ארכיון המאמרים והביקורות של המגדל הלבן

 

"אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית" – האמנם?
על דמויות מקוריות בפאנפיקשן והטיעונים כנגדן

מאמר מאת גדעון אורבך (Envinyatar)

 

 


המנטרה "אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית" הינה במידה רבה הטענה המרכזית של הגישה המתנגדת לפאנפיקים המבוססים באופן מלא או חלקי על דמויות מקוריות (oc) - או למצער טוענים כי מדובר בסוג פאנפיקים "נחות" יותר ו"אמיתי" פחות מפאנפיקים שמעמידים במרכזם מערכת יחסים (בדרך-כלל מבוססת על מין או משיכה מינית) בין שתי דמויות מהקאנון. רשימה קצרה זו נועדה להפריך את הטענה, ולהראות כי היא מבוססת למעשה על אקסיומה בלתי-נכונה, ועל טיעון מעגלי מופרך למדי הנובע ממנה.

 

פירוש הטענה "אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית", הינה למעשה כי אין מקום לדמויות כאלו בפאנפיקים "איכותיים", ובמילים אחרות - פאנפיקים "איכותיים" או "אמיתיים" חייבים לעסוק אך ורק, או למצער בעיקר בדמויות מהקאנון - בין אם מדובר ביצירה המתייחסת לניתוח של דמות אחת[1], ובדרך כלל, ל"שיפ" בין שתי דמויות מהקאנון - קרי, נסיון "לשכנע" את הקורא באהבה או משיכה מינית בין שתי דמויות מהיצירה המקורית[2]. טענתם של שוללי הדמויות המקוריות, בקצרה, כי כלי הפאנפיק נבדל ומתייחד מכתיבה מקורית בעיקר בכך שהוא מיועד ומסוגל "לחקור" דמויות מהקאנון.

על כך אעיר, ראשית, כי ספק אם המונח של "חקירה" הינו המונח המתאים לספרות מעריצים כלל ועיקר - חקירת דמויות והמימדים העמוקים שלא באו לביטוי על פני השטח של הקאנון הינה קודם כל ובעיקר תפקידם של פרשני הספרות וכותבי המאמרים, שעניינם המוצהר הינו לחקור את אותם רבדים עצמם. איני שולל כלל ועיקר (נהפוך הוא) כי פאנפיק טוב עשוי להדרש גם הוא לסוגיות דומות - אולם זאת בעיקר בדרך של העמקה על-ידי פרשנות אישית, תוך בניית רובד שמחד יתבסס על אלמנטים מן הקאנון, ומאידך יוסיף עליהם מימד של פיתוח ופרשנות משכנעת, שתהיה ככל האפשר קוהרנטית ומקורית בעת ובעונה אחת.

 

אלא שהביקורת המרכזית על המנטרה והרציונל המסתתר מאחוריה אינה סמנטית, אלא מהותית. באומרנו כי תפקידו המרכזי, אם לא הבלעדי של פאנפיק הוא לחקור (אם נתעלם, לצורך העניין מהביקורת בדבר אי התאמת המונח) מערכות יחסים בין שתי דמויות מהקאנון, אנו אומרים למעשה שמערכות היחסים הללו הינם הדבר היחיד או המרכזי בקאנון אשר "שווה חקירה" - כאשר אם נוסיף ונעמיק אל המסתתר מאחורי הטענה, נגלה כי אותה "חקירה" הינה לא פעם מילת-קוד להתרכזות בעניינים של מין או משיכה מינית.

נקל לראות, כי המנטרה חוטאת לאמת פעמיים לפחות: לא די בכך, כי גם המימד המצומצם יחסית של יחסים בין שתי דמויות מהקאנון עשוי ובפועל אכן חורג בהרבה מהאפשרות האחת של יחסים על בסיס מיני[3], הרי שנקל לראות כי אופציות "החקירה" של הקאנון חורג בהרבה מתחום מערכות היחסים, קל וחומר שממערכות יחסים בין שתי דמויות קאנוניות דווקא.

ראשית כל קיים, בעיקר אך לא רק בז'אנר הפנטזיה, מימד השלם הנוגע לעולם הבדוי בו מתרחשת העלילה של הקאנון - החל מההיסטוריה שלו, המשך בהנחות היסוד העומדות מאחוריו וההתאמה שלהם האחת לשניה, והמשך בעימות שלהם עם רעיונות ותזות המשתמעות או מתבקשות מן הדמויות וחלקים אחרים בעלילה. לכן, סוג שלם של פאנפיקים יכול לבסס את "החקירה" שלו דווקא על פרמיסים הנוגעים לעולמה של היצירה במובן הרחב.

שנית קיימים הערכים עליהם מבוסס הקאנון, בין אם במישרין או במשתמע; קיימות אין ספור אפשרויות לפאנפיקים הבאים לבדוק, לחקור, להעביר ביקורת או לעמת את הערכים לעומת אופן ישומם בקאנון או עם ערכים מתחרים.

שלישית; די בבחינה הגיונית של עצם קיומו של עולם או יריעת מסגרת סביב הדמויות, בכדי להבין כי הדמויות הקאנוניות היו נתונות, סביר-להניח, במגוון גדול של מפגשים ומערכות-יחסים עם דמויות אחרות, מהן שזכו לאיזכור חטוף בלבד בקאנון, ומהן שלא הוזכרו בו כלל. אי לכך, גם אם אנו רוצים להתמקד במערכות יחסים (וכאמור, הדבר אינו פסול בשום פנים ואופן), מדוע לא להתמקד דווקא באחת מאלו?

נקודה רביעית היא, שבכתיבת דמויות מקוריות, באים לכדי ביטוי (ומבחן), כשרונם של הכותב או הכותבת במגוון רחב של אלמנטים חשובים לכתיבה איכותית - בעיקר אך לא רק מקוריות והיכולת ליצור ולאפיין דמויות מורכבות, תוך יצירת אינטארקציה אמינה שלהם עם הקאנון. כמו כן, הכותב או הכותבת נבחנים גם באמינות ובמורכבות של המבנים האינטראקטיביים שהם

יוצרים בין דמויות מקוריות לבין דמויות קאנוניות, וב"אמירה" שיש באותם עניינים להבנת מימדים נסתרים בקאנון עצמו.

לכן, קל למדי לראות כי המנטרה של מתנגדי הדמויות המקוריות חוטאת גם בכך שהיא מציבה מראש וכמובן מאליו את תחום הפאנפיקשן כתחום "נחות" יחסית של כתיבה, באשר לשיטתם אין מקום בפאנפיק "אמיתי" לכל אותן דרישות מורכבות של יצירתיות, מקוריות והעמקה.


לסיכום, ניתן להעיר כי טענותיהם של שוללי הדמויות המקוריות יצרו למעשה "מעגל שוטה"; המנטרה דנן מבוססת על אקסיומה בלתי-נכונה (בלשון המעטה) בדבר טיבו וגבולותיו של טיב ספרות המעריצים, וזו מיישמת את עצמה ו"מצדיקה" את המנטרה, כמעין נבואה המגשימה את עצמה. קשה להשתחרר מהתחושה, כי מאחורי כל הדברים דנן עומדת קבוצה מסויימת מאד של כותבים וכותבות, שאותו תחום צר של מאד מערכות יחסים (בעיקר מיניות) בין שתי דמויות קאנוניות הינן למעשה תחום ההתמחות והעניין המרכזי (אם לא היחיד) שמעסיק אותם, אי לכך, הם מבקשים לגזור בהתאם את גבולות תחום ספרות המעריצים, כך שתתאים לאותה העדפה צרה מאד המאפיינת אותם.

אין כל פסול, אמנם, בכך שכל כותב וקורא של ספרות מעריצים יחליט כי הוא מתעניין במיוחד בסוגים מסויימים של יצירות, אולם תחום עניין הינו דבר אחד, ונסיון לגזור ממנו חוקים כלליים לז'אנר. בעניין דומה, מספר משל עתיק על צפרדע שהתגוררה בבאר עמוקה וחשוכה, אשר נאחזת במבוכה נוכח ביקורה של צפרדע עמיתה שמתגוררת על שפת הים. כאשר מבקשת הצפרדע האורחת להסביר לחברתה שהים הוא גדול ועצום עד לאין-שיעור, פוקחת הצפרדע של הבאר עיניים מופתעות ושואלת "עד כמה גדול? רבע מהבאר שלי?" כשהצפרע האורחת אומרת שהים גדול הרבה יותר, שואלת הצפרדע של ה באר "עד כדי כך? גדול אפילו כמו חצי מהבאר השלי?"

 

לא ניתן להשתחרר, בעניין זה מן הפתגם "הפוסל - במומו הוא פוסל", וחבל.

 

 

 



[1]  למשל סוג נפוץ של מה שמכונה "אנגסט", שעוסק בלבטים ויסורי הנפש של דמות ספציפית מהקאנון, כשיתר הדמויות ברקע.

[2]  כאשר לא פעם, מדובר בשיפ "בלתי קונבנציונלי", שמדבר על משיכה/אהבה בין שתי דמויות שלא מוזכרת כלל ביצירת המקור.

[3]  כאשר יתכן מאד, כי הרצון לבסס ולמעשה לרדד את היחסים אך ורק למימד הזה מעיד פחות על הקאנון והדמויות הקאנוניות ויותר על כותב הפאנפיק, תפיסת העולם שלו ומאווייו האישיים.