אינדקס הארצות של קלדאריה
משפחת
רידנברוק
מעמד
חברתי: מתעשרים
חדשים, אצולה חדשה.
סמל: ראש
ביזון מוקף במעגל זהב, עם המילים "הצדק נעשה", בכתב מסולסל.
אחוזה עיקרית: The Sunwindow, מחוז קלורן מזרחי
איזור השפעה עיקרי: מחוז קלורן ואיזור
היידרקרון.
תולדות המשפחה: משפחת רידנברוק נקראה עד ראשית
המאה הנוכחית משפחת רידן, ובהגיה ישנה עוד יותר ריטר, דבר המרמז כנראה על שורשים
קיידרהרצים קדומים, ככל הנראה מן המתיישבים הקיידהרצים שהתיישבו בראשית המאה ה-20
לסה"ה במחוז הלגון. כמה מבני המשפחה שימשו ככל הנראה כלבלרים ומוכסים
הקשורים בעסקי עיבוד העץ של חוף הלגון, והמשפחה השתייכה למעמד הבינוני, ולעיתים אף
למעמד הבינוני-נמוך.
בן המשפחה האחרון שחי טרם עליית המשפחה
לגדולה היה היינאלד רידן (2352-2395), שנטש את החוף המיוער של הלגון ונדד דרומה,
לעבר מרכז הידרוסט, ככל הנראה משום שהסתבך בחובות הימורים. הוא התיישב במזרחו של
מחוז קלורן, ועבד במשך ארבע שנים כמורה פרטי בטירת בית האצולה המקומי ארקליירגלאו;
אלא, שהקריירה שלו הסתבכה בפרשיית אהבים שניהל עם הליידי הצעירה מירנדה
ארקליירגלאו, שהסתיימה במותה בעת נסיון הפלה לא מוצלח שכפה עליה אביה. היינאלד
פוטר מעבודתו ונמלט לעיר קלווינג, שם מצא עבודה כעוזר-חשב בנמל, וסיים את חייו עני
ואומלל כעבור שתים-עשרה שנים, קורבן לדלקת ריאות שלא טופלה כהלכה.
היינאלד היה נשוי בצעירותו לרעיה בחוף
הלגון, ולא ברור האם מתה, נרצחה בידי בעל חוב אלים, או שהיינאלד בעצמו נמלט ונטש
אותה לאנחות. כך או כך, מכל צאצאיו נודע רק אחד שהגיע לבגרות[1], והוא פרנסיס רידן (2371-2429) - האדם אשר עתיד היה לשנות לנצח את
גורל המשפחה. פרנסיס נולד בשנת 2371 בעיר בלאקטרי (בירת מחוז הלגון), ונלקח דרומה
על-ידי אביו כשהיה ילד קטן. הוא היה בן שתים-עשרה, כאשר סולק אביו בחרפה בידי
הלורד ארקליירגלאו, דבר אשר נחרט בזכרונו ויתכן מאד ותרם ל"טיפול" בו
זכתה משפחה זו מידיו שנים רבות מאוחר יותר.
את ימי נעוריו, בילה פרנסיס בנמל העיר
קלווינג; היתה זו תקופת הקרבות הגדולים באיזור המיצרים הדרומיים, כאשר "ברית
האריות"[2] לחמה כנגד קיידהרץ, עלפי הסערה מקאהאראן-וול, ועממי קראובנפוגו.
חרף העובדה, כי השכלתו הפורמלית היתה מוגבלת מאד, והופסקה עם גירוש אביו מהטירה,
נודע פרנסיס מצעירותו כערמומי מאד, וגאון בכל מה שנוגע למספרים; אביו התגאה, כי
בבוא היום יהיה חשב מצויין, אולם תוכניותיו של פרנסיס היו מרחיקות לכת הרבה יותר,
ויש אומרים כי כבר אז הונעו במידה רבה בידי הרצון לנקמה במשפחת ארקליירגלאו ובכל
מה שסימלה בעיניו[3]. שנתיים לאחר מות אביו, כאשר היה (חרף גילו הצעיר מאד), חשב ראשי
של אחד מהחשובים בסוחרי קלווינג, הואשם במעילה והוצא כנגדו צו מעצר, אולם הוא
הצליח למלט נפשו כאשר שיחד מספר שומרים, התגנב עם חלק ניכר מן השלל אל ספינת סוחר,
והפליג עימה לעיר הגדולה רוטמייר שבחוף העשן (2397).
בעיר הנמל החשובה, החל עד מהרה בעסקים;
הוא ניהל עסקים של הלוואות בריבית וקבלנות-מכס, ועד מהרה התחבר עם אנשיו של איל
ההון המפוקפק גאסטהולף פון שולץ, בן לשושלת יונקרים קריינליכטית שנושלה ממרבית
מעמדה ונכסיה שלושים שנים קודם לכן[4], ועקרה מן הממלכה השמרנית המיוערת לעיר הנמל רוטמייר, שם צברה
עושר במגוון עסקים, אשר הבריות לחשו כי חלק מהם, לפחות, היו כרוכים בעסקים
מפוקפקים ביותר, בעיקר סחר באופיום ובעבדים[5]. לא ברור בדיוק אלו תפקידים מילא פרנסיס הצעיר עבור משפחת פון
שולץ; השמועות נעות מעניינים לגיטימיים של ניהול מערכת חשבונות מסובכת ומסועפת,
ועד הלבנת כספים שמקורם בסחר עבדים ושוד-ים. כך או כך, פרנסיס התחבר בקשרים אישיים
מצויינים עם גאסטהולף, ובעיקר עם אחד מבניו, פרדיננד פון שולץ[6], שהפך עד-מהרה לשותפו העסקי המרכזי.
בשנת 2402, חמש שנים בלבד לאחר שהגיע
לרוטמייר, היו רווחיו של פרנסיס גדולים די הצורך, בכדי שיעבור לעסקים עצמאיים
ונועזים יותר; ביחד עם פרדיננד פון שולץ, הקים בשלהי אותה שנה את ה-South Cannal Company[7], חברה שעיקר עיסוקה היה מכירת נשק וציוד זול למיליציות וגדודים
הידרוסטיים שלחמו בשולי המערכה בקראובנפוגו והתעמתו עם כוחות סדירים למחצה של
העממים העתיקים; פרנסיס ופרדיננד היו מוכרים את הציוד בהנחה גדולה, ובתמורה לכך
מקבלים אחוזים מן הביזה שבזזו המיליציות והגדודים דנן בעיירות ובמקדשים
בקראובנפוגו. העסק נשא רווחים נאים, והעניק לשניים קשרים עם לא מעט קצינים
הידרוסטיים - דבר אשר סייע לחברה "לקפוץ מדרגה" בשנת 2406, ולהפוך לקבלן
גדול לעבודות כפייה, בהן הועסקו שבויי המלחמה הקראובנפוגים; החברה העסיקה את ההמון
השבוי בתנאים קשים מאד, וניצלה אותו הן לעבודות עבור הצבא והממשל ההידרוסטי (בעיקר
סלילת דרכים והקמת מצודות), והן לחפירות בנסיון לאתר אוצרות שהחביאו כוהני אלת
השמש המקומיים, בנסיון להציל אותם מביזה; כמה מהאוצרות הללו נמצאו, וחפצים
אקזוטיים יקרי ערך שמקורם באותה תקופה מקשטים את אחוזות שולץ ורידנברוק עד היום.
לאחר קרב ראגאמות', היה פרנסיס עשיר מאד, אולם לא הזניח את עסקיו, ולאחר שהחל שחרור
שבויי המלחמה, הסב את חברתו לתחום דליית הפנינים, והעביר אותה לעיר ההידרוסטית
פורט ג'יידבל, שנבנתה לא מכבר במוצאם המרוחק של המיצרים הדרומיים. חברה זו קיימת
ומפיקה רווחים גדולים בעבור יורשיו של פרנסיס עד עצם היום הזה.
בשנת 2411, שב להידרוסט והשתקע בהיידרקרון,
כשהוא רוכש חברה פיננסית כושלת, והופך אותה לבנק שנשא את השם South Star Bank, ונועד לתת גיבוי פיננסי להקמת תשתית פנים-הידרוסטית למכר הפנינים
שהובאו מן הדרום. כיום, בנק זה הינו השלישי בגודלו בהידרוסט, ומנוהל בשיתוף בין
משפחת רידנברוק לגורמים נוספים, בעיקר הדריק קלימר החיוור מהבורסה של היידרקרון.
עסקיו של פרנסיס הלכו והלכו מחיל אל חיל, אם כי בשנים הראשונות לאחר חזרתו
להידרוסט, היה מזלו בחייו האישיים שפיר פחות.
עוד טרם ברח לרוטמייר, נישא פרנסיס בשנת
2394 למריאן בריקר, בתו של סוחר עשיר לשעבר שהתרושש במלחמות הרדיקלים, ועבד לצידו
כמנהל חשבונות בנמל קלורן. מריאן ילדה שלושה בנים: התאומים הלא-זהים ריימונד
וצ'ארלס (2395) ואדמונד (2397); מריאן, שנותרה מאחור עם ילדיה לאחר בריחתו של בעלה
מן המעצר, הצטרפה אליו ברוטמייר בשנת 2401, כאשר החל פרנסיס לצבור נכסים, וגידלה
שם את ילדיה. מריאן חלתה בשנת 2404 במחלה טרופית כאשר התלוותה אל בעלה באיזור
המיצרים הדרומיים, שכבה על ערש דווי ארבע שנים, ונפטרה בשנת 2408.
שנתיים לאחר מכן, בפורט ג'יידבל, נישא
פרנסיס ליפיפיה אמת'ורית מהעיר אנורדאלה, קאהריני ראל-אומנור, נצר למשפחת כהונה
עתיקה, שהכל לחשו כי תעבה אותו למעשה, ואולצה להנשא לו בניגוד לרצונה (כאשר החלופה
השניה היתה, ככל הנראה, חיי עבדות בדרום הרחוק), קאהריני ילדה לו בת אחת בשם
אמילי, אולם בשנת 2412, כאשר היתה בתם בת שנתיים, נתפסה בוגדת בו עם אביר צעיר בשם
רובין מיסטוייל, ונמלטה עמו מהיידרקרון לאחוזת מיסטווייל שבקלורן המזרחית. מספרים,
כי דבר זה היה "הקש ששבר את גב הגמל", קרי, הניע את פרנסיס להכריז מלחמת
חורמה על משפחות האצולה בקלורן המזרחית. סופן של משפחות אלו היה רע ומר, והגיע
בתוך עשור. משפחות האצולה האגרריות בקלורן המזרחית לא עמדו בשיטת המיסוי הרצחנית
שהנהיגה שרת האוצר של המלך, הרוזנת קלוזינגטון, שנועדה להעביר את הקרקעות לידיים
שנראו לה יעילות יותר, ומקורבות יותר לאינטרסים של האימפריה (ושלה עצמה). פרנסיס
רידן, שזכה בינתיים לתואר אצולה ושינה את שמו לרידנברוק, השתלב יפה במשטר הקרקעות
החדש, יצר קשרים ענפים עם הרוזנת קלוזינגטון ומקורביה, ועד מהרה, עלה בידו בידו
לנעוץ עוגן מתרחב והולך במחוז ממנו גורש כנער. בראשית שנות ה-20 של המאה הנוכחית,
הצליח לנשל את שתי המשפחות השנואות עליו, ארקליירגלאו ומיסטוייל, מכל הקרקעות
שברשותן, וגרם להן לעזוב את המחוז, ומספרים כי כאשר בא לקבל את מפתחות אחוזת
ארקליירגלאו [8]קידם את פני לורד ג'יימס (מכרו
מנעוריו) בחיוך מדושן עונג, כשהוא נשען על מטאטא ישן.
הנקמה לא פסחה אף על אשתו לשעבר ובעלה החדש; ראשית, זמן לא רב לאחר גירושיהן, היתה
בתה הפעוטה של קאהריני קורבן לתאונת טביעה מסתורית, שלשונם של הרכלנים מיהרה
להטילה על פרנסיס; שנית, כאשר החל פרנסיס סוגר על משפחת מיסטווייל, נמלטו סר רובין
וקאהריני תחת מסווה למחוז וואטרוויל שבמערב הידרוסט, ומשם עלו על ספינה שהפליגה
לרוספוליס. אלא, שלא הרחק מפתח המיצרים הצפוניים, הותקפה הספינה בידי שודדי ים
מאסקאריים, ולפי הדיווחים נספו כל יושביה[9]. פרנסיס, שהכריז קבל עם-ועדה שהוא מוחל וסולח לגרושתו ובעלה, שלח
"באדיבותו" אנשים שיחפשו אחריהם, ואלו אכן מצאו שרידים שלהם, והביאו
אותם להלוויה כדת-וכדין, עליה ניצח פרנסיס, כאשר הוא מסווה אך ברישול את השמחה
לאיד מאחורי מסווה של אדיבות והשתתפות בצער.
בשנת 2418, נישא פרנסיס בשלישית, הפעם
לג'ניפר סאות'וואש, בת צעירה לענף צדדי ולא נחשב במיוחד של שושלת דוכסי
סאוות'וואש. הפעם, עלו נישואיו יפה (לפחות כלפי חוץ), וג'ניפר ילדה לו שתי בנות:
סטפאני ופאלון (2419, 2422), וכן בן בשם סטיוארט (2423), שנולד נכה ומת חודשים
ספורים לאחר הולדתו. סטפאני, שגדלה להיות מרדנית חסרת-תקנה, היוותה כאב ראש קבוע
למשפחתה, ובסופו של דבר נמלטה מהבית בכדי להיות חניכתה של הדרואידית השנויה
במחלוקת וירג'יניה גרינהיים, שהצטרפה לסיעה הרדיקלית בשל התנגדותה לציד השועלים[10]. פאלון הנאה והמפונקת לא הלכה בדרכה של אחותה, וכיום היא חניכה
העומדת לסיים את לימודיה בפנימיית הבנות המפורסמת "אחוזת היובורן".
בשנת 2425 זכה פרנסיס, שהיה כבר איל-הון
משורה הראשונה ושליט ברשת מסועפת של עסקים, בהישגו המרשים האחרון; הוא הוזמן
לארמון המלך, ובטקס רב-רושם, הוצגו מסמכים ש"נמצאו" בארכיון המלכותי,
ו"הוכיחו", כי אביו היה למעשה נצר למשפחת אצולה עתיקה מאד שביצעה מעללים
גדולים לפני מאות שנים. אי לכך, בתיווכם האדיב של שרת האוצר וגורמים אחרים בחצר,
החליט המלך "להשיב למשפחה המפוארת את המגיע לה", ופרנסיס הוכרז כרוזן
הראשון לבית רידנברוק, וניתנו לו האותות של האצולה העתיקה, כאשר צו מלכותי מורה
לעדכן את כל ספרי היוחסין בממלכה בהתאם. אי לכך, הוסיף פרנסיס לנס משפחתו את
המילים "הצדק נעשה". (Justice was Done).
בשנותיו האחרונות, החלה בריאותו של פרנסיס מתרופפת, והוא החל מפקיד את עסקיו יותר
ויותר בידי בנו ריימונד, שגילה כשרון דומה לשל אביו והפך ליד-ימינו, ולמד לנצח
להפליא על מלאכת שותפיו העסקיים השונים, שפעלו יחד בכדי לתחזק את האימפריה הכלכלית
של משפחת רידנברוק (ראה בהמשך), בשנתו האחרונה, דעך במהירות, ולקה בקדחת מוזרה שגם
כוהנים מיומנים נכשלו בלרפאה; צלילות-דעתו נחלשה, והוא שקע בהזיות, כאשר הוא קורא
לעיתים בשמן של שתי נשותיו המתות; בשבועות האחרונים של חייו, הרבה למלמל על כך
"שהגיעה העת לשלם את התמורה", וכי "במקום אליו הוא הולך יעשה עסקים
גדולים פי כמה". פרנסיס נפטר בסתיו של שנת 2429, ב-14 לחודש פיאנהוטיאר,
ובהלווייתו המפוארת באחוזתו[11] השתתפו המלך ובכירי הממלכה.
משפחת רידנברוק, אילן יוחסין
יורשיו של פרנסיס: את תפקיד ראש המשפחה ירש בנו
של פרנסיס, ריימונד, גאון כלכלי חסר מצפון, שהפך יורש ראוי לאביו; בתקופתו, שוכללו
עסקי המשפחה עוד-יותר, והפכו ל"טבעת עסקים" מהודקת ומשוכללת. ריימונד,
שעוד בימי חייו של אביו (2427) נישא לבריגיטה פון שולץ, בתו היפה של פרדיננד
הערמומי, שמר על הברית העסקית עם משפחת פון שולץ ושכלל אותה; בריגיטה פון שולץ ילדה
לריימונד את שני בניו, פרסיבל (2431) וג'ון (2334).
כמו כן, התקשר ריימונד בקשר אמיץ עם
הטוחן שעלה לגדולה, הרברט סימקין, והפך אותו ל"קבלן הביצוע" העיקרי של
עסקי התבואה המשפחתיים, שכללו רשת שלמה של ספסרות קמח ומצרכים אחרים - דבר שטרם
לחניקתם של רבים מהאיכרים הזעירים במרכז הידרוסט, ובמחוזות קלורן והיידראו במיוחד,
ולפחות פעם אחת, לרעב של ממש במזרח קלורן (שנת 2434).
מלבד סימקין ומשפחת שולץ, קשר ריימונד
קשרים עסקיים ענפים עם אילי הון נוספים, כמו אורפיקיי איש סתאוס, שהפך ל"איל
בידור" בהיידרקרון, הדריק קלימר החיוור, נשיא הבורסה ההידרוסטית, שצרף את
כשרונו העצום לריימונד והקפיץ את עסקיו מעלה, ואיש העסקים הקאנבדרישי מארונק. אל
החבורה הצטרף מאוחר יותר סר רדהורן, חבר הסיעה האולטרא-אימפריאליסטית שהפך למושל
פורט-ג'יידבל, והעניק עזרה חיונית לעסקי דליית הפנינים של המשפחה.
דומה, כי דבר מהכשרון העצום של ריימונד
לא דבק באחיו צ'ארלס; טיפוס שמנמן ורחב-כתפיים, שנודע מנעוריו כבטלן מקצועי; צארלס
זכה לרשת את אחוזת המשפחה בקלורן ואדמות רחבות ידיים, ומסתפק בשותפות פסיבית בעסקי
המשפחה, בעיקר עסקיה האגרריים, וגריפת הרווחים העצומים המגיעים לכיסו בלא שיצטרך
לעבוד כלל ועיקר. צורתו החיצונית ואהבתו לחיים של בטלה, (בהם אין הוא עושה דבר
מלבד השתתפות בנשפים, גידול סוסים גזעיים, ציד שועלים וכיוצא באלו), הקנו לו את
הכינוי "העגל" - כמעין הלצה על סמל המשפחה, המצוי תמיד בסיכת יהלומים
שהוא נושא על כובעו ודש בגדו. צ'ארלס הסתבך בראשית העשור השני של המאה בפרשיית
אהבים, כתוצאה ממנה נאלץ להנשא ולהכיר בבת שנולדה לו, דארלן. נישואים אלו לא
החזיקו מעמד אלא שנים ספורות, כשהם מותירים את צ'ארלס עם בת, שגדלה להיות עלמה יפה
ומופקרת שביישה אותו פעמים מספר, שבאחת מהם נתפסה במיטה עם נער חווה בשם ויל גולדר
(ראה בסיפור חייו של ויליאם גולדראד). בשנים מאוחרות יותר, ניסה צ'ארלס בכל-מאודו
לחפש לעצמו כלה מן האצולה המכובדת, אולם במשך שנים העלה בידו חרס; החברה הגבוהה
מלאה בדיחות ארסיות על נסיונותיו הכושלים להתארס למספר בנות אצולה[12], כאשר הנסיון האחרון היה נסיונו "להתפשר" ולשכנע את
לורד סילקברידג' (בעצמו ממעמד המתעשרים החדשים), להשיא לו את בתו היפה רובין,
הצעירה ממנו כמעט ב-25 שנים, ואשר הסתיים בהפיכת הרוזן היהיר לבדיחה בעיני כל
החברה הגבוהה (2437)[13]. בסופו של דבר, בשנת 2438, נישא צ'ארלס לליידי מלינסנד הנינגלור,
אשה קפריזית ולא מושכת, שנודעה ללעג בשל שיניה הקדמיות הבולטות, והינה נצר לענף
צדדי ולא נחשב של משפחת דוכסי הנינגלור, ומספרים כי נישואיו אינם מן המאושרים.
צ'ארלס עשה עסק גדול מ"הסיפור
האצילי" של משפחת רידנברוק - המעשה (או המעשיה) לפיו היה סבי-סבו של פרנסיס
אביר גיבור ממסדר סנט-קודור שהתיישב בהלגון, וקטל דרקון עצום בגין שבועה שנשא ליד
מיטת חוליה של אהובתו הגוססת; בגין המעשה, הובטחו לו תואר רוזן ואדמות פוריות
על-ידי המלך, אולם הוא נפל בקרב גבורה טרם שהספיק לתבוע את ההבטחה, ואילו על בנו
הוטל כישוף שכחה בידי דרקון אחר, ולכן חי כפשוט עם (ואף הוא עשה מעשים אציליים
רבים); לפי הוראתו של צ'ארלס, הולחנו שירים, צויירו תמונות ענק ופוסלו פסלים
המתארים את המאורע, שרובם נמצאים באחוזתו, ואחרים "נתרמו" על-ידיו
למוסדות ציבור בהיידרקרון ובערים אחרות. בשנת 2439, נולד סוף-סוף בנו, שבאופן לא
מפתיע נקרא אף הוא צ'ארלס (או "צ'ארלס השני" וגם "צ'ארלי
ג'וניור"). הדבר החשוב ביותר לצ'ארלס (ובמידה פחותה יותר, גם לאחיו ריימונד),
הוא כי יתייחסו אליו כאל "אציל מכובד מבטן ומלידה".
בנו השלישי של פרנסיס, אדמונד, גילה
עניין מועט ביותר הן בעסקי המשפחה והן בענייני האצולה; הוא השקיע את חייו באקדמיה,
ובעמל של שנים צבר לעצמו מוניטין רב כמומחה לספרות וללשון קודוריאנית עתיקה[14] (וכן במגוון רחב של תחומים נוספים). בשנת 2434, זכה לתואר פרופסור
מאוניברסיטת סילברפורט, וכיום הוא מנהל את אחת הפקולטות היותר מכובדות של המוסד.
אדמונד עורר את חמתו של אביו פעמיים: בפעם הראשונה, כאשר נישא בשנת 2419 לסטודנטית
ממעמד נמוך - אחת אליסיה מיפלס, בתו של איכר כושל מרובע הפעמון השוקע ("אותה
בת בלי-שם!" כפי שמכנה אותה עד היום צ'ארלס הזועם, שמסכים בקושי רב לדבר איתה).
בפעם השניה, רתח פרנסיס על בנו הצעיר בשנת 2426, כאשר הלה, בלא בושה, הוציא לאור
סיפור אבירים קומי בשם "עלילות קוטל הדרקון", שלא היה אלא פארודיה
משעשעת (אם כי מרומזת) על סיפור המשפחה הטרי, והפך ללהיט בקרב הסטודנטים. בגלל
דברים אלו, הדיר פרנסיס את בנו הצעיר כמעט לחלוטין מצוואתו, ולא הוריש לו אלא כמות
כסף קטנה וזכויות בבית ישן מחוץ לעיר, שהגיע לידיו כמעט במקרה מאחד מעסקיו עם
הרברט סימקין. פרופסור אדמונד קיבל זאת במשיכת כתף, ודומה כי אפילו לא טרח להעלב,
אלא שב ושקע במלאכתו האקדמית. מכריו מספרים, כי מלבד מחקריו, הוא עוסק בכתיבת
רומאן היסטורי על תקופת מלחמות האור והקייסרית אסטרידה, ואי-מי שמע אותו מעיר כי
"אל דאגה, לא אבקש אדמות בריילנבורג[15] בעבור טרחתי, ולא אכתוב על כריכת ספרי 'הצדק נעשה' ". דברים
אלו הגבירו את הניתוק הקיים בלאו הכי בין אדמונד לאחיו, וכיום הם מתראים בעיקר
בארועים רשמיים, מהם לא מוצא הפרוספור העסוק סיבה להשתמט.
מנישואיו, נולדו לאדמונד בת ובן: הבת הראשונה (נולדה 2421) , אשר זכתה בשם העלפי
סילמריין, גדלה כילדה נאה מאד (ולדעת מכריה, גם חביבה ובעלת לב טוב), אולם לאכזבתו
של אביו - טפשה חסרת תקנה. מספרים עליה, כי התחברה לא פעם עם בליינים ורדיקלים (אף
כי מעולם לא הפכה באמת ובתמים לאחת מהם), העריצה בכל-מאדה זמרות פופוליסטיות
ורדודות (לדעת אביה, בעיקר), והוציאה הון תופעות על חפצים מוזרים מקאנדבריש.
סילמריין, או כפי שהיא מכונה בדרך-כלל, בשם הקיצור סיל[16], החלה מפתחת חלומות להיות לוחמת גיבורה, מהסוג עליו הרבתה לקרוא
ברומאנים זולים אחריהם היתה להוטה, הצליחה לסחוט מאביה הון תועפות עבור מורי נשק,
והדירה שינה מעיניו מחשש פן תהרג במעשה שטות (אף כי פרופסור אדמונד, שאוהב את בתו,
לא יכול היה מעולם לעמוד מול בקשותיה זמן רב מדי, מה גם שעיסוקיו האקדמיים לא הקנו
בידו זמן רב לנסות לחנכה ביתר-קשיחות).
בנו הצעיר, נורברט (נולד 2422), הביא
לאביו יותר נחת; הוא הצטיין בלימודיו, וכבר בגיל 16 החל לומד באקדמיה ועושה חייל.
כיום, הוא מתרגל צעיר בפקולטה לבלשנות. הוא צעיר מוכשר, הניכר בפנים חיוורות ורזות
ומשקפיים גדולים ממוסגרים בכסף עדין. אולם, לדעת כל מכריו, נורברט הוא בלתי נסבל
בעליל: המדובר, ככל הנראה, בטיפוס כפייתי ורע-מזג, שיש אומרים כי שוכנת בו נשמתו
של זקן מריר בן שמונים שסירבה לשכוח את זכרונותיה. נורברט הקצין את מנהגו של אביו לבלות
את מרבית זמנו מול ספרים, ומפגין יחס מזלזל ומתנשא כלפי בני אדם (במיוחד כלפי
אחותו), מלבד כלפי אביו, אותו הוא מעריץ בהערצה קיצונית וחסרת-גבולות. חרף השכלתו,
לא דבק בו דבר מנטיותיו הספרותיות וחוש ההומור של אביו, והוא מתואר בעיני כל מכריו
כאחד הטיפוסים המשעממים ביותר שניתן להעלות על הדעת, שמסוגל לזמרר בקול מונוטוני
במשך שעות על זוטות, בהן הוא מוצא חשיבות יתרה... שלא לדבר על העובדה, כי כתיבתו
האקדמית יכולה, לדעת מכריו, להרדים, בתוך דקה, גם דרקון הסובל מכאבי שיניים עזים.
עסקיה של משפחת רידנברוק: ריימונד וצ'ארלס רידנברוק
שולטים למעשה ברשת של עסקים עשויים היטב, אשר מסייעים זה לזה באורח מתוחכם וגורפים
הון עצום בכל שנה, דבר אשר הפך את המשפחה לאחת העשירות בהידרוסט. רשת העסקים בנויה
בדרך הבאה:
עסקה העיקרי של
המשפחה הינו למעשה דליית הפנינים מאיזור פורט ג'יידבל וליטושן, דבר שנעשה בידי
חברת South Sea
Royal Co, המכפילה את
ריווחיותה על-ידי שימוש בעבודת ילידים הזוכים לשכר רעב, וזוכה להגנתו ולעזרתו
הפעילה של המושל המקומי, סר ראדהורן, שהוא עצמו בעל מניות בחברה. הפנינים משווקות
בידי רשת חנויות היוקרה של המשפחה: שתיים בהיידרקרון (אחת בהיידראו-סיטי ואחת
ברובע שחר הזהב), אחד בקאלינגהאם שבדרום הידרוסט, ושלוש אחרות נמצאות מחוץ לאי
ההידרוסטי: בערים ארליסיין ואמריסיה שברצועת האמתיסט, וחנות גדולה בקאנבדריש,
המנוהלת בידי הסוחר המקומי העשיר מארונק (ויש מלעיזים ואומרים כי היא משתמשת
להלבנת כספי סמים ושאר עניינים מלוכלכים).
עסקה החשוב השני של המשפחה נוגע להפצה של קמח, דבר שהיא עושה יחד עם סימקין
ואנשי עסקים חסרי מצפון אחרים, תוך שהיא תורמת תרומה מכרעת להתרוששות אלפי איכרים
זעירים ולעיתים אף למחסור ורעב, בשל שיטות אכזריות של פיקוח על כמויות היצור,
ולעיתים השמדת עודפי תבואה, בעוד לא רחוק משם שוררים מחסור ועוני עצום. סימקין
החמדן, שנכנס לעסק עוד בימיו של פרנסיס, משמש כקבלן הביצוע העיקרי בתחומי
היידרקון, דרך חברת הבת Green Barn Co,
המשמשת כמפיץ הבלעדי של קמח מקלורן, ושליטה על חלק גדול מהקמח מרובע גלבין ורבעים
חקלאיים אחרים בהיידרקרון.
בנק "כוכב הדרום", שנהנה מעזרתו הפיננסית הגאונית של הדריק
קלימר, משמש כ"ליבו הפועם" של הקונצרן, ואחראי על הזרמת כספים ועריכת
עסקאות סיבוביות ומתוחכמות בין חלקיו השונים, וביניהם לגופים אחרים, תוך גריפת הון
רב מציבור הסוחרים בבורסות של היידרקרון ורוטמייר.
כתב וערך: גדעון אורבך, 2004.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.