אינדקס הארצות של קלדאריה
הרבעים שמחוץ לחומות היידרקרון
לתאורים מפורטים של הרבעים השונים
באיזור
רובע רמילטון |
רובע ריגנווארד | רובע המעיינות | רובע האלה | רובע שער אנדרו | רובע רטרומון
| גבעת מאקון
מפת הרבעים שמחוץ
לחומות העיר (חלקית)
פני השטח: האיזור הגדול שממערב
להיידרקרון, הינו איזור מישורי ברובו, שנהר היידראו העצום זורם בו באיטיות דרומה
ומזרחה, לעבר הים, ופה ושם מנמרות אותו גבעות קטנות, היוצרות ביניהם ערוצים
מתונים; עד לפני כ-100 שנים, היה המקום ברובו שדות בור, ביניהם בצבצו פה ושם חוות
או אחוזות קטנות; במהלך עידן הפאר, היו מספר כפרים קטנים סמוכים להיידרקרון, ששכנו
על שפת היער ועסקו בחטיבת עצים, אולם רובם הושמדו או ניטשו בתקופת מלחמות הברית
האפלה לאחר מכן. הקיידרהרצים, כאשר שלטו באיזור, הקימו את המגדל הידוע כיום בשם
"הינשוף הזקן", בכדי לפקח על היידרקרון ממזרח ולגבות מיסי דרך ונהר מן
הסוחרים העושים את דרכה אליהם. כמו כן, הוקמה על-ידיהם במאה ה-20 לסה"ה
המצודה הקודרת הידועה היום בשם מצודת רמילטון, בכדי לשמש הן קסרטין ל-Blood Guard של מסדר אחוות המוות[1]
והן כבית כלא איימתני למורדים ומתנגדי משטר הידרוסטים, שהועבדו בעבודות פרך שונות
מחוץ לעיר.
לאחר השחרור, היה האיזור כולו
נטוש יחסית; בהדרגה, החל האיזור הקרוב יותר לחומות (אשר זכה מאוחר יותר לכינוי
"רובע שער אנדרו") לשמש כשוק איכרים ומקום לעריכת ירידים וחגיגות
עממיות. בדרך זאת, נבנו בו בהדרגה ביתנים ומבני עץ, שהפכו אט-אט בחלקם למבני קבע.
האיזור בתקופת הרדיקלים, טבח ליל
התפודים האדומים וקללת מאקון: שעתו הגדולה של האיזור הגיעה באמצע המאה ה-19, בתקופת שלטון
"צבא התבונה" של פרופסור הנקן; אדון הרדיקלים, ששלט אז בלא מיצרים במלך
וברוב חלקי האי ההידרוסטי, תעב את המסורת ההידרוסטית העתיקה, והגה בדמיונו הקמה של
"עיר תבונה" חדשה וקוסמופוליטית, שתהווה אכסניה חסרת מסורת לעינוגי
הצעירים, ולמשכן של אנשים מכל אומות העולם. תחת ניצוחם של הנקן וחסידיו, החל מבצע
רבתי של בניה; בין היתר, נערכו עבודות חסרות תקדים שהרחיבו את אפיק נהר היידראו,
והתאימו אותו למעבר קל ונוח של הספינות הכבדות ביותר (דבר בו נעזרה אף האימפריה
ההידרוסטית החדשה מאוחר יותר); המבצע, שקיבל בפי הרדיקלים את השם "מבצע
לאנראד" (Landrhad), הואץ שבעת מונים לאחר מרד אבירי סנט-קודור, ואלפי אסירים הובאו
לכאן מכל רחבי הידרוסט בכדי לסייע בבניה. כעת, ביקש פרופסור הנקן, בראש ובראשונה,
ליצור רבעים גדולים להתיישבות של רבבות מהגרים קראובנפוגים, אשר לדבריו
"ישימו לאל, לנצח-נצחים, את חלום העיוועים ההידרוסטי ליצור אומה שמרנית
ומונוליטית".
שיא השיאים של פרי-רוחו של הנקן נבנה על גבעה קטנה ועגולה, אשר שמה המקורי היה
"וילוהיפ" (Willowhip), ושונה בפי הרדיקלים והקראונבפוגים ל"גבעת מאקון", (Makoon), על שם
אל השלום הדרומי המוזר, יצור בעל ארבע ידיים שחציו יונה וחציו פיל. במקום זה, לצד
מגורים לכהונת העממים העתיקים ולבכירי הרדיקלים, נבנה מקדש אדיר בעל כיפה עצומה
מאבן ורדרדה-אפורה, שנועד לסגוד למאקון, וכן "לתבונה העליונה" לה סגד
הנקן בקנאות, ותכנן להחליף בה את פולחן הפנתאון ההידרוסטי. מקדש מאקון, מלבד המבנה
העיקרי, הכיל קומפלקס שלם, ובין היתר "היכל המועצה הנאורה" - מקום שעתיד
היה להיות הפרלמנט החדש, ובו לפי חזיונו של הנקן, יאספו צירים מכל האומות
"הנאורות, אוהבות העונג ושונאות המסורת הארורה" בעולם, וכן מבנים אשר
נועדו "להקים את דור המחר" - ולפי מה שנפוץ בקרב ההידרוסטים, פשוטו
כמשמעו, לאכסן צעירות הידרוסטיות ולזווג אותם עם חיילים קראובנפוגים (אולי בסיוע
אי-אלו ריטואלים), בכדי להעמיד לרשות הפרופסור דור חדש של חיילים קוסמפוליטיים
ונטולי פחד שיאיישו את "צבא התבונה" שלו.
מרבית המלאכה הופקדה בידי
טרייומווראט מוזר: קוסם מהפכן מרופט לבוש ואידיאליסט קנאי ורך נימוסין בשם ריקארד
(ריק) ארקורן (Ercorn), פרופסורית ממושקפת, שקטה ומוזרה בשם קלודט רוזלאנד, ואיש
מיליציות נוקשה בשם רוברט בולסלי (Bullsly), שהיה בעבר אחד
מאויביו של הנקן ועבר לצידו לאחר שהוכנע בקרב. ארקורן נועד להיות המפקח העליון,
פרוספור רוזלאנד (שלצד היותה פילוסופית רדיקלית, היתה מומחית גדולה הן בארכיטוקטורה
והן באומנות ותרבות של העממים העתיקים) נועדה לסייע לו, בכל האמור בהן בתכנון
רוחני, והן באומנות וארכיטקטורה, ואילו בולסלי נועד להיות המארגן ו"אגרוף
המחץ", שידאג לטיפול בענייני היום-יום, ובבעיות שיצריכו שימוש בכח הזרוע.
בפועל, הפכה חלוקת התפקידים להיות
מעט אחרת; ארקורן הפך לקנאי יותר ויותר ככל שהחל שלטונו של פרופסור הנקן מאויים
מבחוץ, ודרש הקצנה הולכת וגוברת של התוכניות[2],
קלודט ניסתה למתן אותו, ולשכנע אותו לנקוט בשכנוע ומתינות במקום שפיכות דמים,
ובולסלי, שלא היתה בו אף שמץ של יומרה פילוסופית, אך הרבה יותר משמץ של חוש עסקים
בריא, תמרן בין שניהם, כשהוא דואג בעיקר לגריפת רווחים לכיסו הפרטי, שלו ושל חבורת
"סערת השחר" - המיליציה העממית האלימה שפיקד עליה, שהיתה נאמנה פחות
לאידיאל הרדיקלי, ויותר כלפיו אישית. בשנתיים האחרונות לשלטונו של הנקן, כך מספרות
השמועות בנות התקופה, הלך ארקורן ואיבד את שפיות דעתו, כשהוא מצווה על מעשים
נוראיים מתוך חדריו במקדש מאקון; קלודט ובולסלי, שלקחו בחשבון יותר ויותר את
האפשרות של תבוסה במלחמה, עקפו את מרבית הוראותיו בשקט, אולם בסופו של דבר, כאשר
נודע לארקורן כי פקודותיו לא מבוצעות, הפעיל את מסדרי הכוהנים-לוחמים של
הקראובנפוגים ב"ליל הצדק העממי"; למעלה מ-1,000 איש נהרגו בלילה אחד,
פרופ' רוזלאנד וגנראל בולסלי נאסרו ועונו. בעוד האדון העליון של הרדיקלים, פרופסור
הנקן, מצוי הרחק בחזית, ביצעו ארקורן והכוהן הגדול של מאקון, קראג'בונין (Krajebunyn), משפט
ראווה, בו נידונו שני שותפיהם לשעבר, ביחד עם כ-30 אחרים מקציני המיליציה של
בולסלי וגם רדיקלים בכירים (ומתונים יותר) אחרים, על "בגידה בערכי הנאורות
העולמית", ורובם נידונו למוות והוצאו להורג. מספרים, כי פרופסור רוזלאנד
נשברה לחלוטין בעינויים הדרומיים[3],
וכתבה וידויים מפורטים בו הודתה בכל ההאשמות, כשהיא מרשיעה עמה את מרבית הנאשמים
האחרים. בתמורה, ככל הנראה, הומתק עונשה למאסר עולם בצינוקי מקדש מאקון. הניצולים
היחידים היו חמישה מקציניו של בולסלי, שהפתיעו את הסוהרים וערכו המלטות נועזת;
שלושה מאלו, האמפרי הלמן, גאסטון מונשיין (Moonshine) ובובי מאלן,
הצליחו לשרוד את ההמלטות והמרדפים, ונטלו חלק חשוב במאורעות מאוחר יותר.
בינתיים, הובס פרופסור הנקן ונפל
בקרב בידי ברית בין אצילים הידרוסטיים מורדים, צבאות בית היילנסטירד מצפון רצועת
האמתיסט, ועלפי הורד (2366); הכוהן הגדול קראג'בונין והמפקח ארקורן, ביחד עם קנאים
רדיקליים אחרים, התכוננו לקרב אחרון, כשהם עומדים מול מרידות הולכות וגוברות
בהיידרקרון עצמה. ארקורן הפציר בכוהני מאקרון לבצע ריטואלים רבי עוצמה, בכדי
להעמיד לקרב לוחמים שלא מן העולם הזה - ריטואלים שלא הושלמו מעולם, ומלבד גרימת
מותם הנורא של מאות אסירים, לא נודע בדיוק מה היתה מהותם[4].
אולם קראג'בונין הבין, ככל הנראה, כי לא יוכל לעמוד מול צבא המורדים המנצח, שמובל
בידי הקוסמת האדירה מארג'ורי קאנינגהאם; כאשר, חרף מאמציהם, הלכה השליטה בעיר
הפנימית וחמקה מידם, חשש הכוהן הגדול כי אלפי המתיישבים הקראבנפוגים שהובאו למקום
יטבחו בידי המנצחים. אי לכך, בחשאי ובלא שארקורן ידע על כך, שחרר את פרופסור
רוזלאד השבורה מהכלא, וביקש ממנה לצאת אל מרג'ורי קאנינגהאם ולתווך ביניהם, בכדי
לארגן הסדר כניעה שימנע את הטבח.
מארג'ורי ומרבית מצביאיה היו
מוכנים להקשיב ורצו להמנע מקרב נוסף, ולכן נשאו ונתנו עם השליחה; אולם, הם התנו כל
הסדר בהסגרת הכוהן הגדול עצמו וכל עוזריו בכדי שיתנו את הדין על פשעיהם. אלא,
שבעוד המשא ומתן מוסיף להתנהל, נפל דבר: שלושת השרידים מן המיליציה של בולסלי,
שרצו הן נקמה על מנהיגם, והן לנקות עצמם מעבר של שיתוף פעולה עם הרדיקלים, חברו עם
מיליציות של איכרים פרועים ומורעבים מהאיזורים הכפריים שמדרום להיידרקרון, אשר
המלחמה והמדיניות של הרדיקלים (שפקידיהם התעקשו, גם לקראת הסוף, לספק לצעירים בעיר
שטף של לחם ושעשועים מגונים ויקרים), הגיעו אל סף פת-לחם.
בליל סתיו סוער, של ה-26 בפיאנהוטיאר 2366, חצו שלושת הקצינים בחשאי את ההיידראו,
סמוך לכף רמילטון דהיום, כשהם מנצלים את מיעוט השמירה ואת המוראל הנמוך של חיל
המצב של גשר סמוך; מספרים, כי רבים מהאיכרים הפרועים הוסתרו בחביות ושקים שנראו
בחושך כשקי תפוחי אדמה. השומרים הרדיקלים היו מעטים, מפוחדים ובעלי מוראל נמוך,
ולא הבינו בזמן את הסכנה מצד השיירה, שהתחזתה כשיירת אספקה גדולה ממחוז פארנס.
השער החיצון נפל תוך דקות, ואז החל ליל האש והטבח השני, שכונה בלעג "ליל
התפודים האדומים". שרידי המיליציה של בולסלי והאיכרים הרעבים השתוללו, כשהם
שורפים וטובחים על ימין ועל שמאל. אף כי הקרבות ארכו שלושה ימים, הרי הפור נפל כבר
בלילה הראשון, כאשר "מיליציית השלום" הרדיקלית, שסבלה מניה וביה ממוראל
נמוך וגלי עריקות קודמים, התפוררה ונכתשה לחלוטין; אל התופת הצטרפו עד מהרה
מיליציות מורדים נוספות, שבאו מן העיר הפנימית.
התוקפים לא ריחמו על איש, בעיקר לא על קראובנפוגים, ובפחות משלושה ימים נטבחו כמעט
חמשת-אלפים איש; בין המתים היתה פרופסור רוזלאנד, שנלכדה טרם יצאה לשליחות תיווך
נוספת; קבוצת בריונים עליה נמנו שניים מבניו של מאלן גררו אותה ערומה ברחובות
שטופי הדם, ביצעו בה מעשים מבעיתים ולבסוף שיספו את גרונה ותלו אותה מעל גגו של
מבנה גבוה. הקראבנפוגים והרדיקלים שניסו להתבצר בבניינים הגדולים, נצלו חיים או
נחנקו בעשן, כאשר התוקפים ערמו ענפים והציתו להבות גדולות סביב יריביהם. בצהרי
היום השלישי, נפרצו שעריו של מקדש מאקון, והתוקפים, בראשות בובי מאלן, פרצו פנימה
והחלו בטבח.
הכוהנים, שהבינו כי סופם מגיע,
התבצרו במקדש הפנימי, והתגוננו בעזרת קסמיהם עד שכוחם התחיל לכלות; אז, לפי מה
שסופר במאות סיפורים לאחר מכן, עלה הכוהן הגדול על ראש הגג, קרא בקול גדול בשפת
הדרום קללה איומה על הידרוסט, ובמיוחד על התוקפים וכל מי שיעז להתיישב על המקום בו
נטבחו בני עמו, ומספרים כי נקב בהשבעתו בשמותיהם של צ'אוגארוק ואטונג אל התיש;
אזי, הפיל את עצמו מטה, כשהוא אוחז בידו כדור בדולח שחור, והתרסק אל תוך התוקפים;
במותו, השתחרר קסם שהרג עשרות מהם, כולל את גאסטון מונשיין, אחד
מ"גיבורי" המאורעות, רבים אחרים נפצעים, ומאלו מתו רבים מהם בשנים
לאחר-מכן, כשהם לוקים בטירוף הדעת ובמיני מחלות נוראות ומעוותות.
גורלם של אלף וחמש-מאותה
הקראובנפוגים ששרדו אי-כה את התופת, אף הוא לא שפר עליהם; משהגיעו חיילות המורדים
אל המקום, יומיים לאחר "קללת מאקון", הפסיקו אומנם את ההתפרעויות והטבח,
אולם העוצר לבית היילנסטירד פקד, בתמיכת מרבית האצילים ההידרוסטים, על גירוש כללי
של כל בני קראובנפוגו מאדמת היידרקרון. הפליטים הועמסו על ספינות ישנות, שנצטוו
לחזור דרומה; הים והמחלות עשו באלו שמות, ופחות מ-500 איש (מסך של כמעט 10,000 איש
שישבו באיזור ובסביבתו) שבו בחיים אל מולדתם. הגבירה מרג'ורי, שהגיעה למקום
במאוחר, נזפה באנשיה על אטימותם, וניבאה להם שהזרע המבעית שנזרע יצמחו פרות באושים
רבים בדורות הבאים, אלא שמרבית האצילים לא התרשמו במיוחד. עד מהרה, מצאה עצמה
הגבירה הקוסמת במיעוט פעם נוספת, כאשר הפרלמנט, בתמיכת המלך החדש, העניק תואר
אצולה להאמפרי הלמן, ששינה את שמו ללורד הלמינדון[5],
ולצאצאיו של גאסטון מונשיין המנוח, שהתהדרו מעתה בתואר "האדונים לבית מונשיין".
כוחה של מרג'ורי לא עמד לה אלא בכדי למנוע תשורה דומה מבית מאלן, בשל הדרך בה
טיפלו בפרופסור רוזלאנד, חרף החסינות לה זכתה בתור שליחת שלום; זאת, ככל הנראה,
הסיבה הראשונית למרירות ולתעוב שרוחש בית מאלן למרג'ורי ותומכיה, מאז ועד היום.
אחרון "גיבורי" ההתרחשות, ארקורן הקנאי והמטורף למחצה, הצליח להסתתר
בעזרת קסם, ואחר-כך להתחזות לקראובנפוגי פשוט; ככזה, שרד את המסע באוניות, שינה את
שמו לרונק אורקאשן (urkeshan), ולחם לצד הקראובנפוגים כמטיל לחשים, כאשר החזירו ההידורסטים
בפשיטת התגמול המפורסמת שהביאה למלחמת ראגאמות', הוא לא הפסיק את מעשיו אף לאחר
הנצחונות ההידרוסטים הגדולים, ועמד בראש חוליות גרילה אכזריות, שהפילו מאות חיילים
הידרוסטיים, והתפרסמו בנסיון גדול להרעלת מעיינות במיים נגועים בקסם נקרומאגי
(2386). בסופו של דבר, נתפס ליד מוגהאראל, נשפט במשפט צבאי ונתלה בתור בוגד[6]
(2392 לסה"ה).
מהאיזור כולו, לא נותרו אלא עיי חורבות מפוייחים זרועים שארי גופות, ומקדש מאקרון
ההרוס למחצה, ממנו, לפי מה שנלחש, חלחלה קללתו האחרונה של הכוהן הגדול והרעילה
בהדרגה את סביבתו. כזה היה סופו של חלום העיוועים של פרופסור הנקן וחסידיו.
השיקום ההדרגתי של האיזור במאה
הנוכחית: במשך
למעלה מ-40 שנים, נותר האיזור שמחוץ לחומות הרוס וחרב, משכן למוכי גורל, שודדים,
מפלצות ואגדות מבעיתות על קללת מאקון; פה ושם הקימו לעצמם מספר בעלי אגרוף עשירים,
כמו משפחת מאלן, מאחזים מבוצרים ובהם עשו כרצונם; משמר העיר היידרקרון נאלץ להאבק
פעם אחר פעם בהתקפות על הדרך הראשית, ולעיתים גם באלמתים שהתנודדו אל עבר שולי
היידרקרון בלילות חשוכים, אולם מלבד לשטח איזורים קטנים לצד הדרך, לא נעשה דבר;
הידרוסט היתה שקועה יתר על המידה במלחמה המשתוללת בדרום, מול קראובנפוגו, קיידרהרץ
ועלפי הסערה מקאהארן-וול.
המצב השתנה בהדרגה רק בעשות השני של המאה הנוכחית, כאשר הסתיימה המלחמה, נכבשו
וקמו קולוניות, והעושר החל זורם אל תוך הידרוסט; במצב זה, החליט הפרלמנט, תוך
ויכוחים מרים בין הסיעות השונות, לשקם את הרובע; אלא, שחילוקי הדעות בדבר מלאכת
השיקום ומה יקום במקום החורבות הכשילו במידה רבה כל סיכוי למדיניות אחידה; הכל
הסכימו, כי ראוי לסלק את סכנת המפלצות והשודדים מדרך המלך, ולשקם את השוק הישן של
שער אנדרו; אלא, שהסיעה הרדיקלית הקטנה, שהחלה מתאוששת בהדרגה, תבעה בכל תוקף
להשיב לידיה את האיזור, או חלק ממנה, פיצוי על הטבח שנעשה; נציגי הסיעה הכלכלית
רצו להפוך את המקום לאיזור סדנאות ומפעלים, בדומה לרובע הארובות, ואילו חלקים
מהסיעה השמרנית ואבירי סנט-קודור הציעו לישב כאן את האיכרים שנפגעו בשל מדיניות
האוצר המלכותית; בויכוח התערבו אצילים, בעלי עניין ואינטרסים שונים שניסו להגדיל
את תועלתם האישית. בסופו של דבר, באורח בלתי מפתיע, לא נקבעה כל מדיניות כללית,
והשיקום נעשה טלאים-טלאים, לפי החלטות של עיריית היידרקרון ופקידי ממשל שונים.
האיזורים הראשונים ששוקמו היו האיזורים המשיקים לנהר היידראו; מחנה לשעבר של שבויי
מלחמה קיידרהרצים הפך בהדרגה לרובע משגשג, בו נותרו חלק גדול מתושביו לשעבר בתור
אזרחים חדשים של הכתר, ומשכו אליהם מאוחר יותר פליטים קיידרהרצים נוספים, שנסו
ממולדתם בשל המגפה הגדולה ועלייתם מחדש לשלטון של מאמיני טוטנהאגן, בראשית שנות
השלושים של המאה; כך קם רובע ריגנווארד (Rygenward) האמיד, ותרם רבות
לכלכלת עיר הבירה.
לאורך כף רמילטון, הוקמו נמל אוניות חדש ומשוכלל, ובסיסים של הצבא ובעיקר הצי,
שהתשמשו במבנים ישנים מתקופת הברית האפלה, שחוזקם אפשר להם לשרוד את תהפוכות
המקום; בסיסים אלו משכו עד מהרה משפחות חיילים, בעלי מלאכה ושאר אנשים שהתפרנסו
ממקומות אלו, שהפכו את המקום לרובע חצי-צבאי משגשג, שזכה לכינוי "רובע
רמילטון" (Remiltone).
ממזרח לרובע הקיידרהרצי, שוקם השוק של שער אנדרו, והפך לרובע מסחרי הומה, ססגוני
(ומסוכן), בו התיישבו מהגרים רבים ממגוון ארצות (בעיקר הרקאלים מסתאוס, אנשים
מרצועת האמתיסט ואפילו מאסקארים) וממחוזות הספר של הידרוסט.
אלא, שהחלקים הרחוקים יותר מצפון לנהר, אשר נפגעו קשה יותר בחורבן ובטבח, היו
בעייתיים הרבה יותר; חלקים גדולים מצפון לרובע רמילטון, נתפסו בכח הזרוע בידי
אנשי-חרב ממורמרים, בריונים ופושעים, ביניהם חיילים שחזרו מהמלחמה ולא מצאו את
מקומם בחברה, פושעים ושכירי חרב זרים שלא רצו לוותר על עיסוקם גם בימי שלום,
ואפילו יצורים אלימים דמויי-אנוש, כגון עוגים ואנשי-בהמה ממחוזות רחוקים. כך, הוקם
בהדרגה המתחם המטונף, הצפוף והמלא האלימות המכונה "רובע האלה" -
מרבץ של שכירי חרב ובעלי אגרוף מכל סוג ומין, שמשמשים לא פעם את הגורמים השונים
בעיר, כולל בחברה הגבוהה, עבור היותר מלוכלכים שבין מאבקיהם.
נקודת מפנה חשובה חלה בשנת 2426
לסה"ה, כאשר פנו מספר בעלי הון קאנדברישים, נתמכים בידי אי-אלו מכוהני אלת
השמש, בהצעה רשמית לכתר, כי ירכשו בעד הון עתק חלק גדול מהחורבות, וישקמו אותם
כאיזור בילוי ונופש "מענג ומרהיב-עין" על חשבונם. הקאנדברישים טענו, כי
כך יבוא הן מזור לחורבן, הן ברכה להידרוסט ולארצם גם יחד, וגם במיוחד, הוסיפו
והטעימו, תבוא ראשית פיוס ומזור בין ההידרוסטים לעממים העתיקים על העוולות
והזוועות ההדדיות שנעשו, כאשר הקאנדברישים העשירים והנדיבים, כך הטעימו, יהיו ראש
גשר לפיוס זה.
הדבר גרר ויכוח גדול בפרלמנט,
כאשר רבים מהצירים טענו בתוקף, כי מדובר במזימה לשוב ולהחזיר את "תועבות
הנקן" להיידרקרון, ולהשיב את העטרה הרדיקלית ליושנה. אחרים תמכו, בין אם בשל
כך שצידדו בטענות הקאנדברישים, ובין אם מטעמים אחרים, כגון סיכוי לגרוף רווחים
נאים לכיסם. סוף דבר, לאחר ויכוח מר וברוב דחוק, הוקצה השטח המבוקש, תוך פשרה, כי
צו הגירוש כנגד בני קראובנפוגו ישאר בעינו[7].
כך, החלה מלאכת שיקום גדולה, אשר
בתוך מספר שנים העלימה את החורבות משטח גדול ממערב לעיר הפנימית, והקימה תחתיו את
"רובע המעיינות" - מקום אקזוטי ומרהיב-עיין במרכזו, שהפך למקום
בילוי עיקרי מרבים מבני העשירים ההוללים והבליינים שהציפו את הידרוסט בשנות השפע.
הקאנדברישים ניצלו היטב את המעיינות הוולקניים החמים המפעפעים מתחת לפני השטח,
ובקסמים ואמצעים מכניים, העלו אותם מעלה, ויצרו מרחצאות מפוארים והיכלות מחוממים,
שהפכו לשם דבר. חרף זאת, לא כל התוצרים של הרובע החדש היו טובים; בפאתי הרובע,
בסמטאות עקלקלות, קמו מועדונים מפוקפקים, אשר נתנו פורקן ליצריהם של טיפוסים
מפוקפקים משולי הרדיקלים ושאר סוטים ובריות מעוותות. זאת ועוד; בקרב העובדים
העניים והמנוצלים מדרום האמתיסט, האכולים שנאה וקנאה כלפי ההידרוסטים והקאנדברישים
במיוחד, החלה לפעפע מרירות, שלפי הנלחש בעיר הביאה לקומן של כתות סודיות וקנאיות, חורשות
רעה ונקם. מעבר לכך, החיש קומו של הרובע את תחייתם ושגשוגם של הרדיקלים, ומשך
ביקורת צולבת מן הסיעה השמרנית ואבירי סנט-קודור, מה גם שבכך הוגבר והוקצן המתח
הפנימי בחברה ההידרוסטית, הקרועה ורוויית המתחים ומניה וביה.
החלק המוזר והמסתורי ביותר
בשיקום החל מספר שנים קודם לכן, כאשר ליידי מארג'ורי והוד-מלכותו אישרו לקבוצה
גדולה של עלפים אפלים (Drow), פליטים מעיר בעמקי העולם התחתי שנטבחה בידי יריביהם, להקים את
משכנם בצפון החורבות; מנהיגי העלפים האפלים הבטיחו לסייע לכלכלת העיר, וכן להתמודד
עם הקסם האפל העז השופע במקום זה, ולתעלו לאפיקים מועילים. כך, קם רובע רטרומון
המסתורי והאפלולי, המספק לעיר הבירה שמועות מוזרות, וגם שוק מוזר לחפצי אומנות
ומיסטיקה מוצללים, שיקויים ומשרות מוזרים, וכיוצא באלו.
המקום היחיד אשר נותר בלא כל
מזור, הוא הגבעה עליה עמד מקדש מאקון וסביבותיה; אלו נותרו בדיוק כאשר היו, חורבות
מקוללות ונוטפות רוע וקסם אפל, שאומרים כי הקללה הנוראה עודה מפעפעת בהם, ואף
הולכת ומתגברת עם השנים. איזור זה, אשר זכה לשם המלגלג "רובע מאקון",
נחשב למקום הקטלני ביותר בעיר הבירה וסביבותיה, ומעטים מן השוטים הנכסים לשם, בעיקר
בלילה, יוצאים בחיים, ואומרים כי די באווירו, בעת החשיכה, בכדי לגרום לפחד נורא
ולטירוף הדעת. האיזור, שכל הנסיונות של המגים ההידרוסטים לנטרל את הכוחות האפלים
הפועלים בו עלו בתוהו, "תורם" מפלצות ואל-מתים המנסות פעם אחר פעם לחדור לרבעים הסמוכים, שחלק ניכר מאיזור הגבול
שלהם עם גבעת מאקון הפכו נטושים למחצה... ועוד היד נטויה.
חזרה אל דף האינדקס
של ארצות קלדאריה
חזרה אל דף
המבוא לאימפריה ההידרוסטית
חזרה אל דף המבוא של העיר היידרקון (לא פעיל)
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום
[1] החלק הנחות יותר באחווה
השחורה של טוטאנהאגן, שנועד לשמש פחות חיילים, ויותר סוהרים ו"מחנכים
מחדש" של אסירים פוליטיים.
[2] הוא, למשל, נחשב כאדריכל של "חוות ההרבעה הנאורות", כפי שכונה פרוייקט הזיווג בלעג.
[3] שככל הנראה, כללו גם אינוס אכזרי בידי יצורים ספק-אנושיים.
[4] אף כי היו כאלו ששיערו, שדובר
על שימוש בכוחות עתיקים ומפחידים הקשורים בצ'אוגארוק.
[5] סבו של זקן השופטים דהיום.
[6] הוא נותר דמות שנויה במחלוקת עד מאד גם בקרב הרדיקלים עצמם. שאלת הדרך בה מביטים בפועלו, והאם מצדדים בו או מוקיעים אותו, ועד כמה, היא אחד הגורמים להתפלגות לזרמים פנימיים בקרב הרדיקלים - או לפחות גורם אידיאולוגי רב-עוצמה שמשתלב עם סיבות פרקטיות יותר המפרידות בין אותם זרמים.
[7] אי לכך, הביאו הקאנדברישים
כעובדים שחורים למקום מהגרים מרצועת האמתיסט, ולאחר מכן גם פליטים שבורים וחסרי כל
מהורלאו.