מבוא ותיאור כללי | תושבים ומסורות | ישובים ודמויות מפתח | מפלצות

 

 

 

מדרום לבקעת קיירן ולרכס קאראנסיל, משתרעות רמות סלעיות מיוערות בצפיפות ב'עצי חנית' גבוהים ודלילי עלים, שנראים לעיתים כהכלאה מוזרה בין עץ לחזזיות מוזרות; בין העצים והתפרחות המוזרות, מתפתלות דרכים עתיקות בין חוות מבוצרות ועיירות קטנות ומוזרות.

גבולו הדרומי של היער, או ליתר הדיוק המדרונות שנופלים משוליו אל הערבה העירומה ומוכת הרוחות היורדת דרומה, לעבר חוף זרוע בחורבות ערי נמל מקוללות, הוא גם המקום בו מחזיק עדיין הלגיון הזהוב השלישי של האימפריה האנ'מירית, ונאבק בשלל אויבים – מדובים מפלצתיים ופלג אלים במיוחד של מורדות הורד האפור, ועד מתים מהלכים ותועבות חסרות שם שמתגנבות מהחופים המקוללים שבפאתי הדרום.

גבוה מעל העיר, על הדרך המעפילה ממנו לעבר ברכיו הדרומיות של הר קאראנסיל, נישאה פעם העיר היפיפייה 'שער חורף' שבה משלו נסיכים רמים שדם אורגי-ערפל זרם בעורקיהם - עד שהופלו ונטבחו בידי כת משני-צורה שסגדו לאל דוב קדום, שהאמינה שיש להחריב את העולם בכדי לבנותו מחדש; כיום, משני הצורה מסתגרים בין הכשפים שמגינים על חורבות 'שער חורף' ולוחמים בעיקר זה בזה, אולם צילם וצל המלחמות והרעב שהביאו עימם, עודו שורה על חלקים רבים מהיער - וגם על רבים מתושביו.

 

 

spear trees2.png

 

הקמפיין של בנות ואל'קורטיל נפתח

קצינה לשעבר בלגיון השלישי נקראת בחזרה לשירות, ומותירה את בעלה האדוק וארבע בנותיה מאחור, באחוזה כפרית שנמצאת לכאורה הרחק מחבל הספר שעומד להפוך בקרוב לחזית עקובה מדם. מה כבר יכול להשתבש?

 

"המפקדת תקבל אותך עכשיו, הגבירה ואר'מירלין"

מגוריה של מפקדת הלגיון התנוססו גבוה מעל קו החומות; הקירות האנכיים והחלונות הצרים שנפערו באבן, משקיפים מגובה עצום על הביצורים ועל הערבה החשוכה, האינסופית שמעבר להן, כמעט ולא השתנו בשני העשורים שחלפו, מאז הפעם בה יצאה ואר'מירלין בחפזון מבין השערים, פניה סמוקות מעלבון וכל-כולה בטוחה כי זו הפעם האחרונה בה היא רואה את החומה הגבוהה ואת הגבירה המפקדת.

קו החומה המתפתל, חלקיו הרחוקים יותר חבויים למחצה בתוך הערפל שעלה והחשיך את שמי הדרום, נראה, אז כהיום, כגבול החוצץ בין שני עולמות; מצפון, העפילו רכסיו של יער וארת'ארון, על אלפי ראשיהם המחודדים, הטחובים למראה, של עצי החנית הצהובים שהצטופפו על המדרונות הגבוהים; ואילו דרומה משם, מעבר לחומת הלגיון האדירה ולמדרונות הכמעט אנכיים שצנחו עשרות על עשרות מטרים מבין מרגלותה, השתרעו ערבות עירומות, סלעיהן הלחים נסתרים ונגלים חליפות בין צעיפי הערפל הכהים שעלו מן העלטה המעובה שבאופק.

 

"איחרת"

מפקדת הלגיון הישישה לא טרחה לזכות את האורחת ולו במבט; לרגע ארוך, נותרה בכסאה, עיניה שקועות בצורות יהלומי הזכוכית שגולפו מתחת לקשת החלון שלצידה.

"רכבתי לכאן בלא שיהוי, מיד לאחר שהגיעה אלי האיגרת, הגבירה המפקדת"

"האמנם?"

המפקדת הבליעה צחוק קצר, יבש; רק אז, התרוממה באיטיות ממקומה, קופצת אצבעות דקות שכוסו במעטה מושלם של פלדה אנ'מירית. אבני החן הירקרקות ששובצו מעל פרקי כף-היד הבהיקו קלות כאשר נעה, מפנה סוף-סוף את עיניה אל עבר הדלת.

"אוה, אני שוכחת את נימוסי. וודאי רק מחמת הגיל. ברוכה השבה  אל הלגיון הזהוב השלישי, וארמי".

לרגע, השתררה דממה; ונדמה היה כי אפילו הזקיפים שניצבו ליד הדלת, דוממים כפסלים, רחשו ביניהם נוכח העלבון; חרף נישואין שנוים במחלוקת שהותירו אותה גבירה של אחוזה נידחת שגזנכה לא שפע מעולם מטבעות ואבני חן, הרי שואר'מירליןהיתה ונותרה בת לשושלת עתיקה שלפחות בחלקים מענפיה זרם דם עתיק משל האימפריה – די הצורך בכדי שלא לכנות אשה כמוהו, קבל עם ועדה, בשמה הוארת'ארי -כאילוהיתה אשת חוואי. 

אלא שהאורחת אך חייכה, מסלקת ממחצה קווצת שיער צהבהבה.

"אני מודה לך, דאר'גראטיסאנמיריליג'סלירנה" השיבה, מקפידה להגות את דרגתה של הישישה באנ'מירין גבוהה, רהוטה כמעט לגמרי "למען האמת, אני מחבבת את השם הוארת'ארי שלי. הוא נטול רהב ומשדר חיוניות, וחיבור אמיתי אל הארץ הזו, העצים והרוחות שלה. מידות שאני מעזה לטעון שנזדקק להם בשנים הקרובות-"

 

האגרוף המשוריין הלם על מסעד השולחן, עד שהלה רעד קלות; והאבנים הירקרקות שעל כפפת הפלדה התבהקו.

"שקט! לא הבאתי אותן לכאן בכדי לזכות בהטפה צדקנית, מהסוג שחדל האישים שנישאת לו נוהג לזמזם באוזני חוואים עגולים וצהובי-שפם. אם הפכתי נואשת די הצורך בכדי לזמן אותך לכאן, אחרי ה... נסיבות של הפעם האחרונה בה נפרדנו-"

הישישה משכה באפה.

"הנחיריים הזקנות האלו מריחות מלחמה, והן לא טועות לעיתים קרובות".

"הגבירה המפקדת?"

"בהה! את המידות הרעות שלך אני מכירה היטב, וארמי, אבל טפשות מעולם לא היתה ביניהן. האספסוף של ורד אפור הופך מחוצף מחודש לחודש, והנכבדים של היער הצהוב המצחין הזה, גברים חדלי-אישים שכמותם! מקשים עלי בכל צעד, וכמעט ואינם שולחים מגוייסים. אבל יש דברים גרועים יותר-"

היד הרזה, עטויית הפלדה, החוותה לעבר החלון.

"אפילו את אינך צריכה שאזכיר לך היכן משכשך הלב של קן הצרעות-" בדברה, רכנה קדימה, מדיפה ניחוח של עשן ופקעות חמוצות "לא סתם, הערפל הארור מתעצם מחודש לחודש. הסיירים שלי, אלו שחזרו, מספרים שהנמל הישן של רור'פארניל רוחש; מתים מהלכים, תילים מהלכים של אצות-ים רעילות, אלמוגים מקוללים שלמדו להלך על היבשה. משהו גורם להם להתרחק מהים, להעפיל קרוב יותר ויותר אל החומות שלנו"

החיוך העקום התרחב.

"בדיוק לשם כך נדרשות לי קצינות... מוכשרות ומחוברות, איך אמרת, אל העצים והרוחות של הארץ? אני מקווה שהבנות החמודות שהשארת מאחור עם האבא הזה שלהן, יודעות מה פירוש השבועה של הלגיון הזהוב, ושהן- עלולות לקבל איגרת עם חותמת שחורה, במוקדם או במאוחר. אה, ושתפילות יבבניות ליד השולחן ושאר זבל של מוצצי דבש וארת'ארים או אורגי ערפל רכרוכיים לא יועילו. בארץ הארורה הזו יש רק עצים צהובים, פלדה אנ'מירית ומולה אספסוף מורדות, וערפל שורץ בשר רקוב ושיניים נגועות ברעל. הרבה מאד מהם".

"אני רואה שהשנים הטיבו עמך, הגבירה המפקדת. לא השתנית כלל מאז פרידתנו האחרונה".

מבטה של הגבירה המפקדת הפך למרוחק, כמעט חולמני.

"הקרב האחרון שלנו- של הלגיון – מתקרב, וארמי. אם אני הייתי טורחת להתפלל, זה היה רק לדבר ארור אחד. שיהלום הזהוב, או מה שנשאר ממנה, ישליכו מולי את הקצינה החצופה ההיא של הורד האפור עוד הפעם, לסיים את הקרב שהתחלנו לפני חמישים שנה; רק תני לי לנעוץ את החרב שלי בין השדיים שלה, ואני אמות מאושרת. אבל את, קצינה נאמנה שלי... עבורך, יש לי תוכניות אחרות-"

 

 

 

http://members.pundak.co.il/world/keldaria3/melestra/m_index.files/image006.jpg

חזרה אל האינדקס של מלסטרה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.