"הטבעת השלישית", סיפור פרי עטו של שמעון נעים
כרך א': קריאתו של אדון

פרק רביעי: סיפורו של שיר מוצלח

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה

"שלושה ימים לאחר האירוע הלא ברור שבגינו נעלמו ארבעה אזרחים במהלך חגיגת בר מצווה אין למשטרה ולשירותי הביטחון אף לא קצה חוט● איפול חלקי הוטל על הפרשה בצו איסור פרסום שהוציא בית המשפט● הכיוון שבו מרוכזים המאמצים- טרור בין לאומי● האבטחה סביב שר הפנים הוגברה●חשש מפני ניסיון נוסף". (מתוך "חדשות היום")

***

גולן מאירוב היה מרוצה מעצמו- זוהי כנראה הפסגה הראשונה בקריירה שלו. הערב הוא כנראה ייתן את ההופעה הטלוויזיונית הגדולה האשונה שלו. הייתה זו תכנית האירוח הנצפית ביותר במדינה, זו ששודרה בפריים-טיים. אלו הדקות האחרונות שלו בחדר האיפור. הוא הביט בעצמו במראה. שיערו החום הגיע עד לכתפיו והיה מסודר בצורה אשר הזכירה מעין קסדה אשר כיסתה חלקית את עינו הימנית. השיער היה בריא ומלא ברק כאילו הרגע נלקח מפרסומת לשמפו. שרשרתו החומה תאמה את מבנה פניו ואת עיניו החומות גם כן. "אסור לי לפשל. זה שידור חי וכל טעות תישמר בזיכרון ארוך-הטווח של הציבור. אני צריך לתת את המקסימום."

הנה השעה הגיעה. החזרה הגנרלית האחרונה והקובעת מכולם. השניות נתארכו, ובשעה טובה חזרה התוכנית מן הפרסומות.

סוף כל סוף, הנה הגיעה שעתו. הוא יצא אל הקהל הנרגש והמשולהב עם השיר אשר זכה למקום ראשון בכל מצעדי הפזמונים. עיניו נצצו. כבר שנים שהוא מחכה לרגע הזה. ליבו פעם בחוזקה, עת הוא מוציא מגרונו את המילות השיר הפופולרי.

"אנ'לא זמין,

אנ'לא פנוי,

המנוי אינו זמין,

הוא על איגנור.

אנ'לא זמין,

אנ'לא פנוי...

בא.סי.קיו. את מצ'וטטת לך שעות,

פה בבית אני מורט ת'שיערות,

לרפליי נמאס לי כבר לחכות,

כשאת מדברת בלי סוף עם חברות.

אבל את כולך שקועה בתוך שיחות,

כשתרימי את הראש,

אני כבר אהיה עם אחרות...

אנ'לא זמין,

אנ'לא פנוי,

המנוי אינו זמין,

הוא על איגנור.

אנ'לא זמין,

אנ'לא פנוי...

במסנג'ר אני כבר על איגנור,

נמאס לי, בראש במקום מוח יש לך רק חור,

אני כבר עכשיו עם אחרת,

ורק עכשיו נזכרת, את מצטערת.

היית צריכה לחשוב על זה בהתחלה,

כשלאינבוקס לא נכנסת,

אפילו לא לשנייה...

אנ'לא זמין,

אנ'לא פנוי,

המנוי אינו זמין,

הוא על איגנור.

אנ'לא זמין,

אנ'לא פנוי..."

הוא הצליח. הקהל המריע שר אתו יחדיו את מילות השיר. אחת הנשים בקהל כל כך התלהבה, עד שהחלה לרקוד ריקודי בטן לעיני המצלמות. אחרת החלה לזרוק עליו פרחים. הוא עשה את זה. הוא יצא את האולם מבושם עונג כולו. המנחה הרגיע את הקהל וקרא למרואיין הבא שלו.

***

לתוכנית היו אמורים להיות אחוזי רייטינג גדולים מאוד. בנוסף להופעתו של הזמר הפופולרי, עמד להתרחש הראיון החשוב של הערב, ואולי של השנה כולה. תוך שניות נרגע הקהל ואווירה מתוחה נשתררה באולם. עוד ניתן היה לשמוע את הדי המוזיקה האחרונים, אותם ההדים אשר צפויים היו להתחלף במהרה בקולו החדגוני של כבוד השר.

שר הפנים, מאיר אברהמי, עמד לתת בפעם הראשונה בפומבי את גרסתו לאותו האירוע אשר התרחש לפני שלושה ימים. המשטרה והשב"כ מילאו את האולם בכמויות בלתי רגילות של שוטרים ואנשים ואבטחה. חלקם גלויים, וחלק- סמויים.

אחוזי הצפייה היו גבוהים במיוחד. כל העם צפה בדריכות והייה מרותק למסכים. אפילו בחו"ל, עקבו פרשנים בחירים לענייני טרור אחר הנעשה. והנה, השר עמד להיכנס. קשה עוד היה למצוא זכר לצלילי המוזיקה העליזים אשר מילאו את העולם.

המצלמות כולן התמקדו במגיש שעמד לזמן אליו את השר. "לפני שלושה ימים נעלמו ארבעה אזרחים ישראלים בחגיגת בר מצווה. החשד הוא שמדובר בניסיון חטיפה שכוון אל השר אברהמי. הוא הסכים להגיע היום לראיון ראשון בתקשורת מאז אותו יום אפל. קבלו אותו". השר אברהמי נכנס לאולם לנוכח מחיאות כפיים רפות משהו. אם היה זה יום רגיל, סביר להניח שהמראיין היה קופץ מייד על מרואיינו עם שאלות לגבי פרשיית המין האחרונה בה הסתבך, אך לא כך. שלא כמנהגו, ברר המראיין את מילותיו. היו לו שאלות כתובות, על אף שלא בחר להשתמש בהן. מוחו התאמץ למצוא את המילים המתאימות. "שלום לך." אמר בקרירות.

"ערב טוב לכם כאן בקהל ובבית". אברהמי היה אשף תקשורתי. הוא למד לדבר אל המצלמה, לחייך כשצריך ולמד לנצלה ככלי נשק קטלני כנגד מתנגדיו. פעם, הוא היה מוכן להרוג למען הופעה כזו בפריים-טיים, אך הפעם הוא רק רצה להסתלק כל עוד נפשו בו.

"כן, ערב טוב עד כמה שאפשר. אני מניח שלא קל לך עכשיו, אחרי שכנראה ניסו להתנקש או לחטוף אותך."

"ראשית כל, אני מתנצל מראש על כך, אבל אאלץ לדבר עד כמה שאוכל תחת מגבלות צו איסור הפרסום של בית המשפט. לעניינינו," הייתה נימה מוזרה בדבריו. הצופים ציפו לאותו האברהמי אותו הם מכירים, האדם הכריזמטי בעל קול הפעמונים, הוא- אשר מוכן היה לצאת למלחמה כנגד אויביו בתוכניות הפוליטיקה, הוא אשר כמעט הרג מראיין בעצביו הזועמים, הוא עם קולו האופנסיבי- הוא, כבר לא היה שם. במקומו דיבר אדם חסר כריזמה לחלוטין, בעל קול חדגוני ויבש. "זה בהחלט לא דבר פשוט לעיכול. תאמין לי שהייתי מעדיף לדון ברפורמה בנושא האיזרוח במקום זאת," מעט מן האברהמי הישן שב לקולו, "אבל זהו לא המצב."

"ומה תוכל לאמר למשפחות החטופים? הבנתי שלאחת האמהות יש קשר פוליטי אתך."

השר העלה בדל חיוך על שפתיו, בדל שנעלם כשחזר לדבר.

"אני באמת מצר על האירוע. אולי זה ישמע הירואי, אבל בתור אדם שאשתו ובניו נהרגו בתאונת מטוס הייתי מעדיף להיות במקומם ולהקל על האמהות." כמה מהאנשים בקהל העלו עוויות משונות על פניהם.

דממה של שניות אחדות מילאה את האולם. המראיין העדיף לעבור לחלק היותר פרקטי מבחינתו בשיחה.

"אני לפחות, ואני מניח שגם הקהל באולפן ובבית מעוניינים יותר מכל לדעת מה באמת קרה שם."

השר הגיע אל הנקודה ההכרחית אשר קיווה שלא תגיע. עוד קצת מקולו הרגיל השתרבב אליו בחזרה. הוא דחה את הרגע בניסיונו האחרון לגבש ולברור את מילותיו.

"כפי שכבר אמרתי, ישנו צו איסור פרסום על הפרשה ולכן יהא עליך ועל הצופים בבית להסתפק במה שכבר פורסם".

"בכל זאת," הקשה המראיין. "נשמח לשמוע זאת מפיך, כמובן." אברהמי לא ציפה לכניעתו של המראיין.

"ובכן, היה זה אירוע בר מצווה כפי שכבר ידוע לכם. לא אוכל לפרסם את שמו של חתן בר המצווה, אבל אספר שכן הכרתי את אמו." הוא עצר לרגע, לגם לגימה ארוכה מכוס המים שניצבה מולו על השולחן והמשיך לדבר עת אט-אט חוזר אליו מעט מקולו הרגיל.

בבית ראו הצופים את פרצופו הממוקד של אברהמי.

"מדובר בילד נחמד מאוד. בכל אופן, הטקס התנהל כהרגלו. הודלקו הנרות, החתן נשא את דרשת ורקד. במקרה, נוצלה ההזדמנות בכדי לחגוג את יום ההולדת הקרוב של אחיו, שהוא אחד הנעדרים."

***

אי שם חרק משהו את שיניו, אברהמי "פלט" חומר אסור. עד עתה נאמר, מסיבות ביטחוניות שכל הנעדרים הם אורחים תמימים.

בחדר בו נחרקו עוד שיניים ישב צוות החקירה המיוחד שמונה לעניין הזה. הוא הורכב מטובי החוקרים של המשטרה והשב"כ, בחירים באגף האבטחה בשב"כ, וקצין שתיאם ידיעות עם שירותי הביטחון האמריקניים. לפני כשבוע נתקבלה בארה"ב ידיעה על ניסיון לחטוף אישיות אמריקנית בחירה. לאחר האירוע בארץ, הודקו היחסים בין שירותי הביטחון הישראליים והאמריקניים מתוך חשש שישנו קשר בין שתי המקרים.

עשן סיגריות כבד מילא את החדר האפלולי ששכן אי שם מתחת לאדמה. לפתע החל אחד הפקסים, המיועד לשליחת מידע בהול בלבד לפלוט דפים.

הפקס פלט דפים בהם התראה שמקורה בסוכן מוסד שפעל בפריס. "מנסים להתנקש בשגריר הישראלי בפריס בפגישתו היום עם שר החוץ הצרפתי"- זו הייתה תמצית הדברים. האמונים על כך החלו לפעול.

בכול האנדרלמוסיה, סוכנת אחת שלימים תתפרסם כ נ', קיצור של כינוייה "נמלה" המשיכה לעקוב אחרי אברהמי. הייתה לה תחושה רעה. עשן הסיגריות כמעט גרם לה להיחנק. היא השתעלה.

היא המשיכה לעקוב אחרי אברהמי. כל תנועה של האיבר הכי פעוט בגופו נרשמה בזיכרונה. בעתיד, היא עוד תהה חקוקה בזיכרונם של רבים על כך. תחושתה הרעה נתעצמה. היא עמדה להקיא.

***

אברהמי לגם שוב מהספל. "אני ברכתי את אחיו של חתן בר המצווה. אז ברכה אותו ידידה שהכיר. אז, עלה לבמה עוד ידיד של שי. בזמן שהחל לברך אותו, נשמע פיצוץ עז ומשם ההמשך ידוע".

אף לא נשימתם של האורחים הפרה את הדממה.

" לא מזמן, כפי שכבר אמרת, מתו אשתך ובניך בתאונת מטוס. יש שמועה שאומרת שיש קשר לאירוע המצער מלפני שלושה ימים."

"שטויות. ועדה מוסמכת קבעה כי מדובר בכשל טכני".

שוב נשתררה דממה כבדה.

"אתה מרגיש בטוח עכשיו"? שאל לבסוף המראיין.

"אני סומך על גורמי הביטחון".

אז, נשמע פיצוץ עז, זהה לזה שהתרחש לפני שלושה ימים.

בין רגע, מולא האולם בעשן, מקצה מזרח ועד קצה מערב.

כשהתפזר, אברהמי כבר לא היה שם.

מהומה רבתי פרצה.