גאוגרפיה
| גזעים
| אלים
ודתות | המערכה
| אסופת
מפלצות
אבני חן במלסטרה: דירוג 2
(Tier2: Simple gems)
בורניט מפוספס: בורניט בצורת דמעה, עם תצורה של פסים
צהבהבים, דבשיים או אדמדמים על הגוף החום שלו. ריקוע שלו על נחושת או כסף נחשב
לעיתים קרובות לקמע מזל טוב לצייד או רועה. נופל לא פעם מאבנוני מערה (יצורים
מוזרים שנראים מצופים בשכבת סלע חי, ששורצים לעיתים במעמקי מכרות) – נראה שהיצורים
האלו נמשכים לאבנים האלו, או אולי משפיעים עליהן.
אבן שלג: אבני שלג מופיעות בצורה אליפטית או
בצורה דמוית מצולע קטן ולא מדויק; הגוון הוא לבנבן-עכור עם נגיעות אפרוריות,
ולעיתים רחוקות יותר כחלחלות מלוכלכות. באורח ההולם את שמן, ניתן למצוא אותם
במקומות גבוהים מאד, בדרך-כלל בחלקים הלא עמוקים מדי של מכרות במרומי ההרים (למשל,
המכרות של תומכי ההשתקפות הכחולה במרומי הר קאראנסיל). נוהגים לטעון, כי מדובר
בטיפת מים טעונה בקמצוץ כוח מכושף, שהפשירה מתוך פתית שלג וחלחלה אל תוך ההר, ואז
קפאה והתאבנה כשהיא סופחת לתוכה חומרים מסוימים מתוך ההר עצמו.
החרשים בשירות
אבירי ההשתקפות הכחולה של קארנסיל, מכירים היטב את האבנים האלו, ויודעים להשתמש
בהן הן לתכשיטים מסוגים שונים ועיטורים על גבי שריונות (בין היתר אפשר, לא בקלות,
להשתמש באבן שלג מאיכות גבוהה יחסית לתכונה של עמידות פשוטה לכפור, וכמה תכונות
זוטרות מאד של הגנה). כמו כן, ניתן להשתמש ברסק של האבנים האלו כאחד הרכיבים של
דיו שמשתמשים בו למגילות, ולעיתים גם כחלק מתהליך ההכנה של שרביטים שהיו בעבר
בשימוש כוהנות מסויימות של ההשתקפות הכחולה והאפורה; הגם שישנן אבנים יקרות, חזקות
וטובות בהרבה עבור השימושים האלו.
אבן גרזן: אבן מוזרה בעלת צורה שמזכירה שן, כאשר
לעיתים אחד הצדדים בולבוסי ורחב יותר מהאחר, באורח שמזכיר מעט צורה של גרזן או
קורנס. הגוון הוא חום או חום-אפרפר, עם נטיה לשחור בצד הרחב יותר, אם יש. נמצאת
בדרך-כלל במערות, לא פעם ליד מצבורים של פחם וברזל ביצות, ולפי חלק מהמסורות,
מדובר בחלק משורש עתיק של עץ שהתאבן וספג לתוכו רכיבים מתוך אבני פחם.
הגם שניתן למצוא
את אבני הגרזן מפעם לפעם במערות מתחת לבקעת קיירן, נראה שמקורה של האבן הוא דרומי
יותר. מספר תרבויות לא אנ'מיריות (כולל של אנושואידים קדומים), יחסו לאבן הזו
חשיבות מיסטית, והשתמשו בה כדי להכין קמעות או לשבץ אותה בעצם או באריג צמחי ביצה,
לא אחת עבור לוחמים מכובדים. עד היום, רוקחי שיקויים (בעיקר מבני גורג), יודעים
להשרות אבני גרזן בתוך מרקחת מיוחדת, ולכרוך אתה בחוט צמחי, לפעמים משובץ בחלקי
עצם קטנים שעברו טיפול דומה, כדי ליצור תליונים עם כמה תכונות זוטרות שלפי המסופר
מועילות ללוחמים., ולעיתים מסייעות בציד יצורים בעלי שיניים עצומות (למשל, מינים
של תולעים ענקיות בעלות נשיכה מוחצת ידועה לשמצה).
אומ'תיט: אבן פחוסה, נראית לעיתים כמו צורה גסה
של סוליה, שנחשבת כאבן הפשוטה ביותר שקשורה לאחת מארבע ההשתקפויותהאנ'מיריות.
הגוון הנפוץ שלה הוא אפור בהיר אטום, לעיתים מעורבבת בגוונים כהים יותר של אפור
ונימים חומים-בהירים. מכונה לעיתים גם 'נעל ענן', גם בגלל אמונה תפלה ו/או סיפור
ילדים שהיה נפוץ במחוזות כאלו ואחרים של האימפריה, שמדובר בחלקים מנעליהם של ננסים
מכושפים שוכני עננים שמשרתים את ההשתקפות האפורה, שנופלות מפעם לפעם לארץ, בעיקר
בעת סערה ורוחות עזות.
מאחר וניתן
להשתמש באבן הזו, גם בידיים של צורף פשוט יחסית, כדי להכין תכשיטים פשוטים שנחשבים
בעלי תכונות שמחזקות את הרוח ואת התבונה, היא היתה, ובנסיכות אורמת'ריל עודנה
מבוקשת מאד בידי כוהנות אפורות, בעיקר אך לא רק פרחי כהונה צעירים, לשבץ אותם
בתכשיטים פשוטים שנחשבו כמביאי מזל ותועלת בעת אימוני הכהונה ובראשית דרכה של
כוהנת אפורה.
גארליט עין (Eye Garlite): כמו שאר בשרו הזול יותר (הגארליט
הקצוץ), ולמעשה כל הגארליטים, גארליט העין הוא ברובו שחור או חום-שחור, בתוספת חלק
כתום-עכור עד דבשי אופייני, בדרך-כלל במרכז האבן. גארליט העין הוא אבן שטוחה ודקה
יחסית (העומק הממוצע שלה נע סביב סנטימטר), בצורה מפרצית גסה שמזכירה שרטוט של פרח
לא מדויק, או כתם; השוליים ורוב האבן לובשות את הצבע השחור או החום-שחור, לעיתים
רחוקות עם נימים קשים לאבחנה של אדום כהה, כאשר המרכז – גם הוא בצורה לא מדוייקת
של כתם קטן, לובש את הצבע האדום או הדבשי הבהיר יותר, כאשר המרכז בוהק יותר ובעל
שקיפות מסויימת (להבדיל מהגארליט הקצוץ).
גארליט העין
'גדל' לא פעם על קירות של מערות טחובות, ונראה כמו כתם כהה יותר בתוך הסלע השחור
או הטחוב, שמרכזו הבהיר יותר נוצץ חלושות בעלטה. גזעים עתיקים של שוכני מערות,
ובמידה פחותה בהרבה שבטים של בני-אדם מגזע פאר'ליל, היו מלטשים את הצלחות האלו,
מצפים אותם (אם ידם השיגה) בסוג של לכה פשוטה, והיו משתמשים בהן כצלחות מהודרות
(יחסית), שנהגו בין היתר להגיש בהן מנחות או להשתמש בהן עבור שמן מקודש או שעוות
מאור; חרשי שריונות מיומנים יותר, יודעים ללטש את האבן ולשבץ אותה במרכזם של
מגינים עגולים, לעיתים תוך הקניית תכונות מאגיות זוטרות – בין היתר, עמידות
מסויימת לאש, קשיחות זוטרה, ועוד (ולעיתים נדירות מאד, הגנה מסוימת כנגד התקפות
מבט).
אגליטטחוב (Moss Eglit): אגליט הוא אבן-יקרה שבגלל צורתה
המיוחדת, שכוללת שתי שלוחות שמזכירות קרניים, נחשב כאבן מקודשת במידה כזו או אחרת
בדת של בני הפארליל, בתור התגלמות או התגבשות של כוחו של "האבא בעל
הקרניים" בטבע. לכך תורמת העובדה, כי אבני האגליט התגלו בדרך-כלל במקומות בהם
שורשים של עצים ענקיים נדחפו עמוק אל תוך הקרקע והתאבנו, או השפיעו בדרך אחרת על
הסלע התת-קרקעי.
האגליט הזול ובעל
האיכות הירודה יותר, נראה כמו אבן מחוספסת ולא סימטרית לגמרי בגוון ירוק-טחב עד
חום-ירקרק, בעל פינות גסות ושקיפות נמוכה יחסית, ממנה מזדקרות שתי קרניים קצרות ורחוקות
יחסית זו מזו; באורח לא מפתיע, אבנים כאלו שימשו הן כקישוטים במקדשים והן עבור
הכוהנים עצמם – מתכשיטים גסים יחסית של ממש, ועד לעיטורים לבגדי כהונה, פקקים
לבקבוקים וכדים לשתיה ששימשה לריטואלים אקסטטיים, ועוד. הכובשים האנ'מירים, שבזו
עמוקות לדת של בני האדם הנמוכים בעלי השיער האדמדם, וראו באגליט אבן כעורה ממש כמו
הכוהנים שהשתמשו בה, נהגו לא פעם לנתץ ולרסק את האבנים האלו, לעיתים עבור רכיבים
לשיקויים, חפצי קסם מעודנים יותר משלהם, או אפילו כחלק מדשן קסום לגני המקדשים של
ההשתקפויות או בתי האצולה האנ'מירים.
בתוך בקעת קיירן
עצמה, האגדות של כפר הרועים טולו מספרות כי לפני כמה דורות, נלחמה משלחת של ציידים
נועזים מהכפר בענק (או אולי עוג מעוות שכוחות הכשפים שלו התעוותו ביחד איתו והפכו
חולניים ופראיים בהרבה מהרגיל), ולאחר שהומת, מצאו ארבע אבני אגליט טחוב גדולות
בתוך תיבה שנמצאה בין שרידיו של היצור, ראו בכך אות לברכה מאל המרעה (הגם שלא יודו
בכך, כנראה גרסה מקומית לאבא בעל הקרניים או אחת הישויות המשרתות אותו), וחילקו את
האבנים ביניהם. שלוש מהאבנים עודן קיימות, משובצות בתוך תכשיטי ארד נאים, שאחד מהם
מצוי ברשותו של גארת' טורזיל בעל האגרוף – אביו של גארל[1].גארל
מעדיף שלא להרבות בדיבור או להזכר על הדרך בה אהב להביט בתכשיט כאשר היה צעיר יותר
– ואת מה שחטף מאביו, כאשר פטפט על עצם המחשבה או השאלה, האם אפשר להעניק תכשיט
כזה כמתנת אהבה או נישואין. עבור גארת', עצם המחשבה ששכיית החמדה שעברה בין ראשי המשפחה תענד
לצווארה הרכרוכי של אשה, היתה די הצורך בכדי לכבד את בנו בסטירה על עצם הרעיון.
סיפור אחר, רציני וקודר בהרבה, הסתובב בכפר טולו על העובדה כי אחת האבנים היתה
מקוללת, והוליכה את הצייד שענד אותה לנסות ולרצוח את האחרים בהתקף של קנאה מטורפת –
אולי אפילו תוך חילול אחד הטקסים המקודשים של הכפר.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.