גאוגרפיה
| גזעים
| אלים
ודתות | המערכה
| אסופת
מפלצות
אבני חן במלסטרה: דירוג 3
(Tier3: Uncommon gems)
אגליט זהוב: גרסה יקרה ויפה בהרבה של 'אבן
הקרניים'. האבן שטוחה, מאורכת ובעיקר חלקה בהרבה מאשר אגליט טחוב, והקרניים
ארוכות, מעודנות וקרובות זו לזו יותר מאשר בגרסה הזולה של האבן; כמו כן, רמת
השקיפות והברק של האגליט הזהוב גבוהים יותר, והגוון ירוק-זהוב, נאה ועדין בהרבה
משל האגליט הטחוב, כאשר בדרך-כלל, החלק העליון והתחתון ירוקים יותר, כאשר החלקים
הפנימיים, בעיקר בין שתי הקרניים, כמו גם פס בשני צידיה החיצוניים של האבן, זהובים
יותר; כמה מהאגדות של המישורים הצפוניים, מספרות על אבנים כאלו, שכושפו בידי
כוהנים אדירים מן העבר, ולעיתים בידי הסאטירים עצמם, ששובצו במסכת הפולחן שהכוהן
הגדול של הצפון השתמש בה, לפי שנופצה בידי הלגיונרים האנ'מיריים; וגרסאות אחרות מספרות
על ארבע פרסות ששובצו כל אחת באבן כזו, שאפשרו לסוסו של אחד הגיבורים הגדולים
ביותר של הפאר'ליל לעוף – או ליתר דיוק, לדהור על אוויר כאילו היה דשא ירוק. בין
אם יש משהו בסיפורים הללו, ובין אם מדובר בהגזמה, הרי כיום יש לוחשים – גם בין
הפאר'ליל של בקעת קיירן, כי הנביא הגדול שקם לאבא בעל הקרניים, הורה לחשל מחדש
העתק של המסכה הגדולה שנופצה בידי כלבי הדמים של ההשתקפויות המשוקצות, ולקבע בתוכה
אגליט זהוב יפיפה שנמצא עבורו – אות בדוק לברכתו הישירה של "האבא" עצמו
שניתנה לנביא האדיר למסע המלחמה שלו, על כל המשתמע מכך.
גארליט ביצה: גארליט הביצה הוא גדול בהרבה
משארי-בשרו הנחותים יותר, ויכול להגיע לגודל של חלוק נחל; צורתו הכללית היא של
חלוק נחל חתוך, שחלקו החיצוני שחור או חום-שחור, לעיתים רחוקות עם נימים קלושים
בגוון בהיר מעט יותר, ואילו חלקו הפנימי ("החלמון") נעה מכתום-צהוב ועד
חום-דבש עכור. ככל שהאבן טובה יותר, כך הליטוש יכול להפוך את חלקה החיצוני לחלק
יותר, ואת חלקה הפנימי לרחב יותר.
ישנם המאמינים,
שהאבן הזו, בעיקר כאשר היא נשלפת מאיזור של מעיינות רותחים עמוק מתחת לפני הקרקע,
היא שריד של ביצי סלמנדר לבה קדום שהתאבנו לפני שנים רבות; ולא פעם שיבצו אותה
בתוך בסיס של זהב, כשהיא מעוטרת באורח המזכיר ביצה; כמו כן, מספרים שיש קוסמים
שיודעים להשתמש באבן בתור חומר גלם עיקרי למנורות מכושפות; וכי הרסק שלה הוא חומר
גלם מעולה לזכוכית מכושפת או חצי-מכושפת, בעלת גוון נוטה למוזהב ונימים שחורים
שמעולים עבור פיתוחים ועיטורים; משתלב היטב כחומר גלם לשיריונות קסומים מדרגה
נמוכה, ועוד.
גארליט מפוספס
(מכונה גם אבן צרעה או אבן זנב): גארליט שנודע בצורתו הדקה-מאורכת, שיכולה להגיע לאורך 8-10 סנטימטרים,
ובדגם היחודי של פסים כתומים-דבשיים ושחורים שיוצרים מראה שמזכיר זנב של דו-חי
שחור-צהוב, הגם שהוא מסתיים בקצה מעוגל-גס, ולא מחודד.
אבן נדירה למדי,
שניתן למצוא לעיתים בתור מנהרות נטיפים עמוקות ומסוכנות, לעיתים כחלק ממעגל נטיפים
קטנטנים וחדים יותר שמקיפים נטיף ענקי של אבן לחה; ישנה גם אגדה שהוא נמצא לעיתים
בין שרידים ובתוך פסולת של אבנוני מערה ענקיים או בהמות סלע, שאכלו כמות גדולה מדי
של גארליטים פשוטים יותר. תכשיטנים מיומנים יכלו להשתמש באבן הנדירה למגוון
שימושים, החל מליטוש לקריסטלי תאורה יחודיים; שיבוץ בתוך פסלי חיות מכושפים שנועדו
לשמש כוהנים בדת 'האבא בעל הקרניים', מגוון תכשיטים מאורכים, ועוד.
אומ'תיט רוח: גרסה נדירה ויקרה בהרבה של אומ'תיט;
גדול יותר מהאומ'תיט המצוי, ובעל צורה קעורה יותר, שמזכירה לפעמים צדפה או קערית
זעירה מאורכת. הגוון אפור, מעט שקוף ומבריק יותר מהגוון האטום של האומ'תיט הרגיל;
ומסופר שהחרשים האומנים באימפריה האנ'מירית, פתחו שיטה ללטש את האבן הזו תוך הפעלה
או חיזוק תכונות מאגיות שלה, כך שהיא תוכל אכן לקלוט רוח ולהשמיע לחישות והדים
מוזרים, כאילו היתה אכן סוג של 'קונכיה שמימית' – תכונה שהיא כמובן מבוקשת מאד
בתכשיטים יקרים שקשורים להשתקפות האפורה או מבקשים את ברכתה.
אומ'תיט קודר: גרסה יקרה נוספת של אומ'תיט; גדול
יותר מהגרסה הרגילה, בעל צורה מחודדת ו"יהלומית" מעט יותר; הגוון
אפור-כחלחל חצי שקוף, לעיתים עם גוונים או נימים שחורים. הגם שהאבן לא ידועה
בכוחות מאגיים יוצרים מגדר הרגיל (הגם שבהחלט אפשר להשתמש בה כבסיס לכמה תכשיטים
קסומים בדרגה נמוכה יחסית, לעיתים בעלי תכונות חלשות של חיזוק לחשים או הגנה מהתקפות
מנטליות), היא מבוקשת מאד לריקוע בכסף, זהב לבן ולעיתים (עם אבן יפה במיוחד)
בפלטינה, בשל התליונים היפיפיים שאפשר ליצר ממנה, שרבים מהם היו סמלי סטטוס
במשפחות אנ'מיריות מיוחסות שסגדו להשתקפות האפורה.
קורליד: קורליד הוא אבן החן הפשוטה ביותר מאלו
הנחשבות מקודשות להשתקפות האדומה של האנ'מירים; קורליד מופיע בדרך-כלל בצורת גביש
שחלקו העליון זוויתי (באורח המזכיר צורה מגושמת ולא מדויקת של יהלום), ובסיסו
מעוגל. הגוונים נעים מגוון יין אדמדם-סגלגל, דרך גוונים של אדום, ועד אדום בהיר עם
נימים זהובים (נדיר).
באורח דומה לאבני
חן אחרות במלסטרה, קורלידים יקרים ונדירים יותר, יטו להיות בעלי ברק ושקיפות
גדולים יותר; כאשר בגרסאות הנדירות והקסומות ביותר, ניתן יהיה לראות 'צללית' –
מעין אור פנימי או גוון פנימי שונה, שמרצד כאשר מניעים את האבן.
כך או אחרת,
הקורלידים הפשוטים יותר, הם קטנים יחסית, בעלי גוון אטום או עכור במעט של אדום
יין, אדום סגלגל או אדום עמוק אחר; בימי גדולת האימפריה, הם נחשבו נפוצים למדי
בקרב בתי האצולה ושושלות הנשים הכוהנות של ההשתקפות האדומה (כמו בית רילאריוןבימי
גדולתו), וגולפו לא פעם לשמש פקקים מעוטרים לבקבוקים טקסיים ויקרים; כפסלונים או
חלקים מפסלונים, כגילופים מעוטרים לקסדות וכותפות מוזהבות של האבירים שליוו את
הכוהנות האדומות, וכן כחומר גלם למספר צבעים וסוגי דיו בגוונים תואמים שהיו בשימוש
הכוהנות של ההשתקפות האדומה, ולעיתים גם בשימושם של אחרים.
בארמון ראל'נארן
(הידוע כיום בכינוי הלא מחמיא "הארמון השוקע"), שהיה בעבר מלא בשכיות
חמדה ובגילופים מרהיבים, שרדו עדיין כמה פסלונים וחפצים אחרים שמשובצים בהם
קורלידים מהסוגים הפשוטים יותר – לא פעם, נוצצים חלושות באור הלפידים העמום, מתוך
חפצים שחלקם דהה ושיני הזמן כבר החלו נוגסים בהם – מעין מזכרת עגומה לתפארת ימים
טובים יותר שאולי חלפה בלא שוב (הגם שיש באחוזה מי שמקווה שהסכם השלום עם העוצרת
של הורד האפור יביא לפתיחה מחדש של דרכי מסחר, ולשובם של הימים הישנים, גם אם
באורח חלקי מאד).
ליניט ("Maiden Gem"): אבן חן בעלת גוונים שנעים מתכול עד
לגוון כחול-ירקרק, שנחשבת לאבן החן הפשוטה ביותר המקודשת להשתקפות האנ'מירית
הכחולה. האבן הארוכה והפחוסה קיבלה את שמה בגלל צורתה היחודית, מזכירה (בקירוב)
פיסול גס של גוף נשי, רחב יותר ב"אגן" בחלקה התחתון של האבן וב"כתפיים"
שבחלקה העליון, וצר יותר ביניהן. הגרסה הרגילה והפשוטה יותר של ליניט היא בעלת
גוון פשוט יחסית, בעלת שקיפות ובוהק מועט יחסית.
אבני הליניט
נחשבות כבעלות פוטנציאל מאגי בסיסי, ובימי השיא של האימפריה אפשר היה למצוא אותן
משובצות בשלל תכשיטים של כוהנות ואבירים של ההשתקפות הכחולה, וסתם תכשיטים שנועדו
לבטא אהבה, תבונה והתבוננות פנימית: מסופר כי אחד המנהגים לכרות ברית אירוסין בקרב
חלק מסוים מהמעמד העליון האנ'מירי (או לחלופין לכרות נדר של אוהבים), היה לחצות
ליניט לשניים, ולשבץ את חלקיו בשתי טבעות איכותיות זהות, אחת לכל אחד מבני הזוג).
כמו כן ניתן היה למצוא ליניטים בשלל יצירות מסוגים אחרים, מניצבי חרבות ועד מסגרות
של מראות; כרכיבים בשיקויים מכושפים בעלי השפעות פסיוניות, כרכיב מרכזי במספר
סוגים נפוצים של דיו רוני או אבקה רונית ששימשה לחרוט אותות עוצמה על גבי מתכת,
עור נוקשה ובעיקר בדים משובחים שעברו תהליך של השריה ואריגה מיוחדת שנועדה להפוך
אותם לאריגים מכושפים משלל סוגים.
מסופר שבקרב
לין-מורלית', בו האטו אבירי ההשתקפות הכחולה את התקדמות המורדות של ורד אפור (שכבר
כבשו בשלב הזה את רוב-רובה של בקעת קיירן והחלו להתקדם במעלה השבילים המוליכים
לעבר מעוזי ההשתקפות הכחולה שבמרומי הרכס של קארנסיל), הופר טאבו בן כמה מאות
שנים, וחיילי ההשתקפות האפורה שיגרו במורדים ברד של חיצים נדירין משובצים ברסיסי
ליניטים, שכושפו בכדי ליצר אפקט פסיוני מטיל אימה בכל מקום בו יפגעו; ואחד מהם פגע
בפניה של אחת הקצינות הנועזות ביותר של הורד האפור, פוצע אותה קשות ומשנה בכך את
מהלך הקרב.
דארניד: האבן הפשוטה ביותר שנחשבה מקודשת
להשתקפות הצהובה. הדארניד הוא אבן בצורה שמזכירה מעין כפתור פחוס בצורה גסה של
מצולע בעל חמש עד שבע צלעות, בעל גוון שנע מצהוב-ירקרק עכור ועד צהוב בוהק של
זריחה. אחד ממאפייניו המובהקים של הדארניד, כולל האבנים הקטנות והעכורות יותר
שנחשבות לזולות והפשוטות בחבורה, היא שניתן לראות עליו באורח טבעי, ובעיקר לאחר
ליטוש הולם, מעין 'קורים' או קווים פנימיים ברורים שמובילים מהמרכז ועד לקודקודים
שבשוליים.
באורח שהולם למדי
את טבעה של ההשתקפות הצהובה, רבים מהשימושים של הדארניד בתכשיטים היו קשורים מאז
ומעולם לכוחות התקפיים בעליל – החל מאבני-מיקוד, שנועדו "לנעול" קסם
מסוים ולהפוך אותו לחזק מעט יותר בכל פעם שהוא מוטל[1];
ולעיתים גם כאבן מכושפת ששובצה במרכזם של מגינים שהוטלו עליהם כשפים של מכת-נגד
מסוגים שונים, וכלה בגולות של שרביטים, בעיקר כאלו בעלי כוחות אש; רסק של דארנידים
שימש, בתורו, כרכיב מרכזי לסוגים שונים של דיו מכושפת בגוני זהוב או זהב כהה,
שהשתמשו בו לא פעם לכתיבת מגילות או עיטור ספרי קודש אנ'מיריים; בעיקר ספרי קרב
שכוהנות היו לוקחות איתן כמעין גרסה רבת-עוצמה של מגן כאשר יצאו למערכה. שימוש אחר
ואפלולי בהרבה, היה ריקוע או ריסוק של האבן בתוך שיקויים או שלשלאות מכושפות
דקיקות, שנועדו למנוע מעבדים רבי-ערך[2]
או לפחות להקשות עליהם להמלט או אף להפר את רצונן של הכוהנות הצהובות שהחזיקו בהם;
סיפורים אפלים ממחוזותיה הדרומיים של האימפריה, עסקו בכמה נוגסי-עבדים חזקים
במיוחד ממסדר עילית ששירת את האכזריות שבכוהנות הההשתקפות הצהובה, שקעקעו על עצמם
אותות וסמלים שנכתבו בעזרת חומרים כאלו, כדי להעצים את כוחם ולאפשר להם להפוך
לאימתם של עבדים בורחים או סוררים.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.