ארכיון המאמרים והביקורות של המגדל הלבן

 

"עצות לכותבים מתחילים"

מאמר מאת Scarlet Witch

 

 


אלף אלפי שלומות, ידידי הכותבים/קוראים/אוהבי מרשמלו.

זוהי הפעם הראשונה שאני כותבת טור כך שאני מקווה שלא אפשל, אחרת ייתלו אותי מהגרביים. >_<

כאן, אוכל לדון בנושאים שאנו פוגשים כל פעם שאנחנו נכנסים לאתר פאנפיקים. (דרך אגב, המגדל הלבן שולט! ^_^ זכרו – להתחנף למנהלי האתר זה מאוד חשוב אם ברצונכם להשיג דברים!) (הערת המערכת: אנו מכחישים בתוקף J)

למען שתהיה לנו התחלה טובה – הפעם אני אדון בנושא של... כותבים מתחילים.

 

כעת, כותבים יקרים- מי מאתנו לא זוכר את היצירה הראשונה שלו? כן, כן. תחשבו אחורה...

 

*עושה קולות של מערבולת זמן*

 

הו, עכשיו נזכרתם? אני יודעת שאני זוכרת.

לכותבים מתחילים אין הרבה ניסיון בכתיבה ולכן כולם (כולל אלו שאומרים: "מי, אני? מה פתאום!" אלא מי? מספר שלוש?!) תמיד נופלים לאותן מלכודות שהיו שם כבר משחר הספרות.

הפאנפיק הראשון שאני כתבתי היה בפאנדום: "באפי קוטלת הערפדים".

זה היה בתקופה שבה ממש רציתי שבאפי וספייק יהיו ביחד. אז נחשו מה? עשיתי כל מה שביכולתי  כדי לגרום להם להתאהב ולהישאר ביחד. זה היה יכול להיות טוב מאוד, אלמלא היו אלו דמויות קאנוניות.

דמות קאנונית היא דמות מתוך הספר/סרט/סדרה שכבר יש לה את התכונות שלה, המראה שלה ובקיצור – שכבר יודעים עליה מספיק.

אל תתבלבלו בין דמות פאנונית.

דמות פאנונית היא דמות שלמעריצים יש דעה מסוימת עליה, או שהעניקו לה תכונות נוספות. דעות ותכונות אלו יכולות להידבק כל כך חזק לדמות מסוימת, עד שתכונותיה הנוספות לעיתים נדחקות הצידה.

לדוגמא: דמותו של סיריוס הפאנונית היא בדרך כלל: רודף שמלות, חתיך, מהמם שכל הבנות רודפות אחריו והוא שובר הלבבות שמחליף חברות כמו תחתונים.

זו לפחות הדמות המוצגת בהרבה פאנפיקים.

אך זה ממש לא אומר שככה הוא באמת היה. רולינג מציגה את סיריוס בלק כאדם נאמן. אולי הייתה לו רק חברה אחת או שתיים? לכו תדעו.

הסיבה היחידה שאני אומרת לכם את זה עקב התופעה הידועה של:

 

 OOC -  Out Of Character

הגדרה (מתוך מילון המונחים של עטנוצה): דמות בפאנפיק שמתנהגת או מדברת בצורה שלא תואמת לזהותה בפאנדום עצמו.

 

לדוגמא:

היה זה שיעור טיפול בחיות פלא. הארי וחבריו היו עסוקים בלשוחח עם האגריד.

"היי, פוצר." הם שמעו קול מאחוריהם אומר. היה זה דראקו מאלפוי שעמד מולם לבדו כשמבט מגחך מרוח על פניו.

"מה אתה רוצה, דראקו?" שאלה הרמיוני בכעס.

"הו, שום דבר ממך, זה בטוח..." 

 

עכשיו, מי יכול לספור את הטעויות?

טעות ראשונה: "דראקו מאלפוי שעמד מולם לבדו..."

מה זה? לבד? דראקו מאלפוי? השפן הכי גדול בבית הספר יבוא להתעמת עם הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר בעצמו?

לאלאלא.

"אילו הייתי, אילו הייתי, דראקווו מאלפוי! מה היה לי? מה חסר לי? שני-גורילות-מצדדי-בשם-וינסנט- קראב-וגרגורי- גויל ולא יותר!"  ^___^

טעות שניה: "מה אתה רוצה, דראקו? שאלה הרמיוני בכעס."

הא? מה? ממתי הרמיוני קוראת לדראקו מאלפוי השחצן, היהיר, המנוול בשמו הפרטי? בהרבה מקומות בעולם, קריאה בשם הפרטי של בנאדם מצביעה על קרבה מסוימת. חיבה.

לדוגמא: הארי לא יקרא לרון- 'וויזלי', או להרמיוני - 'גריינג'ר' מפני שהם חבריו הקרובים. בנוסף לכך, הוא לא קורא לצ'ו צ'אנג אהובת ליבו בשם משפחתה אלא בשמה הפרטי מה שבהחלט מצביע על חיבה.

הבנתם? יופי!

 

התופעה הבאה והמוכרת היטב היא תופעת ה"מרי-סו"

 

הגדרה (מתוך מילון המונחים של עטנוצה): דמות שהיא בעצם הכותב עצמו (או לפחות איך שהוא רוצה להיות). לכן, באופן טבעי, דמות מושלמת; יפהפייה להפליא -- לרוב, בעלת צבע עיניים/שיער מיוחד ושונה; מוכשרת להפליא -- לרוב מחוננת מוזיקלית ובקסם; בעלת עבר טראגי; ולרוב קרובת משפחה או מאהבת של אחת או יותר מהדמויות הראשיות של הפאנדום. מרי-סו בזכר מכונה 'Gary Stu', אבל מאחר וזה פחות נפוץ, יש ווריאציות נוספות על השם. המונח 'מרי סו' נוצר בפאנדום בשביל הפאנדום המקורי של הסדרה Star Trek, כשפאולה סמית' כתבה סיפור הומוריסטי על לוטננט מרי סו, המושלמת להפליא, שמצילה את האנטרפרייז.

לדוגמא:

"מרגע שגבריאלה נכנסה אל אולם הכניסה בטירת הוגוורטס, כל המבטים הופנו אליה. היא הייתה יפיפייה בעלת שיער בלונדיני רך ועיניים סגולות מדהימות. היא הביטה בזלזול אל הבנים שכמעט והזילו ריר עליה.

גבריאלה הסיטה את עיניה מהם. אף אחד לא ידע את זה... אבל בתוך נשמתה של הילדה היפה הזו, התחוללה סערת רגשות. עברה הכואב לא הניח לה..."

אכן, אכן. מרי סו.

אני זוכרת את המרי – סו שלי. היא נקראה "קסנדרה" והייתה בתם של חצי אל חצי מכשפה שנשלחה להרוג את הקוטלת ובמקרה מתאהבת בספייק שבאותו זמן היה מאוהב בבאפי (פאנדום: באפי קוטלת הערפדים >_< ). הו, הבושה.

אני אומרת לכם, מרי-סו היא פשוט אחת מהקללות הנוראיות ביותר. צריך לקרוא הרבה ספרים כדי להיפטר ממנה.

 

ועכשיו, אני רוצה לדבר אתכם קצת על "בניית העלילה".

בדרך כלל, העלילה מתחילה מסצנה אחת או מרעיון קטנטן ולא מפותח.

 

לדוגמא, כשאני התחלתי לכתוב את "קסמים בניו יורק סיטי", הדבר הראשון שעלה לי לראש היה: "היי, דראקו והרמיוני כל כך שונאים אחד את השני שהם מוכרחים להתאהב! אני יודעת! בואו נזרוק אותם למקום מבודד מקסמים!"

 

האם ידעתם שהרעיון ל"צל" בא לג'סי בכך שהיא ביקשה מענה לשאלה: מדוע סוורוס סנייפ וסיריוס בלק שונאים אחד את השני כל כך?

 

כפי שאתם רואים, בשתי הדוגמאות שנתתי הדבר הראשון שצריך לעשות על מנת לבנות עלילה היא לבחור דמות.

מאוד לא מומלץ ישר לקפוץ על הרעיון של OC – דמות מקורית, מכיוון שאתם ללא ספק, תיפלו במלכודת המרי סו הנ"ל. מניסיון אישי.


לכן, אני מציעה לכותבים מתחילים לפנות קודם אל הדמויות המוכרות עד מוכרות מאוד של הפאנדום.

הכוונה שלי היא לדמויות שכבר יודעים בדיוק איך הם נראות, שהאופי שלהם כבר קבוע מראש ולכן כל מה שנשאר לכם לעשות זה לשחק איתם. להציב אותם באילו מצבים שאתם רוצים, לגרום להם להתאהב באילו דמויות שאתם רוצים ואיך שאתם רוצים. רק מה, זכרו את המשפט הבא: 

 

לא משנה כמה טוב תכתבו, ברגע שתכתבו OOC, כאילו לקחתם סכין ושחטתם לעצמכם את הפאנפיק.

 

לא חבל? האמינות של הדמויות זה אחד מהדברים החשובים ביותר בכתיבה- דמויות מקוריות או דמויות קאנוניות.

אם בכל זאת אתם מתעקשים על דמות מקורית, אל תשכחו את הכללים הבאים:

 

1.      נסו לבחור לדמות שלכם שם ממוצע או שם בעל משמעות מסוימת. לדוגמא: מקור השם 'סיריוס' הוא: הכוכב הזוהר ביותר במערכת הכלב= צורת האנימאגוס של סיריוס בלק מ"הארי פוטר". השם אפילו יכול להיות קשור למוצא שלה.

2.      אל תפחדו! אתם יכולים ליצור דמות מקורית יופי חיצוני לא יהפוך אותה למרי-סו. "מרי סו" זאת אומרת – חסרת פגמים. שיטחית. קרטונית. יש אנשים יפים, אפילו יפים מאוד, אבל אין אנשים מושלמים! אם אתם רוצים דמות יפה, תנו לה פגמים כמו: מגושמת, יש לה גשר, משקפיים, ביישנית מאוד, קול צייצני... (רק תיזהרו, אל תהפכו אותה לכלבה. זה רק יוסיף למרי-סואיות שלה.

3.      אל תשכחו את העבר של הדמות שלכם. תזכרו, עבר טראגי מדי עלול לגרום לדמות שלכם להראות מרי סואית (אונס, הורים גרושים, הורים שמתו...)

4.      הדמות צריכה להיות אנושית: לפחד, לקנא, לשנוא, לבכות (והרשימה ממשיכה). ראו בפאנפיקים של כותבים מתקדמים יותר: לכל הדמויות חולשות, יש יתרונות וחסרונות – כמו בכל בנאדם.

5.      אויבים. כמו שלכל בנאדם יש מישהו ששונא אותו, מתעב אותו, מייחל לו למות מוות כואב, ככה גם לדמויות שלכם צריכים להיות אויבים. תעשו להם אויבים שלא שונאים אותם רק בגלל שהם מקנאים. יכולות להיות אלף ואחת סיבות. מצדי, שהדמות שלכן קראה לאימא שלהם סוס יאור גמדי. 

 

אחרי שבחרתם את הדמויות שלכם, (טוב שזה לא לקח הרבה זמן!) הגיע הזמן למצוא את המקום.

המקום נתון לבחירתכם. אבל לפני שהלכתם וזרקתם את הדמויות שלכם לאיזה חור נידח בקצה היקום הספרותי, תחשבו שניה על התשובה לשאלה: "איך?"

איך הן הגיעו לשם?

למה הן שם?

מה המטרה של הימצאותם שם?

הסיבה זה חלק לא פחות חשוב.

עוד מרכיב חשוב בכל עלילה זה – הסיבוך!

תמיד, אבל תמיד יש צרות בגן עדן.

וכמו שכתוב בחוקי מרפי: "כל מה שיכול להשתבש, אכן ישתבש."

וחוץ מזה, זה מה שמוסיף את המתח וההרפתקה בסיפור. זה מה שיעזור לרתק את הקוראים לפיק שלכם ולצרוח עליכם לכתוב המשך. J

 

יש אלף ואחת דרכים לסבך סיפור:

הדמויות יכולות לבצע מעשה בלתי חוקי – ולהיתפס.

לדמויות יש סוד – שמתגלה.

-בשני המקרים האלו אתם יכולים אולי להכניס אפילו סחיטה ^_^

 

תנו למוחכם היצירתי להשתגע!