מבוא
ותיאור כללי | תושבים
ומסורות | ישובים
ודמויות מפתח | מפלצות
ישובים
מרכזיים ביער וארת'ארון
|
ריל'פארנול שליטה: רוס'פרלין קור-דאר'ארמין, מפקדת
הלגיון האנ'מירי השלישי תיאור כללי: עיר המחוז של
יער וארת'ארון היתה עד לפני שנות דור עיירת מסחר לא גדולה, שישבה על המדרונות
שנופלים משולי היער הצהוב אל הערבות מוכות הרוח של דרום וארת'ארון, ושימשה בעיקר
כשוק מקומי ותחנת עצירה של נוסעים מקאראנסיל ושער-חורף (וגם מבקעת קיירן) דרומה,
לעבר הנמל האדיר של רור'פורל. כיום,
הלגיון השלישי ביצר את העיר והפך אותה למשלט המרכזי שלו, ולב קו ההגנה והחומות
שנבנו בעמל רב על המתלולים, כדי לבלום יצורים חשוכים שמתגנבים מהחורבות שורצות
האלמתים של רור'פורל ושאר החוף המקולל שמעבר לערבות וארת'ארון דרומית.
ריל'פארנול של היום היא עיר אבן מכוערת למדי, בנויה בחפזון מתחת למצודה אנ'מירית
קודרת; סביב המרכז הישן של העיר נבנו בחפזון רבעים שאכלסו חוואים לשעבר ושאר
אנשים שנמלטו מהערבות, כמו גם את בעלי המלאכה ושאר שרתים שעובדים עם הלגיון
השלישי, בני משפחתות של חיילים, ועוד. זו
עיר קודרת, צבאית מאד וחסרת עידון, שנשלטת ביד הברזל של המפקדת הישישה של
הלגיון; החוקים והמשמעת בה נוקשים מאד, וכוללים גם בית משפט צבאי ובית כלא גדול,
שהאסירים בו מועסקים בעבודות כפיה, בין היתר בתחזוק החומות. ואר'מאריון (ואריטרובסקה) שליט: קוטקה ת'אר קוטגארו "מלך
העגלונים" (או בקיצור: "המלך") תיאור כללי: עיירת מסחר
צפופה ומזוהמת שנודעה בשוקי העגלונים והדבש שלה, ומהווה את התחנה האחרונה לפני
הכניסה אל בקעת קיירן. העיר
הזו נחשבה מאז ומעולם למקום 'מחוספס', הרי שלאחר התרסקות שלטון הנסיך הרם
ב"שער חורף", המקום הפך כמעט באורח רשמי למאורה של מבריחים, פושעים
וטיפוסים דומים; מנהיגם, שמכונה לעיתים בחיבה 'המלך' או 'מלך העגלונים', ברנש
בלונדיני-מאפיר עצום (לגובה ולרוחב) עם שפם עצום שמזכיר סוס ים, גובה נתחים
כבדים למדי מהסחר עם בקעת קיירן, כשהוא מתמרן בעורמה בין הכוחות האחרים שנאבקים
זה בזה באיזור. כיום, דבר 'המלך' הוא חוק בעיר וסביבותיה, חרף הכאוס בו המקום
נתון לכאורה; כמעט לא ניתן להעביר סחורות, בלא שיתוף פעולה ותשלום למנהיגי
כנופיות שנאמנות למלך, שמחלק ביניהן 'תחומי עבודה' וחסויות. והגם
שמפקדת הלגיון השלישי מתעבת אותו, היא אינה יכולה להפטר ממנו ויודעת - גם אם
לעולם לא תודה בכך, כי עדיף לא להתעמת עם 'המלך' יתר על המידה, באורח שיביא אותו
לנטוש את הנייטראליות ה'עסקית' שלו ולחבור לאויבי האימפריה והלגיון. לפי שעה,
המלך מסרב לכפוף את עצמו או לתמוך באף אחד מהכוחות הניצים של צפון וארת'ארון
ובקעת קיירן, ו"העיר שלו" פתוחה בפני סוחרים מכל הסוגים - כולל כאלו
שתומכים כמעט בפומבי בפלג הקיצוני של מורדות הורד האפור - כל עוד הם משלמים את
החסות, ו'נזהרים לא להסריח את העיר הקטנטונת שלי יותר מדי עם המריבות שלהם'. האצילים הגולים של ואר'מאריון ואיזור מגוריהם: לאחר
חורבן 'שער חורף' הגיעו לעיר כמה וכמה משפחות אצולה שנמלטו מאימת משני הצורה
שטבחו את שושלת הנסיך הרם; אלו התיישבו בפאתי העיר, כאשר אותן משפחות שהצליחו
למלט חלק מהונן, או היו להן נכסים באיזור עוד ממקודם, חיות באחוזות שמשקיפות על
המרכז הצפוף וההומה של העיר מרחוק, הגם שהן נופלות בהרבה ממה שעמד לרשות אותם
אצילים וארת'אריים בשער-חורף המעטירה טרם חורבנה ונפילתה לידי משני הצורה; בסמוך
לאחוזות הללו, הוקם בית-ספר לילדים מיוחסים, עוד כמה מוסדות, חנויות ושירותים
שנועדו לשרת את הגולים מרי-הנפש; אלא שעד מהרה, אנשיו של 'המלך' השתלטו על רוב
המוסדות האלו, או לפחות גובים מהם נתח שמן מהכספים שהם מגלגלים. על-פניו,
העיר מחולקת באורח בולט בין המרכז הצפוף והאלים שלה, על שלל הפונדקים, בתי המסחר
ובתי הבושת שלו, לבין הפרברים שיצרו האצילים הגולים; אבל בפועל, החלוקה גמישה
יותר וחד-משמעית הרבה פחות. רוב-רובם של האצילים, הגם שבפה הם בזים לעגלונים
הגסים ולפושעים המקומיים, למדו בדרך הקשה שלא לעמוד בדרכם - ועד כמה מסוכן
להעלות את חמתו של 'המלך'; ומסופר כי כיום כמה וכמה מהם, מאחורי ההתנשאות
הצדקנית שלהם, למעשה משתפים עימו פעולה ומסייעים ל'עגלונים' לגלגל כספים שלא
כולם הושגו ביושר, או אף לקשור בעקיפין קשרים מועילים עם אצילים זרים - כגון
לורד אבאריל ממעבר וירת', ובו בעת גם עם כמה וכמה מאנשיו של יריבו המושבע, לורד
אנזאריון. מית'רינור שליט: האב הבוהק סילדאריון ואר'תוֹלרֶה תיאור כללי: עיירה חדשה
יחסית במזרח יער וארת'ארון, שהוקמה בידי חבורה גדולה של פליטי שער חורף, רובם
המוחלט ממעמדות פשוטים יחסית. לאחר שנים קצרות של שלטון רופף של גנרל לשעבר של
הנסיך הרם, שנחשב 'מגן העם הפשוט', ונכנע במהירות לבריאות רופפת, עברה העיירה
לניהול חבורת כוהנים אנושיים של אלת האור, שניסו 'לכפר על השחץ והרוע שהביאו
להסרת חסד האלה מעל הכס הרם', ולהקים קהילה 'פשוטה, אדיבה ומושלמת'. אלא,
שהתוצאה לא היתה מרשימה במיוחד; הכוהנים הסתכסכו זה עם זה, וכמה מהם אגרו כספי
מסחר והפכו מושחתים למדי. מסופר שהגבירה וארמירלין מואלקוטריל (ראה ערך),
שהחשיבה את עצמה מאמינה אדוקה באותה דת, שהתה שם כמה חודשים לאחר פרישתה מהלגיון
השלישי (יש אומרים ששם גם ילדה את אחת מבנותיה), והסתלקה בפחי נפש, אם כי כדרכה
היא מסרבת לומר על 'הנכבדים הבוהקים' דברים רעים - לפחות לא במפורש ובפומבי. הגם
שהעיר נתונה כביכול למרות של הלגיון השלישי, הרי שבשנים האחרונות, מפקדת הלגיון
חוששת יותר ויותר מהתקרבות חשאית בין 'הכוהנים המייבבים', להם בזה מאז ומעולם
לבין יריבותיה בנפש - המורדות הסרות למרותה של סרן אנ'ליריס קורוואריון, ששוכנות
בארץ המוזרה שממזרח ליער וארת'ארון. מגדל ווט'מארו שליט: אילקו (איל'קארטיל) הרביעי
לבית ואט'מארין תיאור כללי: עיירה גבוהה,
עגומה וניחדת שיושבת על עיקול של דרך הררית העולה אל החלק הדרומי של רכס קאראנסיל;
כיום, היא מהווה תחנה אחרונה לפני הערפילים המקוללים שמקיפים את מעוזו הישן של
נסיך הערפל הרם ב'שער חורף' – שהפך כעת, לאחר רצח שושלת הנסיכים של וארת'ארון
והשתוללות של כת הדוב, לעיר מקוללת ונסתרת מאחורי ערפילים מכושפים, ששמה מעורר
חלחלה כמעט כמו זה של נמל רור'פורל. תושבי
העיר ידועים כהרריים וארת'ארים נוקשים וחשדניים, שטופים באמונות עממיות עתיקות
ומקפידים לנהול את דלתותיהם עם בוא החשיכה. האדון המקומי הוא זקן זועף (בנעוריו
לוחם אדיר שמסופר שהכניע פר הרים משתולל בידיים חשופות), שאיבד את כל משפחתו
בשער חורף. כיום הוא מסתגר רוב הזמן מסתגר באחוזה שלו, וממעט להתערב בענייניהם
של המקומיים. סמוך
למגדל קוט'מארו נמצא המגדל הנידח (שאולי נתן לעיר את שמה, אי-אז בעבר), הוא נחשב
בעבר לרכושם של אדוני העיר, אולם הם חדלו מלעשות בו שימוש לפני דורות, והשכירו
אותו לכוהני הדוב של קוטאזו - לפני שהללו הפכו לבלתי רצויים. בעשורים האחרונים, כלואה
שם הכוהנת הצהובה המודחת והידועה לשמצה סרילינה קור-פרניל, בחדרים מפוארים במפלס
העליון של המגדל. נאלרישין מנהיגה: הכוהנת הגדולה נאסניר תאר'
ואריקין תיאור כללי: עיר עתיקה שחלקיה השונים מפוזרים על פני שטח
רחב יחסית, אולי מזכרת ממקורה הקדום כאיחוד של מספר כפרים גדולים ששירתו את
המקדשים הקטנטנים שפזורים כאן. נאלרישין קיבלה את שמה מאלת רוח-הדבורה העתיקה
נאלרישיה ונחשבה מאז ומעולם כמקום מקודש לה; היא יושבת בעמק מוזר במערב יער
וארת'ארון, במקום בו העצים הצהובים של היער מתערבבים בצמחים מוזרים אחרים, כולל
פרחים ענקיים. העמק
של נאלרישין הוא מקום עשיר מאד במספר סוגים ידועים לתהילה של פרחי ענק, ונחשב -
במקרה או לא במקרה, למקור לדבש האיכותי ביותר של יער וארת'ארון; במשך דורות
רבים, המקום היה חסר כמעט לגמרי שלטון מרכזי; חלק מהכפרים חיו בחסות רופפת של הכוהנות
מממקדשי 'העץ והפרח' של כוהנות רוח הדבורה, ואלו היו כפופות באורח רשמי לנסיך
הרם של 'שער חורף', שרוב הזמן הניח את המקום לנפשו, מלבד גביית אי-אלו מיסים
ושליחות אי-אלו מאביריו להגנת המקדשים בעת הצורך, תוך הנחת המחלוקות התיאולוגיות
בצד. 'שמי העמק מתקדרים': בדור האחרון,
'השמיים של נאלרישין הקדירו'; לאחר השמדת הכס הרם של שער חורף, הגיעו שנים
נמהרות שכללו סכסוך בין הכוהנות לבין אצילים גולים שתלטנים, ואזי כיבוש ושנה של
שלטון אימים של אחד הדרואידים משני הצורה מכת הדוב - שהובס והושמד בסופו של דבר
בידי הלגיון האנ'מירי השלישי. כעת,
דווקא לאחר תום 'מלחמות דוב החורף', וחזרה של שלווה יחסית לעמק פרחי הענק, יודעי
דבר מספרים שמשהו רע קורה שם; רבות מכוהנות רוח הדבורה החלו מתנהגות באורח מוזר,
סגרו את המקדשים שלהם וחלק גדול משטח העמק לזרים - בעיקר לגברים - ובאורח כללי,
'מזמזמות באורח מעורר דאגה'. כיום,
הזרים שמגיעים לעמק מורשים בדרך-כלל להתאחסן אך ורק ברובע אחד של העיר, שמשמש
כרובע שוק ומסחר; הרפתקנים, ובאורח כללי מי שחורג ממעמדו ומנסה לחקור או לרחרח
בתוך המקדשים או 'מפר את שלוות העמלים' נחשב לא רצוי, ולא פעם מגורש באורח מיידי
מהעמק. אספקת הדבש המשובח פחתה מאד, ואגב שהכהונה טוענת ש'אימנו מעולם לא היתה
נדיבה ושופעת יותר', ישנן שמועות שהכוהנת הגדולה (תואר חדש יחסית) נאבקת
בחזיונות שגובים ממנה מחיר כבד; ועל מחלה שאחזה בחלק מפרחי הענק, ועל יצורים
מוזרים שמצרצרים או רוחשים בחשיכה. נמל גאר'תורי שליט: אדמירל סאר'תוריון ארקוריס תיאור כללי: עיירת דייגים
במורד המצוקים שבמערב הרחוק מעבר ליער וארת'ארון, על שפת מפרץ ראמפארין (או
"העוגן המקונן"). הגם שהנמל של גאר'תורי הוא עלוב, רדוד והגישה אליו
נגועה בסלעים, הוא נחשב כישוב היחיד באיזור עם גישה לים שלא נחרב או הפך לסיוט
נגוע במתים מהלכים או אלמוגים מעוותים ויורקי רעל. השליט
המקומי הוא יורד ים קשיש, שבצעירותו לחם לצד כוחות האימפריה האנ'מירית והלגיון
השלישי, שהעלים עין לא אחת מבריתות מפוקפקות ודרכים כאלו ואחרות בהם התעשר. לאחר
ההתנפצות הגדולה, סארת'וריון הוביל את מה שהותירו הסערות והנחשולים הרעילים מהצי
שלו, ובסופו של דבר 'קורקע' בקצה מפרץ העוגן המקונן - כאשר המים הרדודים והגישה
הקשה שככל הנראה מנעו מהאלמוגים ויצורי הרעל להתפשט לכאן, גם חרצו את גורל חלומם
של האדמירל ואנשיו להקים כאן נמל ראוי לשמו, ודן אותם לחיי דייגים מתחת למדרונות
שכוחי אל. האדמירל
(תואר שמעולם לא הוענק לו באורח רשמי, והוא אימץ לעצמו) ואנשיו הכירו ועודם
מכירים רשמית בשלטון הלגיון השלישי, אלא שהשנים הארוכות שעברו, בתוספת למלחמות
דוב-החורף, פוררו בהדרגה את הקשר השוטף בין הצדדים, ויצרו לא מעט מרירות הדדית. כיום,
המגעים בין הימאים והדייגים של גאר'תורי לבין הלגיון בריל'פארנול מעטים מאד, וגם
הדרכים הפכו ארוכות ובוגדניות יותר, כאשר הטירוף וההסתגרות שאחזו בעמק נאלרישה
שיושב על הדרך הראשית בין הצדדים, הערימו קשיים נוספים. דייגי גארת'ורי, עסקו במשך שנים בנסיונות לדוג חפצים ישנים,
ובעיקר חלקי ספינות עתיקות מקרקעית המפרץ שלהם, בהצלחה חלקית מאד - אולם התקלות
ופשיטות הולכות וגוברות של שבטים של אנשי-דג או יצורים דומים, אילצו אותם לעבור
להתגוננות ולמעט יותר ויותר בחיפושים, למגינת ליבו של האדמירל הקשיש; הלה הפך
בטוח יותר ויותר, ככל שעברו השנים, כי מפקדת הלגיון השלישי מונעת ממנו בכוונה
תגבורות ועזרה, משום שהיא אינה רוצה שהוא ישיב לחיים ספינות הכשפים הקדומות
ויתעצם - ולא, למשל, משום שכוחות הלגיון השלישי פרושים באורח דליל עד כאב על פני
שטח גדול, במלחמת הגנה משל עצמם שהופכת קשה יותר ויותר עם כל עונה חולפת. ואל'קורטיל (איזור מומלץ לפתיחת מערכה) שליטים: הגבירה וארמירלין (וארמי) קור-אל'קורטיר
ובן-זוגה הפייטן מית'ריס סיל-ואלראלנה תיאור כללי: עיירה ציורית
שיושבת למרגלות רכס הגבעות התלול שמפריד בין צפון יער וארת'ארן לדרום בקעת קיירן.
זהו מקום בו עצי החנית של היער הצהוב מתערבבים במעט עצים ירוקים, כולל עצי פרי
ענקיים; מעט מאד בחזות העיירה עצמה, על כוורות הדבש והמטעים שמפרנסים רבים
מתושביה, מעיד על המצור האכזרי והקרבות הקשים שהתחוללו כאן לפני שנות דור, לאחר
נפילתה של 'שער חורף' - אם כי רמזים לכך אפשר למצוא במעגל החומות
השבורות למחצה סביב החלק העילי של העיירה, מגדלי המשמר הנטושים למחצה שחלקים
מראשם עודם מפוחמים, וחורבות מתפוררות ושוקעות בצמחיה של אחוזות בפאתי העיר. ואל'קורטיל,
על מאגרי המים הצלולים שלה, הנוף היפיפה והקרקע הפוריה, היתה במשך דורות בבעלותה
של שושלת אצולה וארת'ארית שהתפארה בדם אורגי ערפל שזורם בעורקיה; ומאחר והשושלת
עצמה ישבה ב'שער חורף', הטירה עצמה הושכרה לבעלים מבעלים שונים - כולל לשושלת
צבאית וארת'ארו-אנ'מירית נוקשה, ששירתה את ההשתקפות הזהובה והיתה מקורבת במשך
דורות ללגיון הצהוב השלישי; הטירה עברה מיד ליד, והיתה זירה לתככים ומאבקים. וארמירלין ומית'ריס: האחרונה
מבנות השושלת הזהובה, הגבירה ואר'מירלין (או בכינויה השגור בפי המקומיים:
"וארמי"), פרשה משירות בלגיון השלישי באורח שהעלה את חמתה של מפקדת
הלגיון הישישה, לאחר שבחרה להנשא לשאר-בשר רחוק של אדוני הטירה לשעבר, פייטן
רך-נימוסים ומאמין אדוק בגרסה הוארת'ארית של דת האור של אורגי הערפל - ברנש
שנחשב בעיני רבים כלא יוצלח רכרוכי, שהצליח לאבד את הונו עוד לפני חורבן משפחתו
המורחבת בעת נפילת 'שער חורף', והעדיף מאז ומעולם חיים של פייטן ומטיף לדת האור.
הזוג
המוזר, ששרד את המצור האכזרי שהטילו אנשי כת הדוב על העיירה, קיבל בהשלמה שנראתה
לרבים תמוהה את חורבן הטירה העתיקה במהלך הקרבות, ועקר לאחוזה פשוטה בהרבה מעל
מטע במעלה ההר, שם גידלו את ארבע הבנות שנולדו להם - וחרף זאת, רבים מן המקומיים
עודם רואים בהם, ובעיקר בגבירה, סמכות שיש לבקש ולקבל את מילתה בעניינים
מעניינים שונים. אלא
שזה לא מכבר קראה מפקדת הלגיון הישישה ל"וארמי" בחזרה לשירות, ככל
הנראה על רקע המלחמה ההולכת וקרבה הן נגד האלמתים ושאר היצורים מהנמל הדרומי,
ואולי גם כנגד המורדות של ורד אפור; וכך, הגבירה נאלצה לרכב בראשות כוח קטן אל
ריל'פארנול, כשהיא מותירה מאחור את ארבע בנותיה, אשר גדלו אל תוך האמונה – יש
אומרים רכרוכית וצדקנית – של אורגי הערפל, לנהל כמיטב יכולתן את הטירה בסיוע
אביהן הפייטן, שהכל יודעים שהוא אמנם מיטיב לכתוב דרשות על האור הלבן, אולם
'מתקשה לנהל בכוחות עצמו אפילו את הקתרוס שלו'. מצב
חדש זה גורם, לפי השמועה, לרבים באיזור לעשות כטוב בעיניהם; המתחים בין תושבי
העיירה המקוריים לבין פליטים משער חורף (רובם בני העם הפשוט של העיר, שחיים כעת
בדלות גמורה), ובין האחרונים לבין עצמם הולכים וגואים. אם לא די בכך, העיירה החלה מושכת את תשומת ליבם של 'המלך'
מויטרובסקה וכמה מבכירי הבריונים והסוחרים המפוקפקים שלו. 'המלך' היה שמח מאד
לגרום או לאלץ אחת או כמה מארבע האחיות להתארס לו או למי מאנשיו, באורח שאולי
יסייע לו להשתלט על האדמות הפוריות שמסביב לואל'קורטיל; ובינתיים, הצללים
מתארכים באיטיות מסביב; היחסים בין החוואים המקומיים לבין מוכי גורל שאיבדו את
כל רכושם בעת נפילת שער חורף, הולכים ומחריפים; שמועות מספרות על יצורים חשוכים
שהחלו מסתובבים קרוב לעיירה - וגם 'האורחים' המפוקפקים מויטרובסקה הולכים ומתרבים,
ונעשים עזי פנים מחודש לחודש. בנותיה של ואררמירלין מילדיריל (מאלדי): אישה צעירה
ונאה, נחשבת המיושבת בדעתה מכל בנותיה של הגבירה, וכזו שלוקחת ברצינות רבה את
חובותיה כבת הבכורה. כחלק מחובותיה, היא מסייעת מאד לאביה פזור הדעת לנהל את
החשבונות, לגבות מיסים מקומיים, ולנהל
עניינים דיפלומטיים - בעיקר את המגעים ההכרחיים שנדרשים יותר ויותר לאחרונה עם
וארטירובסקה: לא רק מול אצילים גולים בעלי ידע במוזיקה ושירה משער חורף, אלא גם
של סוחרים ועגלונים גסים ותובעניים, שהופכים חצופים יותר ויותר - וכמה מהם כמעט
דרשו במפגיע את ידה, מה שהצריך סירוב מנומס. ישנם
מי שטוענים, כי בסתר ליבה, מאלדי אינה אדישה לסיפורים על המותרות, הבגדים
המהודרים והחפצים הנפלאים שהיו בבעלות משפחת אביה לפני שנים רבות ב'שער חורף';
כמו גם לשלל הסחורות היקרות שמתכערות בידיהם של בריונים וראשי כנופיות
בואריטרובסקה, והדבר מעמיד שוב ושוב את הערכים המוסרניים שירשה מאביה ("המסתפק
במועט בשמחה") במבחן שהולך ונעשה קשה עם הזמן. רוסילפיר (רוס): מהירת-מחשבה
ויד, אולם גם מהירת חימה; קשתית מעולה שמסוגלת לאתר עקבות של מפלץ טחב שבקע
מהמערות בהרים ולצלוף הישר בין עיניו ממרחק מאתיים מטרים, רוסילפיר נחשבת כזו
שירשה את חלקו הארי של כשרונם של בני השושלת הצבאית של אמה בקשת ובחרב - הגם
שהיא מגלה שעמום מופגן כלפי המסורות האנ'מיריות המורכבות, שלא לדבר על משמעת
הברזל של משרתי האימפריה; ולא פעם התמרדה כנגדם כנגד ההטפות של אביה על אלת
האור, החסד והמידות הטובות והצנועות שהורתה למאמיניה. מנגד,
הטבע הפראי מסביב קסם לה תמיד, ועוד יותר מזה, הסיפורים בעל-פה ששמעה על הים ועל
ספינות הכשפים העתיקות של הוארתארי, מהעידן בו היו עדיין יורדי ים, קסמו לה;
ומסופר שבגיל צעיר יותר, לפחות, חלמה כי בבוא היום תבנה ספינה משל עצמה, תפליג
בה בים הפתוח ותחזור עמוסה בשלל ובסיפורים מרתקים על ארצות זרות. בזמן
האחרון, וביתר שאת מאז שאמה עטתה את המדים הישנים ורכבה אל המלחמה בריל'פארנול
(אומרים שרוס רצתה מאד שאמה תקח אותה, אבל ידעה שתסורב והיתה קשת-עורף וגאה מכדי
להתחנן), רוסילפיר הפכה פראית ורעת-מזג; השחצנות של הבריונים מואריטרובסקה,
והדרך בהם הם חומדים את אדמות משפחתה, וגרוע מזה, את אחותה הבכורה, הוציאה אותה
מהכלים פעם אחר פעם, ומספרים שאביה ואחותה הבכירה היו צריכים ממש להחזיקה כמעט
בכוח או להתחנן בפניה שלא לדרוך קשת וללמד כמה מה'עגלונים' לקח שלא ישכחו לעולם. נאל'וארתיל (וארת'): נערה שקטה
ומוזרה; מכל בנות המשפחה, היא הקרובה ביותר בלב ובנפש לאב הפייטן, ואימצה לליבה
בחום את הדרשות שלו, וגם למדה ממנו לנגן על קתרוס; ויש אומרים כי לו היו לה כוח
וההדרכה, יתכן שהיתה הופכת לחניכה מבטיחה של כוהנות מלכת האור. נאל'וארתיל
משקיעה את עצמה בלב ובנפש במלאכתו של אביה לסייע לאביונים בפאתי העיירה, ובעיקר
לפליטים חסרי המזל משער חורף, שמלחמות דוב השלג הותירו אותם חסרי כל בבקתות
עלובות בפאתי היער. היא 'מסרבת לכעוס' אפילו על הבריונים החצופים מואריטרובסקה,
בטענה שהם נשמות תועות ולא מובנות - אולם ממהרת להעלם לקרן זוית כאשר הם מגיעים
'לביקור' וממלאים את הבית בצעקות, דרישות וצחוקים רועמים. אלמירליר (אלמי): נערה יפיפיה,
מהירת תפישה ויהירה למדי (הגם שהיא יודעת לא אחת לרצות את אביה ולחמוק מנזיפות
בכוח חלקות לשונה), מכל בנותיה של הגבירה, היא היחידה שמבלה חלק ניכר מזמנה בבית
הספר לבני אצילים בפרוור הצפוני של ואריטרובסקה, ויש אומרים שהיא מכירה גם
'חלקים אחרים' בעיר טוב מכפי שהיא מודה. הגם
שכחלק מלימודיה, היא משקיעה גם בלימודי סיוף, לא ברור עד כמה היא מתעניינת באמת
ובתמים בחיים של לוחמת - להבדיל אולי מהיתרונות שאפשר להפיק מתארים וממסורה. מנגד,
ולהבדיל מאחותה רוסילפיר (עמה היא בקושי מדברת מזה לפחות שנה, בגלל ריב כזה או
אחר ביניהן), אלמירליר מחבבת מאד את המסורה האנ'מירית, ולומדת בשקיקה את מנהגי
האצולה האימפריאלית, עצי יוחסין ושאר דקויות שגורמות לרוסילפיר לפיהוק מופגן.
רוסילפיר. ישנם
כאלו שאומרים שהנערה הצעירה, שכבר מוכרת היטב בקרב בני האצולה הגולים משער חורף
ויוצאת ובאה מבתיהם (היא טוענת להגנתה, כי היא בונה עבור משפחתה קשרים מועילים) ,
עשויה להסתבך בצרות צרורות בגלל חמדנותה ואהבתה למותרות - ושכבר כעת, עיניים בלתי
רצויות כבר עוקבות אחריה. |
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.