אינדקס הארצות של קלדאריה
רצועת האמתיסט (אמאתיריה)
"חוף לוהט ושוקק חיים, עטור בצעיפים
אפורים של ערפל; שדות אורז עצומים, מוריקים בצילם של פסלי ענק, אשר נישאו מעל
הקרקע עוד בטרם בואם של בני האדם; ערים צפופות וססגוניות, הומות סוחרים, אנשי תורת
הנסתר ומרצחים, אשר האלים המטירו עליהן דם וגשם בכמות שהיתה מספיקה עבור יבשת שלמה"
(מתוך ההקדמה לפרק על אמתיריה, ספרו של קלאודיוס ההילאסיאני 'ארצות העולם הידוע').
לצפיה
במפה צבעונית של רצועת האמתיסט, לחץ כאן.
לצפיה באילן
היוחסין של בית היילנסטריד, לחץ כאן
רצועת האמתיסט, או אמאתיריה, הינה שמה של הארץ
המשתרעת בין ים הצעיפים המרקדים במערב, לבין הרי קוראדון (Koradun) ומדבר סאלוד העצום במזרח, ובין
גבול היערות המאסקאריים בצפון לרמה האכדרית וגבולות פארלסיליירו הפרועה בדרום;
זוהי רצועה ארוכה מאד, שאורכה מצפון לדרום מגיע ל-4,000 ק"מ בערך; חלקיה
המערביים של הרמה הינם מישור שטוח ולח, בעוד חלקה המזרחי מתרומם 300-400 מטרים מעל
פני הים, והופך לרמה הלאז'יירית: מקום סלעי וקשה, שופע שרכים צפופים וצמחייה
סוב-טרופית.
אקלימה של רצועת האמתיסט הינו, כאמור, חמים
ולח; האדים הרבים המגיעים מים הצעיפים המרקדים נלכדים על-ידי הרמה והרי קוראדון,
וגורמים לאקלים שופע משקעים; האביב והסתיו הינם גשומים מאד, מלווים ברוחות מזרחיות
חזקות, אשר מלוות מדי פעם בפעם בגלים ענקיים הפוגעים באיזורי החוף. החורף הינו
ממוזג, קצר יחסית (3 חודשים) ויבש יחסית, באשר בשלב זה נושבות הרוחות בעיקר מכיוון
צפון-מערב; ואילו הקיץ הוא חם ומעיק, לח עד אימה, נגוע בסופות ברקים וממטרים חלשים
פה ושם.
המישור האמטירי צפוף האוכלוסין, על גשמיו
וקרקעיתו התחוחה, זרוע כולו בשדות אורז -
הגידול החקלאי המרכזי של רצועת האמתיסט; הכפריים מגדלים תאואי מיים,
ולעיתים ניתן לראות גם לטא בוץ מאולף מסייע בעבודת הזריעה; העובדה הפחות נעימה
הכרוכה במצב, הוא כי האקלים החם והקרקע התחוחה מהוות כר פורה לגידולים של רפשני
ביצות ורפשני אורז, הנחשבים לפגע רע, ומפילים קורבנות לעיתים מזומנות. מלבד האורז,
ניתן למצוא ברצועת האמתיסט מגוון של אבטיחים ומלונים, קני סוכר מתוקים ודלעות
לאוז'יר צהובות-אפרפרות שבשרן דובשני; באגמים הקטנים והרבים ניצודים שפמנוני
את'ארה זהובים בעלי בשר קרמי-פריך, וצלופחים אכדריים הנחשבים מאכל תאווה, אם וכאשר
מצליח טבח מיומן די הצורך להסיר בהצלחה את קוצי הרעל החבויים בזנבם ומתחת לעורם.
הערים הגדולות של רצועת האמתיסט מתפרנסות על האיזור הכפרי שמסביבן, וחלקן, בעיקר
ארליסיין, אמאריסיה ואנורדאלה מהוות תחנות סחר בינלאומיות, צבעוניות ושוקקות חיים;
שווקי האמתיסט הם עצומים, ומהוות גשר מצויין בין הדרום הרחוק, הידרוסט וצפון הסילנאראלד
(ובמקצת, גם נתיבי מדבר סאלוד, המסתיימים ברצועת האמתיסט). אף כי אין באמתיסט עיר
המתחרה בגודלה בהיידרקרון (הגדולה בערי האמתיסט, אנורדאלה, מגיעה ל-150,000 איש
בערך, ושתי הערים הגדולות האחרות מפגרות אחריה אך במעט), הרי שבאופן כולל,
אוכלוסיית האמתיסט גדולה פי שניים וחצי בערך מאוכלוסיית האי ההידרוסטי; אלא,
שפילוגו המסורתי של האיזור לעממים שונים ויריבים מנע ממנו כל אפשרות לאיים על
בכורתו של "האריה הלבן" מהיידרקרון.
הרמה הלאוז'ירית הינה מקום עוין יותר, ומיושב הרבה פחות; הצמחיה הסבוכה מהווה
בית-גידול לסוגים רבים של מפלצות, וכן לשבטי אנושואידים עויינים, בעיקר גנולים,
לטאישים ואפילו אנשי-תייש. שתי הערים היושבות על הרמה, ראוקנהאל וקוואראדין, קטנות
בהרבה מערי החוף[1], והן עשירות
פתוחות ועוינות יותר כלפי זרים; מלבד שתי הערים, יושבים שוכני הרמה בכפרים מוגנים
על מצוקים, וחיים יותר על צייד וחקלאות פשוטה, ופחות על מסחר.
בצפון, היה גבולה המסורתי של רצועת האמתיסט משתרע לאורך נהר מי-סער; מצפון לו,
השתנו האקלים והקרקע כאחד; המישור החל מטפס מעלה במתינות, הופך ממוזג יותר ומיוער
יותר, בדרכו להתאחד עם יערותיה הגדולים של מאסקארו, וצורתם של התושבים השתנתה
בהתאם; אלא, שחולשה ופילוג במאסקארו, ביחד עם כוחם המתעצם של שליטי העיר ארליסיין,
ולאחר מכן של האימפריה ההידרוסטית, שינו את המצב, ומתחו את גבול האמתיסט כמעט 500
קילומטרים צפונה ממי-סער, כשהם הופכים את העיר המאסקארית לוסטובו לעיר-מדינה
עצמאית ומנותקת ממדינת האם, ומקימים שתי ערים פרו-הידרוסטיות בעומק השטח, לזעמם של
המאסקארים; כיום, עובר הגבול על שפת היערות הגדולים, ואיננו מוגדר היטב, דבר שהפך
מתכון תמידי להתכתשויות בין המאסקארים לבין "ברית האריות[2]".
בדרום, גובלת רצועת האמתיסט ברמה האכדרית;
תילים אומללים ואפורים של אבן מוכת רוחות המתנשאים לגובה של מעל 500 מטרים מעל פני
הים, וביניהם מלחות, עצים מעוותים והריסות של ערים עתיקות; מלבד פאלהיסה, עיר עניה
ומוכת שחיתות היושבת בבקע החוצה את הרמה באמצעה, על שפת מלחה עתיקה (ומתפרנסת
בעיקר מסחר תבליני ביצה ומלח), התושבים על הרמה הינם מעטים, ורובם פרימיטיביים,
מיסטיים ומוזרים. בדרום-מערב, גובלת הרצועה ביער המוצלף; יער עצום ומת למחצה, שמעט
מאד מלחותה של רצועת האמתיסט מגיעה אליו; זהו מקום אומלל, סבך אינסופי של עצים
מתים למחצה, כמעט חסרי עלים, שביניהם גדל סבך של דרדרים, ונפערות שוחות אבנוניות
וקשות, המעלות אד אפרורי ודוחה. הרוחות שורקות מלמעלה וחובטות בעצים האומללים,
בקול המזכיר צליפתו של שוט ענק - ומכאן שמו של אותו מקום.
בין הרמה ליער המוצלף, משתרעת בקעה גדולה
ומעוטת צמחיה, המהווה את הדרך היבשתית העיקרית דרומה, לכיוון פארסיליירו; זוהי
בקעת האבן המיבבת, מקום עגמומי של קירות סלע סדוקים, אפורים אדמדמים, שרוחות חמות
שורקות ביניהם, ושפע של עופות דורסים, מהם דורסים ענקיים ויקרי המציאות, מקננים
בין נקיקיהם; מאחר ומרבית הסוחרים מעדיפים את דרך הים, הרי שדרך האבן המיבבת
מוזנחת למדי, וסובלת תדיר מפשיטותיהם של שבטי פרא מהרמה האכדרית והפמפה די-פוקאז.
אוכלוסיית
האמתיסט: מרבית שוכני האמתיסט דהיום, האמאת'ורים (Amathory), הינם
תערובת של עמים וגזעים מרובים, עקבות לפלישות ולמאבקים הרבים באיזור במהלך העידן
החמישי, שהביאו לכאן (מלבד האכדארו), עממים עתיקים אחרים מפרסיליארו, ומאוחר יותר
גם ממאסקארו ואוטור; המראה האמאת'ורי הקלאסי הוא אדם בעל קומה ממוצעת, גזרה עדינה,
עור שחום במקצת, עיניים אפורות או ירוקות, ושער גולש בגוני החום, השחור או
החום-זהוב. האמאתורים נעשים בהירים יותר בצפון האיזור, סמוך לגבול המאסקארי, וכהים
וגבוהים יותר בדרום, ליד שרידי אכדאר. יושבי הרמה הלאוז'ירית נוטים יותר להזכיר את
האוטורים, הן במראה והן במנהגים ואורחות חיים. תמונה זו הינה, כמובן, כללית; לכל
איזור יש מאפיינים יחודיים דקים משלו.
בשלוש הערים הגדולות, ניתן למצוא, בנוסף לאוכלוסיה האמאת'ורית הרגילה, גם את
הקאלידרוסטים; שארי-בשר קרובים של שוכני האי ההידרוסטי (ולמעשה, תערובת בין הגזעים
השונים של אנשי המערב והצפון - אנשי הדמדומים העתיקים, אנשי הלילה, וספני
האארת'אד); הקאלידרוסטים דומים להידרוסטים בשפה ומורשת, אולם נוטים להיות בהירי
שער מעט יותר מהם; שנים ארוכות של מאבקים יצרו עויינות לא מעטה בין הקאלידרוסטים
לבין האמאת'ורים, ונישואין ביניהם הינם נדירים[3];
באנורדאלה הגדולה ובערים אחרות של "ליגת השמש" (ראה בהמשך), שם הופיעו
הקאלידרוסטים כזרים וכובשים, הם חיים ברבעים מסוגרים משל עצמם; באמאריסיה, שם
מספרם רב יותר, הם אוחזים בעיר הפנימית העתיקה ובנמלים, מקומות מופרדים וקלים
יחסית להגנה[4]. ואילו
בארליסיין וגלאוזארקיי הם מהווים את הרוב המוחלט.
תמצית תולדות רצועת האמתיסט: בעידן הקדום, היתה רצועת האמתיסט מרכזה של
ממלכת הסאר'או העתיקה; הענקים הותירו אחריהם שרידים עצומים, שהידוע והשלם ביניהם
הינו "נמל האריות"; נמל האבן העצום של ארליסיין, מארג של מזחים וחומות
עצומים, שהופכים אותו למשובח בנמלי דרום הסילנאראלד (ומעליהם שני פסלים עצומים של
אריות רובצים[5], שהקנו לנמל
את שמו); ממלכה זו הוחרבה בדם ואש באלף ה-4 לפנה"ס, בידי הודון מקבת-הסער,
שיסד במקומה את אימפריית הסארא'ו המושחתת של אש-הצללים, שמרכזה בהאמראב שבצפון
הידרוסט[6].
בני האדם הראשונים שהגיעו לאמתיסט, הובאו לכאן כעבדים, במסגרת המלחמות שנוהלו בין
הודון ויורשיו לבין העממים העתיקים ואנשי התייש; האנשים העתיקים, שישבו בעיקר
בדרום רצועת האמתיסט, כינו עצמם אכדארו (Akdaru), והיו שייכים במובהק לזן הדרומי יותר של העממים העתיקים:
גבוהי-קומה, רחבי כתפיים, כהים ובעלי שער גלי-מתולתל וגולש בגון הפחם. הגברים
גידלו זקנים ארוכים, שהגיעו עד חגורתם;
האפוסים השכוחים של האכדארו מתארים כיצד התמרדו בסופו של דבר כנגד אדוניהם הנחלשים
וטבחו אותם, ככל הנראה בראשית האלף הראשון לפנה"ס; הסאר'ראו הרקובים, שמרכזם
בהידרוסט הותקף, כותרו ככל הנראה בין האכדארו המורדים מדרום, ובין הולקירי ואנשי
המערב העתיקים שבאו מן הים, והושמדו על נקלה - ככל הנראה, עוד בטרם נפילתה של
האמראב עצמה.
האכדארו, שנפטרו מאדוניהם, הקימו ממלכה משל עצמם על הרמות הקודרות בדרום האמתיסט,
והתפשטו משם צפונה; האכדרים הקימו ערי אבן, בהם שגשגה למספר מאות שנים תרבות מוזרה
ודספוטית, שהונהגה בידי מלך שטען כי הוא בנה של השמש. מאחר והאכדארו הגאים לא
קיבלו בברכה את אנשי המערב והואלקיריות, ניטשו בין "בן השמש" מאכדאר
לבין הנציבה הקייסרית קרבות במשך מאות שנים, לסירוגין. בעוד אנשי הקייסרות ראו
באכדארים ברבארים עובדי אלילים, אנשי כאוס ומקריבי אדם, ראו האכדארים בולקיריות
ובאנשים הלבנים פולש זר ובזוי, המחלל את ארצם ובז לקודשי השמש שלהם.
הקרב המכריע בין הצדדים, התחולל בשנת 326 לסה"ה; צבא גדול של אכדארו, מלווים
בואוסה (Vaussa)[7]
ואלפי אנשי תייש, תקף צפונה, מסתער מן היבשה ומן הים, ונתקל בצבא הקייסרי, שהונהג
בידי לורד הארטולן "הגדול"[8],
שטען להיות צאצא למלכת הולקיריות רילדאריה ולצידו עלפית הורד אמרייל ממונקריס[9].
בקרב ליד שפך האכדארון, נמחצו האכדארים, ושאריותיהם נסו אל הרמות; באותו מקום,
הוקם מבצר גדול של הסילנאראלד, אשר נקרא אמאריסיה, על שם המצביאה המנצחת, ואמור
היה לשמש כגבולה הדרומי של הקייסרות. לאחר המפלה, נכרתה שביתת נשק בין האכדארו
לקייסרות, דבר שהעניק לעם העתיק עוד כמאה שנים של קיום מאויים ודועך; סופם של
האכדארו בא בשנת 414-5 לסה"ה, בסדרת התפרצויות וולקניות עצומות שהכריתו את כל
החיים מן הרמה הדרומית, והפך את תרבותם לחורבות הקבורות באפר הוולקני; עד היום,
נחלקים יודעי המסורה בדעתם, האם היה זה ארוע טבעי גרידא, ריטואל כאוטי רב-עוצמה
שהכינו כוהני אכדר עבור מתקפה חדשה כנגד הקייסרות, אשר השתבש באופן הרה אסון, או
זעמו של צ'אוגארוק על האכדארו, בשל השלום שכרתו עם אוייביו.
כך או כך, האכדארו
כלו מיני ארץ, ולא הותירו אלא שרידים מעטים; דמם חזק אך ורק בעיר המבודדת פאלהיס
שבמלחות שליד הרמה, מקום שנותר עיר נחשלת ובזויה בעיני שכנותיה.
שלטון הקייסרות
באמתיסט החל מתערער במהירות; בשנת 456 לסה"ה, הכריזה עיר הנמל ארליסיין על
עצמאותה, תחת בית העוצרים של היילנסטירד, מקדימה בכך את הידרוסט בעשורים מספר. אף
כי נציבת הקייסרית משלה באורח רשמי באמתיסט במשך כ-1000 שנים נוספות (והיא יושבת
באמאריסיה, באורח טקסי, עד היום), הרי שלמעשה בתוך כ-300 שנים איבדה זו כל כח
ממשי; עד שלהי המאה ה-15, שימשה הנציבה עדיין כמפקדת העליונה של המשמר הקייסרי
בג'ורהארדן, ובמשך כ-150 שנים לאחר מכן, הפכה למעשה לעוצרת של אמאריסיה גרידא,
נוהג שנקטע באופן אכזרי כאשר נכבשה העיר בידי "הברית האפלה" באמצע המאה
ה-17.
תולדות האמתיסט,
לאחר מכן, היו מארג של מאבקים ותככים בין הערים והשבטים השונים; האמתיסט הינו
מולדת "הליגות" - בריתות בין ערי מדינה, בעלות אינטרסים צבאיים ומסחריים
משותפים, שהחישו את נפילת הקייסרות בחציו הראשון של האלף השני לסה"ה. מבין
הליגות השונות, שקמו ונפלו לסירוגין, היתה הידועה ביותר (והיחידה ששרדה מאותה
תקופה עד היום) "ליגת השמש"[10],
ליגה של ערי מסחר שהתאחדו בשל הקרבה בין תושביהן האמאת'וריים, שאימצו את אמונת
השמש האכדארית בגרסאות שונות, ובשל אינטרס כלכלי-צבאי של מאבק בקאלידרוסטים
ובהידרוסטים. במשך מאות שנים, נאבקו הערים הללו במושלי אמאריסיה ועוצרי ארליסיין,
תוך שבין לבין חודרים לרצועת האמתיסט פושטים ופולשים ממאסקרו, אוטור וקיידרהרץ.
תקופה ארוכה, היו עובדי השמש ואסאלים של הברית האפלה, תחת מרותו של "אדון
השמש השחורה". גם לאחר מכן, עברו הללו גלגולים שונים, ניסו להעזר בתחילת האלף
השלישי בעממים עתיקים אחרים שבאו מן הדרום, ויצרו עימם את ממלכת קראונבפאוגו,
שקראה תגר על האריה הזהוב של ארליסיין ועל הנזר הסגול של אמאריסיה, והביאה לקרבות
קשים בין הצדדים, שהוכרעו לרעת עובדי השמש - בעיקר בשל עורמתם של עוצרי היילנסטירד וההתערבות ההידרוסטית. בין
לבין, היתה רצועת האמתיסט זירת מאבק צדדית בין סוכניו של בלגורת' לבין שרידי המשמר
הקייסרי; מצודת באהגאר האפלה, בה משל ענף אפל של בית היילנסטירד, הטילה את אימתה
על האמתיסט במשך מאות שנים, עד אשר מוגרה במאה ה-20 לסה"ה במהלומה האחרונה
שהורידה קייסרות הסילנאראלד על יריביה, טרם התפוררה כליל.
המאבק הוכרע סופית
(לפחות בינתיים), במאה הנוכחית, כאשר העוצרת טרלינד היילנסטירד, "רועצת
השמש", כבשה את כל עריהם של עובדי-השמש, טבחה אלפים מהם, והכריחה את הנותרים
להכנע לה בתנאים משפילים; נסיונות מרד נוספים בתקופת מלחמת "ארבע השנים"
בין הידרוסט להורלאו עלו בתוהו אף הם, וההגמוניה של הברית הידרוסט-ארליסיין על
האמתיסט הובטחה; בה-בעת, הדפו צבאות "ברית האריות" את המאסקארו צפונה,
וסיפחו לשלטונם שטח עצום מצפון לנהר מי-סער, מה שסיפח לרצועת האמתיסט תושבים
מאסקארים רבים וממורמרים, שראו כיצד כמה קולוניה הידרוסטית חדשה בתוך שטחם, וערי
מבצר חדשות מנתקים אותן מארץ האם שלהם.
כיום, תחת ההגמוניה
ההידרוסטית, הפכה "ליגת השמש" העתיקה למוסד פולחני וטקסי גרידא; הממשל
ההידרוסטי נמנע משלטון ישיר על הערים הגדולות והצפופות, והסתפק בפיקוח כלכלי,
המחייב את הערים הללו להעלות מס תקופתי לכתר, ולקבל שורה של רגולציות שמנווטות את
סחרן לתועלת האימפריה ההידרוסטית. מעבר לכך, ולהגבלות קשות על צבאותיהן של הערים
החופשיות, הותר להן לשמור על עצמאותן - זאת בניגוד חריף ליחס לשארי-בשרם הרחוקים
של עובדי השמש מהדרום, הבארו[11].
בינתיים, ההתמרמרות הרבה כנגד ההידרוסטים והארליסיינים נותרת בגדר התמרמרות כבושה
והתכתשויות מקומיות, והמסחר חזר לזרום באמתיסט, תחת עינו הפקוחה של האריה
מהיידרקרון. הממשל בצפון, בקו התפר עם המאסקארו, הינו נוקשה הרבה יותר, בעיקר בשל
מלחמת גרילה אכזרית שמנהלים המאסקארים; מלבד העיר הגדולה לוסטובו, שזכתה
לאוטונומיה מצומצמת, הפכו אלפי כפריים מאסקאריים כמעט לצמיתים גרידא תחת שלטון בית
היילנסטירד; משערים, כי מלחמה נוספת בין "האריה הזהוב" מארליסיין לבין
הצארינה של טיגסקו הינה עניין של זמן בלבד.
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות קלדאריה
כתב וערך: גדעון
אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.