גאוגרפיה | גזעים | אלים ודתות | המערכה | אסופת מפלצות

 

המערכה: ארבעת בתי האצולה של בקעת קיירן

ותולדות הסכסוך בין בתי רילארן וקור-אומת'ל

 

       

 

בית קור-אומת'ל

סמל: יד אבן אפורה פרושת אצבעות על רקע לבן.

מימרה: "ההר ניצב איתן".

אחוזה: תָ'אל אָ-קֶארְן – מצודה חצובה בהר במזרח הבקעה, במקום בו השבילים עולים מעלה ומתפתלים על מרגלות רכס קארנסיל; השערים קבועים בצוק מאחורי שורת עמודים ענקיים שנראים כמעשי ידיהם של ענקים.

נאמנות: במקור היו מקושרים גם להשתקפות הכחולה ובמידה מסויימת להשתקפות האפורה, בגלל קשרי משפחה בנסיכות גריגלינט שבצפון-מזרח. כיום מהדקים יותר ויותר את הקשר לגריגלינט על חשבון הנאמנות הישנה למסדרי ההר של ההשתקפות הכחולה.

מנהיג: לורד מֶרְנֶליוֹן קור-אוֹמְתֶ'ל, בשיתוף עם שלושת הדודים שלו –דָאמְרוֹן, אָרֶאמֶל וטוֹלְבִיס; ירש את השלטון לאחר עשרות שנים בהם נמשל הבית בידי אביו אָרְתִ'ירִיוֹן, אביר מהולל וישר, שהחליט לפרוש מן הכס ולהפוך לנזיר-לוחם באחד ממקדשי ההר.

עמדה פוליטית: עד לאחרונה, עמדה פשרנית יחסית ותמיכה בכוהנת לינטוריאל ובהסכם השלום, חרף העמדה הקיצונית של גְרֶיגְלינְט; עברה לאחרונה מהפך (יש אומרים עקב הצתה מחדש או החמרה בסכסוך המקומי הישן-נושן מול בין רילארן) – לתמיכה קנאית בגריגלינט, התנגדות לשלום ולשיתוף פעולה עם המורדים לשעבר, מה שהוביל לעריקה ממחנה לינטוריאל וחבירה לבית אבאריל.

 

 

בית רילארן

סמל: אבן אודם (Ruby) מכונפת ואפופה הילה עדינה של אש, על רקע ורוד.

מימרה: "הוד ותבונה".

אחוזה: רֶאל'נָארן – ארמון ישן ומבוצר בקושי, שיושב על אי גדול על נהר קארן, לא הרחק מפתחת המנהרות העתיקות המחברות את בקעת קיירן עם מחוז טיל'מירלן שבמערב. בעבר היה מפואר להדהים, משכן לבני פמלייה רבים, אומנים ובעלי מלאכה רבים; כיום בלוי בהרבה, ונראה כצל של גדולתו הישנה.

נאמנות: באורח רשמי, להשתקפות האדומה; מסופר שהמנהיגה הראשונה של בית רילארן באה לעמק וקיבלה אדמות רחבות ידיים כפרס על שירותה כמטילת לחשים ומלומדת מהשורה הראשונה במסע המלחמה שערכה ההשתקפות האדומה בצפון (הכנעתם של בני פאל'ריל ברמות שבצפון ואילוצם להפוך לחלק מהאימפריה). רבות מבנותיה היו מראות של ההשתקפות האדומה.

המשפחה טוענת, כי קיבלה את התפקיד והכבוד הרשמי לשמור על סוד או חפץ שהפקידה ההשתקפות האדומה בכבודה ובעצמה; וכי השיער האדום-בוהק (וגוונים קרובים לו) של רבים מבני המשפחה, הינה אות לברכה שבירכה אותם ההשתקפות; הגם שאחרים טענו, כי לכל היותר זו עדות לכך שדם המשפחה נמהל כמה פעמים בדמם של בני פאר'ליל.

מנהיגה: קָרְניליאָן א-רילארן, לשעבר מראה זוטרה מאד (כנראה כבויה כיום) של ההשתקפות האדומה; לא נחשבת ככוהנת מאז ההתנפצות הגדולה ואולי גם קודם. משתפת בשלטון גם את בנה הגנדרן וקצר-הרוח נילקלאר (Nylklar) ובתה רילטוריה (Ryltoria).

עמדה פוליטית: הגם שבית רילארן מזהה את עצמו עד היום כנאמן להשתקפות האדומה, קרניליאן ואנשיה תומכים למעשה בעוצרת של כוחות הורד השחור – הן מתוך חשש מכוחם הגובר של העוגים בצפון, והן מתוך שאיפה לחדש ולהעצים את המסחר בין קיירן לנמל טיל'מירלן, באורח שיחזיר את בית רילארן (היושב בעמדה אסטרטגית על הדרך לעיר הנמל) לעוצמתו הישנה. לטענתם, רוב העימות בין המורדות לאימפריה הוא נחלת העבר, וכעת כל האנ'מירים ו"שאר בני התרבות" חייבים להתאחד כדי להציל את הציביליזציה מהעוגים, הנביא ושאר הסכנות ההולכות וגוברות.

 


בית אבאריל

סמל: נחש כחול שאבן ספיר נוצצת תקועה בחזהו, מתפתל על עטרה בגון תורכזי, על רקע לבן.

מימרה: "נשגב, טהור, נצחי".

אחוזה: אבאריל, מבנה ראוותני ומבוצר היטב, מוקף בגנים מגודרים וססגוניים, על ראשה וכתפיה של גבעה תלולה ממזרח לעיר אנ'מירלור, מצידו האחר של המעבר שמוליך דרומה, ליער וארת'ארון.

נאמנות: לכאורה להשתקפות הכחולה, בפועל מנהלים מדיניות יהירה משל עצמם.

מנהיג: הלורד הרב-אמן ת'ילְסָאריוֹן ורעייתו אֶרְמילין (Ermylin), בתה היפיפיה (בשעתה) אבל חסרת הכוחות של כוהנת חשובה ממחוז אחר.

צאצאים: אֶלְטְריק; אָרְלָאנְדְרָה; ת'ילאסאריון הבן.

עמדה פוליטית: בית אבאריל, הגם שהוא מתגורר בעמק רק כ-120 שנים, מתהדר בהיותו המיוחס ביותר מבין בתי העמק ובעל דם אנ'מירי טהור לגמרי. בני אבאריל הגיעו ככל הנראה מהבירה האימפריאלית סלנטיר, ממשפחה מיוחסת ששושלת הגברים שלה היתה בעלת עמדה בכירה באחת הגילדות הרשמיות המיוחסות ביותר של חרשי ומכשפי אבנים טובות, שריב פנימי הביא לשליחת חלק ממנה למחוז המערבי של האימפריה, לבדוק עורקים מתחת להר שיתכן והם מכילים אבנים טובות שדורשות פיקוח. 

בתפקיד זה, צבר הענף המערבי של בני אבאריל ממון ועוצמה רבים, שהספיקו לשמר את מעמדו גם לאחר ההתנפצות, כאשר מעברי ההרים המוליכים למרכז האימפריה התמוטטו, והקשר עם סלנטיר אבד.

בית אבאריל נחשב, מאז ומעולם, הסמן הקיצוני ביותר של שאיפה להחזיר את האימפריה הישנה בדיוק כפי שהיתה, וכנגד כל פשרה עם המורדים, הפאר'ליל וכל גורם אחר 'ששכח את מקומו'.

ככזה, הלורד הרב-אמן ת'ילסאריון היה מאז ומתמיד אויב של הכוהנת הפשרנית לינטוריאל, אותה הוא רואה כבוגדת, שלהוסיף חטא על פשע טימאה את דמה בנישואין לבן פאר'ליל גוץ וחמדן, 'רוכל שכעת מעז להעמיד פנים כאציל'.

כעת, לאחר שנים בהם היה מבודד ושנוא, תרגיל פוליטי של לורד אבאריל, שגייס את בני קור-אומת'ללצידו, מאיים לקרוע את המועצה לגמרי – דרישה במפגיע מלינטוריאל לוותר על קולה במועצה, תוך שהוא טוען בפומבי את מה שכולם יודעים מזה שנים – שהיא השתקפות כבויה.

מעבר לזה, לורד אבאריל רוצה לסלק את העוצרת ואנשיה בבושת פנים מבקעת קיירן, בתקווה לפוצץ את הסכם השלום השברירי בין המורדות לנאמני ההשתקפות הכחולה, ויצירת חזית מאוחדת של מסדרי ההר של ההשתקפות הכחולה ונסיכות גריגלינט, אליה תצטרף בקעת קיירן תחת מנהיג חדש וראוי יותר, כאשר נראה שיש לו מושג מי יהיה המנהיג הזה...

 

אלא שלעת-עתה, כוחו של בית אבאריל אינו גדול כל-כך, והראוותנות שהלורד, ועוד יותר מכך בנו הבכור נוהגים בהכנסותיהם, עולה כנראה על כשרונם בעיצוב וכישוף יהלומים, ושמה בפניהם יותר ממכשול גרידא, בנוסף לגורמים הרבים בקיירן שמתעבים אותם, ומוכנים לעשות הרבה כדי לחסום את השאיפות שלהם.

 


בית אנזאריון

סמל: אייל (Ram) זהוב וצמרי ומאזניים, על רקע מעגל כחול מעוטר (ורקע ירקרק סביבו).

מימרה: "לנו הזריחה, לנו המחר".

אחוזה: צוק אָנְזוֹרֶל - אחוזה מפוארת בחלק העתיק ביותר של העיר אנ'מירלור. כמו כן, מחזיק שלושה בתי כפר, העיקרי ביניהם נמצא ליד אגם ומפלים מרהיבים בתוך עמק קטן בצפון בקעת קיירן (בָּר-אָנְזוֹרֶל).

נאמנות: מאחר וראש הבית הוא סוחר בן פאר'ליל שעלה לגדולה, הוא טען תמיד שהוא זוכר מהיכן בא והוא נאמן לעם הפשוט, ולאינטרסים של בקעת קיירן עצמאית ומשגשגת; הגם שכמה ממהלכיו המסחריים שלא הטיבו בהכרח עם כל פשוטי העם (וגם הראוותנות שלו), מעיבים על כך, ורבים חושבים שהוא נאמן בעיקר לעצמו, לחוש הכבוד והאינטרסים שלו.

רעייתו, הכוהנת לשעבר (מראה כבויה) לינטוריאל, שמרה תמיד על נאמנות מפוקחת להשתקפות הכחולה ולנאמניה שעל ההר, אבל שילבה זאת בעמדה מתונה, שהביאה אותה לתמוך בשלום ובשיתוף פעולה בין המסדרים הכחולים לשרידי המורדות של הורד השחור.

מנהיג: מר אָמְרָאנְד אָנְזָארְט (אנזאריון), ולצידו רעייתו האנ'מירית–לינְטוֹריאֶל אר-טירְמֶנֶל,

לזוג חמישה ילדים, ולאמראנד ארבעה אחים (מהם שניים עודם בחיים), שגם להם לא מעט ילדים, ורבים מהם בוחשים בקלחת.

עמדה פוליטית: אמראנד, שמעריץ את רעייתו ואת שיקול הדעת שלה, נוטה לתמוך באורח רשמי במדיניות שלה, שהינה נכונות לשיתוף פעולה עם המורדים ממחנה הורד השחור והעוצרת שלהם, אבל תוך סירוב לכרוע ברך בפני בנה של הורד השחור. עם זאת, מספרים שבגילו המתקדם, הוא נעשה ממורמר יותר ויותר על המרורים שמאכילים אותו שועי העמק האחרים, שרבים מהם בזים לו כמעט בגלוי, והוא היה רוצה שרעייתו תנקוט קו תקיף יותר – מה שהיא מסרבת לעשות, מאחר והדבר יצור קרע בינה לבין מאמיני ההשתקפות הכחולה שהיא נמנית עליהם.

כמו כן, השמועות מספרות שכמה וכמה צעירים מהמשפחה המורחבת, מאסו עוד יותר ובאורח קיצוני יותר בהתנשאות של האצילים האנ'מירים כלפיהם, וכמה מהם מוכנים – בלחש – לשקול חבירה לכוחות של הנביא (או שאולי, מדובר בשמועה מרושעת שמפיצים בני אבאריל...)

 

יש אומרים, שהדרישה המחוצפת של לורד אבאריל לשלול מלינטוריאל את קולה במועצה, אם תצליח או תתקרב לזה, עשויה להיות 'הקש שישבור את גב הגמל' מבחינת מר אמראנד וחלק מבניו.

 

 

                               
הפיוס שהפך למפח נפש: היסטוריית היריבות והמאבק בין בית קור-אומת'ל לבית רילארן

 

שני בתי האצולה הותיקים של המחוז - שושלת הלוחמים ההררית הנוקשה של קור-אומת'ל ושושלת הכוהנות-המלומדות של רילארן, היו יריבים מאז שתושבי הבקעה זוכרים. לא ברור מה הצית את היריבות לראשונה – האם הניגוד בין הלוחמים הנוקשים לארמון המהודר ומלא המותרות שאומנים מסתופפים בו; האם עלבון עתיק או סירוב משפיל להצעת נישואין, אי-אז לאחר שבני רילארן הגיעו לראשונה אל העמק, או סיבה אחרת.

אלא, שבמשך דורות, נשמרה היריבות הזו על אש קטנה; ולעג הגורל הוא, שהשנאה היוקדת בין שני הבתים דהיום (אשר אפשרה בין היתר את התמרון של לורד אבאריל), החלה בדור שלפני ההתנפצות הגדולה – דווקא מנסיון פיוס וידידות אמיצה בין שני גברים צעירים: ארת'יריון קור-אומת'ל ("נץ הפלדה"), ורָאתָ'ארוֹן א-רילארן.

מסופר, ששני בני-האצולה האנ'מירים נפגשו והתיידדו לראשונה בצעירותם, כאשר שניהם לקחו חלק ושירתו כקצינים זוטרים בלגיון האימפריאלי שלחם לצד אורגי הערפל בנאי'רנדה– באותה מערכה בה ניסו האימפריה ובני-בריתה לפלוש אל ארץ הקרחונים והלבה הלוחשת שבפאתי צפון-מזרח, כדי להלחם שם בגזע הדמוני למחצה של הקור'סלאג (מה שהסתיים באבדות כבדות ובהעלמותה של המצביאה האימפריאלית רבת העוצמה אלאונור טיל-אר'ליין (Ice crystal).

כאשר חזרו שניהם לאחר אותה מלחמה אכזרית, בה מסופר שהאביר הנוקשה מההר והלוחם הקולני וחם המזג מהאי המפואר שעל הנהר הצילו זה את זה מספר פעמים, גמרו שניהם אומר לסיים את היריבות העתיקה בין הבתים שלהם; ארת'יריון קיבל באותה עת את ראשות בית קור-אומת'ל, לאחר ששתי אחיותיו הבכורות הרגו זו את זו בקרב אלים שפרטיו לא הובהרו מעולם עד תום; וראת'ארון היה האדם המקורב ביותר לאחותו, המראה האדומה שמשלה בבית רילארן.

 

ראת'ארון, שנודע כגבר צעיר שידע היטב להנות מהחיים הטובים (להבדיל מידידו הנוקשה והנזירי משהו), התאהב (או שמא, חשק וסבר שהתאהב) בכוהנת צעירה, יפיפיה ושאפתנית מאד של ההשתקפות הזהובה, סרילינה קור-פרניל, ובעזרת אחותו עשה לא מעט כדי לנסות להשיגה. מסופר, שראת'ארוןוארת'יריון פגשו בה בקרבות בנאי'רנדה (ויש אומרים, כי לזמן מה היו מעין שלישיה).

על-פניו, נראה היה שהסיכוי לכך אינו גבוה – כוהנות ששימשו כ'מראה' של אחת ההשתקפויות לא נהגו להנשא לגברים, אלא לכל היותר להשתמש במעמדן כדי לתבוע לעצמן את 'דם החיים' של גבר שנשא חן בעיניהן, בין אם למטרת עונג או הבאת צאצאים[1]. אלא, שמזלו (ויש אומרים, דווקא לרוע מזלו) של ראת'ארון, סֶרִילֶינָה הצעירה, היפיפיה והשאפתנית מאד דרכה על כמה וכמה רגליים במסדר הכוהנות הזהובות בנסותה לעלות לגדולה, וצברה לעצמה לא מעט אויבות, מהן רמות מעלה.

וכך, קרה הלא יאמן, וצו של מסדר הכוהנות של ההשתקפות הזהובה הורה לסרילינה ליטול לעצמה 'פסק זמן' בן שני עשורים מהכהונה ולהנשאלראת'ארון מבית רילארן המכובד, כשהוא מסתמך על מיני הרשאות ופרשנות תיאולוגית מפוקפקת למדי.

סרילינה, שמעולם לא חשקה בראת'ארון (יש אומרים שבעת המלחמה, חשקה דווקא בארת'יריון, וגם זאת לכל היותר ברמה שהיתה גורמת לה לכל היותר לשקול לבקש את 'דם החיים' שלו ולא מעבר לזה), רתחה מזעם על ההשפלה המוחצת ששמה לאל את כל שאיפותיה הגדולות, והפכה אותה באל-כורחה לכלתו של אחיה הקולני והתאוותני של 'מראה אדומה' פרובינציאלית.

 

אותם נישואין לא העמידו צאצאים (כך אומרים) והפכו לגהינום עבור כל הצדדים. סרילינה לא הסתירה את כעסה ואת המיאוס שהיא חשה כלפי בעלה, ומסופר שנאפה בכל הזדמנות; ראת'ארון הדרדר והתמכר לטיפה המרה, ולטענתה של סרילינה נהג בה באורח משפיל ובאלימות.

ובסופו של דבר, לאחר מספר שנים מרות, לאחר שראת'ארון השתכר ונקלע להתקף זעם חזק מהרגיל, נמצאה גופתו ביער לא רחוק מהארמון של רילארן, כאשר גרונה משוסף. החשד נפל עד מהרה על סרילינה, שלמרות הכחשותיה ההתחלתיות נמצאו חשדות מבוססים כי היא זו ששכרה את המתנקשים (שהתחזו לשודדים), וככל הנראה גם כישפה את הלהבים שלהם.

 

משפטה של הכוהנת לשעבר, שנערך באנ'מירלור, נראה כצפוי להסתיים במהירות ובגזר-דין מוות, בעיקר לאחר שהמסדר הזהוב (שבמצב אחר לא היה מאפשר בכלל לרשות חילונית שיש בה שופטים גברים לשפוט אחת משלהן), בהודעה מפורשת, הסיר את חסותו ממנה, הוקיע אותה כפושעת מהסוג הגרוע ביותר, ויותר מרמז שהיא ראויה לעונש הקשה ביותר.

אלא, שמהפך בלתי צפוי קרה דווקא נוכח העובדה שארת'יריון– ידידו הטוב ביותר של ראת'ארון– קיבל לידו את מלאכת השיפוט בתיק; ובהגינותו הנוקשה, שלא העלימה עין מהפגמים באופיו של ידידו המנוח – הניח לנאשמת לגלול את טענותיה על ההשפלות והיחס המבזה שספגה, כשהוא פוטר באדיבות, אך בנוקשות בלתי מתפשרת את כל תחנוניהם של הליידירילארן ובני משפחתה.

בסופו של דבר, סרילינה הורשעה בניאוף וברצח, אבל בהוראתו של לורד ארת'יריון, הומתק עונשה ממוות למאסר עולם (ועוד, בתנאים שיאים למעמדה ככוהנת לשעבר) במגדל בלב יער וארת'ארון, מדרום לבקעת קיירן.

מבחינת בני רילארן, הדבר היווה בגידה מהסוג הנתעב והמשפיל ביותר, אשר הוכיחה להם כי בני קור-אומת'ל הם נחשים בוגדניים שיורקים על ידידות וכבוד; וכך, התפוצץ הנסיון לגשר בין שתי השושלות היריבות, והפך לשנאה תהומית, גרועה ועזה יותר מאי-פעם. שנים מספר מאוחר יותר, תבעה השנאה קורבן נוסף – כאשר המורדות של ורד שחור תקפו את בקעת קיירן בפעם הראשונה, גאוותם של בני רילארן גרמה להם לסרב להלחם ביחד עם בני קור-אומ'תל במסגרת כוח ההגנה האימפריאלי שארגן הנציב לוסטירן; הם רכבו לקרב בכוח נפרד, דבר שנוצל היטב בידי המורדות, שהכו אותו שוק על ירך, בקרב קצר בו קיפחה הליידירילארן את חייה[2]. הדבר אף הקל על המורדות לכתר את שאר מגיני הבקעה, להכות אותם, ולאלץ את הנציב לוסטירןלהכנע לורד השחור.

 

ההתנפצות הגדולה, ולאחריה הרצח של הנציב לוסטירן ובני משפחתו לא שינו את היריבות הפראית שניצתה בין שני הבתים, אלא להיפך; ומכאן האמירה שהיתה נפוצה בעמק, כי אם בית קור-אומת'ל יתמוך בדבר אחד, בני רילארן יתנגדו, ולהיפך.

זאת, הגם שבמשך שנים, נשבו רוחות השנאה והרצון להגיע לעימות או לנקום מצד בני רילארן, שהונהגו כעת בידי אחייניתו של ראת'ארון; כאשר לורד ארת'יריון לעומת זאת הביע את צערו הכנה על המאורעות, כשהוא שב וטוען כי חובתו בתור שופט הדן החורץ חיים ומוות, הינה לפסוק בהתאם לצדק ולאחר ששמע את כל הצדדים, ולא לפי קשרי משפחה או רצון לנקום את מותו של חבר.

 


המשבר במועצה ותחילת המערכה

המצב השתנה, לאחר שארת'יריון, שהגיע לגיל מכובד ביותר לפי קנה מידה אנ'מירי, פרש מראשות בית קור-אומת'ל כשהוא מחליט לבלות את שארית חייו בתור נזיר-לוחם ואומן נשק באחד המקדשים של ההשתקפות הכחולה בהרים; את הכס ירש בנו, ברנש שנראה בהתחלה כי שמתאמץ להכנס לנעליים הגדולות של אביו, הושפע בהדרגה בידי דודיו המבוגרים והממורמרים, שקצו מזה שנים בהתגרויות של בית רילארן, ובמדיניות של ארת'יריון שציווה עליהם איפוק מוחלט, במקום להחזיר לאותם "סוחרים שמתחפשים למלומדים" כגמולם.

כך, לאחר שנים בהם לורד מרנליון קיים יחסי ידידות עם הכוהנת לינטוריאל (ובמידה מסויימת, אפילו עם בעלה, עד כמה שנטה להתייחס לפאר'ליל בהתנשאות מבודחת), ולמרות עמדתו הראשונית, לפיה קרובי משפחתו מגריגלינט הם מטורפים, ומלחמה נוספת בין המורדות של הורד השחור לבין המסדרים הכחולים תהיה אסון שעלול להכניס את העוגים או יצורים גרועים מהם לתוך קיירן, הרי שלאחר תקרית פומבית מדי שבה הושפלה בתו הבכורה בידי בתה של הליידירילארן, נתקף לורד מרנליון בזעם נורא, שנוצל היטב בידי לורד אבאריל.

וכך, הסיר בית קור-אומת'ל את תמיכתו הראשונית בפתרון הדיפלומטי שמציעה לינטוריאל, וחבר לבית אבאריל בסירוב מוחלט לקבל או לשאת ולתת עם העוצרת או מי מהמורדים האחרים. אליהם, הצטרף – גם אם ממניעים אחרים לגמרי – ראש הכפר טולו, אשר עניינו מתמצה בהתנגדות נוקשה לכל חידוש של שלטון מרכזי שיגבה מאנשיו מיסים.

על-פניו, הרי שלמרות חבירת בני קור-אומת'ל ללורד היהיר אבאריל, הרי שללינטוריאל נותר לכאורה רוב במועצה: היא בתפקיד הכוהנת היושבת בראש המועצה, בעלה בשם בין אנזאריון, ליידי רילארןוהצנטוריון מגראן א-דרום.

אלא שאז, שלף לורד אבאריל את הקלף הנוסף באמתחתו, ובמכתב רשמי דרש מלינטוריאל– שהינה 'מראה כבויה' שלא לעמוד עוד בראש המועצה ולא להצביע בקול נוסף מעבר לזה של בעלה (וכי אם רצונה בכך, עליה להשאר אך ורק כ'סמכות רוחנית מייעצת', הא ותו-לא); וכי עד שהדבר לא ידון ולא יוכרע, הרי שלהחלטות המועצה אין תוקף, והן אינן מחייבות איש בבקעת קיירן.

עצם שליחת המכתב הזה (ששמועות עליו הגיעו במהירות לכל ישובי הבקעה), היה בבחינת מהלומה והשפלה אישית מוחצת עבור ליידי לינטוריאל; והדרך בה לורד מרנליון– ידידה לשעבר – חתם גם הוא על המכתב, הוסיפה ופיזרה מלח על הפצעים. ואם לא די בכך, הרי שזעמו של מר אמראנדאנזארט "על ההשפלה השחצנית שספג כל בית אנזאריון" – מרעה את המצב עוד יותר, ממלכדת את לינטוריאל, וקיים חשש כי כמה מבני המשפחה לא יסתפקו בכך, אלא ינקטו צעדים קיצוניים עוד יותר.

 

אם לא די בכל אלו, הרי שמעל לינטוריאל מרחפת סכנה נוספת... שיתכן והיא אינה מבחינה בה, ולא תבחין בה עד שתתאחר השעה. אביה הישיש, לשעבר קצין לגיונרים מעוטר בשירות ההשתקפות הכחולה, רתח מאז ומעולם על נישואי ביתו לסוחר מבני פאר'ליל... ויש הטוענים כי המאורעות האחרונים, ובעיקר עמדתה הפשרנית של בתו כלפי העוצרת ושאר 'האספסוף של ורד שחור והשרץ שהמליטה', יביא אותו למעשה שטות... מעשה שעשוי להיות האבן הקטנה שנופלה תגרור אחריה מפולת סלעים שלמה.

 

                                                                                    

 


מעבר לחלק הקודם: מבוא למערכה | חזרה אל דף האינדקס של המערכה

 

 

 

 


 

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 



[1]עם הסדר ופיצוי או תגמול הולם למשפחת הגבר, אם היתה בעלת מעמד; ובלא פיצוי או תנאים כלשהם, אם היתה בעלת מעמד נחות.

[2]מנגד, מסופר שהמורדות נהגו באצילות רבה מאד בילדיה של הליידירילארן שנפלו בשבי; ואולי כאן נזרע הזרע שיביא את בית רילארן, עשרות שנים לאחר מכן, לתמוך בשיתוף פעולה עם העוצרת.