ארכיון הביקורות של המגדל הלבן
|
כל הזכויות על הביקורות שמורות לכותביהן,
בכפוף לכל דין. |
תגובות
וביקורות על "מחול
הצללים", פרי עטו של Envinyatar
ביקורת כללית של Severus Snape על פרקים 1-11
או שלח אותה בדואר
אלקטרוני למחבר
Severus Snape: המפף, הייתי רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי באמת להגיד שהפאנפיק הזה הוא הכי טוב שקראתי מעודי
הוא משלב את תככנות-החצר, מאבקי-הכוח, והריאליזם הנמצאים ב-"שיר של אש וקרח", וזורם איתם עד לפנטזיות של טולקין בכל הנוגע לעלפים (טוטאה דה-נן), לכשפים ללא חפצים, ועד לגמדאים המוזכרים, שהרבה יותר דומים לגמדאים שאצל טולקין מאשר בכל מקום אחר.
וכל זה נוסח העולם-המופלא של הארי-פוטר. פשוט מדהים.
קראתי בשקיקה כל פרק ופרק, ואף פעם לא הרגשתי משועמם.
הדבר היחידי שאבידתי פה היה ההומור שלוקח חלק לא-קטן אצל הארי-פוטר. (דובי, מירטל-המייללת, פרד וג'ורג', פיבס וכו')
וכמובן, ההודעה הזאת היא לא מחמאות גרדיא, אני גם מצאתי כמה טעויות בפאנפיק. למשל:
*ריבוי מילים מיותר. למשל במילה "הלה". השתמשת בה (לפי דעתי) הרבה יותר מן הנדרש או הרצוי. (במיוחד בפרקים הראשונים)
*ולפעמים שגיאות-מקלדת קטנות. (שחכת-->שכחת באחד מן הפרקים. בהזדמנות אקרא את כל הפרקים מהתחלה ואצביע על כולן)
*הרבה-הרבה השוואות בין ששאו"ק לכאן. למשל:
טרייסטן-->ג'יים לאניסטר.
דאדלי-->טיריון, בדרך מוזרה ביותר.
הרמיוני-->קייטלין.
גרטרוד-->סרסיי עם החוזק של אָרִיַה.
גודריק-->רוב, או בראן.
קרימהילד-->אריה.
וזהו, אפשר לומר.
עכשיו ספיציפית בנוגע לפרק הזה -
עדיין לא הבנתי את הפרשה עם בלאטריקס בלק לייסטרנג'.
היא בתוך התליון של הרמיוני, היא איידין, והיא גם היא עצמה, המציאותית-המקורית אחרי שהיא הוציאה את הרמיוני מן הבוץ?
עוד דבר שמטריד אותי - איפה הנבל הראשי?
בששאו"ק כמובן, אין אחד כזה. אך בהארי פוטר יש, אדון-האופל.
וכל מה שמוזכר ב-"ליל הנשמות המתות" מאוד מצמרר, ולא כל-כך מוזכר מה בדיוק יקרה שם. אפשר לקבל עוד פירוט?
ולמה בדיוק אלבוס דמבלדור זקוק לטרייסטן מק-רויך? האם יש פה עוד נבואה שתצוץ בהמשך?
אשמח לקבל תשובות, אבל מצד שני.. הייתי גם רוצה להנות מן ההפתעה.
תשובתו של Envinyatar: ובכן, תודה על הביקורת המפורטת!
וכעת לנקודות הספציפיות שהעלית: הגמדים שמוזכרים בפרק האחרון דומים לגמדים של טולקין, פשוט משום שהם באים מלוכלאן - קרי, מסקנדינביה, משם באו הרעיונות שטולקין לקח לגבי הגמדים.
כלומר - אני פועל לפי העקרון של רולינג, לפיו היצורים המיתולוגיים של כל ארץ קיימים, והדבר מצטלב כאן עם טולקין, ומאפשר את הקיום של הגמדים.
לגבי הומור - אכן, אבל הסגנון שלי אכן שונה, וקצת יותר קודר מהקאנון הפוטריסטי. מדי פעם, שירבבתי את פיבס או דמויות מצחיקות אחרות (למשל: התעלול שהוא מבצע על דאדלי בפרק 11, ועוד), אבל אני בהחלט נופל מרולינג בהרבה בנושא הזה, אין ספק.
לגבי טעויות סגנון ובעיות ניסוח - אין ספק שאתה צודק, קיימות כמה וכמה (אגב, הגרסה באתר היא לא הגרסה הסופית - ישנה גרסה מתוקנת ומשוכתבת, שם בעיקר מתוקנים הפרקים הראשונים) - ואגב, גרטרוד וקרימהילד הן אותה דמות. בגרסה החדשה, פשוט שיניתי את השם שלה לקרימהילד, בגלל המשמעות הטעונה של השם באפוס של זיגפריד - גם קרימהילד שם נשבעה לנקמה עקובה מדם, וחוללה אסון במעשיה.
האם לדעתך הדמיון לשאוש"ק הוא אחת השגיאות? (זה נראה ככה מההודעה שלך).
עקרונית, הדמיון אמור לצוץ קודם כל בגלל סגנון הכתיבה. אחת הסיבות בגללן התחלתי לכתוב את הפיק הוא נסיון להתאמן בצורת ה-povs של מרטין.
לגבי הדמויות הדומות - המקום היחיד בו אני אכן מסכים, זו ההשוואה טריסטיין-ג'יים, שנעשתה די במודע (למרות שהיא רחוקה מלהיות מושלמת).
לגבי האחרים - אני חושב שהדמיון הוא לא מכוון, חלקי מאד ולמעשה מקרי.
אני מבין את הנקודה לגבי קרימהילד-אריה, למרות שהדמויות מאד-מאד שונות (משותף בעיקר עניין הנקמה, ואולי גם האימונים בנשק), ואני מבין שהרמיוני דמתה בעינייך לקייטלין בגלל ההתמודדות שלה עם האובדן הנמשך (אבל מעבר לזה, ספק אם הן דומות).
את יתר ההשוואות לא לגמרי הבנתי, ואשמח אם תבהיר לי אותן.
לגבי בלאטריקס - היא עצמה מסבירה מה קרה בפרק הקודם (פרק 10): בלאטריקס ואידיין הן אותה דמות, קרי: מישהו נטל ממנה את זכרונותיה לאחר שתעתה אל מעבר למסך הערפל (ושים לב לרמז של טאוסלין בפרק 3 של מחול הצללים), והפעיל קסם נעלה ומאד חזק ששינה אותה פיזית ומנטלית מאדם לטואטה דה-דנאן. כל עוד הזכרון היה נעול בהוגוורטס, נעול בתוך תמונה, נמנע קשר בין האשה החיה לבין הזיכרון, אולם ברגע שהרמיוני הוציאה אותו מתחום קסם המגן, זה היה רק עניין של זמן עד שהזיכרון והאשה התאחדו (פרק 25 בכרך א') - ולו רגע מוקדם אחד בעבור הרמיוני, משום שהזכרון לא יכול היה להפעיל לחשים משל עצמו.
מאותו רגע שאידיין משיבה את זכרונותיה, היא מתחילה לפעול באופן הרבה יותר נחוש ומכוון, גם משום שהיא מבינה מה פירוש השבועה שיצר אלאיל לגבי ילדיה, ברגע בו האמת תוודע לו (מלבד עצם המעשה, יש כאן השפלה נוספת, והוכחה שהכוחות העליונים פעלו שלא דרכו ובניגוד לרצונו).
בלאטריקס, ברמה הפשוטה ביותר של העלילה - רוצה משהו מהרמיוני ולכן היא מסייעת לה. היא חושבת ופועלת בצורה שונה מאשר בקאנו ממגוון סיבות - הזמן שחלף, ההלם בתבוסה השניה (וחילופי הדברים האחרונים בין וולדמורט לבינה, כפי שהם מוזכרים באחד הפרקים), העובדה שהיא אוהבת את ילדיה ורוצה להגן עליהם, ובעיקר העובדה שהשינוי מאדם לטואטה דה-דנאן הוא הרבה מעבר לשינוי הפיזי, אלא משנה במידה רבה (אם כי לא מוחלטת) גם את צורת המחשבה וראיית העולם. וכמובן - הוא שטף ממנה גם את הזוהמה של אזקאבאן.
לגבי ה-Arch Evil (ואגב, בששאוש"ק בהחלט יש - האחרים), דווקא יש אחד כזה, והוא הולך ונחשף ככל שהעלילה מתקדמת. בשלב הזה, לפי דבריו של הפייטן הזקן, זה די ברור שאלאיל השפיע במידה רבה על המלחמות בעולם הקוסמים ונהנה מהחורבן שזרע וולדמורט - למרות שמטרותיו שלו שונות לחלוטין. זה די ברור, שלאלאיל יש תוכנית גדולה וארוכת טווח, שכל מעשיו (כולל השבועה הטמאה) נועדו לשרת אותה.
והו - יקרה הרבה ב"ליל הנשמות המתות" (או ליל כל הקדושים), באופן מפתיע ומצמרר, אבל בשלב הזה אמנע מספויילרים
מדוע הפייטן משתמש בטריסטיין? גם את זה אני מעדיף שלא לגלות בשלב הזה
ושוב, תודה על הביקורת המפורטת.
תשובה של Snape: בנוגע לשינוי השם של קרימהילד וגרטרוד, חבל שלא הזכרת את זה באתר כי ממש התבלבלת לפני ההסבר שלך.
והזכרת בנוגע למשמעות של השם "קרימהילד", ("שיניתי את השם שלה לקרימהילד, בגלל המשמעות הטעונה של השם באפוס של זיגפריד - גם קרימהילד שם נשבעה לנקמה עקובה מדם, וחוללה אסון במעשיה.") - לא שמעתי על מישהי בשם "קרימהילד" אי-פעם. אז אשמח אם תתן לי מידע\קישור למידע הנוגע בקרימהילד האלמונית הזאת. (אני רק מקווה שזה לא יהרוס לי הפתעות אחרות בסיפור. אם כן - אני מעדיף כבר לא לקרוא את זה.)
בנוגע להשוואות בדמויות שלך לבין של ג'רממ - לא אמרתי שזה גרוע, או טוב.
אבל זה בהחלט יכול לתת לך ציפיות בנוגע לעתיד.
ג'יים לאניסטר השתנה אחרי נהרן והצינוק של הוסטר טאלי, האם גם טרייסטן מק-רויך ישתנה אחרי טיפולו של דמבלדור?
אני מתכוון שבכך שיש הרבה השוואות בין הדמויות שלך לבין של ג'ורג' מרטין, יכול לתת ספקולציות והשערות בנוגע לעתיד של הדמויות. (מקרה טרייסטן-ג'יים, או הרמיוני-קייטלין)
כך שאני לא יודע אם זה משרת את המטרות שלך או לא. אבל אני אישית הייתי מעדיף להיות מופתע.
ובנוגע ל-"את יתר ההשוואות לא לגמרי הבנתי, ואשמח אם תבהיר לי אותן."
דאדלי-->טיריון:
אני מתכוון שטיריון גם תמיד קינא בג'יים, לא-במודע כמובן. אך ג'יים הבהיר זאת במשפט: "טיריון רצה להיות אני מרגע שצעד את הצעד הראשון שלו. אך אני לא חושב שהיה מצטרף אלי בהריגת-מלכים." (או משהו כזה)
גם דאדלי תמיד מקנא, ואפילו כועס על הארי. (ואי-אפשר להגיד שאין לו סיבות טובות ומוצדקות)
לדאדלי, כמו לטיריון - יש חולשה. אין לו כוחות קסם, והוא שמן, מובטל, וזקן. טיריון הוא גמד, פשוט Imp במילה אחת. גם לו יש חולשה בעולם שכולו גבוהים ממנו.
בדימיון ביאזרי מאוד, ראיתי שיש להם איפיונים משותפים.
וגודריק-->רוב:
רוב תמיד אמר שברגע שכולם צעקו "המלך בצפון! המלך בצפון!" הוא נשבע להיות מלך טוב, נאמן, צודק וכו' וכו'. אך לקראת סוף "סופת-החרבות" הוא מוצא עצמו סולח לאויביו, והורג את בעלי-בריתו. (ע"ע ריקארד קארסטארק). גם גודריק תמיד מנסה להישאר בצד הנכון, אך הוא לא מוצא את הצד הזה. וכמו יש לו הרבה תכונות המתאימות לרוב - אבירות, יושר, כבוד וכו'.
אז פה בהחלט יכולתי למצוא את הדימיון.
מצפה לפרק הבא. תשובה נוספתשל Envinyatar: בדבר אחד אני יכול להרגיע אותך - אין לי שום כוונה לחקות את גורלן של הדמויות של מרטין, כך שכל נסיון לצפות את המשך "מחול הצללים" לפי ששאוש"ק סביר להניח שיכשל, ואם יהיה דמיון, הוא יהיה מקרי בהחלט.