סיוט רצחני זה, שאיבד מזמן כל צלם אנוש, היה מאושפז
פעם בבית המשוגעים שברובע המרגוע, ברח משם והתעוות ללא היכר במיים הרעילים של אגן
נהר טראונר. הוא חומק לעיתים בלילות בין המבנים המתועבים של רובע המחילה, כשהוא
מחפש קורבנות, ולעיתים מצליח לעבור את הנהר ולהפיל חללים באיזור המפעלים של אגן
הנהר. פעמיים או שלוש הצליח לחדור אף לעיר התחתית עצמה.
מעטים ראו את זאדנר ונשארו בחיים לספר על כך, ורוב המידע על אודותיו ניזון
משמועות: מספרים כי פניו מעוותים לחלוטין, עינו האחת אדומה והשניה ירוקה, לשונו
ארוכה ודומה ללשונו של צפע, שכמוהו הוא משמיע קולות לחשוש, ומהירותו וכוחו גדולים
בהרבה מאלו של אדם. הוא נלחם, כך מספרים בעזרת כלי נשק אדירים, אך מסוגל גם לנשוך
- ונשיכתו רעילה מאד. את מי שנופל לידו, הוא ממית ביסורים נוראיים, כשהוא קורע
ממנו אבר אחר אבר בעודו בחיים. סיפורים אחרים על אודות יצור זה אומרים כי הוא עומד
בראש כנופיה של מוטאציות רצחניות, ככל הנראה רפשני ערפיח בעלי שלוש עיניים,
המסוגלים לירוק נוזל רעיל ומחליא לעייניו יריביהם. עונש מוות תלוי ועומד על ראשו
של זאנדר, והפרס על ראשו מטעם משמר העיר הוא 2,500 פ"ז, אולם כל מי שניסה
לטמון לא פח נכשל או נהרג, שכן זאדנר הוא ערמומי וזהיר הרבה יותר מאשר חושבים,
וכוחו אינו מבוטל כלל. בפעם האחרונה, הכה זאדנר בשלהי הקיץ האחרון, כאשר חדר לרובע
העמל, פרץ לאחד מבנייני הדירות שם ושחט באכזריות שלוש משפחות פועלים, כולל ילדיהם
הקטנים, וכן עוברי אורח (סה"כ כ-20 איש), כשהוא מצליח לברוח ללא פגע לאחר
מעשה, ולהעלם בחזרה אל אגן הנהר השחור או רובע המחילה.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום