רשומון 'האיזור
למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה
פרק 5: גזעים
בבקעת קיירן
_______________________________________________
חזרה
לערך הקודם | עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
בני אדם: אנ'מירי
|
נתונים
בסיסיים גובה
ממוצע: 1.75 מטרים (גברים ונשים כאחד) תוחלת
חיים: בין 80 ל-150 שנים. מהירות:
רגילה מתאמים
חיוביים ושליליים לתכונות: אין. יכולות
מיוחדות: 5%
+ לגלגולי יצירה שקשורים באבני-חן, זוכים למתאם 1+ או 5% לכל התוספים והתכונות
הנובעים מאבני-חן קסומות שמשובצות לתוך תכשיטים או ציוד אחר. תוספת
1+ לכל קוביית פגיעה או 10%+ ללחשי כוהן או לוחם-קוסם כחול או אדום. עמידות
שמזכה ל-2+ לגלגולי הצלה כנגד בלבול, מחלה, חולשה ולחשי כמישה. תיאור
כללי בני
האדם הגבוהים והחיוורים שמכונים כיום אנ'מירי הם גזע שבא מהמישורים הסלעיים
במרכז היבשת של מלסטרה; שם, פיתחו תרבות של ערי מדינה ומסדרים שונים שלחמו
ושיתפו פעולה לסירוגין זה עם זה, עד לפני שש-מאות שנים בערך, כאשר הגדולה באותן
ערי מדינה, סלנטיר, השתעבדה מרצון לאל העונג באבוס, שלבש צורה גשמית ושרץ במקדש
הגדול של העיר. לאחר
עשרות שנים של השחתה מתועבת בידי האל המרושע, שעלתה לרבים מיושבי האיזור באיבוד
הדרגתי של נשמותיהם והפיכה ל"קליפות עונג" יפיפיות וחלולות, התמרדה חבורה
של כוהנות צעירות ופתחה שער לעולם או מימד אחר, שם קרן כוחם של האנ'מיירי - מעין
יהלומים נשגבים ותבוניים. אותן כוהנות, שהפכו את עצמן (לפי המסורת)
ל"השתקפויות" של האנ'מיירי, הן אלו שהצליחו להרוס את גופו הגשמי של
באבוס ולגרש אותו מעולם בני התמותה. התוהו
של ערי מדינה והכאוס ההדוניסטי של באבוס הוחלפו באימפריה מטריארכלית נוקשה,
שנשלטה ביד הברזל של כוהנות היהלומים הנשגבים, מסדרי האבירים והלגיונות שסרו
למרותן. מתחת לניסים של ארבע ההשתקפויות ששרדו: אדום, כחול, זהוב ואפור,
בני-האדם האנ'מירים התפשטו על כל היבשת המרכזית של העולם ומעבר לה, כשהם מכניעים
- מרצון או מכוח - כל מה שעמד מולם. תחת
הניסים של האימפריה התפתחה גם התרבות האנ'מירית; מסודרת, מורכבת ומאופקת, מארג
ששילב שלטון עליון של כוהנות עם מסדרי אבירים ואצולה מקומית. העריכה משמעת,
נאמנות, הקרבה של העצמי למען הכלל ולמען האור הנצחי של היהלומים הנשגבים, ועוד. אלא
שכעת, לאחר המרד שקרע את האימפריה (שלדעת רבים הסתאבה לגמרי) ולאחריו ההתנפצות
הגדולה, הציביליזציה האנ'מירית נקרעה לגזרים; מרכז היבשת ועיר הבירה נותקו ולא
ידוע מה עלה בגורלן; וגרוע מכל, ההשתקפויות הנעלמות עצמן נעלמו; אחת מהן
(הזהובה) נקטלה בוודאות, ורוב הכוהנות נקטלו או זכו לגורל גרוע ממוות - הרעלה
פנימית, איטית או מהירה, שהפכה אותן למפלצות מעוותות, צל לעגני ומטונף של
דמותיהן הקודמות. שרידי
האנ'מירי באיזור פתיחת המערכה, קרועים עדיין בין תומכי האימפריה ותומכי המרד של
הורד השחור, נאבקים לנסות לשמר את מה שנותר מהציביליזציה שלהם, כאשר הסכנות
אורבות ומתפשטות מכל עבר - החל ממפלצות מעוותות ושאר תוצרים מסוכנים של ההתנפצות
הגדולה, וכלה בבני גזעים אחרים שקצו זה מכבר ביד הברזל של האימפריה, ורואים מעט
מאד סיבות לכבד את שרידיה או להתיר להם להתקיים. האויב
הגרוע מכולם הוא הנביא גאלארד פרון; לשעבר עבד מורד ושותפה למרד של הורד השחור,
שכעת חזר אל בני-עמו, הפאר'ליל שבמחוזות הצפון, אחוז בחזון להקים את הדת האלילית
הישנה הסוגדת ל"אבא בעל הקרניים", ולהשמיד כל שריד וזכר לא רק לאימפריה,
אלא גם לדת והציביליזציה האנ'מירילת. תיאור
חיצוני האנ'מירי
הם בני אדם חיוורים וגבוהים יחסית; רבים מהם בעלי נטיה למבנה גוף אתלטי במידה
כזו או אחרת; הנשים והגברים מגיעים פחות או יותר לאותו גובה ממוצע. השיער של רוב
האנמירים כהה יחסית, והעיניים כחולות, ירוקות או אפורות. רבים
מהאנ'מירים מחבבים מאד מדים וביגוד מעוטר שיכול להעמיד על מעמד או הישגים,
בדרך-כלל בצבעים תואמים שמשלבים אפור או שחור עם גוונים שהולמים את ההשתקפות
הנעלה שהם שייכים אליה באורח מסורתי
(אפור, כחול, אדום או זהוב). תרבות האנ'מירי
התפתחו במשך מאה שנים בתרבות מעמדית-עירונית בעיקרה, שהעריכה עיסוק באומנויות
ויצירה מצד אחד (ומעל כולן, אומנות ליטוש וכישוף אבני החן והתכשיטים), ומנגד
מסדרים צבאיים ודתיים. הגם שהאנ'מירים נאלצו לעסוק גם במסחר ועבודת אדמה, הם ראו
את המלאכות הללו מאז ומעולם כנחותות (לעיתים אף נחותות כמעט כמו מלאכת הכריה,
שנשמרה בדרך-כלל לעבדים). תרבות
זו ספגה מכה אנושה לאחר ההתנפצות, עם העלמות כמעט מוחלטת של הכהונה, וכאשר גם
הערים ששרדו את ההתנפצות עצמה, איבדו את רוב קשרי המסחר שלהן, ונותרו חשופות
לרעב, מגפות, מהומות ופשיטות. עבדות
היתה קיימת, ברמות וצורות שונות, בחלקים רבים של התרבות האנ'מירית; הגם שהחוק של
היהלומים הנשגבים צמצם מאד את התופעה ושם סוף לחטיפות העבדים השרירותיות של ימי
באבוס (ובמידה מסויימת גם לפניו), הרי שהעבדות - בעיקר של פושעים ושבויי מלחמה -
מעולם לא נעלמה לגמרי, אלא רק צומצמה. במאה
השנים שקדמו למרד של הורד השחור וההתנפצות, עם הסתאבות האימפריה והכהונה שלה,
העבדות שבה להתפשט ובמחוזות הדרום, בעיקר, "הועסקו" אלפים או רבבות של
עבדים. אחת ממטרותיה המוצהרות של הורד השחור היתה, בין היתר, חיסול מוחלט או
כמעט מוחלט של התופעה, ולא בכדי המחנה שלה משך כמות גדולה מאד של עבדים בורחים
מגזעים שונים. כיום,
העולם השתנה לגמרי, ובמחוזות רבים דיני העבדות האנ'מירים נעלמו בפועל, גם אם לא
תמיד בוטלו באורח רשמי. עם זאת, כמה מהקנאים הנוקשים שרוצים לחדש את ימי הגדולה
של האימפריה בכל מחיר, לא היו בוחלים גם בהחזרת המוסד המפוקפק הזה, אם יתאפשר
להם. יחסים
עם גזעים אחרים רבים
מהאנ'מירי נטו, במידה כזו או אחרת, לזלזל בגזעים אחרים, ובעיקר בשארי-בשרם
הרחוקים, בני האדם מגזע הפאר'ליל; לראות את עצמם כתרבות הדגולה, ואת האחרים -
בעיקר ברמה הדתית - כפראים חשוכים שזקוקים לדרבון כדי להתקדם, לעיתים גם באמצעות
השוט והחרב. מסיבה זו, הסובלנות הדתית באימפריה היתה מוגבלת מאד, בעיקר במה
שנוגע למלחמת החורמה הארוכה שניהלו הכוהנות של היהלומים הנשגבי כנגד הדת האלילית
הפטריארכלית והעתיקה של הפאר'ליל. הגורג
נתפסו בעיני האנ'מירים (ולא רק בעיניהם) כלא טובים בהרבה משרצים נלעגים; העוגים
נתפסו כציביליזציה ברוטאלית ונחותה (גם אם כמה מהישגיהם, בעיקר בתחום הקסם, זכו
להערכה), שמהווה איום תמידי על האימפריה. אורגי
הערפל היו, למעשה, הגזע הכמעט יחיד שזכה להערכה באימפריה, ככזה שכמעט ושווה
לאנ'מירים עצמם - ולא רק מפני שהאחרונים נכנעו בקלות יחסית והכירו בעליונות
הצבאית והמדינית של האימפריה האנ'מירית; התרבות המעודנת, המתוחכמת ומעריצת-היופי
של אורגי הערפל נתפסה לכשעצמה כמכובדת, אם כי לא פעם רופסת מדי וגובלת
במלאכותיות. הראלג'קריל,
שרובם הסתגרו מחוץ לגבולות האימפריה, בתוך עירם הבלתי חדירה שבמעמקי הר געש, היו
עבור האנ'מירים לא יותר מאגדה מאיימת, שהאנ'מירים למדו מאורגי הערפל לפחד ממנה
ולראותה כשלילית במקרה הטוב, ונגועה בדם שדים במקרה הטוב פחות (גם אם מעולם לא
הגיעו לתיעוב הלוהט שאורגי הערפל חשים כלפי שארי-בשרם הרחוקים והמוזרים); עם
זאת, שכירי חרב ועוד יותר מכך חרשים אומנים מאותו גזע מוזר יכלו לא פעם לזכות
בסובלות והערכה מסויימת, מהולה תמיד בחשש וחשד. שפה:
השפה בה מדברים האנ'מירי היא, באורח לא מפתיע במיוחד אנמירין, שמשמשת גם כשפה
המדוברת של האימפריה. נהוג להבחין לעיתים בין אנמירין גבוהה (High
Enmirin),
ששימשה בעיקר את האצולה ורבי האומנים של האימפריה, אנמירין מדוברת (Common
Enmirin)
ואנמירין עכורה (Gutmirin), שנחשבה לניב של העבדים, והשתרגו לתוכה לא מעט ביטויים ותחביר
של שפת הגורג ושפות נוספות. שמות,
מעמדות וצבעים השמות
של האנ'מירי בתקופת האימפריה, קשורים מאד לסגידה ליהלומים הנשגבים דרך
ההשתקפויות שלהם. השפה האנמירית, בעיקר הגרסאה הגבוהה שלה, פיתחה מילים רבות
לתאר צבעים וגוונים, ומאחר ולפי המנהג, אנמירים קושרים את גורלם, לא פעם ממש מרגע
הלידה, לאחת ההשתקפויות, הרי ששמות רבים מזכירים לא בכדי את שמה של אחת מארבע
ההשתקפויות הנעלות, חברות מועצת היהלומים הנשגבים: Der'theria:
ההשתקפות הזהובה (מתוארת לעיתים
גם כצהובה). Tealarniss:
ההשתקפות הכחולה. On'meara: ההשתקפות האפורה[1] Ryl'kelria: ההשתקפות האדומה (או הארגמנית) שמות אנ'מירים
נעים בין הברה אחת לשלוש, בהתאם למעמד אליו נולד אותו פרט. שמות של שתי הבהרות
(מעמד בינוני ובינוני נמוך) או שלוש הברות (בני אצולה, בנות לשושלת כהונה,
בכירים במסדרים הצבאיים או שושלות של חרשים אומנים), יכילו תמיד תחילית בעלת
משמעות, בדרך-כלל של גוון צבע מסויים, והסימן (') להפריד בין התחילית לליבת השם.
תחיליות של
גוונים כחולים/תורכיזיים: Teal, Til, Tel, Tal, Lyt,
Lyn, Lea, Elt תחיליות
של גוונים לבנים/אפורים/שחורים: On, Om, Or, Oe, Oen, No,
Nym, Myn תחיליות של
גוונים אדומים/ארגמניים/ורודים: Ryl, Ry, Rek, Rel, Lyr,
Kyr, Kel, Ker בנוסף לאלו,
קיימות התחיליות En ו-An, על שם האנ'מיירי
עצמם באורח כללי. הסיומת
של השם נוטה להשתנות ולהבחין בין הטיות זכריות ונקביות של אותו שם: סיומות
זכריות נפוצות: orn, orm, arn, em, ag, on, or, os, ar, orl,
oll סיומות
נקביות נפוצות: yrn, irn, el, ig, in, yr, ir, iss, ear, irl,
ien, yl, iel לכן,
סוחר פשוט שמשויך להשתקפות הזהובה יכול להקרא: Dar'nol (זכר) או Dar'nell (נקבה) אציל
עם אותו שיוך יזכה בליבת שם עם שתי הברות: Dar'noldros (הוא) או Dar'noldriss (היא) דוגמאות
לשמות אנ'מיריים מהמעמד הבינוני והגבוה
שמות
משפחה שמות
המשפחה האנ'מירים הקלאסיים נוטים להיות בני שתיים או שלוש הברות, כאשר לא פעם
(וכמעט תמיד כאשר מדובר בשלוש הבהרות), הן מכילים תחילית או סיומת שקשורה לאחת
הצבעים המקודשים (למשל: דיר'לורן, אבאריל, רלארן, אומתל
או אורטיריל). מאחר
וחלק מהשושלות האנ'מיריות הן ישנות מאד, ושם משפחה הוא דבר מקודש, לעיתים השם
יכול להכיח רמז לכך, שבעבר הרחוק הבית נטה אחרי השתקפות אחרת מאשר היום או
בדורות מאוחרים יותר (אבאריל, למשל). שושלות
אצולה: שושלת אצולה אנ'מירית תתקשט בתחילית
נפרדת לציון מעמדה, כאשר הנפוצות ביותר (לפחות בבקעת קיירן ואיזורים סמוכים לה)
הן Kor
(קור-אבאריל, קור-אומת'ל)[2],
ו-Var
או Varn.
הגם שבמקור, "קור" היה יותר בשימוש עבור שושלת גברים, ואילו
"ואר" עבור שושלת נשים; אם כי האבחנה נשחקה במהלך הדורות. התחילית
"A", כמו "א-רלארן" או "א-טירמנל", מרמז
על שושלת נשים שהחזיקה בעמדות כהונה, או שושלת נשים/גברים שיצאה במקור משושלת
כזו. תחילית
נפרדת של En , Sil או Siln (למשל: סיל-דאר'מירן או אן-מירקריל) לפני (ולא כחלק) משם שושלת,
היא נדירה מאד, ומרמזת על מעמד גבוה מאד (לפחות בעבר) וכנראה גם שמוצאה המקורית
של המשפחה מסלנטיר (עיר הבירה של האימפריה) או סביבתה. מעמד
נמוך מאד ועבדים: אנשים מהמעמד הנמוך,
נחשבים לפי המסורת הנוקשה של האימפריה חסרי שיוך להשתקפות, ומתוארים לעיתים
כחסרי צבע, ולעיתים כבעלי גוון חום או עכור. אלו
יקבלו בדרך כלל שמות בנות הבהרה אחת, משותפים לגברים ונשים, שלעולם לא יתחילו
באחת האותיות D,T,O,R,E,A דוגמאות:
Brin, Blen, Curn, Nag, Gyrn, Gar, Pert, Por. לאנשים
כאלו אין בדרך-כלל שם משפחה. |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
חזרה
לערך הקודם | עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
_______________________________________________
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.