גאוגרפיה | גזעים | אלים ודתות | המערכה | אסופת מפלצות

 

הקדמה לעולם ולמערכה של מלסטרה

 

מפלתו של אל העונג: לפני שש-מאות שנים, בדמדומי גסיסתה של ברית בין ערי מדינה נשכחות וקרבות בין כוהנים ומקדשים שרק מלומדים ספורים עוד זוכרים את שמותיהם, התגשם אל העונג בָּאבּוּס אל תוך העולם, ובגוף הגשמי רב-העוצמה שיצר לעצמו, השתכן בליבה של העיר הגדולה סֶלֶנְטיר.
בעזרת המוני חסידיו הריקניים, שנשבו בהבטחות על עושר חסר גבולות, חיי עונג בלתי נגמרים ונעורי נצח, הפך אל העונג את סֶלֶנְטיר, ובעקבותיה מחוזות רבים נוספים במלסטרה, לתופת של תאוות משתוללות וסטיות חסרות שם, ריטואלים של תועבה וחסידים שאיבדו מרצון את נשמותיהם, והפכו ל'קליפות עונג' מרוקנות, שהזינו את עוצמתו של האל שמשל בארץ דרך הגוף המוחשי שיצר לעצמו.

 

לאחר מספר נסיונות כושלים להפיל את התועבה הגדולה והמוני חסידיה המתהוללים, ביצעה חבורה של כוהנות מסתוריות לחש רב-עוצמה ובלתי הפיך, שפתח פורטאל למימד או עולם אחר ובלתי מוכר, והתחבר אל כוחם של האֶנְמָיירי – יהלומים נשגבים ורבי-עוצמה, חזקים פי שבעה מיהלום רגיל ובעלי עוצמה מאגית אדירה.

מערימות על באבוס וחסידיו, פתחו אותן כוהנות שער בין-מימדי, הישר אל תוך "מקדש שבעים העינוגים", שם רבצה ההתגשמות של האל, שאננה ושקועה בשעשועיה; בקרב הנורא שנפתח, נהרסו כליל לא רק המקדש, אלא כל סביבותיו ורוב-רובה של העיר הגדולה שבליבה שכן, ונהרגו עשרות על עשרות אלפים של בני-אדם ויצורים אחרים משוכני סלנטיר וסביבותיה.

אלא שבסופו של דבר, הבלתי-יאמן קרה; האל שהתגשם אל תוך העולם הובס, גופו המוחשי נהרס ונשרף כליל, והוא נמלט מוכה וחסר גוף בחזרה אל הריק מתוכו הגיע. ארבע הכוהנות ששרדו מבין התוקפות, נטלו לידן את השלטון והבטיחו לשקם אל סלנטיר ובעזרת כוחותיהם של היהלומים הנשגבים, ולהעלותה לגבהים שאיש לא העלה על דעתו קודם לכן.

 

 

 

 

האימפריה בגדולתה ובשקיעתה: זו היתה ראשיתה של קור'אנמורה: אימפריה רבת עוצמה שנמשלה בידי כוהנות, ובראשן המועצה הנוצצת, שחברותיה לא נחשבו עוד ככוהנות בשר ודם, אלא כהתגלמות הכוח הנשגב של היהלומים השמימיים בכבודם ובעצמם. את ההוללות והתוהו של ימי באבוס, על הברית בשתיקה שבין סוחרים חסרי מעצורים עם הגזע העתיק של העוגים ויצורים נוספים, החליפו סדר מופתי ומשמעת ברזל, בחסותה התארגנו לגיונות האימפריה החדשה, מובלים בידי כוהנות נושאות אבני חן מכושפות, בסיוע מסדרי אבירים מאומנים ורבי-עוצמה.
בזה אחר זה, נפלו מחוזותיה של מלסטרה בידי הלגיונות האנמיריים; מקצתם נשבעים אמונים וכורעים ברך מרצון בפני המועצה הנוצצת ומשרתיה; ואחרים נופלים בדם ואש.

איש לא הצליח לעמוד אל מול הכוהנות הנוצצות: לא החוואים הנוקשים מהמישורים שבצפון, על מקדשיהם ואליהם הפראיים, בעלי הפרסות והקרניים; לא אורגי הערפל הגאים של נאר'לירדרי, שהאמינו מאז ומעולם שהם הנבחר בגזעים; ואפילו לא העוגים העתיקים, על המוני לוחמיהם המגודלים, חומותיהם האדירות ורבי-המגים שלהם, האוחזים באבנים מקודשות שגילן כגילה של מלסטרה עצמה.

במשך למעלה מחמש-מאות שנים, משלה המועצה באין מעצורים, הופכת את סלנטיר המחודשת לבירת העולם; ובעוד שתומכי המועצה טוענים עד היום, כי היתה זו תקופת זוהר, שבה היתהסלנטיר האדירה "היהלום הנוצץ של העולם", הסדר משל בכיפה, הדרכים המו בסוחרים, ובמקדשים נוצרו שכיות חמדה וכתבים נהדרים, הרי שאחרים טענו כי עד מהרה, הפכו המשחררות למדכאות, שגם אם הסדר המופתי ומשטר המעמדות הנוקשה שכפו היה שונה בתכלית מההשתוללות של באבוס וחסידיו הסוטים ומרוקני-הנשמה, הרי שהיו שטענו כי בפועל לא היה טוב מהם בהרבה – בעיקר לא במחוזות הספר, ועבור בני-אדם ודמויי-אנוש שלא נמנו על האנ'מירל– גזע המייסדים החיוורים וגבוהי הקומה של האימפריה.

 

והיו אף שהרחיקו לכת וטענו, כי הקשר עם אותו עולם זר ומרוחק של היהלומים הנצחיים לא בא בלא מחיר; שלא בכדי, טרחו הכוהנות הנוצצות להסתיר אותו מההמונים.

 

כך או כך, הרי שהאימפריה אכן שקעה בהדרגה בניוון, אכזריות ושחיתות מידות; וזאת, בין אם הנגע בא מהמועצה הנוצצת או ממושלים מושחתים וסוחרים מרושעים שפעלו מאחורי גבן של 'ההשתקפויות הנעלות', וחלקם לא שכח מעולם את באבוס (כפי שטוענים תומכי המועצה דהיום); משטר המעמדות הנוקשה, ובעיקר הפיקוח ההדוק על כל מה שקשור בחציבה ובעיצוב של אבנים יקרות, הלך והוקשח ככל שכוחות הקדושה של רבות מהכוהנות, דעך, ועימו יכולתן האמיתית להטמיע לתוכן את הכוח הנעלה של האבנים המכושפות, ולא רק לשבצן בתכשיטים ולעטות אותן על עצמן.

סחר העבדים מימי באבוס, שלא נפסק מעולם לגמרי, הלך וצבר תאוצה; ולפי חלק מהסיפורים, במכרות היהלומים של המועצה, 'הועסקו' רבבות על רבבות של נשמות אומללות בתנאים נוראים – מפושעים מורשעים, מורדים שדוכאו, ולעיתים יריבים סתם של כוהנת או מסדר כזה או אחר; כאשר הגדול והגרוע במכרות הללו השתרעו עמוק בתוך הג'ונגלים הלחים והלוהטים של מחוז דארנאת'ון בדרום, שהפך לנחלתן הפרטית של מצביאות השייכות להשתקפות הזהובה.

 

 

מרד הורד האפור וההתנפצות הגדולה

לפני כחמישה עשורים, נפל דבר; מספר מרידות שלא דוכאו עד הסוף בידי הכהונה העייפה של המועצה, ששקעה בתככים ובמאבקים פנימיים בין תומכיהן של ארבע ההשתקפויות הנעלות (הכוהנות הגדולות), התאחדו למרד גדול אחד שנוהל בידי קצינה שאפתנית בשם מינ'לוריל, שביססה את טענתה כי היא עצמה השתקפות אנ'מיריתאמיתית של יהלום הצללים האפור ששבה מהמתים, וכי לא תניח את נשקה עד שהמועצה הנוצצת לא תשמע בקולה, ובין השאר תערוך רפורמה מקיפה ביותר באימפריה.

המועצה, שעצם הרעיון כי אי-מי שאינה שייכת ל'ארבע ההשתקפויות' מהינה להעלות טענה כזו היתה בעבורה כפירה מהסוג הגרוע והמסוכן ביותר, השיבה בלעג, ונשבעה לנפץ את המורדת המחוצפת לרסיסים קטנים בעודה חיה; ולכלוא את נשמתה המתייסרת באבן שתושלך לתהום שאין לה סוף בין המימדים.

אלא, שהנסיונות לדיכוי המרד היו בתחילה לפחות מגושמים ומהוססים מדי, כאשר המשרתים והמסדרים השונים חוששים זה מזה יותר מאשר מהמורדים; ומנגד, שברה "הורד האפור" טאבו נוסף, כאשר סייעה וכרתה ברית עם מנהיגיו של מרד עבדים גדול, על מנהיגו הכריזמטי, שלא הסתיר מעולם את התיעוב שרחש לאימפריה ולדת המדינה המטריארכלית שלה, וקרא לחסידיו לשוב את האמונות העתיקות והאלים השכוחים של הצפון, בראשם הפולחן האקסטטי והקדום של פאר-אגול, "האבא בעל הקרניים".

המלחמה בין המועצה לבין "הורד האפור" היתה ארוכה ואכזרית, עברה תהפוכות, ואף אחד מהצדדים לא זכה בנצחון מוחלט; ערים ומחוזות עברו מיד ליד, ושני הצדדים האשימו זה את זה בברבריות ובמעשים מזוויעים.

 

בסופו של דבר, לאחר מסע מלחמה מוצלח אך למחצה של הורד האפור לכיבוש חצי האי טיל'מארן; שהחל בכיבוש מוצלח של הנמל האיסטרטגי בחלקו המערבי, אולם הסתיים בשתי תבוסות מוחצות, ובכשלון מצלצל למגר את מסדר האבירים של ההשתקפות הכחולה ולכבוש את מבצריהם שבמרומי ההרים, ביצעה 'הורד האפור' הימור אסטרטגי מסמר שיער, כאשר – בין השאר לאחר הפצרותיו של מנהיג העבדים גאלהארד, הפנתה את צבאה אל הג'ונגלים שורצי המחלות והסכנות של דאראנת'ון שבדרום, שם שכנו מכרות היהלומים הגדולים של ההשתקפות הזהובה, ולצידם הקסרקטינים של שלוש המצביאות הגדולות והחביבות עליה.

 

המועצה, שהריחה את ההזדמנות, שלחה בזו הפעם לקרב את ההשתקפות הזהובה בכבודה ובעצמה, בכדי לדאוג "באורח אישי" לקרוע לגזרים את הקצינות המורדות של הורד האפור ואת העבדים המשוחררים שלחמו לצידן.

על מה שקרה אחר-כך, קיימות גרסאות רבות וסותרות – הן על השאלה, לטובת מי נטה הקרב, והן ובעיקר על השאלה, מי מהצדדים הסתיר נשק מזעזע, כוח שלא מהעולם הזה, עמוק מתחת לאדמה של הג'ונגלים והמכרות, והאם הוא – או אולי הצד השני – אחראי לפיצוץ הנורא ששחרר את אותו כוח אל העולם בעוצמה כזו, שלעומתה נראה החורבן שארע עם השמדת גופו של אל העונג כמשחק ילדים. המורדים טוענים, שהיה זה מעשה נבזות אחרון מטעם המועצה, ובעיקר ההשתקפות הזהובה, כאשר הבינו כי הן עומדות להפסיד את הקרב המכריע; ואילו הצד האחר טען, שמנהיגת המורדות חיפשה וניסתה להשתמש בחפץ עתיק ואסור, והוא זה שיצא משליטה וגרם לאסון המזעזע.

 

כך או אחרת, המפץ הנורא שהכה במלסטרה, וכונה בפי כל "ההתנפצות" (The Shattering), אכן זעזע את יסודות העולם, והותיר חורבן נורא בכל מקום; הרים התמוטטו; ערים התנפצו כמו ביצים על סלע, או גלשו אל תוך מימיו הגועשים של הים; מישורים נבקעו בידי תהומות שעומקן קילומטרים רבים; ועוד כהנה וכהנה; ואומרים כי מחצית מתושבי מלסטרה נספו בתוך שבועות ספורים, ורבים אחריהם מתו ברעב, במחלות ובמלחמות שפרצו לאחר מקרה.

במחוז הדרומי של דארנאת'ון, שם החלה ההתנפצות, נספו לפי המסופר הן מנהיגת המורדות והן יריבתה השנואה, ההשתקפות הזהובה, ועימן רוב-רובם של שני הצבאות היריבים; המחוז עצמו הפך לגהינום של לבה ורעל מבעבע, שהפך את הצמחיה עצמה לגהינום רעיל ורעבתני. ובכך לא נגמרה הזוועה; אפקט מוזר שנלווה לחורבן הגדול, הרעיל רבים ממטילי הלחשים – לעיתים מיד, ולעיתים בתהליך מייסר של שנים, ובעיקר מהכוהנות הנוצצות ובני-לוויתם, והפך אותם למפלצות מעוותות ורעבתניות, מעין גרוסטקות מוזרות, זחלניות ומעוותות של דמויותיהן וכוחותיהן הקודמים.

 

 

המערכה

שני דורות עברו; חלקים רבים מהעולם נותרו כאוס של חורבות שוקעות, מפלצות חסרות רסן ושרידי ערים וכפרים שלוחמים זה בזה, כמו גם ברעב, במגפות וביצורים מעוותים; וכמה שרידים של האימפריה עודם מנסים לשרוד, ולשמר ולו משהו מהציביליזציה העצומה אשר הן המועצה והן המורדות של 'הורד השחור', טענו כי הן לוחמות בשמה.

אלא, שהצללים מסביב מחשיכים והולכים, ותופי המלחמה שבים להדהד ברחבי מלסטרה; העוגים שבו והרימו ראש, בונים את מקדשי האבן המוזרים שלהם ומאמנים מגים חדשים בדרכים הישנות; מעבר לים, בנאר'לירדרי, הוכו אורגי הערפל בידי אנשים חסרי-תואר שהחשיבו תמיד לפחותים מהם, רבים מהם נטבחו ויתרם נסו אל ההרים, שם מחכים להם צללים שכוחים מן העבר הרחוק... ובמישורי הצפון, התבסס גאהלארד פְרוּן, שותפה לשעבר של הורד האפור למרד, ששרד אי-כה את התופת בדארנאת'ון, וכעת הכריז על עצמו נביא גדול של האל העתיק, האב בעל הקרניים, ואוסף צבא קנאים למלחמה חדשה, שנועדה לבער כל שריד וזכר לא רק מן המועצה הנוצצת ותומכיה, אלא מן הציבליזיציה של קור'אנמורה בכלל; כעת, הוא טוען כי בני-בריתו לשעבר ממחנה הורד האפור, לא רק התעלמו מעצותיו, אלא התעתדו לבגוד בו ובעבדים שלחמו לצידו מיד לאחר שהמועצה הנוצצת היתה מוכרעת, והורד האפור היתה תופסת את מקום ההשתקפויות הישנות כפי שתכננה; וזוהי ההוכחה, כי כל מה שבא מן האימפריה, טמא מיסודו יש לעקור אותו מהשורש.

 

 

העוצרת לוסרלין א-רילאריון והברית הלא-קדושה של טילמארן

במערב חצי-האי העצום טילמארן, שקעה מחצית מעיר הנמל האדירה שחלשה על הסחר עם הארצות הוולקניות שמעבר לים אל תוך הים, והיתר ירד למעמד עיר דייגים קטנה, מוכת מחסור, אסונות וקטטות.

אלא שאז, חמש-שנים לפני פתיחת המערכה, הופיעה במפתיע הגבירה לוסלרלין א-רילאניון, אחת מקצינותיה של הורד האפור וככל הנראה כמעט היחידה מהמעגל הפנימי שלה ששרדה את האסון בדרום... או לפי גרסה אחרת, גבירתה היא ששלחה אותה בראש כוח עילית בחזרה אל טילמארן, שבועות ספורים לפני ההתנפצות, כדי לבצע בשמה משימה בעלת חשיבות עליונה – אולי למנוע מהמועצה לשלוח דרומה תגבורת של מאמיני ההשתקפות הכחולה.

לפי הסיפור שנפוץ בטילמארן, המכשף או רב-החרשים שנלווה אל הכוח, ראה את האסון מתקרב, והציל את לוסרלין ואנשיה באמצעות לחש רב-עוצמה של עצירת זמן – במחיר חייו שלו; הלחש, יהיה אשר יהיה, אכן הגן על כוחות העילית של א-רילאניון והקפיא אותם בתוך שדה העוצמה שלו במשך כשלושה עשורים.

 

כוח העילית של המורדים, שלא ניצב אלא מול מיליציה מקומית מבולבלת ויגעה ממחסור ומקרבות פנימיים, תפס את עיר הנמל כמעט בלא התנגדות; ושם, ביססה הגבירה לוסרלין את שלטונה, כשהיא מכתירה את עצמה כ'עוצרת' – בטענה הבל-תאמן כי גבירתה הביאה לעולם בן זכר והעבירה לו את כוחותיה; וכי אותו ילד מסתורי, בנה ויורשה של הורד האפור, נמסר להגנתה ולחזקתה עד להגיעו לבגרות.

עבור תומכי המועצה (וכאלו נותרו לא במעט בחצי האי, לרבות מסדרי האבירים הנאמנים לכוהנות ההשתקפות הכחולה), הרי שהכרזה שכזו היתה דבר ההבל והכפירה המטופש או המקומם ביותר שניתן להעלות על הדעת, או למצער הוכחה כי הורד האפור בכבודה ובעצמה לא היתה יותר ממתחזה מחוצפת; וממילא ברור, כי כוחות של השתקפות כלשהי – בוודאי של השתקפות נעלה – אינם יכולים להתגלם בבן זכר; תחת זאת, לגלגו על הדרך בו 'השתעשעה' מנהיגת המורדים השנואה עם מנהיגי העבדים במחנה שלה, וככל הנראה הותירה אחריה תוצאה אחת, מוצקה ומצערת למדי. שמועות שהופצו במהלך השנים שחלפו מאז, כי היורש הצעיר אינו יותר מנער עגלגל, פשוט הליכות, וחסר כל עוצמה אמיתית, אך הגבירו את הלעג של תומכי המועצה כלפי העוצרת וטענתה היומרנית.

ולמרות זאת, הרי שתומכי המועצה בחצי האי, לא הצליחו ולמעשה לא ניסו ברצינות לעקור את העוצרת וכוחותיה מעיר הנמל ושאר המאחזים שכבשו; שכן, שני דורות לאחר ההתנפצות, תומכי המועצה עצמם הפכו מעטים, מפולגים ולחוצים, ובמקומות רבים בחצי האי, נסוגו ולא הצליחו לשמור על השלטון באוכלוסיה המקומית, נדחקים מפני כוחות מקומיים של נכבדים ואצילים מקומיים שצצו ועלו מתוך הכאוס.

 

וגרוע מזה עמד בפתח: באיחור של שנים, החל הד תופי המלחמה של הנביא מהצפון להדהד בחצי-האי טילמארן, כולל השמועות על משא ומתן בין חסידיו הקנאים לבין המכשפים העוגים, שהבריונים המגודלים הסרים למרותם התנחלו בביצות אור'גאקה שבצפון חצי האי, בלא שלתומכי המועצה או לעוצרת כוח כלשהו בכדי להדוף אותם.

ובו-בעת, החלו רוחות באושות ורעילות להתפשט מהדרום, ובעקבותיהם צמחים רעילים שהחלו להכות שורש, ובעקבותיהן יצורים מעוותים ובני בלי-שם, רבים מהם שרידים מעונים, תפוחים ומעוותים של משרתי ההשתקפות הזהובה שהחלו מתפשטים מיערות העד המקוללים והמעוותים עד היסוד של דארנאת'ון.

וכך, לאחר משא ומתן שנשמר בסוד כמוס, הופעתו הן תומכי המורדים והן תומכי המועצה מחתימת הפסקת-אש וברית הגנה זמנית בין העוצרת א-רילאניון לבין הכוהנת הראשית והגראנד-מסטר שבראש תומכי ההשתקפות הכחולה בחצי האי טילמארן, שנועדה לאחד כוחות בפני האיום ההולך וגובר מצד צבאות הנביא של 'האבא בעל הקרניים' והעוגים.

 

בשלוש השנים שחלפו מאז, הברית המפתיעה נחלה מספר הצלחות חשובות, ואפשרה לשרידי האימפריה ליצב ולאבטח מחוזות ודרכים חשובות בתוך חצי האי; אלא, שאותו הסכם כפוי בין עוצרת הורד האפור לאבירי ההשתקפות הכחולה, לא רק שלא סילק לגמרי את החשדות ההדדיים והדם הרע שבין הצדדים, אלא שרבים משני המחנות רתחו מזעם, והוקיעו את החותמים על ההסכם בתור בוגדים; מצד אחד, הודיע בית הנסיכים רב העוצמה של אור'מנת'יל, על צבאם המיומן וכוהנות ההשתקפות האפורה בחצרם, כי ההסכם אינו מחייב אותו, וכי המורדים וכל מי שההין לנסות לחלל את הכס האפור, היו ונותרו בני-מוות בעבורם; ומן העבר האחר, כשליש מכוחה של העוצרת,  בראשות ידידה-יריבה ישנה-נושה של העוצרת עצמה, קצינה מחוספסת בשם אנ'ליריס קורואריון, התקוממו בזעם לא פחות על הבגידה –אנליריס הובילה את נאמנותיה הישר אל כס העוצרת, מכנה אותה בוגדת ו'מלקקת ישבן' של המועצה, שבגדה במנהיגת המרד הנערצת ובכל המורשת שלה, רק משום שהיא פחדנית ארורה שאינה מסוגלת להפעיל את הראש בלא גבירה מעליה; ומספרים שרק התערבות אישית של יורש-העצר הצעיר שמנע בגופו את הקרב, מנעה שפיכות דמים של ממש, ותחת זאת פרשו הסרן קורוואריון ותומכותיה בכעס מעיר הנמל, ונסוגו אל מבצר מבודד הרחק בדרום מזרח, על גבול היערות המקוללים ההולכים ומתפשטים שבאו מדארנאת'ון, כשהן מכריזות כי הן ורק הן התומכות האמיתיות של הורד האפור, ועבורן, כל תומך או תומכת של המועצה היו ונותרו בני-מוות... מכאן ואילך, אין הן מכירות בעוצרת, וביום מהימים עוד יבואו עימה חשבון.

 

ובכל אותה עת, ממשיכים מאמיני הנביא לבסס את שלטונם בצפון-מזרח חצי-האי, שם הקימו מחוז משגשג משל עצמם, כשהם סוחרים עם העוגים ועם יצורים נוספים, ונמצאים בקשר שוטף דרך מעברי ההרים עם בני-דתם שבמישורי הצפון – ויש אומרים שבסתר גם עם נכבדים מקומיים במערב חצי האי (שחלקם שארי-דם רחוקים של האנשים הנמוכים והאדמוניים ממישורי הצפון), שלא כולם ששים לשוב ולהכפף לבניה מחדש של האימפריה, בין אם בידי שרידי המועצה, המורדים או שניהם גם יחד; והגם שלעת-עתה, כוחותיו של הנביא אינם נראים כממהרים למלחמה ישירה עם העוצרת, ומסתפקים בהתכתשויות פה ושם (וגם זאת בעיקר מול הנסיכים של אור'מנתיל, שאינם מכירים בהסכם ונותרו כוח עצמאי), ישנן שמועות כי הנביא לא רק שלא שכח את הורד האפור ובנות-בריתו לשעבר, אלא שעצם שובה של העוצרת א-רילאניון והיורש הצעיר שברשותה, גרמו לו לכלכל את צעדיו ביתר מהירות, ולשלוח אל טילמארן את אחד מנאמניו האישיים הערמומיים ביותר.

וכל אותו זמן, מעבר למאבק בין תומכי הנביא לשרידי האימפריה, ובין שרידי האימפריה לבין עצמם, הדרום מעכיר והולך, ומשלח שוב ושוב את נבגיו המורעלים ויצוריו המורעלים והרעבתניים, שהחלו מתפשטים באיטיות צפונה ומערבה; ויש אומרים כי כוהנות מעוותות ששמרו על גרסה מעוותת של כוחותיהן הישנים התגנבו מהביצות המקוללות של דאנאת'ון, ועצם נוכחותן מבשרת אסון מתקרב והולך, בעוצמה שחצי האי לא ידע מאז ההתנפצות הגדולה.

 

 

 


 

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.