ארכיון הביקורות של המגדל הלבן

ביקורת על פרק 4 של "רוחות סתיו"

ביקורת מאת: אור ענבר

תמצית הפרק, שנקרא "שירת הרפאים".

החלק הראשון מציג את הרהוריה העגומים של סירלוריין בנוגע לנישואיה, בוהאטרה ואלאדון והברית עם גונדור. בהמשך היא משוחחת עם תלגיר, ובשיחה זו מתצגלים לנו פרטים מזוויעים על עברה של סירלוריין, בין השאר שהיא עזרה להרוג את בנה דלהיר, דבר שמעיק עליה וחוצץ בינה לבין תלגיר.

בחלק השני אנחנו פוגשים את קלנטיר, השופט בעיר פלארגיר, המגיע לביתו, שם אנו פוגשים את משפחתו הבעייתית והמסובכת, שכל אחד מהם מגיב בצורה אחרת למות האח הבכור תורונמיר מידי היונאים. קלנדיל, הבן הגדול, מחפש נקמה ונלחם מלחמה נואשת וחסרת סיכוי ביונאים, מלינדיס, שנשארת שפויה ושקטה למראית עין, ריאן הפרחחית, לאורופין המרדני, שנראה שהוא מתחבר ליונאים, והאם השקועה ביגונה.
בשיחה עם אשתו מספר לה קלנטיר שבפגישה שערך עם מינהאריון, נציב העיר היונאי, נאמר לו לזוועתו שעליו לארח בביתו את הנומנורים השחורים שבאו לונדור, כלומר, סירלוריין ואנשיה.

ובחלק השלישי, שמסיים את הפרק, מושים ההאראדרים מן המים אדם פצוע שמסתבר שהוא עדיין חי. סירלוריין מטפלת בו ומנקה אותו, וכך היא מגלה בו משהו שמדהים ומפתיע אותה. וכך נגמר הפרק.

דעתי על הפרק:

לדעתי זה פרק חזק מאוד ומרתק, שהשאיר בי משקע כלשהו אפילו עכשיו, כשקראתי אותו שוב.
זכרונותיה של סירלוריין קורעים את הלב, וגרמו לי להזדהות עמוקה איתה.
בחלק השני הצלחת לעורר אצלי אמפתיה לכל הדמויות המוצגות שם. כל המעשים של הדמויות שם הם תגובה מאוד ברורה למות האח, היציאות של קלנדיל להיתקלויות עם היונאים, הפרחחיות של ריאן והמרדנות של לאורופין. וגם השקט של מלינדיס, שלדעתי מכסה על המון כאב מודחק, שיתפרץ יום אחד. כל אלה גרמו לי, גם כאן, להזדהות מאוד עם המשפחה הזאת.

השערות בנוגע להמשך:

מכיוון שכרגע עדיין לא חזרת לקו העלילה הזה, אני מרשה לעצמי לפתח כמה השערות. די ברור לי שהאדם הפצוע שנמשה מהמים אינו אדם אלא בן לילית. מה שמעניין הוא למה סירלוריין הגיבה לכך בצורה כזאת. אני מניח שיהיה עוד פלשבק מעברה, שבו נלמד על הקשר שהיה לה לבני הלילית.
ולאחר מכן, הם יגיעו וישתכנו בבית השופט, דבר שבוודאי לא יקל על המתח השורר בו, אלא להיפך. קלנטיר ומורוון יקבלו בוודאי את סירלוריין בקבלת פנים צוננת, שאולי תתרכך בעתיד לאחר שילמדו להכירה, ואולי אף תיווצר קירבה והזדהות ביניהם, כי אחרי הכל, שניהם איבדו את ילדיהם (אם כי בנסיבות אחרות לגמרי).
אני צופה גם שיתפתח קשר בין סירלוריין לאחר מן הילדים, שישפיע על שני הצדדים בדרך כלשהי. נראה לי גם שהשלווה והשפיות של מלינדיס לא יימשכו הרבה זמן.

ושאלה לדיון:
בשר הטבעות אין תיאורי משפחות, מלבד בית עוצרי גונדור. הונפילקטים בספר (מלבד במשפחה הנ"ל) לא נובעים כלל וכלל מבעיות משפחתיות.
בדמדומי המערב, לעומת זאת, המשפחתיות היא דבר מכריע בסיפור. אלאדון, ארגלין, קאהאדרה, סירלוריין ומשפחת השופט, כולם מלאים בסיבוכים משפחתיים, שמשפיעים על התפתחות העלילה ואופי הדמויות. גם ב"המסע" ו"הטבעת השלישית" יש יותר חשיבות למשפחה מאשר אצל טולקין.
מה אתם חושבים שזה אומר, שטולקין עצמו לא הרבה לכתוב על משפחות אך היצירות הפוסט טולקינאיות מלאות בכך? האם זה מתוך רצון לא מודע להשלים את החסר של הדבר הזה אצל טולקין, או סיבה אחרת? מה דעתכם?