אינדקס הארצות של קלדאריה
אחוזת היובורן
"ברוכות
הבאות, גברות צעירות, אל שנה פוריה ומהוגנת נוספת, כמיטב המסורת של המוסד המכובד
שאני מנהלת. כאן, תלמדו את כל, ואני חוזרת, כל הנחוץ לכן להיות ליידיס מושלמות
בחברה הגבוהה של הוד-מלכותו"
(פתיחת הנאום השנתי הקבוע של מיס פטרישיה נוריץ', מנהלת הפנימיה)
רקע כללי | תוכנית
הלימודים | מבנה הפנימיה | דמויות חשובות | צרות ואגדות | אחוות
השושן
מבוא ורקע כללי
"אחוזת היובורן" שברובע הטיילת,
נחשבת כמוסד המוביל בהידרוסט לחינוך בנות מהחברה הגבוהה; הוא שוכן במתחם מוקף חומה
ומוגן היטב במערב רובע הטיילת.
באיזור זה, לא הרחק מהפונדק המפורסם "השמש המהוגנת", פונה רחוב הטיילת
פניה חדה צפונה, ומתרחק מאפיק נהר היידראו; שם, בוקע ממנו רחוב ליידי פליסיטי,
רחוב מהודר ומצוחצח, הניכר בשיחי פטל מטופחים ועמודי אבן מהוקצעים בראשיהן בוערות
משואות תמיד המאירות אותו היטב בשעות הלילה. שם, נישאת החומה הקדמית של אחוזת
היובורן, מעוטרת במשוכה ריחנית ומטופחת, ובתוכה קבוע השער הראשי הענק, השמור היטב
ביום ובלילה בידי אנשים מובחרים של משמר העיר. השער ניכר היטב בשני עמודי ענק
הנישאים מעליו, נושאים עליהם משואות הבוערות בלהבה כחולה, ומאירות פסל שיש גדול של
גבירה חסודה המעוצבת כשהיא אוחזת מגילה בידה האחת, ומוליכה כלבלב קטן ונאה ברצועה
בידה השניה. זהו פסלה של ליידי פליסיטי היובורן, ליידי מיוחסת שחייתה באמצע המאה
ה-22 לסה"ה, ונחשבת כמייסדת הפנימיה (אף כי זו עברה למקומה הנוכחי רק כ-70
שנים מאוחר יותר, בשנת 2214).
אחוזת היובורן נועדה לחינוך בנות בגילאי 14-18,
ולימודים מלאים בה אורכים ארבע שנים; הלימודים יקרים מאד, ועולים לפחות 5,000
קראון זהב לשנה (כאשר ניתן לרכוש 'חבילות' יקרות יותר הכוללות תנאי לוקסוס ותוספות
שונות, דבר היכול כמעט להכפיל את העלות). התנאים החומריים של התלמידות הם
מצויינים, והפנימיה מספקת להן את כל צרכיה של ליידי צעירה כחלק אינטגרלי של
הלימודים. אולם, אליה וקוץ בה: כשם שהפנימיה יוקרתית, כך היא נוקשה מאד בכל האמור
במשמעת ותקנות התנהגות, ועונשי מלקות שכיחים למדי על עברות שונות, בעיקר התחצפות
למורים או הברחת חפצים מן הרשימה הארוכה של "דברים שאינם הולמים ליידי צעירה
ומהוגנת"[1].
המחיר היקר של הלימודים בפנימיה גורם, באופן טבעי, לכך שרובן המוחלט של התלמידות
בה הן בנות למשפחות אצולה מבוססות או מן הבורגנות הגבוהה הותיקה, ובעשרים השנים
האחרונות, גם בנות של מתעשרים חדשים, דבר שגרם ללא מעט מתח בין הבנות (מה שמטיב
לייצג את המתח הכללי בחברה הגבוהה של הידרוסט). באופן מסורתי, מתחנכות בפנימיה גם
בנות משפחת המלוכה, אלא שלאור העובדה כי למלך הנוכחי אין בנות, הרי שאחת כזו לא
למדה בפנימיה מזה כ-60 שנים (מאז זמנה של הנסיכה הקשישה לין). לפני כשבע שנים,
פתחה המשנה למלך, ליידי מרג'ורי, ביוזמה חדשה שהרגיזה לא מעט משועי החברה הגבוהה,
כאשר יסדה ביחד עם הדוכס סטיבן הנינגלור קרן כספית, שנועדה לממן את לימודיהן של
חניכות ממשפחות שהמשנה למלך חפצה ביקרן, או שיש בהצבתן שם משום תועלת פוליטית
לכתר, כפי שליידי קנינגהאם תופסת זאת. בין היתר, אורגנו בדרך זו לימודיהן של קומץ
בנות ממשפחות מכובדות מרצועת האמתיסט וארצות חוץ אחרות, ובנות של הרפתקנים ואבירים
שהמשנה למלך ומקורביה רצו לתגמל, או ראו בהם תוספת עתידית מבטיחה לחברה הגבוהה.
הדבר הוליך לעימות חריף; מזכיר המושבות היהיר, הרוזן פינהאם, שביתו הבכורה למדה
באותה תקופה בפנימיה, ארגן עצומה של אצילים ואילי-הון שנשלחה להוד-מלכותו, בבקשה
"להפסיק את זיהום המוסד המהולל והמהוגן בבנות ילידים", אולם המשנה למלך
עמדה על שלה, חרף המחאות והעימותים. בינתיים, נוסדה קרן נוספת, "קרן
סטורמפלייר" (Stormflare),
שמיועדת בעיקר לבנותיהם של גיבורי מלחמה, אצולת שדה זוטרה, ומשפחות אצולה ותיקות
שירדו מנכסיהן.
מנהלת הפנימיה, מיס נוריץ' (ראה ערך בהמשך),
שידעה היטב באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה, צידדה בפינהאם ותומכיו בעימות שהתעורר,
ועשתה מספר צעדים בכדי להקשות על החניכות החדשות, ולהפלות לטובה את החניכות
"המהוגנת והראויות באמת", אולם עד-כה, ידעה היטב היכן הגבול, בעיקר משום
שלא רצתה להתעמת יותר מדי עם המשנה למלך. בסופו של דבר, נוצר מעין סטטוס-קוו
מסויים, מרגיז ולא שיוויוני במידה רבה, אולם עדיין נסבל.
תוכנית הלימודים
החניכות בפנימיית היובורן לומדות חמישה ימים בשבוע, שמונה עד
עשר שעות ביום (לא כולל לימוד עצמי ועבודות בית). התוכנית מיועדת, באופן מוצהר,
להפוך את החניכה לליידי צעירה. השנה הראשונה, ובמידה פחותה יותר גם השנה השניה,
נועדה לתת רקע בסיסי נדרש, בין היתר במעט השכלה בסיסית, השקעה בלימוד כתיבה וקריאה
בשפה גבוהה (ומבטא נכון), ומספר לא מבוטל של מקצועות כלליים. לקראת השנה השלישית,
ובמיוחד ברביעית, מתמקדים הלימודים בעיקר בהשכלה המעודנת שצריכה חברת-כבוד בחברה
הגבוהה: החל מהיסטוריה של בתי אצולה בהידרוסט ומדינות שכנות מכובדות, גינוני טקס
ראויים לכל זמן ומצב, המשך בניהול משק של בית אחוזה ופיקוח על משרתים, וכלה בעריכת
נשפים והשתתפות נכונה בארועים של החברה הגבוהה.
החל מסוף השנה השלישית, חייבת כל אחת מהחניכות
להתחיל "פרוייקט גמר" בהנחייתו של אחד המורים, אותו היא חייבת להשלים עד
למועד של חודש לפני סיום שנת הלימודים הרביעית; בניגוד לשלוש השנים הראשונות, שנת
הלימודים הרביעית כוללת מספר חלופות ואפשרויות בחירה, וסוג הפרוייקט יקבע במידה
רבה את תוכנית הלימודים. שלושת הפרוייקטים הטובים ביותר מזכים את התלמידות
המצטיינות בתואר "יקירות היובורן", ובפרס כספי גדול, באדיבות
הוד-מלכותו.
שנת הלימודים בהיובורן היא בת עשרה וחצי חודשים, נפתחת בראשית הקיץ ומסתיימת שבעה
ימים לפני "חג השמלות" האביבי של האלה קארליסיי. מאורע הסיום הטקסי כולל
מצעד של החניכות הבוגרות, הרכובות על סוסים מאולפים ולבנים כשהן עטויות במלוא
בגדיהן, ועושות את דרכן בליווי תזמורת חגיגית במעלה רחובות העיר העילית עד ארמון
המלך, שם נערכת להן קבלת פנים מפוארת, ושלוש יקירות היובורן מקבלות את תעודותיהן
ושרשרת זהב מפוארת מידי המלך עצמו. במשפחות העשירות נהוג, כי לאחר סיום הלימודים,
זוכה הליידי הצעירה שזה עתה "הגיעה לפרקה" למלתחה חדשה ומהודרת כמיטב
היכולת של המשפחה, ועם זו היא עושה "הופעת בכורה" בנשף המסורתי של חג
קארליסיי, להציג בפני החברה הגבוהה את "הפרח החדש והנאה, שזה עתה נפתח".
מבנה הפנימיה
אחוזת היובורן מזכירה מקבילית גדולה, שמתוך אחד
מצדדיה בוקע "זנב" ארוך ועבה, בסיסה התחתון גובל בקניוני נהר היידראו,
ובסיסה העליון ברחוב ליידי פליסיטי, שם מצוי שער הכניסה הגדול, מתוכו נכנסת רחבה
מרוצפת גדולה אל תוך מתחם הפנימה, ובתוכה לוח גדול ומעוטר עם שמותיהן החרוטים של
חניכות מצטיינות או מפורסמות מהעבר. המתחם עצמו הוא עתיק, ובעבר היה גדול יותר;
במאה ה-20, שכנה כאן פנימיה אחרת, קודרת ומפחידה הרבה יותר: הקיידרהרצים, ששלטו אז
בהידרוסט, הכשירו את המקום כפנימייה צבאית בשם "דאס אוברלאנד", שיועדה
להכשיר חניכים צעירים לפלוגות אחוות המוות (DFF) של הרודנות המבעיתה. המקום ניטש
עם סילוק הכיבוש הקיידרהרצי באמצע המאה ה-21, ובמשך מעל 150 שנה עמד נטוש למחצה,
עד אשר עברה לכאן "אחוזת היובורן" בראשית המאה ה-23. בעת השחרור ואחריו,
נהרסו מרבית המבנים הקיידרהרצים, ולמעשה לא נותרו מהם אלא המגדל הגדול, המועדון
העתיק בחורש, ו"המתחם האסור", ששימש ככל הנראה עבור חלק מכיתות הלימוד.
מלבד חזותו הקודרת של המגדל, הנישאת לעיני כל הנכנס לאחוזת היובורן, הרי שהמתחם
דהיום כמעט ואינו מרמז על הבעלים העתיקים והשכוחים; אחוזת היובורן, ששופצה בהון רב
בעשור השני של המאה הנוכחית, נראית מקום הידרוסטי בכל-מאודו, יוקרתי, מהודר ומעט
מצועצע.
מגורי החניכות: משמאל לרחבת הכניסה, מצוי
הקומלפקס של מגורי החניכות: בניין דו-קומתי ארוך, שקומת הקרקע שלו מעוטרת בוראנדת
עמודים יפה היורדת לעבר הגן, ולצידו עומד חדר האוכל הגדול של הפנימיה: מבנה בסגנון
קלאסי שמעליו נישא מגדל פעמונים קטן ונחמד למראה. המגורים עצמם נאים, ומחולקים
לשלושה אגפים, שניים בקומת המבוא, ואחד, הנחשב ליוקרתי ביותר, בקומה השניה; חדרים
אלו גדולים יותר ומצויידים באביזרי נוחות מפנקים, שנוצרו ברובם בידי ה-Imperial Wizards, כמו כן, יש לחדרים אלו
חלונות גדולים הצופים אל הגן.
בנוסף לאגפים אלו, קיימים גם מספר חדרים הנחשבים לעלובים ביותר במגורי החניכות,
שחלקם מצויים במרתף, וחלקם באגף צדדי ליד מבנה חדר האוכל, המכונה בלעג
"המלונות"; אגפים אלו שמורים בדרך-כלל לחניכות הלא אהובות על ההנהלה,
בעיקר כאלו אשר התקבלו בדרכים שאינן מניחות את דעתה של המנהלת. אף כי
"העליבות" של חדרים אלו היא יחסית ביותר, בלשון המעטה, הרי שהבדלי
המעמדות המוצהרים דנן יוצרים תמיד מרירות וקיטוב חברתי בקרב החניכות.
המגורים בדרך-כלל כמעט ריקים בשעות היום, ומתמלאים חיים בשעות אחר-הצהריים והערב;
לפי חוקי הפנימיה, בשעה 21:00 בכל-יום, חייבות כל החניכות להמצא בחדריהן, ונערך
להן מסדר ערב מדוקדק בידי רב-השרתים המפחיד של הפנימיה, האר זאקס (ראה בהמשך), הבא
בליווית מורה תורנית לבדוק, האם כל הליידיס הצעירות מצויות בחדריהן. מסדר דומה
נערך כל יום בשעה 6:30 בבוקר, ונועד לבדוק, בין היתר, האם לא הוגנבו אל החדרים
חפצים אסורים למיניהם, או נעשו עבירות משמעת אחרות. חרף העובדה הזו, רבות מהחניכות
נהנות להסתכן ולהפר את החוקים, וכמעט בכל שבוע מוצא זאקס הזועם משקאות חריפים,
ספרים אסורים ושאר טובין המעלים את חמתו ואת חמת המנהלת, אליה הוא גורר את
העברייניות הצעירות לשם פסיקת העונש. לא מעט מהחניכות הנועזות יותר אוהבות מאד
לנסות ולהתגנב החוצה לבילויים אסורים ברובע הטיילת, מנהג בו נלחם סגל הפנימיה
בשצף-קצף[2],
הן לצורך אכיפת כללי ההתנהגות, אולם גם לשם בטחונן של החניכות הצעירות, באשר לא
פעם ניסו פושעים שיצאו מפונדק "אש הדרקון" המפוקפק הסמוך לפנימיה ללכוד
חניכות משוטטות ולדרוש בעבורן כופר... או גרוע מזה. בשנתיים האחרונות, ארעו מספר
מקרים של תקיפות, שאחד מהם הסתיים באונס אכזרי ובחבלות קשות - דבר בו מנפנפת
המנהלת בכל הזדמנות בפני החניכות הסוררות.
לצד מגורי החניכות, משתרע הגן המקסים של
היובורן, המכונה "גן וירג'יניה", על שם מיס וירג'יניה רידנברוק, שארגנה
עם משפחתה העשירה וחברותיה רבות ההשפעה את הון העתק שנדרש בכדי לשפץ את הגן. זהו
מקום מקסים ומאורגן במופתיות מצועצעת, בסגנון תקופת "החצר המרקדת";
המשוכות הססגוניות מתחברות לצורות הנדסיות, וביניהם עוברים שבילים מרוצפים בפסיפסים,
מעוטרים בפסלים של גבירות עשירות ומהוגנות מימים עברו, ובמזרקות נאות, הנשפכות אל
אגמים מלאכותיים קטנים, שדגי זהב שוחים בהן. המקום אהוב מאד על התלמידות, ומהווה
לא פעם מרכז לחיי החברה שלהן; בכל אחר-צהריים ניתן לראות תלמידות רבות מטיילות
ומשוחחות (ולעיתים מתקוטטות) בגן, או יושבות בפינות הישיבה המצוחצחות וקוראות
ספרים.
כיתות הלימוד ומשרדי הפנימיה: כיתות הלימוד של הפנימיה ממוקמות בשני מבנים
מאורכים ומפוארים הדומים למבנה המגורים, היוצאים בזוית ישרה זו לזו משני צדדיו של
צריח אבן גדול ועתיק יומין; משרדי
הפנימיה שוכנים בבניין משושה קטן המצוי בקצה הצפוני של קומפלקס הכיתות, ומוביל
אליו מסדרון מעוטר בעמודים המגולפים בדמות שבעת האלים של הידרוסט, ולצידם פסל אבן
עתיק של רועה הידרוסטי ישוב על אבן, ומחלל.
המקום המפורסם ביותר בקומפלקס, הינו משרדה רחבה
הידיים של המנהלת, מיס נוריץ'; זהו מקום מרווח ומהודר מאד, המכיל טרקלין גדול בו
מקבלת המנהלת אורחים כבודים, החל מהוריהן של תלמידות מיוחסות, המשך בתורמים
עשירים, וכלה (ובעיקר) חוג חברותיה הקרוב, כולן ליידיס מבוגרות ורגזניות, עליהן
נמנות בין הית מיס טיילר הינצ'רברידג' (בעלת פונדק "השמש המהוגנת") ומיס
וירג'יניה רידנברוק, בעלת המספרה הידועה לתהילה לכלבים גזעיים, שנחשבת עמוד תווך
בחיי החברה הגבוהה באיזור זה של עיר הבירה.
לצד הטרקלין, מצוי המשרד עצמו: זהו מקום מעוטר
בקפדנות, עם שולחן עבודה מאחוריו משתרע כיסא מרופד עור-צבי, שלפי הבדיחה יכולה גם
ממוטה להתרווח בתוכו בנוחות; על הקיר תלויה תמונת שמן גדולה בה צויירו משפחות
נוריץ' ורידנברוק כמעט במניין מלא, מביטות בנכנס במבטים יהירים. משני הצדדים,
עומדים ארונות מהגוני בעלי דלתות זכוכית נעולות היטב, מלאים לעייפה גביעים,
תשורות, מכתבי תודה ועוד כהנה וכהנה זכיות של הפנימיה והמנהלת עצמה בשש-עשרה
שנותיה של מיס נוריץ' בתפקיד. הדבר החריג היחיד בארונות הללו, שאיש אינו יודע כיצד
הגיע לשם, הוא שרביט קצר ומוזר, שכותרו בנוי כיקינטון בדולח שקוף, סגלגל מעט. לא
ברור, מדוע מחזיקה המנהלת את החפץ דנן, ולמה הוא משמש, אולם מיס נוריץ' מעולם לא
סיפקה הסברים, בוודאי שלא לאחת התלמידות.
המשרד מוכר למדי לתלמידות הפנימיה, ולא חביב
עליהן כלל וכלל; לכאן מובאת כל תלמידה שהתקבלה, לראיון פתיחה ארכני, עליו מקפידה
מיס נוריץ' בדקדקנות מפליאה; צורת הראיון משתנה ממקרה למקרה, ולפי הדעה הראשונית
של המנהלת על התלמידה החדשה. עבור בנות שנוריץ' אינה מרוצה מקבלתן, הראיון לובש
צורה מאיימת ומשפילה למדי. למשרד זה, בין היתר, גורר רב-השרתים האר זאקס תלמידות
שנתפסו במעשים חמורים, לעמוד שם למשפטה של המנהלת; לא פעם, נשמעים משם קולות של
צרחות ובכי, כאשר פוסקת נוריץ' עונש מלקות, וזה מבוצע מיד בידי רב-השרתים הנלהב.
המגדל הישן: מעל מבני הכיתות, נישא לגובה מגדל אבן עגול
ועתיק-יומין, חריג במראהו יחסית למבנים החדשים והמצועצעים של פנימיית היובורן;
המגדל, הנישא לגובה של כ-100 מטרים מעל פני הקרקע, הינו המבנה העתיק ביותר
בפנימיה; הוא בנוי מלבני בזלת כהות וקודרות, ומכיל שישה מפלסים המחוברים זה לזה
במדרגות מתפתלות, שכני ארד מוזרים ניצבים לידם; המפלסים מכילים מאות חדרים, רובם
כמעט ואינם בשימוש, והאור עמום וחלש, משום שהחלונות צרים מאד, ורובם אינם גדולים
בהרבה מחרכי ירי. הדלתות כבדות, חורקות באורח מטריד, והאוויר עומד וקודר.
עד שנת 2415 לספירה (כאשר הושלם השיפוץ המקיף
באחוזת היובורן), היה המגדל בשימוש מרובה על-ידי הפנימייה; רבות מכיתות הלימוד
והמשרדים שכנו בתוכו, והאווירה הקודרת, כמו גם השמועות על מפלסים סודיים ומרתפים
שהכילו זוועות מימי הבעלים הקודמים, שימשו חלק קבוע מן האווירה; המגדל ניחן, בלא
ספק, ברשת של מנהרות חפורות עמוק, שחלקן התגלו בנסיבות לא מלבבות בשלהי המאה
הקודמת, כאשר התגלו פשעיו של המורה סטיוארט ארץ', ששעבד, אנס וגרם למותן של שלוש
מן החניכות, והשתמש לצרכיו במרתף עינויים סודי. חשיפת הפרשה פגעה קשות במוניטין של
המוסד, והיוותה דחיפה רצינית לשיפוץ המקיף שנעשה בו.
כיום, מרבית המגדל אינו בשימוש רב; הוא מכיל עדיין כנסיה ישנה לאלים קודור
וקורוונט (בעוד לאלים היותר פופולריים נבנו קפלות נאות ליד המשרדים), מספר חדרי אכסון
פעילים, ואת משרדו של רב השרתים זאקס, השוכן בקומת הקרקע; רב השרתים מתגורר כאן
דרך קבע, ומשכן כאן את כלביו האימתניים; החניכות מספרות בלחישה, כי ישנה סיבה לכך
כי רב השרתים הקיידרהרצי אוהב את המקום הזה, ונפוצים בקרבם סיפורים על כך כי הוא
מכיר היטב את המרתפים הישנים, ומאכסן שם את השוטים ושאר החפצים המפחידים שלו... או
גרוע יותר. התלמידות אוהבות להפחיד את הצעירות ביניהן בסיפורים, כי זאקס עשוי
להעלים מפרות משמעת קשות במיוחד אל תוך מרתפי העינויים של "דאס
אוברלאנד", ומשם הן אינן חוזרות יותר.
המקום הנוסף המצוי בשימוש רב עדיין הוא המפלס
העליון של המגדל; שם, נמצא אולם גדול ששופץ מספר פעמים, ובניגוד לשאר חלקי המגדל,
ניחן בחלונות גדולים, מעוטרים בויטראז'ים ססגוניים, שנתמרו לכאן מכספי בית המלוכה;
כאן, שוכן אולם הנשפים של אחוזת היובורן, המשמש לחגיגות סיום השנה וארועים משמחים
אחרים. האולם הוא מקום יפה, אף כי מוזר בשל הלבנים העתיקות והריהוט בסגנון עתיק
הממלא אותו, שונה לחלוטין מהסגנון המצועצע המאפיין חלקים אחרים בפנימיה. לאורך
הקירות פורחים עציצי ורדים סגולים מוזרים שהובאו לכאן מאיים רחוקים, וקסם או אמצעי
אחר גרם להם לגדול ולהפוך ריחניים באורח מדהים, וכן לשלוח זמורות המטפסות לאורך
הקירות, מקיפות את הקנלדברות וכני הלפידים, ויוצרות הרגשה קסומה, או
"פייתית" (Fairy-like),
כפי שמנסחות זאת תלמידות צעירות ונלהבות.
האיזור הסגור: מחוץ לחומות הפנימיה, בין בסיסו התחתון של
"טרפז היובורן", לבין "זנב המתחם", מצוי איזור מגודר, בו
משמימות עדיין חורבות של מבנים הדומים למגדל בסגנונם וצורתם; אלו הם יתרת מבני
פנימיית "דאס אוברלאנד", שלא שוקמו מעולם, בין היתר בשל אמונה תפלה
נפוצה ברובע, כי הם רדופי רוחות, וקללת מכשפי אחוות המוות שנטמנו שם תיפול על ראשו
של מי שיעז להרוס את המקום. בימים עברו, פעלו שם פונדקים מפוקפקים, שהיו מוקד
למעשי פשע אכזריים וסיפורים מצמררים, עד אשר נעלו ה-Emperial Wizards את המקום בלחשי נעילה
חזקים, שמונעים מבאי הרובע (ומחניכות סקרניות) להכנס אליו ולחטט בו. חרף זאת,
שמועות בפנימיה מספרות על אורות מוזרים הנדלקים בחלונות מפעם לפעם בשעות לילה
מאוחרות, ושאר תופעות מפחידות שאינן בגדר הטבע.
כמה מהמבנים הישנים והקטנים יותר בפאתי ה-"דאס אוברלאנד" נמצאים כיום
בשטח "זנב המתחם", ושופצו לחצאין בכדי להפוך לאוורות ומחסנים, ושאר
מבנים המיועדים לצוות המשרתים הגדול של הפנימיה. הכניסה לחניכות למתחם
"הזנב", המהווה את איזור המחסנים והסדנאות של הפנימיה אסורה בהחלט,
וגוררת אחריה עונשים כבדים. זאת ועוד; השם הרע שיצא למקום, בשל הקרבה לחורבות
הסגורות, הינו מקור לא אכזב של סיפורים מפחידים, המרתיע את רובן הגדול של החניכות
אף מלחשוב על כניסה לשם, קל וחומר לאחר רדת החשיכה; צ'יזבטים על משרתים שהשתגעו
ושרו שירה קיידרהרצית אפלה כשסכינים שותתות דם בידיהם, ושאר סיפורים דומים נפוצים
מאד בקרב החניכות, ומהווים מקור לא-אכזב למתוח ולהפחיד את הצעירות שבחבורה (ומדי פעם,
לשמש גם כ"מבחן אומץ" הנהוג מפעם לפעם בחוגים היותר בעייתים ונועזים של
החניכות).
החורש המזרחי: חלקה המזרחי וחלקה הדרומי של הפנימיה שונים
לחלוטין מן היתר; בחלקים אלו צומח חורש צפוף ועתיק יומין, אשר ככל הנראה היה כאן
שנים רבות לפני הקיידרהרצים וה"דאס אוברלאנד"; זהו איזור צפוף של עצי
מילה זקנים, שגזעיהם מעוטרים בחזזיות אפורות ומטפסים; הנתיבים העוברים בחורש הם
מעטים וצרים, ורבות בו פינות המסתור, בה יכול אדם בודד לשהות שעות על שעות לפני
שיגלו אותו. זאת ועוד; דבר מה במקום זה גורם לכלביו של זאקס להרתע ממנו, דבר אשר
הגביר את האטרקטיביות של המקום בעיני רבות מחניכות הפנימיה שרצו להתבודד, או לעסוק
בפעילויות אסורות (כגון לנסות ולטפס על החומה המזרחית, ולהמלט משם לבילוי לילי
ברובע הטיילת). המנהלת אינה מאוהבת, בלשון המעטה, במקום זה, ודיברה לא פעם על
הסרתו או דילולו, אולם משום מה, אולי בשל הוראה שקטה שקיבלה מגבוה, ויתרה על
הרעיון עד-מהרה.
בלב היער, מצוי מבנה אבן כבד, חד-קומתי, אשר
שימש ככל הנראה כמועדון מסוג זה או אחר בזמן ה"דאס אוברלאנד", ולצידו
צריח אבן קטן, סדוק ומתמוטט למחצה, אשר הכניסה לשניהם, מטבע הדברים, אסורה בתכלית
על החניכות. היום, משמש המועדון העתיק בעיקר כמחסן לדשנים, חביות של אבקת אקלריינט
לבערה, ושאר חומרים אשר לדעת המנהלת והאר זאקס, ראוי כי ישמרו חתומים, הרחק מהישג
ידן של התלמידות. הדלתות והחלונות מוגפים ונעולים, והמפתחות טמונים עמוק בכספתו של
רב השרתים.
האגם והמדרגות הישנות: בקצה הדרום, מזרחי של החורש, מדרום למבנה
הכיתות, נמצא אגם טבעי מוזר וכהה, השונה בתכלית מהאגמים המלאכותיים המצועצעים של
הגן. זהו מקום מוזר, מוקף אגמונים גבוהים, ובתוך מימיו הקרים, שמוזנים אי-כה
על-ידי מעיין תת-קרקעי לא משתכשכות חיות מחמד; כמה מהתלמידות נשבעו, שראו צלופחים
גדולים שוחים במקום בשעות החשיכה; סיפורים מוזרים אחרים נסבו על אורות זעירים
המנצנצים מעליו, ואז דועכים. כך או כך, על התלמידות נאסר להתקרב אל המיים הכהים
לאחר חשיכה, מאז ארוע טראגי שארע לפני שנים ספורות, בו נמצאה אחת התלמידות
הצעירות, מלאני היל, צפה במיים בבוקר כשהיא מחוסרת רוח-חיים; הגרסה הרשמית היתה,
כי נתפסה בזרם בוגדני ונגררה למעמקים, אף כי בפנימיה לא פסקו שמועות על כך כי
למעשה התאבדה, והיו שהזכירו בלחש את רוח הרפאים של ארץ' הסוטה, שאולי עודה מרדפת
את היובורן בחשכה. לא הרחק מגדתו הדרומית של האגם, קבוע בחומה הדרומית פשפש נעול
היטב, שמעברו השני יורדות מדרגות אבן צרות ומסוכנות הנצמדות לצוק הקניון ויורדות
מאתיים מטרים למטה, לעבר אפיק ההיידראו הסואן, ועמדת משמר שכוחה השוכנת הרחק למטה,
וחולשת על האפיק; ממנה, ככל הנראה, יוצאת דרך חבויה בצל הסלע, העוקפת את רובע
הטיילת מלמטה, ומגיעה בסופה של אל משכנות הכורים הקודרים והעלובים של רובע הפחמים;
אין צורך להכביר מילים על כך, כי כל התקרבות אל הפשפש אסורה באיסור חמור, וזאקס
קושר שם כלבים דרך קבע בשעות החשיכה.
דמויות חשובות בפנימיה
המנהלת, מיס פטרישיה נוריץ': מיס נוריץ', כיום כבת 55, היא צאצאית לבית
אצולה זוטר, הקשור לענף צדדי של בית הלמינדון[3];
פטרישיה, או פטי, כפי שמכנות אותה חברותיה, היא אישה קצרת רוח ויהירה, הידועה
במשמניה העצומים; מידותיה הגדולות זיכו אותה בכינוי הלעג הלא מלבב "פטי שני
פרים". פטי ניכרת בפנים רחבות וסמוקות, שער בלונדי דליל בגון קש מאפיר, וקול
רועם שיכול להדהד מקצה אולם גדול ועד קצהו.
היא מחבבת לבוש פומפוזי, הכולל תמיד כובע תחרה רחב וענקי, עם עיטורים
יקרים, ושמלות מבדים קלילים ומשובחים, שמצליחות בדרך-כלל אך להבליט את מידותיה
העצומות. מזה שנים, סובלת מיס נוריץ' מהזעה מוגברת, שגורמים לה להראות (בעיקר
בעונת הקיץ) נוטפת מים, ויריביה נוהגים לרכל, כי היא מזכירה בהמה.
אין חולק, כי מיס נוריץ' היא בעלת השכלה רחבה
מאד, אולם לרוע המזל, היא גם בעלת דעות מוצקות מאד על הדרכים בהם צריכה ליידי
מהוגנת להראות, לדבר ולחשוב, והיא מנהלת את הפנימיה בהתאם; לרוע מזלן של החניכות,
הרי דברי הלגלוג הרבים על צורתה החיצונית של המנהלת משפיעים לרעה על מזגה, העכור
וקצר הרוח בלאו-הכי, ובעיות משפחיות קשות של שארי-בשרה (כולל שתי דודניות שהסתבכו
קשות, כך אומרים) לא תרמו אף הן למצב. מיס נוריץ' בטוחה, כי יעודה וחובתה לשלוט
בכל דבר ועניין בחניכותיה, ולכן שכללה מאד את הרשימה הארוכה של חוקים, כללים
ואיסורים המוטלים בפנימיה. היא מאמינה בכל ליבה כי "חוסך שבטו, שונא
חניכתו", ופועלת בהתאם.
חרף יהירותה, הדרך בה היא משפילה תלמידות שנראות לה שלא מן המעמד המתאים להיובורן,
וחרף הבדיחות והלעג, הרי בסופו של דבר, כל המכיר את היובורן יודע, כי מיס נוריץ'
היא למעשה מנהלת מצויינת, חרף חסרונותיה הרבים. הישגיהן של הבנות בפנימיית היובורן
מעולם לא היו כה גבוהים, כמו בתקופת ניהולה, וכמו-כן, חרף העובדה כי היא אינה
מצליחה למנוע את מעשי הפרת החוקים וההברחות כפי שהיתה רוצה, הרי שהיא הצליחה למנוע
את אותה רעה חולה שפשתה בלא מעט פנימיות יוקרתיות אחרות: חדירה של אלמנטים רדיקלים
והתפשטות רבתי של שחיתות-מידות, סמים ופריצות אל החניכים או החניכות.
רב-השרתים, אריך זאקס (האר זאקס): רב-השרתים הקיידרהרצי, אריך זאקס, או
"האר זאקס", כפי שהוא מכונה בפי כל, הינו בערך בן-גילה של מיס נוריץ'.
בנעוריו, היה ככל הנראה קצין משמעת בצי הקיידרהרצי, ונפל בשבי ההידרוסטי בשנת
2407; כמו שבויי מלחמה לא מעטים אחרים, העדיף להשתקע בהידרוסט ולא לשוב לארץ
הולדתו לאחר התבוסה. את השנים העביר במגוון מקצועות, החל משומר-נמל, סוהר ועגלון
של שיירות מסחר בקו המסחר היידרקרון-וייטדון; מזה 12 שנים לערך, הוא משמש
כרב-השרתים והאחראי על המשמעת באחוזת היובורן, ואוכף בקפידה ובשקיקה את מדיניותה
הנוקשה של מיס נוריץ'.
זאקס הוא גבר צנום ומקריח, בעל עיניים חומות
קפואות למראה, וארשת חמוצה תמידית על שפתיו הדקות; הוא מרבה לרטון לעצמו כשהוא
מתהלך ברחבי הפנימיה, אגב שהוא מתנשם בקול שורקני ומחרחר (אלא אם כן הוא מתגנב או
עוקב אחרי תלמידות). זאקס אחראי על עריכת המסדרים, אכיפת תקנות המשמעת, לכידות
פורעות-חוק והענשתן, וכן מפקח במידה רבה על אבטחת הפנימיה, ומניעת פושעים ובריונים
(בין אם מפונדק "אש הדרקון:" המפוקפק הסמוך, או ממקומות אחרים). זאקס
הוא בלש מלידה, ונעזר במלאכתו בכלבים, בעיקר בכלב-זאב קיידהרצי אפור, עצום ומטיל
אימה בשם רולף; כלביו של זאקס, בעיקר רולף, מאומנים להריח סמים ואלכוהול, לעקוב
אחרי תלמידות המנסות להתגנב החוצה או פנימה, ולרתק אותן במלתעות פעורות לקיר, כשהן
צורחות ובוכות מפחד (אף כי הכלבים מאומנים היטב שלא לפגוע בהן פיזית). כלפי
מסתננים, כלביו של זאקס עדינים עוד פחות, ובשנים האחרונות קרעו לגזרים לפחות ארבעה
אנשים שניסו להסתנן פנימה בלילות.
חניכות הפנימיה שונאות את זאקס, ממש כפי שהוא מתעב אותן כעדר של פרחחיות נטולות
משמעת, שהיה צורך להצליף בכולן עד זוב דם בכדי לעשות מהן בנות-אדם; הן מדביקות לו
בלחישה את הכינויים "שארפירלהאר[4]
זאקס או "דאס לורג[5]",
ומתלוצצות כי הוא שריד מהפנימיה הקודמת, שאי-כה נשכח מאחור בעת שברחו הללו
מהידרוסט. התלמידות אוהבות לספר עליו סיפורים ורכילויות, החל מהדברים שהוא מחזיק
במרתפי המגדל (מכלבי שאול ועד שלדים של חניכות שהרגיזו אותו בשנים עברו, לפי טוב
ליבה ודמיונה של המספרת), וכלה בסיפורים על אכילת אדם ופולחנות אפלים שהוא עורך
במסתרים לאל טוטאנהאגן.
אולם, חרף המסדרים, הבילושים והעונשים (זאקס הוא מומחה בהצלפות, ויודע לשלוט בעשר
דרגות כאב שונות בעת ענישה[6]),
לא כלו מעולם הפרות המשמעת מהיובורן. כמה מהנועזות והערמומיות בתלמידות מצאו דרכים
לעבור על החוקים בכל הזדמנות, ואף מצאו דרכים להערים על הכלבים ואדונם גם יחד.
דברים אלו גורמים למיס נוריץ' כעס רב, ותכופות ניתן לשומעה רוטנת ליד שולחן
הברידג' בפונדק של מיס הינצ'רברידג', כי "הנערות של היום הולכות ומדרדרות,
אני אומרת לכן[7]".
סיפורים אפלים וצרות
סטיוארט ארץ': סטיוארט ארץ', שחי בשלהי המאה הקודמת, היה מורה
לאומנות שהיה ככל הנראה מכור לאופל ולתענוגות סאדיסטיים; הוא הכיר היטב את מרתפי
הפנימיה, כולל מרתפי עינויים סודיים שנותרו מן התקופה הקיידרהרצית; הוא היה בעל
כריזמה אפלה וסוחפת, והצליח לשעבד בגוף ובנפש מספר תלמידות, ולעולל להן דברים
איומים במרתף הסודי שלו, לאחר שגיבש אותן למעין קומונה מיסטית-סודית. בסופו של
דבר, התאבדו שלוש מהחניכות; התעוררה שערוריה, בסופה נשברו חברות ה"קומונה"
הנותרות והודו בהכל. כאשר הגיעו שומרי המלך בראשות קוסם אימפריאלי לעצור את ארץ',
נמלט אל המערות העמוקות מתחת למגדל הישן והתאבד בתליה.
בשנים שלאחר מכן, הרבו החניכות לספר, כי רוחו של ארץ' (ואולי גם רוחות התלמידות
המתות) עודן מרדפות את המפלסים העתיקים, ותלמידה תועה המסתובבת לבדה לאחר חשיכה
עשויה לשמוע קולות מוזרים, ואולי אף להתקל לפתע בארץ', תלוי מאחד המשקופים ועיניו
דולקות באדום בעודו מנסה לאחוז בצווארה. הן נוריץ', והן המנהלות שלפניה יצאו
בשצף-קצף כנגד הסיפורים ("במוסדות מהוגנים אין אלמתים, נקודה!") והענישו
בחומרה את מי שנתפסה מפיצה אותן. אלא, שהשמועות לא נעלמו מעולם, במיוחד לאחר שבשנת
2411 לסה"ה (לפני 29 שנים), נמצאה אחת התלמידות מוטלת מתה במסדרון ליד מרתפי
המגדל, כשסימני חנק על צווארה.
מאגר המיים הסודי: סיפור אחר על המעברים העתיקים, מדבר על דרך מילוט סודית
שחצבו הקיידרהרצים, אשר מוליכה אל מערת נטיפים ענקית בעולם התחתי, שבמרכזה מאגר
מיים אפל ומוזר, המזכיר במעט את האגם של הפנימיה, אולם עולה עליו בהרבה בגודלו
ואימתו. השמועות מספרות, כי הקיידרהרצים היו משתמשים בדרך זו בכדי להוביל עבדים אל
בארדרוקה (Bardrouka)
האגדית, שוק העבדים העצום של העולם התחתי, הנמצא אי-שם, לא הרחק מהיידרקון.
סיפורים אחרים דיברו על איים מהם צומחים גבישים אפורים, הפועמים באור קלוש, ועל
יצורים מוזרים שמשמיעים קולות מפחידים המזכירים שירה מעורפלת. אלא, שאיש לא מצא את
הדרך הזו בעשרות השנים האחרונות, או לפחות לא סיפר לאיש, אם מצא.
מכת המבריחים: מזה שנים, טוענים מיס נוריץ' וזאקס בעקשנות, כי גורמי פשע
מנסים לחדור לפנימיה, ליצור קשר עם החניכות ולנצל אותן למטרותיהן. דבר זה לא הוכח
מעולם, חרף נאומים רבים וזועמים של מיס נוריץ', ומבצעי חיפוש וסריקה אינסופיים של
זאקס. אלא, שהפושעים והבריונים מן הפונדק המפוקפק שהוקם לפני שנים מספר בסמוך[8]
אכן מנסים מדי פעם בפעם לשוטט בסביבה ולארוב לקורבנות. זאקס ויתרת השומרים, מצידם,
עברו כבר לפני שנים לשיטה של "ירה תחילה וברר אחר-כך", ויש החוששים כי
כמה מהפושעים מכינים במסתרין מכת נקם, אשר תנחת על היובורן יום אחד.
אחוות השושן הלבן
בארבע השנים האחרונות, הפכה אחווה מוזרה לאחת
התופעות הבולטות ביותר בחייהן של חניכות היובורן; המדובר בקבוצה של חניכות, רובן
בנות אצולה, ורובן המכריע נאות ומוכשרות יחסית. תחת הנהגתה של חניכה כריזמטית בשם
גולדי פלינגטון, הקימו הללו אחווה, אשר ככל שחלפו שנות הלימודים (כיום חברות
האחווה מצויות בשנת הלימודים האחרונה), כך נעשו הקשרים ביניהן הדוקים יותר ויותר,
והחניכות סיפרו כי הן עושות טקסי גיבוש מוזרים, ומקשות מאד על מצטרפות חדשות
להתקבל לחבורתן.
הדעות על אחוות השושן הלבן חלוקות: רבות מהחניכות קינאו בהן וראו בהן מקור לחיקוי
ולהערצה, ומיס נוריץ' עצמה, שראתה בשמחה את ההישגים הגבוהים, הרוח החברית
והצייתנות שמפגינה החבורה כלפיה וכלפי המורים הותיקים, הצטרפה עד מהרה לחסידיהן,
ושיבחה אותן בכל הזדמנות. בהוראתה, החלו רוב המורים נותנים יחס מועדף לחברות
"השושן", ואף זאקס הונחה למעט להציק להן. מנגד, יש הטוענים כי מדובר
בבנות יהירות להחריד, המסוגלות למעשים מכוערים מאד כלפי חניכות העומדות בדרכן,
מעשים אשר מדי פעם בפעם גלשו גם לאלימות. אחרים הרימו גבה נוכח טקסי הגיבוש
המוזרים שלהן, וטענו כי חברות האחווה כרוכות יתר על המידה, כמעט באורח לא טבעי,
אחרי מיס פלינגטון הצעירה.
החל משלהי השנה הראשונה ללימודיהן, נפתחה מלחמה רבתי בקרב החניכות, אשר כמעט ודחקה
מאבקים מוקדמים יותר (כגון המאבקים בין בנות האצולה הותיקה לבנות המתעשרים
החדשים). את המלחמה פתחה קסוריניאה ריילור, בתה של הולקירי אליריה מרובע היסמין,
אשר נשלחה ללמוד את דרכיה של ליידי הידרוסטית באחוזת היובורן (ובהיותה ואלקירי,
זכתה ליחס מסויים של יראת כבוד מחלק גדול מהמורים), ואליה הצטרפו מאוחר יותר רובין
סילקברידג' הצעירה, בתו של הלורד מאחוזת האמפלי (ע"ע), ולוסי סופטקלאוד, ביתו
הצעירה של מעצב האופנה הידוע מרובע המשי. המאבק התנהל, לסירוגין, במשך כל שנות
הלימודים, וכלל מעשי הפללה הדדיים, הצקות, קטטות, הפצת שמועות ועוד כהנה וכהנה;
חרף העובדה כי מיס נוריץ' ומרבית המורים עמדו כמעט תמיד לצד גולדי ו"אחוות
השושן", הרי שהמתנגדות סירבו להכנע... אולי בשל כח רצונה החזק של קסוריניאה
שעמד מאחוריהן.
חזרה
אל תאור רובע הטיילת (גרסה ישנה)
חזרה אל דף
המבוא של האי ההידרוסטי
חזרה אל אינדקס
הארצות של קלדאריה
כתב וערך: גדעון אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.