מאת אבישי אדנבורג

---

   אלף מכשף, גמד לוחם, זוטון גנב ואדם כהן יושבים במסבאה ומדברים, כאשר... נשמע מוכר? לי זה נשמע כמו פארסה; סצינה הלקוחה הישר מספרי עולם הדיסק, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה או מלחמת הכוכבים.
אני מבין את הרצון ליצור עולם דימיוני הרחוק מעולמנו ככל האפשר, אך בנקודה כלשהי, הדבר פוגע באמינות המשחק; מלבד העובדה שיש כאן הצדקה, במידה מסוימת, לכל אותן טענות על נתק מהמציאות שקיים אצל שחקני תפקידים.

   יש בוודאי ביניכם שאומרים כעת "פנטזיה מציאותית? האם אבדה שפיותו של זה?", אך אין הדבר כך כלל.
איני קורא לביטול האלמנטים הפנטסטיים שבמשחקי תפקידים (למרות שאין כל פסול, לדעתי, במשקי תפקידים המתרחשים בעולם נטול קסם), אלא בהפחתתם, כך שלא יהפכו למרכז העולם והמשחק. כמו-כן, שינוי רקע הדמויות לדבר-מה מציאותי יותר (מישהו אמר "הורי מתו כשהייתי ילד ופגשתי את שאר הדמויות בבית היתומים"?) יהיה מרענן, לדעתי.

   אדגים: השחקנים הינם אנשים פשוטים שמעולם לא פגשו זה את זה, ואפילו אינם גרים באותה העיר. קרה הדבר, וארצם נכנסה למשבר פוליטי עם מדינה אחרת והם מגויסים לצבא, שם הם נפגשים לראשונה.
מדינתם מחליטה להתקיף את המדינה העוינת, והם נוחלים מפלה. השחקנים הם הניצולים היחידים של אותו קרב, והם כעת תקועים בארץ זרה ועוינת.
דוגמה זו אולי מגבילה את השחקנים, במידה מסוימת, בכל הנוגע לסוגי הדמויות שהם יכולים לשחק, אבל זכרו שחבורה של הרפתקנים שאין ביניהם ולא חצי דבר במשותף- הינה בלתי אפשרית, אפשרויות נוספות כוללות אחים למנזר, דמויות הקרובות זו לזו בקשרים משפחתיים, וכיוצא בכך.

   כמו-כן, אציע לשליטי המבוך להעמיד את שחקניהם בסיטואציות ריאליות ככל האפשר, ואם השחקנים אינם יכולים לתת לדמיונם לסחוף אותם, עשו זאת בשבילם; הרחיבו בתיאורים של נופים ויצורים שהשחקנים רואים, והגזימו, במידת הצורך (איזו אפשרות עבור ב' מרשימה יותר? א."מה אנחנו רואים במערה?" ב."דרקון אדום."\"יצור לטאתי עצום, ולו כנפיים ככנפי העטלף, אלא רחבות פי כמה מונים. לראשו זוג קרניים, וצבע קשקשיו כעין הארגמן").
סיטואציות ריאליסטיות כוללות מתן חופש בחירה, ואפילו מצומצם (כשחקנים, האם לא חשתם אי פעם שמוליכים אתכם ברצועה?) ואפשרויות רחבות יותר לפתרון בעיות, ואפילו אם הפתרון שהציעו השחקנים לא עלה על דעתכם כשכתבתם את ההרפתקה.

   הנה מספר הצעות לשליטי-מבוך לשיפור אמינות המשחק:

• כפה על השחקנים תנאים בהם הסיבות לפגישתם (ולהישארותם יחדיו) יהיו הגיוניות: דוגמא אחת מיני רבים הובאה לעיל. בשביל שדמות מרשעת ודמות טובת-לב ישארו יחדיו, חייבת להיות בינם זיקה כלשהי (למשל, קראמון ורייסטלין מספרי "רומח הדרקון", שהינם אחים תאומים).
• צמצם, ככל האפשר, את מספר הגזעים בעלי-התבונה הפוקדים את העולם (זכור, שבעולמנו אנו, קיים רק גזע אחד בעל תבונה מספקת הנדרשת להכנת כלים ובנייה; אך זכור גם, שהיו זנים שונים של קופי אדם מפותחים, כמו הניאנדרתל, שאולי היו מתפתחים ליצורים נבונים כמונו, אם לא היו נכחדים).
• קיימת תופעה בעולם משחקי התפקידים הנקראת The Monty Haul Syndrome (מונטי הול היה מנחה של השעשועון האמריקאי "עשינו עסק"), שמהותה פיצוץ השחקנים ביותר מדי אביזרים קסומים ו\או אביזרים יותר מדי עוצמתיים ו\או יותר מדי כסף. כדאי למגר תופעה זו (כאשר מטרת ההרפתקאות היא צבירת כוח, המשחק נהיה ל"מונופול", ולא "מבוכים ודרקונים").
• אין שום סיבה שהדמויות יחדלו מלפגוש סוג מפלצת מסוימת רק מפני שדמויותיהן צברו רמות (מה, אין יותר גובלינים? האם יש 20 מרחף מעל הראש של הדמות שלכם?).
• הומור הוא תבלין נחמד לכל הרפתקאה, אך כששמים יותר מדי תיבול, כבר אי אפשר להרגיש בטעם המקורי של האוכל. הרגישו חופשיים להשתמש בהומור כאוות נפשכם במשחקי-פארודיה, אך אל תגזימו בשימושו במשחקים שאמורים להיות רציניים.

כנסו לדיון על כתבה זו בפורום "הקהילה החופשית"

---

חזור