vartharon with titles - low.png

 

 

גזעים פתוחים למשחק: וארת'ארי

 

 

גזע: בני אדם (דירוג מינימלי שנדרש בכדי לשחק דמות וארת'ארי: E)

גובה ממוצע: 1.65-1.7 מ' (גברים) ו-1.6-1.65 מ' (נשים)

תוחלת חיים ממוצעת: כ-80 שנים

מהירות: רגילה

מתאמים חיוביים ושליליים לתכונות: אין.

יכולות מיוחדות:

5% לגלגולי יצירה שקשורים לעבודת עור ועץ.

זוכים למתאם 1+ או 5% לכל התוספים והתכונות הקסומות שעל שריונות עור וקשתות.

בונוס 2+ לכל גלגול שקשור לגששות, התמצאות או גילוי מלכודות.

בונוס 20% להשפעות מועילות משיקויים או מזון בעל תכונות חיזוק או ברכה.

עמידות שמזכה ל-2+ לגלגולים נגד רעל, דימום או מחלה.

 

תיאור כללי

לפי האגדה, אבות-אבותיהם של הוארת'ארי היו גזע של ספנים גבוהי קומה וזהובי שיער, שכל אחד מהקלאנים שלהם היו אדוניה של ספינת ענק מכושפת (יש אומרים תבונית למחצה) ורבת עוצמה.

הוארת'ארי הקדומים (להבדיל מיריביהם המושבעים, הראמג'ירים) כמעט ולא הותירו אחריהם כתבי-יד ואומנות ששרדה את מאות השנים הרבות שחלפו, אולם מתיאורים ששרדו משערים כי אבות-אבותיהם של הוארת'ארי היו גבוהים בהרבה מצאצאיהם היום, בעלי גוון עור שזוף יותר, וחלקו עם הראמג'ירים שנואי נפשם כמה תכונות, לרבות מבנה גוף גמיש יותר ומוצק פחות משל האנ'מירים, ונטיה של רבים מהם לגוון עיניים ירוק בוהק.

בסופו של דבר, הספנים הואת'ארים הוכו מכה מוחצת בידי אדמירל מאלאז'אר, הקוסם רב-העוצמה שנחשב כ"אבי האומה הראמג'ירית"; ספינותיהם שוקעו או נסחפו אל החוף וקורקעו שם, רבים מהם נטבחו או נלקחו לעבדות, והנותרים נסו בבהלה במעלה הרמות הסלעיות שנקראות כיום וארת'ארון תחתית, ובסופו של דבר התחבאו בין העצים הקוצניים הצפופים של היער שחולש עליהן מגבוה – כאשר הם מבינים בעצב עמוק כי ימיהם כיורדי ים נועזים בעלי ספינות מכושפות הגיע אל קיצו, ולא ישוב עוד.

הגם שהוארת'ארי הראשונים שהתיישבו ביער שקרוי כיום על שמם, הביאו עימם עוגנים מכושפים ומזכרות נוספות שעלה בידי חלקם להציל מהספינות שלהם, וככל הנראה ניסו לשמר משהו ממה שאבד להם, הרי שבמרוצת השנים הם התאימו את עצמם בהדרגה למולדת החדשה שאימצו לעצמם, על עציה הקוצניים המוזרים והכוורות מלאות הדבש שלה, והתערבבו (או הטמיעו אל תוכם) בשבטים עתיקים ושכוחים, שארי-בשר של הפאר'ליל, שישבו ביער לפניהם.

 

כמו הפאר'ליל, גם אמונותיו של הואר'תארי קשורות מאד לטבע ובעלי חיים (במקרה הוארת'ארי: בעיקר לדבורים ודובים, להבדיל מדמויות השחף והאלבטרוס שאפיינו את אבות-אבותיהם), אולם הוארת'ארי מעולם לא התיימרו או התעניינו באל עליון כדוגמת 'האבא בעל הקרניים' ובסדרה מאורגנת של מיתוסים ומצוות דתיות – הפולחן הוארת'ארי הוא משפחתי וקהילתי, חסר יומרות לגבי העולם הגדול בחוץ, וקשור מאד לרוחות – הן רוחות טבע, כולל ובעיקר רוחות שומרות של עצים עתיקים ובעלי חיים; והן הרוחות המכובדות של אבות המשפחה. 

הוארת'ארי מפורסמים, בין היתר, בחיבה שלהם למשקאות חזקים מאד, שעולים בעוצמתם ובאורח ניכר על המקבילות אצל האנ'מירי והפאר'ליל, ורבים מהם מופקים מפירות וחומרים שמצויים אך ורק ביער הצהוב, כולל קוצים של עצי החנית – כאשר לא פעם, הם מעורבבים בדבש.

 

גידול דבורים (ובמקומות מסויימים, גם דבורי ענק) תפס מקום נכבד בחייהם של חוואים וארת'ארים רבים עוד לפני ההתנפצות הגדולה, ועוד יותר מכך אחריה, כאשר עצי המחט התפשטו על חשבון עצים אחרים, ועימם גם הדבורים שמחבבות אותם. כיום יותר מתמיד, חלק גדול מהתפריט הוארת'ארי מבוסס על דבש ומאכלים שאפשר להפיק ממנו אגב ערבוב עם חומרים אחרים שמצויים בשפע יחסי – כגון עוגות דבש שמופקות מתערובת של דבש, תבלינים וקמח מצמח מאכל נפוץ שדומה במקצת לכוסמת פראית.

מכאן גם כינוי הגנאי המעליב שהודבק לא פעם לוארת'ארי (בעיקר כאלו מהמעמד הנמוך) "מוצץ דבש" (וארת'ארין: נאלבוריק; אנ'מירין: דאר'וירתי או דארבוריל).

 

הואר'תארי עברו מאות שנים של כיבוש; תחילה ואסלות רופפת של רבים מהישובים שלהם לשושלת אורגי הערפל הגולים שהקימו עיר יפיפיה ומכושפת על פסגות החלק הדרומי של רכס קארנסיל, והכתירו את עצמם ל"נסיכים הרמים של שער חורף", ולאחר מכן למעלה משלוש-מאות שנים של כיבוש אנ'מירי. האימפריה הנוצצת הכניעה בקלות את הערים והעיירות הגדולות, ושלטה ביד רמה בנתיבי המסחר, אולם ההשפעה שלה על החוואים המחוספסים בתוך היער היתה רוב הזמן חלקית מאד. רבים מהוארת'ארי לא חיבבו (בלשון המעטה) את האנ'מירים העירוניים היהירים, בעיקר כאשר נפוצו שמועות על יחסים טובים מדי בין האחרונים לבין הראמג'ירים השנואים.

אולם חרף זאת, המרידות ביער וארת'ארון היו מעטות. נראה שרוב המושלים האנ'מירים העדיפו להסתפק בנאמנות רופפת של החוואים הנוקשים מהיער, ולא הרבו לרדת לחייהם או להתערב במנהגים ובאמונות שלהם.

דווקא כיום, נראה שאותו איזון ישן ומוצלח מתרופף והולך, בעיקר נוכח מלחמת שער חורף, שהפכה דווקא את האוכלוסיה העשירה והמעודנת (שדם אורגי ערפל זורם בעורקיה) של העיר הרמה לפליטים, ונסיונותיו של הלגיון השלישי לגייס חיילים וארת'ארים במספר גדל והולך נוכח הצללים שעולים מהדרום. המתח בין הלגיון והקצינות האנ'מיריות שמנהיגות אותו לבין המקומיים והנכבדים שלהם הולך ועולה.

 

תיאור חיצוני

הדמות הטיפוסית של וארת'ארי בן-ימינו, ובעיקר של החוואים מהעיירות הקטנות ומהחוות בספר, שונה מאד מאבות-אבותיו, יורדי הים הגבוהים, הגמישים והשזופים במעט; הוארת'ארי של היום מתואר לא פעם כחוואי עקשן, בעל שפה מוזרה ועסיסית וחיבה לכובעים מוזרים ורחבים, לעיתים מעוטרים בפרווה (בעיקר באיזורים הרריים יותר) ולעיתים בגדילים חומים ושעירים. 

העור בהיר יחסית; עצמות הלחיים גבוהות, והלחיים עצמן סמוקות; מבנה הגוף הוא מוצק, עגלגל ולא גבוה, באורח שמזכיר מאד פאר'ליל, מלבד הנטיה של רבים מהם לשיער צהבהב או חום-צהוב, עיניים ירוקות, לעיתים נוצצות במעט, לחיים סמוקות, שפם עבות ולא מעודן או גזוז בעדינות לרבים מהגברים, ושיער ארוך, שופע ומסתלסל בקצוותיו, כולל פאות לחיים ארוכות ומסולסלות לרבות מהנשים.

 

יחסים עם גזעים אחרים

רוב הוארת'רי מן המעמדות הפשוטים, שלא התערבבו או כמעט ולא התערבבו עם אנ'מירים או אורגי ערפל, מתייחסים לזרים ולבני גזעים אחרים בחשדנות ובנוקשות יחסית, ודוגלים ב"קחו את שלכם ותשאירו את האף שלכם מחוץ לעניינים שלנו"; אמנם, חוואי וארת'ארי יכול להיות בן שיחה מעניין (אם בן-שיחו יכול לצלוח את המבטא המקומי הכבד שלו, אם הוארת'ארי בכלל שולט באנ'מירין מדוברת), בעיקר לאחר עסקת סחר הגונה שהסתיימה בשתיה משותפת של משקה חזק ומתוק, אולם מעטים ימהרו להתחבר עם אנשים מוזרים ממחוזות אחרים יותר ממה שנחוץ עבור החלפת סחורות וכוסות משקה, ועוד פחות מזה יתנדבו לספר על עניינים שאינם עניינם של זרים.

 

רבים מהוארת'ארי סולדים בסתר ליבם מאנ'מירים ואורגי ערפל, שנראים להם יהירים ומנותקים מהטבע; ולא פחות מכך מהמית'ווארי, שאינם אלא וארת'ארי שרעו בשדות זרים והתערבבו בהם, ונטשו את ההיגיון הבריא והפשוט של היער, שמזהיר בן-אנוש לא לשכוח את מקומו, פן יבולע לו; והאם אין זה ברור שמלחמת שער-חורף והאסונות שפקדו את אורגי הערפל והמית'ווארי המתנשאים והמעודנים עד-זרא, אינה הוכחה בדוקה לגורלם של מי שניתקו עצמם מהטבע ומן הרוחות, וחשבו שהם אדונים להן? הנה, כעת אותם גבוהי-קומה יהירים, או מי ששרד מהם, הפכו לפליטים, והם נופלים למעמסה על חוואים וסוחרים הגונים – וכל זאת כאשר חלק מהם עודו מעז להמשיך ולהתנשא עליהם!

 

בני פאר'ליל (בעיקר אלו מהם בבקעת קיירן, עמם באו הוארת'ארי במגע), הם אנשים פשוטים שאפשר לדבר עימם בגובה העיניים; וחלק מהם לפחות קשורים די הצורך לאדמה ולטבע, באורח שהופך אותם לטיפוסים חיוביים – כל עוד הם לא מתחילים לברבר על האל הגדול והמוזר שלהם והחוקים התמוהים שלו, או גרוע מזה – להתייחס באורח לא מכובד לנשות הוארת'ארי, או להעליב את רוח הדבורה הגדולה נאלרישה.

 

הוארת'ארי כמעט ולא פגשו את העוגים ואת פיות האבק, אם כי סביר להניח שהחוואים שוכני היער היו מתייראים מאד מהקסם האדיר ומערי האבן העצומות של הראשונים (וממילא, אי אפשר לבטוח ביצור דמוי-אנוש גדול בהרבה מהראוי), ועוד יותר מכך, מתאוות הקרב והסגידה לאש של האחרונים, על עריהם הלוהטות שמתחת לאדמה – מה גם, שאגדות של אורגי ערפל שנפוצו בכל-זאת בקרב הוארת'ארי, מציגות את פיות האבק כשדים מרושעים לכל דבר ועניין.

 

הגזע השנוא מכל על הוארת'ארי הם הראמג'ירים; אותם ספנים וסוחרי עבדים אגדיים מהים הדרומי, בעלי עור בגוון זיית ועיניים ירוקות נוצצות. הגם שרבים מהמלומדים סבורים שהראמג'ירים ואבות-אבותיהם של הוארת'ארי חלקו מעט דם משותף, עדיף מאד להמנע מהזכיר סברה כזו בנוכחות וארת'ארים כלשהם.

הוארת'ארי זוכרים את הראמג'ירים כעם אכזרי, אנושי רק למחצה, של שודדי ים, סוחרי עבדים ורבי-טבחים; הם אלו שגזלו מאבות-אבותיהם את הים הפתוח, הספינות המכושפות, האוצרות שלהם וגאוותם, אנסו את נשותיהם ובנותיהם ולקחו את בניהם לעבדות; הם אלו שסוגדים לרוח מעוותת ומרושעת עד היסוד של הקוף הגדול של הקיץ, מה שכנראה אחראי לדרך בה העם הארור ההוא קיבל תכונות גרועות מאלו של חיות – ואך מובן, שהדרך בה "הקוף הגדול ניצח את השחף הכסוף", לא היתה בגלל עליונות ראמג'ירית אמיתית או גאונותו של האדמירל המכשף שאיחד את הראמג'ירים והוביל את הצי שלהם לקרב, אלא בגלל מעשי מרמה, כשפים מרושעים ונבזות לשמה.

 

גם בעבר, בשיא השלטון האנ'מירי, מושלים וסוחרים אנ'מירים למדו בדרך הקשה, שאין דבר שיקומם נגד את האוכלוסיה הוארת'ארית יותר מלהביא עימם סוחרים או אפילו מלומדים ראמג'ירים – ועצם העובדה כי האנ'מירים אמנם ניצחו את הספנים הראמ'גירים, אולם נמנעו מלהחריב אותם, ואפילו נתנו להם 'זכויות שלא מגיעות להם, לצאצאי הקופים הארורים', היתה נקודה רצינית לחובת האנ'מירים והאימפריה מבחינה וארת'ארית; קל וחומר בדורות האחרונים, כאשר הלכו והתרבו השמועות ואחר-מכן גם עדויות שהאימפריה האנ'מירית החלה להעלים עין ולאחר מכן לשתף פעולה עם סחר העבדים – אחד הדברים המתועבים ביותר בעיני כמעט כל וארת'ארי באשר הוא.

לאחר ההתנפצות הגדולה, עד כמה שהוארת'ארי עצמה סבלו ממנה לא מעט, הרי לרוב-רובם של הוארת'ארי קשה שלא לגחך בשמחה לאיד מהשמועות על הנחשולים הרעילים שהמיטו שואה על רוב ערי הנמל הראמג'יריות, ובעיקר על הדרך בה ההתנפצות לפתה את פסלו הענק של אדמירל מאלאז'אר השנוא, שברה אותו כאילו היה כפיס עץ, והטילה את חלקיו למעמקי הים. עד היום, נוסעים ראמג'ירים יתקבלו בעויינות גלויה במקומות רבים ביער וארת'ארון, ולעיתים הם מסתכנים בנפשם ממש.

 

שמות של וארת'ארי ומית'ווארי

 

פשוטי עם

שמות של אנשים פשוטים משני המינים, מורכבות משתי הברות: תחילית אופיינית בעלת משמעות (ולא פעם, קשר לשמות אלים או רוחות מקומיות מגנות), שהיא זהה לשני המינים (הגם שיש תחיליות שמזוהות יותר עם גברים, וכאלו שמזוהות יותר עם נשים), ואחריה סיומת זכרית או נקבית:

 

תחיליות משותפות לשני המינים:

ואר– התחילית הנפוצה ביותר, שנועדה לציין שייכות לעם הוארת'ארי.

ואט, ואמ, ואנ– תחיליות נפוצות שהן כנראה ואריאציות של "ואר".

 

תחיליות זכריות – מבטאות בדרך-כלל קשר לאל הדוב קוטאזו; רוח טבע עוצמתית או אל טבע וסערה עתיק שהוארת'ארי קיבלו מהשבטים שישבו באיזור לפניהם והתערבבו עימם. אמנם, המאורעות האחרונים הורידו את קרנו של האל הזה אצל רבים מהוארת'ארי, אולם התחיליות מושרשות מדי מכדי להעלם:

 

קוט, קאט, קאז, קוז.

 

תחיליות נשיות – מבטאות בדרך-כלל קשר או זכר לנאלרישה– אלת פריון עתיקה של השבטים העתיקים של היער, שתוארו לא פעם בדמות דבורה או קשורה לדבורי ענק:

 

נאל, ניל, נאר, ניר, נאס, ניס,

 

תחיליות אחרות ונדירות יותר (שני המינים):

 

ראר, רור, פור, פיר– מבטא קשר לים ולגלים.

 

סיומות של שמות וארת'אריים

גברים: קוׄ, קֶה, טוׄ, גׇה, גֶה, דוׄ, דו·

נשים: קי, קיר, ני, ניר, מי, מיר, די, דיר.

 

את השם אפשר לחבר עם תו חיבור אמצעי (') כמו בשם אנמירי, או לא.

 

דוגמאות לשמות של גברים וארת'ארים ממעמד פשוט יהיו:

וארקו (Varko), ואר'קֶה (Var’ke), קוט'גׇה, קאטקו, קאזטו·, ראר'דו, רורדו.

 

דוגמאות לשמות של נשים וארת'אריות ממעמד פשוט יהיו:

וארקי, ואר'קיר, נאל'די, ניל'גיר, ניס'די, נאר'מי, רורקי, פור'מיר.

 

 

שמות של אצילים ושל מית'ווארי

שמות של רבים מהאצילים וצאצאיהם יאריכו את השם לשלוש הברות, כדי להדמות לשמות אנ'מיריים, או לפעמים יקחו שמות אנ'מירים ממש. במצב של שם "וארו-אנ'מירי", השם יורכב מתחילית וארת'ארית ומשחק מתנגן יותר עם שתי ההברות של השם, לא פעם עם השפעה של מיליות אנ'מיריות.

לעומת זאת, רבים מאותם אצילים יחזיקו גם בשם מקוצר עם צליל וארת'ארי יותר:

 

כך למשל: הגבירה ואר'מירלין ("וארמי")

 

דוגמאות להפיכת שם וארת'ארי פשוט לשם של אציל:

וארקו–ואר'קורלור

קוטגה–קוט'גאלרין

רארדו–ראר'דורמיר

נאלדי–נאל'דירלין

רורקי–רור'קילדין

 

אצל מית'ווארי, לא פעם ינסו לרכך את השם, תוך הגיה שלו ככל האפשר באורח שהולם יותר את צורת הדיבור המתנגנת של אורגי ערפל. כך למשל, "ראר'דורמיר" יהגה כ "ראל'דורמיר" או אפילו ,ראל'דורמיל".

 

שמות משפחה

הוארת'ארי העתיקים לא נשאו שמות משפחה; לעומת זאת, הם התחלקו לקלאנים אשר ככל הנראה נקראו על שם ספינות מלחמה גדולות, אשר עברו מדור לדור (ולפי חלק מהמסורות, נארגו בהם כשפים).

פניה רשמית של וארת'ארי בימים האלו נעשתה תוך ציון שמו הפרטי, כאשר לאחריה המילה ת'ארֶה (סוג של שייכות טקסית; בדיבור מקוצר "תָ'א") ושם הקלאן או הספינה: למשל –רארדו ת'ארה פֶארְנולסְקָה,

אלא, שגירושם של הוארת'ארי מהים וחורבן הספינות עליהן היתה גאוותן (הגם שכמה משפחות עתיקות נשאו עימן מזכרות, כגון עוגנים, פסלוני סיפון או גלגל הגה), גרמה לרוב השמות העתיקים להשכח, הגם שכמה מהשמות מופיעים עדיין, בדרך-כלל באורח מקוצר, בשמות כמה מהישובים באיזור[1]; רוב הקלאנים דעכו בהדרגה, כשהם מתחלקים בין משפחות קטנות יותר ובתי אצולה, ורק מסמכים עתיקים יחסית מזכירים את שמותיהם המפורשים.

בהמשך, ככל שהתערבבו עם שבטים קרובים לבני פארליל, כך אימצו הוארת'ארי את מנהגם של הפאר'ליל לפניה מכובדת המצרפת את שם האב לשמם של הגבר או האישה אליהם רוצים לפנות בנימוס:

 

למשל: החוואי רארדו, שגם שמו של אביו הוא רארדו, יקרא: רארדו ת'אר רארדורו·, ואילו אחותו ואר'ני (שגם שם אביה, מטיבם של דברים הוא רארדו), תקרא: ואר'ני ת'אר רארדורין.

 

אצילים ואר'תארים ומית'ווארי, לעומת זאת, נהגו לא פעם לאמץ לעצמם שם משפחה, שגם אם התבסס במקור על שם אב קדום (בדרך כלל זה שזכה לתואר אצולה מהאימפריה), שיווה לו צליל אנ'מירי (למשל: קור-ואר'קאריל), כאשר המית'ווארי בשער-חורף וסביבותיה, מנסים לחקות צליל של אורגי ערפל (למשל: ואר'סילנה).

 

 

 

 

 

חזרה אל האינדקס של יער וארת'ארון

 

חזרה אל האינדקס של מלסטרה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 



[1]לכן, כדי לשחזר את שמות הספינות אפשר להוסיף את הסיומת העתיקה לשם המקומי: פארנולסקה; אלקוטסקה; וגם מארינורבה ו-ואטמארובה.