ארכיון המאמרים והביקורות של המגדל הלבן

 

"פלוגת הביקורת"

מאמר מאת שמעון נעים

 

 


אחד הדברים החשובים ביותר שתחום הפאנפיקשן עוסק בהם הוא לא רק פרסום וקריאת סיפורים, אלא נתינת משוב/פידבק. החודש אנסה לסקור את הנושא של ביקורת בתחום הפאנפיקשן, את מהותה, חשיבותה ועוד כמה דברים חשובים לגביה, ולהציע הסדר אשר יאפשר לכולנו לקרוא ולכתוב ביקורות, ובך להפרות אחד את השני.

 

ביקורת- על מה ולמה?

תארו לעצמכם את המצב הבא: אתם עומלים שעות על גבי שעות מול דפי הכתיבה והעט שלכם או מול המסך עליו מרצד בגאון מעבד התמלילים, ועובדים במרץ. האצבעות כואבות, העיניים יגעות והמוח נוזל, אך אתם מביטים בתוצרכם הסופי ואומרים לעצמכם "כל הכבוד!" או, לחליפין, "פשוט נורא..." כל כותב נתקל במצב הזה.

עכשיו החלטתם שאתם לא כותבים רק בשביל עצמכם (הכי חשוב!) המגרה או המו"ל, אלא גם בשביל הקוראים. החלטתם לשתף עוד אנשים בסוד היצירה האהובה שלכם ופניתם אל פורום מפואר המאכלס יצירות מופת מתחום הפאנפיקשן הפנטסטי והפנטסיה המקורית. אתם פותחים הודעה חדשה, ובידיים רועדות מבצעים פעולת העתק-הדבק ממעבד התמלילים אל חלון ההודעה. עכשיו, עייפים ויגעים, אתם חוזרים לעיסוקיכם השונים. מגיע הערב, אתם מפעילים את המחשב, מתחברים לאינטרנט ונכנסים אל הפורום. כשאתם נכנסים לפורום, אתם מוצעים לכל היותר הודעה מאיזה ספאמר שלא הספיקו למחוק...

"לא נורא" אתם אומרים, ספק ברצינות-ספק בניסיון לשכנוע עצמי, "צריך לתת זמן". ועובר יום. ועוד אחד. ועוד שניים. ואיש איננו מגיב. ועובר שבוע, אולי שניים, וההודעה נותרת גלמודה ומיותמת. האם זה ייתן לכם זריקת מרץ?

במקרה כזה לכותבים אין הרבה אפשרויות. חלקם פשוט יעזבו את הפורום בו הם לא זוכים לתשומת לב מספקת, חלקם פשוט יפסיקו לכתוב את היצירה מתוך חשש שהיא לא טובה מספיק, וחלקם יעזבו את הפורום, ינטשו את היצירה, ויחליטו לוותר.

 

ככותב, אני מכיר היטב את התחושה המדכאת של חוסר תגובות ליצירה, במיוחד כאשר השקעת בזו ממיטב זמנך, מרצך והשראתך, ולכן הדבר הראשון שאגיד לקוראי: הגיבו לכל מה שאתם קוראים. הכותב צריך את זה, וזה המינימום המגיע לו על הטרחה שבכתיבת סיפור להנאתכם!

 

"ובכלל, למה לכתוב ביקורת?" אתם שואלים, "זו לא אשמתנו שיש לכותב תסביכי נחיתות ושהוא ישר מתבכיין כשלא מגיבים..." ובכן, למה באמת?

כשאנחנו קונים ספר בחנות הכותב מקבל עליו שכר ויודע שאנשים קראו אותו. אם הספר הופך לרב מכר והוא מקבל שכר "הגון במיוחד" הוא יודע שהציבור ממש אהב אותו, וכשהוא מתקיים מההכנסות של ספרו הקודם הוא הולך לכתוב את ספרו הבא.

כמוהו כותב הפאנפיקשן, רק שהוא איננו דורש כי תוציאו מכיסכם כסף, כי אם תתנו לו את הדבר האחר לו הוא זקוק למחייתו כמי שכותב לכם- ביקורת.

"ועדיין" אני שומע קורא אחד קטנוני שם ברקע, "לא השתכנעתי! זה סתם דימוי זול. איפה למדת ספרות, הא? לא מעט מהכותבים הגדולים הסתדרו גם בלי הביקורות ממוסף הספרות בעיתון!" ולך, מר קטנוני, אומר שאם הם קיבלו הכרה מהקהל בדמות רכישת הספרים שלהם, יש בכך כמעין ביקורת חיובית שהגיעה "מהרחוב". הדרך הכי טוב לכותב בפורומים לראות כי קיבל ביקורת כזו היא לא בכך ששמו יתפרסם ברחוב, אלא בכך שקוראים יראו כי קראו והעריכו את היצירה שלו, וזאת לא בדמות רכישתה, אלא בדמות "נתינת הוכחה" בדמותה של ביקורת.

"שוב אתה מדבר שטויות" אומר לי מר קטנוני, "עם ביקורת לא הולכים לסופרמרקט! הכותב לא צריך אותה כמו שהסופר צריך את הכסף בכדי להתפרנס ולכתוב את הספר הבא!"

וכאן בדיוק הבעיה, פה מר קטנוני טועה. אומנם, הכותב לא מקבל את הדלק "האמיתי" בדמות כסף לקניית אוכל ותשלום חשמל, אך הוא מקבל את הדלק האחר- הדלק הספרותי.

 

הדלק הספרותי

מהו אותו "הדלק הספרותי"?

נניח שפרסמתי פרק ביצירה. למה לי לפרסם עוד אחד אם אף אחד לא קרא והוכיח לי, בדמות ביקורת, שאכן קרא? ונגיד שבאופן פלא רולניגאי ופלאי יש לי "סייד-אינדיקטורים[i]" מלבד הביקורת וכי אני יודע שיש ליצירה שלי קוראים. איך אוכל להמשיך לכתוב מבלי לדעת היכן היצירה שלי עומדת במבחן הקורא בשטח? אולי היא לא יצירה טובה? אולי היא זקוקה לשיפור? אולי העלילה קיטשית? אולי הדמויות נאיביות מדי? אולי כתבתי יותר מדי מרי-סו ו[ii]OOC-? אולי לקוראים יש הצעות?

אולי היצירה בכלל טובה, ואם כן, היכן? היכן יש לשפר? היכן יש לקחת רעיונות טובים לקדמת הבמה? היכן יש לערוך שינויים יסודיים?

קשה מאוד להתקדם ביצירה ללא המידע הזה, שהוא כה חיוני. ואם קראתם יצירה, האם זה כל כך קשה להשקיע עשר דקות בהארת נקודות שכאלה? מהן אותן עשר דקות אל מול שעות העבודה של הכותב?

 

עסקת חבילה

כאן אני מציע להזכיר לכל הקוראים את המצב בו נמצאת ספרות הפאנפיקשן. היחסים בין הקורא והכותב אמורים להיות יחסי סימביוזה[iii] ושיתוף פעולה. איך בדיוק? אני מציע את ההסכם הבא שיהפוך להסכם בין הקוראים לכותבים בדמות עסקת חבילה, או בדמות "אמנת הביקורת":

"כותב הפאנפיקשן או הספרות המקורית (להלן: הכותב) מתחייב בזאת לעמול ולעבוד ולכתוב יצירות מושקעות פרי עטו, לפרסמן ולתת  לציבור הקוראים הרחב בפורום ובכלל (להלן: הקוראים) לקרוא בהן, לעיין בהן ולהפיק הנאה מקריאתן.

הקוראים מתחייבים בזאת לקרוא את היצירות אותם מפרסם הכותב, לעיין בהן, ולתת לקורא
משוב בדמות הודעה המציגה את עמדתם כלפי יצירתו (להלן: ביקורת).

הביקורת תינתן לקורא מתוך אמונה בחשיבותה ובצורך החשוב של הכותב לקבלה כשכר לעבודתו וכתנאי הכרחי להמשך כתיבתו.

על הביקורת להיות הוגנת ובונה מן הצד האחד, אך להיות אמיתית וכנה מן הצד האחר.

הקורא מתחייב בזאת שלא להעליב או לפגוע באופן אישי בכותב גם אם אין היצירה מוצאת חן בעיניו, והכותב מתחייב לקבל כל ביקורת עניינית שאיננה מעליבה או פוגעת ומתחייב שלא לפגוע בכותב הביקורת. לכותב שמורה הזכות שלא להסכים עם הקורא, להגיב לכותב הביקורת בדרך מנומסת ועניינית, ולהחליט מה יעשה עם הביקורת, אך עליו להניח כנר לרגליו את העיקרון כי אין הביקורות נכתבות "סתם" ולכן עליו להתייחס לביקורת בכובד ראש וברצינות ראויה, ולא לפתור מעליו כל ביקורת שאיננה נוחה לו או שהוא מוצא כביקורת "שלילית", וזאת מתוך אמונה שהביקורת ניתנת מתוך מטרה לאפשר לכותב לגדול, ללמוד ולהשתפר ביצירתו.

גמולו של הקורא המפרסם ביקורות יהיה בדמות התייחסות הגונה ועניינית לדבריו ובדמות המשך פרסום יצירות עליהן יוכל להגיב.

והואיל והקורא מעוניין בקריאת עוד יצירות טובות, והואיל והכותב מעוניין במשוב וביקורת לכתביו, באו הצדדים להסכמה בדמות אמנה בלתי-רשמית זו."

 

יישום העסקה

אני מקווה שהעסקה הזו תהה מקובלת על כל הכותבים והקוראים בפורום, ובתחום בכלל ותשקף את יחסי הסימביוזה בין הקוראים לכותבים, ולכן ארצה לבאר מספר נקודות.

"על הביקורת להיות הוגנת ובונה מן הצד האחד, אך להיות אמיתית וכנה מן הצד האחר." למה התכוון המשורר?

אני בהחלט מאמין כי הביקורת הטובה ביותר הניתנת היא ביקורת אמיתית וכנה הניתנת מעומק ליבו של הקורא, ומשקפת את דעותיו בנוגע ליצירה, גם אם חלקן לא נעימות במיוחד לקורא. עדיף לתת ביקורת גם אם איננה נעימה, אך ביקורת אמיתית, גם אם איננה נעימה, מאפשרת לכותב ללמוד ולהשתפר ובסופו של דבר, גם אם אין זה נעים לקרוא אותה, היא עוזרת לכותב לטווח הארוך יותר מאשר ביקורת סתמית של "יפה מאוד". "ביקורות של "יפה מאוד" יכולות לעיתים אף להרגיז כיוון שאין הן צופנות בחובן אפשרות רבה לשיפור יכולותיו של הכותב. אני משתדל שלא לתת הרבה כאלו, אלא במקרים חריגים בהן באמת אינני רואה נקודות רבות לשיפור (*אהםאנוויניטרהאםתקבלאתהתנצלותיאהמ*), וגם בהן, כדאי, על אף הקושי, לנסות ולהרחיבה אל מעבר ל"יפה מאוד". אני יודע שהכי קל לתת הערות לא נעימות על פני לשבח ולפאר כאשר רגילים לרמה גבוהה, וכאן בכל אופן הייתי מפציר בקוראים, גם אם אני אינני מצליח בזאת תמיד, לנסות ולתת ביקורת על הדברים הכן טובים. גם זו ביקורת.

מן העבר השני של ביקורות ה"טוב מאוד" עומד סוג אחר ולא נעים של ביקורות- הקטילה.

גם כאשר נותנים לכותב, בעיקר מתחיל, ביקורת כנה ואמיתית, במיוחד אם יש בה נקודות רבות לשיפור, יש לשמור על הביקורת הוגנת ובונה ולשמור, כפועל יוצא, על העיקרון של "לא חייבים להרוג בשביל להכאיב". כותב חדש שמקבל ביקורת צולפנית ומכאיבה לא יאות תמיד להמשיך לכתוב, ולכן אני מציע לכל כותבי הביקורות להתנסח בצורה הוגנת ולהקפיד לשמור על טון בונה ולא על טון של מאלפויי של "האהא! תפסתי אותך, פוטר! אלף נקודות מגריפינדור!"

 

"הקורא מתחייב בזאת שלא להעליב או לפגוע באופן אישי בכותב גם אם אין היצירה מוצאת חן בעיניו, והכותב מתחייב לקבל, כל ביקורת עניינית שאיננה מעליבה או פוגעת ומתחייב שלא לפגוע בכותב הביקורת." בכדי שלא לחזור שוב על דברי מהפסקה הקודמת ארצה לבקש מכותבי הביקורת לשמור, שוב, על טון בונה ולהישמר ככל האפשר מירידה לפסים אישיים. יש לזכור שביקורת מטרתה לעזור לכותב, לא להתנצח עמו או לריב אתו. אני מציע גם לכותבים וגם לקוראים פשוט להתעלם מביקורות מעליבות או בעלות גוון אישי, בין אם מצד הכתוב ובין אם מצד הקורא. חשוב, כמובן, להבהיר כי אלה די נדירות ולכן אין לפחד לפרסם או לקבל בעקורת פן זו תהיה בעלת הגוון הלא מתאים. אלה נמחקות בדרך כלל על ידי מהלי האתר.

 

" לכותב שמורה הזכות שלא להסכים עם הקורא, להגיב לכותב הביקורת בדרך מנומסת ועניינית, ולהחליט מה יעשה עם הביקורת, אך עליו להניח כנר לרגליו את העיקרון כי אין הביקורות נכתבות "סתם" ולכן עליו להתייחס לביקורת בכובד ראש וברצינות ראויה, ולא לפתור מעליו כל ביקורת שאיננה נוחה לו או שהוא מוצא כביקורת "שלילית", וזאת מתוך אמונה שהביקורת ניתנת מתוך מטרה לאפשר לכותב לגדול, ללמוד ולהשתפר ביצירתו." כאמור, לכותב תמיד שמורה הזכות שלא להסכים עם כותב הביקורת ושמורה לו הזכות להגיב לו, אך בצורה עניינית ומכובדת , שוב, ללא ירידה להעלבות או לפסים אישיים. עוד עניין חשוב: כל כותב צריך לזכור תמיד שמטרתן של ביקורות היא לעזור ולא לפגוע, ולכן עליו לזכור את חשיבותן ולעשות בהן שימוש. מניסיון, כותבים אשר מחליטים להתמכר לתגובות "יפה מאוד, אחי, אתה גבר, ענק!!!!!!!!!!! גדול!!!!!!!!!!! " (ועוד הרבה סימני קריאה מאוחר יותר) אך להתעלם מביקורות נוסח "יש מקום לשיפור..." (עם קצת פחות סופרלטיבים)

 

לא זוכים להרבה "זמן במה" רציני מקוראים רציניים.

 

מספר עצות לכותב הביקורות

·         השתדל לנמנע מתגובות קלישאתיות נוסח "יפה מאוד" אלא במקרים קיצוניים במיוחד. גם אם אין הרבה הערות, או אם אין הערות בונות בכלל, השתדל לפרט אל מעבר ל"יפה מאוד".

·         השתדל להימנע מסופרלטיבים מוגזמים וריבוי של סימני פיסוק. תגובות נוסח " יפה מאוד, אחי, אתה גבר, ענק!!!!!!!!!!! גדול!!!!!!!!!!! אין עליך, אתה אליל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מתי מתפרסם הפרק הבא??????????????????????" מדיפות מעט ריח לא נעים של ילדותיות ושל חוסר רצינות, גם אם הן נאמרות בשיא הרצינות ומתוך מטרה טובה לחלוטין. תמיד ניתן להסתפק בסימן קריאה אחד.

·         השתדל להגיב לכל יצירה שאתה קורא.

·         השתדל להתייחס לדברי קודמיך באם הדבר אפשרי, כל עוד לא מוצתה הנקודה. התייחסות לקודמיך יכולה לבאר לכותב אם הדעות של המבקרים האחרים הינן "פרטיות" או משקפות ציבור שלם יותר.

·         עדיף, לטעמי האישי לפחות, לקבל ביקורת מושקעת, גם אם מעט באיחור, על פני ביקורת סתמית ולא ממצה, כך שאפשר לקחת זמן סביר לתגובות.

·         אם אין לך זמן סביר לקרוא ולהגיב על הרבה יצירות בו זמנית, עדיף, לטעמי, לעקוב אחרי כמה ולהגיב בצורה טובה על פני "להתפזר" בחוסר יעילות על פני כל "המגדל". (אני עשיתי לעצמי הרגל, לדוגמא, לעקוב כרגע אחרי "צל" ו"מחול הצללים" בנוסף לעוד כמה יצירות עם פרקים קצרים למדי, ואקרא את "קסמים בניו יורק סיטי" כשאוכל למצוא זמן מתאים, כנראה בחופש. אני יודע שעדיף להפקיר את יעל המסכנה לחכות קצת מאשר לא להצליח להשתלט בכלל על התחום ואז להכעיס את כל הכותבים).

·         עדיפה כתיבת ביקורת, גם לא מקיפה על פני אי כתיבת ביקורת כלל.

·         גם אם אתה חוזר על דברי קודמיך, גם אם אתה חדש ואתה חושש שהביקורת שלך היא לא על רמה, גם אם שאר הביקורות הן מפלצתיות באורכן ולך יש בקושי שלושה משפטים להעיר, גם אם אתה די סותר את הדעה המקובלת, ביקורת היא תמיד מבורכת. וגם אם חששותיך נכונים- איך תשתפר אם לא מניסיון?

·         השתדל שלא לקחת את הביקורות שלי כמודל לחיקוי, כיוון שגם אני לעיתים מתקשה, ברוב כסילותי, לעמוד ברף שהצבתי. טיפש שכמוני... J

 

מספר עצות לכותב

·         כותב שמגיב לאחרים יזכה מן הסתם ליותר תגובות מכותבים אחרים כחלק מאותה מערכת הסימביוזה. הגב לאחרים ולהם לא תישאר אלא הברירה הנימוסית להגיב לך...

·         השתדל שלא לפרסם חצאי פרקים או פרקים קצרים במיוחד כיוון שקשה מאוד לתת ביקורת על טקסט של שלוש שורות.

·         השתדל לקבל את הביקורת כמתנה ולא כמכה. אם אתה מפרסם רק בשביל לקבל ביקורות של "טוב מאוד" מבלי להסכים לקבל ביקורות רציניות יותר, הייתי ממליץ שלא לפנות "למגדל" או לכל מקום רציני אחר (אם כי בפורום "אמי וקטנטנות" תזכה וודאי במבוקשך).

·         השתדל לקחת את הביקורות כמנוף להשתפרות ולא כסיבה להחליט שהיצירה שלך לא טובה או שאתה לא מוכשר. "מכל מלמדי למדתי" עדיף על "כל מלמדי הראו לי שיש לי מה ללמוד ואין לי כוח ללמוד ולכן נשארתי טיפש".

 

תהיה לפני סיכום

תוך כדי כתיבה תהיתי, ואת זה כבר אשאיר לכם, קוראי: מה הוא מנוף טוב יותר: ביקורת מפורטת על כל פרק או ביקורת כללית? בביקורת כללית קל יותר לדון בדברים שברומה של היצירה (כמו במוספי הספרות בעיתון לשבת!) ולהעיר הערות חשובות שלא חוזרות על עצמן בביקורת על כל פרק, אך בביקורת על כל פרק אנו יכולים לגעת בכל הנקודות הקטנות אשר מייצרות צרירים קטנים שבסופו של דבר מעכירים את היצירה, גם אם לא תמיד נוגעים "באופייה הכללי". מה אתם אומרים? אני בעד שתיהן...

 

כמה מילים לסיכום

הייתי שמח מאוד אם בעקבות הטור הזה נזכה לראות מעט התעוררות של תחום הביקורת וכתיבת הביקורות בפורום. ביקורת טובה תמיד, לכותבים מתחילים ולמנוסים, ואלה שלא טובה להם, הלא רציניים, מתנדפים גם כך במהרה. הייתי שמח אם כל הקוראים והכותבים יאמצו את עיקרון הסימביוזה בין הקורא לכותב, שהרי בסופו של דבר, כאשר האחד מפרה את השני, נוצר יער לתפארת. אנצל את ההזדמנות בכדי להתנצל בפני כל אלה שבית הספר ימ"ש גזל ממני את הזמן בכדי לכתוב להם ביקורת העולה על "יפה מאוד" או ביקורת בכלל.

ולסיכום אפרוץ בקריאה נרגשת: קראו וכתבו ביקורות! זה הדלק שלנו!

 

 

 



[i] "נסייני משנה"

[ii] לביאור המוסגים "מרי סו" ו-"OOC" אמליץ לקרוא את מאמרה של יעל מן הגיליון השני של "הינשוף" העוסק בעניין.

[iii] סימביוזה- מביולוגיה; מצב של שיתוף פעולה בו כל צד נותן דבר מה ומקבל תמורתו דבר מה אחר.