גוטפריד העגול והשמן, שהחל דרכו כקצב
אמיד ברובע הסיר, הסגיר לשלטונות בשנת 2433 מתחרה עסקי ואויב ותיק באשמת שיתוף
פעולה עם הלידריאנים, וקיבל חלק גדול מרכושו שהוחרם. מאז, הלכו עסקיו והתרבו,
וכיום הוא בעל קצביות גדול, ובראשותו גם בית מטבחיים וחשוב מכל, לפני שנתיים רכש
את "עיר העגלים" - המפעל הגדול ביותר ברובע הסיר ליצור בשר משומר.
שטובה, אדם גס, אלים ולא היגייני, היה מסתובב בעבר עם סינר קצבים מוכתם בדם.
בינתיים קנה בגדים מפוארים אך לא חדל להסתובב ולהתלכלך באיטליזים שלו, כשעל בגדיו
הוא לובש תמיד סינור ישן ומזוהם, שצבעו נע בין לבן לכתמים של חום-צהבהב, אך שטובה
סרב לזרוק אותו לאשפה, מכיוון שלדעתו הסינור מביא לו מזל. עם בגדים מפוארים או
בלעדייהם, שטאובה נראה תמיד מיוזע ומטונף, והזבובים רוחשים מסביבו לעיתים קרובות.
שטאובה לא שיפר את נימוסיו ומבטאו מעולם, ועודו דובר בסלנג העילג של רובע הסיר.
הוא מחשיב עצמו לאדון הגדול של רובע זה, בו הוא מסתובב כשהוא מוקף בביריוניו, וחיי
יריביו וביחוד רכושם לעולם אינו בטוחים מפניו. מרכלים עליו, שהוא עושה יד אחת עם
ארגוני הפשע, וכי במפעליו יש הרבה יותר מסתם בשר, וכ"ו. הוא שונא במיוחד כאלו
שפורצים לרכושו בכדי לגנוב, ולפחות בהזדמנות אחת, כשנתקל בשני גנבים, קיצץ אחד מהם
לחתיכות במכות הקליוור הענקי שלו, ואילו את השני חנק למוות במו ידיו הענקיות,
כשהוא יורק, נוהם ומקלל כמטורף.
שטובה אוהב מאד לשתות לשוכרה, וכשהוא
משתכר, הוא נעשה אלים עוד יותר מהרגיל, ומסוכן מאד להיות בסביבתו. השמועות מרכלות
כי לפחות פעמיים הכה קורבנות למוות בעת שהשתולל כשהוא ספוג אלכוהול. מנגד, הוא
ידוע כאדם היודע לתגמל היטב את נאמניו, והוא משלם היטב לעובדים ותיקים, אנשי אגרוף
נאמנים וכ"ו, וגם דואג למשפחותיהם של אלו שנפגעו בשירותו.
שטובה הוא בור לחלוטין, יודע בקושי לחתום את שמו, אולם מבין היטב בעסקים ובכל
העניינים המלוכלכים של רובע הסיר והעיר התחתית. לאחרונה, החל שטובה מקים את
"משמר הקופיץ" מיליציה חמושה עצמאית הנאמנה לו ולו בלבד, המגוייסת מבין
בניהן החסונים והאלימים ביותר של משפחות הקצבים הנאמנים לו ברובע הסיר. המיליציה
נועדה הן לשמור על הסדר ברובע והן, כפי ששטובה לא מתבייש לומר כמעט בפומבי, להטיל
טרור על מתנגדיו. שטובה אינו מתעניין במיוחד במה שקורה מחוץ לגבולות רובע הסיר,
מלבד נסיונו המתמשך להכשיל יבוא בשר מיובש ממקומות אחרים - לפי שעה בהצלחה, בעיקר
מחוסר מתחרים ראויים. אנשיו של שטובה מסוכסכים מזה שנים עם אנשי רובע הפטיש, ומדי
פעם פורצות מהומות דמים בין הנפחים לקצבים, בהן המשמר לא ממהר להתערב. יריב מושבע
של שטובה הוא הנריק וואזרמן, ראש הפקחים. לפני כמה שנים, כשהיה שטובה חזק מעט
פחות, ניסו פקחי העיריה להטפל לאנשיו, ולהוציא צו הריסה לאיטליז גדול שהיה ברשות
בן דודו של שטאובה, אוטו קאוף. כשבא שטובה לברר מה קורה, התנפל עליו וואסרמן משום
שהעז לפנות אליו בשמו ולא בתואר "אדוני ראש הפקחים", והחל לאיים ולצווח.
שטאובה, שהתרגז, פתר את העניין בדרכו הרגילה - שילח אגרוף אדיר בפניו של ואזרמאן
שגלגל אותו על הרצפה, והורה לביריניו לשפוך על "האדון הנכבד ראש הפקחים"
סיר גדול מלא בדם ובתרנגולות שחוטות. שטובה הועמד לדין, אולם קשריו עם בעלי כח
בעיריה, כספו ומעמדו פטרו אותו בקנס כספי בלבד. מאז, ואזרמאן שונא את שטאובה שנאת
מוות - אך כמעט ואינו מעז להכנס עוד לרובע הסיר. שטאובה אינו מצטער כלל על אותו
מקרה, אלא מתגאה בו לעיתים קרובות, יורק על הרצפה ומגחך שהתענוג היה שווה את הקנס.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום