ההרפתקנים
של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
מקצוע: פלדינית
גיל: 34
מראה חיצוני
ויפסאניה היא אשה נאה, בעלת שער גלי כהה, חום-שחור, הגולש על כתפיה הצרות, מקושט
לעיתים בנזר הילאסיאני מעוטר באבני ירקן, הבנוי בצורת נזר עלי דפנה. עיניה
אפורות-ירוקות. קומתה מגיעה ל 1.72 מ'. ארשת פניה של ויפסאניה מקרינה, בדרך-כלל
שילוב בין נסיון ותקיפות מחד, למרירות עגומה וצינית מאידך. היא סובלת מצליעה קלה,
זכר לפציעות הקשות שספגה במלחמה כנגד האושגורים.
ויפסאניה אינה מחבבת את האדום הלגיונרי, ומעדיפה לשאת גלימות לבנות בוהקות. על חזה
היא עוטה תמיד מדליון בדמות סמל הכוכב של ה-Glimmering One, ובתוכו קריסטל כחלחל שהעניק לה בעלה המנוח בזמנו בתור מתנה.
תולדות חיים
ויפסאניה נולדה כבת למשפחת הלאטוריאס, אשר השמועות לגביה מספרות כי היא למעשה נצר
מרוחק לשושלת אוראזיס (דרך אחד מבניה של בת השושלת שהוגלתה, ליבילה). הזוג
הלאטוריאס היו סוחרי בדים אמידים בעיר האוטונומית ויפסאריס (ממקור זה לקוח השם
הפרטי ויפסאניה), שתושביה הם הילאסיאנים המאמינים בדת הז'ראלית של האל הזוהר.
מאז ילדותה, נודעה ויפסאניה כאשה נמרצת ומרדנית, אשר כפרה במוסכמות סביבה וחיפשה
לעצמה חיים עצמאיים לפי רצונה. כבר בגיל 15, עזבה את בית הוריה, שכנעה פלדין מזדקן
מממלכת גאלנמאייר לקחת אותה תחת חסותו וללמדה את אומנותו. החל מגיל 17, כבר היתה
הרפתקנית צעירה ומבטיחה. אלא, שהשלטונות השמרניים של האימפריה, אשר נשלטו בידי
האופטימאטים (אשר לא חיבבו מעולם נשים לוחמות אשר אינן מכבדות את רצון משפחתן),
עצרו אותה במחוז קומסיס באשמת שוטטות והתחצפות לפרפאקטוס (מפקח מקומי), השליכו
אותה לכלא למשך חודשיים והחזירו אותה בכח לידי משפחתה (אשר עקרה בינתיים לדולתוסיה
בשל עסקיו של אבי המשפחה), תוך אזהרה לבל יתנו לביתם לשוטט פעם נוספת, להמריד נשים
מקומיות כנגד בעליהם ולגרום לצרות.
ויפסאניה, שהוריה המפוחדים אסרו עליה
לעזוב את תחומי העיר, הסתובבה כשהיא מרירה ומלאת כעס. אי-כה, באחד משיטוטיה בפורום
העירוני, פגשה את בנו הבכור של הסנאטור קלאודיס אוראזיס, גאיוס הצעיר והמושך, אשר
התאהב בה ודרש מאביו במפגיע כי יתן לו רשות להנשא לה. הסנאטור הגאה קלאודיוס, אשר
הנערה המרדנית לא נשאה חן בעיניו, נעתר כמי שכפאו השד, תוך שהוא נושא בדממה את
לעגו וזעמו של אחיו הצעיר קסיוס, אשר הטיח בו כי "הכניס זבל חסר תועלת
למשפחה".
חיה של ויפסאניה במשפחת אוראזיס לא היו קלים, למרות ההגנה התקיפה שפרש עליה בעלה.
היא לא יצרה קשרים טובים עם איש ממשפחת בעלה, ונחשבה כמעט למנודה. בלחצה, עבר בעלה
לגור בהילאפוליס, שם הצטרפה ויפסאניה (פעם נוספת, לזעמם של בני משפחת אוראזיס)
לשורות הרפורמיסטים והיתה פעילה נמרצת מאד בשורותיהם. עם זאת, ויפסאניה מעולם לא
הצטרפה לחוגים הקיצוניים של הרפובליקנרים, אשר כפרו בשלטון הקייסר והטיפו בגלוי
כנגד האימפריה, אלא ראתה עצמה מאז ומתמיד כנתינה נאמנה של העטרה הקייסרית. זאת, בתוספת
לכך כי דגלה ברעיון לפיו צריכה האימפריה לעבור רפורמות מרחיקות לכת.
בין לבין, יצאה להרפתקאות, לבדה או עם
בעלה הלוחם, אשר גולת הכותרת שלהם היתה חשיפתו וחיסולו של כוהן רב עוצמה של גרודא
(הגוש הזולל) אשר השתכן מתחת לאחד מרבעי העוני של הילאפוליס. פעולותיה ועמדותיה לא
הוסיפו לה חיבה בקרב בני אוראזיס, אשר רבים מהם לחצו על בעלה להתגרש ממנה, ומשסרב
זה בכל תוקף, נידו אותה לחלוטין. לעניין זה נוספה גם העובדה כי ויפסאניה התבררה
כבלתי מסוגלת ללדת. בכל הפעמים בהם הרתה, הפילה את ולדה, ובפעם היחידה בה הגיע
הריונה לשלב מתקדם, ילדה תינוק מת.
כאשר פרצה המלחמה, הצליחה ויפסאניה
לאחר מאמצים רבים להצליח להתגייס לצבא האימפריה, אשר החל לגייס נשים לוחמות
לשירותיו אך שנים מעטות קודם לכן. ויפסאניה התגייסה ללגיון בו שירת גם בעלה,
ושימשה כצנטוריונית בשורות הרגלים, ולאחר מכן כטריבונית צבאית של אחת מפלוגות
הלגיון. במהלך המלחמה זכתה לאות גבורה על מאבק שניהלה כמעט לבדה מול להק של אורקים
רוכבי ויברנים שערכו התקפת פתע אל עמדה עליה פיקדה, ונפצעה פצעים קשים פעמיים.
בפעם האחרונה, היה הדבר בתחילת הפלישה האורקית העצומה לדרום הילאסיאס, כאשר ויפסאניה
ניצבה בנתיבו של מולה אושגורי רב-עוצמה שרכב על מסטודון מפלצתי ונושף אש. ויפסאניה
קטלה את הרוכב ואת המפלצת עליה רכב, אולם בנפול הבהמה נקברה היא תחתיה ונפצעה
אנושות. רגלה השמאלית התרסקה, וגם לאחר שכוהנים רבי עוצמה השקיעו זמן רב בריפויה,
נותרה ויפסאניה צולעת במעט, וסובלת לא פעם מכאבים באותה רגל.
בסופו של דבר, התברר כי דווקא פציעתה זו של ויפסאניה הצילה את חייה. שלושה שבועות
לאחר שפונתה מהחזית כשהיא חסרת הכרה, הותקף הלגיון בו שירתה בידי כוחו העיקרי של
המצביא האושגורי באבאדו-ביי, והושמד כמעט לחלוטין. בין אלפי ההרוגים היה גם בעלה
גאיוס. מספרים, כי ויפסאניה נאכלה מבפנים, והאשימה את עצמה על שלא עמדה לצד בעלה
ברגעיו האחרונים, אף אם היה הדבר עולה לה בחייה. במשך חודשים, כמעט ולא דיברה עם
איש, כשהיא מסתגרת עם עצמה בשתיקה קודרת. עד היום, לא התאוששה ויפסאניה לחלוטין,
ומעולם לא נודע עליה שהתאהבה מחדש.
לאחר ההפיכה הרפולביקנרית, ראו תחילה
השליטים החדשים את ויפסאניה כאשת המחנה שלהם. נשיא הרפובליקה החדשה, גאיוס
גינאריוס רולזוס, הציע לה תפקיד של לגאט בצבא ההילאסיאני המצומק שנותר לאחר
המלחמה, תוך הבטחה כי יקדם אותה עוד יותר בעתיד. אלא שויפסאניה, על אף שקיבלה את
התפקיד בתחילה מתוך מחשבה לסייע ולשקם את המולדת לאחר התבוסה, שבעה מרורים מהשלטון
החדש מן הרגע הראשון. היא התנגדה בתוקף לכניסת מתיישבים אורקים להילאסיאס, ועשתה
ככל שיכלה בכדי להצר את צעדיהם בשטחה. כמו כן, אסרה את פעילות "ברית הנערות
ההילאסיאניות לשלום ואחווה" בשטחה. אי לכך, הסתבכה כמעט מיד עם משמרות השלום,
אשר האשימו אותה ב"פשעים כנגד השלום והנאורות".
הקש ששבר את גב הגמל, מבחינתה, היה
המידע שהדליף לה הכושי יוגאר דוגאמבו, חבר "המועצה הנאורה", על מזימתם
השפלה של אנשי משמרות השלום לרצוח את אבי בעלה המנוח, הסנאטור קלאודיוס. ויפסאניה
לקחה קומץ מאנשיה, ועימם התנפלה על הרוצחים בהתקפת פתע במהלכה חיסלה את מנהיגם,
קצין בכיר של משמרות השלום וידיד אישי של מנהיגם, פסאלכיס טאלגוס האפל והידוע
לשמצה. כאשר שמעה מפי קלאודיוס השבור את הבשורות על רצח רעייתו בידי טירופילוס
ואנשיו של טאלגוס, נאחזה פלצות, ועוד באותו יום שלחה אל רולזוס מכתב חריף, בו
גינתה את ממשלתו כממשלת בגידה, והתפטרה מכל תפקידיה.
בעוד רולזוס עצמו מצר מאד על פרישת האשה האמיצה אותה העריך מאד, הזדרזו הקיצונים
והבוגדים לתאבון במחנה הרפובליקנרי להכריז על ויפסאניה כ"אוייבת השלום
האחווה". וידיאס דבורסוס ופסאלכיס טאלכוס הזדרזו ושלחו את אנשיהם לחסלה, בלא
לקבל את אישור המועצה הנאורה. זאת, בכדי לא לאפשר ליוגאר, או אף לרולזוס, להפריע
להם פעם נוספת.
אלא, שמזימה זו לא עלתה בידם, משום
שויפסניה וקלאודיוס, שכעת ערכו את מסעם ביחד, חמקו ממרבית המרדפים וחיסלו את אלו
מהם שנתקלו בהם. הרפובליקנרים מצאו בויפסאניה אוייבת שקולה, מסוכנת ומרחיקת ראות,
ורבים מאנשיהם קיפחו את חייהם בקרבות מולה. לאחר כמה הרפתקאות, ומרדפים שניהלו
סוכני משמרות השלום ואושגורה אחרי ויפסאניה וקלאודיוס, הצליחו השניים להמלט
לז'ראל, שם נפרדו דרכיהם לזמן-מה.
ויפסאניה רצתה תחילה להשתקע בקהילה ההילאסיאנית המשגשגת בגלוריאנה, אולם אדון
העיר, מילוס קראסוס השחצן (לשעבר מבכירי האופטימאטים) זיהה אותה כרפורמיסטית
לשעבר, ובמיוחד רתח מזעם על העובדה כי קיבלה את התפקיד הצבאי שהיה שלו קודם שהודח
על-ידי ממשלו של רולזוס, דבר שנראה בעיניו כבלתי נסבל ("את התפקיד שלי? של
מילוס?!"). אי לכך, גורשה ויפסאניה בחרפה מהעיר, תוך אזהרה כי אם תחזור פעם
נוספת, תושלך אחר כבוד אל האריות בזירה.
ויפסאניה עלתה צפונה, בואך ממלכת
קיראנד, ולזמן-מה שירתה כקצינה בכח אמזונות בשם "עלמות האגם הקפוא", אשר
שירת את אחד המגים של קיראנד. אלא שויפסאניה הצנועה, השומרת בקפדנות על כבודה,
תעבה את מה שראתה שם; הקוסם, אשר חיבב יתר על המידה את הנשים הלוחמות בשירותו,
הכריח אותן להתלבש במלבושים חושפניים מאד, והיה לוקח רבות מהן אל מיטתו. אוראזיס
התמרדה, סרבה ללכת בלבוש ה"תקני" של עלמות האגם הקפוא, הגיבה בגועל
מופגן לנסיונו של הקוסם לקחת אותה אל מיטתו, ונאלצה לעזוב בפחי נפש, חודשים ספורים
לאחר הגעתה. היא ירדה דרומה, אל עבר איל-דה-לה-רוא, ובדרכה חלמה את החלום על קמע
השערים, כמוה כיתר בני המשפחה. אוראזיס נבעתה בשל הסכנה הטמונה בארטיפקט זה, ביחוד
אם יפול לידיים לא ראויות, וכאשר פגשה את קלאודיוס בעיר הבירה, הצטרפה אליו במסעו
לראכנהורף, כשהיא נחושה בדעתה למנוע בכל מחיר את הגעת החפץ רב העוצמה לידיהם של
קסיוס או טירופילוס, קל וחומר אורקאדיוס.
אופי והתנהגות
ויפסאניה היא אשה אצילית, ישרה ונאמנה מאד למילת הכבוד שלה. מאידך, היא גם מרירה
וקודרת, ונתקפת מדי פעם בהתקפי דכאון שקטים ועגומים. בניגוד לקלאודיוס או קסיוס,
היא הבינה זה מכבר שהאימפריה ההילאסיאנית מתה, וכי ספק גדול אם תקום מחדש בעתיד.
לדעתה, נגרמה תוצאה זו גם בשל שחיתות המידות בשלטון ובצבא, השחצנות והאטימות של
גדולי המדינה שנים רבות לפני החורבן עצמו. אלא, שלדעתה גם הרפורמיסטים הכזיבו,
והפכו גרועים עוד יותר מהאופטימאטים. זאת, בשל שקיעתם בשחיתות מידות, הוללות,
פריצות ותבוסתנות, ובסופו של דבר גם בבגידה לשמה.
ויפסאניה היא שקטה, יודעת להקשיב ולסייע לכל אדם בעת צרה. היא אמיצה מאד, ומוכנה
לצאת כנגד יריבים חזקים להחריד בכדי למנוע מעשי עוולה, אולם בליבה פנימה, היא אשה
פסימית מאד, הסבורה כי העולם עומד בפני עידן אפל חדש ההולך ויורד עליו, דבר אשר
התקווה למונעו קלושה מאד. עם זאת, היא עודה מאמינה אדוקה של כנסיית הזוהר, אם כי
בנוסחה ההילאסיאני ולא הז'ראלי. היא סבורה, כי פלדין צריך למלא את חובתו, גם אם
אפסה התקווה, ובסופו של דבר, גם למות בשירות המטרות הצודקות. דבר זה משתלב אולי עם
חלק זה או אחר בתוכה, אשר ככל הנראה מאס זה מכבר בחיים אלו.
יחסים עם דמויות אחרות
ויפסאניה השלימה כבר לפני שנים רבות עם כך כי מרבית בני משפחת אוראזיס מנדים אותה
כמעט לחלוטין, ולמדה להיות אדישה כלפי רובם. לדעתה, שושלת אוראזיס היתה רקובה
מיסודה, ובסופו של דבר נענשה באכזריות על מעשיה הרעים במשך הדורות. לאחר שהצילה את
קלאודיוס ובילתה זמן רב בחברתו, השתפרו מעט היחסים ביניהם, למרות שמחלוקות עמוקות
עדיין נותרו.
ויפסאניה מעריכה את הסנאטור על השכלתו, וסבורה כי אופיו טוב ביסודו, אולם כועסת
עליו על שהאסון לא גרם לו לשנות רבות מדעותיו אשר מרגיזות אותה כל פעם מחדש. בסופו
של דבר, היא מניחה כי אחרי ככלות הכל, הוא אדם חיובי למדי, קל וחומר יחסית למרבית
בני משפחתו.
את קסיוס וטירופילוס תעבה את ויפסאניה
בכל ליבה מהרגע הראשון שראתה אותם. קסיוס נראה לה חיית-אדם רצחנית, אשר הערצתו
לקייסר אינה אלא הסוואה ותירוץ לאופיו המרושע, הסוגד לדם ואכזריות. טירופילוס שנוא
עליה לא פחות, ונחשב בעיניה לשרץ הדוניסטי נטול צלם-אנוש, המפיץ את טומאתו הרדודה
בכל מקום אליו הוא מגיע. לויפסאניה היתה תמיד ביקורת על היחס הסלחני שגילו קלאודיוס
ומרקלה כלפי המומוס שלהם, ומעשיו האיומים בסוף המלחמה לא הפתיעו אותה כלל ועיקר.
אלא, שהיא עדינה מכדי לפגוע בקלאודיוס בנושא זה, ואינה מזכירה זאת באוזניו.
ויספאניה משערת, כי בבוא היום יהיה עליה להתמודד מול כל אחד משניהם, וככל הנראה
להורגם בכדי למנוע מהם לשים את ידם על הקמע, אותו אין היא חומדת כלל ועיקר עבור
עצמה, אולם בטוחה כי יחולל אסון אם יפול בידי אחד מיריביה אלו. לכן, ויפסאניה
מכינה עצמה לאתגר זה, שמטרתו להגן על מחוז ראכנהורף מפני פגיעתם הרעה, ולמנוע מהם
בכל מחיר את הכוחות שבקמע השערים.
ויפסאניה חיבבה למדי את קווינטוס, אשר
היה אחד מבני המשפחה היחידים אשר לא בזו לה ולא חרשו את רעתה. קווינטוס חלק לה
תמיד כבוד, אם כי מהסיבות הלא נכונות לדעתה (קרי, משום שהיא אשה נאה, ולא בשל
אישיותה היא), אולם ויפסאניה מעולם לא העירה לו בנושא זה. היא אינה מחבבת הופעות
גלאדיאטורים כלל ועיקר, בין אם נהרגים שם אצילים או פשוטי עם, אולם יודעת היטב כי
אין בכוחה לעשות דבר בנידון. היא חוששת מאד כי קווינטוס, בעיקר בגלל פזיזותו
וחוכמתו הלא מזהירים, יקפח את חייו בשל שטות זו או אחרת, או ינוצל בידי כוחות
אפלים.
היחס בין ויפסאניה לסקריבוניה הינו
מורכב מאד. מחד, שתיהן מאמינות באותה דת, ומשקיפות עליה כעל דת האמת, להבדיל
מעבודת אלי הפנתאון, הנראית להן כעבודת אלילים גרידא. מאידך, ויפסאניה אינה אוהבת
את אכזריותה של סקריבוניה, וטוענת כי היא מסלפת את דת האמת למען צרכיה האישיים
ואכזריותה, המזכירים לה יתר על המידה את אופיו של קסיוס (דבר עליו סקריבוניה מגיבה
בכעס רב). לדעת ויפסאניה, סקריבוניה תיטיב לעשות עם תבדוק את נפשה היא בטרם תתנפל
על אחרים בשל כפירה, חטא וקלות דעת. אי לכך, ויפסאניה עשויה לשתף עם סקריבוניה
פעולה, אולם מתוך הסתייגות וזהירות גדולים מאד. זאת, כאשר ויפסאניה אינה סבורה כי
סקריבוניה אכן ראויה לקמע, אשר כוחותיו יכולים, לכל היותר, להמיט עליה חורבן.
ויפסאניה, מצידה, תהיה מוכנה לנסות להציל אותה, אם וכאשר יהיה הדבר דרוש, אולם היא
פסימית מאד לעניין הסיכוי לכך.
אורקאדיוס, הערפד העתיק, נראה לויפסאניה
כמהות הרוע והאפלה שהתגלמו בשושלת, והיא מכינה עצמה להאבק בו בקרב נואש בכל אמצעי
שברשותה. היא מפחדת מאד מפני כוחו, ומכירה בכך שהוא חזק ומנוסה ממנה, ולכן היא
אינה "אצה" לעימות זה, אלא מנסה להתכונן ולצבור כוחות ומידע לקראתו.
פחדה הגדול של ויפסאניה הוא כי הקמע העתיק יפול בידי הערפד, אך ורק בשל המאבקים
המטופשים בין יתר בני המשפחה, ולכן היא תנסה לעשות הכל בכדי לאחד כוחות עם
הטיפוסים הנראים לה מתאימים לכך (קלאודיוס, סקריבוניה וקווינטוס - אולם לא
טירופילוס או קסיוס), מתוך מחשבה כי רק כך ניתן יהיה להשאיר את קמע השערים הרחק
מידו האפלה של הערפד, שויפסאניה מבועתת אך מהמחשבה בדבר מה שיעשה זה בעזרת הקמע.
יחס כלפי ראכנהורף
היחס של ויפסאניה לראכנהורף יהיה של הזדהות עגומה וזעזוע הן מהבערות והאכזריות
החוגגות במחוז, והן מהדרך בה מתייחסים שם לנשים. במיוחד, תרגיז אותה הדרך בה אודו
פיראס ואנשי דת אחרים מנצלים את הדת הקדושה בה היא עצמה מאמינה והופכים אותה לכלי
להפצת טמטום, לכלוך, בורות ואכזריות. מכיוון שהיא מלומדת למדי בתאולוגיה, היא
עשויה שלא לאחר לצאת נגדם ולהכניס להם מנה אחת אפיים בציטוטים מכתבי הקודש. אם כי
היא רוצה מאד למצוא את הקמע, לא עבור עצמה אלא מכיוון שהיא סבורה כי הנחתו בידיים
ראויות עשויה לסייע, אולי, לבלום את מגפת האופל המתפשטת (ולא בהכרח לשקם את
האימפריה, שלדעתה נפלה בלא קום) היא לא תעשה זאת בכל מחיר, ועשויה להתעכב לא פעם
בכדי לבצע משימות אחרות, הנראות לה חשובות יותר למען השלטת צדק ועזרה לזקוקים
לעזרה. רק ידיעה כי קסיוס או טירופילוס נושפים בעורפה יכולה להביא אותה לשקול
עניין זה מחדש.
חזרה לאינדקס של הרפתקני העולם הידוע
חזרה אל סיפורה של שושלת אוראזיס
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום