vartharon with titles - low.png

 

 

ישובים מרכזיים ואיזורים חשובים

 

 

וארמאריון (ואריטרובסקה)

אוכלוסיה: כ-20,000 איש

שליט: קוטקה ת'אר קוטגארו "מלך העגלונים" (או בקיצור: "המלך")

 

תיאור כללי: עיר ססגונית, צפופה, מזוהמת ואלימה שנחשבת כיום (לאחר חורבן שער חורף) לעיר הגדולה ביותר ביער וארת'ארון. העיר שוכנת על דרך המלך שעולה לבקעת קיירן, והיתה מאז ומעולם תחנת סחר חשובה בנתיב שבזמן באימפריה הוביל מערי הנמל שעל חוף הים המאלז'ארי אל מחוזות צפוניים יותר: בקעת קיירן, אסם התבואה (אז) של אורג'אקה ונסיכות אורמ'תריל. העיירה נודעה מאז ומעולם בעגלונים הקשוחים שאפשר היה לשכור בה, ועוד יותר מכך בשווקי הדבש והריבות שלה - הגם שבפועל היה אפשר למצוא בה מגוון רחב של סחורות אחרות, חוקיות ולא חוקיות כאחד.

וארמאריון נחשבה מאז ומעולם למקום 'מחוספס'; בעבר היא היתה כפופה למחצה לנסיך הרם של שער החורף, אולם לאחר התרסקות שלטון הנסיך הרם וקהילת המית'ווארי (אורגי ערפל למחצה ובני-אנוש וארת'ארים למחצה) שסביבו, עגלוני ואריטרובסקה פרקו עול לגמרי, והמקום הפך כמעט באורח רשמי למאורה של מבריחים, פושעים וטיפוסים דומים; ואלו מחזיקים בידם במידה רבה את הסחר עם בקעת קיירן והאיזורים שמעבר לה. 

באופן רשמי, אין לעיר שליט והיא "נאמנה לנסיך של שער חורף" שכבר אינו קיים. השליט בפועל העיר כיום, שמכונה לעיתים בחיבה 'המלך' או 'מלך העגלונים', ברנש בלונדיני-מאפיר עצום (לגובה ולרוחב) עם שפם עצום שמזכיר סוס ים, גובה נתחים כבדים למדי מהסחר עם בקעת קיירן, כשהוא מתמרן בעורמה בין הכוחות האחרים שנאבקים זה בזה באיזור. כיום, דבר 'המלך' הוא חוק בעיר וסביבותיה, חרף הכאוס בו המקום נתון לכאורה; כמעט לא ניתן להעביר סחורות, בלא שיתוף פעולה ותשלום למנהיגי כנופיות שנאמנות למלך, שמחלק ביניהן 'תחומי עבודה' וחסויות.

והגם שמפקדת הלגיון השלישי מתעבת את המלך ורואה בו פושע יומרני, היא אינה יכולה להפטר ממנו ויודעת - גם אם לעולם לא תודה בכך, כי עדיף לא להתעמת עם 'המלך' יתר על המידה, באורח שיביא אותו לנטוש את הנייטראליות ה'עסקית' שלו ולחבור לאויבי האימפריה והלגיון. לפי שעה, המלך מסרב לכפוף את עצמו או לתמוך באף אחד מהכוחות הניצים של צפון וארת'ארון ובקעת קיירן (מלבד התיעוב המוחלט שלו כלפי הכת הדרואידית שעודה מסתתרת בשער חורף), ו"העיר שלו" פתוחה בפני סוחרים מכל הסוגים - כולל כאלו שתומכים כמעט בפומבי בפלג הקיצוני של מורדות הורד האפור - כל עוד הם משלמים את החסות, ו'נזהרים לא להסריח את העיר הקטנטונת שלי יותר מדי עם המריבות שלהם'.

האצילים הגולים של ואר'מאריון ואיזור מגוריהם: לאחר חורבן 'שער חורף' הגיעו לעיר כמה וכמה משפחות אצולה שנמלטו מאימת משני הצורה שטבחו את שושלת הנסיך הרם; אלו התיישבו בפאתי העיר, כאשר אותן משפחות שהצליחו למלט חלק מהונן, או היו להן נכסים באיזור עוד ממקודם, חיות באחוזות שמשקיפות על המרכז הצפוף וההומה של העיר מרחוק, הגם שהן נופלות בהרבה ממה שעמד לרשות אותם אצילים וארת'אריים בשער-חורף המעטירה טרם חורבנה ונפילתה לידי משני הצורה; בסמוך לאחוזות הללו, הוקם בית-ספר לילדים מיוחסים, עוד כמה מוסדות, חנויות ושירותים שנועדו לשרת את הגולים מרי-הנפש; אלא שעד מהרה, אנשיו של 'המלך' השתלטו על רוב המוסדות האלו, או לפחות גובים מהם נתח שמן מהכספים שהם מגלגלים. אחרים, שמזלם שיחק להם פחות, הדרדרו במקרה הטוב למעמד של מורים או אומנים שנאבקים על פרנסה בשווקים של העיר, או משרתים של בני-מעמדם לשעבר שנותרו בעלי נכסים; ובמקרה הרע יותר - הפכו לפליטים שהגיעו לעיתים לסף פת-לחם.

על-פניו, העיר מחולקת באורח בולט בין המרכז הצפוף והאלים שלה, על שלל הפונדקים, בתי המסחר ובתי הבושת שלו, לבין הפרברים שיצרו האצילים הגולים; אבל בפועל, החלוקה גמישה יותר וחד-משמעית הרבה פחות. רוב-רובם של האצילים, הגם שבפה הם בזים לעגלונים הגסים ולפושעים המקומיים, למדו בדרך הקשה שלא לעמוד בדרכם - ועד כמה מסוכן להעלות את חמתו של 'המלך'; ומסופר כי כיום כמה וכמה מהם, מאחורי ההתנשאות הצדקנית שלהם, למעשה משתפים עימו פעולה ומסייעים ל'עגלונים' לגלגל כספים שלא כולם הושגו ביושר, או אף לקשור בעקיפין קשרים מועילים עם אצילים זרים - כגון לורד אבאריל ממעבר וירת', ובו בעת גם עם כמה וכמה מאנשיו של יריבו המושבע, לורד אנזאריון.

 

 

ואלקורטיל

תושבים: כ-5,000 איש בעיירה ובסביבותיה

שליטים: הגבירה וארמירלין (וארמי) קור-אל'קורטיר ובן-זוגה הפייטן מית'ריס סיל-ואלראלנה

 

תיאור כללי: עיירה ציורית שיושבת ב"נווה פירות" גדול למרגלות רכס הגבעות התלול שמפריד בין צפון יער וארת'ארן לדרום בקעת קיירן. זהו מקום בו עצי החנית של היער הצהוב מתערבבים במעט עצים ירוקים, כולל עצי פרי ענקיים; מעט מאד בחזות העיירה עצמה, על כוורות הדבש והמטעים שמפרנסים רבים מתושביה, מעיד על המצור האכזרי והקרבות הקשים שהתחוללו כאן לפני שנות דור, לאחר נפילתה של 'שער חורף'  -  אם כי רמזים לכך אפשר למצוא במעגל החומות השבורות למחצה סביב החלק העילי של העיירה, מגדלי המשמר הנטושים למחצה שחלקים מראשם עודם מפוחמים, וחורבות מתפוררות ושוקעות בצמחיה של אחוזות בפאתי העיר.

ואל'קורטיל, על מאגרי המים הצלולים שלה, הנוף היפיפה והקרקע הפוריה, היתה במשך דורות בבעלותה של שושלת אצולה וארת'ארית שהתפארה בדם אורגי ערפל שזורם בעורקיה; ומאחר והשושלת עצמה ישבה ב'שער חורף', הטירה עצמה הושכרה לבעלים מבעלים שונים - כולל לשושלת צבאית וארת'ארו-אנ'מירית נוקשה, ששירתה את ההשתקפות הזהובה והיתה מקורבת במשך דורות ללגיון הצהוב השלישי; הטירה עברה מיד ליד, והיתה זירה לתככים ומאבקים.

הלאה משם, בסופה של דרך צרה שמתפתלת אל תוך הגבעות, עומד מגדל בודד שהיה שייך ואולי עודנו שייך ללגיון השלישי; והשמועות באיזור מספרות על אסירה רמת-מעלה שכלואה בו מזה שנות דור (ויש אומרים כי כשפרים אנ'מיריים רבי עוצמה הוטלו מסביב למגוריה); אולם איש מהמקומיים לא הוזמן פנימה, קל וחומר שלא ראה אותה במו-עיניו.

 

וארמירלין ומית'ריס: האחרונה מבנות השושלת הזהובה, הגבירה ואר'מירלין (או בכינויה השגור בפי המקומיים: "וארמי"), פרשה משירות בלגיון השלישי באורח שהעלה את חמתה של מפקדת הלגיון הישישה, לאחר שבחרה להנשא לשאר-בשר רחוק של אדוני הטירה לשעבר, פייטן רך-נימוסים ומאמין אדוק בגרסה הוארת'ארית של דת האור של אורגי הערפל - ברנש שנחשב בעיני רבים כלא יוצלח רכרוכי, שהצליח לאבד את הונו עוד לפני חורבן משפחתו המורחבת בעת נפילת 'שער חורף', והעדיף מאז ומעולם חיים של פייטן ומטיף לדת האור.

הזוג המוזר, ששרד את המצור האכזרי שהטילו אנשי כת הדוב על העיירה, קיבל בהשלמה שנראתה לרבים תמוהה את חורבן הטירה העתיקה במהלך הקרבות, ועקר לאחוזה פשוטה בהרבה מעל מטע במעלה ההר, שם גידלו את ארבע הבנות שנולדו להם - וחרף זאת, רבים מן המקומיים עודם רואים בהם, ובעיקר בגבירה, סמכות שיש לבקש ולקבל את מילתה בעניינים מעניינים שונים.

אלא שזה לא מכבר קראה מפקדת הלגיון הישישה ל"וארמי" בחזרה לשירות, ככל הנראה על רקע המלחמה ההולכת וקרבה הן נגד האלמתים ושאר היצורים מהנמל הדרומי, ואולי גם כנגד המורדות של ורד אפור; וכך, הגבירה נאלצה לרכב בראשות כוח קטן אל ריל'פארנול, כשהיא מותירה מאחור את ארבע בנותיה, אשר גדלו אל תוך האמונה – יש אומרים רכרוכית וצדקנית – של אורגי הערפל (בגרסתה שיועדה לבני-האנוש, ע"ע), לנהל כמיטב יכולתן את הטירה בסיוע אביהן הפייטן, שהכל יודעים שהוא אמנם מיטיב לכתוב דרשות על האור הלבן, אולם 'מתקשה לנהל בכוחות עצמו אפילו את הקתרוס שלו'.

מצב חדש זה גורם, לפי השמועה, לרבים באיזור לעשות כטוב בעיניהם; המתחים בין תושבי העיירה המקוריים לבין פליטים משער חורף (רובם היו בני העם הפשוט של שער-חורף, שחיים כעת בדלות גמורה), ובין האחרונים לבין עצמם הולכים וגואים. אם לא די בכך,  העיירה החלה מושכת את תשומת ליבם של 'המלך' מויטרובסקה וכמה מבכירי הבריונים והסוחרים המפוקפקים שלו. 'המלך' היה שמח מאד לגרום או לאלץ אחת או כמה מארבע האחיות להתארס לו או למי מאנשיו, באורח שאולי יסייע לו להשתלט על האדמות הפוריות שמסביב לואל'קורטיל; ובינתיים, הצללים מתארכים באיטיות מסביב; היחסים בין החוואים המקומיים לבין מוכי גורל שאיבדו את כל רכושם בעת נפילת שער חורף, הולכים ומחריפים; שמועות מספרות על יצורים חשוכים שהחלו מסתובבים קרוב לעיירה - וגם 'האורחים' המפוקפקים מויטרובסקה הולכים ומתרבים, ונעשים עזי פנים מחודש לחודש.

 

 

יוטקארו וההר השחור

אוכלוסיה: כ-5,000 איש בעיירה וסביבותיה

שליט: האדון ואנדו ת'אר רורקה (רור'קירלי, ומתחתיו מועצת נכבדים מקומית.

 

תיאור כללי: יוטקארו היא עיירת אבן קודרת שיושבת על צומת הדרכים החשובה ביותר ביער וארת'ארון; העיירה עצמה חולשת על הצומת מגבוה באשר היא שוכנת על מדרונותיו של הר נמוך ושחור, חסר צמחיה כמעט לגמרי, שנראה ממרחק כמו חרוט פגום של בזלת שחורה; העיר מפורסמת בבתי האבן השחורה שלה, בכרמי הענבים המוזרים שלה, שמפיקים יין בעל טעם צונן, מריר וייחודי, ובמיסטיקנים שלה.

לפי האגדה, יוטקארו היתה היישוב הראשון שהקימו הוארת'ארי לאחר שנטשו את ספינותיהם ההרוסות ונסו במעלה הרמות מאימת יריביהם הראמג'ירים; שם, התקבצו שרידי הקלאנים ורבי-החובלים (לשעבר) שלהם, והחלו להקים חומות מפחד למרדף ראמג'ירי שבסופו של דבר לא הגיע; שם גם חפרו במהלך הדורות הראשונים מערות קבורה עמוקות (שיתכן שבתחילה תוכננו כמקלט או דרך בריחה, אם יעלה בידי הראמג'ירים לכבוש את העיר עצמה), בהם נטמנו אחרוני הקברניטים הוארת'ארים שזכרו עדיין את הים הפתוח, ולצידם לפי האגדה נטמנו גם עוגנים של הספינות המכושפות האחרונות, ועוד מזכרות מהתקופה בה היו הוארת'ארי יורדי ים נועזים.

גרסה אפלולית יותר של האגדה, שיש אומרים שהופצה דווקא בידי הראמג'ירים, מספרת כי הוארת'ארי הקדומים, בפחדם מהעליונות הראמג'ירית, ביקשו את חסותו של שד קדום שהיה אדונו האמיתי של הר הבזלת הקרח, ומכרו לו את נשמותיהם בעבור חסותו. בין אם יש משהו באגדה הזו ובין אם לאו, יוטקארו נחשבה מאז ומעולם מקום אפלולי, חביב מאד על מיסטיקנים מוזרים, מכשפים מוצללים ודומיהם; ועל מערות הקבורה הסודיות בהר סופרו בכל הדורות סיפורים מסיפורים שונים.

החוואים הנוקשים של יוטקארו, תמכו בלגיון השלישי במלחמת שער חורף, ולקחו תפקיד מכריע בברית שהביסה את משני הצורה ואנשי הדוב של כת השלג האדום בקרב קוטראקין; מסופר, שאנשי יוטקראו האמינו שמשני הצורה מתכננים להרוס את מערות הקבורה העתיקות ולקחת את הסודות הטמונים בהן לעצמם - לצד עניינים ארציים יותר, כמו שריפת הכרמים המשגשגים של ענבי-החצות והוצאה להורג של המיסטיקנים המקומיים.

אולם דווקא לאחר הנצחון, ולאחר שהדרואידים משני הצורה נסוגו לחסות הערפל המקולל שמקיף כיום את שער חורף והפשיטות שלהם ברחבי וארת'ארון חדלו, נפלו מחלוקות וסכסוכים הולכים וגדלים בין הלגיון השלישי והמפקדת הישישה וחסרת הרחמים שלו לבין החוואים והסוחרים של יוטקארו; והגם שבאורח רשמי יוטקארו עודה כפופה ללגיון השלישי, הרי שהמנהיג המקומי קשה העורף שלה, שרואה את עצמו כדובר של החוואים הוארת'ארים, מתנגד באורח עקבי לתוכניות של מפקדת הלגיון, מנסה למנוע ממנה לגייס צעירים מקומיים, ואומרים שבאורח לא רשמי הוא מאיים כי הוא ימצא לעצמו בני-ברית אחרים, אם היהירות האנ'מירית וההתערבות בענייני המקומיים לא תפסק.

האדון ואנדו עצמו עבר אגב כך שינוי משמעותי; בעוד שבעבר, בני שושלת רו'קירלי שילבו מנהגים מקומיים עם השפעה ניכרת של אורגי הערפל (למחצה) משער חורף, ורבים מבני המשפחה התחנכו בצל כסאו של הנסיך הרם, ואנדו הכריז כי אורגי הערפל והתרבות הזרה שלהם נכשלו, והביאו עליהם ועל אחרים את חמת הרוחות העתיקות של היער. ואנדו עשה רבות בכדי להחזיר את משפחתו ואחרים להיות וארת'ארי 'אמיתיים'; הוא רדף את מאמיני דת האור וגירש רבים מהם מהעיר - כולל את אחיו המעודן והרגיש, שהתחנך בשער חורף ונישא לאורגת ערפל.

היו שאומרים, שלמהפך זה, ששיאו בגירוש של אחיו ורעייתו בחוסר כל משערי העיירה, היו גם סיבות גשמיות פחות של מאבק על ירושת המשפחה, והדרך בה ואנדו המעשי והמחוספס מאס בחוסר האונים של אחיו, שלא פסק מלהתאבל על חיי התרבות האבודים של שער חורף, ובזבז לא מעט כספים בנסיון לשמר משהו מחיים שאבד עליהם הקלח.

 

 

עמק נאלרישין

אוכלוסיה: כ-7,000 איש ברחבי העמק וסביבתו

מנהיגה: הכוהנת הגדולה נאסניר תאר' ואריקין

 

תיאור כללי:  עמק נאלרישין הוא מקום יפיפיה, שבו יער עצי החנית הוארת'ארי מפנה את מקומו לעמק פסטורלי בגוון ירוק עמוק, מנומר פה ושם בעצים עתיקים ועצומים לגודל בעלי גזעים בהירים ועלים עצומים, זהובים-חיוורים; מעיינות צלולים מתנקזים כאן לאגמים קטנים, ומסביבם גדלים עדיין בוסתנים של עצי פרי מסוגים שונים; בעמק צומחים גם פרחי ענק יחודיים שנחשבים מקודשים לרוח הדבורה, ומהדבורים הנדירות והקדושות שנמשכות אליהם, מפיקים את הדבש המשובח ביותר בכל יער וארת'ארון - טוב בהרבה מכל מה שאפשר להפיק מהדבורים שמתגודדות סביב עצי החנית.

בנארלישין אין עיר של ממש; אולם העמק מנומר במקדשים גדולים וקטנים, רובם המכריע של רוח הדבורה נארלישיה; ומסביב המקדשים הגדולים יותר שוכנים כפרים פסטורליים למראה; המקומיים מתפרנסים משירות המקדשים (כולל אומנים שאורגים את הלבוש הטקסי של הכוהנות והבדים בהן הן משתמשות בטקסים שלהן), רקיחת מרקחות פרי ועוד יותר מכך, מהפקת הדבש המקומי המשובח, ועוד.

היחסים בין הכוהנות העתיקות והמנהגים המוזרים שלהן לבין כוחות אחרים בוארת'ארון - בראש ובראשונה הנסיכים הרמים של שער חורף ואנשיהם שבזו לאמונה ברוחות של בעלי חיים, ולאחר מכן מול הלגיון השלישי, היו מאז ומעולם מתוחים ומורכבים, וכללו מפעם לפעם עימותים הן עם השלטון האנ'מירי והם עם מטיפים מוארים ואצילים שאפתניים משער חורף; עם זאת, עמק נאלרישין, שבעצמו סבל מפשיטות של אנשי-דוב בזמן מלחמת החורף (ששיאם בכמה חודשי אימים של כיבוש בידי אחד הדרואידים משני הצורה של כת השלג האדום, שהספיק להרוס את אחד המקדשים העתיקים של רוח הדבורה, לפגוע קשות באחרים ולעשות מרחץ דמים לפני שהובס וגורש מהעמק), הצטרף לברית שהנהיג הלגיון האנ'מירי השלישי; וכוהנות של רוח הדבורה לקחו חלק בתבוסה שהנחילה הברית לכת השלג האדום בקרב קוטראקין.

'שמי העמק מתקדרים': אלא שדווקא בדור האחרון, לאחר תבוסת כת השלג האדום ומשני הצורה, 'השמיים של נאלרישין הקדירו'; דווקא כאשר שלווה יחסית חזרה לעמק פרחי הענק, והמקדשים שנפגעו שוקמו,  מספרים שמשהו רע קורה שם; בשנים האחרונות, רבות מכוהנות רוח הדבורה החלו מתנהגות באורח מוזר, סגרו את המקדשים שלהם וחלק גדול משטח העמק לזרים - בעיקר לגברים - ובאורח כללי, 'מזמזמות באורח מעורר דאגה'.

כיום, הזרים שמגיעים לעמק מורשים בדרך-כלל להתאחסן אך ורק ברובע אחד של העיר, שמשמש כרובע שוק ומסחר; הרפתקנים, ובאורח כללי מי שחורג ממעמדו ומנסה לחקור או לרחרח בתוך המקדשים או 'מפר את שלוות העמלים' נחשב לא רצוי, ולא פעם מגורש באורח מיידי מהעמק. אספקת הדבש המשובח פחתה מאד, ואגב שהכהונה טוענת ש'אימנו מעולם לא היתה נדיבה ושופעת יותר', ישנן שמועות שהכוהנת הגדולה (תואר חדש יחסית) נאבקת בחזיונות שגובים ממנה מחיר כבד; ועל מחלה שאחזה בחלק מפרחי הענק, ועל יצורים מוזרים שמצרצרים או רוחשים בחשיכה.

 

 

ריל'פארנול

אוכלוסיה: כ-6000 איש בעיר עצמה; ועוד כ-4,000 פזורים בכפרים, מצודות וחוות לאורך או קרוב לקו של חומת הלגיון הגדולה.

שליטה: רוס'פרלין קור-דאר'ארמין, מפקדת הלגיון האנ'מירי השלישי

 

תיאור כללי: עיר המחוז של יער וארת'ארון היתה עד לפני שנות דור עיירת מסחר לא גדולה, שישבה על המדרונות שנופלים משולי היער הצהוב אל הערבות מוכות הרוח של דרום וארת'ארון, ושימשה בעיקר כשוק מקומי ותחנת עצירה של נוסעים מקאראנסיל ושער-חורף (וגם מבקעת קיירן) דרומה, לעבר הנמל האדיר של רור'פורל.

כיום, הלגיון השלישי ביצר את העיר והפך אותה למשלט המרכזי שלו, ולב קו ההגנה והחומות שנבנו בעמל רב על המתלולים, כדי לבלום יצורים חשוכים שמתגנבים מהחורבות שורצות האלמתים של רור'פורל ושאר החוף המקולל שמעבר לערבות וארת'ארון דרומית. ריל'פארנול של היום היא עיר מכוערת למדי, בנויה בחפזון מתחת למצודה אנ'מירית קודרת; סביב המרכז הישן של העיר נבנו בחפזון רבעים שאכלסו חוואים לשעבר ושאר אנשים שנמלטו מהערבות, כמו גם את בעלי המלאכה ושאר שרתים שעובדים עם הלגיון השלישי, בני משפחתות של חיילים, ועוד.

חלק גדול מהעיר מחולק כיום לפי רבעים 'אתניים' של אנשים שונים שמצאו כאן מחסה; העיר העתיקה שמתחת למצודת הלגיון מרכזת כיום את רוב האוכלוסיה האנ'מירית של יער וארת'ארון; ולצידה ישנו רובע פליטים מבני המית'ווארי (אורגי ערפל למחצה ווארת'ארי למחצה) שנמלטו משער חורף; שני רבעים וארת'אריים; ורובע של עקורים מפוחדים שחיו פעם בקוסקובארי ובישובים אחרים בערבה של וארת'ארון תחתית, שהרוחות האפלות והאלמתים נגועי האצה גרמו להם להתרוקן מיושבים; רבים בפאתי העיר ממורמרים מאד על השלטון הנוקשה - אולם הסכנה בערבות המתות שמעבר לחומה ברורה ומוחשית די הצורך בכדי למנוע גלישה למהומות או מזימות בגידה.

זו עיר קודרת, צבאית מאד וחסרת עידון, שנשלטת ביד הברזל של המפקדת הישישה של הלגיון; החוקים והמשמעת בה נוקשים מאד, וכוללים גם בית משפט צבאי ובית כלא גדול, שהאסירים בו מועסקים בעבודות כפיה, בין היתר בתחזוק החומות; אסירים אחרים, לעומת זאת, קיבלו המרה של העונשים שלהם לגיוס בכפיה, ומוצבים במצודות השונות לאורך החומה בתור חיילים פשוטים, תחת פיקודם - הלא תמיד אדיב - של קצינות וקצינים ותיקים של הלגיון השלישי.

 

 

גארת'ורי

אוכלוסיה: כמה אלפי אנשים (אין מידע מדוייק)

שליט: 'האדמירל הראשון' ו'המחדש הדגול' (לשעבר קברניט ראשון) סאר'תוריון ארקוריס

 

תיאור כללי: בצפון-מערב יער וארת'ארון, הרמה המיוערת קורסת בסדרה של מתלולי סלעיים מוזרים ועגומים למראה, שמזכירים לא אחת מדרגות ענק הרוסות, שלצידן שרידי מגדלים או פסלים ישנים; מתחת לה, משתרע נוף עגמומי עוד יותר של מפרץ העוגן המקונן - חוף סלעי עכור, זרוע איונים מרופשים, שברי ספינות ופה ושם גם פגרים נרקבים באיטיות או עצמות של יצורי ים ענקיים; האוויר כבד ולח, ערפילי מאד ברוב ימות השנה, כאשר אי-שם מעבר למימי המפרץ, ניתן לראות את צורתה המטושטשת של ארץ טרשים מתה, קרועה בסדקים ענקיים ש'שופכים' אל תוך הים טונות של סלעים מתים.

המפרץ קיבל את שמו לא רק בגלל האוניות הטרופות הרבות ששקועות בתוכו, והרוחות הדרומיות החזקות שמיללות בין סלעיו, אלא גם בגלל אגדה על עוגן ענקי ממתכת מוזרה, ששקוע בחלק העמוק ביותר שלו, וניתן לעיתים לראותו בהפלגה, כאשר המים צלולים יחסית (אם כי לראות אותו, נחשב סימן למזל רע מאד שיפקוד את האוניה והצוות בקרוב) מסוכן מאד להפלגה; ומלבד הסכנות הטבעיות של שרטונים וזרמים פראיים ומפתיעים, חלקיו העמוקים יותר שורצים מפלצות, כולל אנושואידים מגעילים ונפוחים, דמויי דג טורף; ויש אומרים שגם רוחותיהם של ספנים וצוותי אוניות טרופות רודפים חלק מהאיונים והמקומות בהם הסתיימו חייהם בחטף לפני עשרות שנים.

 

גארת'ורי ואדמיראל ארקוריס: לפני 48 שנים, כאשר ההתנפצות הגדולה טלטלה את מלסטרה, והכתה מכה קשה במיוחד באיזורי הים הדרומי, קברניט-ראשון אנ'מירי מוכשר בשם סאר'תוריון ארקוריס הצליח להוביל כוח של הצי האנ'מירי דרך נחשולים רעילים, מפלצות מעוותות וסכנות נוראות אחרות (הגם שכיום קשה לדעת מה ממעלליו אכן אמיתי, ומה נופח ונוסף שנים לאחר מכן כיד הדמיון הטובה עליו ועל קציני הים שלו ששרדו).

האוניות של ארקוריס, אליהם הצטרפו גם לא מעט פליטים מניצולי ישובים בחופו הצפוני של הים המאלז'ארי, הצליחו (בחלקן) להמלט בסופו של דבר מפני רודפים וסכנות חסרות שם, אל תוך המפרץ המסוכן של העוגן המקונן, ושם בסופו של דבר קורקעו על החוף הסלעי של צפון מערב יער וארת'ארון, בצל המדרגות הסדוקות. מספרים, שמפולות האבנים ורעידות האדמה של ההתנפצות הגדולה, חשפו שרידים של עיר מקדש קדומה שהיתה קבורה בחשיכה; הים חדר פנימה, ויצר מפרצים עמוקים, חלקם מקורים למחצה; ושם עגנו האוניות האנ'מיריות (וככל הנראה, גם לפחות שתי ספינות ראמג'יריות שהפליגו ביחד איתן) בפעם האחרונה.

שרידי הצי האנ'מירי, בפיקודו של ארקוריס (אז קברניט-ראשון), הקימו עיירת דייגים עלובה למדי על החוף, שחלקה עושה שימוש בחורבות העתיקות שנחשפו במתלולים שמעליו, וחלקה עשויה בקתות ואפילו חלקי אוניות. במשך תקופה מסויימת. ולמעשה עד למלחמת שער-חורף, קיימו מגעים עם הלגיון השלישי ועם הכוהנות של נארלישה; אנשים מגארת'ורי היו מחפשים פנינים וחפצי ערך בין שברי הספינות הטרופות במפרץ, ומוכרים את חלקם בשווקים של וארמאריון ואפילו בשער חורף. לכאורה, אדון גארת'ורי ואנשיו היו כפופים למפקדת הלגיון - הגם שזו היתה עסוקה תמיד במקומות אחרים, ומיעטה להתערב או להתעניין במה שקורה בעיירת דייגים נידחת בקצה הרחוק של הרמה הוארת'ארית.

במהלך השנים, וביתר שאת במהלך מלחמת שער-חורף, הקשר עם גארת'ורי הלך והדלדל, ובסופו של דבר נותק לגמרי, בעיקר לאחר שהצללים ירדו על עמק נאלרישין שבו עברה הדרך הכמעט יחידה אל איזור המדרגות הסדוקות. כיום, עברו שנים מאז נראה מישהו מאנשיו או שליחיו של ארקוריוס ברילפארנול או וארמאריון; ומנגד, נפוצו רסיסים של שמועות אפלות על עשן סמיך וירוק שמתמר גבוה מעל החוף; הדים של טירוף; אנשי דג חמושים בשיריונות מעשי ידי אדם, ואפילו על מקדש או מבנה מוזר שחלקו העליון נראה כמו צדפה ענקית.

היו שטענו כי תעתועי מרירות וזקנה כרסמו את דעתו של ארקוריוס, וגרמו לו לשגיונות מוזרים שקשורים באגדות העתיקות של הוארת'ארי והספינות המכושפות שלהם; כוהנת ראמג'ירית שנטשה את 'הקוף הגדול של הקיץ' והקדישה את עצמה לאלת האור, פיזרה רמזים אפלים על דת חדשה ולא מוכרת, ועל כך כי היא עצמה נמלטה מהמדרגות הסדוקות בעור שיניה; אולם גם היא לא נראתה במשך תקופה ארוכה, ורסיסי השמועות נותרו כאלו; ובינתיים השנים חולפות, וכל קשר לא נוצר עם גארת'ורי, מנהיגה הישיש או תושביה.

 

 

היער הגבוה וחוף הקופים

החלק הדרום-מערבי של יער וארת'ארון הוא רמה סלעית גבוהה יחסית לשאר היער; מחלקה המזרחי, נופלים צוקים אדירים אל חוף טרשים רחב יחסית, שטוח וכיום מבוקע בחריצים עמוקים ומוצפים. האיזור הזה נודע מאז ומעולם כמקום מיוער בצפיפות, מסוכן מאד וכמעט לא מיושב, מלבד חבורות קטנות של נזירים מתבודדים של רוחות החיה, מנודים וכיוצא באלו; במקום הזה, גדלו עצי חנית כפופים וקוצניים בצפיפות, שנים ארוכות לפני שהשתלטו על מרבית הנוף הוארת'ארי, ומתחת להם שררה אפלה טחובה, שאור השמש כמעט ולא הגיע אליה אף-פעם; אגדות סיפרו, לעומת זאת, על אורות מתעתעים מליבם של סלעים שנקברו עמוק מתחת למאסה של צמחיה קוצנית, ועל גבישים מוזרים שנצנצו שם.

בתוך העלטה הכמעט בלתי נגישה, מצאו מחסה יצורים מסוגים שונים, כולל שבטים של קוטזוקי, שנהדפו לכאן לאחר מפלות שנחלו בקרבות מול בני האדם העתיקים של היער, או נמשכו אל האור המסתורי של הגבישים הנסתרים, עמוק מתחת לצמחים הקוצניים הצפופים.

היער הגבוה, היום כתמיד, חסר כמעט כליל התיישבות אנושית - הגם שלפי כמה שמועות, הדרואידים מכת השלג האדום התעניינו במקום מסיבותיהם שלהם; הקשר עם החוות המעטות בשולי האיזור נותק מזמן, ומספרים כי רוב יושביהם נעלמו - ויש אומרים, השתנו באורח מוזר, ומסתתרים עמוק בחשיכה שמתחת לסבך הקוצים האפל; שבטים פראיים של קוטזוקי הפכו נועזים יותר, ומשוטטים בפאתי האיזור וגם מחוצה לו; שמועות אחרות מספרות על יצורים מוזרים עוד יותר, כגון 'תמנונים שוכני יער' בעלי קנוקנות קוצניות, שאור מוזר נוגה מתוך הלוע שלהם; סיפורים אחרים מספרים על שבט של אור-טרוגו או יצורים דומים שמצא משכן בין העצים הענקיים, ומאלף לשירותו צרעות ענק; ועוד.

מזרחה משם, על החוף הערפילי והסדוק, וככל הנראה סביב חורבות של מושבה ראמג'ירית נטושה ששכנה שם, ישנם סיפורים על קופים מוזרים בעלי זקן ירוק, שהחלו להתגודד שם, ויש אומרים שחלקם פיתחו תבונה מוזרה, עולה בהרבה על זו של חיה, ואפילו יכולות מאגיות - כאשר לפי השמועות, גם הם החלו נמשכים לקריסטלים המסתוריים שנוצצים בחשכה.

 

 

הבקע הגדול ועצמותיו של גנאקא

ישוב מרכזי: קוזמארוק (1500 איש)

מושל: הלורד קאז'גה ת'אר קאזלארין

 

רעידות האדמה שליוו את ההתנפצות הגדולה יצרו בקע עצום שמתחיל למרגלות רכס קארנסיל הדרומי ועושה את דרכו דומה לעבר הערבות של וארת'ארון תחתית, כאשר בין היתר הוא מפריד את מזרח יער וארת'ארון מיתר חלקי היער. במקומות מסוימים, הבקע עצום, עומקו מגיע למאות מטרים ורוחבו מתקרב למאה מטרים ולמעלה מזה, כאשר מים אפלים, יש אומרים שמנוניים ורעילים, מציפים כמה מחלקיו הנמוכים יותר, כאילו האדמה עצמה מדממת; ואילו במקומות אחרים, הוא רדוד בהרבה ולא מסוכן במיוחד.

המראה המפורסם ביותר שקשור לבקע, נמצא בחלקו הצפוני, במקום בו הקרקע שנקרעה חשפה עצמות של יצור ענקי, כולל בית צלעות שאומרים שגודלו לא יבייש כפר גדול או עיירה קטנה; הצלעות העצומות מכוסות כיום במסכי חזזיות, ופטריות מוזרות מעלות אד אפרפר גדלות מתחת להן.

הבקע העצום העלה מאד את מעמדה של עיירה מבוצרת בשל קוזמארוק, שהיא והלורד שלה חולשים על אחד המקומות היחידים בהם הבקע רדוד מאד, ואפשר להעביר בו בקלות עגלות ושיירות סוחרים. האדון המקומי של העיירה, החל את דרכו כואסאל לא נכבד במיוחד של נסיך שער חורף; בגד באדונו ונכנע לדרואידים של כת השלג האדום, לדבריו כדי להציל את עצמו ואת נתיניו, וגם הסגיר לידיהם ידידים ותיקים מהאצולה של שער חורף שביקשו וקיבלו מחסה בטירה שלו; כמה שנים לאחר מכן, אדון קוזמארוק ערק ממחנה השלג האדום וחבר ללגיון האנ'מירי השלישי - שהמפקדת שלו מעולם לא בטחה בלורד קוזמארוק, אותו היא מגדירה כ"נחש ארסי", אבל הסכימה להותירו על כנו בתמורה להצטרפותו לברית תחת הנהגתה.

כיום, האדון של קוזמארוק ביצר מאד את העיר שלו ואת מעבר הבקע, ממנו הוא גובה מיסים גבוהים מכל מי שמבקש לעבור בין מזרח למרכז וארת'ארון; נאמנותו ללגיון השלישי, חרף החנופה שלו לקצינות הלגיון, מפוקפקת למדי, ויש אומרים שהוא נושא ונותן בסתר לא רק עם 'מלך העגלונים' מוארמאריון, אלא גם אם מורדות הורד האפור ששולטות הרחק במזרח, מעבר לביצות ג'אסירמר ולצמחיה המוזרה שגדלה בהן. בינתיים, הוא מושל ביד ברזל גם במשפחה גדולה ו'ססגונית' למדי, ודואג לפי השמועה לסכסך את בניו זה בזה, כדי למנוע מהם להתאחד מולו.

לפי אחת השמועות, הלורד המבוגר נתן לאחרונה את עינו (ויש אומרים, התאהב ממש) בבת מית'ווארי מצודדת ממית'רינור, בתו של אחד הכוהנים בעלי המעמד מאותה עיירה; והוא והחל להרחיק את רעייתו מזה עשרות שנים כדי 'להכין את הקרקע' למימוש אפשרי של רצונותיו - מה שעלול לקרוע את המשפחה ולהביא אותה לסף משבר.

 

 

מזרח וארת'ארון וגבול המפלים הירוקים

ישוב מרכזי: מית'רינור (כ-6000 איש) ועוד כ-3000 איש פזורים בחוות וכפרים קטנים באיזור.

שליט: האב הבוהק סילדאריון ואר'תוֹלרֶה, המטיף המואר הגדול של מית'רינור

ממזרח לבקע הגדול, יער וארת'ארון הופך בהדרגה להיות דליל ולח יותר, ועצי המחט שלו מתערבבים בעצי ערבה ובצמחי ענק בשרניים שהתפשטו מהביצות המוזרות והססגוניות של ג'אסירמר; ביצות אפלות עוד יותר, שורצות אדים שחורים מתעתעים ויצורים אוכלי אדם, גובלות באיזור גם מדרום, במקום בו הוא יורד במתינות אל וארת'ארון תחתית. את האיזור חוצה הדרך הישנה בה השתמש בעבר הלגיון השלישי, כאשר נסוג מהמורדות של ורד אפור דרך מה שמכונה היום ג'אסירמר, או המפלים הירוקים, והשתקע בסופו של דבר ביער וארת'ארון; ככל שהדרך ממשיכה מזרחה ומתקרבת אל ג'אסירמר (או בשמותיו האחרים: "המפלים הירוקים" ו"הסבך המערבי[1]"); כיום, מעטים מרחיקים בה יותר מכמה עשרות מיילים מעבר למית'רינור, ורבים מאלו שעושים זאת הם מחפשי תבלינים ומורדות מהפלג הקנאי ביותר של הורד האפור, שמסרבות להכיר בשביתת הנשק של העוצרת א-רילאריון וכוחות האימפריה, ומבחינתן הן שרויות עד היום במלחמה מרה מול הלגיון השלישי.

ג'אסירמר עצמה היא ארץ מסוכנת של אדמה בוגדנית, צמחי ענק בשרניים בגווני ירוק, סגול, כחלחל וחום, ומפלים ירוקים בוהקים שמזינים בריכות מוזרות בגוון עמוק, רבות מהן רעילות. האיזור שורץ יצורים מסוכנים, ובין היתר באברו: גזע אנושואידי מוזר שבניו מזכירים תינוקות ענקיים בעלי גוון חיוור-כחלחל או חיוור-ירקרק שנישאים לגובה על מעל שני מטרים וחצי, וראשם מעוטר 'תלתלים' מחומר דומה לחזזיות - כמה מהיצורים האלו, שהם בדרך-כלל עוינים באורח קיצוני ותוקפים בני אדם בלא התגרות נראית לעין, כבר התגלו מסתובבים גם בגבולות וארת'ארון המזרחית עצמה.

הישוב המרכזי בוארת'ארון המזרחית הוא מית'רינור, עיירה חדשה יחסית שהוקמה בידי חבורה גדולה של פליטי שער חורף, רובם המוחלט ממעמדות פשוטים יחסית. לאחר שנים קצרות של שלטון רופף של גנרל לשעבר של הנסיך הרם, שנחשב 'מגן העם הפשוט', ונכנע במהירות לבריאות רופפת, עברה העיירה לניהול חבורת כוהנים אנושיים של אלת האור, שניסו 'לכפר על השחץ והרוע שהביאו להסרת חסד האלה מעל הכס הרם', ולהקים קהילה 'פשוטה, אדיבה ומושלמת'.

אלא, שהתוצאה לא היתה מרשימה במיוחד; הכוהנים הסתכסכו זה עם זה, וכמה מהם אגרו כספי מסחר והפכו מושחתים למדי. מסופר שהגבירה וארמירלין מואלקוטריל (ראה ערך), שהחשיבה את עצמה מאמינה אדוקה באותה דת, שהתה שם כמה חודשים לאחר פרישתה מהלגיון השלישי (יש אומרים ששם גם ילדה את אחת מבנותיה), והסתלקה בפחי נפש, אם כי כדרכה היא מסרבת לומר על 'הנכבדים הבוהקים' דברים רעים - לפחות לא במפורש ובפומבי.

הגם שהעיר נתונה כביכול למרות של הלגיון השלישי, הרי שבשנים האחרונות, מפקדת הלגיון חוששת יותר ויותר מהתקרבות חשאית בין 'הכוהנים המייבבים', להם בזה מאז ומעולם (ולא טרחה להסתיר זאת) לבין יריבותיה בנפש - המורדות הסרות למרותה של סרן אנ'ליריס קורוואריון, ששוכנות בארץ המוזרה שממזרח ליער וארת'ארון.

 

 

מעבר ואטקורוב ואיזור שער חורף

ישוב מרכזי: ווטמארו (כ-2,000 איש)

שליט: אילקו (איל'קארטיל) הרביעי לבין ואט'מארין

 

תיאור כללי: מרגלות חלקו הדרום-מזרחי של רכס קאראנסיל, במקום בו הוא יורד אל תוך היערות של וארת'ארון המזרחית, הוא איזור פראי ברובו, ערפילי ומסוכן; רבים מהישובים האנושיים ששכנו כאן בעבר ננטשו בחפזון או הוחרבו במהלך מלחמת שער-חורף, ורובם לא יושב מחדש מעולם.

בקעת ואטקורוב, המקום בו עוברת הדרך הראשית שעלתה בעבר לעבר עירו של הנסיך הרם, היא בקעה תלולה, מכוסה לעיתים קרובות בערפילים סמיכים; דרך השיירות העתיקה, שרוצפה בעבר באבן, ופסלים של נסיכים, גיבורים ואלים עתיקים קישטו אותה, לצד פונדקי דרכים ומגדלי משמר, היא כיום חרבה למחצה ונגועה בעשבים ושיחים; רוב הפסלים הופלו או נהרסו בהדרגה, בידי אדם או בידי הטבע, ומרוב הפונדקים לא נותרו הרבה יותר מחורבות מפוייחות חבויות בערפל, הולכות ושוקעות בהרגה בתוך הטבע המתחדש.

הדרך, שחומקת לצד אפיקו השוצף של נהר קוטרה (Kot’re), והמפלים המרהיבים בהם הוא נופל משדות השלג הגבוהים, נחשבת כיום לאחת המסוכנות ביער וארת'ארון: סביבותיה שורצות חיות פרא, מפלצות, ולא פעם אנשים פראיים ונואשים, שהפכו מסוכנים יותר מחיות.

בסופו של דבר, הדרך המשובשת מסתיימת בשעריה הקודרים של העיירה ואט'מארו, שיושבת גבוה מעל צפון הבקעה ההררית ומפלי הקוטרה; העיר, שנושאת עדיין צלקות עמוקות של מצור ומלחמה, ושוקמה רק באופן חלקי, היא התחנה האנושית האחרונה לפני העליה לרכסים המושלגים הגבוהים יותר, שם ערפל בלתי עביר וככל הנראה מקולל (או לפחות בעל תכונות מאגיות שחלקן עלולות להזיק) מכסה תמיד את חורבותיו של הכרך היפיפה שער-חורף, המקום בו משלה שושלת גולה של אורגי-ערפל במשך מאות שנים, והפכה אותו לפנינה של ארכיטקטורה ותרבות יחודית שערבבה יסודות מ'ממלכת האור' במערב, עם יסודות וארת'אריים ואנ'מיריים. מסופר, שהדרואידים משני הצורה, חסידי כת השלג האדום שהובסו בקרב קוטראקין, עדיין מסתתרים עמוק בתוך החורבות העגומות והערפילים הקפואים, וכעת לוחמים זה בזה; אם כי רבים חוששים מהיום בו יעלה בידם לשוב ולהתאחד, ולקרוא לאנשי הדוב ושאר התומכים הישנים שלהם אל הדגל.

ואכן; גם בלא ההנחיה של הדרואידים של רוח דוב החורף או השלג האדום, המדרונות הגבוהים שמעל העיר הם איזור קטלני, מקום בו משתוללים איתני טבע בלתי מרוסנים שלא פעם נראים כ'חיים' ובעלי מעין-תודעה הרבה יותר מאשר במקומות אחרים; אנושואידם ספק-דוביים, שעירים פראיים משוטטים בשלג וישמחו לקרוא כל פולש בן-אנוש לגזרים; וישנן שמועות על יצורים מוזרים עוד יותר – מפיות מעוותות, לטאות מכונפות יורקות כפור, ועד רמזים לשובם של ענקי הקרח הקדומים; כל זאת שלא לדבר על החורבות המקוללות של שער חורף, שהערפל סביבן יכול לגרום לטירוף, עוד לפני שדבר-מה יגיח מתוכו ויקרע את הפולש לגזרים; רוחות מעונות של הנרצחים והנופלים במלחמה, שרודפות את המקומות בהן חיו או נקטלו בעת ההתקפה הראשונה של כת השלג האדום, ועוד.

 

העיירה ווטמארו: ווטמארו עצמה היא עיירה קטנה, כיום מבוצרת מאחורי חומות כהות שהוקמו בחפזון; כיום נראה שהעיירה אינה שרויה בסכנה מיידית, אלא נמצאת במעין איזון קודר מול איתני הטבע והסכנות ששורצות צפונה ממנה, גבוה יותר בכיוון המדרונות עליהם שכנה פעם שער-חורף.

תושבי ווטמארו, שהיתה בזמנו עיר לווין תרבותית של שער חורף, הפכו ברובם לטיפוסים קודרים, מסוגרים וחשדניים מאד כלפי זרים – בעיקר כאלו שנראים כמי שמסוגלים לגרום צרות ולעורר מחדש את זעמם של הערפילים הקפואים ושל מי שמסתתר בהם. רבים מהם דוחים כיום בתיעוב כל מה שמיוחס לשער חורף – כולל שרידים לתרבות ולגינונים של תקופת הנסיך הרם, ותחת זאת סיגלו לעצמם מנהגים עממים מחוספסים שאפיינו בעבר את המעמד הנמוך, כולל לא מעט אמונות עממיות נוקשות, שכיום 'נאכפות' באורח לא רשמי, אבל בקפידה.

אדון העין, הרוזן אילקו הרביעי, הוא לוחם מזדקן, זעוף וסובל ממצבי רוח עזים, לעיתים פראיים; הוא צולק ואיבד עיין (ואת רוב בני משפחתו, אגב כך) בימים בהם נאלץ להמלט מעירו מפחד הדרואידים של כת השלג האדום, הסתתר במקום נידח בערים, במצב שאינו טוב בהרבה משל חיה נרדפת.

 

 

 

חזרה אל האינדקס של יער וארת'ארון

 

חזרה אל האינדקס של מלסטרה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 



[1]  ג'אסירמר שוכנת אמנם ממזרח ליער וארת'ארון, אבל נחשבת למערבית מכמה איזורים שלאחר ההתנפצות הגדולה הצמיחו שלל צמחים סבוכים, גדולים ובחלקם גם מורעלים.