אינדקס
הפארודיות של המגדל הלבן
La pasión
de los hermanos
"תשוקת האחים"
פאנפיק פרי עטם של שמעון נעים ויוליה
|
|
|
בפרקים הקודמים של "תשוקת
האחים" קרא הקריין, מולו ניצבים טורין, נינור וברנדיר:
"ברנדיר
מאוהב בה, אבל היא נשואה... נשואה למישהו אחר! היא... נשואה לאחיה! היא מאוהבת בו,
הוא מאוהב בה, והם לא יודעים כי אחים הם. האם תתגלה האהבה האסורה? האם ישיג ברנדיר את נינור? האם גלאורונג יגלה את סודות משפחתו המאומצת? האם תינגול הוא בכלל אחיו החורג של סאורון?
הערב, ב'תשוקת האחים':"
***
"הו, טורמבר מיא אמור..." אמרה ניניאל,
אוספת שיערה.
"מה תבקשי, אהובתי?"
ענה לה טורמבר.
"הו, מיא
אמור..."
"כן, כן, 'מִיָא אָמוֹר'. מה את רוצה?"
"מיא
אמור..."
"סי!"
"יש לי משהו לספר לך, מיא אמור!" אמרה ניניאל, מפנה
גבה.
"כן," אמר טורמבר, "מה זה?"
"אני..." היא החלה
לענות, "אני... ז'וֹ סוֹיִ..."
דייייינג דווווונג
"קה
אס!?" צרח טורמבר, "מי זה שם?"
ברנדיר נכנס, אוחז בידיו מגילה.
"סִי, סִי, טורמבר מִיָא
אַמִיגוֹ"
אמר בליבו, "הגיע הזמן..."
"טורמבר,"
קרא, "התאפסנו כולנו בכפר והחלטנו..."
"מה החלטתם, הא?" קרא טורמבר.
"זה מגיע לך, אנחנו החלטנו
ש..."
***
"הו," אמר הדרקון,
"דוֹנייָה מורוון,
באמת, קֵה פַּאסָה אָקִי? מה קורה כאן?"
"כן, דון גלאורונג," אמרה מורוון,
"אני דורשת שתשחרר אותה!"
"ומה תעשי לי, דוֹנייָה מורוון," אמר,
"אם לא? אה, קה?"
"אני... ז'וֹ... אוּן מוֹמֵנְטוֹ, פּוֹר פָאבוֹר... רק רגע, בבקשה... למה לא הרגת אותי עדיין?"
שאלה.
"דונה מורוון"
אמר הדרקון, "זו'.. ז'וֹ..."
"סִי... כן..."
"ז'וֹ...
אני לא באמת דרקון!"
"קֵה?
מה? קה אֵסְטָה פַּסָאנְדוֹ אָקִי?"
"ז'וֹ
סוֹיִ..." אמר, "טוּאָ
מָרִידוֹ! אני בעלך!"
"קֵה!?!?"
החזירה מורוון וסובבה את גבה.
"אִימְפּוֹסִיבְלֵה..."
מלמלה מורוון, "זה לא יכול להיות!"
מורוון הביטה בו במבט מלא בלבול
ותשוקה. ואז, היא וגלאורונג פנו זו אל גבו של זה ו...
מורוון (לרקע של מנגינת סלסה):
"דוֹן גלאורונג,
לא ייתכן, אתה הוא לא הורין
אז תן גם לי ולביתי להיות כבר
בנות חורין!
אולי אתה בכלל פּאָפּאָ! תמיד חסר לי אב
ואם לא כן תמיד אוכל עם אדוני
לשכב!"
גלאורונג (לאותה סלסה):
"מורוון
היקרה שלי, 'אִיחִיטָה', ילדתי,
לצערי היום פשוט לא תשכבי איתי.
והאלפחור הזה שלך ממש ממש טעים,
ולבסוף אומר לך זאת: אני שכבתי
עם..."
***
"טורמבר,"
אמר ברנדיר, "בגלל שאין לך מספיק שמות, רק טורין, בן הורין, אדנד'ל, אגרוויין, גורתול, נייתן, טורמבר, מורמגייל, 'החרב השחורה',
'קסדת הדרקון', 'שר הגורל המר', 'איש הפרא מהיערות', 'הקורבן לעוול', 'העקוב-מדם',
'אדם-עלף', . וזהו, החלטנו לתת לך עוד שם!"
"קה?"
שאלה ניניאל.
"קה!?"
שאל טורמבר.
"סי" אמר ברנדיר.
"נו!" ענו שניהם.
"סי!!"
"אני... ז'וֹ... אני לא אסכים לכך." אמר טורין ושלף את חרבו.
ואז, לפתע, ניניאל
החלה לשיר (למנגינה מתקתקה וספרדית):
"וכרגיל שוב אצטרך המפרידה
להיות.
נו ברנדיר!
הפסק זאת כבר! אל תעשה שטויות!
כי לדבר אני צריכה, ואוי לכם
ואבוי!
אז טורין,
תאזין עכשיו: ז'וֹ סוֹיִ... ז'וֹ סוֹיִ... ז'וֹ
סוֹיִ..."
***
"אני שכבתי עם לבדל!"
אמר גלאורונג.
"קה?
זה.. זה... זה לא יתכן!" אמרה, וסטרה לדרקון, או לפחות ניסתה, אם לשפוט לפי
האדמומיות בכף היד שלה.
"סתם..." אמר גלאורונג, "עבדתי עליך, סטופידה
מוחר, אני בעצם... בעצם..."
"מי אתה?"
"ז'וֹ...
אני... אני..."
***
"ז'וֹ...
ז'וֹ..."
טראח
"בוגד!" היא צעקה,
וסטרה לו שוב.
"פינדוילס!?"
קרא טורין,
"את אמורה להיות מתה!"
"לא, לא, לא, בוגד! סְטוּפִּידוֹ! זו טלנובלה, אני לא מתה באמת! אבל אתה, אתה
בגדת בי עם הז..."
"לא, לא, לא, בלי מילים
גסות" קרא ברנדיר, "אתה תמיד יכול לקחת את פינדוילס ואני אסתפק בניניאל,
לא?"
"הו, ברנדיר,
אַמִיגִיטוֹ," קרא טורין,
"יש מספיק טורין לכולן!"
"פּרֵו... פּרֵו..."
קראה ניניאל, "יש לי משהו לספר לך, טורמבר מיא אמור! ז'וֹ סוֹיִ... ז'וֹ
סוֹיִ..."
***
"ז'וֹ
סוֹיִ פאנור!" צעק
הדרקון בזעם.
"קה?"
"אפילו למנדוס
נמאס ממנני, את יודעת, כשסיימו לצלם את הסילמריל
מעבר לפינה, אז זרקו אותי לפה..."
"נו, אסטה נו פוודסר! זה לא יתכן!"
גלאורונג/פאנור:
(לקול גיטרה שהוא עצמו שלף משום מקום)"חזרתי לבלריאנד,
וזו עובדה, מִיָא אַמוֹר,
אז בואי כבר אל המיטה איתי, עם
דון פאנור,
למנדוס כבר נמאס מזמן מהבילוי עימי,
ועם נמשיך עם הכנות, שכבתי
גם..."
"עם מי?"
***
"טורמבר,
ברנדיר, פינדוילס, ז'וֹ סוֹיִ..."
"את לא תתחמקי ממני
הפעם!"
צעק מים הגמד.
"פעם שלישית גילדה..."
אמר טורמבר, "אתה לא רק גמד, יש לך גם שכל של גמד,
אה, אִיחִיטוֹ? זה בסצנה שבה אתה מתנשק עם מליין, לא
עכשיו!"
"אה..." אמר הגמד,
"מצטער, טעות שלי."
"כן," אמר ברנדיר, "המשיכי."
"מִיָא
אָמוֹר," צעקה ניניאל, "ז'וֹ
סוֹיִ אֵמְבַּרַסַדָה! אני
בהריון!"
"לא!" אמר טורין, "זה לא יתכן!"
"למה?"
"כי אני... אני..."
***
"אני שכבתי עם אמא שלי!" אמר פאנור.
"אמא
שלך מתה כשהיית ילד" אמרה מורוון, מכה את עצמה
במצח ואומרת "מי לעזאזל כתב פה את התסריט? מאיזה נוירוזה הוא סובל?"
"אה... סִי..." אמר פאנור, " עם מי זה היה? לא, איבדתי את הזיכרון
שלי!"
"נו אוֹטְרַה
וֶאס!" צעקה מורוון! "לא שוב!"
מורוון (לקולה של מפוחית ששלף פתאום פאנור):
"הסצינה
פה כבר ארוכה, ולי ממש נמאס.
דון פאנור
תחליט עכשיו עם מי שכבת אז!
ולא אכפת לי מי זה כבר, אפילו אם
זו עז,
ואם נלך עם התסריט, זה זמן
להתמזמז."
***
"ז'וֹ...
ז'וֹ.."
"לא" צעק ברנדיר, "עד שאתה מספר, שיהיה יותר ברגש, באמת..."
"צודק," ברנדיר אמר טורין, "ז'וֹ..." קרא טורין והביט אל
עברה של ניניאל, "ז'וֹ..."
צעק והגיע לכדי דמעות, "¡ז'וֹי סוי טוּאָ אֵרְמַנוֹ!"
"¿קֶה?"
צעקו פינדוילס וניניאל.ּ
"הו!" צעק ברנדיר ונתן לעצמו מכה חלושה בראש, "כמה מטומטם אתה יכול
להיות! היא מגלה את זה רק בפרק 739!"
"אה... כן..." אמר טורמבר.
"כאן אתה אומר לה שאתה יוצא
מהארון ולא נמשך אליה יותר כי הכותב שלך התסריט קרא יותר מדי טורין/בלג".
"אה, סי." צעק טורין.
"ז'וֹ...
ז'וֹ.." צעק טורין,
"אני לא מסוגל להגיד את זה! אני סטרייט, באמת, זה קאנוני!
הו, סלאשרים מ^%#$&*!"
"נו באמת..." אמר ברנדיר, אז אני אגיד: טורמבר...
הוא מאוהב בבלג!"
מישהו קרא לי? שאל בלג,
נכנס לחדר כחץ מקשת, לובש אזור חלציים בלבד.
"טורין,
אני מצטער, אבל, אבל..." קרא. "אני..."
***
בפרק הבא של "תשוקת
האחים": מה קרה בין טורין לבלג?
האם פינדוילס באמת חזרה לחיים? מה עשה ברנדיר? מה קרה בין מליין למים הגמד כשאף אחד לא ראה? מה עשה פאנור? איזה כדורים שכחו לקחת כותבי הפיק הזה?
|
|
|