ברוכים הבאים אל המגדל הלבן, אתר הבית ליצירות בהשראת טולקין
	אל דף האינדקס
	פרוזה		עדכונים וחוקים
	מאמרים, דיונים, ביקורות		שירים, ציורים, פארודיות
	פאנפיקים שונים	קישורים		צוות האתר

קובץ הסיפורים הארוכים בהשראת טולקין ויצירתו

"התעלומה", סיפור פרי עטו של אודווין (הלדין)

פרק שלישי: באראזיר

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | מעבר לדף הביקורות של היצירה

"הנה הלכה לה החופשה המתוקה" נאנח באראזיר. כל הלילה הפך בראשו כה וכה למה ומדוע הגיע לאראינוסט לחפש אחרי ידידו הוותיק ת'ון. 'בגלל אחותו' נאנח באראזיר 'אני צריך ללמוד לעמוד יותר על שלי עם נשים. אז לא אסתבך בדברים כאלה!".
הוא היה רק תלמיד תיכון. אביו המורה זקף גבה בפליאה כשהודיע לו בנו כשהוא נוסע לאראינוסט לחפש אחרי חברו הטוב ת'ון. 'הייתי צריך להישאר בבית' שב ונאנח באראזיר, ממשש את כרסו הקטנה בערגה. ת'ון נעלם כאילו בלעה אותו האדמה ואפילו ב-'אריניון' לא הצליח למצוא זכר לקיומו. 'אולי אתקשר אליה' חשב באראזיר 'היא בטח תבין אם אומר לה שלא הצלחתי למצוא את אחיה בערימת השחת הזאת שמתיימרת לקרוא לעצמה בירתנו!'. ידוע ידע היטב כי לא תבין ורק תדחק בה במבטה הרושף להמשיך במשימה שלקח על עצמו.
קרני אור ראשונות בצבצו מבעד לזגוגית העכורה של החלון בחדרו השכור. ריח צחנה של ביצים רקובות ריחף דרך קבע מעל חדרו העלוב והיה לבאראזיר לזוועה. רק עשן הסיגריות התמידי שאפף את טרקלין הקבלה היה נורא יותר. כל רגע שבילה פה מאוס היה בעיניו.
ידוע ידע באראזיר היטב כי נותר לו עדיין מקום אחד לבקר בו. לנגד עיניו עוד נשקף החיזיון של אותו בית עצום מימדים ושחור משחור מרוב פיח שאליו ניסה להיכנס עוד אתמול. אולי היו אלה השומרים בחגור ביטחון מלא וכלביהם פעורי הלוע שהסתובבו מסביב למטה האחווה שהרתיעו אותו. האראנגות' שהכיר מדול אמרות' לא היו עוינים כמותם ולא שכנו במקום שנראה כמו מצודת זדון מהמעשיות הישנות. אך עדיין חשש באראזיר לשים את נפשו ולהיכנס לביתם של האראנגות' באראינוסט.
'תחשוב טוב יותר על כוס קפה' הירהר באראזיר וקם מהמיטה. בעודו משפשף את עיניו, דימיין את הסרטים הלבנים והאדומים שכיסו את העיר כשתי וערב לקראת ראש השנה. 'הלוואי ואשוב לדול אמרות' לקראת תקיעת הקרן' פילל באראזיר כשהתלבש במהירות. 'אני נראה מתאים בול למצעד' חשב באראזיר בעליזות וטפח על חזיית מעילו האדום שקיבל במתנה מאלנור לרגל יום השנה לחברותם. 'להבא, לא להקשיב לעצותיו של מרא'ארט' ציין באראזיר לעצמו 'ולא להירשם תחת שמו של מי שאתה אמור לחלץ אותו'.
המדרגות גנחו כשירד מטה אל טרקלין הכניסה. עוד מרחוק הבחין באראזיר בדמותה הדקה והתמירה של גברת מממנדיל שבישלה חביתה במחבת הדולף שלה. "אלו אומנטלובה, היר אונגולימון" בירכה אותו לשלום ונעימה עליזה מפזזת על שפתיה האדומות. " אלו אומנטלובה" השיב באראזיר, בחשש, "מה חדש היום?".
לא נראה שמממנדיל הבחינה בחשש שנמזג בקולו ואמרה: "השבח לואלאר, רק דברים טובים – שמעתי עכשיו שחילצו את הנסיכה משבייה!". הפכה עתה את החביתה והוסיפה: "מסכנה. יומיים עם האראנגות' יכולים להיות טראומה לכל אחד". באראזיר שהחל מכין את הקפה שלו השיב, סונט באפו, "אכן. אך זה לא נראה כמו עבודה של האראנגות', לעניות דעתי". הגברת ממנדיל העיפה מבט בחביתה המתבשלת לאיטה ועיקלה את שפתיה בבוז: "רואים שאתה צעיר. הפעם האחרונה שמישהו מהאראנגות' באמת האמין באידיאלים המקושקשים שלהם היה כשאמי, ינצרו אותה הואלאר, הייתה עדיין בחיים. אבל למה לבזבז בוקר נפלא על השרצים האלה?". הקפה , כך חש באראזיר, היה מר כמו דבריה של מממנדיל כמו הוקא ממעמקיו של הר געש. כשקרס אל אחת הספות, חש באראזיר אלף קוצים נתחבים בבשרו. מרחוק ראה רשף זועם בעיניה של גברת ממנדיל כשהניחה את החביתות על השולחן. 'שיהיה' נאנח באראזיר.
"אלו אומנטלובה, טרקיל" נשמע לפתע קול בריטון עשיר לידו, מטעים את דבריו אחד לאחד, "ובשם האראנגות', אני מודה לך על כך שלא שפטת אותנו על פי התנהגותם של אחדים מאיתנו".
כשספל הקפה עודנו לפות בידיו, הביט באראזיר לעבר הדובר. רק למראהו חש באראזיר כאילו חולם הוא; היה זה זוטון. הוא בקושי הגיע למותניו אף כי היה שמן ממנו בהרבה ושיבה זרקה בשערו הכהה של הזוטון שהניח את המקטרת שלו על השולחנית.
"אַלַה מבני הארפוט של אראינוסט" הציג את עצמו הזוטון וקד לפניו קידה קלילה "אך כבר נפגשנו בעבר, ת'ולה, ובמספר הזדמנויות".
'הוא מתבלבל בינינו' נבוך באראזיר 'אך הרי נרשמת בשמו, לא?'. מבטו הקפדני של הזוטון חלף מעליו כמו המטוסים שחלפו ביעף מעל עירו בעודם מאטים לנחיתה.
"כן, מספר פעמים" מלמל באראזיר ספק לעצמו ספק לזוטון "פשוט שכחתי לרגע שנפגשנו קודם". הזוטון הישיר מבט עתה אל עיניו של באראזיר וכיווץ את ידו מסביב לידית של המקטרת. נראה בו כאילו זועזע קלות.
"אינך ת'ולה" לחש הזוטון בקול מאיים, מרפה מהמקטרת שלו, "מי אתה?". אם קודם נראה לו הזוטון כידידותי קמעה, עתה נראה לו כאילו הפך הזוטון את עורו. "ת'ון האלבאראד" השיב באראזיר, בקול חנוק, "באתי לחפש אחריו. חבר שלי המליץ לי להירשם תחת שמו". הזוטון חייך בלאות למשמע דבריו כאילו הסיר מעליו משא כבד. השיבה בשיערו הבהיקה כשהוציא מאחד מכיסיו פתק שעליו היה רשום משהו בכתב יד עכבישי ומפותל.
באראזיר הבחין בארשת המתוחה שעל פניו כששם את זה בכף ידו. "עשה לי טובה" השיב הזוטון בקול דקיק "ואפתור לך את החידה".

*

'הזכר את שמו של טורוג' חזר באראזיר על הוראותיו של הזוטון בפעם המאה כשבית האחווה הלך וקרב אליו מבעד לאפלולית הסמטה. השומרים באכסדרת הכניסה נראו עתה לבאראזיר ככלבי ציד המשחרים לטרפם עם הרובים הלפותים בחוזקה בזרועותיהם. מבטם הצולפני עבר בבוז על כל אלה שנכנסו לבית האחווה ועתה באראזיר היה מושא ללעגם. נראה כי הם לועגים אפילו לבגדיו המהוהים שאפילו באראזיר לא חש בנוח בתוכם.
"סיסמה?" תבע אחד מהשומרים בקרירות מעושה. נראה כמו חלף נצח כשפשפש באראזיר בנבכי זכרונו אחרי הססמה הארורה. מאחוריו הגיע אדם נוסף אך השומרים השתיקו אותו במבט ורק לאחר שעה ארוכה הצליח להיזכר באראזיר בסיסמה.
"שמש וכוכבים" השיב באראזיר בחשש. נשמעה התנשפות קלה מצד האיש לצדו כשזה הוסיף: "חי כוכבי המרום! האיש הזה באחריותי. לאן נעלמת, הַדוֹר?". באראזיר היה אסיר תודה למיטיבו האלמוני כשנכנס עמו וראה את השומרים תובעים ססמה מאורח נוסף.
"שמי אֶארְנִיל אַנדְרַאסְטוֹ" לחש האיש באוזנו "ייתכן ששמי מוכר לך, באראזיר". פני באראזיר נמלאו תדהמה למשמע כינויו המרצד על שפתיו של זר.
"נעים להכיר" השיב באראזיר ברעד ולחץ את ידו "איך ידעת את שמו של אבי, זה שאמרת לשומר?". אארניל חייך בפרצוף סמוק והשיב: "איני אוהב שזרים גמורים נכנסים למשפחתי. בפעם האחרונה זה הסתיים רע. רציתי לדעת שהחבר שלך ת'ון בסדר".
בארשת פנים נרפית שמע באראזיר את דברי אארניל בחצי אוזן. אולם הכנסים אליו נכנסו היה המפואר ביותר שראה מעודו ועמד בניגוד מכרע לחזותו העלובה של בית האחווה. מסביבו ראה אנשים באפור מפנים דרך לאארניל ומחליפים עמו ברכות לבביות ומעליוהם ראה תריסר דיוקנות שמן הביטו אליו, בהבעות פנים קפואות, מעל הקירות המטויחים בלבן והממורקים. נברשות הפיצו את אורן החמים על פני האולם, תורמות ליופיו. ועתה הבחין באנשים הנושאים עימם ערימות של גולות צבעוניות בואכה הבמה. 'אין ספק שאלנור הייתה רוצה להיות איתי פה' הרהר באראזיר.
"ומה מביא אותך הנה, הדור?" שאל אארניל. סומק עז פשט בלחי באראזיר כשהבין שזו לא הפעם הראשונה שאארניל פונה אליו. "מממ... מישהו ביקש ממני לעשות לו טובה" כחכח באראזיר בגרונו במבוכה, טופח על כיס בחליפתו האפורה. אארניל העיף מבט בכיס שעל חליפתו האפורה ואמר: "אולי אני יכול לעשות לך טובה. רק תן לי את הפתק". באראזיר נבהל.
"תודה" לעלע באראזיר בגרונו "אבל...-". הוא לא הספיק לסיים את דבריו כשפלש לשיחתם אדם מבחוץ. " אלו אומנטולובה" קרא הפולש בלבביות בעודו מוציא את כרטיס הביקור שלו "אנוכי מית'לאס לאורליון מ-'הנסיך'". הבעת מיאוס עלתה על פניו של אארניל וידו השמאלית נקמצה לאגרוף רק למראה הלוגו המתנוצץ על כרטיס הביקור. "מי הכניס אותך?" שאל אארניל בזעם קל "זה לא אירוע ציבורי". מית'לאס חייך למשמע דברי אארניל והשיב בלבביות: "עיתונאי לא חושף את המקורות שלו, היר אנדראסטו. רק מילה אחת ואני עוזב אותך לנפשך. מה דעתך על ההתנקשות בשר?". אארניל קימר את גבותיו ונד בראשו בזעם בהשיבו: "לא פה ולא עכשיו".
באראזיר שמע את צעדיהם הכבדים של השומרים, מפלסים לעצמם דרך בהמון שנקהל באולם הכנסים. אחד מהם הגיח עד מהרה מבעד להמון והניח את ידו על ידיו של מית'לאס ועל פניו הבעה נזעמת שבעתיים מההבעה על פני אארניל. "הוא הגיע במשמרת הקודמת, כנראה" אמר השומר, קד לפני אארניל ומעיף מבט מלגלג בבאראזיר, "אך לא יוסיף להיות פה".
באראזיר הבחין לפתע באישה יושבת ליד אחת מדלתות הענק, מבטה נראה נוגה בהביטה לעבר האולם. שיערה הכסוף היה צנוף במעין כדור גדול והיא איזנה מעל אפה משקפיים לא פחות גדולות. לצדו הבחין באראזיר כי אארניל היה עסוק עם השומר וכי הדרך פנויה.
אך יד הונחה על כתפו בחתף. "אז אפשר לראות את הפתק?" שאל אארניל בתקיפות ומאחוריו הבחין באראזיר בשומר הגורר את העיתונאי מהאולם. "האם אתה מכיר את השם טורוג?" שאל באראזיר בעצבנות. לשמע השם הסיר אארניל ממנו את ידיו ואמר: "למה לא אמרת מכלתחילה? בטח שאני מכיר אותו. זה קצין הבטחון. אליו נשלחת?". באראזיר הנהן אך אארניל לא מש ממנו. עצבנות ניכרה באארניל, כשבא אחריו, כאילו פצצה מתקתקת הונחה בכיסו של באראזיר שלא הצליח לנערו ממנו.
גבותיו של באראזיר הזדקרו בפליאה כשנעצר באראזיר ליד האישה הנוגה. מילים עמדו על שפתיו אך לא נאמרו. "שמש וירח" לחש באראזיר באוזניה ונראה כי מילים אלה העירוה משרעפיה הנוגים. "מי זה, אארניל?" שאלה האישה הנוגה.
"שליח" השיב אארניל, כשזעם קל נמהל בקולו, "הוא אמר לי שיש בידו מסר לטורוג, גבירתי המזכירה". אארניל קד לפניה בסוף השיחה וקרץ לבאראזיר שהנה הגיע תורו.
"קרא את המסר" אמרה המזכירה בקולה העדין.

"חזרנו זה עתה מאחוזתו של דוהול והייתי מעדיף לא לחזור על המבצע הזה עוד פעם. ניצלנו כמעט בעור שינינו. טורוג אמר לנו לשמור בסוד על מה שמצאנו שם. חיי הואלאר, לא ידעתי שדברים כאלה קיימים!
נ.ב.
קטע זה נכתב לפני יומיים ביומנו של באראנור, ינצור האל את נשמתו. כשבאתי לקחת ממנו את הטבעת, כפי שסוכם, מצאתיו מוטל מת עם עוד שניים מאנשינו. אין ספק שדוהול עומד מאחורי זה אך לא אכביר במילים. ביקשתי להודיע לך על זה פנים מול פנים אך לא הצלחתי להיכנס בעצמי לבית האחווה. הטלתי שליחות זאת על שליח בתקווה שהוא יעבור את המחסומים שמנעו ממני להיכנס לכאן. אמסור את יתרת הדברים שמצאו באראנור וחבריו באחוזתו של דוהול כשאיפגש עמך או עם אחד משליחייך
נ.נ.ב.
אל תבטח בדוהול. הוא יביאנו לשאול תחתיות אם נשאירו בשורותינו.
במסירות אינסופית, ההוביט"

נראה לרגע כי דממה גמורה שררה בפינתם הקטנה. המזכירה נראתה נוגה מתמיד כאילו היו בדברים שאמר באראזיר לאשר את חששותיה. "אצטרך להישאר כאן" פנתה המזכירה לאארניל "האם תסכים לעשות עבורי טובה?". גבותיו של אארניל רטטו בפחד שזה השיב: "אעשה כמיטב יכולתי. אך אני אצפה לכך שתחזירו לי טובה".
"כך יהיה" אמרה המזכירה.

*

עתה ראה באראזיר את האראנגות' מתכנסים למרגלות הבמה, בידיהם גולות בשלל צבעים. באראזיר ואארניל פילסו להם דרך בין האראנגות' שלא שמו לבם אליהם בהמולה שנוצרה.
"האם אתה לא צריך להשתתף בהצבעה?" שאל באראזיר. אארניל קימט את גבותיו והשיב: "איני חבר רשום. ועל כל פנים, אנחנו צריכים ללכת מכאן ובהקדם האפשרי". אפילו השומרים באכסדרת הכניסה לא שמו לבם אליהם כשיצאו מהאולם. לרגע חש באראזיר מבט לועגני מוכר עובר עליו אך נראה כאילו היה זה דימיון בלבד.
"אחריך" קרא אארניל.