ארכיון הביקורות של המגדל הלבן
|
כל הזכויות על הביקורות שמורות לכותביהן,
בכפוף לכל דין. |
תגובות
וביקורות על "קול
הפעמון", פרי עטו של Envinyatar
פרק 13 (קרימהילד IV)
[הערה: בגרסה הישנה, הדמות של
קרימהילד נקראה גרטרוד]
או שלח אותה בדואר
אלקטרוני למחבר
אני מגיב על מספר רב כ"כ של פרקים מכיוון שבכל פעם
שנפניתי להגיב לפרק אחד, גיליתי שהספקת כבר לפרסם את הבא וניגשתי לקרוא גם
אותו ולצרף אותו לרשימת הממתינים לתגובה.אז קודם כל - הפיק שלך יפה מאוד. אני אוהב
את הכתיבה והעלילה
זורמת ביותר. השילוב בין תכנים הארי-פוטרים ושר-הטבעותים למיניהם יוצר
סיפור נחמד למדי. קבל צל"ש
.וכעת להערות קצת יותר ממוקדות..
הערות פרטיות:
בפרק בו גרטרוד קוראת את הספרים שקיבלה מאִמָהּ, נכנסת סילביה
לחדר לבושה בשימלה כחולה [עפ"י התיאור]ומודיעה לה שהיא הולכת לבקר את
גודריק. בפרק מנקודת ראותו של גודריק, בו מבקרת אותו סילביה בחדר המועדון של גריפינדור, מתואר
כך: "גודריק צנח בכבדות על מיטתו, בוהה אחר ההבזק הירוק-כסוף
הפונה לעבר הדלת, משאיר אחריו
שובל של ריח מבושם
ועדין". אם סילביה אכן יצאה מחדר מועדון סלית'רין כשהיא מגונדת, כביכול,
לקראת המפגש עם גודריק, מדוע
וכיצד היא הופיעה במדי הבית שלה כשהגיעה למפגש עצמו?
"טבעת טארה" - המושג הזה עוד מעורפל לי. למרות כל התיאורים
וההזכרות, עדיין לא הבנתי מה פשר
ה"איזור" [-אם אפשר לקרוא לזה כך] הזה. אשמח לתשובה.
ישנו שימוש מרובה במילה "אזי",
דבר שמעט מפריע לי. בחלק מן
הפעמים ניתן
גם להשתמש במילים "לפתע", "לאחר", "אז" וכו'.
מאוד OOC מצד הרמיוני להפגין כישרון כישופי מעל זה שנתבקשה להראות,
דבר שקרה כאשר במקום להפוך בצורה פשוטה את ערימת החציר ללהקת עורבים היא שילבה
בכישוף ציפורים נוספות ולאחר מכן עוד גרמה להן להיהפך בחזרה לערימת החציר. הרמיוני
האמיתית הייתה פשוט מבצעת את הכישוף שנתבקשה לעשות, מבלי להפגין כישורים כלשהם. מה
גם שב"קול הפעמון" אתה מציג את הרמיוני כדמות דכאונית משהו, מעט משועממת ולא מייחסת
חשיבות מרובה לדברים מסויימים, כך שלא נראה לי שהיא הייתה
"מתלהבת" מכישוף כלשהו. לדעתי.
אהבתי את התיאור בפרק של דאדלי על יום ההולדת ה11 של
הארי. ההסבר שדאדלי היה מצוברח מכמות המתנות שקיבל [אל אף שהייתה רבה] בגלל שידע שהארי מקבל
מתנה טובה יותר הסתדר לי מאוד.
הערות כלליות:
הבנתי ש"קול הפעמון" הוא בעצם מוטיב ששב ומופיע
במקומות שונים בפיק, אבל עד כה ההזכרות לשם הפיק היו מעטות מידי. אני מניח שלסוף תהיה משמעות
יותר גדולה לשם.
מוצא חן בעיני השילוב בפתגמים מעולם הקסמים [עם רמיזות קלות
לעולמינו אנו] כדוגמת "שלא לדבר על כך שלבני קארתני יש יותר מבוגארט אחד להסתיר בארון"
או "ינשוף קטן לחש לי".
ההחזרה של דמויות ישנות מהקאנון לעלילת הפיק
מוצאת חן בעיני מאוד. במיוחד אהבתי את ההחזרה של צ'ו וג'יני. אולי הן אף יזכו
לנקודות-ראות [/פרקים] משלהן, אבל זאת כבר החלטה שלך.
תקן אותי אם אטעה כשאומר שקול הפעמון מצויות הזכרות, בולטות
למדי, אם יורשה לי לומר, להארי פוטר ושר הטבעות? דוגמאות: השריון המכושף שהגן על אנדרומדה
מפני הבאנשי [אותו לבש פרודו כשיצא יחד עם "אחוות הטבעת" בשר הטבעות], חלל
המערה בברילית' כושף להראות את מצב השמיים [תיקרת האולם בהוגוורטס], בני לילית [שר הטבעות]
ופרופסור טולקין [כל מילה נוספת מיותרת..].
עלילת הפיק מתרחשת 20 שנה לערך לאחר תקופת הארי פוטר, מה
שאומר, בעיצומן של שנות ה2020 ואולי אף יותר [לא דייקתי כ"כ בחישוב השנים]. אני בספק
אם בזמן זה אנשים עוד היו ממשיכים להשתמש בחרבות, לרכב על סוסים, לדבר באירית עתיקה, לבצע
מרחץ דמים ברָחָבות מלכות ולהתגורר בארמונות. בנקודות הראות של אנדרומדה
וטריסטיין, אני חושב שמעט הגזמת בתיאור התקופה הנתונה.
הפיק מצויין! המשך כך!
אוריה
תגובת הכותב (Envinyatar)
אין תענוג יותר גדול מלקרוא
ביקורת מושקעת כזו.
וכעת לתשובות:
טבעת הערפל של טארה (וכפי שתראה, זה יענה לך על
עוד שאלה חשובה) - הערפל המכושף מהווה מקור לעיוותי זמן-מרחב, שמפריד בין
מישורי קיום שונים. העולם אליו נכנסה אנדרומדה הוא עולם לא מוכר למוגלגים, שהינו
למעשה עולמם של השי (הטואטה דה-דנאן) העתיקים. לכן, אין זה משנה אם השנה 2020, אין
כל טכנולוגיה וטכנולוגיה מודרנית לא עובדת בעולם בו פועלים טריסטיין ואנדרומדה.
ואגב, השיריון המכושף של אנדרומדה לא עשוי ממיתריל ולא קשור למשהו
בשה"ט. זהו, פשוטו כמשמעו, שיריון מתכת שמכשפה מוכשרת למדי הטילה עליו כשפי הגנה
חזקים.
לגבי הלבוש של סילביה - יתכן מאד שאתה צודק, אני אבדוק אם צריך תיקון.
לגבי הרמיוני והקסם - הרמיוני, מאז ומעולם, עשתה קסמים טוב יותר
ובאופן "צבעוני" ומהוקצע יותר מאחרים - לא בהכרח מתוך רצון להשוויץ, אלא בגלל
הפרפקציוניזם שלה. כך למשל, כשהיא מתבקשת בקאנון להצמיח רגליים לספל, היא לא רק יוצרת
רגליים וגורמת לו לרוץ על השולחן, אלא גורמת לרגליים שלו להיות מעוטרות בעיטורי פרחים.
לגבי דאדלי והיום-הולדת: ניסיתי למצוא הסבר להתנהגות של דאדלי, שאמנם
ישאיר אותו נלעג, אבל יהפוך אותו ליותר מסתם קריקטורה.
ג'יני וצ'ו לא יזכו (לפחות בסיפור הזה) ל-povs
משלהן, משום שהעקרון המנחה בסיפור הוא הגבלת נקודות המבט
לשש-שבע, בשיטת ששאוש"ק.
סביר להניח שבקול הפעמון יהיו איזכורים של הארי פוטר,
אחרי הכל, זה פאנפיק הארי פוטר. לגבי התקרה בעיר של השי, זה בא להמחיש נקודה שתובהר
בהמשך - שהוגוורטס ורבים מהקסמים שלה הם פשוט קסמים של שי, משום שמייסדיה היו
למעשה מבני אותו עם.
ואגב, מדובר בטואטה דה-דנאן, לא בבני לילית טולקינאים
(כך למשל, הם לא ממש התגלמות של הטוב) - בפיק קול הפעמון, "שר הטבעות" הוא
בסך הכל ספר שנכתב בידי מוגל. לכל היותר, הכותב שאב השראה מגלגולים של אגדות ומיתוסים
שחלקם נוגעים (בלי שידע זאת) לעולם הקוסמים.
ושוב, תודה על הביקורת המפורטת