אינדקס הארצות של קלדאריה
בית המשפט של הוד-מלכותו הינו המוסד השיפוטי
העליון של האימפריה ההידרוסטית כולה, ומשמש במספר תפקידים: ראשית ובעיקר, הוא
הערכאה המוסמכת האחראית על השיפוט בעיר הבירה היידרקרון; שנית, הוא ערכאת ערעור
ופיקוח על שופטי המחוזות והשופטים הצבאיים השונים ברחבי הידרוסט בפרט והאימפריה
בכלל, ושלישית, הוא הבורר והמכריע בחילוקי דעות שלטוניים בין המלך, האצולה
והפרלמנט, הנוגעים להפעלת סמכויות הגופים השונים המנהלים את הידרוסט.
בית המשפט העליון כולל אחד-עשר שופטים, הממונים
לתפקידם לכל חייהם בידי המלך, בדרך-כלל לפי הצעותיהם של המשנה למלך, הפרלמנט ונשיא
בית המשפט העליון, ובאישור הפרלמנט.
בית המשפט העליון של הוד-מלכותו מונה אחד-עשר שופטים, בעלי תפקידים שונים,
כדלקמן:
זקן השופטים של הוד-מלכותו (וגם ה-Duke of jutice), משרה שוות-ערך לתואר דוכס, המקנה את מעמד
בכיר השופטים וראש מועצת הערעורים המלכותית, וכן סמכויות שונות אחרות הנוגעות
לניהול המערכת השיפוטית, כולל השפעה עצומה על מינוי שופטים בערכאות נמוכות.
Counts of Emperial Justice (2
שופטים): משרות שוות-ערך לתואר רוזן; שופטים אלו יושבים, לצד זקן השופטים, במועצת
הערעורים המלכותית.
הלורד-המפקח של שופטי הוד-מלכותו: (The Lord proctor) שופט מפתח שמשרתו שוות ערך לזו
של רוזן, שתפקידו לפקח על השריפים והשופטים הנודדים במחוזות הידרוסט, ועל חלק גדול
מהשופטים הצבאיים (כולל חלק משופטי הקולוניות, ולא כולל שופטים צבאיים), הוא בעל
תפקיד המפתח במינוי והקידום שלהם, לצד זקן השופטים. הוא שופט לבדו בחלק מהערעורים
עליהם, ובערעורים עקרוניים יותר הוא יושב בראש מועצת הערעורים המלכותית, במקום זקן
השופטים.
שופטי המחוזות של הוד-מלכותו (5 שופטים): חמישה שופטים, שכל אחד מהם מופקד
כשופט ממונה על מחוז אחר בהיידרקרון. שופט מחוז משמש כדן העליון של המחוז, וערכאת
ערעור על שופטי משמר העיר והחלטות ראשי הרבעים. לעיתים, הם נקראים לשבת גם במועצת
הערעורים המלכותית, כאשר יש צורך בהרכב מורחב, או כאשר יש צורך להחליף את אחד
השופטים הקבועים. פסקי הדין שלהם, בתורם, נתונים לפיקוח מועצת הערעורים המלכותית,
בהרכבה הרגיל.
The Ancient Court: כולל את כל הרבעים
החקלאיים בדרום העיר, מלבד רובע קודור האוטונומי ורובע הברקים (הנמצא באחריות ה-Imperial Wizard), לפני מאות שנים, הוסף
לתפקיד זה גם אחריות על האחוזות הגדולות מחוץ לעיר, דבר שמהווה כיום מוקד מריבה
ומחלוקת גדולה.
The Royal Port Courtyard:
חרף השם המפואר, מחוז זה אינו כולל אלא את רבעי הטבעת האפורה, מלבד רובע הארובות.
Prince Andrew's Court:
בית המשפט של שער אנדרו, אחראי על כל הרבעים מחוץ לחומות, מלבד בתי המשפט הצבאיים
האוטונומיים של הצבא והצי.
The Royal Wagecourt: בית משפט חדש יחסית,
שמפקח על רובע הארובות ורובע המשי.
The Golden Courtyard: בית המשפט של העיר
העילית, כולל רובע הטיילת ומלבד רובע המשי.
הרשם המלכותי (The Royal Registrar): השופט שנחשב בעל התפקיד הזוטר ביותר, אולם
למעשה בעל כח רב; הרשם אחראי על ניהול אינספור ענייני פרוצדורה, החל ממועדי
דיונים, סיוע לזקן השופטים לקבוע הרכבים, שיפוט בטענות טכניות של עורכי-דין, העברת
פסיקה אל רושמי המגילות המלכותיים, ועוד.
שופטי הוד-מלכותו דהיום
הערה: אלו
הם תאורים קצרים, הנותנים פומבי לרושם החיצוני ולדעה הנפוצה על השופטים השונים.
תאורים מורכבים יותר ינתנו מאוחר יותר, אם וכאשר יועלו לאתר סיפורי דמות מפורטים של
שופטי הוד-מלכותו.
זקן השופטים, הדוכס ג'פרי הלמינדון: הלמינדון הישיש נודע במשך עשרות שנים כמלומד
מהשורה הראשונה, תחילה פרופסור נכבד באקדמיה של סילברפורט, דיקן הפקולטה המלכותית
למשפטים, ואחר-כך כשופט תקיף שאינו מפחד מאיש. נודע תמיד במימרתו, כי החוק אינו קד
בפני איש, ולא פעם הובילו אותו עמדותיו למאבקים חריפים מול חלק מהנסיכים ופקידי
הכתר, ובעיקר מול מתעשרים חדשים, לגביהם קבל זקן השופטים מאז ומעולם כי הם סבורים
כי משבאו הקולוניות התייתרו החוק והצדק. נודע, בין היתר, בעמידתו האיתנה אל מול
דוכס פארנס (אחיו של המלך, הכרוך בעסקים מפוקפקים), "ביל הזקן" ואיל
השדות הרברט סימקין.
מלבד עיסוקיו הפרקטים, הלמינדון נחשב כמומחה הגדול בהידרוסט לדיני חוזים ודיני
משפחה, ואף לפרקליט ממולח קשה לרמותו - אף כי הקפדתו המדוקדקת על לשון הדין והפרדה
(לא פעם) בין חוק לצדק גרמו לו מדי פעם בפעם להוציא פסיקה אשר נראתה כלפי חוץ
כפורמליסטית ולא צודקת, או שאפשרה לכמה מרבי-הנבלים של עיר הבירה לחמוק מעונש, בין
אם מחוסר ראיות או מסיבות אחרות.
כעת, מלחשים בעיר כי השופט, שקרב ליום הולדתו השמונים, התעייף ורוצה לפרוש,
דבר אשר עשוי להצית מלחמת ירושה לשמה בין עמיתיו השונים.
חבר מועצת הערעורים המלכותית, הרוזן הארולד
פיצ'רהאל-קרווסווינד: שופט בן
75 לערך, המזכיר לרבים מומיה חנוטה שכח זה או אחר מאפשר לה להתנועע באיטיות באולם
המשפט; אדם רזה וכמוש, בעל אניצי זקן דלילים ולבנים ועיניים בולטות וזועמות. לפני שנים
רבות, נחשב למומחה בדיני חובות ופשיטת רגל, אולם הוא התעייף ונשחק כליל כבר לפני
שנים ארוכות. הרוזן פיצ'רהאל ידוע לשמצה, בכך כי הוא מקפיד על כל פסיק ופסיק
בפרוצדורה עד אבסורד, ונראה כאילו הוא מחפש כיצד לגרום לאי-צדק בשל פרשנות מיכנית
של הסעיפים המיושנים והקטנים ביותר בדין.
"אני לא יודע את מכנה הפרקליט המלומד צדק" הוא נוהג לומר בקולו הסדוק,
החלש "אני מכיר את הפרוצדורה שנקבעה בצו הוד-מלכותו, לצערי הרב, הערעור אשר
לפנינו אינו עומד במצוות תקנה 434, קו נטוי ג'..."
חברת מועצת הערעורים המלכותית, הרוזנת לינדה (לינדיס)
סופטקלאוד: לינדה, שבילתה
שנים רבות בקרב העלפים של קלסילדי ובבית הספר המאגי סילברגלאו שברובע הברקים, הינה
למעשה אחותו הבכירה של מעצב הבגדים הנודע לורד אלכסנדר סופטקלאוד, אלא שהיא ניתקה
מעסקי משפחתה לפני שנים ארוכות, והקשר שלה עימם רופף למדי.
לינדה היא אשה נאה, שקסמיה אפשרו לה להראות
צעירה מכפי גילה האמיתי (מתקרב ל-60), היא אשה פיוטית ורומנטית, בעלת חולשה מיוחדת
לבלדות קיידרהרציות ארוכות וחצי-מיסטיות, אשר יכולות להכניס אותה לאקסטזה רגשנית
של ממש (דבר שאנדרו סולפה ופרקליטים ערמומיים אחרים יודעים היטב). היא נחשבת, בין
היתר, למומחית הגדולה של בית המשפט בכל האמור בדיני כהונה ומאגיה, וכן בכל האמור
בזכויות יוצרים ודיני השכלה גבוהה. היא ידועה הן ברגשנות, והן בהיותה אישה רכה
מאד, שקל לעורר את רחמיה, ולבקש ממנה "לתת עוד הזדמנות". דבר זה מביא
אותה לא פעם להיות בדעת מיעוט במועצת הערעורים, מול זקן השופטים והרוזן
פיצ'רהאל-קרוסווינד, שמתעב אותה בכל ליבו. היא אוהבת מאד לכתוב פסקי דין ארוכים
ופיוטיים המכילים קטעי שירה או משפטים בקיידרהרצית עתיקה, שמעטים מלבדה מסוגלים
להבין.
הגבירה המפקחת של שופטי הוד-מלכותו, הרוזנת הלגה
רוזנר: הלגה, כיום בת 45
לערך, נולדה במחוז מונטפיוראנץ בקיידרהרץ, והחלה את הקריירה שלה כרופאה צבאית
ואחר-כך תובעת צבאית בצבא רפובליקת הסוחרים של יוברט; לאחר שהבינה כי חסידי
טוטאנהאגן עומדים לעלות לשלטון, נמלטה ממולדתה והיגרה להידרוסט. שם, התפרנסה למחייתה
כפרקליטה, ולאחר מכן כשופטת-נודדת במחוזות הידרוסט; מספרים עליה, כי מדי פעם בפעם,
נטלה חלק גם בעניינים אחרים, כשהיא מנצלת את כשרונה הלא מבוטל בחרב.
לפני כשנה, מונתה בידי לורד הלמינדון לבית המשפט העליון, לאחר ויכוח סוער בפרלמנט
- באשר רבים מחברי הבית רתחו מזעם על עצם הרעיון למנות קיידרהרצית למשרה רמה
כל-כך. תרמה לכך העובדה, כי רוזנר היא מאמינה אדוקה בקריגנסדורף, ואינה טורחת
להסתיר זאת. לעיתים קרובות, היא משלבת קטעים מכתבי הקודש הללו באמרותיה ובפסקי
דינה.
השופטת רוזנר היא אשה שקטה, ישרה ועניינית,
בעלת הבנה עמוקה ומהירה; היא נחשבת כמומחית בפלילים ובדיני רשויות המנהל. היא אינה
מרבה לדבר ולהתווכח עם עורכי-הדין, אולם אפילו הערמומיים ביניהם מוצאים, כי קשה
מאד להטעות אותה. בבית המשפט, היא מיודדת מאד עם השופט אדוארד הוקריץ' והשופט הגמד
ראגור יד-ברזל (ולמעשה, היא אחת היחידים המסוגלת להעיר לו בתחומי מומחיותו בלא
לגרום לו לפרץ זעם). כמו כן, היא מקיימת קשרים הדוקים עם הרוזנת סופטקלאוד, שמנסה
תמיד להעזר בה בכל הנוגע לתחביבי השירה הקיידרהרצית שלה, דבר שרוזנר אינה אוהבת
במיוחד, אולם סובלת אותו בשקט. רוזנר הקימה עליה אויבים רבים בפסיקתה נטולת
המשוא-פנים; בעיקר מדובר באנשיו של ביל הזקן מפארנס, שפוחדים ממנה ומהתערבותה
בענייניהם, ובמידה רבה גם הנציב מק'הויסט מהצפון, באשר רוזנר הורתה לפתוח שוב
חקירות שונות על הדרכים בהם השתלט על אדמות ונכסים במהלך כהונתו.
Lord of the Ancient Court
- השופט ג'אור קינגספילד:
ג'אור, שמונה לפני כשנתיים, לאחר פרישתו של שופט זקן ומנומנם שכמעט ולא הורגש בחיי
המעשה, היה איש צבא וממשל במשך למעלה מ-20 שנים. הוא גברתן גבוה, בעל מזג סוער
וסבלנות מעטה, במיוחד לנוכלים שמרבים לקשקש דברי-מליצה שמשעממים אותו. כאשר הוא
במצב רוח טוב, לעומת זאת, הוא עשוי להתפרץ בצחוק רועם או לספר בדיחות (לא תמיד
בטעם טוב ומעודן) לפני הצדדים ועורכי דינם הנדהמים.
ג'אור, שפרש מהמנהל הקולוניאלי בגלל ריב ארוך
עם מזכיר המושבות והגנראל פירס, אוהב לשפוט ישר ולעניין, ובתפקידו כאחראי על השיפוט
ברבעים החקלאיים, הספיק להרגיז אנשים רבים, ולהתיידד עם מעט אחרים, כגון סר
ברייטון הידוע. בתפקידו כשופט בענייני אחוזות, הספיק להסתסכך לא מעט, כאשר הטיל על
משפחת סילקברידג' מאחוזת האמפלי קנס כבד בשל תרגיל מס לא מוצלח ונסיון השתלטות על
קרקע ציבורית, והשליך את לורד אדוארד סילקברידג' הצעיר למעצר לשלושה ימים, בגין
התחצפות לבית המשפט. כמו כן, הוא מסוכסך מאד עם השופט זורנהאם-רוזבי, שופט העיר
העילית שחומד מאד את תחום האחוזות, ומנסה להעבירו לסמכותו (בתמיכתם הנלהבת של
משפחת סילקברידג' ומשפחות אחרות, שנכוו לא מעט מהשופט קינגספילד).
Lord of The Royal Port Courtyard - השופט ארנולד גראונר: רבים תהו, כיצד מונה
ארנולד גראונר, שלא היה אלא פרקליט בינוני, ולאחר מכן שופט מחוז כושל למדי במחוז
פארנס הדרומי; הפתרון מצוי, ככל הנראה בספר פרוצדורה מהודר שכתב 'במשותף' עם לורד
פיצ'רהאל-קרוסווינד הזקן[1],
אשר גרם להלה לערוך מלחמה שלמה למען מינויו לבית המשפט העליון.
כעת, משמש גראונר כשופט האחראי על רבעי הטבעת האפורה, ועד-מהרה החל נודע לשמצה
כאדם מושחת עד היסוד; במיוחד, מדובר בדרך בה הוא דוחה תביעות של אנשים עניים כמעט
בלא נימוקים, ומטה את הדין לטובת ידידיו הרבים: החל בסימקין ואנשיו, וכלה בחברי
הסיעה האימפריאליסטית, אליהם הוא מתחנף ונשרך בעקבותיהם בארועים רשמיים, כשהוא
שופע חיוכים מזוייפים. עד מהרה, עלה בידו להסתכסך על סמכויות הן עם השופט הוקריץ'
ובעיקר עם ראגור יד-ברזל, באשר הוא שוטם אותו על העובדה כי רובע הארובות הוצא
מתחום שיפוטו (ואי לכך, גם דרך מצויינת לעשות טובות לחבריו העשירים). בפסקי דינו,
הוא מרבה להתחנף אל לורד פיצ'רהאל ולצטט את אמירותיו תוך שהוא מעטיר חנופה ושבחים,
דבר העוזר לו למדי כל אימת שפסקי דינו המפוקפקים מגיעים למועצת הערעורים; פיצ'רהאל
הזקן, שרואה בו את בן חסותו, מתייחס להתקפה על גראונר כמעט כאל התקפה עליו, ועושה
כל שלאל ידו בכדי שערעורים כאלו לא יתקבלו.
Lord of Prince Andrew's Court-
השופט אדוארד הוקריץ': השופט
הוקריץ', בן לשושלת אצולה עתיקה ממערב הידרוסט, נחשב לאחד השופטים המלומדים ביותר,
ומתמחה בעיקר במשפט פלילי. הוקריץ' הוא ברנש שנון, מפוקח ועקשן, ששם לעצמו מטרה
מזה שנים רבות "לעשות סדר" במחוז השיפוט שלו, ואי לכך, מטיל אימה על
אוכלוסיית הפושעים המקומית, ובעיקר על אנשי משמר מושחתים, מן הסוג המצוי בשפע בעיר
הבירה. הוא נודע ברבים בכושר האבחנה המדוייק שלו, המלווה בלשון עשירה ושנונה, ששמה
לא פעם פרקליטים מנופחים (ומספר פעמים, אף את אנדרו סולפה המפורסם עצמו) ללעג
ולקלס.
הוקריץ' עצמו, שלמד מעט מאגיה הרמטית בנעוריו, נראה ומתנהג כג'נלטמן ברמ"ח
אבריו, ויש לו קשרים רבים עם אנשי הסיעה השמרנית בפרלמנט, מלומדים באקדמיה
ואנשי-כח אחרים, מהסוג היותר ישן והפחות מושחת באימפריה. מזה שנים, הוא מנהל מלחמה
איטית וסבלנית כנגד "הג'נטלמנים השעירים" ועושי-דברם, ובמיוחד כנגד
גנראל זורסטון המושחת והאכזרי, מפקד משמר העיר; הוקריץ' רמז, כי לא יסתפק בפחות,
בסופו של דבר, מאשר הגנראל הנכבד מתנודד על עץ, פרס על מעשיו הטובים. הוקריץ' צבר
לעצמו שונאים לא מעטים בקרב העולם התחתון, והדבר התנקם בו, כאשר נספתה רעייתו
מייסי בתאונה מסתורית, אשר לוחשים בעיר כי אחד מיריביו (וככל הנראה, גנראל
זורסטון) ארגן אותה. הדבר מילא את הוקריץ' כעס, אולם לא שבר אותו; כעת, הוא מקדיש
את כל עיתותיו לתפקידו, ומספרים כי הוא בוחן פעולות שונות כנגד יריביו... גם תוך
חריגה מסמכויותיו ותפקידיו הרגילים כשופט.
Lord of the Royal Wagecourt - ראגור יד-ברזל: ראגור הוא גמד בעל שם מכובד,
שבמשך שנים שימש כארכיטקט ומהנדס ראשי בעיר גמדים בעולם התחתי, ולאחר מכן גם
בהיידרקרון, עד שנפצע קשות במפולת בניין, ונאלץ לעזוב את עבודתו הקודמת. במשך
שנים, שימש כיועץ לשופטי בית המשפט העליון בכל האמור בדיני תעשייה ומכונאות,
שהצורך בהם הלך וגבר ככל שהתרחבה האימפריה והתרחבו סדנאות הענק ברוב הארובות.
בסופו של דבר, הוחלט כי יש צורך בשופט מיוחד שידון בענייני רובע הארובות והמשי,
ויהפוך למעשה לשופט המסחרי "מספר אחד" בהידרוסט. המשנה למלך, שהיתה
נתונה באותו זמן גם במשא-ומתן קשה עם הגמדים בעניינים אחרים, הציעה את מועמדותו,
וזקן השופטים הסכים לה.
מאז, משמש ראגור הזעפן והיבש כשופט בית המשפט העליון; באופן יחסי, הוא ממעיט
להתערב או לנסות לזכות בהשפעה על עניינים שהינם מעבר לתחומי מומחיותו, העוסקים
במכונות וסדנאות, סכסוכי ותאונות עבודה, אדריכלות וכיוצא באלו. לזעמו, גילה בדיעבד
כי מומחיותו גרמה לזקן השופטים לחפש דרכים להושיבו בדיונים על סכסוכי אסטטיקה
ובניה באחוזות של העיר העילית, דבר הדורש שמיעת טענות בנות שעות מצד ליידיס
פדנטיות וקשקשניות, וכיוצא באלו... דבר שלעיתים גורם לגמד הזקן לאבד את סבלנותו
לגמרי, ולהכריז מה הוא חושב על המקצועיות והאסטטיקה של המבנה הנדון בפרט, ושל
האדריכלים המלוקקים של העיר העילית בכלל. מלבד השופט גראונר, שמתעב אותו בגלל
רצונו לזכות ברובע הארובות, ראגור אינו מעורב בסכסוכים נוספים... אולם מספרים כי
הוא שונא מאד את עבודתו, וספק אם יחזיק מעמד בתפקידו עוד שנים רבות.
Lord of The Golden Courtyard - השופט סר ג'ורג' זורנהאם-רוזבי: סר ג'ורג'
השמן בעל הלחיים הסמוקות, ידוע מזה שנים ארוכות כמומחה גדול בדינים אגרריים (כמו
גם בענייני סוסים, יינאות ועוד מספר דברים שתרומתם השיפוטית מעטה). ג'ורג', אדם
גדול בעל חשיבות עצמית גדולה עוד יותר, משמש מזה כ-15 שנים לערך בתור השופט האחראי
על ענייני העיר העילית - החל מסכסוכי אצילים ובדיקת אמינותם של אילנות יוחסין,
וכלה בשיפוט של מסיגי גבול וגנבים שניסו לפרוץ לבתי אחוזה בתחום שיפוטו.
לסר ג'ורג' דעה טובה מאד על עצמו, ודעות מוצקות מאד על שאר העולם, שנראות
בלתי-ניתנות לשינוי; מעבר למומחיותו הרבה בדינים אגרריים ובאילנות יוחסין, הוא
משפטן בינוני למדי בדינים אחרים, ופרקליט מתוחכם היודע להתחנף עשוי להטות את דעתו
במהירות. שונאיו מכנים אותו בלגלוג "הבלון הסמוק" או "הבלון
הנפוח", ומפיצים עליו בדיחות וסיפורים ארסיים, הגורמים לו להסמיק ולהתנפח,
בעודו צונף בזעם ותובע טיפול במלוא חומרת הדין באלו אשר מעיזים 'לזלזל במעמד בית
המשפט העליון'. מזה שנים, מנסה סר ג'ורג' להרחיב את תחומי השיפוט שלו גם אל
האחוזות הגדולות מחוץ לעיר, דבר אשר יקנה בידו כח רב; אלא שעד כה, לא עלה הדבר
בידו. מסיבה זו, הוא מנהל מלחמה נזעמת בשופט קינגספילד, שלובתה בידי מספר הערות
מלגלגות בלשון צבאית שהטיח בו האחרון בפומבי. סר ג'ורג' מנסה להפעיל את השפעתו אצל
כל בעלי הכח שהוא מכיר, לנסות ו"לסלק את פרא האדם מן המוסד התרבותי והמכובד
שלנו, כולל, לכל הרוחות, הצלפה באחוריו הגסים!"
השופטת העליונה של נתיני הוד-מלכותו הצעירים -
השופטת דֶלינה בראמבל: דלינה
בראבמל, בת למשפחה עניה שעלתה לגדולה בעבודה של כ-30 שנה כשופטת נודדת ואחר-כך
שופטת צבאית בקולוניות, נחשבה עד לפני כמספר שנים לשופטת אפרורית ורצינית, המסוגלת
לעבודה קשה ושקטה בלא להסב תשומת לב.
אלא, שדבר-מה לא ברור לפני שנים אחדות גרם לשינוי מרחיק לכת באישיותה, הופך אותה
בהדרגה לפרובוקטיבית ופרו-רדיקלית להכעיס, שפסקה פעם אחר פעם פסקי דין שהביאו
לשערוריות; בתפקידה כשופטת הנוער הראשית (תפקיד המקנה לה אחריות כמעט בלעדית על
ערעוריהם של נאשמים עד גיל 16, ואחריות ניכרת על נאשמים בגילאי 17-21), הפכה
לפטרוניתם הנלהבת של הצעירים הרדיקלים, ופעם אחר פעם זיכתה אותם בדין תוך מתן
הצהרות מרגיזות. במיוחד, ידועה הדרך בה זיכתה כנופיית נערים שהפעילה תאטרון-עירום
מגעיל, שניצל נערות צערות להנאתם הבהמית של לקוחות הוללים מרובע הנצחון, כשהיא
מצהירה כי אין הכתר זכאי לכפות את דרך חשיבתו "המיושנת במקצת" על צעירים
חופשיים ונאורים. הפרשה גרמה לחברי פרלמנט לפעול להדחתה, אולם זקן השופטים סרב
לשתף פעולה, בין היתר בחשש כי הדבר יקנה, בהמשך, אף לגורמים פוליטיים אחרים (כגון
האולטרא-ימפריאליסטים) יכולת לרדוף שופטים שאינם נושאים חן בעיניהם.
דלינה היא אשה גוצה, בעל תסרוקת קארה נצחית, אפורה-בלנה, פנים צפודות במעט וחיוך
רחב (ומתנגדיה מוסיפים גם "חלול"); הצעירים הרדיקלים מכנים אותה בחיבה
"סבתא דלינה", וחיברו שירים לשבח ולהלל אותה. שמועות מספרות, כי דלינה
מושפעת מאד בידי שניים מנכדיה, שידועים למדי בחוגי הרדיקלים מן המעמד הגבוה,
ואי-מי הוסיף (דבר שהוכחש בזעם) כי דלינה עצמה נראתה בערב אביב אחד, בתחפושת,
נכנסת למועדון רדיקלי מפוקפק בליווית מאהב צעיר ממנה בכמעט ארבעים שנה.
הרשם העליון של הוד-מלכותו, השופט הלמר ראבסון: הלמר, אדם רחב בעל פנים מכורכמות, ידוע כאדם
מסוכן, ממורמר ובעל אופי בלתי נסבל. הוא לימד במשך שנים מספר באקדמיה למדעי המסחר,
ונחשב מומחה גדול לדיני תאגידים ותעשיה, אולם מסיבה מסתורית כלשהי, דווקא לאחר
שקודם לבית המשפט העליון, "תקעה" אותו יד מסתורית בתפקיד האפור והנחות
יחסית של רשם; דבר זה מילא אותו במרירות הולכת וגוברת, כאשר הוא רואה בעיניים כלות
כיצד 'חבורה של אפסים וממזרים בני-תערובת' מקודמת וזוכה לתפקידים בהם חפץ הוא
בעצמו.
את מרירותו הרבה שופך הלמר על הציבור הנזקק
לשירותיו; הוא ידוע כאדם מושחת וזועף, קל לרגוז ומרבה לצעוק ולהעליב. הוא סיגל
לעצמו מזה שנים רבות עמדות התומכות בסיעה הכלכלית, והלך והקצין אותן עם השנים. הוא
מרבה לחזור על המשפט של כוהן גלימרדון הבכיר, האב פיינגולד.
"Money talks, bullshit
walks", ובתוך פסקי דינו הוא אוהב לסגנן זאת כ"אי אפשר לעצור
את דהרת הקידמה, ועלינו לקבל זאת באהבה והבנה, גם כשהיא גובה מאיתנו קורבנות
מסויימים". הוא מתעב במיוחד את הגופים הנראים לו כ"אויבי הקדמה" -
בעיקר הקודוריאנים והאצולה המסורתית, ומנסה לנצל את מעמדו בכדי לפגוע בהם ככל
הניתן. בינתיים, מספרים עליו כי הוא הולך ומרבה בשתיה, ונכנס לפחות פעם אחת לקטטה,
או לשערוריה הכרוכה בחיי המשפחה שלו, בשל מזגו הרגזני ונטייתו ההולכת וגוברת אחרי
הטיפה המרה.
חזרה אל דף האינדקס של ארצות קלדאריה
כתב וערך: גדעון אורבך, 2003.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.
[1] קרי, הוסיף את שמו של השופט
הזקן לספר ככותב נוסף. הספר, לפי כל המבינים בדבר, הינו בינוני ומטה ברמתו, דבר
שלא הפריע לשניהם לערוך חגיגה שלמה לרגל יציאתו לאור.