kiern vale sig2.png

רשומון 'האיזור למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה

פרק 4: עיר המחוז אנ'מירלור

 

_______________________________________________

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים

 

 

סיפורים חשובים ודמויות מפתח באנ'מירלור

 

 

הגילדות המרכזיות של אנ'מירלור והמאבקים ביניהן

 


"הביטו בהם! איזו הצגה מבישה!"


ראש גילדת האורגים העלה חיוך דק על שפתיו. סמל השפירית הכסופה שעל גלימותיו התנוצץ, כאשר העפיל לעבר הדלת הכפולה של ההיכל, משים עצמו כמי שאינו טורח לזכות במבט את ההמון הזועם שהתאסף בעבר האחר.

"אם נזקקנו להוכחה שדם רב מדי משל קופי הגאבוטו נוזל בעורקי אספסוף המפרזלים הזה-"

"אתם שמה, שום דלת ארורה לא תעזור לכם לברוח, מטליאי מגבות שחצנים שכמותכם!"

 

ההמון הלך וקרב מן העבר האחר של המדרגות, הלך ויצא משליטה;

גם מן המדרגות הגבוהות, ניתן היה להבחין ברבים מ'זאבי האש', חברי אחוות חרשי-המתכת, מנופפים באיום אגרופים וכלי עבודה מן השורות הראשונות; עוד רגע, ותבקע שורת השומרים הדלילה שחצצה בינם לבין דלתות המגדל.

"אורגים, לכו תזדיינו, אתם והלורדים הנפוחים שלכם!" הדהדו הצדקות "אנחנו כאן, לא ניתן לכם למכור את הפרנסה שלנו ואת הילדים שלנו! אנחנו רוצים מסחר! אנחנו רוצים ת'מכרות במערב פתוחים!"

"עלובי נפש. בשביל קומץ מטבעות, ימכרו את כולנו לבן-הזנונים של ורד אפור" הטבעות על אצבעותיו החיוורות של ראש הגילדה נצנצנו, כאשר החליק את ידו על זקנו הערמוני.


"זאבי האש של הכבשן? כלבים זו מחמאה עבורם!"

 

 

* * *

 

הקדמה

כלכלת העיר אנ'מירלור, ספגה מכה קשה מקריסת מעיינות המרפא והעלמות הנוסעים העשירים שהיו מגיעים לעיר בכל שנה לפני מלחמת הורד האפור וההתנפצות הגדולה, והגעתם של גלי הפליטים לאחריה; במצב דברים זה, אל מול עלייתם של כוחות חדשים בבקעת קיירן (למשל – בית אנזאריון), הרי שהגילדות העתיקות של עיר המחוז, על רבי האומנים שלהן והסודות המקצועיים שלהם, נותרו אחד היתרונות היחידים של אנ'מירלור. חרף עליית המסחר ובעלי המלאכה שאפשר למצוא במקומות אחרים בבקעה – מ'חצרות הגרניט' ועד חצרה של הליידי א-רלארן, שווקיה של אנ'מירלור נותרו המקום העיקרי בו אפשר להשיג שכיות חמדה יקרות ומסוגננות יותר, החל ממלבושים עשויים מאריגים יקרים, המשך בהערכה וסחר באבני חן, וכלה בכלי-נשק מחושלים ביד אומן, באיכות גבוהה ולעיתים מחומרים נדירים יותר מאשר אפשר למצוא בישובים קטנים יותר. זאת, לצד המטבעה היחידה שעדיין פועלת בבקעת קיירן, ושירותים שונים כגון הפקדה והמרה מסודרת של חפצי ערך יקרים למטבעות כסף נוצצים, ועוד.

 

 

הגילדות והיריבות ביניהן

אלא, שהגילדות המקומיות, חרף כוחן הרב, שקועות ביריבויות עתיקות וחדשות, וראשיהן חלוקים כמעט על כל דבר אפשרי, כולל על ענייני היום והדרך בה יש לנהוג אל מול דרישותיה של העוצרת מהמערב, המעוניינת כי הבקעה תשבע לה ולבנה הצעיר של ורד אפור נאמנות.

למעשה, היריבות בין הגילדות, ובעיקר שתי העתיקות בהן –גילדת חרשי-המתכת וגילדת האורגים, עתיקה בהרבה ממרד הורד האפור, ויש אומרים שיסודותיה קדמו אף להשתלטות האנ'מירית בקעת קיירן, לפני למעלה מארבע-מאות שנים.

אחת הגרסאות, הנסמכת על הכתרים בעלי העיצוב השונה שמתנוססים על דגלי שתי הגילדות היריבות – 'זאב הכבשן' הבוער של גילדת חרשי-המתכת, והשפירית הכסופה והכישור של גילדת האורגים, היא שהיריבות בין הגילדות היא זכר ליריבות בין שתי ממלכות מקומיות עתיקות, שאפילו שמן כבר נשתכח; גרסה אחרת, מספרת על שכיית חמדה מורכבת שניסו הגילדות לייצר במשותף עבור אחת הכוהנות הגדולות של האימפריה שהזדמנה לאנ'מירלור, לפני למעלה מ-250 שנים, אלא שהפרוייקט נכשל באורח שעלה לשתי הגילדות במחיר יקר – עניין שכל אחת מהן האשימה את רעותה[1].

בין אם יש ממש בסיפורים הללו או לא, הרי שהיריבות בין שתי הגילדות התחדדה גם על-ידי הבדל תהומי במבנה ודרך ההכשרה והיחס לחברי הגילדות; גילדת האורגים, התנהלה תמיד כמעט כממלכה פרטית של ארבע משפחות עתיקות שנחשבו וזכו (או דרשו) להערצה כבעלי כשרון נשגב - שלוש מהן אנ'מיריות טהורות (או לפחות כך לטענתן), ואחת מהן כזו שדם אורגי ערפל זרם בעורקיה, ששימרו בידן את ההנהגה ואת הסודות העתיקים והסבוכים יותר, כאשר חברים ממשפחות אחרות, בוודאי כאלו שאינן אנ'מיריות היו מוגבלות לדרג הנמוך או לכל היותר בינוני בגילדה.

גילדת חשלי המתכת, לעומת זאת, היתה מאז ומעולם פתוחה יותר, כולל לבני פאר'ליל, והגם שהחרשים האומנים זכו למעמד בלתי מעורער, הרי שרק לעיתים רחוקות הם העבירו את מעמדם בירושה, הגילדה התנהלה באורח שמזכיר אחווה – כולל ארוחות משותפות, ופניה של החברים זה אל זה בכינויים שמזכירים משפחה מורחבת, ויש אומרים – להקה אחת של 'נמרי אש'.

שתי הגילדות, שלפני כ-100 שנים הצטרפה אליהם גילדה שלישית –גילדת הצורפים – שישבה תחילה בתוך טירת אבאריל ורק לאחר מכן (בימי אביו של הלורד הנוכחי) התנתקה משם ועברה לעיר הבירה, לא חסכו מעולם בלעג זו כלפי זו; האורגים לעגו לגילדה היריבה בתור 'נפחים המוניים' ו'מפרזלי פרסות', שיודעים בקושי ליצור ציוד סביר לחיילים מן השורה; ואילו חשלי המתכת לעגו לאורגים בתור 'סריסים תופרי מגבות עינוגים', ו'מחדירי מחט את תוך הישבן' של קומץ משפחות עבשות, שתאריהן רבים מכשרונן.

 


"זאבי האש": גילדת חשלי-המתכת כיום

גילדת חשלי-המתכת עודה יושבת במשכנה הישן, במבנה פתוח בן שלושה אגפים וחצרות גדולות היושב בצפון העיר העתיקה ומשקיף על הרכס שיורד לעיר התחתית; תחילה בסתר ולאחר מכן בגלוי, גילתה חיבה כלפי מרד הורד האפור; ומסופר שראש הגילדה דאז שלח בסתר כמה מהחניכים הטובים ביותר שלו להלחם תחת פיקודן של המורדות; ובהמשך, היה אחד מאלו ששכנעו את הנציב לוסטירן– שנמלט לעיר הבירה לאחר התבוסות בראלאנה א-נורט ובחצר הכחולה – לפתוח את שערי העיר ולהכנע בלא מצור.

מסופר גם, שראש הגילדה דהיום, פאל'רונור ואר-אזקריט[2], היה אחד החניכים שנשלחו להלחם בשורות צבא המורדות, והוא עודו צולע במקצת מחץ של פלדת-כפור שפגע בו בקרב לין-מורלית', בו ניסו המורדות להפעיל מבקעת קיירן אל רכס קארנסיל, ונהדפו בידי כוחות הרריים מנאמני ההשתקפות הכחולה. ישנן שמועות, לפיהן היה מאוהב בסתר באחת מבנותיו של הנציב לוסטירן, וניסה לחשל דבר-מה יוצא דופן כדי לזכות בליבה – אולם היא נרצחה ביחד עם הנציב וכל שאר בני משפחת לוסטירן שנים מעטות לאחר מכן, בטרם הושלמה היצירה –ופאל'רונור לא התגבר על כך במשך שנים ארוכות.

כך או אחרת, פאל'רונור, כיום איש מבוגר, גדל מימדים וקולני (אומרים שקולו נופל רק מעוצמת יד הפטיש שלו שמכה על הסדן), נחשב במשך שנים למקורב ללורד אנזאריון– אלא שלפני כעשר שנים, התגלע ביניהם ריב גדול, מאז לא חזרו לדבר זה עם זה.

כיום, הרב-אומן פארל'רונור בז בגלוי לכל אצילי הבקעה, מלבד אולי הליידי א-רילארן, ומכנה אותם חבורה של לא יוצלחים, עסוקים במלחמות קטנוניות ובהעמדת פנים שהם מלכים, תוך הפקרת הבקעה כולה לטובת התככים העלובים שלהם; מכאן גם תמיכתו הקולנית והגורפת לא רק בשלום עם עוצרת הורד האפור ושטחי השלטון שלה ממערב לבקעה, אלא גם בהסתפחות אל שלטונה – מה שלשיטתו יבנה שלטון מרכזי שאינו תלוי בגחמות של האצולה המקומית, ויסייע בחידוש המסחר והחזרת השגשוג לעיר המחוז. הוא מתנגד ללבטים ולדיונים האינסופיים של מועצת נכבדי הבקעה, בה הוא מזלזל ממילא – לא רק שהיא נשלטת בידי האצילים שאת רובם הוא מתעב, אלא שבמקום לתת בה יצוג הולם לגילדות (כלומר, לגילדה שלו), "הושיבו שם רועה שעיר וטיפש מהכפר ההוא, איך קוראים לו-".

 

 

"השפיריות הכסופות": גילדת האורגים כיום

יריביו של פאל'רונור מגילדת האורגים, לעומת זאת, נקלעו למשבר חריף בעקבות ההתנפצות הגדולה, ממנו לא התאוששו לחלוטין עד היום; והדבר ניכר במעוזם - בית אחוזה מסוגר ועתיק בעל ארבע צריחים ומרפסות עמודים נישאות הנפתח אל הכיכר המרכזית וההדורה של העיר העתיקה; כיום, קשה לפספס שחרף החזות המפוארת, חלקים רבים מן האחוזה המבוצרת נטושים וחשוכים; ויד הזמן כרסמה בהם באיטיות, אולם בהתמדה אכזרית.

מעבר לאובדן הלקוחות ומזמיני העבודה המרכזיים שלהם – הן אורחי-המעיינות העשירים והן הכוהנות הנוצצות למיניהן, שהיו מזמינות את גלימותיהן והמלבושים הטקסיים שלהן אך ורק מהגילדה, שורה של מאורעות טראגיים גרמו לדעיכת רוב הנהגתה המסורתה של הגילדה, שהורכבה כזכור אך ורק מבני ארבע משפחות – שחלקן לא היו במיטבן עוד לפני האסון.

מארבע המשפחות, אחת היתה בשלביה האחרונים של דעיכה עוד בטרם ההתנפצות, וכיום לא נותר מהן אלא רב-אומן ישיש ולא צלול, שמסתגר במגוריו וכמעט אינו מתקשר עוד עם העולם; שושלת אורגי-הערפל למחצה הוכתה מכה קשה ודעכה כמעט לגמרי לאחר שהגיעו השמועות על חורבן מלכות אורגי הערפל במערב הרחוק; ואילו משפחה שלישית, בני קאר-טילסורן, נפלו כמעט עד האחרון בהם קורבן למגפה, ולמעשה לא נותר מהם כמעט איש, מלבד בן מאומץ –לור'מאר (לורי) הצעיר ויפה התואר, שאמנם אהוב מאד הן בגילדת האורגים והן בגילדת הצורפים, ומהווה 'השראה' ללא מעט אומנים, אולם מסופר שהוא עצמו מעולם לא חונן בכשרון משמעותי.

רב-האומן הגדול היחיד שנותר, לינ'מאריון ואר-לארניל, שמשמש כיום כראש הגילדה, הוא גבר מוזר, בעל אורח חיים והופעה נזירית למדי, שהיה יכול להחשב נאה בפניו החיוורים שערו השופע וזקנו הערמוני, אלמלא ההבעה הזעופה וגינוניו המוזרים; הילוכו ומנהגיו חסרי הכריזמה והנוחים לכעוס, תיעובו לחברה והבוז המופגן שלו כלפי רבים וטובים, ולא רק אנשי המעמדות הנמוכים, גרמו לדעת רבים לאובדן חלק ניכר ממה שנותר מכוחה וקשריה של הגילדה – ובסופו של דבר, כך אומרים, שעבדה אותו ואת אנשיו לרצונו של לורד אבאריל, שהשיג עבור הגילדה הדועכת קשרי סחר חדשים לספקי אריגים ולקוחות בנסיכות האפורה אורמ'תריל, עניין שבתורו גם חשף את הגילדה, ובעיקר את ראשה, לא במעט לתורת המיסטיקן ת'ירנפל על זיהום דמם של רוב בני האנוש שהתערבב עם דמם של קופי-האדם האגדיים והשטניים מגזע הגאבוטו.

נראה שכיום, לינ'מאריון ותלמידיו הפכו לתומכים קנאים בתורה החדשה שבאה מהנסיכות האפורה, ולא פעם מתייחסים ליריביהם – בעיקר לאנשי גילדת חשלי המתכת, בתור גאבוטו או גאבוטו למחצה.

 

 

גילדת הצורפים כיום

לעומת הצלחתו של לורד אבאריל לקנות את תמיכת גילדת האורגים, הרי שדווקא בגילדה השלישית, שקשורה בעיסוק של 'הלורד היוצר' עצמו, ועד לפני מספר עשרות שנים ישבה בטירת אבאריל (כיום, הם שוכנים בבית גילדה מרווח על המצוקים בדרום העיר העתיקה, אותם רכשו מגילדת עושי-הבשמים הישנה שהתפרקה וירדה כליל מנכסיה), היתה הצלחתו מוגבלת בהרבה.
קלנוריה (קאלני) ואר-אנדירין, בת לכוהנת אדומה שאבדה ביסורים לאחר ההתנפצות הגדולה ולחרש יהלומים שהיה שאר-בשר רחוק של בני אבאריל עצמם. היא מעולם לא 'שרפה את הגשרים' אל בתי האצולה של הבקעה, אולם נוקטת עמדה תקיפה ועצמאית משל עצמה. היא אמנם אינה אצה לכרוע ברך בפני שרידי המורדות של הורד האפור, אולם מתנגדת למלחמה בין האנ'מירים לבין עצמם (וכבר הבהירה ללורד אבאריל, ובעיקר לבנו, כי היא אינה מקבלת מהם הוראות[3]), ואינה אדישה לגמרי ליתרונות הכלכליים של הסכמי שלום ומסחר. יש הטוענים כי קיים קשר הדוק ומלא חיבה בינה לבין 'העלם' לורימאר יפה-התואר, המקורב לגילדת האורגים והצורפים גם יחד, ומהווה למעשה בעל ההשפעה היחיד הקשור לגילדת האורגים שאינו סר (וודאי לא באורח מוחלט) למרותו של לינ'מאריון  הזעוף והקנאי – ויתכן שהיא מקשיבה בעניין רב לרעיונות שלו, משועשעים ובוסריים כאשר יהיו, אודות האפשרות שבני בקעת קיירן (או לפחות העשירים ביניהם) יקחו את גורלם בידיהם, ולא כחלק מהאימפריה הישנה או מכוחות הורד האפור.

 

 

 

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים


_______________________________________________

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 



[1]לפי האגדה הזו, שרידים מחומרי הגלם הנדירים של החפץ שלא עלה יפה עדיין שמורים בגנזכים העתיקים של שתי הגילדות.

[2] תואר האצולה, או ליתר דיוק שווה מעמד לתואר האצולה שמתבטא בתחילית 'ואר', לא בא ממורשת משפחתית, אלא ממעמדו כראש הגילדה.

[3]יש אומרים שהדבר גם קשור לנסיון מגושם מצידו של לורד אלטריק הצעיר לפתות את אחת מבנותיה של ראש הגילדה, שהסתיים בכך שזו התאוננה בפני אמה, כי הלורד הצעיר 'התייחס אליה כאילו היתה זונה'.