האי והאימפריה ההידרוסטית
תושבים,
אמונות ודעות
|
|
|
משפחת ארקליירגלאו
מעמד: אצולה אגררית עתיקה שירדה מנכסיה.
סמל המשפחה: נץ כחול פורש כנפיים, מוקף במעגל שיבולים.
מבוא: משפחת ארקליירגלאו (Arkleirglow), היא דוגמא טיפוסית למשפחה עתיקה בעלת גאווה
ומסורת רבת-שנים, שלא הצליחה לשרוד את תהפוכות "עידן הממון" של האימפריה
המתחדשת, ואיבדה את מעמדה ונכסיה לטובת המתעשרים החדשים – ובמקרה זה, משפחת רידנברוק (רידן).
משפחת ארקליירגלאו, בעבר שליטים פיאודליים ואח"כ
בעלי קרקעות גדולים שאדמותיהם השתרעו על פני חלק ניכר של מחוז קלורן,
טוענת לעץ יוחסין שמגיע עד לתקופת הואלקיריות והמועצה
הלבנה, וממנו נובע גם שמה, אשר לפחות חלקו נראה כלקוח מואלקירין
עתיקה.
תעוד מוסמך אודות המשפחה קיים, לעומת זאת, אך ורק משנת
2050 לערך, וממנו עולה כי אחד מבני המשפחה קיבל זכויות "וכבוד נצחי"
מהכתר בעבור חלקו במאבק השחרור ההידרוסטי כנגד פלוגות
אחוות המוות ושאר עבדיו של האל טוטנהאגן. כך או כך,
משפחת ארקלירגלאו היתה שם
ידוע ומכובד במשך כל העידן החדש שבא לאחר השחרור, וכמה מבניה שימשו במשרות כבוד
ובפרלמנט של הוד-מלכותו הן בתקופת "ברית עלה הכסף" (תקופת עוצמתו של
מסדר סנט-קודור) והן בתקופת "החצר המרקדת"
שבאה אחריה. לפי אחת המסורות, נמהל במשפחה דמה של הפלדינית
העלפית המפורסמת הלניס ואל-הורקלור, דבר שסיפק למשפחה מקור לא אכזב לגאווה.
בתחילת המאה הנוכחית, לעומת זאת, איבד בית ארלקלירגלאו
את זוהרו; כמו בתי אצולה עתיקים רבים שהסתמכו על נכסים אגרריים,
לא עלה בידם להתאושש כליל מהמכות שנחתו עליהם במהלך מלחמות הרדיקלים, שלא לדבר על
השינויים הכלכליים המסיביים שנגרמו בשל הכיבושים ההידרוסטיים
המתרחבים, יסוד המושבות והאימפריה. האחרון בבעלי האדמות הגדולים, הרוזן ג'יימס
השלישי, ניהל אימפריה אגררית מיושנת, שהסתמכה על אמצעי
יצור מיושנים, והצטיינה בעיקר ביחסי אמון וכבוד מצויינים
עם האיכרים המקומיים, שרבים מהם שילמו לשושלת השלטת באורח בלתי סדיר, או לפי
"מנהגים מקומיים" ישנים שקשה היה לכמת אותן במדוייק.
"ג'יימס הזקן"
זכה אומנם לנקודות רבות בדעת הקהל המקומית, כאשר סירב להעלות את המיסים, נאבק
במדיניות האגררית היעילה וחסרת הרחמים שניסה משרד האוצר
של הוד-מלכותו לכפות עליו, וניסה לגייס דעת קהל בכדי להטיל מכסים על היצפי הסחורות הזולות שהגיעו בהמוניהן מהמושבות, אולם הדבר לא
הציל אותו, בסופו של דבר ("דם וגזל נוטף מהסחורה הארורה הזו, אני אומר.
תחילה, הם גוזלים צלם אנוש מילידים בדרום, הבריונים הנקלים – ואחר כך הם מספסרים
בעבודת העבדים שלהם, בכדי לגזול כבוד ופת לחם מהאיכרים שלי").
מאמציו של "ג'יימס
הזקן" הצליחו אך לדחות בשנים מספר את הבלתי נמנע; מצבה הכלכלי של משפחת ארקליירגלאו הלך והורע בשל היבוא הזול מן המושבות, שיטת
המיסוי הנוקשה של אוצר הוד-מלכותו, ופעולתם של מתעשרים חדשים וספסרי אדמות
ש"סימנו" את רכושן של המשפחות העתיקות. הקץ הגיע בשנת 2422; איל-ההון
הערמומי פרנסיס רידנברוק (רידן),
בנו של מורה פרטי שגורש שנים רבות קודם לכן מאחוזת ארקליירגלאו
בשל רומן עם אחת מבנותיו של ג'יימס, הפעיל את קשריו ו"רכש" את רוב חובה
של משפחת ארקליירגלאו מידי הכתר. מעט הפעלת לחצים
ותמרון כלכלי מחוכם, גרמו לחוב לתפוח עוד ועוד, ואפשרו לפרנסיס מדושן העונג להופיע
בפתח ביתו של ג'יימס הזקן, ובידו צו בית משפט המחרים את אחוזתו ואדמותיו, ומורה לו
להתפנות לאלתר. אומרים, שפרנסיס נהנה מאד מהנקמה במעסיקיו לשעבר של אביו, וארגן
עבור ג'יימס טקס השפלה שלם ומחושב היטב.
אותו יום קיץ לוהט של מאבק נואש, השפלה וסילוק, נחרט היטב בזכרונם
של כל תושבי המקום. תחילה, התפתחה מהומה, כאשר הרוזן הזקן קרא לשומריו בכדי
"לסלק את הפרחח וסוחר הביזה הנקלה", אלא שרידנברוק
חזר עד מהרה, מלווה בחיילים מצבא הוד-מלכותו. במהלך המהומה, התחולל אסון נוסף: אחד
מבריוניו של רידנברוק דחף את
אלכסנדרה, נכדתו בת ה-6 של הרוזן, שעשתה נסיון ילדותי להאבק על "החדר שלה", וזו התגלגלה במדרגות ושברה את
המפרקת. למותר לציין, כי מלבד קנס פעוט, לא שילמו פרנסיס ואנשיו דבר על התקרית,
שהוגדרה בבית המשפט כ"תאונה קורעת לב אגב ביצוע הדין".
משפחת ארקליירגלאו
הגאה הדרדרה באחת לעוני (באורח יחסי כמובן), עקרה לבית
קטן בפאתי היידרקרון ונאלצה להסתמך במשך תקופה על
הלוואות ומתנות מקרובי משפחה ומאצילים אחרים; ג'יימס הזקן לא עמד בהשפלה הכרוכה
בכך, בריאותו הדרדרה והוא מת באביב 2423, פחות משנה
לאחר העקירה.
משפחת ארקליירגלאו כיום: משפחת ארקליירגלאו מתגוררת כיום בבית מרווח יחסית בפאתי רובע
הטיילת, ומתפרנסת בעיקר מעסקי שיירות המסחר והפרדות שמנהלת קורדיליה
הזעפנית, רעייתו של סר סטיוארט ארקליירגלאו. עם זאת,
ולמרות השיפור במצבם הכלכלי, ניתן להתייחס אליהם לכל היותר כמשפחה השייכת למעמד
הבינוני-גבוה, ואשר רכושה כיום אינו אלא שביב קטן מהנכסים אשר היו מנת חלקם בעבר.
אפילו האווירה העומדת בבית שלוש-הקומות הגדול רחוקה מאד מזו של אחוזה אגררית שלווה. קורדיליה הינה
"המוציאה והמביאה", והשרתה על הכל את רוחה
הזעופה והסוערת. חלק ניכר מהחצר תפוסה בידי אורוות, סדנאות ומחסנים, ביניהם
מתרוצצים בעלי מלאכה, כולל חבורה גדולה וזועפת של גמדים עסוקים תמיד. הפטישים מכים
על הסדנים, הפרדות נוערות, וארגזים וחבילות מועברות בצעקות מכאן לשם (שלא לדבר על
הרעש שמקימה בעלת הבית עצמה), באופן שמרגיז תמיד את סר סטיוארט, שקובל כי "כך
לא ניתן לנהל חיים מהוגנים", וקובל כי הוא מתבייש שאורחים הבאים לסעוד על
שולחנם חייבים לראות את כל ה"אנדרלמוסיה הארורה הזו" בחצר (על כך הוא
זוכה לקיתונות רותחין בתמורה).
למרות תלונותיו של סר
סטיוארט, אין ספק כי מצבה של המשפחה אכן השתפר מאד, עד כי כך כי מדי פעם בפעם
(למרות החצר העמוסה והלא מסודרת) מסוגלים בני הבית להזמין אורחים מכובדים לסעודה
או מסיבת סלון, דבר שהחזיר להם כמה וכמה מכרים שהעדיפו "להוריד פרופיל"
לאחר עקירתם מאדמותיהם במחוז קלורן.
כאמור, העסק המרכזי של
המשפחה כיום הינו עסקה של קורדיליה, ועיקרו שיירות
שמורות ומלוות היטב של פרדות העוברות בנתיבי הסחר של העולם התחתון, בעיקר אל מכרות
הגמדים והעיר זיריק-זיגיל,
מעבירות סחורות ועורכות עסקאות. קורדיליה מתפארת בכך,
כי מאז החלה את עסקיה בעולם התחתי, לא הושמדה ולו אחת השיירות בבעלותה בידי ה-Drow של אייזידארן, ובשל
כשרונם הרב של האנשים שבחרה להעסיק (או מסיבה אחרת),
מצליחים הללו לחמוק פעם אחר פעם מהפושטים האכזריים של דארקמור.
לסר סטיוארט עסקים ועיסוקים משל עצמו, הכרוכים בקשריו עם ג'נלטמנים
כאלו ואחרים בעיר הבירה; פעם הוא משמש כיושב-ראש של מועדון מכובד המארגן תחרויות
של כלבים או סוסים גזעיים, פעם הוא מסייע ללורד פלוני בסידור אילנות יוחסין, ופעם
הוא כותב הקדמה לספר זכרונות מהודר של הרוזן אלמוני,
וכך הלאה. קורדיליה, מצידה, לא מעריכה במיוחד את
"העיסוקים המהוגנים" האלו, ורוטנת כי ההכנסות של בעלה "אם יש כאלו
בכלל", מכסות בקושי את חשבון השתיה שלו.
בית ארקליירגלאו – תאורי
דמויות מקוצרים
סר סטיוארט ארקליירגלאו (46)
סטיוארט,
בנו יורשו של ג'יימס הזקן, הינו גבר בעל הופעה מרשימה: שער כסוף, מצח גבוה, עיניים
אפורות וגוף רזה ובנוי היטב. סטיוארט נולד אל תוך דלת אמותיו של מעמד האצולה הישן,
וקיבל את חינוכו בהתאם. אביו התקיף ציפה ויעד אותו לקריירה צבאית, שבסיומה המוצלח
יעבור לנהל את אחוזות המשפחה. סטיוארט אכן שירת כקצין בחיל הפרשים, אולם מעולם לא
גילה מוטיבציה או הצטיינות יתרה, ונודע יותר כאיש חברה נעים – אך קל דעת, רודף
נשים ובזבזן חסר תקנה. סמוך ליום הולדתו ה-20, כאשר שהה בחופשה ארוכה באחוזת אביו
במסגרת החלמה מפציעה (2414), ערך התערבות מטופשת במסיבה, ולאחר מכן עשה מאמצים
רבים בכדי "להשכיב" את קורדיליה לונגקליף, בתו של מפקד משמר הרוזן. קורדיליה
דאז נודעה כנערה קשוחה ומוכשרת, אולם מאידך גיסא, מעולם לא הצטיינה במראה מצודד
במיוחד.
למזלו הרע של סטיוארט
הצעיר, הסתיים "התעלול" שביצע בהריון, ועוד של בתו האהובה של אדם אשר
בילה ארבעים שנה בשירות הרוזן ג'יימס, והיה מקורב אליו מאד. מספרים כי הרוזן הזקן
(שלא שכח עדיין את הבזיון שהנחילה לו ביתו המנוחה
מירנדה, שנתפסה במיטתו של המורה הפרטי רידן) רתח, וסטר
לבנו בחמת זעם בנוכחות המשרתים. כאשר שב לעשתונותיו, הורה לבנו כי "הכבוד
מחייב", מה גם שאביה של קורדיליה הוא איש כבוד
נאמן (וכנראה, אף שהדבר לא בדוק, נצר צדדי לבית אצולה זוטר מאד, שירד מנכסיו ודעך לפני
שנים רבות), ואי לכך עליו לשאת את העלמה לאישה.
סטיוארט, שהרבה לחלום קודם לכן על יפיפיות עתירות נכסים בפרט, ועל כיבושים
רומנטיים בכלל, עשה כל שביכולתו בכדי להמלט מרוע
הגזירה, אך לשווא. אז ולמעשה גם היום, רואה סטיוארט בנישואים "לבת השומר,
הסחבה הגסה והמכוערת הזו" השפלה שהרסה את סיכוייו להיות אי-פעם ג'נטלמן
מאושר. סטיוארט שקע בתקופות ארוכות של דכאון ושתיה, ועד מהרה עזב את הקריירה הצבאית, והסתפק בנטילת
תפקידים שוליים בעסקיו של אביו. תסכולו אך גבר, כאשר חריצותה של קורדיליה, הכבוד הרב שלה כלפי אביו, ונכונותה להתמסר לכל
עבודה שדרש הרוזן הזקן, חיבבו אותה עוד יותר על אביו. בנם הראשון של סטיוארט וקורדיליה, שנולד חודשים ספורים לאחר נישואיהם, נקרא על שם
סבו – ג'יימס (וכיום ג'ימי).
הגורל שב והכה קשות
בסטיוארט שמונה שנים לאחר מכן, כשם שהכה בכל בני משפחת ארקליירגלאו;
ההלם של החרמת הרכוש, ההשפלה וההדרדרות לחיים דחוקים
בבית קטן, בעוד מכרים "מהוגנים" רבים מפנים להם עורף (וביניהם כמעט כל
חבריו הצעירים וההוללים של סטיוארט). סטיוארט שקע עמוק יותר ויותר לדכאון, הרבה לשתות, וכאשר היה פיכח "שרץ" אצל אותם
מכרים ישנים שטרם הפנו לו עורף, נטל הלוואות בכדי "להמשיך ולחיות כמו בן
אדם" (כלומר, להתלבש בהידור, להמר במרוצי סוסים, להשתתף בנשפים וכ"ו). לקורדיליה נותר כל הנטל של טיפול ברוזן הזקן והחולה בחודשי
חייו האחרונים, גידול שלושת ילדיה הנותרים, ונסיון נואש
למצוא מקורות חדשים לפרנסת המשפחה (קרי, מקורות אמינים יותר מחיזור על פתחיהם של
מכרים ישנים ונטילת הלוואות). דבר זה גרם לה לזעם הולך וגדל על בעלה "הבטלן,
הלא יוצלח", באורח שעורר את כל המשקעים הישנים ביניהם. חרף זאת, לא יזמה קורדיליה גירושין, כשהיא מטיחה בסר סטיוארט "רק בגלל זכר
אביך המסכן אני ממשיכה להחזיק אותך, נמושה!".
מאז, עברו שמונה-עשרה שנים ארוכות; וקמעה-קמעה עלה בידי בני הזוג לחזור לרמת חיים
סבירה. בניגוד למה שסבורה קורדיליה, הרי שגם עיסוקיו
המזדמנים של סטיוארט הכניסו למשפחה לא פעם כסף בסכומים לא מבוטלים, אלא שהללו היו
לעולם בלתי סדירים, כאשר מנגד, התעקש סר סטיוארט להמשיך ולהוציא הוצאות בסכומים
נכבדים בכדי "לחיות כמו בן אדם מהוגן". יודעי דבר מספרים, כי סטיוארט
יודע היטב, בליבו, כי עיקר הכנסות המשפחה באות בשל עסקיה של רעייתו הלא-אהובה, דבר
שגורם לו "להאכל מבפנים" בתסכול, רגשות
נחיתות ודכאון (ממנו סבל מניה וביה,
מאז ימי עלומיו).
סטיוארט, ששב כיום להחשב כג'נלטמן ודמות ידועה למדי
בחוגים חברתיים מסויימים, מבלה את מרבית זמנו מחוץ
לבית, כשהוא נודד בין סעודות אצל מכרים, פונדקים, ארועים
חברתיים "של המעמד הנכון", וכיוצא באלו. מעבר לעבודות המזדמנות שלו,
רובן עבור מכרים, מעולם לא מצא ענף פרנסה קבוע. לזכותו יאמר שהוא איש חברה נעים
מאד, בעל חוש מצויין לבדיחות שנונות בשפה גבוהה, ארגון ארועים ושיחות-סלון, קשירת קשרים וכיוצא באלו. אומרים עליו,
כי הוא אלוף בשכנוע, ומסוגל לגרום גם לג'נטלמן זר להתיידד איתו (ואפילו להלוות לו
כספים) במהירות הבזק. עם זאת, ישנו עצב תמידי שטבוע עמוק בקמטים הזעירים מתחת
לעיניו, בזוויות פיו, ובעיקר בעיניו. יש המתארים את עיניו כ"שני בורות גדולים
ומתים", שנותרים כאלו, גם כאשר הוא צוחק ומתבדח.
סטיוארט מעולם לא השקיע זמן
רב מדי בילדיו; לפני העקירה הגדולה, חיבב דווקא את הבכור - ג'יימס ג'וניור, והיה
מלמד אותו לרכב וקורא לו "היורש הקטן שלי", אולם ככל שעברו השנים,
התרחק, ואומרים כי למעשה הוא מלא בבושה, וקשה לו אף להביט בפניהם של ילדיו. מנגד, קורדיליה האשימה אותו מאז ומעולם, כי לא התאבל באמת ובתמים על
אלכסנדרה הקטנה שנרצחה, שלא לדבר על לנסות ולנקום את דמה השפוך.
קורדיליה ארקליירגלאו (46)
קורדיליה מעולם לא היתה אישה
מושכת; פניה של קורדיליה הם עגולים, וניחנו בתווי פנים
נוקשים וגסים למדי, שערה השחור במקורו (כיום אפור-מלבין) ארוך ופרוע, ודומה כי
לסרק אותו לאורך זמן הינו כמעט בגדר משימה בלתי-אפשרית. עיניה חומות-ירוקות,
וסנטרה חזק ומעט בולט. השנים הארוכות והקשות פגעו בה עוד יותר, הזעיפו את פניה
וחרשו בהם קמטים.
קורדיליה נולדה בשנת 2394,
כבתו הצעירה והאהובה של סר רודולף לונגקליף, מפקד המשמר
של אחוזת ארקליירגלאו; אביה שירת את ג'יימס הזקן במשך
למעלה מארבעה עשורים, וניצב לימינו עוד בנעוריהם, בתקופת מלחמות הרדיקלים הגדולות.
סר לונגקליף, ככל הנראה נצר צדדי לבית אצולה שכוח וזוטר
מאד, היה ידיד אישי ומאנשי אמונו הקרובים ביותר של הרוזן ג'יימס, דבר שתרם מאד
(ע"ע למעלה) להחלטת הרוזן לאחר שכבודה חולל בידי בנו. קורדיליה,
שהתגלתה עוד מילדותה כאישיות חזקה, עצמאית מאד ומוכשרת הן בעריכת חשבונות והן
בסוגים רבים של מלאכת כפיים, חונכה להעריץ את האצולה הישנה, ובעיקר את בית ארקליירגלאו "העתיק, הגאה, הטוב והמטיב". סיבה זו,
ביחד עם יותר מקומץ של תמימות נעורים, גרם לה לעקוב בהערצה אחרי היורש הצעיר והנאה
של הרוזן ("הטעות המחורבנת הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי"), ודבר זה הקל
עליו במהתלה האכזרית שניהל על חשבונה, אשר בסופו של דבר נסחפה מעבר למצופה
והסתיימה בהריון בלתי רצוי.
החלטתו של הרוזן הזקן להשיא אותה לבנו העלתה אותה, בתחילה "אל הרקיע
השביעי", והיא עשתה ככל יכולתה בכדי להוכיח עצמה ולהראות כי היא ראויה לכבוד
הגדול שנחלה; אלא שמאמציה נשאו פרי בעיקר אצל הרוזן הזקן, ומעט מאד אצל בעלה. זה
הוסיף לראותה בסתר ליבו כ"סחבה מכוערת" ו"בת השומר שדפקה אותי עם
הבטן הארורה שלה", כאשר שללה ממנו את החלום על נישואין ליפיפיה
זוהרת מבית עשיר ומכובד. עם זאת, באותם ימים ניסה סטיוארט להעמיד פנים כאילו הוא
מקבל את הדין, ולו בכדי שלא להרגיז את אביו.
המצב, כמובן, הורע מאד לאחר
העקירה וההדרדרות לעוני; על כתפיה של קורדיליה נפל עול עצום, ובין היתר, טיפלה במסירות, כמעט לבדה,
ברוזן הזקן והגוסס בחודשיו האחרונים ("בעלי היקר לא חשב כנראה שאבא שלו ראוי
לכבוד הזה"). בינה לבין עצמה התלוצצה במרירות, כי הדבר הטוב היחיד בכל הפרשה
העגומה, הינו כי האלים עשו חסד עם אביה שלה, ונטלו אותו אליהם לפני שהספיק לראות
את החרפה והאסון (סר לונגקליף נפטר, שבע ימים ומאושר
מנישואי ביתו, שנתיים לפני העקירה - בשנת 2420). העבודה הקשה, המריבות הנצחיות עם
בעלה, ולאחר מכן התסכול ההולך וגובר מילדיה, שחקו את קורדיליה
בהדרגה אך בהתמדה, ויצרו את הדמות המוכרת היום: אישה מהירת חימה
וחרושת קמטים, שהזדקנה הרבה קודם זמנה (אם כי נותרה חזקה וצלולה כתמיד). אומרים,
כי חרף העובדה כי היא צעירה בשנה מבעלה, היא נראית זקנה ממנו בחמש-עשרה שנים
לפחות.
מעל הכל,
נפגעה נפשה באורח בלתי הפיך ממותה של בתה אלכסנדרה בעת העקירה הגדולה; הילדה בת
השש, שירשה משהו ממזגה של אמה, לא הבינה מדוע "האנשים הרעים" מפנים אותה
מהבית ומהחדר שלה, וניסתה – במחווה ילדותית טיפוסית – להתנפל על בריון שעקר מהקיר
תמונה שאהבה – ולהכות אותו באגרופיה הקטנים. הבריון הגיב בדחיפה גסה, שהעיפה אותה
במורד המדרגות; אלכסנדרה שברה את המפרקת, וחלק גדול בליבה של קורדיליה
מת ביחד איתה. העובדה כי בעלה, לדעתה לפחות, לא התאבל די הצורך (אלא לכל היותר,
התאבל על עצמו), ולא עשה דבר בכדי לנקום את דמה של אלכסנדרה, היה מלח נוסף שנשפך
על פצעיה.
למרות הכל,
הצליחה קורדיליה למצוא מקורות פרנסה חדשים, ובסופו של
דבר – למרות שמעולם לא נודעה כהרפתקנית או לוחמת – הצליחה לקשור קשרים עם סוחרים
ומנהלי-מכרות מקרב הגמדים של העולם התחתי, ולנהל עימם עסקים שהזרימו כספים לקופה
הריקה. פעמים רבות, נאלצה להעדר מביתה במשך שבועות ארוכים, כשפיקחה אישית על
העסקים ועל השומרים והפרדות העמוסות המתנהלות בנתיבי הסחר האפלים. מספרים עליה, כי
במהלך השנים התרגלה היטב לחברתם של גמדים, והיא מסתדרת איתם טוב בהרבה מאשר היא
מסתדרת עם בני אדם. יש הצוחקים ומוסיפים כי בלאו הכי, מעידים עליה חזותה ואופיה הזעפני כי אך בטעות לא נולדה קורדיליה
בתור גמדת בזיריק זיגיל. היא
משיבה, כי הגמדים, ,"בניגוד לכמה אחרים" יודעים להעריך עבודה קשה
ונאמנות.
במהלך השנים, פיתחה קורדיליה תחביב חדש; בשעות הפנאי המעטות שלה, השקיעה מפעם לפעם
בלימודי צורפות וליטוש יהלומים. אמנם, קורדיליה מעולם
לא הפכה לרב-אומן בתחום, אולם הדבר סייע לה במעט לפרוק את הזעם והצער שבתוכו. אחד
מחבריה המסורים בעולם התחתי, כאות תודה על שירות שהעניקה לו, שלח אליה צורף אומן מזיריק-זיגיל, בכדי שינחה ויסייע
לה להתאמן בתחביב, והלה הפך עד מהרה לדמות ידועה וססגונית מאד בביתה של קורדיליה בפרט, וברובע הסמוך בכלל.
קורדיליה דהיום היא אישה מעשית ומהירת-מחשבה והחלטה כשם שהיא קצרת-רוח
ומהירה לכעוס. עידון הוא ממנה והלאה, והדבר ניכר הן בהופעתה והן בהתנהגותה, חרף
העובדה כי בארועים רשמיים היא עושה מאמץ כנה להתלבש
ולדבר כראוי. היא מנהלת את ביתה ועסקיה ביד ברזל נחושה, ומתוסכלת מאד כי אף אחד
משלושת ילדיה הנותרים אינו מתעניין בעסקיה ואינו מצטייר כיורש ראוי. אומרים, כי
היא מצויה עד היום בצילו של הרוזן הזקן, וגם כעת, שנים ארוכות לאחר שמת, עודנה
מנסה להראות שוב ושוב כי היא ראויה להצטרף למשפחה – ולמעשה, ראויה לכך יותר מבעלה.
למרות הזלזול המופגן שלה בראוותנות, הרי שהיא עשתה מאמצים רבים להחזיר את המשפחה
לתקן של משפחה מכובדת, ולראיה הבית הגדול שקנתה ברובע יוקרתי, והדרך בה הסכימה
לפתוח את ידה הקמוצה ולשכור משרתים (תחילה אחד, אחר-כך שלושה, וכיום שישה), בכדי
שבניה יגדלו – איכשהו – כג'נטלמנים.
ג'יימס ("Whitebelly Jimmy")
ארקליירגלאו (26)
ג'יימס הצעיר (שאלמלא
העקירה, היה "ג'יימס הרביעי") ירש למזלו הרע חלק ניכר מפניה הלא חינניות
של אימו, בתוספת זקנקן קטן וחום, שער פרוע וכ-
ג'יימס, שנכנס להלך-רוח של
אבל תמידי על החיים והילדות שנקלחה ממנו, לא השתפר בהרבה גם כאשר השתפר המצב הכספי
בבית. נהפוך הוא; הכסף שהגיע, ביחד עם רגשות האשמה שחשה אימו כלפי "מה שנעשה
לו", הביאו אותו להקצין את אורח חייו, ולפצות עצמו על שנות הדלות באורגיה
מתמשכת של זלילה, שהפכה אותו, כפי שהעיר בבוז אחד הגמדים העובד עם המשפחה,
"לכדור שומן לבן ורוטט".
בניגוד למה שאפשר לשער (או לרכל), ג'יימס אינו לוקה בשכלו ואינו טיפש כלל וכלל;
מדי פעם, הוא דווקא מתבלט במחשבה מהירה וחריפה, שבנסיבות אחרות היתה יכולה בהחלט לקדם אותו. אלא, שג'יימס, שכיום מכונה בפי
מכריו "ג'ימי לבן-הבטן", הזניח את כל כישוריו
בשל הגרגרנות והעצלות חסרת התקנה (ביחד עם פיצוי עצמי בדמות פינוק ואפילו התנקות
מגוחכת, כל אימת שהוא נלחץ אל הקיר), בעוד אביו מתעלם מהמצב, ואימו צועקת ומאיימת,
אך אוהבת אותו יתר על המידה בכדי לממש את איומיה הנחרצים.
את ג'ימי
ניתן למצוא, מרבית הזמן, באגף הפרטי שלו בקומה השלישית של הבית, כשהוא רובץ במיטתו
הענקית או על ספה רכה, שקוע בכרסום ומשליך את השאריות מסביבו ("העצלנות
מחייבת..."). בנעוריו, אהב מאד לקרוא אגדות, והוא אוהב זאת גם כיום, כך שלצד
שאריות המזון, אפשר למצוא בחדריו ספרים רבים (כמובן מפוזרים בחוסר סדר משווע) –
הגם שכיום הוא קורא לא רק אגדות, אלא גם כמות עצומה של רומאנים זולים.
לאחר תקופה, משהתרגל לעושר,
החל בהדרגה לשנות מקצת ממנהגו הקודם, ולהגיח מדי פעם אל העולם שמחוץ לבית - הגם
שבעיקר למזללות ולבילויים דומים; בהדרגה, החל לפתח חיבה גם לצפיה
במרוצי סוסים ועוד יותר מכך – בתחרויות אגרוף, והוא משקיע בכך כספים רבים. במשך
הזמן, הצליח לרכוש קבוצה קטנה של חברים (רובם כאלו שנחשבים "עופות
מוזרים" באורח דומה לג'ימי עצמו), שחלקו את אהבתו
לאוכל ולשעשועים אחרים. הקשרים לאותה קבוצה התחזקו בהדרגה, ובעיקר בין ג'יימס
לצעיר בשם מרווין הופקינס, לשעבר שוליה כושלת של קוסם
ברובע הברקים.
דרך הופקינס הצעיר, ככל
הנראה, נוצר קשר מסתורי בין ג'יימי וחבריו לבין המכשף
הכחול (Windmage)
המפוקפק ורב העוצמה וינגרייד, וזו התגלגלה לאחת הפרשיות
היותר מסתוריות שהעסיקו את רובע הברקים לאחרונה. וינגרייד,
ככל הנראה במסגרת ניסוי מסובך שהוא מבצע בקריסטלים מכושפים בעלי יכולות פסיוניות מורכבות, "השאיל" גביש כחול וזוהר לכל אחד
מחברי הקבוצה. לא ברור מהן היכולות המדוייקות של אותם
חפצים (בין היתר משום שהם כבים מיד כאשר נוגע בהם מישהו זר), אבל מספרים כי מדובר
בשילוב מוזר בין שתי יכולות:
האחת, היא היכולת שיש לכל אחד ממחזיקי הגבישים לראות וליצור קשר עם כל האחרים,
ברגע שהוא אוחז בגביש בשתי ידיים, מקרב אותו אל פניו ומתרכז בו. השניה, היא מערכת שלמה של אשליות פסיוניות
שמסוגלים הגבישים להעניק לאוחזים בהם. השמועה הינה, כי ג'יימי
וחבורתו הוזים הזיה משותפת, כאילו הם הופכים לענקים מכושפים ורבי-עוצמה, וחווים
"אין ספור הרפתקאות מסעירות" בצורה זו. מספרים, כי פעם אחת שמעו אותם
אנשים, בעודם יושבים ליד שולחן עמוס מטעמים באחד הפונדקים, ומלהגים בהתלהבות על
מעשי גבורתם:
"כן, כן, אתמול אני ניסיתי את זה. התקפתי את עיר ענני-הברקת והשמדתי חצי
ממנה".
"עם אלת האדמה האולטרא-מכושפת?"
"לא, לא, לא!" (בנקודה זו, ג'יימס הצעיר הגביר את קולו ונופף בידיו
השמנות בהתלהבות, עד כי צלחת עמוסת פשטידות כמעט נפלה מהשולחן)
"השתמשתי בכדורי האש
המכושפים שחישלתי במערת מלך הדרקונים!"
בנקודה זו, ליידי קשישה
ומכובדת פנתה בתלונה זועמת לבעל הפונדק, אולם לשווא; לכל היותר, נאלצו ג'יימי וחבריו להנמיך את קולותיהם הנלהבים. שמועה אפלה שנפוצה
בזמנו טענה, כי לויינגריד רב העוצמה חישובים אפלים
משלו, ובעוד הוא מתיר ל"ידידיו הקטנים" לשחק בענקים מיתולוגיים, הוא
שואב למעשה אנרגיה ויצירתיות מתוך נשמותיהם, ומשתמש בה עבור הקסמים שלו.
אימו של ג'יימי, מצידה, אובדת עצות, אולם דומה כי היא
חסרת אונים. לעת עתה, היא משלימה עם המצב וג'יימי הצעיר
מוסיף לעשות כרצונו – כאשר מדי פעם בפעם פורצת ביניהם מריבה גדולה, שמלווה באיומים
שאינם ממומשים לעולם. המשבר האחרון היה, כאשר אירח הזוג ארקליירגלאו
קרובים רחוקים שהגיעו מהצפון, וערך לכבודם סעודה מכובדת. אימו של ג'יימי גזרה עליו להראות את פניו ("והפעם, אני מתרה בך,
תתלבש ותתנהג כמו בן אדם").
אלא, שהזמן נקף וג'יימי לא הראה את פניו; קורדיליה
הזועמת הותירה את בעלה לשעשע את האורחים בטרקלין (בסיפורים על מעלליו בעת ששירת
בחיל הפרשים), ועלתה עם צמד משרתים אל חדרו של בנה הבכור. כצפוי, מצאה אותו שכוב על
הספה בתחתוניו בלבד, כשהוא מכרסם שקית גדולה של תופינים מתוקים וקורא את אחד
הרומאנים החביבים עליו.
קורדיליה ציוותה על בנה
לקום, להסתרק וללבוש את החליפה המהודרת שהביאו המשרתים. ג'יימי
סרב בכל תוקף; אין לו מצב רוח לראות אורחים (וכנראה, במיוחד לא כאלו שזכרו אותו
עדיין כ"יורש הקטן" השמנמן והחביב שהיה בילדותו המוקדמת). הזעם והטונים
הלכו ועלו, ובנקודה מסויימת יצאה קורדיליה
מכליה, והורתה למשרתים להלביש את בנה בכוח ("אם החלטת להיות תינוק, זה היחס
שתקבל – בטלן, פרא אדם שמן שחי על חשבוני-)
הדבר הבא שקרה, הוא אורחים נדהמים שקפצו מכסאותיהם לשמע
צרחה רמה, שנשמעה כאילו אי-מי מוליך תרנגולת גדולה ושמנה במיוחד לשחיטה. ברגע הבא,
נפתחה דלת בטריקה, ואל מול עיניהם הנדהמות של האורח דידו מאה-וארבעים קילוגרמים של
בטן לבנה ורוטטת, בעוד "היורש הצעיר" נס על נפשו, מנופף בידיו הגושיות וצועק
"לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה!", על שני המשרתים הנבוכים הדולקים
אחריו כשבידיהם חלקי חליפה, ואילו סר סטיוארט נאנח, וקובר את פניו בידיו.
מספרים כי אחרי המריבה
האיומה שהתחוללה בעקבות "אותו ערב קסום" והדברים האיומים ששפכו הצדדים
איש על רעהו (יש האומרים כי קורדיליה היתה קרובה, לראשונה בחמש-עשרה, שנים, לפרוץ בבכי, וזעקה במר
ליבה כי הגורל האכזר היה צריך לקחת אותו, ולהשאיר את אלכסנדרה המסכנה שלה. כאשר
ניסה סר סטיוארט לפשר, ספג הוא עצמו קיטונות של רותחין ("זו הדוגמא שאתה נתת
לו כל השנים, בטלן ארור, חסר תועלת... קצין וג'נלטמן
ממש כמו שהוא ענק – אבא שלך היה בוכה, אילו ראה איזה טיפוס נולד לו-)
רנדל ארקליירגלאו (22)
רנדל הוא צעיר ממוצע קומה, בעל זקן חום-כהה ועיניים
חומות-ירוקות (ירושה מאימו), היה בן ארבע בלבד בעת העקירה הגדולה, כך שרוב תקופת
ילדותו וזכרונותיו הינם מהתקופה הקשה שלאחר מכן. בניגוד
לאחיו הבכור שבחר להסתגר בבית מאימת הילדים הגסים והאלימים בשכונה הקודרת בה חיו,
נהג רנדל באורח הפוך, והרבה להתרוצץ איתם, כשהוא משתתף
במשחקים, בעיסוקים ובקטטות שברחובות הסמוכים.
רנדל החל להתנתק
מהמשפחה כבר בשלב מוקדם מאד; הוא התגלה כחסר כשרון כלשהו בחשבון ובלימודים אחרים,
שמעולם לא עניינו אותו. תחת זאת, החל להסתובב עם שוליות, ובגיל שלוש-עשרה, המרה את
פיה של אימו ועזב את הבית, כדי להפוך לשוליית מלחים. מלבד מכתבים מעטים שכתב לאחיו
ג'יימס ולאחותו הצעירה קליירי, ניתק כמעט כליל הקשר
בינו לבין המשפחה. בגיל ארבע-עשרה, יצא להפלגה ראשונה בתור נער סיפון, ומעט מאד
ידוע למשפחתו על קורותיו מאז. ממכתבים מעטים ששלח (כתובים בכתב משובש ושגיאות כתיב
לא מעטות), התברר כי לאחר שצבר חסכון קטן מעבודה כמלח, השתקע באחת הקולוניות
בדרום, וכיום הוא יושב באיזור ספר טרופי מסוכן למדי,
ובבעלותו חלקת אדמה קטנה עליה הוא מגדל בננות.
במכתבים ששלח לאחיו ואחותו,
גילה רנדל תיעוב רב כלפי שני הוריו, בעיקר כלפי אביו.
הוא שמח, כתב, לנקות את הראש לגמרי מהרעל הזה, מהבכיינות ומבית הקברות ההוא
שקוראים לו "בית", ולנשום אוויר צלול וחופשי. הוא בטוח שסבא היה מבין –
מה זה להיות גאה בזה שיש לך חלקה קטנה משלך, ו"אני שם ת'ראש
שלי שבדיוק ככה הארקליירגלאו הראשון התחיל, עם פיסת
אדמה וגרזן בשביל לתקוע בראש של מי שתוקף אותה".
במכתביו, הפציר רנדל באחיו ובאחותו להצטרף אליו, "ולהשאיר את המשתנה
ההיא שקוראים לה הידרוסט מאחורה לתמיד", אבל איש
מהם לא נענה להצעה, כל אחד מסיבותיו שלו.
קליירי (19)
קליירי השקטה והחיוורת הינה הבת הצעירה ביותר של קורדיליה וסטיוארט ארקליירגלאו,
ומבחינה חיצונית, היא המזכירה ביותר את אביה: שער כהה, חלק וארוך הממסגר פנים מאורכות וחיוורות, ותווי פנים עדינים השונים בתכלית מפניה
העגולים, הסמוקים והגסים של אמה (עם זאת, קליירי אינה יפיפיה. לכל היותר, ניתן לומר כי היא נאה למדי). קליירי אינה מפגינה ולו שמץ מהזלזול של אחיה הבכור ג'יימס
בלבוש ראוי וסדר, וחרף זאת נחשבת כבעת טעם גרוע למדי בבגדים - לפחות יחסית למה
שמצופה מליידי צעירה. קליירי מחבבת מעילים ארוכים
וכהים, ונראית תמיד כצללית שקטה וחמקנית. כמו ג'יימס הצעיר, גם היא אוהבת מאד
לקרוא, אולם למרות העובדה שהיא חולקת את חיבתו לאגדות, הרי שטעמה מגוון בהרבה,
ומגיע גם לקלאסיקות ישנות, ספרי שירה... וכיום גם ספרי משפט.
מאחר וקליירי
היתה בת שנה בלבד בעת העקירה הגדולה, אין לה זכרונות כלשהם מהאחוזה הגדולה, ולמעשה גם לא מסבה המנוח. היא
גדלה כילדה עדינה ושקטה מאד. כמו ג'יימס הצעיר, כך גילתה גם היא דחיה מהילדים לבושי הבלויים, הרעשניים והאלימים ברחובות
הסמוכים, אולם בניגוד לאחיה הבכור, אהבה מאד ללמוד ולקרוא מכל הבא ליד, ומגיל צעיר
מתבדחים כי כמעט ולא נראתה בלא שהיא גוררת איתה ערמה של ספרים.
כשרונה והשכלתה, כמו גם העובדה שאביה התרוצץ והפעיל כל מכר וקשר אפשרי, הביאו ללא
יאומן: בהיותה בת ארבע-עשרה, זכתה לאחת המילגות
המבוקשות מטעם הכתר, שאפשרו לה ללמוד בפנימית הבנות היוקרתית "אחוזת היובורן". ארבע שנות הלימודים לא היו תענוג בעבורה,
בלשון המעטה – בעיקר משום שהיא זכתה להתנכרות ואפילו להתעללות, הן מצד כמה וכמה
בנות עשירות ושחצניות שלעגו "לגברת צל הממושקפת" שלא הרבתה להתחבר או
לקחת חלק בשעשועים של בנות גילה. עוד יותר מכך, זכתה לבוז וליחס גרוע מצד המנהלת,
מיס בטסי ויינדסטוק; זו, שאומרים שהיא מקורבת לבית רידנברוק, לא החמיצה הזדמנות להזכיר לקליירי,
שהיא "קבצנית שלומדת על חשבון הכתר", והיתה
נוהגת לבחון אותה באריכות בכדי "לבדוק אם היא ראויה לחסד הגדול הזה"
(כאשר הצלחותיה של קליירי מעולם לא הועילו לה בכדי
להפסיק את ההתעללות).
משבר גדול הגיע בשנת הלימודים השלישית, כאשר נער מושך וכריזמטי – בן של סוחר עשיר
שלמד בפנימיית בנים סמוכה - ניצל את תמימותה ואת חוסר נסיונה
בחברה בכדי "לחזר אחריה", במטרה להשכיב אותה. מיס ויינדסטוק,
שקפצה על המציאה ככלב על עצם, רצתה לסלק את קליירי
בחרפה מהפנימיה בשל "העדר מוסר ושחיתות פנימית
עמוקה בנערה הזו". אלא שקורדיליה, שהמעשה הזכיר לה
יותר מדי זכרון אישי כאוב, התפרצה אל תוך משרדה של
המנהלת, ומספרים כי כמעט וחנקה אותה, או למצער הבטיחה לה שאם תעז להמשיך ולהתעלל
בילדה שלה, תטפל בה באורח כזה, שלעומתו נפילה בשבי ה-Drow בעולם התחתי תראה כמו חופשת תענוגות. לא ברור
כיצד, אולם נראה שקורדיליה הצליחה להפיל על המנהלת פחד,
משום שזו חזרה בה מכוונתה לסלק את קליירי, ומאז אותו
היום התרחקה ממנה.
אם קיוו הוריה (ובעיקר סר
סטיוארט) כי לאחר שסיימה בהצטיינות את הלימודים תהפוך בנקל לליידי צעירה שתמצא
שידוך מכובד, הרי שהתבדו; קליירי השקטה והפגועה לא
הראתה כל נטיה לכך, ודומה כי ארועים
חברתיים ומסיבות נוצצות היו בעבורה עינוי לא פחות מאשר היו עינוי בעבורו של אחיה
הבכור. עד מהרה, למדו הוריה על תוכניותיה: בשתי השנים האחרונות ללימודיה בפנימיה, הראתה עניין הולך וגובר במשפטים, וחודשים מספר לאחר
סיום לימודיה, הודיעה להוריה בגאווה כי מצאה עבודה מעולה - לא פרקליט זוטר, אלא כב'
השופט העליון, סר ג'ורג' זורנהאם-רוזבי בכבודו ובעצמו, הסכים ליטול אותה תחת חסותו ולהפוך אותה
לתלמידה ועוזרת אישית.
לא ברור, כיצד קיבל השופט
היהיר ובעל הדעות המוצקות מאד כלפי נשים דווקא נערה צעירה ממעמד אשר (מבחינתו)
איננו מהמכובדים למשרה מבוקשת כל-כך, אולם משערים, שהנערה הצעירה הצליחה לחדור את
מעטה השחצנות ולהרשים אותו מאד. המלעיזים מלגלגים ואומרים, כי בחודשים שעברו מאז
שהתקבלה קליירי למשרה, יצאו סוף סוף
כמה פסקי דין מורכבים ונבונים מתחת לידו של סר ג'ורג'
הנכבד. אחרים מעירים, כי לקליירי – שמתחת לחזותה השקטה
הינה אישה מחושבת ומרחיקת ראות, ישנן סיבות משל עצמה להפוך לתלמידה ובת-חסות של
שופט המתמחה בדיני אחוזות ואילנות יוחסין. כך או כך, מאז מבלה קליירי
את מרבית זמנה בחדר הקטן והדחוס שהוקצה לה, בפתאי לשכתו
העצומה והמפוארת של סר ג'ורג', קבורה (כהרגלה מאז
ומעולם) תחת הררי ספרים וניירות, כשהיא קוראת וכותבת כמעט בלא הפסקה. בדרך זו,
משערים, היא ממשיכה להתחמק מנסיונות הוריה למצוא לה
שידוך, ומוצאת צידוקים לבלות בבית המשפחה זמן מועט למדי.
חזרה אל דף האינדקס של ארצות קלדאריה
כתב וערך: גדעון אורבך, 2007.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.