אינדקס הארצות של קלדאריה
"אל נא תטעו, רבותי; פיסת מיים
פסטורלית זו היא המפתח: הצד שספינותיו ימשלו בה, יזכה בדרום כולו". (מנאומו של אדמיראל מרקוס
סטורמפלייר, שבועות מספר לפני קרב ראגאמות' ).
המיצרים הדרומיים הינם רצועת
המיים המפרידה בין מזרח ומערב הסילנאראלד בחבל הארץ שמדרום לים הצעיפים המרקדים
ומצפון לארכיפלגו הגדול של ג'ורהארדן.
המדובר במיצר שאורכו כ-2,500
קילומטרים, ורוחבו הממוצע נע בין 7 ל-10 קילומטרים; בכך, הם שונים לחלוטין
מהמיצרים הצפוניים הארוכים והמפותלים, הניכרים במצוקי סלע עצומים העולים לגובה רב
מעל רצועת ים צרה יחסית (שרוחבה הממוצע אינו עולה בד"כ על 2-3 קילומטרים);
לאורך מרבית המיצרים הדרומיים, חסרים לחלוטין מצוקי הסלע הגבוהים של המיצרים הצפוניים,
והחוף משני הצדדים הינו שטוח יחסית, או לכל היותר יושב (באיזורים מסויימים) על
גבעות נמוכות ומתונות.
תופעה ידועה במיצרים הצפוניים, כי בעונות שנה מסויימות, מציפים הגאות והזרמים
שטחים רחבים לאורך החוף, בעיקר החוף המערבי, ויוצרים איזורים של ביצות מלוחות ומנגרובים;
דבר זה מרחיב, זמנית, את רוחבם של המיצרים באופן משמעותי. המיצרים נוחים להפלגה
ברוב עונות השנה - אולם בשלהי האביב ומרבית הסתיו, הם עשויים להתקף בידי סופות
הוריקאן, העשויות להפוך את המקום למלכודת מוות עבור ספנים בלתי זהירים.
המיצרים הדרומיים נפתחים במשפך
הקאנדברישי, שם מצטמצם חלקו הדרומי של ים הצעיפים המרקדים בצורה דמויית חרוט, בה
יושבת עיר המסחר הססגונית וההפכפכה על צמד איים גדולים, ולצידם מספר איים קטנים
יותר, עליהן מתנוססות אחוזות נופש מפוארות. כ-60 קילומטרים מדרום לאיי קאנדבריש,
נמצא האי הקטן ראגאמות', לידו התחולל קרב הים המכריע בין הידרוסט ל"ברית
האפלה" בשנת 2408, ובו נמחץ כוחם הימי של עלפי הסערה מקאהראן-וול. האי עצמו
הינו אי סלעי קטן, הנראה מרחוק כגבו של גמל דו-דבשתי בגוני הסגול-ירקרק-אפור.
ההידרוסטים הקימו במקום זה נמל צבאי חצוב באבן, ומעליו פסל עצום של אריה עוטה כתר
יושב זקוף, ומחווה בכפתו דרומה, כרמז על הקרב אשר פתח את מימי הדרום סופית לשליטת
הצי ההידרוסטי. מתחת לאריה, נמצא מבצר סאוות'הורן (Southorn), ובו
בסיסו של האסקדרון הרביעי של הוד-מלכותה, האחראי על אבטחת איזור המיצרים הדרומיים
כולו (וכמו כן, תפקידו לפקוח עין על קאנדבריש); לרגלי הפסל העצום חרוטים שמותיהם
של כל המלחים והחיילים ההידרוסטים שנפלו בקרב ראגאמות', מוקפים גינה של כריזנטמות
לבנות.
מעבר לאי ראגאמות', נפרשים
המייצרים הדרומיים למלוא תפארתם הטרופית השלווה; בחציים הצפוני, מתנשא לאורך החוף
המזרחי רכס ארוך של גבעות אפורות מכוסות עצי דקל ושרכי-אש אדמדמים; החוף המערבי
(חוף פרסילייארו) הינו שטוח כמעט לחלוטין ומוצף למרחק קילומטרים רבים במשך חלק
גדול מהשנה, דבר ההופך את חורשות החוף המוזרות לכתמי מנגרובים, וביניהם נוף מוזר
של שדות מוצפים מלאים בשושני מיים ענקיות אשר המקומיים מכנים אותן "בנות
שמש" ופרחים מוזרים אחרים בשלל צבעים צעקניים. העצים עצמם הינם אלוני-ריר
גדולים ועקומים המפרישים חלב דביק מעליהם הקטנים והצפופים; לימוני קאנדבריש בעלי
פירות צהובים חמוצים בגודל אגרוף, הניכרים בצמד שקעים ארגמניים על קליפתם,
המזכירים נחשים מתפתלים, וטעמם חמוץ-מתוק; ושפע של דקלים מכל הסוגים המינים. פה
ושם, ניתן לראות כפרים פרסיליירים, אולם אלו נדירים; מאמיני השמש של איזור זה, או
לפחות הכפריים ביניהם אינם מחבבים את קרבת הים, ושוכנים עמוק יותר בתוך הארץ, הרחק
מסכנת ההצפות. העיר הפרסיליירית הגדולה היחידה השוכנת על שפת המיצרים היא גריאונו
דאס (Gryono Des), בירת פרסיליירו המרכזית; זוהי עיר צבעונית בעלת נמל גדול,
המכילה כ-100,000 איש, ומהווה תחנת סחר חשובה (אף כי אינה מסוגלת להתחרות עם
קאנדבריש בעושר, מסתורין וססגוניות). רובם המוחלט של תושבי העיר (95%) נמנים על
מאמיני השמש של פריסיליירו, מן העממים העתיקים, וההידרוסטים הינם מעטים מאד, רובם
סוחרים או נציגים דיפלומטיים ובני משפחותיהם. העיר נשלטת על ידי האומנאו (Omneo - תואר של
מאמיני השמש המייצג נסיך כוהן) טאהרין ראל-אונקרס (Ral-Unkress), המקיים
ממשל אוטונומי בחסות הכתר ההידרוסטי, לו נשבע שבועת אמונים בתום המרד האחרון, בכדי
להציל את עירו מכיבוש צבאי וחורבן; טאהרין נחשב לאחד החשובים בקרב העילית
הפרסיליירית, ולאחד המתונים בקרבה; שנים של שיתוף פעולה עם הכתר ההידרוסטי הקנה לו
מוניטין ומעמד חזק, אולם גם יריבים קשים מקרב בני עמו, הרואים בו משתף פעולה עם
האויב המשעבד.
ככל שמדרימים במיצרים, כך ניתן
להבחין פה ושם בשרידים עוטי איזוב מהתקופה הקדומה: פסלים מקורננים שבורים למחצה,
וחורבות מקדשים ששימשו את אנשי התייש ומאמיני צ'אוגארוק שמן העממים העתיקים; אלו
ניצבים לעיתים בלב איזורים מוצפים, משקיפים בקדרות מאיימת על הספינות החולפות
במיצרים - מזכרת מהמלחמות הישנות שנוהלו כאן בשלהי האלף הראשון לפני הספירה
ההילאסיאנית.
מן העבר המזרחי של החוף, על
הגבעות ומעבר להן, שוכנת הקולוניה ההידרוסטית הגדולה של חוף רוזאד, על בירתה
פורט-גלימר (כ-75,000 איש), המצויה בקצה מפרץ ארוך ושקט ; פורט גלימר, הבנויה כעיר
הידרוסטית לכל דבר (מלבד גני הדקלים המרהיבים שלה), מוקפת חומות בהירות ונחשבת
כתחנת המבוא ממנה מתחילים סוחרים והרפתקנים את מסעם אל תוך רוזאד הפנימית והמסתורית,
על הג'ונגלים העצומים והרמה האדירה והמסוכנת המתנוססת מעבר לה; בחוף רוזאד, מחזיק
הכתר ההידרוסטי כוחות צבאיים לא מבוטלים, אשר אינם כפופים לאסקדרון הרביעי,
ומצויים תחת פיקוד משותף של מפקדת צבא היבשה ומזכיר המושבות; הטעם לכך, הוא כי
גבולות הקולוניה פרועים ושוחרי רע; עלמות דומן שורצות בביצות, ומאז מפלת נימלאנטיר
הסמוכה, שוכנים צבאות שלהן אף בהרים, בחברותא עם שרצים גרועים עוד יותר. מצודות
ההרים ושני הנתיבים היחידים המוליכים אל רוזאד הפנימית דורשים כח רב בכדי להחזיקם
בטוחים. גרוע מכך, בשנת 2437, ספגה הידרוסט מפלה קשה בתוך רוזאד הפנימית, כאשר כח
צבאי שנשלח להכות בשבטים אנושואידים טורדניים נקלע למארב של סורהילדור (אנשים
קדמונים) פרועים והושמד כמעט כליל.
עם זאת, וחרף התחזקות היצורים,
מושבת חוף רוזאד עצמה נחשבת עדיין כעשירה ובטוחה מרע, ונחשבת מקום מועדף על מחפשי
מזל וסוחרים מכל הסוגים והמינים; מושל המושבה, סר נאוויל הורטמארק, מוטרד פחות
מעלמות הדומן ואנשי הפרא השורצים בגבול, ויותר מהשמועות ההולכות וגוברות על חדירת
סוכנים קיידרהרצים זוממי רע לתוך המושבה, דבר שהפך בשנה האחרונה לשיחת היום
בפונדקי חוף רוזאד.
מדרום למושבת חוף רוזאד, נעשה
החוף שטוח אף בצידו המזרחי; כאן, נפתח חלקם הדרומי של המיצרים, המכונה גם
"אצבעות התייש", ומורכב משתי שלוחות אדמה ארוכות, האצבע האפורה והאצבע
הירוקה, שהמיצרים חולפים ביניהם; בתווך, מצוי האי ראום - אי יפיפה של טבע מוזר
ועתיק יומין, המכיל שוניות אלמוגים מרהיבות, ויערות מוזרים ויחידים במינם, אשר
מספרים כי נותרו בלא שינוי מאז שחרה הקדמוני של קלדאריה. ראום אינו מיושב על-ידי
הידרוסטים, דבר שנאסר במפורש על-ידי צו שהוציאה המשנה למלך, לזעמם של
האימפריאליסטים וסוחרים המעוניינים לנצל את אוצרות הטבע במקום. שמועות מוזרות
מדברות על כוחות דרואידיים וכתות עתיקות הקשורות לאלמוגים ולכוחות המאגיים חסרי
השם בעצים, אולם מעטים חדרו ללב האי וחזרו משם; השוניות סביב ראום מסוכנות מאד,
ומסוגלות לנפץ ספינות לרסיסים; הרוחות בוגדניות ומסוגלות לשנות כיוון במהירות,
ונחשי ים ענקיים ושאר יצורים בלתי נעימים שורצים במיים הרדודים.
האצבע האפורה עשויה רובה מאדמת
טרשים נוקשה, שמעט מטפסים וצמחיה דלילה צומחת עליה, בינות לחורבותיהם של מקדשים
עתיקים ושכוחים; ליד חופיה המשוננים, התחולל בראשית הימים קרב עצום בין הואלקיריות
של "אסטרידה הנודדת", לביו צבא אנשי התייש והעממים העתיקים, שהובל בידי
בן האלמוות אטונג; לפי המסורת, הכתה אסטרידה את אטונג שוק על ירך, ואילצה אותו
לפשוט את גופו המוחשי; המקדשים האפלים הועלו באש או שקעו לאדמה הסדוקה - אולם
מספרים כי רוחותיהם הרעות של אנשי התיש רודפות עדיין את המקום; הישובים באצבע
האפורה הינם מעטים וקטנים יחסית.
האצבע הירוקה, המהווה את גבולם
הדרומי של המיצרים וה"שער" לג'ורהאדן, הינה מקום שונה לחלוטין, ורובה
מכוסה ג'ונגל צפוף ולח, שבמרכזו ביצות מוזרות. ההידרוסטים הקימו ישובים לא מעטים
לאורך החופים, המצטיינים במגוון גדול של דגים ועצי פרי, אולם המשיכה העיקרית
הטמונה בהן הינן הפנינים המצויות בקרקעית הים הרדודה בסמוך. העיר המרכזית של האצבע
הירוקה, פורט ג'יידבל (Jadebell) נחשבת לאחד מנמלי הפנינים החשובים של הדרום, ומהווה, בנוסף לכך,
גם את נמל השער לארכפילגו הדרומי. בג'יידבל יושבים כ-20,000 הידרוסטים, ומספר כפול
מזה של ילידים, שרבים מהם עובדים כשולי פנינים הזוכים למשכורות נמוכות ביותר. מושל
האי, לורד יו ראדבורן, הינו ידיד קרוב של גנראל סטיבן פירס (המושל הצבאי של
הארכפילגו ובאדוואטר, ומפקד האסקדרון החמישי והשישי של הצי), ודרכו מקורב מאד
לרוזן שאו ולסיעה האולטרא-אימפריאליסטית בפרלמנט; המתיישבים של ג'יידבל, ברובם,
אוחזים בעמדות אימפריאליסטיות מובהקות ונוקשות, ומשגרים נציגים מסוג זה לפרלמנט של
הוד-מלכותו. בנוסף לפנינים, סוחרת העיירה גם בשרף עצים וחומרים אלסטיים המופקים
ממנו - חומרים אשר נאספים בעיירות הסמוכות ובפאתי הג'ונגל ומובלים בשיירות של
עגלות אל הנמל.
הישובים ההידרוסטים באצבע הירוקה מוגנים בידי סדרת מצודות, שנועדו לפקח עין על
יצורי ביצה ואורקים רבים המסתתרים בג'ונגלים; אולם, חרף ההגנה הצבאית, פשיטות על
העיירות הינם עניין שבשגרה. לאחרונה, מתרבות התלונות כי המושל וקציניו אינם עושים
די להגן על עיירות הספר, וכי חלק מהמתיישבים החל לשלם מס קבוע לצ'יפים של שבטי
האורקים, לאחר שנואשו מהגנת הצבא. המושל מגדיר תלונות אלו כ"פטפוטי ביצים של
קומץ תבוסתנים ופחדנים", וטוען כי אנשיו עושים כל שביכולם בכדי להגן על
עיירות הספר, וכמובן - על סחר הפנינים המשגשג.
האצבע הירוקה זכורה בשל מקום
נוסף, מלבב הרבה פחות: נמל חרב במרכז חופה הדרומי, ששמו האמיתי נזנח, והוא ידוע
כיום בשם Howling
Ash; בסתיו של 2406, נאלץ צבא הידרוסטי גדול
לחנות כאן, בשל סערות קשות בים; בליל סופה אחד, הותקף בהתקפה רצחנית של צי עלפי
הסופה ואנשי אחוות המוות[1],
שנעזרו בשבטי האורקים שתקפו מן היבשה; בקרב הושמדו הנמל והצבא כאחד, ושרידי ההידרוסטים
נכבלו והובלו לעבדות. האולינג אש היתה אחת התבוסות הגדולות והכואבות ביותר שנחל
צבא הידרוסטי במלחמה האחרונה אל מול הברית האפלה. הנמל לא שוקם מעולם, ונותר
חורבות קודרות, הצופנות פירים רדופים של קברי אחים; למרבה הזוועה, עלה מתוך האדמה
אובליסט שחור, שבקצהו מצויירת עיין ירוקה, רושפת; נסיונות של הצי ההידרוסטי לחסל
את האובליסק עלו בתוהו, ומספרים כי המגים של עלפי הסופה מסוגלים עדיין להשקיף
דרכו, ולצפות על גרינפינגר ממרחק, כשהם מחכים לשעתם להנחית מהלומה נוספת - אף כי,
לעת עתה, הדבר אינו נראה באופק.
הסוגיה הפוליטית העדכנית,
המעניינת למדי את תושבי האיזור, הוא המאבק הלא מוסתר בין מפקד האסקדרון הרביעי,
אדמיראל פראנק הויזינדר, לבין מושל ג'ורהארדן, גנראל סטיבן פירס. האדמיראל, איש צי
ותיק שהיה תלמידו של אדמירל סטורמפלייר האגדי, מתעב את האימפריאליסטים בכלל, ואת פירס
בפרט; הוא מכנה את פירס "נער שוטה שמשחק בגולגלות", ומזהיר מפני שאיפות
המלחמה של האחרון בבאדוואטר; הויזינדר טוען כי פירס עלול לשחק בקלות לידי
הקיידרהרצים. במיוחד, הוא רותח על כך כי פירס "שעבד" (לטענתו) את מפקדי
האסקדרונים הדרומיים, וגרם להם לפעול בניגוד למסורת ולשרשרת הפיקוד של הצי; כמו
כן, הוא רותח על כך כי רבים ממפקדי צבא היבשה במיצרים נשמעים לפירס במקום לו עצמו;
התקלויות בין תומכי הצדדים הינן דבר שבשגרה, ולא פעם, הם איימו להגיע לידי שפיכות
דם.
פירס, מצידו, לועג לאדמיראל
הויזנדר כפחדן זקן הנעשה "לא צלול" מיום ליום; פירס מוקיע בפומבי את
המקלט שנתן הויזינדר לקצינים קיידרהרצים ממתנגדי טוטאנהאגן, ורומז כי מוצאו של
האדמיראל (סבו של הויזינדר היה קצין צי קיידרהרצי שערק להידרוסט בשלהי המאה
הקודמת) משפיע על שיקוליו והופך את נאמנותו למפוקפקת; כמו כן, תומכיו של פירס
מלגלגים על האדמיראל כ"אוהב ילידים", ורומזים כי קיים מגעים
"אינטימיים" עם נשות-ילידים בפרסיליירו.
תומכיו העיקריים של האדמיראל
במאבק מול פירס הינם השליט האוטונומי, טאהארין ראל-אונקרס, והמג של פורט-גלימר,
סדריק לייקבורו - זקן חריף שהיה בעבר הקוסם האחראי על ה-Rift Cannions ברובע
הברקים של היידרקרון, ומונה לתפקידו לאחר השמדת הצבא ההידרוסטי ברוזאד הפנימי.
מנגד, אנשיו של מזכיר המושבות, ובעיקר מושלי פורט גלימר וגרינפינגר, הינם תומכיו
המובהקים של פירס; זה האחרון זוכה לפופולריות לא מעטה גם בקרב רבים מהסוחרים
העשירים, דבר המציב אותו בעמדת עליונות על יריבו, ומאפשר לו להוסיף ולהשפיע על
המיצרים הדרומיים, ולחזק את שליטתו בהדרגה.
כתב וערך: גדעון אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.
[1] ה-DFF, פלוגות אחוות המוות של
טוטאנהאגן, לא שכנו בקיידרהרץ באותה עת, אלא ישבו בגלות בקאהאראן-וול; במסגרת זו,
לחמו לצד מארחיהם ונותני חסותם, בנבדל מהצבא הקיידרהרצי.