ארכיון הביקורות של המגדל הלבן

 

ביקורת על פרקים 1-4 של "רוחות סתיו"

ביקורת מאת: Silmarien

 

אתמול קראתי את כל הפרקים הקיימים של "רוחות סתיו". הפרקים כתובים היטב, מרתקים ובהחלט עומדים בסטנדרטים של הכרך הראשון . משפחתו של השופט נראית כבעלת פוטנציאל לקו-עלילה מעניין במיוחד, ואני לא יכולה לחכות למפגש ביניהם לבין סירלוריין. אבל יש שני דברים שהפריעו לי:

הראשון החל כבר מהפרק הראשון, ונראה לי שכבר הערתי עליו בזמנו: לצד דמויות עגולות, אמינות ומעניינות, הן גבריות והן נשיות, מופיעות שתי דמויות נשיות ילדותיות ושטוחות יותר מקרטון - אריני ובוהאטרה. לא שכל דמות בספר חייבת להיות עמוקה מני ים, אבל עם השתיים האלה זה כבר מוגזם, וממש גורם לי "להתנתק" מהסיפור.

העניין השני התחיל להציק לי בפרק השלישי ונעשה ברור יותר ברביעי, אך במחשבה לאחור הופיע גם קודם: הסיפור מתחיל יותר ויותר להזכיר לי את סגנונו של מרטין. זה התחיל ברקיקי לימון (שאני יודעת שהם רק מחווה), והמשיך במבצר מפלצתי שנעשים בו מעשי זוועה, וילד מפלצתי עד כדי כך שאימו-יולדתו הורגת אותו, כמו גם דמויות נוספות (הרוזן אנאריון, למשל, מזכיר במשהו את אדארד סטארק, וסופו, לפחות לפי הגרסה הישנה, דומה). אני יודעת שההקשר של הדמויות והמקומות בעלילה הוא אחר, ואי אפשר להגיד שכל מה שיש כאן הוא העתקה ממרטין. אבל הדמיון מתחיל להיות בולט, אז גדעון, תיזהר, כי מרוב מאמץ (מוצלח!) לא להיות חקיין-טולקין, אתה עלול למצוא את עצמך חקיין-מרטין.