכירים של סוראגיה, הדרדר בהדרגה לקיצוניות, שהביאה אותו, כאמור, לחתירה מתחת לסולטן ולנסיון לארגן, תחילה באמצעי שכנוע, ולבסוף גם בכח הזרוע, משטר תיאוקרטי בלתי מתפשר וקסנופובי. מעמדו הלך והתערער, ורוב אנשי הדת של שיראזיה ואף רבים ממאמיניו החלו מתרחקים ממנו - עד שנותר, למעשה, כמנהיגה של כת קנאית קטנה ותו לא.
באראז'י היה ועודנו נואם סוחף, שקולו רב העוצמה יכול לזרות איימים, כאשר הוא מתאר את איימי הגהינום, או נושא דברים חוצבי להבות כנגד הכופרים, הפריצות, שלטונה המושחת של סוראגיה וכ"ו. אנשיו מוכנים למות למענו במחי יד, עד האחרון שבהם. באראז'י שונא מותרות, והולך תמיד עם גלימה וטורבאן שחורים פשוטים, בלא עיטורים מלבד יהלום אדום מוזר הקבוע בטורבאן, המעוצב בדמות מעויין מדוייק, המפיץ לעיתים אור אדום צורב סביבו. יש הטוענים כי הטורבאן, וביחוד היהלום, אוגרים כח מאגי רב מאד.

באראז'י, הרותח עדיין על הגלייתו, מתעב את ההידרוסטים בכל ליבו, ואחוז בבולמוס של פאניקה מהאפשרות כי התרבות ההידרוסטית תשפיע בהדרגה על אנשי קהילתו. אי לכך, הוא חוצב אש ולהבות בדרשות ארסיות במסגד האדום כנגד ההידרוסטים, להם הוא קורא "חזירים טמאים שלבשו צורת אדם, כופרים שדינם שריפה לנצח בגיהינום, שינסו להשקות את בניכם ביין טמא, ולפתות את בנותיכם לזנות!"
באראז'י אסר כל מגע עם ההידרוסטים מעבר להכרחי, והידרוסטים לא מתקבלים בברכה ברובע. בכל מקום יביטו בהם במשטמה, וישנו סיכוי טוב מאד כי אי-מי יתנפל עליהם מאחור וישסף את גרונם עוד לפני שיבינו מה קרה. המקום נחשב מסוכן מאד לכל מי שאינו בן קהילתו של באראז'י, ובצדק. כל ההידרוסטים המעסיקים את אנשי רובע המאכלת הבחינו באש השנאה היוקדת בעיניהם מאחורי ההכנעה כלפי חוץ בה הם עובדים בשדות או בבתי המלאכה.
היחס לנשים בקהילתו של באראז'י הוא קשה וחמור מאד. הנשים חייבות ללכת עם רעלה וצ'אדור כהה, המכסה כמעט את כל גופן. כל אשה שמפרה הוראה זו, צפויה למלקות לפני שער המסגד. אשה המתנה אהבים עם אדם שאינו בעלה, צפויה לעונש מוות ודאי - או שחיטה בידי בני משפחתה היא, או המתה בעריפת ראש בכיכר השוק. באראז'י בז לנשים, וחושב אותן לטפשות, מופקרות וחסרות-ערך, ואי לכך, הוא בז לכל העמים (כגון האיירנוסטים) בהם מעמד הנשים שווה למעמד הגברים, או מתקרב לדרגה כזו.

ב) עבדאללה שאמאס, מפקד המשמר של הרובע

מתחת לבאראז'י נמצא לוחם רב כח בשם עבדאללה שאמאס, אדם שחום, גבוה מאד ושמן למדי, ההולך תמיד בשיריון שחור וגלימה וטורבאן אדומים. הוא איש מלחמה ותיק, מנוסה ואכזר (לוחם 15), ששירת את באראז'י במשך שנים ארוכות, וביצע שחיטות רבות עבורו עוד בסורגושיראג, שם הוא מבוקש וצפוי לעונש מוות על טבח שערך בעיר שאזרחיה התנגדו לקבל את חוקיו ומרותו של באראז'י.
כיום, באראז'י מפקד על "משמר הגלביה השחורה" - חבורת איימים גדולה של לוחמים מאומנים ומנוסים, חמושים בחרבות מעוקלות ואכזריות, עוטים שחור מכף רגל ועד ראש, ופניהם מכוסים במעין רעלות מיוחדות. כח זה משמש כמשמר של הרובע, ותפקידו הוא כפול: הן להדוף כל פולש מבחוץ (ביחוד חבורות שכירי חרב מרובע האלה או חיילים מחפשי צרות מרובע רמילטון), והן לאכוף את חוקיו ושלטונו של באראז'י מבפנים, תוך דיכוי כל התנגדות באיבה באכזריות נחרצת.
עבדאללה שאמאס ידוע לשמצה הן בתוך הרובע והן מחוצה לו: הוא אדם אכזר, שפל ונקמן, שמנצל את המשמר השחור לא רק למילוי המטרות שהועיד לו באראז'י, אלא לחיסול חשבונות עם כל יריב אישי שקם לו, ונהנה מאד להתעלל בכל מי שרק אפשר בשביל התענוג. רק התערבותו של באראז'י מונעת משאמאס להטיל משטר אימים מתעלל ומשפיל על כל תושבי הרובע.
הקנאים מהשורה ברובע המאכלת, עד כמה שהם מעריצים את באראז'י, מתעבים את שאמאס, ויש מהם הלוחשים כי בסתר ביתו, מפר שאמאס את כל מצוות האמונה - עורך מסיבות פרועות הכוללות שתיה לשוכרה והזמנת פרוצות, מעשן טבק (האסור לחלוטין לפי באראז'י), ועוד כהנה וכהנה. שאמאס מגיב על האשמות בהכחשה צדקנית, ואחר-כך, במחשכים, מתכנן כיצד לחסל את החשבון עם החצוף שהעז להתלונן עליו, בלא שיסתבך יתר על המידה עם אדונו. שמועות מספרות כי לשאמאס יש קשרים לא מעטים גם עם כנופיות פשע אלימות מחוץ לרובע המאכלת, ושהוא סוחר בסחורות גנובות ו/או באופיום, ועוד כהנה וכהנה. באראז'י, מצידו, מאמין כמעט תמיד להכחשותיו של סגנו, ומגן עליו בחירוף נפש, בטענה כי השמועות עליו "מופצות בידי הכופרים ההידרוסטים בכדי להשחיר את פניו של האציל בלוחמי האמונה".

III) עניינים חשובים אחרים ברובע המאכלת

א) משמר "עייטי האמונה"

ככל שהמשמר השחור, כפי שהוא מכונה בהיידרקרון, הוא אימתני, משרת את באראג'י גם כח שני, איום עוד יותר, שעצם אזכרת שמו מקפיאה את דמם של תושבי הרבעים הסמוכים: שמועות אפלות מספרות כי באראז'י הקים לחיים מעוותים את נשמותיהם של אנשי המשמר השחור שנהרגו בקרב, ויצר כח של לוחמים חסרי מורא, אנשים למחצה ואל-מתים למחצה, הקרוי "עייטי האמונה". רק הרפתקן או איש צבא מנוסה מאד יכול לעמוד מול אחד מהם בקרב פנים אל פנים, ופלוגה מסתערת שלהם מסוגלת למחוץ כח צבאי גדול ממנה בהרבה.
לפי השמועה, עייטי האמונה נראים כלוחמים בשיריון שחור, שעליו חרוטות ערבסקות מאגיות אדומות. הם נושאים חרבות אימים משוננות, שפגיעתן רעילה מאד עבור בני אדם, תכריכים שחורים מכסים את ראשם מתחת לקסדה, ומהן בוקע זוהר עיניים אדום, דאמוני. באראז'י אינו להוט להשתמש בכח זה, אפילו לא כנגד מחללי אמונה להכעיס או פלישות גדולות מרובע האלה, שכן הוא שומר אותו בחשאי, באפלה, לזמנים בהם יזדקק לו באמת.

ב) פונדק "המאכלת" ובעליו ראייק סאלאללה

הפונדק היחיד ברובע הוא פונדק "המאכלת" שמשמו נגזר שם הרובע הכולו. זהו מבנה עץ גדול ומסריח, בעל שתי קומות רחבות, שהכניסה אליו היא דרך רחוב אל'שבריית אל'שריפה, דרך שער עץ גדול, שביריוני המשמר השחור שומרים עליו תמיד, למנוע כניסתם של זרים או נשים (שהכניסה לפונדק אסורה עליהן אלא בליווית בעלן). אולמו הראשי של הפונדק הוא מקום גדול, אפלולי ומלא טחב, שורץ טיפוסים מזוקנים ואלימים עוטי שחורים, רבים מהם חמושים בחרבות או בפגיונות גדולים. האוכל המוגש הוא לחם, קפה זול, ומגוון של תבשילים חריפים באיכות ירודה למדי. הקומה השניה שייכת כמעט אך ורק לבריוני המשמר השחור, וניתן למצוא שם את שאמאס לעיתים די קרובות. כל מי שאינו נמנה על המשמר השחור יודע שעדיף לו מאד להתרחק מאותה קומה, אחרת יהיה קורבן לעלבונות, גסויות ולעיתים קרובות גם מכות רצח.

בעל הפונדק, ראייק סאלאללה, הוא אדם גבוה ומכוער, בעל עור בהיר, עיניים חומות בעלות מבע דלוח במקצת, וזקן שחור עבות, ארוך ופרוע. הוא אדם חם מזג, אלים ונבער, מאמין ומעריץ קנאי של באראז'י, שימהר וילשין למשמר השחור על הביטוי הקל ביותר של פקפוק באמונה או בשלטונו של האייטוללה. סאלאללה הוא מאמין מושבע בכל סוגי האמונות התפלות, וביחוד ידועה אימת המוות שלו מחיפושיות גדולות (בסוראגית: קונפסה), שהוא מאמין כי הן שדים בתחפושת היכולים להטיל קללות ואף לפלוש לנשמותיהם של ילדים קטנים. צרחתו ההיסטרית "יא-באבא!!! קונפסה!!!!" ידועה כמקור לבדיחות בכל הרובע ואף מעבר לו. סאלאללה אוהב מאד לקשקש שעות על ניסים ונפלאות שעשה באראז'י בסורגושיראג, כשהוא מדבר בלא סוף, מתלהם ומנופף בידיו בהתלהבות, ואוי למי שלא יביע הערכה ראויה.

ג) סיפורים אפלים ואגדות על אודות הרובע

ישנם מספר סיפורים ידועים ומפורסמים על רובע המאכלת, מקצתם קשורים ליושביו דהיום, ומקצתם עתיקים הרבה יותר מהם.

ג1) הטראגדיה של שהראזאד

הסיפור המפורסם ביותר הוא המעשה הטראגי בשהראזאד, צעירה יפה מהרובע, שהתאהבה עמוקות בצעיר הידרוסטי, בן איכרים שבא לחפש את מזלו בעיר הגדולה, וברחה מהרובע בכדי לחיות עימו. באראז'י השתולל מזעם, ופקד לתפוס את הזוג החצוף, ויהי מה. הלה ניסה להתחמק מהמשמר השחור ככל יכולתו, כשהוא מסתתר בדירת מרתף צנועה ברובע האקלי הדחוס וקשה היום – אולם בלילה אפל אחד, בלא ירח וכוכבים, פשטו עשרים בריונים של המשמר השחור, ככל הנראה בראשות עבדאללה שאמאס, אל הדירה, הרסו אותו לחלוטין, וגררו את הזוג אל הרחבה לפני המסגד, שם נשחטו השניים באכזריות בעשרות רבות של דקירות סכינים. שמועה מספרת כי רוחותיהם המעונות מסתובבות לעיתים בלילה, באיזור כיכר המסגד בו נשחטו, ובכי וצרחות רפאיות מהדהדים אזי שוב ושוב בסמטאות החשוכות, שקרקען ספגה את דמם של השניים.

ג2) מפלץ הגרניט

סיפור עתיק הרבה יותר הוא הפסל הגדול שעומד כיום היכנשהו בין בתי הרובע – פסל גרניט מוזר ואדיר של מפלץ מוזר, דמוי תנין אדם אוחז קלשון ופוער לוע, ממנו משתרבבת לשון נחשית. יש האומרים כי הפסל, המזכיר לרבים אליל עתיק ומאיים, עמד כאן מקדמת דנא, אולי אפילו מלפני קומה של היידרקרון. קנאיו של באראז'י ניסו להורסו בפשיטים כמה פעמים, אולם הפסל אף לא נשרט – ואילו רבים מבעלי הפטישים פיתחו בימים שלאחר מכן מחלות מוזרות ומסתוריות, שלא מעטים מהם מתו כתוצאה מהן. באראז'י הזועם ניסה להכין ריטואל קסמים שימוטט את הפסל, אולם הוא חדל מכך לאחר שבוע של מחקרים קסומים, ונראה מפוחד וחיוור למדי בימים שלאחר מכן. מישהו שמעו אומר לכוהניו הזוטרים: "הניחו את הפסל המשוקץ הזה לנפשו, ילדי, ואולי, אולי, הוא יניח לנו לנפשינו".

ג3) הבאר הארורה

סיפור אחר הקשור לרובע, הוא כי מאות מטרים מתחתיו שוכנת נקבה אדירה, מוצפת למחצה, השייכת לעולם התחתי. הקנאים של באראז'י, שלא רצו להיות תלויים בהידרוסטים יתר על המידה, חפרו באיזור זה באר מיים, שהחלה מניבה מפלצות מכוערות מהעולם התחתי, שבאו לבקר את הרובע בלילות. באראז'י הטיל קסמי הגנה רבי עוצמה על חלל הבאר, וזו נחסמה ברשת ברזל כבדה ששום חפץ או יצור גדול יותר מדלי מיים אינו יכול לעבור דרכה. לעת עתה, הצליחו אמצעים אלו למנוע את המשך כניסת המפלצות לרובע.

IV) יחסים עם הרבעים השכנים

הקנאים ברובע המאכלת הם מסוגרים מאד בינם לבין עצמם, והיחסים בינם לבין הרבעים השכנים חשדניים ועויינים מאד. רק זרים מעטים הם אמיצים די הצורך בכדי להעיז לשוטט ברובע, ביחוד לבד ולאחר רדת החשיכה. באראז'י ואנשיו שונאים את החיילים ברובע רמילטון, וביחוד את מייג'ור אלייזה מקינטיר, שהאייטוללה רוחש לה שנאת מוות מהתקלות קודמת ביניהם בסוראגיה, וכבר הוציא בחשאי, לפי השמועה, צו דתי המתיר את דמה.
הקנאים בזים לטאלוריאנים ברובע רוסארלאט כ"עדר של כופרים טפשים וקלי דעת", אולם מדי פעם שולח באראז'י את אנשיו לקנות שם סחורות, ביחוד לחם, והתקלויות דמים בין הסוראגים לטאלוריאנים הם נדירות מאד – בחריג אחד: באראז'י שונא שנאת מוות את ההרפתקנית המפורסמת לורן דה-קלאורי, שמומחיותה בקרב חרבות השפילה את בריוני המשמר השחור מספר פעמים, ואף ניסתה, בזמנו, לסייע לשאהארזאד ואהובה ההידרוסטי כמיטה יכולתה. בכדי לא להסתבך עם בני רובע רוסארלאט יותר מדי, אסר באראז'י על קנאיו לנסות ולפעול כנגד דה-קלאורי כל עוד היא שוהה ברובע רוסארלאט – אולם הבטיח פרס של 5,000 פ"ז וגן-עדן לאחר המוות לכל לוחם שיערוף את ראשה במקום אחר.

קנאיו של באראז'י מתעבים ומפחדים מהשפעתו של רובע המסחר הססגוני של שער אנדרו, אולם מלבד דרשות שיטנה במסגד, אין בדרך כלל התקלויות מיוחדות בין שני הרבעים.
כמו רוב בני האדם האחרים בסביבה, מפחדים אנשי רובע המאכלת פחד מוות מרובע מאהוק הנטוש, ונמנעים ככל האפשר מלעבור בו או אף להתקרב אליו.
באראז'י מתעב ומפחד מהדראו (עלפים אפלים) ברובע רטרומון, ולא פעם העיר כי הדראו הינם ילדיו של איבליס (השטן) בכבודו ובעצמו, ואסר על אנשיו להתקרב, להתרועע או אף לדבר עם הדראו – אולם מכיוון שהדראו של רובע רטרומון אף הם קהילה מסתגרת השומרת את צלליה האפלים בתוכה פנימה, לא היו התקלויות רבות בין שני הרבעים.

יריביהם המרים ביותר של קנאי רובע המאכלת הם שכירי החרב האלימים, המופקרים ואוהבי התגרות של רובע האלה. הללו, המשועממים לעיתים קרובות, מצאו כי בני רובע המאכלת נוטים להתרגז מאד בכל פעם שמלגלגים או פוגעים בקודשי דתם – והדבר החל מהווה שעשוע דמים תמידי לשכירי החרב, אלו החלו פושטים על רובע המאכלת לעיתים מזומנות, כשבקבוקי אלכוהול (בדרך כלל הוגאש זול ומצחין) בידיהם, כשהם מכים, בוזזים, אונסים, וביחוד נהנים להשחית ואף להטיל את מימיהם על ספרי תפילה, לזרוק ראשים של חזירים (הנחשבים בעיני בני רובע המאכלת כשיא הטומאה) במקומות שונים ברובע, כשעל חלק מהם מולבשים טורבאנים או חיקויים נלעגים למחרוזות התפילה הסוראגיות. באראז'י הזועם הכריז במהרה על ג'יהאד כנגד רובע האלה, והמשמר השחור תקף התקפות נגד, הצית בתי מרזח ובתי בושת, ארב ורצח ככל יכולתו שכירי חרב שזוהו על ידיו כמנהיגי "כנופיות הביקור של דוד הוגאש" כפי שמכנים שכירי החרב את החבורות הפושטות על רובע המאכלת, ועוד כהנה וכהנה. המלחמה בין שני הרבעים הפילה הרוגים רבים וגרמה נזק רב בשני הצדדים, עד שמשמר העיר התערב, אסר כמה ממנהיגי הביריונים, ושלח לחבל התליה את אחד ממנהיגיהם האלימים והיותר ידועים לשמצה של "כנופיות הביקור של דוד הוגאש". המלחמה האלימה דעכה במקצת, אולם השנאה נותרה על מכונה, ושכירי החרב, הזועמים על תלייתו של אחד ממנהיגיהם, נשבעו "לפדות את מותו בנחלי דם של חראים סוראגים" – ותקריות אלימות עודן עניין שגרתי מאד בין הרבעים.

באראז'י ואנשיו הינם מאד לא אהובים על תושבי היידרקרון, בלשון המעטה, וקולות רבים הדורשים לגרש אותם נשמעים מדי חודש, אולם שלטונות הידרוסט מטילים וטו תמידי ומוחלט על הרעיון – שכן הם דווקא רוצים שבאראז'י ישאר בהיידרקרון, במקום בו נזקו, לדעתם, אינו מרובה, ועצם הרעיון כי ישוב לסוראגיה, הנמצאת כעת תחת שליטתו של הואזיר הלא אהוב (אך הנוח מאד להידרוסטים) איג'מן, מבעית אותם. על באראז'י הוטל איסור חמור לעזוב את הידרוסט, וחובה עליו לדווח למשמר העיר מראש בכל פעם שהוא רוצה לצאת מרובע המאכלת, תוך פירוט המקום בו הוא מתכוון לשהות ולכמה זמן, ולקבל אישור (ולעיתים גם ליווי ממשמר העיר) – עובדה שבאראז'י הזועם משלים איתה בלית ברירה ובחריקת שיניים, נשבע בינו לבין עצמו כי יום יבוא, ובעזרת אללה, עוד יתנקם בהידרוסטים ובשלטונות סוראגיה על כל ההשפלות בהן "האכילו אותו".

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום