אסופת המפלצות של קלדאריה
      רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

 

רפשן האבטיח (Wahallan Al'Batich)

 

הערה מקדימה: רפשן האבטיח קשור בטבורו לרקע היחודי של סולטאנות שיראזיה, אשר הוצאה בגרסה החדשה מגבולות המפות המוכרות של קלדאריה. מסיבה זו, נותר תאור היצור כאשר היה בגרסה הישנה. עם זאת, היצורים התאקלמו, בשינויים מעטים גם באיזורים החמים של דרום רצועת האמתיסט ופרסילייארו (חלקו הדרומי של הסילנאראלד)

 

יסוד קסם: None

נטיה: Chaotic Evil

גזע/שיוך: Offsprings of Filthor

תאור חיצוני

רפשן האבטיח הוא אחד היצורים המכוערים והמגעילים ביותר שניתן להעלות על הדעת: הוא אנושואיד שמן, בעל עור לח וקרומי, בגווני הירוק עם כתמים מגוונים בצבעי החום-צהבהב. מן העור, בכל הגוף, בוקעות קנוקנות קטנטנות וגמישות המפרישות נוזל צמיג בגווני הירוק כהה, אשר גורם ליצור לראות כאילו הוא נוטף ומטפטף עסיס מגעיל כל העת. הרגליים קצרות ועבות, בעלות טפרים ארוכים וקשים המתאימים מאד להתחפרות בקרקע תחוחה, ואילו הזרועות ארוכות וגמישות, מכוסות שער זיפים דביק, ובסיומם טפרים דמויי צבתות משוכללות, המתאימים במיוחד ללפיתה.
שיא הכיעור הינו, ללא ספק, פניו העגולים והתפוחים של היצור, שגוונם ירוק עכור, המזכיר אבטיח בשלבי רקבון מתקדמים, ומהם בא ליצור שמו. מתוך לועו הנוטף הבל פה מצחין וריר שמנוני בוקעים שני ניבים דמויי חטים, המתעקלים כלפי מעלה, וגוונם חום מלוכלך. ליצור יש עיין אחת, צהובה ועגולה, המכוסה במעטה קרני להגנה. במקום אף, יש לו מעין חדק שעיר, קצר ומטונף, מדיף אד הביל, ירקרק ומצחין. היצור, בכל מצב, מדיף ארומה חזקה מאד המזכירה ריחם של פירות רקובים העומדים במשך כמה ימים בחום ולחות.
רוב הפרטים, כאמור, נמוכים מעט יותר מאדם, אולם פה ושם נתקלים ברפשנים עצומים מסוג זה, הנבדלים מהיתר לא רק בגודלם (2.5-3 מטרים גובה), אלא גם בעובדה כי חדקם ארוך ומפותח יותר, ויש להם זוג זרועות נוסף להתקפה. רפשנים ענקיים מכונים "שדי אבטיח" בפי העירונים הנפחדים בפרסיליארו ובערי האמתיסט (מקומות אליהם התפשט היצור ומצא בהם איזור חיים חמים ונוח), הפוחדים ממנו פחד מוות.

אורח חיים וחברה

רפשן האבטיח אינו True Mirer, במובן זה שבניגוד לרפשנים ה"אמיתיים" אינו שלב במחזור החיים של מפלצות תהום-רבה הענקיות והמסתוריות ממעמקי העולם התחתי. השמועות על אודות היצור מספרות כי הוא מוטאציה או ניסוי של קוסם שיראזי גדול מהעבר אשר יצא מכלל שליטה. יש המייחסים את בריאתו של היצור ל"אמיר אל'מודמינין" הידוע לשמצה מההיסטוריה השיראזית, או למג העיפוש האגדי שלו, פורצ'ון.
רפשני האבטיח חיים בבודדים, או בקבוצות קטנות, במקומות המטונפים והאפלים ביותר מתחת לשווקים הענקיים בכרכים הגדולים של סולטנות שיראזיה, כגון אל'ראזקיה או ביית אל'זייתון. השווקים הענקיים, המלאים בערמות על ערמות של פסולת, ובעיקר פירות רקובים ובשר מצחין ונגוע, מהווים בית גידול מצויין עבור היצורים, הזוחלים בתוך תילי הרפש ומסתתרים שם, כשהם אורבים לרוכלים, עוברי אורח ולעיתים אפילו לאנשי משמר בכדי ללפות אותם ולגרור אותם אל תוך הפירות הרקובים, שם יזללו אותם בניחותא. פה ושם, נתקלים בקבוצה גדולה יותר, שבראשה יעמוד בדרך-כלל, "שד אבטיח" אחד או יותר. קבוצות אלו חיות בדרך-כלל בנקבות לחות וחמות מתחת לשווקים, אליהם מחלחלת כמות גדולה של זוהמה. במקום זה, בין היתר, זרוקות שאריות של קורבנות, ועליהם שרידים מרכושם, שכן לרפשני האבטיח אין כל תבונה בכדי להשתמש בחפצים אנושיים או בכסף. לא ברור מה מניע את היצורים, מלבד רעב תמידי ודחף לעפש ולזהם כל דבר בו הם נוגעים (כמוהם כצואנים וככרוב יצורי העיפוש).

לעיתים, קיים שיתוף פעולה בין רפשני אבטיח לצואנים, וניתן למצוא קבוצות שלהם יחדיו במאורות גדולות, או בהתקפות ליליות קטלניות על השווקים ועל רבעי עוני מזוהמים הסמוכים להם. שיתוף פעולה כזה מיוחס, בדרך-כלל, לנוכחותו של שאמאן עיפוש (בין אם בן אנוש או צואן), המצליח להשתלט על רפשני האבטיח ולרתום כמה מהם לשירותו.

קרב

רפשני האבטיח פותחים קרב, בדרך-כלל בהסתערות מהמארב, בדרך כלל בקפיצה מתוך ערמות הזבל. אם הם באים בקבוצה, הם ינסו, ברישול, להקיף את היריב, אולם שכלם המועט אינו עומד להם לתכנן התקפות משוכללות יותר או תוכנית מגובשת כלשהי.
רפשני אבטיח רגילים תוקפים בעזרת התקפות לפיתה ונשיכתם הרעילה, המסוגלת, מלבד הנזק, גם לנגע את הקורבן במחלות רקבון ועיפוש. אם הקורבן נלפת, יתכן שרפשן האבטיח ישליך עצמו עליו, מנסה להכריע אותו ארצה בכובד משקלו, כשהוא מחבק אותו ונוגס בו בלהיטות, כאשר הריר הצמיג והנתעב שנוזל מגופו מחליש את הקורבן עוד יותר ומצליח להחניק ולשים לאל את פרפוריו האחרונים ונסיונותיו הנואשים להחלץ.
שדי אבטיח, מלבד התקפות אלו (המקבלות משנה עוצמה בשל זוג הזרועות הנוסף), יכולים להשתמש בהתקפה איומה נוספת: נשיפת קונוס של גאז מחליא מהחדק. הקונוס מגיע למרחק של 20 מטרים, ורוחבו בקצהו המרוחק 7 מטרים. כל יצור שנתפס בגאז סופג 1ק1+4 נקודות נזק לכל קוביית פגיעה של שד האבטיח (בד"כ בין 9 ל 16, תלוי בגיל ובגודל), וכמו כן, נחשבים כאילו נלכדו בלחש
Striking Cloud של קוסם, דבר המקל מאד על רפשני האבטיח את העבודה. כאשר הופלו מספיק קורבנות, ינסו הרפשנים לנטוש את הקרב, תוך גרירת כמה שיותר מיריביהם הקטולים או המשותקים אל תוך הזבל, לזלול אותם שם.

ערך למערכה

רפשני האבטיח מהווים את אחד הנגעים המרגיזים ביותר בשווקים העצומים של שיראזיה, כשהם מנצלים את הזוהמה והבלגן בכדי להפיל קורבנות לא מעטים מדי חודש. ככאלו, הם יריב נפוץ ומסוכן להרפתקנים המסיירים בשוק (כמוהם כצואנים, ונבלני השוק (Scavengers) השוק מרבי הצרה). מלבד העובדה כי הם משמשים כמפלצת משוטטת לכל דיכפין הן בלילות השוק והן לכל מי שישתטה לחפש בנקבות הביוב הסתומות וההרוסות למחצה מתחתיו, רפשני האבטיח הגדולים, ובעיקר שדי האבטיח, מהווים מפלצת מבוקשת מאד אצל מכשפי עיפוש, המשתמשים בהם בתור שומרי ראש או שומרי אוצרות.
מספרים באל'ראזקיה כי לאחו סירסאר (Achu Cirsar), קוסם העיפוש המפורסם והידוע לשמצה המתחזה למוכר פלאפל (ושאר מוכרי מזון שיראזי למיניו) ומוכר מזון מעופש בו מעורבים מקקים כתושים ושאר חומרים גורמי מגפות מלווה בשניים או שלושה שדי אבטיח. אלו אורבים בסמוך למקום המצאו, ומוכנים תמיד לזנק לעזרתו אם יזהה אי-מי את דמותו האמיתית וינסה ללכוד אותו, כך שאותו הרפתקן יחוסל או יעוכב די זמן בכדי שמכשף העיפוש הנבל יצליח להמלט.
רפשני האבטיח, מאידך גיסא, מעסיקים לא רק הרפתקנים (שלעיתים מקבלים פרסים מהעאריף של השוק (מש"ק המשמר האחראי על השוק) בכדי שיצודו כמה שיותר מהם), אלא גם את שומרי העיר עצמם. מחזה נפוץ הוא, בעיקר לאחר התקפה גדולה של היצורים, לראות עשרות שומרים שיראזים בפנטלונים ירוקים, טורבאנים דהויים ושיריונות עור פתוחים למחצה, מנופפים בסקימיטארים שלהם כשהם מסתערים לעבר מקום המצאם המשוער של היצורים בצעקות "יאללה יא-שבאב! יאללה, יאללה, יאללה!" בדרך, כלל, כמובן, מאוחר מדי, לאחר שהיצורים כבר הפילו קורבנות ונעלמו למקום מבטחים, עד הפעם הבאה.

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום