הארצות של העולמות המוכרים

רובע ברייטון (לשעבר רובע פגינס)

מהות כללית: רובע חקלאי מדולדל ומוכה לשעבר, עליו השתלטו אבירי סנט-קודור והפכו אותו לקהילה חקלאית משגשגת הסרה למרותם.

I) ההיסטוריה; נסיונם של סימקין והגורונים להשתלט על רובע פגינס

א) השתלטותו של סימקין על באר הכפר
עד לפני מספר שנים, היה רובע ברייטון רובע כושל ודחוק של איכרים זעירים, שגידלו יבולים זולים וירודים של חיטה ושעורה, ביחד עם מעט תרנגולות לבייצים. הרובע, שנקרא אז רובע פגינס, נחשב לעלוב והירוד ברבעים החקלאיים של דרום העיר, מושא לבוז וזלזול מצד האיכרים והחוואים העשירים יותר ברבעים הסמוכים. ככל שחלף הזמן, היידרקרון גדלה והמסחר התפתח, נעשה הרובע עני יותר, ואיכרים זעירים רבים נאלצו למכור את אדמותיהם, ולהפוך לאריסים של בני הרבעים הסמוכים, וחלקם הדרדרו עוד יותר, ונאלצו לעזוב את הרובע ולהפוך לפועלים עניים ברבעי הטבעת האפורה.
את מצבו העלוב של הרובע רצה לנצל הרברט סימקין, המנהיג השחצן והערמומי של רובע גלבין. סימקין, שחלם להפוך לאחד מעשירי העיר, תכנן לקנות את אדמות הרובע בזיל הזול. סימקין הערים על איכר מטוטמם בשם ביל הוקמן, ששטחו עמד סמוך לבאר הגדולה של הכפר, קנה את אדמתו בפרוטות, וביריוניו החלו לחפור בתוכה, עד שמצאו את האפיק התת-קרקעי שהזין את באר הכפר וחסמו אותו. באותה שנה, 2435, נפלה על היידרקרון גם בצורת קשה. בלא מי הבאר ובלא גשמים, כמל ומת כל יבולם של בני הרובע, והם נותרו כמעט חסרי כל, ורבים מהם החלו מוכרים את רכושם בעד פרוטות לסימקין הנבל, שכבר הזמין לעצמו ארכטיקט מהקטיליאה בכדי לתכנן את בית האחוזה המפואר שיקים על אדמתו החדשה.

אולם ברגע האחרון, כשלה תוכניתו של ראש רובע גלבין. בראשית הקיץ של שנת 2435 שב להיידרקרון בנו של אחד מאיכרי הרובע, שהפך להרפתקן ופעל בעיקר ברוזנות וייטדון שבצפון הידרוסט. כשראה את מה שעולל סימקין לרובע, החליט להחזיר לו מלחמה שערה, ובכספו שכר פרקליט שהגיש תביעה משפטית גדולה כנגד סימקין על כל מעלליו ברובע מראשית השנה.

המאבק בבית המשפט המלכותי של היידרקרון ארך כמחצית השנה. סימקין הפעיל את כל קשריו אצל ראש העיר של היידרקרון, משמר העיר ואפילו בארמון בכדי להפחיד את יריביו ולסלק את תביעתם, כולל שימוש בביריונים ששרפו בתים ושדות, לחץ כבד שהפעילו ראש העיר וגם הנסיך ריצ'רד[1] על בית המשפט, ועוד כהנה וכהנה - אולם כל זאת לא עזר, שכן זקן השופטים, לורד ג'פרי מונט-הלאסט, היה איתן בדעתו, וסיים את המערכה בפסק דין חריף, שחייב את סימקין להחזיר בלא תמורה את רובן המכריע של הקרקעות שקנה ברובע, כולל אדמתו של הוקמן, לסלק על חשבונו את החסימה באפיק התת-קרקעי, ולשלם פיצויים כבדים, כשהוא כותב עליו בפסק-דינו מילים חריפות ביותר, ששמו את ראש הרובע היהיר ללעג ולקלס בפי כל יודעי הדבר.

ב) בואם של הגורונים
אולם לא אדם כהרברט סימקין יוותר בקלות על זממו. כועס וזועם, ושואף הן לשוב ולהשיג את הקרקעות והן לנקום באלו שהשפילו אותו, לא עברו אלא חודשים ספורים, וסימקין החל לרקום את מזימותיו בשנית, הפעם ביתר תחכום ורשעות מאשר בפעם הקודמת. סימקין עשה יד אחת עם ה"ג'נלטמן השעיר" בוב האוזי ("האוזי וחצי"), ושלשל לכיסו דמי תיווך שמנים. הלה, בתמורה, נדבר עם אחד מידידיו מהעולם התחתי, צ'יפ יוגאמבי, מנהיג שבט גדול וחזק של גורונים[2], ובעד דמי שוחד והבטחה מפי סימקין כי ידאג שמשמר העיר לא יפריע להם, החלו הגורונים לפשוט על הרובע מתוך העולם התחתי, ועד מהרה עשו בו כבתוך שלהם. תושבי הרובע ניסו לארגן מיליצייה להגנה, בראשות ההרפתקן שסייע להם קודם לכן, אולם הפעם היו התוצאות שונות לחלוטין. בקרב קצר מאד, מחצו הגורונים את ההתנגדות, וצ'יפ יוגאמבי הפיל את ההרפתקן ביש המזל, ושרף את בית משפחתו באש על כל יושביו (סוף החורף של 2435).
במשך כארבעה חודשים, התעללו הגורונים ברובע ותושביו באין מפריע, כאשר משמר העיר כמעט ואינו עושה דבר לעצור את ההתעללות, וכאשר כבר נשלחו פטרולים מגושמים, דאג אי-מי להודיע על כך לגורונים מראש, והם נעלמו מהשטח והיו מופיעים שוב מיד לאחר שאנשי המשמר הסתלקו. הגורונים החלו גובים בלילות, כספים מאנשי הרובע, אותם כינו ברוב חוצפתם "מס בריאות" - קרי, שלמו לנו ותשארו בריאים ושלמים, אלא אם ממש יבוא לנו להתפרע קצת אחרי מסיבת ההוגאש. הענקים המגעילים רמסו את השדות, ושילחו בהם זוחלים תת-קרקעיים משוריינים ומגעילים, שהפרישו חומר שטימא וביאש את האדמה, והפך כל יבול שצמח עליה לבלתי ראוי למאכל. יצורים אלו, שכונו "צבי גללים", חיסלו כל מה שהותירו הגורונים, והפכו את כל תושבי הרובע לעניים חסרי-כל. רבים מהם החלו, ביאושם "להתנדב" לעבוד במחצבת אבנים תת קרקעית עמוקה בשטחם של הגורונים, בעד מעט מזון גרוע, בדרך כלל בשר שרצים ולחם עבש, כאשר "הבוסים" החדשים נהנהים מאד להצליף, להשפיל ולהתעלל בעובדיהם האומללים בכל רגע ורגע.
במצב זה, שב סימקין ונכנס לזירה, כשהוא מציע את שירותיו הטובים כמתווך שיסלק את הגורונים מהשטח או ירסן אותם, בתמורה, כמובן, להעברת כל האדמות לבעלותו, כאשר "בנדיבותו הרבה" הסכים סימקין כי התושבים יוותרו בשטח כאריסיו.
בינתיים, התערב בעניין מסדר האבירים של סנט-קודור. הגראנד מאסטר של המסדר פנה אל המלך ואל ליידי מרג'ורי במכתב נזעם, בו גלגל את תולדות פרשת רובע פגינס, בו קבל כי לא יתכן כי בעוד האימפריה ההידרוסטית מנצחת את יריביה בכל רחבי האוקיאנוסים, הרי שבבירת הידרוסט עצמה יתעלל שבט בזוי של גורונים בנתיני הוד מלכותו באין מפריע.

בעקבות המכתב, הוזמן ראש העיר לבירור אצל ליידי מרג'ורי, שלא נעם לו כלל ועיקר, והבטיח בהן צדקו לטפל בפרשה. הוא יצא את ידי חובתו במכתב מחאה מצועצע ששלח לצ'יפ יוגאמבי, ובו דרש כי יפנה את הרובע, ואיים כי יאלץ, הפעם באמת ובתמים, לשלוח בו את משמר העיר.
צ'יפ יוגאמבי ויתר הגורונים, שהמכתב הגיע אליהם לעת ערב, כאשר חגגו ברובע ליד מדורה גדולה, זללו ושתו חביות הוגאש, ביקשו מסימקין, שהיה נוכח במקום במסגרת תפקידו כ"מתווך" לקרוא עבורם את המגילה[3], ולמשמע איומיו של ראש העיר, פרצו בצחוק גורוני פרוע ומטומטם, וצ'יפ יוגאמבי רצה לצוות להחזיר את המגילה לראש העיר כשהיא טבולה בשלשול של צבי ענק, אולם סימקין, שהיטיב יותר מהגורונים לחזות את העתיד להתרחש, הצליח במאמץ רב להרגיע את ידידו האלים, ולשכנע אותו לשנות טקטיקה. עוד באותו לילה, הובהל גנראל גאווין זורסטון, מפקד משמר העיר, אל ביתו של סימקין, ושם קיבל ממנו, מלבד שוחד אישי, גם מתנה יקרה לראש העיר מטעם הגורונים, המלווה במכתב מעת יוגאמבי שנוסח, כמובן, בידי ראש רובע גלבין, ובו הציע צ'יפ הגורונים עסקה לראש העיר: הלה יפעיל את סמכותו, יתיר לגורונים להתיישב ברובע פגינס, ויתן את ראשות הרובע לצ'יפ יוגאמבי. הגורונים הבטיחו, כמובן, להתייחס יפה לתושבים בני האדם ("אני אדאג להם כאילו היתי אמא שלהם" גרגר יוגאמבי, לפי השמועה, חביונת הוגאש בידו, בעת כתיבת המכתב "אמא שיכורה ומכה, זאת אומרת"). לפי ההסכם, תנתן לסימקין נאמנות על כל אדמות הרובע, והוא התחייב לפקח על הגורונים. לכך הצטרף גם מפקד המשמר, גנראל זורסטון, שהבטיח כי משמר העיר יערב לשמירת החוק והסדר ברובע.

ג) "ליל הגורונים"; ההתקפה הלילית של סר ברייטון וטיהור הרובע
מעט לפני רדת הערב, נראו זורסטון וסימקין נוסעים לבית העיריה, מדושני עונג, עם הצעת ההסכם, שעתיד היה, לפי התוכנית, לשעבד את הרובע הן לסימקין והן לענקים הגסים והאלימים מהעולם התחתי. השניים נועדו עם ראש העיר בארוחה מפוארת בעיריה על כוסות של יין דאר-פריינווארט משובח וצונן. תחילה, סרב ראש העיר לישב גורונים בהיידרקרון, אולם ככל שהוטב ליבו ביין, כך החל משתכנע יותר, והתנגדותו רפתה והלכה.
אולם בעוד השלישיה מיטיבה את ליבה במעדנים ומשקה משובח בעיריה, נפל דבר באיזור. סר לורנס ברייטון, מסטאר צעיר יחסית, נמרץ וחסר פשרות של מסדר סנט-קודור, החליט לעקוף את הגרנאד מאסטאר המסתפק, כרגיל, במחאות בלבד, ולעשות מעשה. הוא גייס בחשאי מאה אבירים בשיריון מלא, ובתיווכה של כוהנת סטורמפיסט, אלנדרה פליימשילד, גוייסו בחשאי גם הרפתקנים ואנשי צבא בכירים, ששמחו מאד להזדמנות "לעשות מהגורונים קציצות", כפי שהתנסח סר ברייטון.

באותו ערב של ה14- במורודרויין 2436, לילה חם ובהיר מאד של אמצע הקיץ, ארגן סר ברייטון את צבאו בחשאי בגבעות מחוץ לעיר, לא רחוק מאחוזת האמפלי. אל האבירים, ביניהם נמנה גם הנסיך הצעיר אדוארד, נלוותה גווארדיה שלמה של הרפתקנים ואנשי חרב מיומנים, ביניהם שמות מפורסמים כגון אדמיראל גודפרי סטילראו (סגן מפקד הצי), ראש חברת ואלנקאלד המערבית לורד פטריק רינטון, הסייפת לורן דה-קלאורי מרובע רוסארלט, והעלפית האפלה אנדריה ראוקור מרובע רטרומון.
כוחו של ברייטון התקדם בשקט ומשמעת מופתיים אל עבר חומת רובע פגינס, שהיתה מוזנחת מזה חודשים, שעריה פתוחים לרווחה וכולה הזנחה וזוהמת גורונים. הגורונים, שעסקו, כרגיל, בזלילה ושתיה בפתח אחת המערות שהובילה מהרובע אל העולם התחתי, לא הציבו זקיפים ולא חשדו בדבר. סר ברייטון חילק את אנשיו לשלוש זרועות, שכיתרו את מרכז הרובע בחשאי, ואזי, תקעו חצוצרות מסדר סנט-קודור מכל הכיוונים, והאבירים וההרפתקנים הסתערו קדימה בנשק שלוף, זועקים קריאות קרב, כאשר מעל כולם נשמע, לפי הסיפורים, קולו של אדמיראל סטילראו רועם
"Get them, Lads!"

הקרב שהתחולל נכנס להיסטוריה בשם קרב פגינס, וכונה גם "ליל הגורונים". הענקים המופתעים, שסבלו אבדות כבדות, נסוגו אל המערות המוליכות לעולם התחתי, לכיוון המחצבה, אולם יריביהם לא הרפו מהם שם. אנדריה ראוקור, שהכירה היטב את מערות העולם התחתי באיזור היידרקרון, הוליכה כ30- אבירים למאגף שלכד יותר ממאה גורונים בין הפטיש לסדן. עד עלות השחר, נמנו כמעט 200 גורונים הרוגים, ביניהם צ'יפ יוגאמבי, שנפל בקרב אחד על אחד מול סר ברייטון עצמו.

כאשר, בשעת בוקר מאוחרת, הגיעה למקום מרכבתו של ראש העיר שבא עם הצ'רטר ששוכנע לתת לגורונים, מלווה בסימקין וזורסטון מדושני העונג, לא האמינה השלישיה למראה עיניהם. הגורונים נעלמו כאילו לא היו קיימים מעולם, ואת פניהם קידם סר ברייטון, מלווה בפמליה של אבירים בכירים והרפתקנים, שכללה את הנסיך אדוארד ואדמיראל סטילראו. מאסטר ברייטון הציג בפני ראש העיר את ראשו של יוגאמבי, והודיע לו כי מסדר סנט-קודור פורש את חסותו על הרובע, בעוד סטילראו, שלא יכול היה להתאפק, העיר לסימקין ההמום "נו, נערי? נראה שנדפקנו קצת, הא?"
ראש העיר ומלוויו רתחו מזעם, והוחלפו דברים קשים מאד בין הצדדים, אולם נוכחות הנסיך אדוארד הבהירה לראש העיר ולמרעיו כי הפסידו את המערכה, והם הסתלקו משם בבושת פנים.
בלילה הבא, ה15- במורודרויין, לאחר חגיגת נצחון עממית עליזה ברובע, שהיתה עבור התושבים החג האמיתי הראשון שלהם מזה שנים, נשא סר ברייטון נאום מצלצל, והכתיר עצמו, בהסכמה גורפת וקולנית, לראש הרובע החדש.
"צפויים לנו חודשים רבים מאד של עבודה קשה, אחים" אמר לאיכרים "אבל, במאמץ, חריצות ונאמנות לחיים הפשוטים והטובים של מסורתינו העתיקה המפוארת, אנחנו נבנה כאן קהילה משגשגת למופת, שכל אחד מאיתנו יתגאה להיות חבר בה!"

II) שיקום הרובע תחת שלטונו של סר ברייטון, תאור כללי של הרובע כיום
סר ברייטון, שהעביר את משכנו לרובע החדש, שנקרא מאותו יום "רובע ברייטון" על שמו, הגשים את דבריו. הוא השקיע הון רב ותכנון קפדני בשיקום הרובע, ביעור הפגעים וכל שריד לתועבת הגורונים מתוכו, דאג להביא לרובע גידולים חדשים וציוד חקלאי חדש ומשובח, וישב אדמות ריקות ובתים נטושים באנשים אותם חילץ מתוך רבעי העוני, וכך, בתוך שנים ספורות, הפך המקום מוכה הגורל לקהילה חקלאית פורחת, שתושביה מגדלים מגוון גידולים, מאפרסקים ודובדבנים ועד פרות הנותנות חלב משובח, ואינם נחשבים כיום אמידים פחות מהרבעים החקלאיים העתיקים והאמידים של עיר הבירה.

עיריית היידרקרון, כמובן, רטנה וזעמה, ולא פעם ניסתה לשים רגל לסר ברייטון, אולם בסופו של דבר, הכיר ראש העיר במצב החדש בחירוק שיניים, ביחוד בכדי שלא לפגוע באיסוף המיסים, ושלטון אבירי סנט-קודור ברובע הפך לעובדה מוגמרת ובלתי מעורערת.

רובע ברייטון דהיום הוא רובע שליו ופסטורלי למראה, שרובו בתי אבן קטנים עם רעפים אדומים, טובלים בירק ובמטפסים פרחוניים, רבים מהם מוקפים בשדות ובחורשות קטנות ומטופחות של עצי פרי. בין הבתים והשדות עוברות דרכי עפר נקיות יחסית, המוליכות אל עבר כיכר הכנסיה, הנמצאת במרכז הרובע. למשמר העיר אין כל סמכות או נוכחות ברובע ברייטון, ואבטחתו נעשית בידי שומרים מקומיים הנתונים לפיקודם של אבירים צעירים ממסדר סנט קודור, המשרתים את סר ברייטון.

א) כיכר הכנסיה
כיכר הכנסיה במרכז הרובע הינה מקום לא גדול, אולם נאה מאד, כולה מוקפת בגדרות מתוחזקות היטב, עליהן כרוכים עשרות מטפסים הפורחים בפריחה ססגונית בכל עונות השנה, מלבד בחורף. במרכז הכיכר עומדת, עכשיו כתמיד, באר הכפר, שחזרה לתת מי תהום טהורים ומרווים. לידה, עומדת מצבת אבן גדולה, שהוקמה לזכר הנצחון הגדול של "ליל הגורונים", ולזכרם של שנים עשר הלוחמים אשר נספו במהלך אותו קרב, עשויה שיש צחור ומוקפת בערוגות פרחים לבנים, ומעליה מעוצבת בשיש ציפור רוק המרימה בטפריה פיל מכוער בעל הבעה מטומטמת - זכר לגורונים המובסים.

בתוך כיכר הכנסיה מתנשא עץ ענקי ועתיק, העומד באותו מקום, לפי המסורת, עוד מלפני קומה של היידרקרון, וצמרתו מגיעה לגובה העצום של ארבעים או חמישים מטרים, מתנשאת לגובה מעל הכנסיה. במשך עשרים השנה האחרונות, נחשב העץ למת לחלוטין, ולא הצמיח עלים או פריחה כלשהם. הגורונים, בזמנם, פגעו בו קשות, ציירו על גזעו כתובות זימה טמאות, ושפכו בין שורשיו וליד גזעו תילי-תילים של אשפה. באביב 2437, בשנה לאחר טיהור הרובע, ולאחר שהכנסיה המוזנחת של הרובע שופצה והוקדשה לאל קודור, קם העץ לתחיה, להשתאות תושבי הרובע, וכיום הוא פורש מעל הכיכר כולה צמרת ירוקה עבותה ומצלה, בתוכה משובצים פרחים קטנים, כחלחלים ונאים, שבנות הרובע אוהבות לשזור מהם נזרים לחגיגות המקומיות השונות, שנערכות כמעט תמיד במקום זה. העץ הענק, האהוב מאד ברובע, מקנה בעיני רבים לכיכר כולה אווירה של שלווה וטוהר ראשוני משיב נפש.

הכנסיה, מבנה אבן נאה בעל שלוש קומות ושני מגדלים חרוטיים נאים, מוכספים, עומדת בדרום הכיכר, סמוך מאד לגזע העץ הענק, ומוקדשת כולה לאל קודור. אולם התפילה המצוחצח, שקירותיו מעוטרים במגינים עתיקים עם סמלי המסדר בוהקים עליהם, וקטורת נעימה, טהורה, צפה מדי פעם באווירו, מסתיים במזבח כסף עליו מעוצבים חרב האור הקדושה והגביע הלבן, סמליו של אל הצדק והאבירות. תושבי הרובע, שכמעט כולם הפכו למאמינים אדוקים של קודור, באים לכנסיה לעיתים מזומנות מאד, ובכל סוף שבוע, ובעיקר בחגי הידרוסט, היא הומה מתפללים.

א1) דמותו של הכומר של הרובע, האב לוק טילמן
הכומר האחראי על הכנסיה, האב לוק טילמן, הוא איש דת גבוה ורזה, מקריח למדי, בעל פנים מאורכות ואף נשרי. עיניו אפורות ותקיפות, וקולו המלודי מסוגל להפוך לנאום כריזמטי נלהב שכזה, עד שהיו שדימו לראות סופה של אש לבנה משתוללת סביבו כאשר הוא מטיף הטפות דתיות נלהבות לצאן מרעיתו.
האב טילמן הוא קנאי דתי נחוש של קודור, המתעב בכל ליבו את שחיתות המידות שפשתה בקרב המנהל ואצולת הממון ההידרוסטית, ומאשים בכך בעיקר את כוהני גלימרדון, שלדעתו נגעו את מאמיניהם בחמדנות טמאה היאה לדרקון זדון אנוכי ורע לב. האב טילמן מבלה את זמנו הפנוי בסקירת מגילות עתיקות ובכתיבת פרקים בדברי הימים של הידרוסט לפי פרשנותו, ובשל עיסוקים אלו שלו, הוא מרבה לסוע לרובע אמפיירהארט, אל הארכיון המלכותי, והוא יודע על מקום זה לא מעט.
האב טילמן משתעשע בחזון כי מה שקרה ברובע ברייטון הוא אות מהאלים על הדרך הנכונה בה על העם ההידרוסטי לבחור בכדי להושיע את עצמו ולעלות למדרגת "אימפריה של טוהר ואור", כפי שהיה לדעתו המצב בזמן שלטון המועצה הלבנה בהידרוסט[4]. הוא נוהג לגולל בפני המאמינים את חזונותיו, מדי פעם בפעם, כשהוא מטיף להם כי הם היסוד הטהור, עליו יקום בבוא העת צבא מאמינים קנאים של קודור וכוחות האור, שישיבו את שלטון הטוב והטוהר שהיה לפני שגלימרדון, אותו הוא מחשיב לאבי כל הצרות, החטיא את הידרוסט בסלקו ממנה את שלטון המועצה הלבנה[5]. הוא מתעב את כוהני גלימרדון וקארליסיי[6], ומטיף נגדם וכנגד חטאיהם הרבים בכל הזדמנות.

ב) פונדק "שיבולי הצדק"
באחד הרחובות הראשיים של הרובע, לא רחוק מכיכר הכנסיה, נמצא הפונדק של הרובע, ששופץ בלא הכר מאז הימים שנקרא "גרזן הגורון הגדול", וכיום הוא קרוי "שיבולי הצדק" - קומפלקס קטן של מבני אבן נמוכים עם רעפים וחלונות מוגפים בתריסים אדומים, שבמרכזם נמצא האולם הגדול, אליו מוליך השער הראשי של הפונדק, מעליו תלוי שלט עם שמו החדש של הפונדק, באותיות מסולסלות וזהובות.
פונדק שיבולי הצדק הינו מקום רגוע ונאה, בעל רמה גבוהה יחסית של מזון ומשקה, שנשמר בקפדנות נקי משיכורים וביריונים למיניהם. הפונדק, המגיש לאורחיו ארוחות כפריות משובחות, בליווית יין אדום, ליקרים מעודנים, בעיקר ליקר דובדנים מתוק וליקר תפוחים חמצמץ, ועוד משקאות בסגנון זה (וכמובן, בשום פנים ואופן לא הוגאש או כל דבר שאפילו מזכיר אותו), קנה לעצמו בשנים שעברו שם של מקום מכובד למדי, שאינו נופל מפונדקיהם האמידים של רבעים שכנים, ואף עולה על כמה וכמה מהם.

ב1) הפונדקאי דיילהולם ואבלו
בעל הפונדק, ג'נטלמן שקט ונאה בשם ריימונד דיילהולם, עטוי תמיד בחליפה שחורה עם קצוות מוזהבים, משרת את האורחים בנימוס ובמהירות, גם אם בלא להרבות שיחה, שכן הוא נותר תמיד מסוגר, ויש אומרים קריר ומרוחק מאד.
שמועות ברובע מספרות כי דיילהולם, שהיה בזמנו הרפתקן, איבד את אשתו האהובה שהיתה גם עמיתתו להרפתקאות בתאונה טראגית זו או אחרת בצפון הידרוסט, עליה הוא מאשים את עצמו עד עצם היום הזה. התמונה הנוגה של אשתו המתה של דיילהולם, עלמה יפה ואדמונית, עוטה שיריון קשקשים ואוחזת קשת, תלויה באולם הגדול, נתונה במסגרת שחורה, ובשעות בהן אין לו עבודה רבה, דיילהולם מרבה לשבת מאחורי הדלפק ולבהות בה במבט קודר, מיואש. אחד האיכרים סיפר כי שמע מילים מוזרות בוקעות מאחד מבנייני הפונדק ואורות נוצצים בחלונותיו בצבעים שונים בשעה מאוחרת של אחד חצות, ומכאן נפוצה שמועה כי דיילהולם החל להתפתחות לקסמים מסוכנים במגמה להשיב את אשתו לחיים, ובכל מחיר שהוא.

III) סר ברייטון ונושאת כליו
בצידה הצפוני של כיכר הכנסיה, מתנשאת הטירה הקטנה שבנה סר ברייטון לעצמו – מוקפת בחומה עם מגדלים מרובעים גדולים, ומסתיימת בצריח בוהק, צבוע בלובן אז, המתנשא לגובה מעל הכיכר, ועולה אף אל מעל צמרת העץ הענק.
סר ברייטון, לוחם נועז, בן מעט למעלה מ30-, לא נשוי עדיין, מרבה להסתובב בחוצות הרובע, ולא פעם מקבל איכרים לטירתו בעניינים שונים. ברייטון הוא גבר גבוה, חסון, בעל שער בגוון בלונד כהה, שפם גדול ומטופח ועיני נץ אפורות חודרות. הוא נוהג להסתובב כשהוא עוטה את מדי מסדר קודור הבהירים, וחוגר לחגורתו תמיד את חרבו הקסומה הקטלנית, הנושבת צינת כפור כאשר היא נשלפת מהנדן - אותו הנשק אשר קטל את יוגאמבי ב"ליל הגורונים".

סר ברייטון מקפיד על ניהול תקין של ענייני הרובע ואבטחתו, אולם מאחר שהוא נעדר לעיתים קרובות לרגל תפקידו הבכיר כמסטאר של מסדר סנט-קודור, או לרגל הרפתקאות, מינה מפקחת מטעמו שתפקידה להנהיג את שומרי הרובע ולנהל את ענייני היום-יום. המפקחת שמונתה, ססיליה די-לידארז, היא מהגרת מאינטוריה שהמירה את דתה והתקבלה כקדטית צעירה של מסדר סנט-קודור. מעט ידוע עליה ברובע, מלבד העובדה כי היא נצר לבית אצולה עתיק ורב-נכסים מבוארטה, שנושלה מנכסיה ע"י תככיהם של בני משפחה מרושעים ו/או איל הון עשיר ורב כח.
ססיליה היא גבירה שקטה, עדינה ואצילית למראה, בעלת שער חום-ערמוני אסוף בקפידה, ועיניים ירוקות-אפורות בהירות. אולם יריבים שזלזלו בה בשל כך שלמו ביוקר, שכן היא מהירה ומיומנת מאד בשימוש בחרב. היא מרבה להסתובב ברובע בסיורים למיניהם, או לשבת בפונדק "שיבולי הצדק", כשהיא מחליפה חיוכים או מנהלת שיחות ידידותיות עם הכפריים, האוהבים אותה מאד בשל יופיה ואצילות הרוח שלה, אולם יש האומרים כי מאחורי חיוכיה העדינים בוערת אש מסוכנת, שרק מחכה להזדמנות לפרוץ החוצה, ואיש אינו יודע מתי וכנגד מי. סר ברייטון בוטח בה, ומוסר לה עדכונים כמעט בכל העניינים החשובים המגיעים אליו, כשהוא משתף אותה ברובן המכריע של החלטותיו. היא, מצידה מעריצה את סר ברייטון, ויש האומרים כי היא חושקת בו, אולם עד עתה, מלבד רכילות רבה, לא יצא מהעניין דבר.

IV) הצרות ברובע דהיום
למרות השיפור הניכר במצבו של הרובע, הרי שהצרות מעולם לא תמו בתוכו. ואלו טורדות לא פעם את תושבי הרובע, או גרוע מכך.

א) טחנת הקמח של סימקין, וחבורת "גיבוש"
ראשית, למרות שהרברט סימקין הנוכל הבין כי אזלה תקוותו להשתלט על הרובע, הרי שנותרו בבעלותו כמה קרקעות בחלקו המערבי, סמוך לגבול רובע הצבי. בין היתר, עומדת שם טחנת קמח מוזנחת ומזוהמת, הנראית כצרימה מפוייחת ומכוערת בנוף הפסטורלי של הרובע. טחנת הקמח מאויישת תמידי בידי תריסר או שניים של בריונים ואנשי אגרוף, שלא פעם טורדים את מנוחת הרובע - או בצעקות ו/או השתוללות פרועה ברחוב כאשר הם משתכרים, או שהם שופכים דליים של צואה, זבל ושאריות אל הרחוב או אל קרקעות השכנים, משחררים כלבים פרועים ברחוב, מטרידים נערות וכיוצא בזה, מה שמזעיק תדיר את ססיליה ולעיתים את סר ברייטון עצמו - אולם הביריונים נוהגים, בעת צרה, להסתגר בתוך טחנת הקמח, שם לפי הוראה מפורשת של ראש העיר, שחשש, לדבריו מכך כי השלטון החדש "יתנקם בסימקין על לא עוול מכפו", אין לסר ברייטון ולאנשיו סמכות.
מנהיגם של הבריונים, אדם בשם גילברט בושמן, המכונה בפי כל "גיבוש" (Gibush), הוא בריון טרוט עיניים, בעל זקן חום דליל, מכוער ומלא כינים, שפתיים עבות ושיניים גדולות וסוסיות. גיבוש, המנהל בשם סימקין את המקום, אינו האדם שיתייצב מול סר ברייטון בקרב חרבות, והוא נוהג לברוח בבושת פנים לתוך הטחנה ברגע שהוא רואה אותו. את ססיליה ניסה פעם אחת, משום שזלזל בה בשל היותה אישה ובשל חזותה העדינה, ויצא מקרב החרבות בשן ועיין, וכעת הוא נוהג להמלט גם כאשר היא מגיעה לעצור את ההשתוללות שלו ושל ביריוניו.

לגיבוש, שלצד ניהול עסקיו של סימקין יש אומרים כי הוא מנהל גם עסקים מפוקפקים צדדים משל עצמו, יש תחביב מרגיז ביותר. לאחר שנמלטו הוא וביריוניו אל תוך הטחנה, הוא פותח את החלון הגדול למעלה, שופך דליי צואה ואשפה, ומקלל את ברייטון ו/או ססיליה בלשון ביבים כה גסה, שלא רבים האורקים ברובע סנאגא שמסוגלים להתחרות בה. מרגע שתפס כי ססיליה (כמו רוב האינטוריאנים) רגישה מאד לכבוד משפחתה, החל לספר לה מלמעלה, בלשונו המלוכלכלת והציורית, את כל מה שהוא חושב על אמה, סבתה ואם-סבתה, ביחוד מבחינת המקצוע בו עסקו, וכיצד בדיוק (ובפרטי פרטים) עשו מה שעשו. ססיליה, שבאחת הפעמים איבדה את עשתונותיה וניסתה להכות בחרבה בדלת הראשית של הטחנה, ספגה דלי מלא שלשול, שהתלבש במישרין על ראשה, ונמלטה, כולה מטונפת כמו צואן וכמעט בוכה, לקול צחוקם הגס והמטומטם של "גיבוש" ויתר גוררי הרגליים שלו. מספרים כי ססיליה נשבעה בינה לבין עצמה, בנוסח אינטוריאני עתיק וחסר פשרות, כי יום יבוא והיא תגבה מ"גיבוש" מחיר יקר מאד על מה שעולל לה, הן בדיבור והן במעשה.

ב) שובם של הגורונים
צרה חמורה יותר ממעללי ביריוניו של סימקין היא העובדה כי הגורונים, למרות המכה שהוכו, מעולם לא חדלו מלאיים על הרובע. לאחר שנה בה הסתתרו במחשכי העולם התחתי, הרחק מפני העיר, החלו שבים ומתארגנים, הפעם, לפי השמועה בראשות ביקאמקי, אחד מבניו של יוגאמבי, שלפי השמועה הוא בעל כוחות שאמניים של אלילם האלים והפרימיטיבי של בני גזעו[7]. ביקאמקי נשבע לנקום את מות אביו ואחיו בנחלים של דם אדם, ותחת פיקודו, נעשו הגורונים מתוכחמים ואכזריים יותר מאי פעם, והחלו פושטים על הרובע בלילות חשוכים, כשהפעם, מטרתם אינה לבזוז או להכות, אלא לרצוח, וכמה שיותר בני אדם, כך טוב יותר. סר ברייטון וססיליה תגברו את הפטרולים של המשמר ושיפרו את מערכות ההגנה, אולם הפשיטות לא נעצרו לחלוטין.
בשלהי הקיץ של שנת 2438, פשטו גורונים על כנסיית הכפר בלילה, גרמו לה נזק, הרגו את השמש ושני אנשים אחרים, וכמעט שהצליחו לרצוח גם את האב טילמן. ברייטון, שסבלנותו פקעה, הגיב בפעולת תגמול מיידית ונחרצת: ביחד עם ססיליה, ושלושה אבירים אחרים של סנט-קודור, פשט למעמקי העולם התחתי, יש אומרים כי בעזרתו או לפחות באמצעות הנחיה ומפות שקיבל מקורטאק, ראש רובע רטרומון[8]. הפושטים איתרו את מעגל האבנים בתוכו עמד המזבח של הגורון הגדול, שם ניהלו אנשי של ביקאמקי את פולחנם, הרגו את השאמאנים שמצא שם ועוד גורונים רבים אחרים, וניתצו את מזבח הגורון הגדול ואת מעגל האבנים סביבו. הגורונים נעלמו שוב למספר חודשים, אולם באביב 2439 שבו וחידשו את פשיטותיהם, שנעשו מאורגנות ומסוכנות מתמיד. החל מהקיץ האחרון (2439), החלו להופיע ברובע מדי פעם, גם נמלים כתומות ענקיות, מוזרות וקטלניות, שהתפוגגו לפחם ברגע שנהרגו. היצורים החלו מסתתרים באסמים, ערמות מספוא, תלוליות וכ"ו, כשהן תוקפות מהמארב, והפילו לא מעט קורבנות. יודעי דבר מרכלים כי הנמלים אינם אלא קסם תגמול של ביקאמקי על הרס מקדש הגורון הגדול.

שמועות מפחידות יותר שהחלו מתגלגלות ברובע דיברו כי הגורונים של ביקאמקי כרתו ברית עם מלך הדוואגרדים הידוע לשמצה זיי-קראוק ועם שר צבאו מזרה האיימה, הנוקם סר פוגלוק. שמועה אחרת טענה כי סוכן מרושע של קיידרהרץ, הקשור לאבירי אחוות הגולגולת, החל מאמן את הגורונים בחשאי בעולם התחתי, וגם מספק קסמים מרושעים לביקאמקי, במטרה לפגוע בהיידרקרון בדרך זו עד כמה שרק אפשר. פעם נוספת, החלו אנשים ברובע ברייטון דואגים, שמה שמי העתיד מאפילים עליהם שוב, וכי שנות הרווחה והנחת היו רק אפיזודה חולפת בתולדות הרובע.

ג) הסיפור המוזר על מתנת שרביט הזהב
אחד מהסיפורים המסתוריים המהלכים ברובע אודות סר ברייטון הוא על שרביט זהב מוזר שקיבל מאי-מי ליום הולדתו בסתיו האחרון – מלאכת מחשבת שכוכב זוהר וסהר כסוף-אדמדם מגולפים על כותרו במתכת קסומה. סר ברייטון אהב מאד את המתנה, אם כי נבוך מכך כי לא ידע למי להודות עליה, עד אשר, בערב אפלולי, מספר ימים לאחר מכן, הזדמן אורח מאד לא שגרתי אל רובע ברייטון – האיטוללה הקנאי והמסתגר אחמד באראז'י מרובע המאכלת בא לבדו, בלא איש מהמשמר השחור כמלווה, ותפס שיחה ארוכה מאד בארבע עיניים עם סר ברייטון, שאיש, אפילו לא ססיליה, לא הורשה להיות נוכח בה. לאחד משומרי הטירה נדמה היה כי שמע את באראז'י צועק על האביר "הקשב לי טוב, כופר שוטה שכמוך! החפץ הזה בא מאיבליס[9], ואם תדבק בו, הוא יביא גם אותך אליו!"
שומרים רבים טענו כי סר ברייטון נראה לאחר מכן כשהוא חיוור ומשקשק, ואכן, לאחר אותה שיחה עם באראז'י, חלה האביר והיה מרותק שבוע תמים למיטתו. אי-מי שמע כי ססיליה קיבלה את השרביט לידה, כשהיא מצווה להפטר ממנו באופן כזה כי לא ישוב לרובע לעולם. ססיליה נעדרה במשך שלושה שבועות, ולאחר מכן שבה, אולם את אשר היה לה לספר, סיפרה לסר ברייטון בלבד.

ד) עמוד האבן המקולל שעל הגבעה
סיפור אפל אחר, הידוע ברובע מזה מאות רבות של שנים, עוסק בעמוד אבן שחור ומוזר העומד על גבעת טרשים מממזרח לחומות העיר, במקום הצופה היטב על רובע ברייטון. העמוד, שחלקים ממנו מגולפים בגסות כתריסר פנים מעוותות ומפלצתיות, מסתיים בגולגולת שור ענקית, עשויה אבן בזלת עתיקה, הפוערת את פיה בלגלוג מרושע אל עבר הרובע.
העמוד היה ידוע מדורי דורות כמקולל, והיה מי שטען כי הוא דומה, אולי דומה מדי, למפלץ האבן המאיים העומד ברובע המאכלת. סר ברייטון ואבירי סנט-קודור, כאשר השתלטו על הרובע, רצו להפיל את העמוד בעזרת מאגיה לבנה, אולם האקדמיה ההידרוסטית לקסם התערבה ואסרה עליהם בתכלית האיסור לגעת בעמוד או להתעסק איתו, בטענה כי רק רעה תצמח מכך, אולי לעיר כולה.
אחד הדברים המפחידים ביותר לגבי אותו עמוד, הידוע ברובע בשם "פר הבזלת", הוא כי פעם בשנה, בליל ה15- בהיתרודיאן, מתחוללת סופה של ברקים אדומים מסביב לעמוד, והיה מי שטען כי ראה שם את עורב הנשמות, מלווה בשני נזירים בגלימות שחורות, חסרי פנים המחזיקים מגלים מפחידים בידיהם, כשהם מסתובבים סביב העמוד, אולי כחלק מריטואל שהשתיקה יפה לו. תושבי הרובע, מצידם, מקדימים מאד להסתגר בבתיהם ב15- בהיתרודיאן, שאת הלילה שלו הם מכנים "ליל הולדת נשמות האופל", והתעלומה עודה מגרה את מוחותיהם הקודחים של רכלני הרובע בפרט, והעיר בכלל.

בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע

בחזרה אל דף המבוא לאימפריה ההידרוסטית

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום

[1] הנסיך הבכור, ריצ'רד לבית וויטהולד "ריצ'י נאד נפוח"

[2] ענקים תת-קרקעיים אלימים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות כשל פיל, הקשורים לבוב האוזי, ראה עמ' 15.

[3] שהרי איש מהגורונים, כמובן, לא ידע קרוא וכתוב.

[4] תקופת שלטון הואלקיריות החל במאה ה5- לפנה"ס, וכלה בתחילת המאה ה6- לספירת הילאסיאס.

[5] גלימרדון, בעת שהיה עוד בן תמותה, היה סוחר עשיר שהפך לשליט האנושי הראשון של הידרוסט, לאחר שסילק בקלות ובלי קרב את המועצה הלבנה, שהיתה עייפה, מפולגת וכמעט ולא תפקדה בשל סכסוכים בין הולקיריות לבין עצמן, דבר שעיניו של האב טילמן טחו ככל הנראה מראות.

[6] רעייתו של גלימרדון, אלת הפאר, היופי והאופנה, ידועה כמכתיבה התנהגות מעמדית ארוגנטית של המעמד הגבוה, ובעיקר של הליידיס העשיריות והנוצצות. שרבות מהן מאמינות בה.

[7] הגורון הגדול, כפי שהוא מכונה הן בפי מאמיניו והן בפי בני האדם.

[8] שבז לגורונים בתור ערמות אשפה הולכות על שתיים ונהנה לפגוע בהם, בעיקר משום שרבים מהם היו בעלי בריתה של דארקמור במלחמה שהחריבה את העיר רטרומון.