ההרפתקנים
של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
הפרוקונסול והלגאט קסיוס אוראזיס
מקצוע: סייף
גיל: 44
מראה חיצוני
קסיוס הוא גבר גבוה וחסון, בעל שער חום-בהיר ועיני פלדה נוקשות, כחולות-אפורות.
מראה פניו וכתפיו החסונות מרשים ביותר. על לחיו הימנית הוא נושא את שרידיה של צלקת
שספג מנשק אושגורי מקולל, אשר גם טיפול בקסמים ושיקויים לא הסירו אותה לחלוטין.
פניו של קסיוס עוטות בדרך-כלל כעין הילה של חומרה וקדרות, המעוררת פחד וחשש בעיני
המתבונן בו, כאילו הוא מסוגל להתפרץ התפרצות קטלנית והרת אסון או לחרוץ מוות על בן
שיחו בכל רגע. קולו שקט ועצור בדרך-כלל, עם רשף מאיים מדי פעם, המלווה בזקירת
גבותיו העשויות היטב.
קסיוס מתעקש לעטות תמיד (בין אם המצב מתאים או שאינו מתאים), את חליפת השריון
האדומה-בוהקת של לגאט, שכן הוא רואה עצמו, עכשיו כתמיד, כאיש צבא בשירות האימפריה
הנצחית, ואינו מכיר בחוקיות השלטון אשר הדיח אותו (או בכך שמדובר
ב"שלטון" כלל ועיקר). בחגורתו הוא חוגר תמיד שתי חרבות קסומות, כאשר
ביניהן הוא מוקיר במיוחד את חרבו הקסומה והנבונה הלאוריס, אשר להבה כחול-עמוק,
זוהר לעיתים בהילה של ברקים כסופים.
תולדות חיים
קסיוס, בנה השלישי של הגבירה דרוסילה, בז לאמו ולאחיו מילדותו, אולם בהיותו שקול
ופיקח הבין היטב כי מסוכן לעמוד בדרכה של אמו, ושאף להגשים עצמו בדרכים אחרות.
מילדות, בז ללימודים הקלאסיים התרבותיים ולמלאכת הפוליטיקה העדינה שהיו משוש חייהם
של אמו ואחיו קלאודיוס, מעדיף עליהם את חיי המעשה הישירים. מילדותו, יחס לאימפריה
ההילאסיאנית מעמד כמעט מיסטי של קדושה, וסבר כי שירות אמיתי לאימפריה ואליה
האדירים לא יעשה ב"קשקושים" בסנאט, אלא אך ורק במחנות הצבא ובלגיונות
הכיבוש עוטי האדום העומדים בגבולות.
כבר בגיל 14, עזב את ביתו והתגייס כטירון לצבא האימפריה. לאחר שנתיים של אימונים,
הפך לליגיונר, כשהוא מתעקש להתחיל את דרכו כחייל מהשורה. כוחו, כשרונו ואכזריותו
(ובכל זאת, גם מוצאו האצילי וכוחה של משפחתו) פילסו את דרכו מעלה-מעלה, דרך שורות
הקצונה, עד אשר נעשה ללגאט.
קסיוס נודע תמיד כמפקד מוכשר ונמרץ, שחייליו למדו להעריך, אך לעולם לא לאהוב - זאת
שכן כפי שהיה מוכשר וישר במעשיו, כך היה קשוח ואכזרי כלפי ידיד ואוייב (ויש אומרים
- מטורף לחלוטין). הוא בז תמיד לפריאטורים צבאיים וללגאטים אשר קיימו קשרים אישיים
עם חייליהם, כשהוא אומר "באתי לכאן לצוות, לא בכדי להיות אהוב או בכדי להשיק
כוסות בקסרקטין". למעשה, נהנה קסיוס עד מאד מהיחס לו זכה מחייליו: יראת כבוד
מהולה בפחד, ולא שאף ליותר מכך.
שלוש שנים טרם פרוץ המלחמה הגדולה בין
הילאסיאס לאושגורה, אילץ קלאודיוס את קסיוס לעזוב את החזית, ולהתמנות לפרוקונסול
סנאטורי (נציב מטעם הסנאט) במחוז דולתוסיאה, מעוז משפחת אוראזיס. קסיוס הזועם קיבל
את המינוי כמי שכפאו השד. אולם, הוא לא איבד זמן והחל מיד לפעול, כשהוא סבור כי
ישנא את תפקידו כמה שישנא, הוא ימלאו על הצד הטוב ביותר.
אותם שנים של ערב המלחמה הגדולה מחוץ, ומאבק פוליטי ואי-יציבות מבית, נוצלו בידי
קסיוס בעיקר בכדי למצות את הדין עם בוגדים, תבוסתנים ומפרי סדר. קסיוס, שבז לבני
העשירים הצעירים והמופקרים אשר "שרצו" בפורום ובבתי העינוגים של
דולתוסיאה העשירה, החל ממצה עמם את הדין. בפקודתו, נתפסו רבים מהם וגוייסו
באל-כורחם ללגיונות, תוך התעלמות מהנוהג רב השנים שלא לאכוף את החוקים על בני
המשפחות המיוחסות. אחרים, אשר נאשמו בהפצת תעמולה פציפיסטית ותבוסתנית, נאסרו
על-ידי אנשיו, הולקו בכיכר העיר כאילו היו קבצנים. קומץ מהם, על אף כל מאמצי
משפחותיהם, הורשע בבגידה על-ידי טריבונל צבאי מעורר אימה בראשו ישב קסיוס עצמו,
ונצלב בפומבי. כמו כן, הורה קסיוס גם לצלוב חבורה שלמה של בני טובים, אשר הורשעו
באונס אלים ורצח, תוך שהוא מסרב להמשיך ולקיים את המנהג ששרר לפניו, לפיו עונשים
כאלו נשמרו אך ורק לפלבאים, בעוד העשירים פודים את בניהם המופקרים ועושי הצרות
בכסף ("כל עוד אני מושל כאן, הזבל האנושי הזה לא יטנף את אדמתה הקדושה של
האימפריה").
קסיוס "שם את עינו" על
המומוס ההולל טירופילוס מיד עם שובו לדולתוסיאה ולאחוזת מאריס, ודרש במפגיע ובלא
גינוני טקס מקלאודיוס ומרקלה לסלקו מאחוזת המשפחה, דבר אשר לא הסתייע בידו. רותח
מזעם, ציווה קסיוס לנצל הזדמנות בה נתפס טירופילוס בפורום המרכזי של דולתוסיאה
כשהוא שיכור ומלא בסמים, הורה להשליכו לצינוק, שפט אותו אישית, והורה להלקותו
במאתיים מלקות פרגול בכיכר העיר, כעונש על פריצות ושימוש בסמים. אלא, שקלאודיוס
ומרקלה נחלצו פעם נוספת לעזרת המומוס שלהם (אשר אותו חשבו לידיד נאמן של המשפחה),
והצליחו להוציאו בקנס בלבד, על אפו וחמתו של הפרוקונסול, אשר צרח עליהם כמוכה
טירוף, וסרב לדבר עמם, או לבקר באחוזת מאריס, במשך תקופה ארוכה.
קסיוס, אשר שנא את דולתוסיאה העשירה ומוכת הפריצות, שמח מאד כאשר פרצה המלחמה,
אליה פילל מזה זמן רב ("כעת נרים את ניסי האימפריה הקדושים בנהרות של
דם!"), ועד מהרה הצליח להשתחרר מתפקידו האזרחי ולשוב לכהונת הלגאט. פרנסי
דולתוסיאה, אשר ראו בו מטורף צמא דם, שמחו להפטר ממנו כפי ששמח הוא להפטר מהם.
קסיוס שרת כלגאט לאורך כל המלחמה,
כשהוא מסרב לשמוע על כל רעיון של חופשה. הוא נחשב לאחד המצביאים האכזריים ביותר
במלחמה. בין היתר, הורה לאנשיו לצלוב כל אורק אושגורי שנפל בשבי, מלבד מי שהיה
דרוש לחקירה. יותר מכך: בניגוד למרבית המצביאים ההילאסיאנים האחרים, היה יחסו אל
בעלי בריתם האנושיים של האושגורים גרוע עוד יותר ("הם לא בני אדם, נקודה. הם
תולעים שקשרו קשר כנגד האימפריה הקדושה"). בפקודתו, הועלו כפרים באש עד
היסוד,מעשים נוראים נעשו, וכל מקום בו עברו אנשיו נמלא תמיד בצלבים עליהם נעוצות
גופות מעונות ("למען תהילת האלים והקיסר"). במיוחד, תעב קסיוס
הילאסיאנים אשר הפיצו תעמולה תבוסתנית בקרב הלגיונרים. אלו מהם שנתפסו, עונו
בעינויי תופת שלושה ימים בטרם נצלבו. בין היתר הורה קסיוס, בעונג רב, לטפל בדרך זו
בשני בני משפחה של בכירי הרפובליקנרים, וידיאס דבורסוס ואנטוניה סארדיס, כשהוא
מתעלם ממוצאם המיוחס ומעיר בלעג כי היה מטפל בדרך זו גם בקרוביהם, אילו יכול היה,
ו"אילו השכיל הקיסר הטוב לטפל בבוגדים בדרך היאה להם".
אלא שקסיוס הצטיין לא רק במעשי אכזריות, אלא נודע כמצביא יעיל, מוכשר ומהיר תפיסה,
אשר הצליח להחזיק מעמד בהצלחה בחזיתות הקשות ביותר, פעם אחר פעם, אל מול כוחות
אויב רבים ממנו עד לאין שיעור.
כאשר תמה המלחמה בתבוסתה ובכניעתה של
האימפריה, והרפובליקנרים תפסו את השלטון, גמלו לו דבורסוס וסארדיס (אשר לא שכחו את
הוצאתם להורג של קרוביהם) ביד קשה:
לא רק שהודח בקלון מהצבא בעוון "ריאקציונריות,חוסר מהימנות פוליטית וחתירה
תחת השלום והנאורות" (מה שהיה גורלם של מרבית הלגאטים הקיסריים), אלא שהוצא
נגדו לאלתר צו מאסר, כאשר "המועצה הנאורה" מחליטה, פה אחד, לשפוט אותו
על פשעי מלחמה ולהוציאו להורג.
אלא שקסיוס, הרותח מזעם על עצם הדחת הקייסר ("זה חשוב פי אלף מכל דבר שיעשו
לי, הארורים"), צפה מראש צעד כזה, וכלכל צעדיו היטב. הוא וקומץ מחייליו אשר
נותרו נאמנים לו ארבו לחיילי הרפובליקה ולאנשי משמרות השלום שבאו לבצע את המאסר,
וחיסלו את כולם בזה אחר זה, כאשר קסיוס שולח, בעונג רב, את ראשיהם בחבילה אל
דבורסוס.
בניגוד לאחיו קלאודיוס, אשר נמלט במהירות מהאימפריה ההרוסה, סרב קסיוס לנטוש
ולהכנע כה מהר. תחילה, ניסה לארגן מרד בעזרת כוחות של חיילים משוחררים ואנשי מחתרת
בצפון-מערב הילאסיאס. אלא, שנסיון זה לא צלח. ה"פריאטור פקסוס" המיוחד
שמינו משמרות השלום כנגדו גייס מול קסיוס כוחות עצומים, אשר הסתייעו במיליציות
"מתנדבי אחווה" אורקיות (מסווה ליחידות עילית אושגוריות). כוחותיו של
קסיוס ניגפו בקרב, ושארית הפליטה שנותרה מהם נסו לעיר האוטונומית ויפסאריה.
קסיוס, אשר סרב לקבל מחסה בעיר הנשלטת
בידי הילאסיאנים המאמינים בכנסיית הזוהר ולהסתתר שם, נמלט מהילאסיאס (סוף-סוף),
ושם פניו אל ז'ראל, כשהוא מעיר כי "המולדת הקדושה טומאה והפכה לדיר חזירים.
היא לא תהיה ראויה למגורי אדם עד אשר לא תקורצף ותטוהר בנחלים ואגמים של דם שיוקז
מגופות הבוגדים - ויום זה עוד יבוא!".
כמו אחיו, הזדמן קסיוס בסופו של דבר אל ז'ראל, אליה נסו פליטים הילאסיאנים רבים
מאד. כאשר נפגש עם קלאודיוס במינולר, ושמע על הרצח של מרקלה, לא פנה לנחם את אחיו
האבל, אלא התנפל עליו בשצף קצף. בצרחות זעם, הזכיר לו כיצד רצה לטפל במומוס ההולל
לפני שנים רבות, וכיצד קלאודיוס ואשתו המנוחה הם שמנעו ממנו "לדרוך על החלאה
כפי שדורכים על רמש נחות ומזיק". כמו כן, לגלג על אחיו כי חיי הפוליטיקה הפכו
אותו לנרפה ועלוב-נפש מדי מכדי לעשות את החובה המוטלת על כל גבר הילאסיאני במצבו -
לנקום את דם רעייתו השפוך, ולהסיר את הכתם הנורא משושלת אוראזיס. "אל
דאגה" לגלג קסיוס "אם אתה כה חדל אישים, אני אמחה את אותה צחנה אושגורית
מהמשפחה במקומך, בהקדם האפשרי!".
הדברים נגררו, כצפוי, למריבה רבתי בין האחים, בה הושמעו חילופי האשמות ועלבונות
קשים מאד. קלאודיוס כינה את אחיו "כלב דמים אכזר ומטורף", וקסיוס החזיר
ב"חדל אישים נשי, אפילו אמך היתה גבר עשרת מונים יותר ממך, מעולם לא היית
ראוי לראשות המשפחה!". לאחר מכן, נשבעו שני האחים, כל אחד בנפרד, שלא לדבר
עוד לעולם זה עם זה.
קסיוס, שחיפש דבר מה לעשותו, שירת לזמן
מה את מילוס קראסוס מגלוריאנה, אולם חיי העיר השלווים נמאסו עליו עד מהרה. החלום
אשר חלם, אשר נראה לו רב-הוד ומלא הבטחות גדולה, שימח אותו במידה בל תתואר, והוא
מיהר להתפטר מתפקידיו במשמר העיר, ולשים פניו דרומה, אל ראכנהורף, כשהוא נשבע
למצוא את קמע השערים, ולהשתמש בכוחותיו, בבוא היום, בכדי להשיב את האימפריה על כנה
בסערה רבתי, כשהוא שופך את דם הבוגדים כמיים. קסיוס וכל מי שמכיר אותו יודע היטב
כי הוא לא יסתפק בפחות מכך.
אופי והתנהגות
קסיוס הוא אדם קודר, שתלטני ואכזרי, שאינו מסוגל
לקיים קשרים רבים בלא לנסות להכתיב לכל הסובב אותו את רצונו. הוא שונא להתפשר,
ומסוגל לריב ולעשות מעשים אכזריים בכדי לעשות מה שנראה לו כנכון וצודק. לדעתו, הוא
אינו עושה דבר למען עצמו, אלא כל מעשיו מוקדשים לתהילת הקייסר והאימפריה הנצחית.
הוא מוכן לגלות רחמים וכבוד בקרב רק ליריבים הנראים לו ראויים לכך (מעטים מאד).
בעיקר, הוא מתעב פחדנים, שקרנים ובוגדים, אחריהם הוא מסוגל לרדוף בחימה שפוכה בהתמדה
של כלב ציד. קסיוס שונא שלום, שלווה ובטלנות, ותמיד צריך דבר-מה לעשותו, עדיף
מסוכן ומאתגר ככל הניתן. קסיוס, שנישא לבת אצולה מקומסיס, רב עם אשתו (ויש אומרים
כי אף הכה אותה), עד שזו נמלטה בחזרה אל בית אביה, וסירבה בכל תוקף לחזור אליו,
בטענה כי הוא מטורף שיש לכולאו מאחורי סורג ובריח. קסיוס לא נישא מחדש, הופך לאדם
קודר ואכזרי עוד יותר מאשר היה קודם לכן. את חייה של בתו מרר במשך שנים, עד שנמלטה
אף היא מהבית, והמירה את דתה לדת האל הזוהר, דבר שהכעיס אותו מאד, אלא שהוא היה
עסוק מדי במהלך השנים מכדי לטפל בכך בנחישות ואכזריות כפי שרצה לעשות בתחילה.
קסיוס בטוח כעת, כי האלים עצמם יעדו אותו לגורל גדול, אשר מתחיל בקמע, ומסתיים
בהחזרת הקיסר לכסאו, והוא יעשה כל דבר, אבל כל דבר נדרש בכדי להגשים גורל זה - כך
שהוא בן-תחרות מסוכן מאד (אם כי בשלב זה הוא לא מתכנן לפגוע ביתר בני משפחתו
המתחרים עמו, בעיקר משום שהוא בטוח שינצח, וגם מפני שאפילו לו יש מעצורים מוסריים
כלשהם).
יחסים עם דמויות אחרות
קסיוס וקלאודיוס מעולם לא הסתדרו ביניהם, ולאחר
המריבה האחרונה ביניהם בז'ראל, התרחקו זה מזה כליל. קסיוס בז לקלאודיוס בכל מאודו
("בגלל אנשים חלשים כמוהו נפלה האימפריה" הוא נוהג לומר).
קסיוס מעריך את אחיינו הצעיר קווינטוס,
למרות שהוא מודע לחסרונו המכריע בכל הנוגע לחוכמה ("לוחם טוב אינו צריך להיות
חכם, הוא צריך לדעת לציית ולאהוב את הקייסר" הוא אומר תמיד). מאידך, הוא
מעולם לא אהב את עבודתו של הלה כגלאדיאטור בשכר, דבר אותו ראה קסיוס (כמרבית
ההילאסיאנים בני המעמד הגבוה) כפחיתות כבוד שאינה הולמת בן אצולה.
קסיוס תעב את ויפסאניה מאז ומתמיד
כרפורמיסטית ואשה ששכחה את מקומה, ובניגוד לקלאודיוס המאופק המסתפק בהערות ציניות,
הבהיר לה בפומבי ובגסות רבה את אשר הוא חושב עליה, ונענה באותה חריפות כ"קצב
בור ומטורף". העובדה כי הצטיינה בקרבות והצילה את חיי קלאודיוס לא שינתה את
יחסו של קסיוס. כל שהוא סבור, לעניין זה, כי במעשיה אלו הצילה את עצמה מגזר-דין
מוות, אשר לדעתו יושת בבוא היום על כל הרפורמיסטים - אולם אין בכך בכדי לאלצו
לאהוב אותה.
בין קסיוס לבין בתו סקריבוניה שורר
כיום נתק מוחלט. "אין לי בת" הוא נוהג לומר "מי שהמרתה את פי
וביישה אותי אינה ראויה כי אתייחס אליה". יודעי דבר מספרים, כי קסיוס לא
הצליח להפנים, עד היום, כיצד העזה בתו להמרות את פיו ולא לפחד ממנו כפי שהורגל.
קסיוס, שמאז ומעולם רצה לטפל
בטירופילוס בחומרה, נשבע לתפוס אותו, ואף עשה יד אחת עם לוסיוס לעניין זה. קסיוס
נשבע לסמר את טירופילוס לצלב, לאחר שיולקה עד זוב דם, ולגרום לו מוות איטי ומלא
יסורים על מעלליו - רק כך, לדעתו, יטוהר הכתם הרובץ על המשפחה. קסיוס יודע כי
במוקדם או במאוחר יתקל בו, וסבור כי למפגש זה תהיה רק תוצאה אחת.
קסיוס שמע על אורקאדיוס, הערפד העתיק
ורב העוצמה, אשר שם פניו לראכנהורף גם הוא, והוא להוט לפגוש בו ולהתמודד איתו.
קסיוס רואה זאת כאתגר אדיר וראוי עבור כוחו. אולם, בהיותו בטוח בכשרונו וביעודו
האלוהי, קסיוס אינו מפחד מאורקאדיוס, ומאמין כי יוכל לגבור עליו בסופו של דבר.
לכן, הוא בטוח בעצמו (אולי יתר על המידה), סבור כי רק נשים בכייניות צריכות לפחד
מערפדים, ואילו ערפדים צריכים לפחד מגברים הילאסיאנים שכמותו.
יחס כלפי ראכנהורף
קסיוס יהיה חסר יחס כלשהו לראכנהורף ולתושביה, מלבד כאובייקטים שיכולים לעזור או
להפריע להגשמת "יעודו האלוהי" - וכדרכו, הוא לא ירתע ממעשי אכזריות בכדי
לסלול את דרכו אל הקמע - זאת במיוחד בתושבי המחוז, שיראו לו כברבארים בזויים
ותו-לא.
חזרה לאינדקס של הרפתקני העולם הידוע
חזרה אל סיפורה של שושלת אוראזיס
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום