אינדקס הארצות של קלדאריה
רוזנות
קאלינגהאם
רוזנות
קאלינגהאם העשירה והמושחתת משתרעת ברובה על שני כפים גדולים, המזדקרים מתוך
הידרוסט הדרומית אל תוך מיצרי קלאריליה החמים, כיף קאלינג וכף טאודור (Taudur) הצרה
והקטנה יותר שממזרח לה, וכן שייך לה האי אקו (אי ההד) שגובל בכף טאודור מדרום (או
בשמו הרשמי: האי גולדנג'וי). גבולה הצפוני הינו נהר סאופליים, זירה לכמה מקרבות
האצילים הגדולים מעידן התוהו של ראשית האלף השני לסה"ה, וגבעות התכלת
הגבוהות, שהמכרות העשירים מתחת להן ממלאים חלק חשוב בעושרה של הרוזנות.
שטחה של הרוזנות הוא מישורי
ברובו, ובעל חזות שובת לב, נדמה שקסם הכפור העז שגרם לאקלימה המיוחד של הידרוסט
כמעט ואינו משפיע במחוזות דרומיים אלו, והאקלים הופך במהירות סוב-טרופי ככל שמעמיקים
אל תוך הרוזנות; מי המפרצים צלולים ובהירים, ובתוכם זרועים סלעים מוזרים ונוקשים,
בעלי גוון שחור-כחלחל, שלא פעם זוהרים קלות באור הירח; במקומות בהם קיים מצבור של
סלעים אלו מתחת לפני המיים, מתפשטים גוונים כחלחלים שובי לב על הגלים בעת לילה
בהיר, מקנים לים מראה רומנטי וקסום, כמעט מטמטם-חושים, המשתלב היטב עם אלוני
הלגונה וכפות הדקלים המרשרשות ברוח.
מחולות הפנינים החמים ובהירים
עולים מתלולים מוריקים אל אדמות חלקאיות, בעיקר כרמים ומטעי פרי-הדר, ביניהם
עומדים בתי חווה בהירים; פה ושם, מנמרות את הנוף גבעות נמוכות, או חורש מעורב של
עצי אקליפטוס קאלרילי בעל גזע בהיר-צהבהב ועלים מנוקדים בכתום, ואלוני לאגונה בעלי
גזע כהה-כחלחל וגובה העשוי לעלות על שבעים רגל. חלקה הדרומי של של כף קאלינג הוא
כה נמוך, עד שהוא מוצף למחצה במיים מליחים; כאן, גדל יער גדול של אקליפטוסים זקנים
ואלוני לאגונה כה גבוהים, עד שהם מסתירים את השמש כמעט כליל, ורץ ניצוצות בוהקים
על המיים הכהים המלחכים את השורשים העתיקים. זהו יער אולדמור המוצף, שהתחבורה
בתוכו מתנהלת כמעט תמיד בבוציות או על גב בהמות מיוחדות המסוגלות לבוסס במיים
רדודים.
העיר קאלינגהאם (או בשמה בפי
הרדיקלים, cool bay), היא עיר צפופה ושוקקת חיים הבנויה על צלעה של גבעה גדולה; מדובר
למעשה בעיר השניה בגודלה בהידרוסט, המכילה כ-120,000 תושבים, וכולה מערבולת של
צבעים, ריחות והמון רעשני הנמשך אל "עיר החופש", שאי-מי ניסה להופכה
למהדורה הידרוסטית של קאנבדריש, אף שהיא בהחלט נופלת במקור בגודל, ססגוניות
ואפשרויות גם יחד. בשערי קאלינגאהם מסתיים גם דרך הדוכס ויליאם, אחת הדרכים
החשובות בהידרוסט, היוצאת משערי היידרקרון; בפי העם, היא מכונה לעיתים בלעג
"דרך העמודים הורודים", בשל העיטורים המתמרים מעליה לעיתים במחוז
קאלינגהאם, והיא ידועה בתחבורה הרבה לאורכה - החל מכרכרות מהודרות של אנשים מן
המעמד הגבוה, הבאים לנפוש בחופים הלבנים של הרוזנות, המשך בשיירות סוחרים עמוסות
מרכולת, וכלה בצעירים עניים ופרועים, הגוררים את רגליהם בדרך אל "עיר
החופש", בכדי לפתוח שם בחיים חדשים ונטולי מגבלות - או לפחות כך הם חושבים.
כף טאודור היא גבעתית יותר מכף
קאלינג, ומיושבת הרבה פחות; היא מפורסמת בבריכות התת-קרקעיות החמות של גבעת
גודסטיו[1], המקושרות ככל הנראה למכרות הגדולים של גבעת התכלת, ונחשדות כחממת
ענק תת-קרעית של פטריות הזיה מזיקות וסחורות אסורות אחרות המוברחות מקאלינגהאם אל
היידרקרון או אל אוניות סוחר קאנדברישיות, הנושאות אותם למקומות אחרים.
ככל שמדרימים יותר בכף טאודור,
כך מתרחקים מאווירת השלווה המופקרת של קאלינג, ונכנסים אל איזורים עתיקים
ומסולעים, שמכילים שרידים רבים מימי קדם; ככל הנראה, היה האיזור זירת מלחמות בין
בתי הסארא'ו, בו התבצרו חלק מיריביו של הודון, שנכתשו עד דק; פה ושם, ניתן למצוא
שרידים עתיקים, בעיקר חלקי פסלים ענקיים ושחוקים שגולפו באבנים קשות, שגם הלחות לא
הצליחה להורסם כליל; כך למשל, פסל אבן של ציפור רוק פורשת כנפיים ליד הכפר הנושא
את אותו שם, נשאר כמעט בשלמותו במשך אלפי השנים שחלפו; ואילו התל הגדול בדרום
הכיף, שדמותו כתולעת מתחפרת, עמוס כולו חורבות עתיקות שנתפסות בעיני האוכלוסיה
כמקוללות[2]. מדי פעם, נשמעים קולות מוזרים, חלושים, עוברים במיים כהדים או
רעידות מוזרות, מצמררות; אלו נתנו לתעלה הצרה ולאי בדרום את שמו.
מצפון לתל וורמקרול, עומד יער
הפרפרים; מארב סבוך של זמורות, עצי אלה ואלונים קטנים ומעוקמים, טובעים למחצה
ברבבות קוצים חדים כתערים, שמסתירים פרחי-בר מבושמים (ולעיתים משכרים עד כדי סכנה)
והמוני פרפרים צבעוניים המעופפים מעליהם, דבר שנתן ליער את שמו; היער נחשב מסתורי
ומסוכן מאד, בעיקר בשל היותו נגוע בחרקי ענק, וככל הנראה גם בצמחים טורפים
ערמומיים המסתררים במעמקיו, שרבים מהם יודעים לפלוט גאז משכר שמאפשר להם לגרור את
הקורבן חסר הישע אליהם; גם לועני יער מטפסים מצויים כאן, מסוגלים לירות קוצים
קטלניים נוטפי רעל מרדים בכל מי שמהין להתקרב אל התפרחת הסגולה והקטלנית שלהם יתר
על המידה.
האי אקו, מדרום לכף טאודור, מכיל
ניגודים מוזרים; חלקו המערבי הוא כולו דקלים מרשרשים, מיים בהירים וחולות פנינים
מקסימים, הסובבים את "עיירת החלומות של העשירים", האבאנביץ' המפורסמת
והמסוגרת, הבנויה כל-כולה כאגדה מלאכותית; בחלקו המזרחי, לעומת זאת, מתרוממים פני
הקרקע, ומכוסים ביער סבוך ומוזר, צפוף וקשה להתקדמות יותר מאולדמור, וכולו נראה
כמלא ברוחות עתיקות ועויינות מן העבר הרחוק; היער כה מלא בזכרונות מן הסאראו,
שלעיתים מסוגלים המעמיקים בתוכו להשבע שהם שומעים רגליים כבדות משוריינות עוקבות
אחריהם, לראות שיחי-ענק מרשרשים באופן מסתורי, כאילו משהו גדול עבר בהם לא מזמן,
או לשמוע הדים קלושים של זעקות וצלצולי נשק; מגדל חרב, עצום לגודל, נישא בראש
הגבעה, צופה בעגמומיות על ספינות הפאר המשייטות במרחק בטוח, ומהווה מקור בלתי אכזב
לאגדות - אך בחיי המעשה, אין הוא גורם כל טרדה שהיא; מזה דורות לא סופר על יצורים
של ממש שבקעו מן היער לעבר האבנביץ', והאיזור נחשב כבטוח לחלוטין, כל עוד לא משתטה
אי-מי להעמיק מדי אל תוך היער ולרדוף אחרי צללים[3].
רבים הטוענים, כי חרף השלווה
והיופי, מסתתר משהו מוזר מאחורי הים הכחול והחופים הלבנים; משהו קדום, שנותר עם
שרידי תושביו שנטבחו בידי חיילי הודון; קאלינגהאם, מאז יסודה בסוף האלף הראשון
לסה"ה, נחשבה למקום פרובלמטי, ומאז ראשית האלף השני נקשר שמה להדוניזם, כתות
אפלות וטמטום חושים. בעיר זו, התאגדו חסידי סיימר בפעם הראשונה במאה ה-12, וכרתו
ברית עם הכת המפלצתית של "המתופפים בשער"; באותו מקום, בתקופת התוהו, קם
"מלך החופש" - השליט הרדיקלי הראשון בתולדות הידרוסט, שנשא לאשה את
אחותו "גיזלה המרקדת". צבא המלך, בראשות קתריליה קלסטה, מחץ את צבאו
הפרוע של "מלך החופש" בסדרת קרבות, והוציא את מנהיגי המרד להורג; גיזלה
המרקדת נצלבה בחוף ליד סלעי המקום שנקרא סיסטרס קליף (על שמה), ואחיה נגרר
להידרוסט ונתלה שם. אלא, שלמרות הטבח שנעשה בחסידי סיימר ובתומכיהם במאה ה-13, הם
לא חוסלו סופית מעולם, ומדי פעם קמו מחדש - בין אם ככתות נסתרות, פולחנות
באחוזותיהם של עשירים הוללים, ועוד. האגדות מייחסות את השחיתות בקאלינגהאם למשהו
מיסטי שטבוע עמוק בתוך חבל הארץ, עוד מימי הסאראו. אחרים מאשימים דווקא את הגורם
הארצי יותר בדמות השפעה קאנבדרישית, שהלכה וגברה במרוצת האלף השלישי לסה"ה.
במאה ה-24, היתה קאלינגהאם אחד
מבסיסי הכח הגדולים ששימשו את פרופסור הנקן ותומכיו בכדי להשתלט על הידרוסט, והעיר
האחרונה שנכנעה בפני צבאותיה של מרג'ורי, לאחר מותו של הפרופסור הקנאי. גם לאחר
מכן, קיבלה העיר בזרועות פתוחות את יורשיו, ושימשה בסיס מרכזי לקומה מחדש של הסיעה
הרדיקלית כסיעת מיעוט קולנית בפרלמנט. כך או כך, ההשפעה הקאנבדרישית על קאלינגהאם
רק הלכה והתחזקה מאז, וכיום יש לקאנבדריש קונסוליה בעיר, וחלק ניכר מהגילדות
הקאנבדרישיות מקיימות בה נציגויות ופעילות ענפה ושוטפת.
כלכלה, משטר ותושבים: קאלינגהאם היא דומיניון
פאודלי, הנתון מזה 250 שנים לשלטונם של הרוזנים מבית מורדווין (Mordwyn), ונמשלת
כיום בידי הרוזן פרדריק ה-II לבית מורדווין, גבר סמוק ועבה בן 35
לערך, הנראה לעיתים כגזע מנומש בעל שער נחושת ארוך וגלי העובר את כתפיו ומסתיים
במבול של תלתלים משוחים בבושם. פרדריק השני (הקרוי לעיתים Reddo Freddo בסלנג של
הרדיקלים), היה נתון מילדותו תחת השפעתו של אנטוני בלייק, נכדו של פרופסור הנקן
(כיום ראש הסיעה הרדיקלית), אשר שימש כמורה הפרטי שלו וכיועצו במשך שנים ארוכות.
הרדיקלים, אשר בכל מקום אחר
מגנים בקולי-קולות את האצולה הישנה, הופכים בקאלינגהאם את עורם, וחוסים בריש-גלי
תחת חסותו של הרוזן, המנצל את זכויותיו הפיאודליות בכדי להפוך את הרוזנות
ל"גן עדן לצעירים אוהבי חופש"; בין היתר, מותרים בקאלינגהאם כל סוגי
הסמים המשכרים, בהגבלות מעטות שאינן נאכפות, אנשי המשמר (שרובם מניה וביה מעורבים
במיליציות רדיקליות) אינם אוכפים את חוקי המלך האוסרים הסתה כנגד הממסד ההידרוסטי,
ועוד; הדבר יוצר מתח רב בין הרוזן לבית המלוכה, אלא שעד כה עמד לו מעמדו החוקי
בכדי לעמוד במריו; זכויות ההצבעה של הרוזנות - הן ארבעה מחמשת הצירים המגיעים
למחוז עצמו, והן המושב בפרלמנט המשוריין לבית מורדווין, שייכים מזה שנים ארוכות
לסיעה הרדיקלית, ומהווים חלק חשוב בכוחה.
המלך, מצידו, נשבע מספר פעמים
לבוא חשבון עם "ראדו פראדו", אולם תמיד גברו עליו היסוסיו, והוא נרתע
מלפגוע בזכותה של משפחה עתיקה ורמת יחש; בינתיים, הוא מסתפק בתמיכה שקטה של החצר
ביריביו הפנימיים של בית מורדווין: בארוני בית ארינבראד (Arynbrad) מטירת
ויינבלאד[4], בית עתיק יומין שנשלט מזה שלושה דורות בידי גישה אנטי-רדיקלית
בלתי-מתפשרת, והוא קשור בקשר נישואין עם ענף צדדי של שושלת היילנסטירד; הגיבוי
מחצר המלך מאפשר לבארון סטפאן ארינבראד לאכוף חוקים נוקשים ואכזריים כנגד
"הצעירים אוהבי החופש", כשהוא בטוח מזעמו של אדונו הפאודלי הישיר. ישנם
אנשים בחצר המלכות, בעיקר תומכי בית היילנסטירד, שהיו רוצים לראות את בית ארינבראד
משתלט על הרוזנות, אולם אחרים, כגון ליידי מרג'ורי, מזהירים מכך, וטוענים כי הכתר
יצטער בסופו של דבר על מהפך פזיז כזה.
קאלינגהאם נחשבת, שלא בכדי, לאחד
המחוזות העשירים ביותר בהידרוסט: הכרמים המשובחים והמטעים מפיקים יינות וליקרים
משובחים, אשר נמכרים בהידרוסט ומחוצה לה במחירים מפולפלים. מן המכרות מופקים
ספירים ואבני חן אחרות, וכן חומרים אחרים, כגון אבקת לוגוס, הנחוצים לאלכימאים;
מלבד זאת, הכל יודעים כי המערות החמות ליד המכרות מהוות גם בתי גידול לסמים, בעיקר
פטריות הזיה ועלי קנבית כחולה, המועברים בצנעה למטרתם דרך סוחרים מן העולם התחתי,
בעיקר כמה מושבות מפוקפקות של עלפים אפלים. מלבד שני אלו, מוזרם לקאלינגהאם כסף רב
הן ממסחר הים, והן מתיירות פנים רבה, באשר אנשים עשירים רבים (ולא רק צעירים
רדיקלים), רואים בחופים הלבנים ועטורי הדקלים של המחוז מקום אידיאלי לבילוי
חופשות.
אמנם, הכל יודעים כי הרוזן ההולל[5] אינו גאון ממשל (אף כי בהחלט אינו אדם טפש), אולם חלק ניכר
מהצלחתו הכלכלית והארגונית של המחוז נעוצה במועצה היושבת מתחתיו, שמתחלקת בין
מלומדים רדיקלים, סוחרים עשירים ומגים מוזרים מכת ה-Seekers המסתורית;
בראש המועצה יושב המג העליון, ג'נטלמן בהיר וקר כקרח בשם יוליון גרייהארן, שחיוכו
המלגלג מסוגל לחדור אל ישותו של אויבו ולגרום לו לרעוד מפחד. תחום התמחותו העיקרית
של גרייהארן הוא קונסטרוקטים ממתכת ומכונות קסומות, אשר מסייעות מאד למשמר העיר,
שחלק גדול ממנו הינו "לגיונרים אפורים" - פסלי ברזל מונפשים ומטילי אימה
הנראים כשריונות הילאסיאנים אפרוריים המהלכים בכוחות עצמם, ולהבם טעון בחשמל
קטלני.
תחום התמחות נוסף של גרייהארן
הוא מחקרים בעכברושים; מספרים, כי חלק ממשרתיו הם אנשי עכברוש, המשמשים
כ"משטרת הצללים" שלו, ומומחים בעיקוב אחרי מרגלים וטיפוסים לא רצויים
אחרים, או בחיסולם המהיר, במקרה הצורך; גרייהארן הכניס, לפי השמועה, רוחות עתיקות
ומיוסרות אל תוך עכברושי ענק, ומסוגל לראות דרך עיניהם של רבים מעכברי העיר.
גראוהארן יושב במגדל הנישא מעל בית אחוזה מוזר ואפלולי בפרוור יוקרתי של
קאלינגהאם, ומלבד ישיבות מועצה, נראה בציבור לעיתים רחוקות בלבד; שמועה (מוכחשת)
טוענת כי הוא וחוג ידידיו הקרובים משתעשעים מדי פעם בעינוי אסירים שנפלו לידיהם,
בעיקר כאלו שהואשמו ב"פשעים כנגד החירות" - אף כי יודעי דבר מספרים כי
אין דבר בין גרייהארן לבין אמונות רדיקליות, והוא פועל אך ורק למען מטרותיו
העצמאיות.
מספרים כי גרייהארן הינו אחד
האחראים העיקריים למדיניות המתוחכמת של "לחם ושעשועים", המקיימת את המון
הבטלנים המצטופף בקאלינגהאם, כאשר לצד השעשועים הניתנים בחינם, קיימים תענוגות
נחשקים רבים הדורשים צורות שונות של תשלום, מה שמביא רבים מהולכי הבטל ותושבים
אחרים לקחת הלוואות מקופת הרוזנות, אותם הם נאלצים להחזיר במיני דרכים - החל
משירות באחת המיליציות, תקופה קצובה של עבודה במכרות, וכלה בדרכים אחרות, שהשתיקה
יפה להן; מלבד ההלוואות "הציבוריות", קיימים מגוון מלווים בריבית פרטיים
וספסרי שעשועים, שמחיריהם ודרכי גביית החובות בהן הם נוקטים מפוקפקים עוד יותר;
רבעי השעשועים של קאלינגהאם נחשבים מסוכנים מאד בלילה, בעיקר עבור מי שסוטה מן
הרחובות הראשיים ומחפש "מציאות" בחלקים החשוכים יותר של העיר. כת ה-Seekers[6], חבורה מיסטית הדוגלת באידיאולוגיה מסתורית ואלימה, מחפשת תמיד
"בשר טרי" להצטרף לשורות חייליה, או גרוע יותר. כתות אחרות, בלתי-חוקיות
גם לפי חוקיה המעוותים של קאלינגהאם, סוגדות לחרקים טורפים, ועשויות למצוץ את דמם
של קורבנותיהם ולחנוט אותם בקורים דביקים, שורצי רמשים.
תופעה נפוצה מאד בקאלינגהאם היא
ה"קלאנים"; רבים מהצעירים והבליינים הנמצאים בעיר תקופה משמעותית
מתאגדים לחבורות אלימות המכנות את עצמן בשמות מוזרים, לעיתים פסיכודליים
("טורפי הנשמות", "עורבי התאווה", ואחרים); החבורות הללו, שכל
אחת מהן מפתחת מנהגים והעדפות משל עצמה, הופכות עד מהרה למרכז חייהם של החברים,
המכנים זה את זה בדרך כלל "אחים", ומתקוטטות עם קלאנים אחרים. ישנם מאות
קלאנים קטנים וגדולים ברובע הבילויים, כאשר החזקים ביניהם כובשים
"טריטוריות" ומפתחים קשת מוזרה של מוסכמות ומנהגים.
שניים או שלושה מהקלאנים הינם
יוצאי דופן, מבחינה זו שהם מקושרים לעמדות פוליטיות ודתיות אנטי-רדיקליות, ונחשבים
כקבוצות חתרניות אסורות; המפורסמים ביותר הם חבורתו של מג מוזר הידוע בכינויו
"כלב חוצות"; זהו קוסם ערמומי ומסתורי (ככל הנראה חברו או תלמידו של
מיילס שארק המפורסם מהיידרקרון), המתמחה בשינויי צורה, ובעיקר בלבישת דמותם של
כלבי רחוב. הוא אוסף אליו בעיקר צעירים בעלי כוחות קסם, שנפלטו או נבגדו בידי
קלאנים של הוללים, והופך אותם למחתרת ערמומית ויעילה, הסוגדת הן לליטנגארדה והן
לאלה המגית פאנולדרין; עיקר עיסוקם של חברי הקלאן הזה הוא מלחמה בגרייהארן
ובאנשיו, ויותר מכל ב"משטרת הצללים", על העכברים המרגלים ואנשי העכברוש
שלה. יש אומרים, שמאחורי הכל טמונה יריבות אישית עזה בין שני הקוסמים, המשתמשים
בקאלינגהאם ואנשיה ככלים במאבק המר ביניהם.
חרף הכמות הגדלה והולכת של
בטלנים ובליינים מקצועיים המסתובבים בעיר קאלינגהאם עצמה, מרבית תושבי המחוז עודם
אנשים עובדים, הנדרשים לממן את מחייתם ואת מרבית השעשועים שלהם בעצמם; עם זאת,
הכמות הגדולה של בידור מושחת ושאר "הצעות חופשיות" שקאלינגהאם משופעת
בהם השפיעה השפעה ניכרת על מרבית התושבים, אפילו על החוואים הגרים מחוץ לעיר. רבים
מאלו מכונים בעגה ההידרוסטית "היזי-דיזי" (מלשון שחת וסחרחורת) -
טיפוסים נבערים ואנלפבתים, העובדים במהלך ימות השבוע בחוותיהם, ואת מרבית כספם הם
מבזבזים ב"חופשות עינוג" מדי סוף שבוע או שבועיים בעיר הגדולה, שם הם
נוטלים סמים משכרים ועוסקים בשעשועים מגנים ככל שידם משיגה. רבים מאלו, מטבע
הדברים, שוקעים בחובות בשל צריכה הולכת וגוברת של בילויים, ונוהגים לא פעם למכור
את בנותיהם הצעירות לחיי "פומפוניות" - קרי, לחסדם המפוקפק של מועדני
העינוג והסרסורים הרבים מספרו המשוטטים בדרכים למטרה זו בדיוק. במקומות אחרים,
בעיקר בפונדקים ובתי שעשועים, מקבלים רבים מהעובדים (בעיקר נערי השרת) את שכרם אך
ורק באוכל וסמים משכרים, והדבר ניכר בעיניהם הריקות כאשר הם משרתים את האורחים.
תושבים אחרים, בקאלינגהאם ומחוצה
לה, מושפעים פחות, ומנהלים חיים שאינם שונים באופן ניכר ממקביליהם מחוץ
ל"רוזנות החופש"; קיימים בורגנים ברבעי היוקרה של קאלינגהאם האוסרים על
בניהם להתקרב לרובע השעשועים, כשם שקיימים לא מעט פונדקים, מועדני שייט ואתרים
אחרים המיועדים לאורחים מהוגנים יותר הבאים לנוף היפה של הרוזנות. כמו כן, קיימות
במחוז גם שתי קהילות שמרניות במוצהר - אנשי סיסטרס קליף והכפריים המתבודדים
והקשוחים של רוקווינג, המהוות כמעט אנטי-תזה רשמית לצעירים ההוללים של קאלינגהאם
(וגם להם, לפי המסופר, ישנם כמה וכמה שלדים להסתיר בארון).
חזרה לאינדקס
של האימפריה ההידרוסטית
כתב וערך: גדעון אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.