ההרפתקנים
של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
מקצוע: Sorcerer (Dark
Wind) Shadow
גיל: 33
מראה חיצוני
טירופילוס הוא גבר חסון, שמנמן מעט, בעל קומה ממוצעת.
פניו רחבים ובהירים, והיו יכולים להחשב נאים מאד אלמלא החיוך הזחוח, הריקני והרדוד
הפרוש עליהם תמיד, והמבע הבוהה, ה"ממוסטל" של עיניו הנוצצות, הירוקות.
שערו חום בהיר, ארוך וקלוע בצמה מאחורי ראשו. טירופילוס מתלבש תמיד בהידור צעקני,
בדרך כלל בגוונים רועשים של זהוב, אדום ושחור, העשויים ממיטב הבדים היקרים שהוא
מצליח להשיג. הדבר הניכר ביותר בהופעתו, ללא ספק, הינו חיוכו הריקני, המביע
"חדווה" חסר פשר ומוזרה, הנמהלת מדי פעם בסדרה של צחקוקים מוזרים,
גרוניים, בלא כל סיבה נראית לעיין.
קולו קול גבוה יחסית לגבר (אם כי לא
באופן חריג), והוא אוהב לדבר בעגה מוזרה, המשלבת אלמנטים משפת האצולה עם סלנג של
רחוק והגיית תינוקות. תוך שהוא מושך לעיתים קרובות באופן מוזר את חלקן האחרון של
מילים. כך למשל הצורה בה הוא מקדם אנשים בברכה ב "שילו...ם", כאשר חיוכו
הרדוד לא סר לרגע מעל פניו. כאשר הוא בהרפתקאה, הוא עוטה מעל לחליפותיו גלימות
קסומות, כחולות-שחורות, ואוחז מטה ארוך, שעל כותרו מגולפות פנים מעוותות הפעורות
בצחוק מטורף
תולדות חיים
טירופילוס הינו למעשה נכדו של טיריוס ההולל, מאחד משפעת הממזרים שהוליד זה
בניאופיו. אביו שירת את הגבירה דרוסילה בתור סייס בכיר באורוות המשפחה, וטירופילוס
נולד וגדל באגף המשרתים של אחוזת מאריס. כבר מגיל צעיר, קלט את מרירותו של אביו,
על עלבונו ואי ההכרה בו, אשר דחפו אותו לחיים עלובים של משרת, גם אם משרת בכיר.
ככל הנראה, למד טירופילוס כבר משנותיו הראשונות לצפון בנפשו מרירות רבה כלפי בני
שושלת אוראזיס, אשר אביו (והוא אחריו) סברו כי גזלו את המגיע לו שלא כדין.
אלא, שבניגוד לאביו, אשר הסתפק בהתמרמרות וזעם עצור בלבד, החליט טירופילוס כבר
בגיל מוקדם כי בבוא היום יקח את המגיע לו, ויהי-מה.
מנצל את הכריזמה הרבה שלו ואת כשרונו הבלתי נדלה להתחנף, הצליח טירופילוס להפוך,
כבר מגיל צעיר, למשרת באגפיהם האישיים של בני המשפחה. הוא בילה שנים מספר כבן
לוויה לקוינטוס הצעיר, שאת ראשו הלא חכם סחרר במהירות בחנופתו ובלהיטותו להשביע
רצון, כמו גם ביכולתו הבלתי נדלית לספק בידור ושעשועים לכל. לאחר מכן, בתמיכתו
הנלהבת של קווינטוס, קודם טירופילוס השאפתן לתפקיד המומוס של אחוזת מאריס, אשר
תפקידו לארגן את נשפי המשפחה ושעשועיה, כולל קרקס וזירה. בתפקידו זה הצליח
טירופילוס בצורה בל-תשוער, ומעולם לא היו חיי החברה במאריס שוקקים (ונועזים) כמו
בימיו. מלבד זאת, הוסיף לסובב את ראשיהם של בני המשפחה, ביחוד של קלאודיוס ואשתו
מרקלה, בחנופתו, ובצורה שהיה מכרכר סביבם בעליזות ככלב נאמן, כאשר הוא צופן את
שנאתו ואת מזימותיו בליבו פנימה.
אלא, שאט-אט החלו אנשים לוחשים כי
טירופילוס, אם בשל יתר-כיבודים שהועתרו עליו, ואם משום שירש את תכונותיו של סבו
טיריוס, הינו הולל חסר תקנה, משועמם תדיר, הלהוט אחרי השעשועים הפרוצים והמגעילים
ביותר. הוא הרבה לשתות לשוכרה (מנהג נפוץ למדי בהילאסיאס), ומשם המשיך, לפי
השמועות, לעישון סמים מסוגים שונים. כמו כן, מספרים כי ארגן אורגיות בסתר, ושכב עם
עשרות נשים שונות (דרך בה השתמש בין היתר גם בכדי להשיג מידע על בעליהן), וכן עוד
שערוריות מכל סוג ומין. לילות שלמים, כאשר שירותיו לא היו נדרשים במאריס, שכב
שיכור בבתי עיסוי שונים, כשנערות צעירות מושחות את גופו הנאה בשמנים ריחניים
ומעסות את אבריו.
בסופו של דבר, החל טירופילוס מסתבך בשערוריות. לפחות פעמיים, נלחש כי הכניס בנות
אצולה להריון, מה שגרם לבני משפחתם לרדוף אחריו בזעם. פעם אחרת, כשהוא שיכור כלוט
ומלא סמים, ומלווה בסיעה של צעירים מופקרים וריקניים, דידה באישון ליל אל לפני
ביתו של כוהן מקומי אדוק, והעיר את איש הדת ואת כל בני ביתו במקהלה רעשנית של שירי
זימה מהסוג הגרוע ביותר. קסיוס אוראזיס, אשר שימש כפרוקונסול של דולתוסיאה, ותעב
את טירופילוס בכל ליבו, רצה למצות עימו את הדין, אלא שכמו בכל הפעמים האחרונות,
נחלצו קלאודיוס ומרקלה לעזרת המומוס האהוב שלהם, הוציאו אותו בקנס ובנזיפה בלבד,
כאשר הוא מבטיח, בהן צדקו, לשנות את דרכיו הנלוזות מכאן והלאה.
אלא שטירופילוס כלל לא הכיר תודה
לפטרוניו בליבו, אלא אך טיפח בליבו האפל והריקני את תאוותיו ושנאתו, כשהוא מחכה
לרגע המתאים לפעול. בינתיים, הצטרף בסתר אל האגף הקיצוני ביותר של הרפובליקנרים,
אשר הפעיל סיעות של צעירים מופקרים ורווי סמים, אשר היו מתכנסים בסתר, מנגנים שירי
זימה ופריצות על מנדולינות, שותים לשוכרה ומקללים את האימפריה והקייסר, מייחלים
לנפילתם, ומחברים שירים על כך כי בני האדם והאורקים הינם אחים, והם הינם למעשה הצד
הצודק בסכסוך והקורבן של התוקפנות ההילאסיאנית (מאלו יצאו, מאוחר יותר, גם רבים
מבכירי 'משמרות השלום' של טאלכוס).
כאשר פרצה המלחמה הגדולה, הצליח טירופילוס להשתמט בקלות משירות צבאי, בטענה כי הוא
חולה במחלת הנפילה, ובעזרת שוחד נדיב ששילם לאנשי המנהל של המחוז, אשר כמה מהם היו
ידידיו. את שנות המלחמה בילה בנעימים, במשתאות ובהילולות עם צעירים מופקרים מסוגו,
כאשר הוא נמצא בקשר תמידי עם אנשיו של טאלכוס אשר הפיצו שמועות שקר ותבוסתנות בקרב
הלגיונות, ואחדים מהם היו אוספים מידע עבור האורקים, בכדי לסייע להם לנצח במלחמה.
מסיבה זו, ידע טירופילוס היטב-היטב על ההפיכה הרפובליקנרית המתוכננת מבעוד מועד,
דבר אשר אותו ניצל במלואו. ביום בו תפסו רולזוס ואנשיו את ארמון הקיסר בהילאפוליס,
הכניס טירופילוס חבורת צעירים אכזרית במיוחד ממשמרות השלום אל תוך אחוזת מאריס,
הפתיע וקטל את השומרים בחסות החשיכה, וכאשר יצאה מרקלה לברר מה קורה, התנפלו עליה
אנשי משמרות השלום, בניצוחו, וביצעו בה מעשים נוראים. מספרים כי טירופילוס ואנשיו
אנסו את הגבירה האומללה בזה אחר זה, בטרם שיספו את גרונה ואת בטנה בסכיניהם. עוד
טרם התייבש הדם ששפך באכזריותו, הכריז טירופילוס על עצמו כמושל אחוזת מאריס בשם
"כוחות השלום והאחווה", זאת משום שקלאודיוס ויתר בני השושלת אינם אלא
מיליטריסטים ופושעי מלחמה. בכך, הקדים למעשה את הצו הרשמי שיצא בעניין זה מהמועצה
הנאורה (אשר אשרה את מעמדו בדיעבד, כאשר רק הכושי יוגאר מתנגד, בטענה כי מדובר
ברוצח בזוי, ונותר לבד בהתנגדותו (כרגיל)).
טירופילוס לא הסתפק במה שהשיג עד כה,
ולאחר הילולה ואורגייה ענקית שערך באחוזה לכל חבריו מדולתוסיאה וממשמרות השלום,
במהלכה הושלכו כמה וכמה משרתים מנאמני השושלת כאוכל לחיות טרף בזירה של מאריס, יצא
לדרך, כשהוא נחוש בדעתו לרצוח כמה שיותר מבני שושלת אוראזיס. אלא שהפעם נכשל.
למזלו, "פספס" ביום בודד את ההתקפה הלא מוצלחת של משמרות השלום על
קלאודיוס, אשר נהדפה בגבורתה של ויפסאניה. לאחר מכן, השתתף בקרבות של משמרות השלום
כנגד אנשיו של קסיוס, כשהוא מסייע למפקדים המקומיים לגייס מיליציות אורקים לעזרתם.
אלא, שפעם נוספת נכשל, וקסיוס הצליח להמלט מאחיזתו. לאחר שהבין כי כל בני המשפחה
שנותרו בחיים עזבו את הילאסיאס, שב טירופילוס, לא בלי אכזבה, אל אחוזת מאריס,
לשקוע בחיי הוללות והפריצות האהובים עליו. כמו כן, סייע למשמרות השלום במחוז דולתוסיאה
בטיהורים אכזריים שערכו, ולא פעם איים על אזרחים כי אם לא יתנו לו את בנותיהם
לתענוגותיו הנלוזים, ילשין ל"פריאטור פקסוס" המקומי ומטיל האימה כי הם
ריאקציונרים, תומכי הקייסר ואוייבי השלום והאחווה. כמו כן, ניסה לארגן התיישבות של
אורקים בדולתוסיאה, דבר אשר לא עלה בידו לעת עתה, משום שהאורקים העדיפו איזורים
אחרים הקרובים לשטחים שבידיהם.
אלא שאט-אט, החל השעמום לאחוז שוב את נפשו הרדודה. ההוללות החלה חוזרת על עצמה,
משאירה אותו מתוסכל, והוא חיפש לעצמו שעשועים חדשים. אזי, בקיץ שנת 2437, נעלם
טירופילוס מאחוזת מאריס, כשהוא מותיר אותה בידי אחת מפילגשיו עד שובו. אלא שהוא
נעדר למשך שנתיים שלמות ולא נראה בשום מקום. כאשר שב טירופילוס, אחז בידו מטה
מכשפים, והתמחה בכשפי צללים, שליטה, הדוניזם ואשליות אפלות. איש אינו יודע מי היה
זה שלימד אותו, ומה עבר על המומוס המופקר תחת צל קורתו.
אלא שבעודו מתכנן את "נשף
החזרה" הגדול שלו, שגולת הכותרת שלו עמדה להיות ריקודים אירוטיים משותפים בין
אורקים לבנות אדם (בכדי להעלות כך מנחה לאלה האושגורית, הע'ודה הטמאה), פקד את
טירופילוס החלום אשר פקד את יתר בני שושלת אוראזיס, והוא עזב הכל, כולל את המשתה,
ושם פניו בדרך הים אל ז'ראל, בכדי להגיע אל מחוז ראכנהורף. טירופילוס ראה את הקמע,
לדבריו, כמה שיפתח שערים אל עולם שכולו עינוגים, ויהפוך אותו, את טירופילוס, למלך
אותו עולם. כמו כן, הוא סבור כי הקמע יתן בידו את היכולת להתנקם ולהשמיד את שאר
בני משפחת אוראזיס, אותם לא שכח מעולם.
עד מהרה, החל מטייל ברחבי ז'ראל, כשהוא מפיץ שחיתות ופריצות בכל מקום אליו הוא
מגיע, ככל שאפשר לו מסעו המהיר (יחסית). בין היתר, גרם לשערוריית מין וטירוף במנזר
סמוך לאיל דה לה-רווא, ובזירקוני פיתה גבירה צעירה מהמעמד הגבוה בשם מייסי
דה-קוראל לברוח מעצם טקס הנישואין באמצע (לא שלא יכול היה לקחתה קודם, אולם הוא
רצה כי הדבר יהיה משעשע), תוך שהיא יורקת על סמלי הזוהר, על ארוסה ועל אביה,
והופכת מרצונה לפלגשו הנאמנה של טירופילוס, שותפה למעשי הזימה והתועבה שעשה בכל
מקום אליו הגיע.
אנשי הכנסיה, אשר שמעו על "האורח" ומעלליו, הכריזו עליו כמבוקש, ושלחו
הרפתקנים וחיילים ללכוד אותו, אולם הוא הצליח לחמוק מהם ולשימם ללעג בעזרת קסמי
האשלייה שלו, עד אשר נכנס עם בני ליוויתו אל מחוז ראכנהורף.
אופי והתנהגות
טירופילוס הינו טיפוס רדוד, משועמם כרונית ואכזר, הרודף אחרי שעשועים בכל מחיר
בכדי לשעשע את נפשו שטופת הזימה, וכאשר אלו נעשים שגרתיים מדי עבורו, הוא מרחיק
לכת ומחפש שעשועים מופקרים ואכזריים עוד יותר, וכך הלאה. הוא חסר כבוד כלשהו,
ומסוגל לשקר ולעשות הדברים השפלים ביותר בלא כל בושה, כפי שהוכיח היטב בעבר. הוא
מתקומם, באופן עקרוני, כנגד כל מוסר או מגבלה, ונהנה לפרוץ אותם בצורה הפומבית
והיהירה ביותר. גרוע מכך. לא די לטירופילוס כי הוא עצמו חופשי לעשות כרצונו, אלא
דומה כי הוא אחוז בדחף להשחית אחרים ולהפוך אותם לבריות ריקניות, כופרות ופרוצות
אשר יזכירו לו את עצמו, ופעם נוספת את עצמו. אלא, שהוא מעולם לא שבע רצון כאשר הוא
מצליח, ותמיד משתעמם שוב והופך מתוסכל, כשהוא מחפש לעצמו עיסוקים משעשעים חדשים
לפי דרכו. מכאן השמועה כי בסופו של דבר, מסתתר מאחורי החיוך הרדוד והזחוח אדם
שביסודו היה ונותר אומלל ומתוסכל מאד.
מנגד, טירופילוס הוא כריזמטי במיוחד, ומסוגל לסובב ולסחרר את ראשיהם של בני שיחו
בדיבור שוטף, משכנע וחברי כביכול. מנגד, כאשר מגיעה שעת צרה, וידידיו זקוקים לו,
הם מגלים במוקדם או במאוחר כי נטש אותם, וכי עד מהרה שכח כי היו קיימים אי פעם.
בתוך ליבו האפל והרדוד, טירופילוס נותר אותו ילד אכול מרירות וקנאה שהיה בעבר, וכל
המכות הכואבות שהנחית על משפחת אוראזיס אינן מספיקות לו. דומה, כי הוא אחוז בדחף
להוכיח שוב ושוב את עליונותו, עד שישמיד את אחרון בני השושלת ויקח את מקומם של
כולם. המרדף אחרי קמע השערים והקוואסט העתיק, מעבר ליתרונות הישירים שהוא צופה כי
ישיגו עבורו, הינו בשבילו ההזדמנות האולטימטיבית להוכיח לעולם כולו כי הוא נעלה על
בני אוראזיס האחרים.
יחסים עם דמויות אחרות
טירופילוס היה תמיד "הצל" המקנה, הנותר מאחור לצפות בזוהר ובתהילה של
בני אוראזיס, כשהוא זומם את מזימותיו ומתכנן את נקמתו. כעת, הבין כי לא יסתפק
בפחות מחיסולם של בני השולשת, בזה אחר זה. קשה לטירופילוס להחליט את מי הוא מתעב
יותר: את קלאודיוס, אשר היה אדונו ומושא מיוחד לקנאתו ושנאתו, את קסיוס, אשר את
"הטיפול" שתכנן עבורו זה מיטיב המומוס ההולל לזכור, או את ויפסאניה
הפלדינית, המייצגת בעיניו את כל "הכבלים המרובעים" של דת, ערכי כבוד
ואצילות אותם הוא מתעב כל כך. את סקריבוניה הוא אינו מכיר (כרגע), ולקווינטוס הוא
בז מדי מכדי לשנוא אותו ממש, אף כי ינסה לחסל גם אותם, אך ורק בכדי להוכיח כי
"טירופילוס המגניב" מסוגל גם לזאת. טירופילוס שמע משהו על אורקאדיוס,
אשר עשוי להתגלות כיריב גדול בכמה וכמה מידות מנעליו של המומוס לשעבר, ודומה כי
הוא מעדיף לשכוח ולהדחיק זאת עד כמה שניתן, מתוך תקווה כי לא יתקל בזה לעולם, או
ימצא מוצא כלשהו להחלץ, כדרכו תמיד.
יחס כלפי ראכנהורף
ראכנהורף השמרנית והמסוגרת נראית לטירופילוס ככר משעשע במיוחד לתעלוליו הנתעבים.
לא יהיה דבר שיענג אותו יותר מלהפיץ סחי ופריצות, לסכסך, לעקור מסורות, ולהותיר את
המקומיים פעורי פה. אין לו כל כוונה לפעול במישרין, ולסיים מיד באש המוקד, אלא הוא
חכם מספיק בכדי לפעול בצורה ערמומית יותר, כך שיהנה ככל הניתן מתעלוליו, כשהוא
מסתכן כמה שפחות, ואם אפשר אף מטיל את האשמה על אחד מיריביו. במיוחד, צפוי
טירופילוס להמשך לדמותה הקודרת והאדוקה של ריכילד, אשר את יופיה הוא יחמוד לעצמו,
וגם ישבע כי לא ישקוט ולא ינוח, עד שתהפוך זו מאשה אדוקה, אצילית ומסוגרת להוללת
רדודה ושיכורת סמים כמוהו. אתגר זה יראה בעיניו כאחד המשעשעים והמרתקים בכל
הקריירה שלו, והוא עשוי להשקיע בו מאמצים רבים.
חזרה לאינדקס של הרפתקני העולם הידוע
חזרה אל סיפורה של שושלת אוראזיס
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום