ארכיון המאמרים והביקורות של המגדל הלבן

"God Rest ye Merry Hippogriff"
ניתוח דמותו של סיריוס בלק

מאמר מאת ג'סי (Sirius)

 

 

 

סיריוס בלק, אחת הדמויות המעניינות ביותר שיצרה ג'יי קיי רולינג, נולד בשנת 1960 לאחת המשפחות העתיקות והמיוחסות ביותר בעולם הקוסמים. משפחת בלק האמינה ותמכה בדרכו של הלורד וולדמורט, למרות שאיש מהם (פרט לבלטריקס ולרגולוס מאוחר יותר) לא היה אוכל מוות. אנחנו מגלים כי בניגוד למצופה ולמסורת המשפחתית, סיריוס התמיין לבית גריפינדור ומאוחר יותר, בגיל שש עשרה, ברח מהבית ונמחק מהעץ המשפחתי. בהוגוורטס סיריוס הכיר את ג'יימס פוטר, רמוס לופין ופיטר פטיגרו שבמהרה הפכו להיות חבריו. אנחנו מגלים כי סיריוס וג'יימס היו חברים קרובים ("כמעט כמו אחים" על פי פרופסור מקגונגל) ובילו רוב הזמן בריתוקים שונים ומשונים על הצרות והמתיחות שעשו. מאוחר יותר, הם מגלים כי רמוס לופין הוא אדם זאב ומחליטים לעזור לו. בשנתם החמישית סיריוס וחבריו מצליחים להפוך לאנימאגים לא חוקיים על מנת לתמוך בחברם בזמן שינוי צורתו לזאב.

כמו צורת האנימאגוס שלו, סיריוס מראה הרבה תכונות כלביות – הוא נאמן, שובב ואף מסוכן. זמן קצר לאחר מכן, "הקונדסאים", כפי שהחליטו לקרוא לעצמם, המציאו מפה מיוחדת שהראתה את מיקומם המדויק של כל מורה ותלמיד בהוגוורטס ושטחיה. בגיל שש עשרה סיריוס עזב את ביתו ועבר לגור עם הפוטרים, שהחשיבו אותו כמעט לבן שני. לקראת שנתו השביעית סיריוס קיבל ירושה מדודו אלפרד שאפשרה לו לקנות מקום משלו.

 

בזמן לימודיו בהוגוורטס סיריוס כמעט גרם למותו של תלמיד, סוורוס סנייפ. סוורוס היה נחוש לגלות מדוע סיריוס וחבריו נעלמים פעם בחודש, ועל פי דבריו של רמוס לופין, סיריוס, ששנא את סנייפ, חשב שיהיה זה משעשע, לגלות לו איך להיכנס אל תוך הערבה המפליקה כשרמוס, בצורתו הזאבית היה בפנים. ג'יימס פוטר, ששמע על מעשיו, הצליח למשוך את סנייפ מתוך הצריף המצווח ברגע האחרון, לא לפני שסנייפ הצליח לראות את אדם הזאב. האירוע העמיק את שנאתו של סנייפ לסיריוס וג'יימס, שהמשיכה לבעור בו אפילו עשרים שנה אחרי האירוע.

 

עם סיום הלימודים בהוגוורטס סיריוס וחבריו הצטרפו למסדר עוף החול ונלחמו במלחמה הראשונה נגד וולדמורט. סיריוס היה השושבין בחתונתם של ג'יימס ולילי, ומאוחר יותר סנדקו של בנם, הארי פוטר. החשד כי קיים מדליף מבין חברי המסדר התגבר וסיריוס חשד בחברו רמוס לופין. כשהאיום מפני וולדמורט גבר, לילי וג'יימס החליטו להסתתר תחת לחש הפידליוס, לחש שהיה אמור להסתיר אותם מעיני כל העולם חוץ משומר הסוד. ג'יימס בחר בסיריוס להיות שומר סודם, אולם ברגע האחרון, סיריוס הציע את פיטר פטיגרו במקומו, כיוון שלדעתו אף אחד לא היה חושד במישהו כמו פיטר.

 פיטר פטיגרו בגד בחבריו וגילה את מיקומם של הפוטרים לוולדמורט. בליל כל הקדושים, סיריוס הגיע למכתש גודריק, עיירת מגוריהם של ג'יימס ולילי לגלות כי רק הארי בן השנה שרד. הוא התווכח עם האגריד וניסה לשכנע אותו למסור לו את הארי, אבל זה סירב. אחרי שמסר את אופנועו להאגריד, סיריוס פנה לחפש את פיטר פטיגרו כדי לנקום.

כמה שעות לאחר מכן, בקרב עם סיריוס, פיטר מרמה את השוטרים של עולם הקסמים בכך שהוא מזייף את מותו ומשאיר את סיריוס לשאת באשמה. סיריוס מואשם ברצח 13 מוגלגים שפיטר רצח תוך זיוף התפוצצותו, והסגרתם של ג'יימס ולילי לידי וולדמורט. סיריוס הושלך לאזקאבן ללא משפט ובילה שם 12 שנים עד שראה במקרה את תמונתו של פטיגרו בעיתון. הוא משתחל בין הסורגים, כשהוא בצורת האנימגוס שלו, אשר גם עזרה לו לשמור על שפיותו במשך שנות כליאתו, ומצליח לשחות כל הדרך לאנגליה, כשהמחשבה על פיטר בהוגוורטס מהדהדת בראשו.

אחרי שהוכיח להארי את חפותו, סיריוס בורח דרומה ומבלה שם מספר חודשים עד שהשמועות על חזרתו של הלורד וולדמורט גורמות לו לחזור על מנת להגן על הארי. מאוחר יותר הוא מציע את בית משפחתו בכיכר גרימולד 12 לשמש כמפקדה למסדר עוף החול שנאסף מחדש - להתגונן נגד האיום של וולדמורט ואוכלי המוות.- סיריוס בלק נהרג בקרב במחלקת המסתורין מידיה של בת דודתו, בלטריקס לסטריינג' בשנת 1996.


***

 

סיריוס, כמו הכוכב על שמו הוא קרוי, בוער באור מסנוור, וכמו החיים הקצרים של הכוכב, הסתבר לנו כי ככה גם חייו של סיריוס בלק. כאדם, סיריוס פזיז, נמהר, נוהג לפעול לפני שהוא חושב ולקחת סיכונים מיותרים רק לשם האתגר והפגת השעמום. אנחנו רואים זאת היטב בדרך בה הוא פורץ להוגוורטס למשל – סיריוס תוקף את דיוקנה של הגברת השמנה, מסתער על רון עם סכין (בחיפושים אחרי סקאברס) וגורר אותו בפראות כל הדרך אל ערבה המפליקה. בניגוד ללופין, שפועל בדרך כלל בזהירות ומוצא את ההיגיון בכל מעשה, סיריוס נותן לרגש לשלוט במעשיו. ניתן לראות זאת אפילו בבריחתו מאזקאבן – השנאה של סיריוס כלפי פטיגרו, היא זאת שגרמה לו לברוח. סיריוס מוכן לעשות הכל למען אלה שהוא אוהב ומצפה מהם )בתמימות מסוימת) לאותה התמורה:

 

"You should have died! Died rather than betray your friends, as we would have done for you!"

 

הוא מוכן לסכן את עצמו בשביל הארי ולאכול עכברושים, היה מוכן למות בשביל חבריו ואפשר אף לומר שהוא לא רואה טעם בחיים ~רק~ למען עצמו. כשסיריוס מגלה על בגידתו של פיטר, הוא מנסה לקחת על עצמו את הגידול של הארי וכשהאגריד מסרב, הוא הולך להרוג את פיטר בידיעה שיחשב רוצח (הרי איש לא היה מודע לעניין ההחלפה, הוא ידע שאיש לא יאמין לו) – במקום ללכת לדמבלדור ולספר לו מה קרה, ובכך לנסות להציל את עצמו, סיריוס פונה לרדוף אחרי פטיגרו ומנסה להרוג אותו בידיעה שזה יכניס אותו לאזקאבן (המשפט: "אני לא אזדקק לו יותר" במסירתו להאגריד את האופנוע, מצביע על כך שהוא מודע לעובדה שזה יהיה הסוף שלו) – שוב רגש על פני הגיון.

 

אני מניחה שאם האגריד היה מוסר לידיו את הארי התינוק, סיריוס לא היה בוחר לרדוף אחרי זנב תולע.

 

חוסר האונים של סיריוס בכיכר גרימולד הוא גם אחד הגורמים לנסיגה במצבו הנפשי. הוא אינו מסוגל לשאת את המחשבה שהוא חייב לשבת בלי לעשות דבר, בזמן שהאחרים מסכנים את עצמם. ההתגרות של סנייפ לא תורמת ורק גורמת לו להסתגר בתוך עצמו.

 

בפרק "הזיכרון הכי גרוע של סנייפ" אנחנו הופכים עדים למעשה נורא שביצעו ג'יימס וסיריוס לסוורוס סנייפ. על פי דבריו של סיריוס, סנייפ עקב אחרי הקונדסאים מתוך קנאה (במיוחד בכישרון הקווידיץ' של ג'יימס), ועשה הכל כדי לגרום להשעייתם מהוגוורטס. הוא מספר גם על כך שסנייפ הסתובב בחבורה של סלית'רינים אשר מאוחר יותר כמעט כולם הפכו לאוכלי מוות. מצדו של סנייפ, אנחנו מגלים אב אלים ומאיים.

מצד אחד יש לנו כאן את הסיפור של סיריוס, שמזכיר לנו כמעט מייד את דראקו, המציק ללא הרף להארי, רון והרמיוני, מצד שני אנחנו עדים לכך שג'יימס היה זה שהציק לסנייפ ראשון מתוך כוונה לבדר את סיריוס. אנחנו לומדים יותר על הסכסוך סיריוס ג'יימס/סנייפ, מגלים כי סנייפ נושא איתו צלקות עמוקות, הקשורות לקונדסאים, ואינו מוכן להרפות מהן אפילו כשמדובר בבנו של האיש אותו שנא. מדוע סיריוס שונא כל כך את סנייפ והאם הוא שנא אותו מספיק בשביל לנסות לרצוח אותו?

 

דיי ברור עוד מהספר השלישי כי איש מהקונדסאים אינו מחבב את סנייפ. אפילו רמוס לופין, השקול וההגיוני מבין החבורה, התייחס אליו בסלידה מסוימת. הייתי אומרת כי סנייפ אכן היה חטטן שהתערב יתר על המידה בענייניהם של הקונדסאים, אבל מדוע השנאה (ולא הקנאה כמו במקרה של ג'יימס) המורגשת היא דווקא בינו לבין סיריוס? רולינג אמרה באחד הראיונות כי אנחנו עתידים לגלות בהמשך את הסיבה לשנאה ההדדית בין שני אלה. השאלה החשובה כאן היא עד כמה רחוק סיריוס היה מוכן לקחת את היריבות הזאת. האם המתיחה המסוכנת, שסיכנה לא רק את סנייפ אלא גם את חברו, רמוס, הייתה לא יותר ממתיחה? האם סיריוס, כנער חכם ופיקח חשב שסנייפ יצליח להימלט מציפורניו של אדם זאב מסוכן? האם הוא לא חשב על חברו שהיה יכול להיות מושעה מהוגוורטס או אף מואשם ברצח, שלא לדבר על רגשות אשם?

לפי דעתי, אם לקחת בחשבון את אופיו הפזיז של סיריוס, הוא באמת פעל על פי דחף ולא חשב על חומרת המעשה. ההוכחה לכך היא העובדה שהוא סיפר לג'יימס את מה שעשה זמן קצר אחרי ששלח את סנייפ לערבה המפליקה. לו סיריוס אכן היה מתכנן לפגוע בסנייפ, היה זה רק הגיוני שהוא לא היה מספר לאיש ומניח לסנייפ להינשך. כמובן שישנה האפשרות שהוא חש חרטה והבין שהוא לא רוצה לפגוע בחברו או אפילו בסנייפ, וזו הייתה הסיבה האמיתית מאחורי פנייתו לג'יימס.

 

מערכת היחסים הנוספת שלא ממש ברורה לנו היא החברות בין סיריוס לרמוס לופין. אנחנו יודעים כי סיריוס וג'יימס היו כמעט אחים, ג'יימס סמך על סיריוס יותר מאשר על חבריו האחרים וכנ"ל גם לגבי סיריוס. השאלה הנשאלת היא עד כמה היו קרובים היחסים בין סיריוס לרמוס. אנחנו עדים לחוסר התחשבות מצידו של סיריוס כשזה מייחל לירח מלא ("מסדר עוף החול" – הזיכרון הכי גרוע של סנייפ), למרות שהוא מודע לעובדה שירח מלא גורם סבל רב לחברו.

תמיד עניינה אותי הסיבה האמיתית מדוע הקונדסאים הפכו לאנימאגים. האם הם רצו באמת לתמוך ברמוס או שזה היה תירוץ להיכנס לעוד הרפתקה? האם החברות שלהם הייתה מושתתת על העובדה שרמוס הוא איש זאב ולכן לעולם לא משעמם איתו? כנראה השילוב של שניהם.

סיריוס לא מתעכב לחשוב על רמוס כאשר הוא שולח את סנייפ לערבה המפליקה, מסכן אותו לא רק בסילוק מהוגוורטס, אלא גם בהאשמה ברצח. ידוע לנו שברגע שהתעורר חשד למדליף מבין חבריהם של הפוטרים, סיריוס ורמוס חשדו זה בזה. השאלה היא מדוע.

מדוע הם חשדו אחד בשני כל כך אבל לא בפיטר? מדוע סיריוס היה בטוח שרמוס מעביר מידע לוולדמורט ולהפך? מדוע ג'יימס מעולם לא פקפק בסיריוס, ורמוס, לעומתו, לא פקפק בכך שהוא באמת הסגיר את ג'יימס ולילי?

 

לסיריוס, שנכנס לאזקאבן בגיל 22, מעולם לא הייתה הזדמנות להתבגר. הוא יצא מאזקאבן פזיז וילדותי כמעט כמו הנער שהיה כשהואשם. סיריוס מציע להארי לקחת סיכונים מיותרים

 

"D'you think your father and I would've laid down and taken orders from an old hag like Umbridge?"

 

מתקוטט עם סנייפ למרות שיודע כי סנייפ מקומם אותו בכוונה, ונעלב כשהארי נאלץ לחזור להוגוורטס כשהוא חושב רק על עצמו. כאדם שבילה שנים בחברתם של הסוהרסנים, סיריוס לא יציב, נוטה למצבי רוח משתנים ולעיתים מבלבל בין הארי לג'יימס. למרות זאת, כפי שרולינג אמרה, סיריוס מראה חוכמת חיים יוצאת דופן, אף על פי שאינו פועל תמיד נכונה.

סיריוס מאמין שיש לשפוט אנשים על פי היחס שלהם ליצורים/אנשים נחותים מהם, מאמין שאין דבר חשוב יותר מנאמנות והקרבה עצמית למען "הטוב הכולל"

 

"If you want to know what a man's like, take a good look at how he treats his inferiors, not his equals."

 

אחד הציטוטים האהובים עלי היה:

 

"What was there to be gained by fighting the most evil wizard who has ever existed? Only Innocent lives, Peter”

 

וכמובן, קרוקשנקס! חוץ מהעובדה שהחתול פשוט מעריץ אותו, לסיריוס היה מספיק אכפת מחתול, עקום הרגליים על מנת להזיז אותו כשחשב שהארי הולך להרוג אותו.

 

הוא נשבר, נכנס לדיכאונות, מתעצבן על הארי רק בגלל שהוא במצב רוח רע ומשתכר כמעט עד אובדן הכרה – במילים אחרות – מתנהג באופן אנושי להפליא. סיריוס, שבילה 12 שנים בחברת יצורים שכל מטרתם בחיים הייתה למצוץ שמחת חיים מאנשים, שומר על חוש הומור ומתנהג באופן פחות או יותר שפוי (במיוחד כשהוא לא נמצא בכיכר גרימולד) - הוא משמש להארי משהו בין הורה לאח בוגר, מציע לו אוזן קשבת ועצה. הארי, שלא מרגיש בנוח להדאיג את חבריו בבעיות שלו, ונבוך מדי לפנות לדמבלדור,

מוצא בסיריוס חבר, מישהו שיכול לעזור, לייעץ ולהרגיע. למרות שלא תמיד סיריוס עוזר להארי בעצותיו, הכוונות שלו טובות.

 

אחת הנקודות המעניינות בדמותו של סיריוס בלק היא מדוע דעותיו היו שונות כל כך מדעות הוריו. האם דעותיו הושפעו מחבריו ללימודים? האם, בהגיעו להוגוורטס, הוא עדיין היה מושפע מהגזענות של הוריו?

 

סיריוס, שגדל במשפחה עם דעות כה חזקות, בחר לעשות בדיוק את ההיפך וללכת נגד כל מה שלימדו אותו. כולנו יודעים שאין דבר טבעי יותר מילד קטן, המעריץ את הוריו ומאמץ את דעותיהם – לפחות כשמערכת היחסים בין הילד להוריו היא תקינה – אפשר לקחת לדוגמא את דראקו מאלפוי, שמעריץ את אביו ושולף את שמו בכל הזדמנות.

האם זה הגיוני שילד צעיר, שחונך לחשוב כי הוא ראוי להסתובב רק עם טהורי דם, התעורר יום אחד והגיע למסקנה שהגישה של משפחתו שגויה?

אם נניח שמשפחת בלק לא אפשרה לסיריוס הצעיר להתרועע עם ילדי מוגלגים או ילדים שאינם טהורי דם, איך הוא היה יכול להשתכנע אחרת? האם ייתכן שסיריוס בן האחד עשרה הגיע להוגוורטס והחליט, תוך ימים ספורים, שכל מה שלמד מהוריו שגוי?

מכאן אפשר להגיע למסקנה שסיריוס הגיע להוגוורטס כשהוא כבר סולד מהגזענות של הוריו. האם דעותיו החריגות של סיריוס נבעו מכך שהיחסים בינו לבין משפחתו היו מעורערים עוד מהילדות המוקדמת? ילד מריר שכועס על הוריו ינסה להבדיל את עצמו ממשפחתו ויעשה את ההפך מהמצופה ממנו על מנת להתבלט.

האם סיריוס, כילד, אימץ לעצמו בכוונה אידיאולוגיה הפוכה מזאת של הוריו, כדי לעצבן אותם ולהיבדל מהם? מדוע סיריוס ברח מביתו בגיל שש עשרה? יכול להיות שהוא לא הרגיש בטוח להישאר שם אפילו חודשיים? האם קרה משהו באותו הקיץ שגרם לקרע סופי בין סיריוס להוריו?

 

בפרק, בו סיריוס מספר על משפחתו, הוא מציין שהיה לו אח, רגולוס בלק. לפי דבריו של סיריוס, רגולוס היה "רך" מכדי להתנגד להוריו, לכן היה שותף לדעותיהם הגזעניות ואף הפך מאוחר יותר לאוכל מוות. על פי טון דבריו ניתן ליראות שסיריוס מתייחס לרגולוס כאל ילד טיפש שלא ידע מה הוא עושה. בניגוד לשאר בני משפחתו, סיריוס לא מדבר עליו בשנאה או תיעוב אלא בעצב מסוים. סיריוס מספר להארי שרגולוס היה הילד שהוריו העדיפו, גאים בו על כך שהפך לאוכל מוות.

 

למעשה, אנחנו לא יודעים דבר על היחסים בין סיריוס לרגולוס או היחס של הבלקים לילדיהם. יתכן שרגולוס הצעיר קינא בסיריוס, שהיה מוצלח יותר, וניסה להוכיח להוריו באופן תמידי כי גם הוא בן בלק ראוי. כל מה שאנחנו יודעים על רגולוס הוא המוות שלו, שהתרחש כתוצאה מהרצון של בן בלק הצעיר לפרוש אחרי שגילה עד כמה רחוק וולדמורט ואוכלי המוות מוכנים ללכת.

סיריוס מספר כי לפי מה שבירר מאוחר יותר, רגולוס נרצח על ידי מישהו לא ידוע שנשלח על ידי וולדמורט עצמו. מעניין לציין שרולינג רמזה לכך שאין איש שהיה עד למותו של רגולוס, אפילו סיריוס ליקט את המידע אודותיו משמועות.

 

***

 

המוות של סיריוס נגרם, ככל הנראה, כתוצאה מנפילתו דרך הפרגוד ולא מהקללה של בלטריקס (שהייתה כפי הנראה "שתק". קרן האור שנורתה משרביטה הייתה אדומה, לא ירוקה, מה שהיה מרמז על "אבדה קדברה"). על פי דבריה של לונה, אנחנו משערים שהפרגוד הוא מעין שער לעולם המתים אשר דרכו מגיעים לעולם הבא.

הארי ולונה שומעים קולות לא ברורים מתוך הפרגוד, האם אלה הם המתים שמנסים לתקשר איתם? האם יש קשר בין היכולת שלהם לראות את הת'סטראלים לשמיעת הקולות מתוך הפרגוד? מעניינת אותי מאוד הצורה המיוחדת בה בנוי החדר (כמו אמפיתיאטרון) – האם הוא שימש פעם לענישה? האם זאת הייתה דרכם של הקוסמים להוציא להורג פושעים לפני בואם של הסוהרסנים? (האם אותם אנשים נכלאו בתוך הפרגוד?)

אם כן, מדוע החליטו להשתמש בסוהרסנים על מנת להעניש? האם החדר שימש לפולחן כלשהו בעבר? אם כן, למה הוא ממוקם במשרד הקסמים? יותר הגיוני להניח כי הפרגוד נמצא שם לשם מחקר כלשהו, כמו המוחות שתקפו את רון, אבל מדוע החדר מעוצב בצורה משונה זאת?

איש אינו מסביר להארי מה הוא הפרגוד, למרות שרמוס מבהיר לו כי סיריוס איננו. השימוש במילה "gone" יכול גם לרמוז על כך שאין משם דרך חזרה, אבל האם זה אומר בהכרח מוות? מדוע רולינג השאירה את כל סוגיית הפרגוד במסתוריות שכזאת?

 

בסופו של דבר, השאלות על מותו וחייו של סיריוס רבות מהפתרונות ותשובות שיש לנו, במיוחד על הנסיבות של מותו. לזכותה של רולינג יאמר כי יצרה דמות מעניינת ואנושית להפליא, שהצליחה לגרום למיליוני מעריצות להכריז על יום אבל בינלאומי לזכר הכוכב הבהיר ביותר.