"חידון באפלה"
פאנפיק פרי עטו של שמעון נעים
פאנדום: הארי פוטר
דירוג לפרקים הראשונים: PG
שיפ: אין (בין
דמויות קאנוניות)
ז'אנר: עלילתי
בטא: ליהי (רגולוס)
פרק שלישי
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא
|
|
|
"אבל-"
אמר פיטר, נוגס בטוסט שלו, "זה אמור היה להיות לפחות חמש-מאות מילה, זה
מטורף!"
"אתה מתרגש
יותר מדי," אמר ג'ימס, "תמיד נתן לחרטט כמה מילים ואף אחד לא שם
לב."
"כמה כבר נתן
לחרטט על זה, סיריוס?" אמר פיטר בטון מלנכולי למחצה, "אני לא חרטטן טוב
כמוך, כנראה."
"הו, לא. אתה
רק עוד מתלמד. אבל אף אחד לא משתווה לרמוס. הוא יכול לכתוב עמודים על גבי עמודים
גם כשאין מה להגיד."
רמוס חייך.
חיבוריו הארוכים נודעו לא אחת כמושא להומור, וסיבות לכך לא היו חסרות...
"בכל
אופן," אמר סיריוס, "יש גם המטלה של פרופסור סלאגהורן. נראה שהם מתכננים
ביחד איך לרצוח לנו את הזמן הפנוי..." לפיטר לא נותר אלא להסכים. "ועוד
בהיסטורית הקסם..."
"רמוס?"
שמע קול נשי, עדין. רמוס הסתובב והופתע לגלות את העלמה דייניאול עומדת מאחוריו,
לידה עוד ילדה בבגדי האפלפאף - אותה לא הכיר. "שלום," אמרה דייניאול,
מחייכת בבישנות מה.
"אה—
אהמ—היי."
"מה
שלומך?" שאלה.
"בסדר"
ענה רמוס בסתמיות.
"תכיר, זאת
אן, חברה טובה שלי. אן, זהו רמוס."
רמוס חייך.
"שלום. אלו פיטר וסיריוס." פיטר הנהן בקצרה. סיריוס רכן מעט קדימה
בתיאטרליות בצורה המזכירה בדרך חשודה למדי קידה מסורבלת. "איפה החבר הנוסף
שתמיד מסתובב אתכם?" שאלה דייניאול.
"הוא...
אה..." גמגם רמוס, "לא יכול היה להגיע."
"הו,"
אמרה דייניאול לאחר רגע, "אני מבינה." לכמה שניות השתררה דממה לא נעימה.
אן סקרה את האולם בעיניה, כאילו ביקשה להגיד "נו, אליזבת, סיימי עם זה כבר
ונלך."
"אה,
רמוס?" שאלה דייניאול לבסוף, "אתה יודע, חשבתי - מה דעתך להצטרף אלי ואל
אדוארד, כך שנוכל להתכונן יחד לקראת החידון? סבתא שלי תמיד אמרה 'אין שרביט מכוון
אלא על ידי חברו'..."
"אתה
יודע," הוסיפה לאחר רגע, "היא הכירה אישית את אוליבנדר..."
"זה נשמע לי
נחמד מאוד." אמר רמוס.
"אז קבענו
היום בשמונה ורבע על יד הכניסה לאולם הגדול?"
"כן,
בשמחה," אמר רמוס.
"אז... אה...
להתראות." אמרה דייניאול.
"להתראות."
ענה רמוס. השתיים עזבו.
סיריוס טפח על
בטנו משסיים לאכול.
"נראה לי
שכדאי שנתחיל להתקדם אל עבר הכיתה," אמר רמוס.
"רק רגע,
צריך להוריד את האוכל" השיב
סיריוס, קולו כשל אדם האוזר אך בקושי כח לדבר.
"אנחנו
נאחר." אמר רמוס. "וחוץ מזה, האוכל יורד מצוין על ידי הליכה."
"נו,
טוב," ענה סיריוס בחוסר חשק בולט. השלושה קמו והתחילו להתקדם אל עבר כיתת
הלחשים. משהגיעו, ראו את ג'ימס וחברתו מתנשקים ליד דלת הכניסה לכיתה. סיריוס התעלם
ונכנס בסך, אחריו פיטר ורמוס. רק משפרופסור פליטיק היה במרחק פסע מן הדלת, נכנס גם
ג'ימס, על פניו הבעה חולמנית משהו.
בשעה זו של הערב
הקומה התחתונה היתה כמעט ריקה, פרט לכמה תלמידי גריפינדור וריוונקלו מן השנה השניה
שהתאספו כדי לצפות בדו-קרב של טאקי מתפוצץ, ונראה היה שהם עומדים להסתלק בקרוב.
רמוס צעד באולם הכניסה
אל עבר הדלת שהובילה לאולם הגדול, שם חיכתה העלמה דייניאול, לבושה עדיין בבגדי בית
הספר.
אליזבת חייכה.
"שלום, חיכיתי לך." רמוס חייך חיוך נבוך בתגובה. "מתי אדוארד
מגיע?" שאל עצמו אחרי דקה של ציפייה שקטה. כמו וקראה את מחשבותיו, אמרה
דייניאול "הוא מאחר." רמוס השיב "כן..." סתמי למדי.
"מעניין איפה הוא רוצה שנלמד." אמרה.
רמוס ענה
ב"אה?" חלוש.
"באופן
עקרוני, סיימור אמר שידבר עם פרופסור פליטיק בכדי שיארגן לנו מקום מפגש מסודר
ושקט. אני מקווה שפרופסור פליטיק מצא מקום מתאים."
"אהא."
ענה רמוס.
דייניאול סרקה את האולם
בעצבנות. "יש לך ניחוש על מה נישאל בחידון?" שאלה.
"לא. אני
מניח שעלינו פשוט לקרוא הרבה חומר בנושא, אין לי רעיון ספציפי יותר."
"כן,"
הודתה, "גם אני חושבת ככה."
"אוף, לעזאזל
אתו," חשב לעצמו רמוס, "למה הוא מתעכב?"
שוב פשטה שתיקה על
האולם. הילדים אשר שיחקו קודם לכן טאקי מתפוצץ כבר עזבו.
"אז—אה—איך
הולך אצלכם בשיעור רונות? אצלנו בקבוצה הציונים לא ממש נפלאים."
"האמממ..."
החל רמוס לענות, "גם אצלינו המצב לא משהו."
"כן,
אה?"
שוב החלה לחלחל
לאוויר המבוכה הנוטה להצטרף מדי פעם לשתיקות שכאלה. רגע לפני "אז... מזג האוויר
נחמד היום", רמוס יכול היה להבחין בדמות גבוהה ועטויות צמה זהובה המתקרבת
לכיוונם מקצהו האחר של אולם הכניסה. אדוארד התקרב אליהם בצעדים מדודים. משהגיע,
רמוס הבחין במבוכה הקלה הנכרת על פניו של זה. שיערו, הקלוע דרך קבע בצמה ארוכה
ומבהיקה למראה, היה עתה פרוע למדי כך שזו נראתה כאילו ונכפתה עליו בכח. את בגדיו
הנאים החליף עתה חלוק משונה למדי המזכיר יותר חלוק רחצה מאשר ביגוד ראוי לשמו.
מעבר לכך, ניתן היה להבחין בזוג נעלי בית ורדרדות, פרותיות למראה, עליהן שני
פונפונים משונצים. נראה כאילו וכל ישותו של אדוארד היתה מרוכזת ברצון למצוא לעצמו
קברן.
"אההה... אני
מצטער על האיחור," אמר אדוארד, מסיט קצות שיער סוררת ומשונה למראה, שהזכירה
יותר קלף שקומט ואז נפתח מחדש מאשר שיער אנושי. "אני נורא... מצטער על
האיחור, באמת. אה... אתם- האמממ... באים?" רמוס הגיב בניד ראש ועקב אחר אדוארד
הנבוך, העלמה דייניאול לצדו. רמוס העדיף שלא לשאול לאן הם הולכים, נראה שכך גם
דייניאול. הבעת פניו של אדוארד הסגירה את המשפט "התעלמו ממני, אל תדברו איתי,
אני אוויר."
לאחר שחלפו על פני
מספר תלמידים שרק בקושי התאמצו שלא להתפקע מצחוק, לקחם אדוארד אל הקומה הרביעית.
שם, נעצרו השלישיה על יד דלת אשר מולה נצב דרך קבע פסל משונה של קוסם בא-בימים.
אדוארד הזיז את הפסל, נקש פעמיים עם שרביטו על הדלת ואמר את שמו. הדלת נפתחה
בחריקה קלה והשלושה נכנסו פנימה.
"פרופסור
פליטיק," החל אדוארד לומר, "אישר לנו להשתמש בחדר הזה כדי ללמוד הרחק מן
הרעש וההמולה של הטירה, מתי שרק נרצה." הארונות הרבים בצדי החדר הסגירו את
שימושו הקודם כמחסן. ניחוחות לא נעימים המתלווים דרך קבע לאוויר עומד הכו באפם.
אדוארד הדליק נברשת נרות ישנה בסגנון הרוקוקו ואפלוליות החדר החלה לפוג. הוא סגר
את הדלת.
אדוארד פתח את
דלתות הארון הקרוב והוא הסתבר כריק. "הפרופסור אמר שאתם יכולים להניח כאן
חפצים שלכם, אף אחד לא משתמש בחדר מזה שנים." הוא פתח את אחד הארונות האחרים,
בו נראה דבר מה אורגני למראה, לא בדיוק מבושם. אדוארד נפנף בשרביטו והדבר נעלם.
אדוארד קיבץ שלושה
שולחנות ישנים ובכמה הנפות שרביט נהפכו אלה לשולחן אחד בצורת משולש שווה צלעות.
מאחד הארונות הורחף לו כד והונח במרכז השולחן. בכמה תנועות נוספות נמצאו בו פרחים
מלבלבים. אדוארד זימן כמה כסאות מבין הערומים בפינת החדר. משנדמה כי אלה רעועים
מדי, אמר לחש או שנים ועתה נראו אלה כחדשים למדי. "הרגישו בבית," אמר.
רמוס ודייניאול
הודו לו והתישבו.
"הכנתם
תוכניות ללמידה?" שאלה דייניאול. אדוארד שחרר מפיו צליל "אה..."
ארוך ובעל מבוכה.
"הבאתי ספר
שינוי צורה של שנה שביעית, הגרסא עם הנספחים, חשבתי לעבור על נושא התהליכים
הרב-שלביים." אמר רמוס.
"אני לא
חושבת שפרופסור מקגונגל תתיחס בעיקר לדברים שכתובים שם כמקור עיקרי לשאלות, לא?
אני דווקא חשבתי בכיוון אחר, דברים יותר מתקדמים..." אמרה והניחה על השולחן
ספר אשר הוציאה מתיק הצד שלה. היה זה ספר עב כרס עד למאוד, כריכתו אדומה ועליו
נחקק באותיות מוזהבות, דהויות וכמעט בלתי קריאות 'שינויי צורה מתקדמים-
טרנספורמציות בין מערכתיות' מתחת, באותיות קטנות יותר, נתן היה להבחין בקושי בחלק
משמו של המחבר שהתגלה כ'כריסטופר טו... '. רמוס תהה אם אי פעם יוודע לו שמו המלא.
רמוס שלף מתיקו
קלף וקסת דיו, כמו כן העלמה דייניאול. אדוארד נראה נע באי נוחות בכסאו. הוא לא
הצטייד בתיק, כך נראה. רמוס חיך ושלף קלף נוסף, עט וקסת דיו והושיט אותם לאדוארד
הנבוך. זה חייך חיוך רחב והוסיף אחריו "תודה" של אדם המודה מאוד באמת
ובתמים, לא מתוך נימוס גרידא. הספר נפתח בפרק הראשון "מבוא: קסמי התמרה
דו-קוטביים." השלושה כתבו במרץ, מבארים פה ושם מושג או משפט לא מובנים מן
השפה הארכאית בה נכתב הספר.
היתה זו כבר שעה
מאוחרת למדי כשרמוס חתם את סיכום הנקודות מן הפרק השני. אדוארד סגר את הספר בחבטה
רמה. "נפגש שוב?" שאל. רמוס ודינייאול הנהו. הם הכניסו את הסיכומים,
הדיו והנוצות לתיקיהם, ולאחר מכן עזבו לחדרי המועדון.
***
אחרי כמה שנים כבר
מתרגלים לרעיון של קיפוץ בין מסגרת אחת לשניה. אמנם, בשעות כאלה, בהן כל התלמידים
לומדים וההפרעות בבקשה להכנס לחדר המועדון הן נדירות, האישה השמנה נחמדה למדי, אך הבוקר
הזה העדיפה הדמות לחזור אל משרדה המאויר בתמונתה. האישה השמנה כבר אבדה את יכולת
הזכרון שלה והיתה עסוקה כל הבוקר בניסיון ללמוד את הססמא החדשה ללא טעויות. הפעם
היה זה שם ארוך של דג לא מוכר והאישה השמנה הביעה תרעומת רבתי...
בימים הראשונים
נסתה לעיין בספרים בספריה המצוירת, אך מסתבר כי הציר לא השקיע בהם מחשבה יתרה.
באחד נמצא הטקסט המעניין "א,ב,ג,ד,ה,ו...", באחר "בלה בלה
בלה", ובאחרים לא טרח כלל לצוק תוכן.
אפילו לזה התרגלה.
היא השקיפה על המסדרון. לרב זוהי פעולה משעממת להחריד. "נו," חשבה
לעצמה, "עוד בו–"
ואז צדה עינה דבר
משונה. היה זה עכברוש. הוא התישב והביט בה בארכנות. מה לעכברושים ולה? היא החלה
לבחון אותו, אך לפתע נשמע גרגורה החתולי של גברת נוריס וזה נעלם מן המקום.
"נו," אמרה לעצמה, "ניחא."
***
הרביעייה ישבה על
המדשאה, מנסה להעביר את השעתיים החופשיות.
"... ואז,"
סיים ג'ימס, "היא אמרה לו שזה פשוט לא מסתדר, וככה זה נגמר."
פיטר וסיריוס פלטו
מעין "אה..." משונה. נדמה היה כי השיחה עמדה לגווע.
"האמממ..."
אמר אז פיטר, "הגלימה שלי מתחילה להיות קטנה מדי. כנראה שאצטרך לקנות אחת
חדשה."
"הו,"
אמר סיריוס, "נתן תמיד ללכת לחנות של מאדאם רייד. היא תסדר לך מחיר."
ארבעתם צחקו. "אם כבר, פיטר," שאל ג'ימס, "למה הברזת היום משיעור
התעמלות בוקר? פרופסור סטיוארט היתה היום עצבנית במיוחד. היא הכריחה איזה
סלית'ריני אחד לעשות כמה סיבובי ריצה נוספים. הוא כמעט התעלף."
"הו."
אמר פיטר.
"נו, למה
הברזת?" שאל שוב ג'ימס.
"הייתי
בשירותים," אמר פיטר. רמוס, סיריוס וג'ימס צחקו. "זה באמת מצחיק כל עוד
אין לך עצירות."
"אני
בטוח" אמר סיריוס, "שאתם תבקש יפה פרופסור סלאגהורן יסכים לרקוח עבורך
משהו." הארבעה צחקו.
"רמוס?"
היה זה אדוארד, מלווה בעוד חבר.
"היי,"
אמר רמוס. האחרים ברכו אותו לשלום. "תכירו," אמר, "זה לִיווֶּלִין,
חבר טוב שלי." הקונדסאים אמרו "היי" כמעט פה אחד.
"אה,
רמוס," שאל אדוארד, "מה דעתך שניפגש גם הערב ללמוד?"
"אה..."
ענה רמוס, "הערב זה לא מסתדר. פשוט קבענו - סיריוס, ג'ימס, פיטר ואני - משהו
להיום בערב. מה דעתך על מחר?"
"מחר אליזבת
לא יכולה להגיע."
לרגע רמוס שתק,
אדוארד שלח בו מבט בוחן.
"רמוס,"
קרא אליו ג'ימס, "תמיד אפשר לדחות את מה שקבענו למחר, אם זה חשוב."
"אהא."
הוסיף סיריוס, "אפשר לדחות את זה ביום בשביל התחרות."
רמוס בחן אותם
במבטו ואז אמר "אם כך, בשמחה."
אדוארד חייך.
"היום בשבע ורבע בחד בקומה הרביעית?" שאל והסיט קצוות שיער.
"בשמחה,"
אמר רמוס. אדוארד וליוולין נפרדו מהם והחלו לחזור על עקביהם.
"תגיד, כמה
עבודה נראה לך שהאדוארד הזה משקיע בשיער שלו? נראה שהוא מתעסק אתו שעות בכל
יום..." אומר ג'ימס.
"לי זה נראה
מוגזם." אמר סיריוס, "כמעט נשי אפילו."
רמוס תהה האם לספר
להם על מראהו של אדוארד מאתמול כשפיטר אמר לפתע - "כנראה שחברה
שלו אוהבת את זה...." ג'ימס וסיריוס הרימו גבה. גם רמוס הרשה לעצמו להיות
מופתע.
"כולם
יודעים עליו ועל אנדראה. הם כבר כמעט שנתיים ביחד." סיריוס הרשה לגבותיו
להסגיר פליאה. כן עשה גם ג'ימס. "זו מי שאני חושב שזו?" שאל סיריוס.
"אהא. ההיא
מהאפלפף." פיטר צחקק, "החתיכה ההיא."
סיריוס וג'ימס עוד
נותרו עם הבעה מתפלאת כשאמר הראשון "פששש... כל הכבוד לו. דג שמן הוא תפס
זה."
"אם כבר
מדברים על זה-" אמר ג'ימס, "פיטר, יש קשר בין ההברזה שלך מהבוקר לבין
ההיא מריוונקלו?"
"מי?"
שאל פיטר, מתמם. "זאת שאתה שם עליה עין, נו באמת."
"אני? על מי
אתה מדבר?" אמר פיטר בקול מתגונן, "אין לי כלום אתה."
"אה...."
אמר סיריוס, " כולם אומרים את זה..."
"לעזאזל עם
הספר הזה!" אמר אדוארד, "הוא פשוט עבה מדי, וכמות הערות השוליים והסיום
בו היא כמעט בלתי נסבלת!" רמוס ודייניאול חייכו.
"טוב,"
אמרה, אוספת את חפציה, "כמו שאמרתי, אני אצטרך לצאת קצת מוקדם מן
הרגיל."
"להתראות."
אמר רמוס, מוסיף חיוך קטן לפרידה.
"ביי"
הוסיף אדוארד. היא חייכה ויצאה מן החדר. "עוד פרק?" שאל רמוס.
"אהא..."
רמוס ואדוארד
סיימו את הפרק. רמוס החל לארוז את דבריו.
"תגיד,
רמוס," פתח אדוארד תוך שהוא מגלגל את הקלף, "אפשר לשאול אותך
משהו?"
רמוס הנהן.
"מה דעתך על
אליזבת?" שאל.
רמוס הופתע. הוא
לא ציפה לשאלה כזו.
"העלמה
דייניאול? היא... אה... נחמדה."
"אהא..."
אמר אדוארד, "וזהו?"
"למה אתה
שואל?" שאל רמס.
"לא, סתם...
זה... אני מאוד עייף כבר. היה לי יום עמוס, ונהיה כבר מאוחר. צריך ללכת לחדרי
המועדון."
"התחמקות
יפה." אמר רמוס, "אני אזכור לך את זה."
על פניו של אדוארד
עלה חיוך מעורפל. "אין בעיה" אמר. הם ארזו את הקסתות, כיבו את הנברשת
ויצאו מן החדר.
רמוס נכנס אל חדר
המועדון. השלושה ישבו שם. ג'ימס שלח אליו מבט קנוט. "היי," אמר,
"אני מצטער שה'פעולה' בוטלה הערב, פשוט..."
"לא, זה שום
דבר," אמר סיריוס, "זה יותר חשוב. ג'ימס לא כועס בגלל זה. אני פשוט
קרעתי אותו בשח קוסמים ופיטר ניצח אותו בטאקי. הוא קצת זעפני עכשיו."
"לא
נכון!" מחה ג'ימס, "אתה לא קרעת אותי! אני השבתי מלחמה!" פיטר גלגל
עיניים. סיריוס שלח אליו מבט שאומר רק אחת: "נההה-אההה..."
"נו,
טוב," אמר ג'ימס, מעלה על פניו חיוך מפויס, "אין טעם לשקר. קרעת
אותי."
"אהח..."
אמר סיריוס, "כשאתה אומר את זה כך, עכשיו אפשר ללכת לשון רגועים."
היה זה ערב
התחרות. רמוס סיים להתגלח ויצא מחדר האמבט. סיריוס, עוטה על עצמו סדין אדמדם הקשור
כגלימה, עמד כשעל פניו מבט רב משמעות, פיטר וג'ימס מאחוריו, מעניקים לסיריוס מראה
כשל אדם חשוב במבטיהם. "רמוס," אמר סיריוס בטון רב משמעות, "קרניים
אל הצדק, זנבתולע אל המהירות ורך-כף אל הצחוק מאצילים עליך בזאת את שליחותם להיות
למיצגו הנאמן של בית גריפינדור ומעניקים לך את ברכתם הקדושה." סיריוס נקש קלות
בשרביטו על ראשו של רמוס וזה נצנץ באור זוהר.
"אלים
כבירים!" אמר רמוס בתיאטרליות, "אני מסתייג! מה קטון הוא עבדכם
הנאמן!"
"שם קטון
ושום עיתון. לך תקרע להם ת'צורה!" אמר סיריוס. רמוס, ג'ימס ופיטר צחקו.
"עליך לרדת
עכשיו." אמר גי'מס, "אנחנו נגיע כשהתחרות תתחיל. בהצלחה!"
"תודה
רבה." אמר רמוס, קד תיאטרלית והחל מתקדם אל עבר האולם.
רמוס עבר את
אדוארד ואנדראה המחובקים ונכנס אל האולם, בו ישבו כבר דייניאול ואברטאווה בשולחן
המתמודדים. "שלום," אמר והתיישב בכסא פנוי על יד העלמה דייניאול. זו
ענתה ב"היי" מחויך. אברטאווה, לבוש בהידור משונה, ענה ב"גם
לך", טון דיבורו רשמי להחריד. במרחק מספר צעדים מהם, עמדו פרופסור דיראק
ופרופסור מקגונגל והחליפו מספר דברים אותם לא יכול היה לשמוע.
רמוס תופף קלות על
השולחן. אדוארד נכנס, מחויך, ברך את כולם לשלום והתישב על יד רמוס, בקצה השולחן.
כמה רגעים עברו
ופרופסור דיראק הגיע. "מוכנים?" שאל בחיוך, אחר המשיך כלא מצפה לתשובה,
"בסיבוב שנערך היום תבחנו על ידע תיאורתי בנושא תורת שינוי הצורה, בעיקר.
פרופסור מקגונגל, ביחד עם עם חבר השופטים, הרכיבו לכולכם שאלונים זהים ויש לכל אחד
מכם חצי שעה לענות עליהם. בזמן שתענו עליהם, היות ואין ברצוננו לשעמם את שאר חברי
הבתים, תושמע מוזיקה קלה לריקודים. כשתסיימו, וסביר להניח שתסיימו לפני הזמן,
תוכלו להצטרף אל הרוקדים עד שחבר השופטים יסיים את הבדיקה. שאלות?" משלא
נותרו שאלות, שב פרופסור דיראק לשיחה עם פרופסור מקגונגל.
האולם החל להתמלא.
רמוס לא הופתע לגלות שגם הפעם בחרו התלמידים להתישב, כבפקודה, על פי הבתים אליהם
השתיכו. ראשונים היו להגיע קבוצה של תלמידי ריוונקלו, מלווים באנדראה, חברתו של
אדוארד. אחריהם, הבחין רמוס, קבוצה אשר נשאה את השלט "רמוס לשלטון",
כתוב בצבע וורוד זרחני. באופן חשוד למדי, הצטרפה אל הקונדסאים האחרים ילדה צעקנית
לבושה בגווני אדום, זהב בוהק וורוד מזעזע. היא נראתה לרמוס מוכרת. מוכרת למדי.
משהתמלא האולם,
הסביר פרופסור לאזוג את כללי התחרות. רמוס הדק את קשר עניבתו.
השאלונים חולקו.
מוזיקה קלה החלה להתגן.
רמוס צפה למצוא שתיים
או שלוש שאלות הדורשות תשובה ארוכה ומפורטת עם הסברי תהליכים ארוכים ותרשימי
זרימה, אך להפתעתו גילה כי שאלת ההסבר היחידה היתה אף היא בעלת תשובה קצרה למדי,
עיקר השאלון דרש פרטים. מילת הקסם של לחש זה, צורת הנפוף כאן ורשימת מרכיבים
לשיקוי-עזר שם. מופתע מעט, עצם רמוס את עיניו, נסה להתעלם מהמוזיקה, לקח נשימה
ארוכה והתרכז. הוא החל לכתוב במרץ. רמוס ואברטוואה הגישו את שאלוניהם כמעט
בו-זמנית. אחריהם היה זה אדוארד. רמוס חזר למקומו והביט ברוקדים. ג'ימס וחברתו בצד
אחד של האולם, פיטר וסיריוס הזמינו אף הם בנות לרקוד אתם, אברטאווה נגש מיד משסיים
את השאלון למישהי שככל הנראה חכתה לו והצטרף אליה, אדוארד הצטרף לאנדראה חברתו.
העלמה דייניאול, שהגישה זה עתה את השאלון שלה, חזרה והתישבה לידו. למשך דקה ארוכה
בהו שניהם ברוקדים עד אשר שאלה "מה כתבת בשאלה השלישית? התעכבתי עליה הרבה מאוד
זמן..."
במשך כעשר דקות
המשיכו שניהם להחליף תשובות, אחר חזרו לבהות ברוקדים.
"איך נראה לך
שהלך לאחרים?" שאלה לאחר דקה נוספת של שתיקה.
"אברטאווה
נראה מרוצה מעצמו. אדוארד סיים גם הוא יחסית מהר."
העלמה דייניאול
ענתה ב"אהא" סתום, אחריו שבו שניהם לבהות ברוקדים.
מספר דקות חלפו
ופרופסור דיראק הפסיק את המוזיקה ובקש את הרוקדים לשבת.
"אם
כך," אמר כאשר התישבו כולם, "זה עתה סיימנו, פרופסור לאגוז, פרופסור
דה-מורגן, פרופסור דאלי ואנוכי את בדיקת הטפסים, ועלי לומר בשם כולנו כי הופתענו
לגלות תוצאות גבוהות כפי ששיערנו ועל כך הערכתינו למתמודדים." מחיאות כפיים
נשמעו באולם. "אם כך, פרופסור לאגוז ימסור עכשיו את התוצאות."
פרופסור לאגוז קם
ממקום מושבו. רמוס יכול היה להבחין בפרופסור דמבלדור העומד בקצה האולם על יד מפתן
הדלת, כמעט ולא מורגש.
"אם
כך," אמר הפרופסור, "לאחר בדיקה מדוקדקת של השאלונים, אני גאה להודיע כי
ציוני הנציגים הם כדלהלן," אמר ופרס חתיכת קלף לפניו. "העלמה אליזבת
דייניאול- 31 נקודות." מחיאות כפיים נשמעו. "מר אדוארד סיימור- 29
נקודות." מחיאות כפיים רפות מעט יותר נשמעו ונראה כי אי-מי בקהל הרים גבה.
"מר רמוס
לופין- 33 נקודות." מחיאות כפיים סוערות עלו מקהל גריפינדור. השלט הבולט גם
כך הונף אף גבוה יותר.
"מר לויד
אברטאווה- 35 נקודות." תגובות מעורבות נכרו בקהל. חלק, בעיקר תלמידי
סלית'רין, מחא כפיים בהתלהבות. חלק מחא כפיים בצורה רפה והתלחש בינו לבינו. החלק
האחר הסתפק במבטים תמהים או לא מרוצים. בחלק זה נתן היה למנות חלק מתלמידי
גריפינדור. ואת סוורוס סנייפ.
אדוארד התנשף
בצורה שהפגינה בבירור חוסר נחת. "נו," אמר בנימה לא משוכנעת, "בפעם
הבאה..."
|
|
|