גאוגרפיה
| גזעים
| אלים
ודתות | המערכה
| אסופת
מפלצות
גאר'תארון
(Gar'tharon)
|
"המשמר צרח באימה והתפזר לכל
עבר, כאשר היצור התקדם לעברם; אבירים בשיריון מהודר וכוהנות איבדו את העשתונות,
והתרוצצו כמו תרנגולות נטולות ראש, מותירים את ההשתקפות הכחולה בכבודה ובעצמה
בלא מגן" הפייטן נטל הפסקה כדי להשיב את
נשימתו, שערו המאפיר נוצץ באור המדורה. "ואיזו תועבה מן התופת זו היתה!
גופה התחתון כלב ענק מכוסה קשקשים בגוון חום-אדמדם, ממנו עלו חזה ופנים של אישה
מעוותת; שלוש עיניים זוהרות באור חולני, נחיריים יורקות עשן ורוד-סגלגל,
מתקתק-מחליא, שיער סלילים מקורזל פראי ומלתעות, הו, אילו מלתעות! כולם נסו מפניה, בעודה סוגרת על
ההשתקפות הנעלה, שעודה שקועה, מתנערת לאט מדי מן הטקס המורכב בו היתה שרויה.
כולן מלבד אחת... הגבירה טיל-א'רליין, רסיס הקרח, התייצבה לפני ההשתקפות הכחולה,
חרבה הארוכה שלופה בידה והרונות החרוטות עליה זוהרות בכחול עדין ועמוק. "אני יודעת מי את ומי היית, תועבה"
אמרה בקול שקט, בעודה מגביהה את הלהב "אני יודעת מי הבוגדת שזימנה אותך.
בואי אלי, ואשליך את הרוחות שבראו אותך בחזרה אל הזוהמה, אליה הן שייכות!" המפלצת שאגה, והטילה עצמה קדימה, על
הגבירה הצוננת; איזה קרב ניטש ביניהן! אילו הדים נישאו לכל עבר, נחרטים בזכרון
למשך עשרות ומאות שנים! |
הקדמה
פסל אבן ענק שנישא גבוה מעל המשעול מוכה הרוח שעולה מבקעת קיירן אל
מרומי רכס קאראנסיל[1],
מנציח את המצביאה האדירה אלאונור טיל-אר'ליין ("רסיס קרח"), נועצת את
חרבה במפלצת הולכת על ארבע, בעלת חזה וראש של אישה מעוותת בעל שיער סלילים פרוע
ושלוש עיניים, שלשונה המפוצלת משתרבבת מפיה, וציפורניה אבני חן מעוותות.
דמויות האבן העצומות שנישאות גבוה מעל הדרך, גופן הקפוא במאבק
איתנים מכוסה לא פעם שכבות של שלג ורוח קפואה מיללת סביבן, קשורות במסורת אפלה על
קונסטרוקט דמוני שמקור הידע כיצד לבנות ולזמן אותו קשור לימים בהם לבש אל העונג
באבוס גוף מוחשי והתהולל בבירה סלנטיר ביחד עם חסידיו הסוטים – אלא, שהידע הנתעב
כיצד להתיך שתי נשמות מעוותות זו אל תוך זו, ולשחרר אגב כך כוח מאגי רב עוצמה, לא
רק שלא פס מהעולם בימי האימפריה האנ'מירית, אלא שוכלל; לפי שמועות אפלות, כוהנות
מושחתות ורבי-אומנים חסרי מעצורים הוסיפו לעסוק בו ולשכלל אותו, מאחורי גבן של
ההשתקפויות הנשגבות בכבודן ובעצמן, ולהקנות לו צורה חדשה ומסוכנת יותר מקודמתה,
שכל כולה חיקוי לעגני של כוחותיהן של גבירות היהלומים הנשגבים.
זהו הגאר'תארון: קונסטרוקט של אנרגיה דמונית, פרי התמזגות כאוטית
בין שתי ישויות מעוותות, בעל כוחות שנראים כשילוב בין כוחותיו הישנים של
יצירי-כפיו של האל באבוס לחיקוי לעגני של כוחות של משרתות היהלומים הנשגבים
והאבירים שתחת פיקודן; נשק אימים, שרק מטילי לחשים מהסוג המעוות ביותר יכול לזמן
לשירותו.
פירוש השם
גאר'תארון הוא קיצור של Geir er-Ther'arion באנ'מירית, מונח שפירושו המילולי הוא "איחוד מזוהם",
כאשר המשמעות הרחבה יותר של המושג הוא "איחוד טמא" או "התמזגות בין
שתי ישויות (במובן הרחב של המונח 'ישות') מלאות בטומאה/חטאים"; מונח שראשיתו
בספרים האסורים שתיארו את מעלליהם את חסידי אל העונג באבוס והכוחות המאגיים הטמאים
שנוצרו או הועצמו כתוצאה מאותם מעללים, והתגלגל לשמו של אחד היצורים המפחידים
ביותר שמטילי לחשים אפלים ורבי-עוצמה מסוגים מסויימים מסוגלים לזמן.
תיאור חיצוני
גארת'ארון, לפי המסורת הוא יצור עם גוף תחתון של כלב מפלצתי (משולב עם
כמה אלמנטים של זוחל, כולל קשקשים רכים) בגוון חום-אדמדם כהה, עם חזה וראש של אישה
מעוותת; הגוף התחתון, שמסתיים בזנב לח וצולפני (אם כי קטן מכדי לשמש כנשק יעיל),
נישא לגובה של כ-2 מטרים מהטפרים ועד לגב; ואילו הגוף העליון, מתחתית החזה ועד
לגולגולת, נישא לגובה של 1.5 מטרים נוספים - לא כולל אניצי השיער הפראיים, שיכולים
לעלות לגובה של בין חצי מטר למטר נוסף. האורך, מקצה הזנב ועד ללוע, יכול להגיע
ל-4-5 מטרים.
הגוון המתואר באגדות על היצור (כולל האגדה המפורסמת על נסיון להשתמש בו,
לפני כ-150 שנים, בנסיון להתנקש בהשתקפות הכחולה), הוא חום אדמדם-עכור; אבל לפי
חלק מהמסורות, הגוון יכול להשתנות בחדות לפי טיב היסודות והנשמות ששימשו ליצירה
ולזימון שלו, ולהיות באותה מידה משהו בין לובן מלוכלך לכחול בהיר או אפור עכור; או
צהוב-מזוהם עם נטיה לירקרק.
הגוף התחתון גמיש ולח; הקשקשים נוצצים באור עמום, רכים וגמישים ובכל זאת
מקנים הגנה מצויינת בהדיפת התקפות של רוב כלי הנשק; הטופרים ארוכים מאד ונוצצים,
כאילו שולבו בהם או נוצקו לתוכן אבני חן בעלות כוח משל עצמן, באורח שמאפשר להם
לקרוע לגזרים שריונות, או לנגע את הקורבנות באפקטים קסומים שונים ומשונים; הזנב
בשרני, מצליף מצד לצד, ולמרות כמה גבשושים קשים וחדים שיש בו פה ושם, הוא אינו חזק
מספיק כדי לשמש נשק בפני עצמו.
מעל לצורת החזה הכמעט אנושית, נישא הראש - חלקו המוכר והמעוות ביותר של
היצור; פנים של אישה מעוותת עד היסוד, בעלת שיער סלילים פראי ושחור שנישא כרעמה
ענקית מסביב לראש; מפתח לוע אדיר שמתוכו משתרבבת לשון מפוצלת, נחיריים רחבים,
שפולטים לא פעם תמרות של עשן רעיל או משכר; ושלוש עיניים אנושיות למדי (אם כי
גדולות בהרבה מאלו של אדם) בצבע שחור עמוק. המלומדים חלוקים בדעה, האם היצור מסוגל
לדבר - ורובם בדעה כי הוא שולט באורח בסיסי בשפה של מי שזימן או זימנה אותו, בדרך
כלל אנ'מירית, עם עיוותים שמקורם אולי בשפת העינוגים השכוחה של כוהני באבוס - כך
או כך, ברמה שמספיקה לתמוך בהטלת הכוחות דמויי הלחש של היצור.
מוצא
האגדות העתיקות על הימים בהם לבש אל העונג גוף מוחשי ומילא את סלנטיר
בחסידיו הסוטים והאכזריים, מציינות ברמז, ולעיתים ביותר מרמז, כמה מהטקסים הסוטים
בהם נהגו המסורים בחסידיו של האל לשעשע אותו, על האנרגיות המאגיות האדירות שנוצרו
אגב כך והזינו את הריקנות הבלתי נגמרת של באבוס עצמו; הספרים שתיארו את הפרטים
לעומק, אלו מהם ששרדו, נגנזו בהוראה חמורה של ההשתקפויות הנעלות, ורק מלומדים
וכוהנות מעטות הורשו לעיין בהן (אם כי, כפי שהוכח, אולי לא מעטות די הצורך), כדי
לזכור את האומנות הטמאה של אל העונג ומשרתיו ולזהות התפרצויות חדשות שלה, אם
יגיעו; אלא שהשמועות חלחלו הלאה, ורבות מהן נופחו ועוטרו בפרטים, עד שהפכו לאגדות
שונות ומשונות על אותם זמנים, שהאימפריה נשבעה למחות את זכרם ולמנוע לנצח את
חזרתם.
אחת האגדות הללו, עסקה בטקס איחוד מאגי שנקרא "פוז'ו" (Fuju) בשפה השכוחה של
כוהני באבוס; המסורים בחסידיו של באבוס היו רוקדים ריקוד מאגי גס עד שכרון חושים,
שבשיאו היו מתאחדים בגוף ובנפש זה עם זה, ליצירת יצורים גדולים מבני-אדם, בעלי
חזות מעוותת בדרכים שונות, ותודעה שנראתה כיציקה גסה בין התודעות של המחוללים
המקוריים; אותם יצורים מגודלים, היו ממשיכים בריקוד כשהם עוגבים זה על זה ומבצעים
שלל מעשים נתעבים אחרים, כדי לשעשע את באבוס ולהזין אותו באנרגיה הכאוטית ורבת
העוצמה שהיתה מתפרצת אגב מעשה; או - במקרים גרועים יותר, טורפים 'באורח אומנותי'
עבדים אומללים שנגררו אל תוך החינגה (או גם וגם), אגב שהמוזיקה שנוגנה בהיכל
מתגברת עוד ועוד, והופכת אקסטטית יותר ויותר מרגע לרגע.
כאשר דעך הטקס, היו היצורים הללו מתפרקים בדרך-כלל למרכיביהם הראשוניים,
אם כי ישנן אגדות על זוגות ש'נתקעו' בגוף המעוות, או לפחות יצאו מהטקס עם עיוותים
מאגיים כאלו ואחרות - למרבה הנאתם של באבוס ושל כוהניו.
ההשתקפויות הנעלות שהביסו את באבוס וחסידיו ניסו, באמצעות הכהונה
והאבירות שסרו למרותן, ובאמצעות קודקס החוקים האימפריאלי הנוקשה שאכפו, למחות כל
זכר לטומאה הכאוטית של אל הענוג והריטואלים הקשורים בה; הספרים והידע ששרדו על
הריטואלים של באבוס, לרבות הפוז'ו, נגנזו במקומות אפלים ושמורים, ורק לכוהנות
ומלומדים מעטים ניתנה גישה אליהם - כדרך שלא לשכוח את הכוחות של האויב, ולפתח
דרכים לזהות ולהתמודד איתם (קרי, לעקור אותם באיבם), אם יתפרצו שוב בעתיד.
אלא, שבמרוצת הדורות, החל השילוב בין סקרנות, שאפתנות ושחיתות מידות
לעשות את שלו, יותר ויותר ככל שהאימפריה עצמה שקעה בגרסה משל עצמה לניוון
והשחתת-מידות. לא כל הכוהנות (או המלומדים) שהורשו לחקור את הטקסטים הללו היו באמת
עמידות ובעלות רצון חזק כפי שהתיימרו להיות - ולאט-לאט, מתחת לאפן של ההשתקפויות
הנעלות, החלו מחקרים אפלוליים באותם קסמים ישנים, לעיתים באורח נסתר לגמרי,
ולעיתים בהעמדת פנים של בדיקת אמצעי הגנה או חיזוק החיילים של האימפריה עצמה - עד
שהתברר, מאוחר מדי, שהמידע העתיק והטמא לא רק דלף, אלא שכוהנות מושחתות, בעיקר אך
לא רק של ההשתקפות האדומה[2],
שכללו ושיפרו את ה"פוז'ו" - בין היתר, ליכולת זימון של מפלצות חזקות עוד
יותר מאלו שעינגו את באבוס בזמנו; והחשוב מכל - כאלו ש"התכת הנשמות"
שיצרה אותן תחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה, ולא תתפרק בחזרה לרכיביה ברגע שיסתיים
הטקס האקסטטי שהעניק לה את האנרגיה הראשונית.
וכך, נוצר הידע כיצד לייצר ולזמן את הגאר'תארון - קונסטרוקט דמוני פרי
טקס מעוות, ששיאו איחוד בין שתי נשמות מעוותות[3];
או לפחות כאלו שעוותו בכפיה, ומוזגו - לעיתים קרובות בכפיה, ולעיתים מרצון, או
מניפולציה מרושעת שנועדה להטעות ולייצר 'רצון חופשי'. מסופר, כי ככל שאלמנט הכפיה
ב"פוז'ו" שיצר את הגארת'ארון חלש יותר, וככל שהרצון החופשי בטקס חזק
יותר, כך היצור שיצא יהיה עוצמתי יותר. כך, שהגרסאות החלשות ביותר יווצרו, למשל,
מאילוץ של שני עבדים לעבור את הטקס בניגוד לרצונם; בעוד שהחזקים ביותר יווצרו משתי
כוהנות מושחתות של האנ'מיירי, שיתאחדו בהתלהבות ומרצון חופשי לגמרי.
הפעם המפורסמת ביותר שבה ניתן פומבי ליצירה החדשה, היה לפני מעט יתר
מ-150 שנים, בקשר של כוהנת ההשתקפות האדומה המעוותת קור'מיריס והמלומד חסר
המעצורים אנ'בריל, ששיאו נסיון להתנקש בהשתקפות הכחולה כאשר היתה לבדה באמצע
ריטואל מורכב שהצריך ריכוז עמוק, והפך אותה כמעט לחסרת אונים... הגאר'תארון האדום
העצום שזימנה קור'מיריס, הפיץ לכל עבר את המשמר ואת הכוהנות המגנות (שלפי הטענה
הרשמית, רבות מהן סוממו קודם כדי להחליש אותן[4],
כשהוא מפלס דרכו אל ההשתקפות חסרת ההגנה, וקורע לגזרים כל מה שעמד בדרכו - מי
שהצילה את ההשתקפות של היהלום הכחול, לפי האגדה, היא מי שתהפוך לאחר מכן לאחת
המצביאות האדירות והמפחידות ביותר של הדור האחרון לאימפריה - אלאונור טיל-אר'ליין,
או בכינויה המוכר יותר "Ice crystal". זו, שהזדמנה במקרה למקדש, ניצבה לבדה לפני ההשתקפות
הכחולה, כשהיא שולפת את החרב הרונית הארוכה שלה, שחולשה מאבני טיליט קסומות ונדירות,
ולוחמת אחת על אחת מול המפלצת, עד שהצליחה לדקור אותה דקירה קטלנית שפירקה אותה
לשתי נשמות מעוותות, צורחות מיסורים של כוהנות מושחתות - שגם אותן הפילה 'רסיס
הקרח' בזו אחר זו, וכילתה את תועבתן וטומאתן מהעולם.
המעמד ההירואי הזה הונצח, בשנים שלאחר מכן,
בכמה וכמה מקומות לצד מקדשים של ההשתקפות הכחולה - בין היתר, הוא הונצח בשני פסלי
ענק שנישאים מעל הנתיב שעולה ממזרח בקעת קיירן לעבר רכס קאראנסיל (מושב כמה
מהמנזרים והמבצרים החשובים ביותר של ההשתקפות הכחולה), במקום שזכה לכינוי "The icy stairs"; שתי היריבות מונצחות, ביד-אומן, בקומה הגבוהה פי עשרה לערך
מגובהן המקורי, קפואות בדיוק ברגע בו נעצה 'רסיס הקרח' את חרבה עמוק לתוך פלג גופה
העליון של הגאר'תארון.
מאז, חזר הגאר'תארון למקומו - בתוך סיפורי אגדה ושמועות אפלות; כוהנות
האימפריה האשימו את המורדות של 'ורד אפור' (שממילא היו חשודות כמי שנוהות אחרי
פולחנות אפלים שקדמו לאימפריה), בנסיון לזמן ולהשתמש ביצורים הללו, אולי במסגרת ההאשמה,
שבכדי להפיל את המועצה הנוצצת, היו מוכנות גם לכרות ברית עם שרידיהם הסודיים של
מאמיני באבוס (או חמור יותר, שכל המרד הוא נסיון של באבוס או שרידי הכהונה שלו
לטמא את האימפריה מבפנים, כדי לסלול את הדרך לשובו). שמועות אחרות, מאוחרות יותר,
קושרות את היכולת ליצר ולזמן יצורים כאלו לכוהנות שנספו בהתנפצות הגדולה או נוגעו
ומתו ביסורי תופת לאחריה, וקמו מחדש בצורה מעוותת; וכן למטילי לחשים אפלים אחרים,
מהסוג שכעת אין אימפריה שתצוד אותם ותמנע מהם לפרוק רסן.
קרב
הגארת'ארון, כאשר הוא יוצא מהאגדה ומזומן
בפועל לקרב בידי מטיל או מטילת לחשים בעל עוצמה מספיקה, הוא יריב איום שיכול (או
ליתר דיוק, יכולה) לקרוע לרסיסים גדוד משמר שלם בתוך דקות ספורות.
הגוף האדיר והשריון הגמיש שמגן עליו, הוא
בעל יכולת הדיפה פסיבית שלא נופלת מזו של דרקון קטן, ולא די בכך שקשה מאד לחדור
אותו, אלא שרק נשק מכושף בעוצמה של 2+ (ובמקרה של יצור חזק במיוחד, 3+) נדרש כדי
להסב לו נזק ממשי; הוא יכול להסתער בעוצמה, כשהוא מועך תחתיו כל מי שלא מצליח לזנק
לצדדים; וכאשר הוא מאבד את המהירות ההתחלחתית, הטפרים האדירים, שנוצקו מאבני-חן,
נחשבים כנשק חודר שיריון (Dooming), שמתעלם מרוב דירוג השיריון של היריבים שלו (מלבד פלוסים קסומים
ובונוס זריזות); הטפרים גורמים נזק עצום (פגיעה לא קריטית מהן יכולה להוריד
בסביבות ה-30-50+ נק"פ), ובנוסף לדימום מסיבי (לפחות 2-12 לסיבוב).
כמו כן, לפגיעת הציפורניים יש תמיד אפקט
נוסף, שתלוי בסוג היהלום המהוות שיצר אותן:
- אבנים חומות או כתומות: דימום מוגבר
וחולשה.
- אבנים אדומות או ורודות: מחלה שגורמת חום
וחסימה של רוב היכולת לקלוט לחשי ריפוי.
- גוונים של כחול או סגול: שאיבת חיים,
שמאפשרת ליצור להתרפא מהדימום שגורמים הטפרים שלו, ולעיתים גם "לגנוב"
יכולות ותכונות דמויות לחש מהקורבננות.
- גוונים של לבן, אפור או שחור: שאיבת מידות
תכונה, השתקה ויצירת קושי להפעיל לחשים.
הגארת'ארון מסוגל לנשוף קונוס של עשן משכר
ורעיל, בדרך-כלל בגוון אדום-ורדרד; הנשיפה, שאפשר להפעילה מחדש פעם בחמישה
סיבובים, גורמת נזק קל עד בינוני לקורבנות העומדים בתוך הקונוס העצום, ומעבר לזה
מפעילה עליהם אפקטים פסיוניים שונים - כאשר הנפוצים ביותר הן:
- אימה, שגורמת לקורבנות להתרוצץ סביב
בהיסטריה, כשהם צורחים ובוכים.
- שכרון מטמטם, שגורם להורדת מידות תכונה
שקשורות בתבונה, חוכמה, כריזמה וכוח רצון, בנוסף לכבדות, איטיות ואפאתיות הולכים
וגוברים.
- התקפת טירוף פראי, שיכול לגרום לקורבנות
להתקיף בחמת זעם זה את זה, תוך אובדן היכולת להבדיל בין ידיד לאויב.
- קללה, שפוגעת בדירוג השיריון של הקורבנות,
וגורמת להן לספוג 20%+ נזק מכל ההתקפות האחרות של היצור למשך 10 סיבובים (מצטבר).
כוחות נוספים של הגארת'ארון
השתלטות (possession): נסיון להשתלט על קורבן נבחר, בטווח של עד 50 מטרים.
קורבן כזה יראה את הגארת'ארון כיצור קדוש של כוהנת יפיפה, ויחוש כאילו שיקרו לו כל
חייו, וכעת- בהתעלות מופלאה, עיניו נפתחו לאמת. קורבן נשלט כזה ילחם למען
הגארת'ארון עד המוות, או עד שהלחש יוסר, או היצור עצמו יהרג. כל עוד הלחש קיים,
הגארת'ארון יכול לנצל את הנשמה של הקורבן הנשלט, ולרפא את עצמו בסך של לפחות 11-20
נק"פ כל סיבוב, וגם לקבל בונוס 1+ לפחות לכל הגלגולים.
אם הגארת'ארון הצליח להשתלט על יצור, הוא לא
יוכל להפעיל את הלחש הזה שוב באותו קרב; אם הוא ניסה ונכשל, הוא יוכל לשוב ולנסות
לתקוף קורבן באותה דרך (אולם לעולם לא את אותו קורבן!) בתוך 3 סיבובים.
עלוקות דם: כאשר הגארת'ארון
סופג פגיעה קריטית, הדם שניתז ממנו הופך בתוך סיבוב אחד לסוג של תולעת דם או יצור
קטן ומעוות אחר, שילחם עד המוות לצד היצור, הגארת'ארון עצמו יכול, עד פעם בשלושה
סיבובים, לטרוף את היצור ולרפא את עצמו בכל הנק"פ שנותרו ליצור שטרף. כמו כן,
גרימת פצעים קריטיים: יריקה מעין
ברק שרשרת טמא שנורה מהמלתעות, פוגע בעד 3 יריבים ומסב להם נזק של לפחות 21-40
נזק, כאשר היצור מרפא את עצמו לפחות במחצית (ובמקרה של יצור חזק מאד, בכל) הנזק
שהוא גורם.
"בוא ונשוחח": תרגיל
אחר שהגארת'ארון מסוגל לנסות אחת למספר סיבובים, הוא לחש פסיוני שמוטל אגב שימוש
בהתקפות אחרות, וגורם לקורבן אחד, אם נכשל בבדיקת חוכמה וכוח רצון, להאחז באשליה
שהוא יכול לדבר עם היצור שאינו יותר מקורבן בעצמו, לשכנע את המרכיבים שלו לחזור
לאנושיות הקודמת שלהן, ועוד... הקורבן מפסיק להלחם, ופשוט צועד אל עבר הגארת'ארון,
עד שהוא מגיע אל הפה, וננשך בהתקפה שדומה להתקפת הטפרים, רק שהיא מסבה נזק כפול
ואפקט נלווה עוצמתי יותר מהרגיל.
התפרקות: כאשר הגארת'ארון
מוכרע ל-0 נק"פ או פחות, הוא מתמוסס, ומתוך חורבנו יוצאות שתי רוחות צורחות,
שמהוות את המרכיבים שלו; היצורים הללו דורשים נשק קסום כדי לפגוע בהן, מסוגלים
להסב נזק פסיוני כבד בצרחות שלהן, לשאוב חיים ולעבור דרך קירות; לפי חלק מהמסורות,
אם אחת מהן תוכרע זמן רב מדי לפני האחרת, הרוח הנותרת תכנס לטראנס של זעם וצער,
באורח שיגרום לה להתקיף באורח מהר וקטלני בהרבה מהרגיל; ולעומת זאת, אם הרוחות לא
מוכרעות זמן רב מדי, הן עשויות להתאחד וליצור מחדש גרסה חלשה יותר של הגאר'תארון.
חולשות
מאחר והגארת'ארון מורכב למעשה משתי ישויות,
הוא עשוי להיות פגיע לסוגים מיוחדים של לחשים מנטליים שישבשו את האיחוד ביניהן,
שלעיתים הוא לא לגמרי שלם, מה שיגרום לגארת'ארון להתקשות לרפא את עצמו, ולפעול
באורח גולמני יותר ומסוכן פחות.
התנהגות
מאחר ומדובר ביצור שהוא קונסטרוקט למחצה
שמזומן לקרב, אין הרבה ידע, או אולי רלוונטיות, להתנהגות או מבנה חברתי (אין להם,
כל פרט עומד בפני עצמו), אבל נראה שבתוך תאוות ההרג והשנאה, היצור שומר על רסיסים
מתוך התודעות של שתי הנשמות שהרכיבו אותו, והדבר מתבטא ברסיסי המילים שלו (שלעיתים
אכן נשמע כמו שיחה מעוותת, שלעיתים מכילה צרחות לעג ונצחון ולעיתים קולות שנשמעים
כמו בכי - תלוי איך וממי היצור נוצר), או לעיתים בבחירות המוגבלות שהוא מבצע אגב
קרב או הכנה לקרב.
ערך למערכה
בבקעת קיירן, כמו באיזורים אחרים,
הגאר'תארון (אם בכלל יודעים לבטא את שמו, ולא משתמשים בתיאור כללי של מפלצת נוראה
מהתופת), הוא לא יותר מאגדה עתיקה ומפחידה על כוהנות מושחתות ומטילי לחשים
מרושעים, ומה שהם מסוגלים לעולל למי שהעלה את חמתם. לעיתים קרובות, הוא מוזכר כאשר
פייטנים שרים על השירים על "רסיס הקרח" ועלייתה לגדולה, או מספרים
בפרטי-פרטים, שחלקם השתכללו מדור לדור, על הקרב ההירואי שזכרו הונצח בפסל הענק
שמתנוסס מעל הדרך העולה אל רכס קארנסיל.
אלא, שככל שיעלו הכוחות המעוותים - אולי
בשלבים מאוחרים יותר במערכה - ובעיקר אותן כוהנות מרושעות שקמו מהמתים כשהן מלאות
בשנאה למה שהיו פעם ולהשתקפויות, וכוחותיהן נראות כלעג מרושע על הכוחות הישנים
שלהן, גם יגדל הסיכוי להתקל במי שאכן מסוגל לזמן את היצור התופת הזה אל תוך
המערכה.
ברמה הטכנית, גארת'ארון יכול לשמש כהתקלות
סופית של הרפתקאה מפוארת, שבסופה מטיל לחשים מרושע (כמו אחת מ'חסרות הצבע')
שהדמויות או כוחות אחרים סגרו עליו, מזמן יצור כזה כדי לקרוע את היריבים שלו
לגזרים, או לפחות להסיח את דעתם ולגבות מהם מחיר כבד, בעוד הוא עצמו או היא עצמה
מנצלים את ההזדמנות ונמלטים מהאיזור.
חזרה
אל אינדקס אסופת המפלצות של מלסטרה
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.