kiern vale sig2.png

רשומון 'האיזור למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה

פרק 3: גיאוגרפיה, ישובים ואיזורי משנה בבקעת קיירן

 

_______________________________________________

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים

 

מערב הבקעה

פתחת טאלמורה והרכס המערבי

 

 

 

"בכור מצרף זהוב חושל,

מתוך דמעות מוכי-גורל.

בינות צללים את אדוניו,

בדם-ליבו קבר תחתיו.

שם במצולות עודו לוחש:

הדאר'אינסאר - כוכב האש"

(שיר מקומי שמחברו לא ידוע; שתי השורות האחרונות חרוטות על אבן דמוית מצבה שעודה עומדת - סמוך לשעריה החרבים למחצה של מנהרת הסחר האימפריאלית העוצמה שנחפרה מתחת לרכס טאלמורה).

 

אוכלוסיה

בעבר שכנה כאן עיר בשם זאר-טאלמורה, שנחרבה סופית זמן קצר לאחר ההתנפצות הגדולה; כיום אין אוכלוסיה מקומית, מלבד קומץ רועים ומתבודדים.

כוח צבאי קטן של העוצרת מנמל טיל'מירלן (כ-200 איש) מחזיק במגדל ליר'אנסול שבמרומי הרכס (וככל הנראה גם במדרגות התת-קרקעיות היורדות אל 'היכל הצורפים' הנטוש שבתוך הגבעות עצמן - בואכה אל שרידי הדרך התת-קרקעית האדירה שעברה מתחת לגבעות בתקופת האימפריה.

 

 

תיאור כללי

הקצה המערבי של בקעת קיירן, מעבר לגבעות השחר המוזהב וליער טילווד, הוא ארץ עגומה של סלעים חומים וצחיחים, שמטפסת אל מרומי רכס טאלמורה,  שחולש על בקעת קיירן מגבוה, ומפריד למעשה בין מערב הבקעה לבין המחוזות שמקיפים את עיר הנמל טיל'מירלן - כיום מחוז שלטונה של 'עוצרת הורד האפור', הגבירה לוסארלין א-רילארן.

הצמחיה הולכת ומתמעטת, ככל שהמצוקים החומים מטפסים כלפי מעלה, והופכת לתערובת דלילה של עשביה גסה ושיחים מוצלפי רוח, מנומרים אך מפעם לפעם בעץ ישן, מעוקם שנראה לא פעם כנאבק על קיומו; בצפון האיזור, מתפתלים מספר גאיות וקניונים בין המצוקים, חלקם עמוקים מאד, ומחוברים לפי השמועה לסדקים עמוקים שנפערו כאן במהלך 'ההתנפצות הגדולה' - באותו מבוך גאיות בוגדני שמכונה לעיתים בשם הכולל 'נקיקי טלאנה' ("Telena's Hollows"), הצמחיה אמנם דומה, אבל עשירה יותר מאשר על צלעות הרכס הגבוהות והחשופות יותר שמדרום וממערב להן; בין היתר עקב נוכחותם של גווי מיים נסתרים ומעברים היורדים למעמקי האדמה; והיא מהווה מקור מזון למיני בעלי חיים ויצורים הררים, חלקם מסתוריים ומוזרים למדי.

המונומנט המרכזי, המזוהה כיום יותר מכל עם האיזור, הוא חורבות של עיר היושבות גבוה על ברכי הגבעה, ממש מעל המקום בו מסתיימת כיום דרך המלך הישנה ונבלעת במפולות סלעים וצמחיית בור; כבר מרחוק, או מתצפית טובה (ביום בהיר) מפאתי איזור רילארן, אפשר לראות היטב את שורות העמודים המפוארים מזדקרים בשורות במרומי הסלע, חלקם כמעט שלמים וחלקם נפולים למחצה; ומסופר כי כיום, רק הרוח המרה שורקת בין שערים נטושים ואבני פסיפס שוקעות והולכות בעשב החום והגס, במקום בו עמדו - עד לפני עשורים ספורים - רחובות ושווקים הומי אדם.

כל זאת, כאשר מעל כולם - כמו שן רקובה ושחורה, נישאים שרידיו של מגדל 'המוכס הגדול', קאס'ארול; מעוזו של גביר מפורסם ושנוי במחלוקת שעלה לגדולה מן האשפתות, ורבים טוענים כי דמותו התקיפה היוותה השראה רבה לנער פאר'ליל צעיר וזריז שהתפרנס במשך מספר שנים כרוכל קטן מתחת למגדל, שהיה אז שלם ונישא לגובה עצום; ואכן, כאן לפי המסופר עשה הנער אמראנד אנזארט את רווחיו הראשונים; וכאן, בפאתי הכיכר היפיפיה שמתחת למגדל, נתקל לראשונה בכוהנת צעירה בשם לינטוריאל, שנשלחה ממקדש ההשתקפות הכחולה אל חצר 'המוכס הגדול' נוכח השמועות ההולכות ורבות על פלישה קרובה של מורדות 'הורד האפור' - והעז לקשור עימה שיחה ידידותית.

 

 

הגעה ועזיבה

איזור טלמורה שימש בעבר כשער שחיבר בין האיזור הפורה של אגם רל'נארן ובקעת קיירן בכלל לבין המחוזות סביב עיר הנמל העצומה (בעבר) שבקצהו המערבי של חצי האי העצום טילמארן[1]; בימי גדולתה של האימפריה האנ'מירית נחפרה מנהרה עצומה שהתפתלה לאורך מיילים מתחת לרכס התלול והמסוכן של טאלמורה; ושערה המזרחי נפתח אל נקרה רחבה ומדופנת היטב, ממש מתחת לחורבות העגומות ושורות העמודים המתפוררים שעדיין ניצבים במעלה הרכס - זכר לעיר שוקקת החיים שישבה כאן פעם ומגדלו של "המוכס הגדול" שחלש על הכל מגבוה.

בעבר, עברה כאן דרך המלך הישנה במלוא הדרה, ונכנסה אל תוך קמרון שער עצום חצוב באבן, שפסלים אדירים לגובה של ההשתקפות הכחולה וההשתקפות האדומה התנוססו משני צדדיו. מעבר לו, ולאחר מעבר בעמדות המכס והמשמר הרבות שבכניסה, היו שיירות הסוחרים יורדות אל תוך הדרך התת-קרקעית עצמה.

באותם ימים, בהם תוחזקה הדרך היטב, דובר במנהרה מדופנת בלבנים שמסופר שרוחבה הספיק לחמש עגלות לעבור בה זו לצד זו, וגובהה נע בין חמישה לעשרה ולעיתים שנים-עשר מטרים; בקירותיה הכהים נקבעו במרחקים שווים לפידי תמיד מכושפים שנגהו על הלבנים הקטנות והמסותתות היטב באור אדמדם, מאירות עמודי תמך ותגליפים פשוטים שנחרטו פה ושם משני צדדי הדרך; פה ושם, נחפרו בצדדי גומחאות בהן הוצבו שקתות ואביזרים אחרים עבור מנוחה לאנשים ולבהמות המשא של השיירות, ופה ושם גם מעברים צדדיים ומדרגות שהוליכו לחללים אחרים - פונדקים שכוחים; חדרי מנוחה ומשמר; ויש אומרים גם מעברים לקומות נמוכות יותר, שלא ברור למה שימשו, אם בכלל.

שיירות שיצאו מהשער המזרחי (או עצרו לפני כניסה אליו) יכולות היו גם להעפיל אל עיר האבן הקטנה והמשגשגת שחלשה על השער מגבוה, והציעה לעוברי-הדרך שלל פונדקים, שווקים ושעשעועים - וגם בית משפט ובית כלא, בעיקר עבור מי שנתפס כשהוא מנסה להבריח סחורה בלא רשיונות אימפריאליים מתאימים, או בלא לשלם עליה מכס.

 

כיום, האיזור כולו מוכה עזובה, ושומם כמעט לגמרי מנפש חיה. העיר, שנפגעה במהומות בתקופת מרד הורד האפור, ועוד יותר מכך בהתנפצות הגדולה, עלתה באש במהלך קרב שהפך לטבח הדדי בין פליטים אלימים לבין אנשיו של המוכס הגדול, שלפי כמה מהשמועות היה מוכה טירוף - ואפילו (לפי אחת הגרסאות) נתון להשפעתה של קללה רבת-עוצמה; והניצולים המעטים מבית המטבחיים נסו מכאן לישובים אחרים, ולא חזרו לעולם.

השער האדיר המוליך אל תוך מעמקי הגבעות עדיין קיים - כאשר פסלה של ההשתקפות הכחולה, לבדו, עדיין עומד שלם מאחד מצדדיו, מטונף בעשבי פרא; ואילו הפסל בצידו השני של הקמרון נמחץ לגמרי בהתמוטטות של טונות על טונות של אבנים. הלאה משם, חלקים מהדרך התת-קרקעית הגדולה עודם עומדים - משובשים למחצה במפולות וסדקים, שהלכו והתרבו עם השנים - עד לחסימה מוחלטת, מרחקת כמה מיילים אל תוך מעמקי האדמה, שככל הנראה נוצרה בהדרגה לאחר ההתנפצות הגדולה שזעזעה את עמודי התמך, וגרמה לרבים מדי מהם לקרוס באיטיות (אף כי, במשך כמה שנים, ניתן היה לחצות את המנהרה ולהגיע ממחוזות המערב אל בקעת קיירן - דרך בה הגיעו פליטים רבים באותם שנים, עד שהמעבר קרס לגמרי). רבים מהלפידים נמעכו וכבו לגמרי, ואחרים עדיין מבליחים באור אדמדמם קלוש - שרידי הקסם שנוצק בהם לפני דורות, והולך ומתכלה בהדרגה.

לעומת זאת, כמה מהמעברים הצדדיים התרחבו והעמיקו; באשר לפי השמועות, ההתנפצות הגדולה לא רק חסמה דרכים, אלא גם פערה בורות עמוקים ומעברים חשוכים - וכך נוצרה דרך חדשה וחשוכה, היורדת אל מעמקיו של אגם תת-קרקעי עצום, שנמצא במפלס נמוך בעשרות מטרים מתחת לדרך האימפריאלית; וסיפורים אפלים לא מעטים מסופרים על מימיו העמוקים והקרים כקרח, ועל יצורים עתיקים וחסרי שם ששורצים שם.

 

הדרך ההררית והיכל הצורפים: במהלך השנים האחרונות, מנסים אנשיה של עוצרת הורד האפור לפתוח דרכים אל תוך עומק חצי האי טיל'מארן, ובעיקר אל מערב אורגאקה ובקעת קיירן; ולמרות שהמאמצים נתקלו בקשיים רבים, ועד כה נכשלו בפתיחה מחדש של הדרך התת-קרקעית, מסופר כי תחת זאת נסללה דרך הררית צרה, בוגדנית ומסוכנת בהרבה שמתפתלת על צלעות רכס טל'מורה, ומגיעה בסופו של דבר אל מגדל שומרים ישן בשם ליר'אנסול שחולש מגובה רב על קצה של בקעת קיירן ועל חורבות עירו של 'המוכס הגדול' - אם כי בדרך-כלל, הערפילים שמכסים אל הרכס אינם מאפשרים ראות, וקשה מאד להבחין במגדל מתוך שטחה של בקעת קיירן.

כמו כן, מסופר שאנשי העוצרת חפרו ופתחו מחדש מדרגות ישנות שיורדות אל החשיכה שמתחת לגבעות, במטרה למצוא מכאן חיבור אל הדרך התת-קרקעית; ובעשותן זאת, נתקלו באולם עתיק וחצוב לתלפיות בסלע, שלפי השרידים שנמצאו בו, שימש בעבר חבורה כזו או אחרת של צורפים - אולי ממשרתי אחת מכוהנות האימפריה, ואולי מסוג אחר.

השמועות אינן ברורות לגמרי, אולם מרובן ניתן ללמוד, שלאחר שטיהרו את היכל הצורפים ואבטחו אותו, ניסו אנשי העוצרת להמשיך ולחפור כלפי מטה, ככל הנראה לעבר ערוץ נחל חשוך שמתפתל שם, אולם נתקלו בדבר-מה שעצר אותם; ויש אומרים לא בעדינות, וגרם להן להמלט בחזרה אל היכל הצורפים, ואפילו (לפי אחת הגרסאות) לנסות ולמוטט את המנהרה שמוליכה ממנו כלפי מטה.

אותם סיפורים מוזרים, שמגיעים למערב בקעת קיירן בדרך-כלל מכלי שני ושלישי, מאוששים את השמועות הישנות יותר על מפלצת מפחידה במיוחד, או דבר-מה חשוך אחר ששורץ במעמקי האגם השחור שבין שורשי הגבעות, או אף מתחת לו.

 

כך או אחרת, הרי שאותה דרך הררית מתפתלת והמגדל הנישא של ליר'אנסול שחבוי בערפילים, עומד לשמש בקרוב, ככל הנראה, את עוצרת הורד האפור בכבודה ובעצמה, בביקור שהיא מתעתדת לערוך בבקעת קיירן (ולפי חלק מהשמועות, להביא עימה את בנה של הורד האפור בכבודו ובעצמו), כדי לנסות ולשכנע את אצילי הבקעה להשבע לה אמונים.

 

 

 

הסיפור על עלייתו ומפלתו של "המוכס הגדול" קאס'ארול

הסיפורים הישנים על זאר-טלמורה החצובה באבן, תפארתה ועושרה, כמו גם חורבנה הברוטאלי, שזורים עד לבלי הפרד בדמותו המסתורית של קאס'ארול ורעייתו הדרומית, הגבירה לאג'ילי (Lajily).

שנים רבות לפני עלייתו לגדולה של לורד אנזאריון, היה קאס'ארול - לפי הסיפורים גבר חסון בעל עיניים כחולות עמוקות מבע חודר וזקן קצר, אפור ומחודד, לבוש בגדים ססגוניים אליהם הוסיף תמיד נזר זהב דק ומכונף על ראשו, משובץ בארבע אבנים טובות (בצבעים ההולמים את סמלי ארבע ההשתקפויות) - דמות שנויה במחלוקת עליה סופר כי עלה מן האשפתות ממש - בן לא מוכר לאישה אנ'מירית אלמונית ולמלח, שנולד או הושלך מיד לאחר לידתו לבית-זונות מקומי בעיר נמל בדרום חצי האי טיל'מירלן[2], שהספיק לשמש בצעירותו כנער משרת, מלח, ולאחר מכן סוחר - ככל הנראה כזה ששלח את ידו לא מעט גם בסחר עבדים - והפך למפקד אנ'מירי ששירת תחת כוהנות של ההשתקפות הצהובה בדרום, לפני שהשיג מעמד של מוכס עליון עשיר כקורח של מערב בקעת קיירן, שחולש על עיר עשירה ושוקקת חיים.

כמעט ואין ספק, כי קאס'ארול שימש, לפחות כמה שנים, כסוחר עבדים גדול בדרום; ושם פגש את רעייתו - גבירה דרומית בעלת עור שזוף בגון הזית הכהה ועיניים בוהקות בצבע איזמרגד (יש אומרים - בתו של אדמירל או לפחות קברניט נכבד מבני ראמג'יר שבדרום הרחוק[3]; ולפי גרסה אחרת, קברניטה נועזת בעצמה, וגם אספנית של חיות נדירות מהג'ונגלים שכיסו אז את חלקיה הדרומיים של האימפריה האנ'מירית[4].

הדעות על קאס'ארול ומה שהביא אותו מהדרום אל בקעת קיירן חלוקות; כשם שהסיפורים עליו סותרים לא פעם זה את זה; חלקם מציגים אותו כצייקן חמדן ואכזר, וחלקם באור מורכב בהרבה. לפי גרסה ידועה ומחמיאה יותר, הוא ורעייתו הסכימו ביחד, לאחר ארוע - אולי אפל ואלים - שלא הוברר - לנטוש את הדרום ואת הסחר המפוקפק שלו, ולעקור הרחק משם, ככל הנראה תוך התנתקות מאביה ומאחיה של הגבירה לאג'ילי. הדבר נעשה, ככל הנראה, בדרך שלא פגעה בכבוד הגדול והחריג יחסית שקאס'ארול זכה לו - כולל ובעיקר מצד משרתות ההשתקפות הצהובה, שהיו ככל הנראה 'חייבות' לו לא מעט, בדרך כזו או אחרת.

מנגד, לפי השמועה, ומסיבה שלא ברורה עד הסוף, קאס'ארול החליט להפטר מתכשיט מכושף ורב עוצמה בשם דאר'אינסאר שקיבל מאחת הכוהנות הצהובות רבות העוצמה שאותה שירת - אולי מפני שמשהו בו היה כרוך יתר על המידה בסחר העבדים ובמסדרים - ראמג'ירים ואחרים - שעסקו בו, עניין שקאס'ארול ורעייתו נשבעו להשאיר מאחוריהם. לפי חלק מהסיפורים, המוכס הגדול קבר את התכשיט המכושף עמוק מתחת למערות האפלות ביותר שמתפצלות מהדרך התת-קרקעית, במקום בו סבר כי איש, מלבדו ומלבד צאצאיו, לא יוכל לגלות ולבזוז אותו.

 

מזלו של קאס'ארול אזל, לאחר שנים על שנים של חיים נינוחים ומלאים בכבוד ועושר, כאשר המורדות של 'ורד אפור' הסתערו אל תוך בקעת קיירן. בין אם יש ממש בסיפור ש"המוכס הגדול" הצטווה לחסום את הדרך התת-קרקעית אבל היסס להרוס את מקור עושרו, והתרשל או לא לקח ברצינות את האזהרות, ובין אם לאו, הרי שהמורדות חצו בלי קושי את הדרך התת-קרקעית, טאטאו את מעט ההתנגדות של השומרים האימפריאליים, וחצו במהירות את השער שמוליך אל בקעת קיירן.

מסופר, שקאס'ארול נשא ונתן עם המורדות על כניעה מהירה של סאר-טלמורה, חרף החומות הגבוהות שלה, והתנה זאת בכך כי הוא ומשפחתו לא יפגעו, ורכושם לא יוחרם.

לא ברור מה ארע באמת, אולם השמועה מספרת כי המורדות הסכימו לתנאים בתחילה, אולם חזרו בהן לאחר שנפתחו שערי העיר וחיל המצב שלה נכנע והניח את נשקו בלא קרב - ובעוד הגרסאות של תומכי האימפריה מדברות על אכזריות וחוסר כבוד גרידא של נאמנות הורד האפור, הרי גרסאות אחרות טוענות כי בעת החתימה על ההסכם, לא ידעו המורדות על עברו של 'המוכס הגדול' כסוחר עבדים - עניין שהתגלה רק לאחר הכניעה, כאשר זוהה בידי עבדים משוחררים שלחמו לצידה של הורד האפור.

 

העונש שהוטל על המוכס הגדול היה מהיר ואכזרי; הוא נאסר והושפל, ארמונו נבזז, ורעייתו עם ילדיו הצעירים יותר נאלצו לעקור לבית קטן ועלוב יחסית בקצה העיר. אלא, שהגרוע יותר הגיע שבועות מספר מאוחר יותר - ככל הנראה בהוראה מגבוה; קאס'ארול נגרר ערום לכיכר השוק המרכזית, בה הולקה בשוטים בידי עבדים לשעבר, הושאר בכבלים כשהוא מדמם במשך שעות, כשהוא זוכה ללעג, יריקות והשלכת חפצים מבזה, ואז נגרר בחזרה אל בור הכלא האפל ביותר במרתפי בית הכלא בעירו שלו עצמו.

לפי חלק מהגרסאות, תוכננה לו הוצאה להורג - אולם זו עוכבה עד שיגיע אחד ממנהיגי העבדים המורדים לבצע אותה באורח אישי, ובינתיים 'המוכס הגדול' נשכח במרתפים האפלים כשהוא מתבוסס בדמו ובמחשבותיו האפלות; לפי גרסה אחרת, רעייתו התחננה על חייו והשליכה את עצמה לרגליה של לוסארלין א-רילארן (העוצרת כיום) ששימשה אז כקצינה בכירה במחנה המורדות, וזו הסכימה, לא בלי היסוס, להמתיק את העונש; ואילו גרסה אחרת טוענת כי המורדות דווקא התכוונו להותיר אותו בחיים, כדי שיתייסר באפלה כשהוא כבול ומרוסק עד שיגווע באיטיות - גורל הולם למי שהחזיק רבים כל-כך בשלשלאות ובבורות אפלים.

 

שניים מבניו של קאס'ארול שחררו אותו מהבור האפל, לאחר שצבא הורד האפור הובס במדרונות שבמזרח בקעת קיירן, והחל נסוג באי-סדר, וההתנפצות הגדולה זעזעה את העיר, וגרמה לשרידי המורדות להמלט ממנה. אלא, שקאס'ארול ששוחרר מהבור היה צילו המעוות של המוכס והמושל הדגול ומעורר היראה - אדם מצולק בגוף ונפש, וככל הנראה מטורף למחצה; ומסופר כי ילדיו (ולפי גרסה אחרת - מפקד המשמר הנאמן שלו) מצאו אותו מטונף ועלוב, חופר בזוהמה של תאו כשהוא זב ריר וממלמל לעצמו.

העיר ההרוסה למחצה, שהמסחר שהזין אותה נותק בבת אחת כאשר רעדו ההרים, החלה סובלת רעב ומחלות, שגרמו לכאוס ולכך שחלקים ממנה נשלטו בידי כנופיות בעלי אגרוף; מסופר שקאסארול, או אולי רעייתו שפעלה בשמו, בעודה מנסה להסתיר את בעלה המטורף למחצה ומעורר הרחמים, ניסו לאחד את העיר תחת שלטונם, אולם נחלו הצלחה חלקית - חלק מנכסיהם נותר תפוס בידי בריונים וכנראה גם עריקות ושכירות-חרב שנטשו את צבא המורדות המוכה, והם החלו שוקעים בקרבות אלימים שניטשו בין רבעי העיר.

המצב הוחמר, כאשר גלים של פליטים החלו נשפכים אל תוך בקעת קיירן - וביניהם לא מעטים מוכי טירוף או אלימים מאד, שלא בחלו בהפעלת כוח כדי לתפוס לעצמם אדמות ורכוש חדש. מסופר שקאס'ארול זכה בעדנה חלקית - ואחרונה - והצליח, בעמדתו הבלתי מתפשרת שיש להתייחס לפולשים "כמו החיות הנגועות שהם", לאחד רבים משרידי התושבים וחלק גדול מהכנופיות המקומיות תחתיו.

אלא, שלצד זאת קיימת גם גרסה אפלולית יותר - לפיה קאס'ארול, בטירופו וזעמו על ההשפלה שחווה, הפר את הנדר שהוא ורעייתו נדרו, וירד לחשיכה כדי לחפור במפולת ולחפש את התכשיט רב-העוצמה שקבר שם, כאשר החליט להשאיר את העבר מאחוריו - אלא, שבין אם מצא את הדאר'אינסאר ובין אם לא, מסופר שהתכשיט עצמו הושחת - הורעל והאפיל כחלק ממפלת ההשתקפות הצהובה ומותה, וההרעלה שהכתה כמעט בכל הכוהנות הצהובות והמיתה אותן ביסורים, או (לפי חלק מהשמועות) נטלה מהן צלם אנוש.

 

לפי גרסה זו - התיעוב הרצחני של קאס'ארול כלפי הפליטים ממחוזות המערב, ואולי גם האלימות המשתוללת של הפליטים שפשטו על זאר-טלמורה (אלו ואלו חריגים, אפילו יחסית לסיפורים מאותן שנים אפלות), לא היו יד-המקרה; או לפחות לא רק יד המקרה.

הסוף הנורא הגיע, כאשר קבוצה גדולה של פליטים אלימים במיוחד, שכנראה הונהגו בידי אציל או בעל-עוצמה לשעבר ממחוז טיל'מירלן, פשטה על העיר, ונתקלה בקאס'ארול ואנשיו שנשבעו להרוג אותם עד האיש (והילד) האחרון, וזכו לשבועה נגדית דומה מצד הפליטים. הקרב שהתחולל בעיר הפך למחזה טירוף של טבח מסמר שיער משני הצדדים, שכמעט ואין לו מקבילה (להוציא אולי את הסיפורים על הפור'ראטי, מספר שנים לאחר מכן); מספרים על אנשים שלחמו ורצחו כשהם עצמם גוססים וקטועי איברים; על רצח מכוון של ילדים ונשים הרות; עינויים ואפילו קניבליזם, של אכילת לבבות שעודם פועמים ונוטפי דם.

לאחר שבעה ימים, לפי המסופר, לא נותרו מהעיר אלא חורבות; קאס'ארול ויריבו מתו מוות נורא, ורוב מוחלט של אוכלוסיית העיר, כמו גם של הפליטים, נמנו גם הם על המתים הרבים מספור - העיר עצמה הועלתה באש; לאנג'יל נכלאה במגדל הבוער, והשליכה את עצמה אל התופת למטה כאשר החל לקרוס. המגדל המפואר בה חייתה עם בעלה נשרף וקרס לגמרי; והמעטים ששרדו מתושבי העיר נסו ממנה כדי שלא לחזור עוד לעולם; מסופר, שאפילו הצמחים שגדלים בין החורבות התעוותו, וכי כמה מהם משלבים באורח מזווע עצמות, או גבעולים או עלים שמזכירים עצמות ושרידי אדם אחרים.

 

 

סיפורים ומפלצות באיזור הרכסים ונקיקי טלאנה

הרכסים של טלמורה לא היו תמיד איזור צחיח, עגום ומוכה רוחות כפי שהם היום; מקטעי סיפורים עתיקים ושרידים, כולל כדים עתיקים שכמה מהם עוד השתמרו בזאר-טלמורה עד ההתנפצות הגדולה, מופיעים רכסים ירוקים, מלאים בעצים ובשיחים מגודלים ומוזרים, שהיום כמעט אין להם זכר, אפילו באיזורים המוצללים יותר של הנקיקים משופעי המים (יחסית) שבצפון האיזור.

כך למשל, מסופר שחרסים צבעוניים שהזדמנו לדוכן הממכר של אמראנד אנזארט הצעיר, ואחד מהם ניתן במתנה ללינטוריאל, תיארו גריפונים עפים מעל צוקים ירוקים (לורד אנזאריון עצמו מעדיף להצניע חלק נוסף בסיפור - על הדרך בה ניסה את כוחו במכירת 'ביצי גריפון מאובנות', שככל הנראה היו אבנים צבועות גרידא).

אם לא די בכך, נשתמרו מסורות לפיהן, בימים עברו, אצילים ממערב קיירן היו מנהלים מסעות צייד ברכסים המערביים; בין היתר, של יצורים מוזרים שדמו לסוסים, מלבד רצועות קשקשים מבריקות בצידי הגוף ובחלק התחתון של הרגל וזנב ארוך, שהזכיר לטאה גדולה או דרקון קטן, ופרסות בגוון שהלם את צבעם של אותם קשקשים; חלק מהאגדות טענו לכוחות נוספים - בין אם של היצורים ובין אם של חלקים מהם, לאחר שניצודו.

אלא שהסיפורים הללו הם נחלת העבר הרחוק; נראה, שאחרון הגריפונים שעל הרכס ניצוד לפני למעלה ממאתיים וחמישים שנים, כנראה שנים מעטות לאחר תחילת בנייתו של הארמון האדום על אגם רל'נארן; ואילו 'סוסי הדרקון' התמעטו והלכו, ונראה שראשו של אחד האחרונים, אם לא האחרון ביניהם, פוחלץ ונתלה מעל כרכוב האח בטרקלין של קאס'ארול.

 

כיום, לעומת זאת, עשורים לאחר החורבן הברוטאלי של זאר-טלמורה, הופיעו דיירים חדשים ואפלים יותר על הרכסים ובסביבתם - ואין מדובר רק על הצמחים המעוותים שבין החורבות, שלפי השמועה כמה מהן ספגו רסיסים של תודעות מיוסרות של נרצחים ברגעי חייהם האחרונים.

הגבירה לאג'ילי, רעייתו הדרומית של קאס'ארול, היתה בימי חייה אספנית של חיות נדירות (ומסופר שרצתה מאד למצוא סוס דרקון חי ולהרביע אותו, אולם לשוא), והחזיקה בגני המגדל כמה וכמה יצורים שהובאו מהג'ונגלים של הדרום - כולל קופים גדולים מזן מסוכן; ומספרים שכמה מהם הצליחו להנצל מחורבן העיר, לשרוד ולהתרבות על הגבעות - כאשר המחסור, תנאי החיים הקשים ואולי גם שרידי הכוחות האפלים בחורבות, השפיעו עליהם והפכו אותם לתבוניים ורצחניים עוד יותר (מסופר שעיניהם החל לנצוץ באדום ארסי, ולפי שמועה אחרת - בירוק, כמו חיקוי נלעג לעיניה של הגבירה המתה שגידלה אותם), מה שהופך חבורות שלהם לסכנה לא מבוטלת עבור כל מי שישוטט באיזור - לעיתים אפילו סיורים צבאיים קטנים.

 

אלא שלפי השמועה, העלטה המקוללת משכה לכאן יצורים נוספים, נבונים ומסוכנים מקופי ענק. לפני מעט יותר משני עשורים, מצאה חבורת הרפתקנים שניסתה לתור אחרי סוסי הדרקון העתיקים, עקבות שונים לגמרי יוצאים ובאים מבין החורבות; אלו דמו לעקבות ציפור גדולה, אולם לפי כל הסימנים, היצור או היצורים הלכו על שתיים.

מאז, נוספו עדויות נוספות לזן נתעב של אנושואידים בעלי נוצות ומקורי-עצם ענקיים שיתכן שהגיע לכאן מהדרום; אולי אחד הזנים של גזע האושלוק (Ushluk) הנתעב והציפורי למחצה שמופיע באגדות דרומיות (ומסופר כי כמה מתת-זנים שלו היו בקשר עם ספנים ראמג'ירים, בעיקר מהמרושעים יותר). היצורים, לפי השמועה, נהנים לחפור בשדות קטל ישנים אחר אוצרות נוצצים, בעיקר כאלו שמהולים בקסם אפל; הם ניזונים ומתענגים על אנרגיות מכושפות שנוצרו ממוות אלים, יסורים ויגון, ומטילים שם את הביצים מושחתות הצורה שלהם - ולפי כמה מהסיפורים העתיקים והמצמררים יותר, הם שימשו בעבר, ולא פעם מחפשים לשמש כעבדים לכוחות זדונייים גדולים עוד יותר מהם.

עד כה, מלבד מתיאורי עקבות ונוצות מלוכלכות, אין עדיין עדויות חותכות, מלבד כמה סיפורים לא אמינים עד הסוף של הרפתקנים שנתקלו והדפו צללים צווחים ומקרקרים שהדיפו ריח נבלות, ונראו כבעלי מקורים ונוצות גסות; ישנן גם שמועות שחייליה של עוצרת הורד האפור נתקלו ביצורים האלו, בעלטת המעברים שמתחת ל'היכל הצורפים', אולם נצטוו לשמור על הדבר בסוד ולא לדון בו עם אנשי בקעת קיירן, ככל שהללו מזדמנים אל צריח לאר'אנסול.

ואם היצורים הללו אכן קיימים והיגרו לכאן, נראה שהם אינם חזקים מספיק או לחלופין, הם אינם מתעניינים במיוחד כרגע בהתקפות על הישובים האנושיים במערב בקעת קיירן. מנגד, יתכן שהם חופרים אי-שם באפלה, מסיבות מפוקפקות הידועות רק להם; ועשויים לחולל רעות גדולות אם וכאשר יצליחו.

 

 

רעיונות להרפתקאות:

 

הקרב על אולם הצורפים: סימנים הולכים ומתרבים כי שוכני-אפלה מתכננים מתקפה גדולה במיוחד על חיל המצב של העוצרת ב'אולם הצורפים' התת-קרקעי, מאלץ את המפקדת של מגדל לאר'אנסול לשכור הרפתקנים כדי לתגבר את חיל המצב הקטן שלה.

לאחר מספר סיורים במעברים האפלים והחסומים למחצה שמתחת להיכל, מסתבר שלא רק שאנשי הציפור המעוותים, האושלוק, התרבו בעלטה וחופרים במעמקים, אלא שהם הצליחו לשעבד אבנוני מערה באמצעות מטילי הלחשים שלהם.

ההרפתקנים מסוגלים לפגוע בכוחות האויב ולסכל כמה חפירות, או להשמיד כמה כלי נשק ויצורים שהוגנבו לסביבת היכל הצורפים - אולם בסופו של דבר, ההתקפה הגדולה אכן מונחתת, מכמה מעברים תת-קרקעיים בו-זמנית, והחבורה תצטרך להשקיע את כל כוחותיה בכדי לסייע לחייל המצב הקטן להדוף את האושלוק ואבנוני המערה, גם אם בשן ועיין.

אלא, שהצרות לא נגמרות כאן; בנסיגתם, התוקפים חושפים אולם קטן ועמוק שנחפר על-ידם לא מזמן, ובתוכו כמה רסיסים נוצצים; אחד מהם, בגוון צהוב-זהוב, מזכיר יותר מדי את רסיס של הדארינ'סאר האגדי, או לפחות חפץ דומה לו מאד.

אם מדובר אכן באחד משברי התכשיט המקולל אשר הביא - לפי הסיפורים - לטירוף שהחריב את זאר-טאלמורה, הרי שעצם נוכחותו של הרסיס הזוהר באולם הצורפים כרוך בסכנה נוראה; ואכן, עד מהרה עולה חשד שהקצינה שמפקדת על חיל המצב של האולם מתחילה להתנהג באורח מוזר.

אם הדמויות ינסו לחטוף את הרסיס הנוצץ ולהעלים אותו בחזרה אל תוך המחשכים, הן עשויות לגלות שמפקדת חיל המצב תעשה הכל כדי לעצור אותם; היא משוכנעת כי הרסיס טומן בחובו את התקווה לנצחון גדול של עוצרת הורד האפור, וגם שלה עצמה, והיא תכריז על כל מי שינסה לגעת בו כבוגדים ופושעים שדינם מוות.

 

עקבות וקופים: עקבות מוזרים וישנים שהתגלו בקרבת החורבות, מפיצות גל שמועות על כך כי אחד מסוסי הדרקון העתיקים עודו חי. עד מהרה, השמועות מקבלות תפנית אפלה, כאשר האדם שהפיץ אותם - רועה זקן שביקר בפונדק באחת העיירות שעל 'גבעות השחר המוזהב', נמצא בחדרו כשגרונו משוסף.

חבורת הרפתקנים שמחליטה לעקוב אחר העקבות, בין אם מיוזמתה או משום שנשכרה בידי אחת החצרניות הותיקות של 'הארמון השקוע', צריכה לחפש עקבות שחוקות, אולי בנות שנים ארוכות, שמוליכות אל הנקיקים האפלוליים והקשים ביותר לגישה שמצפון לחורבות זאר-טלמורה, כאשר לא רק שהדרך עצמה שורצת סכנות עוד יותר מהרגיל, אלא שעד מהרה מסתבר שחבורה של חותכי גרונות שעובדים עבור אדון מפוקפק (האם זה מישהו מאנשיו של לורד אבאריל, או אולי דווקא רב-סוחרים חמדן בשרותו של אגראנד אנזארט?) נמצאת באיזור גם היא, ולא תקבל תחרות בעין יפה.

אם לא די בזה, העקבות מוליכות לתוך נקיק עמוק ואפל, שמשהו הפך אותו לקר מאד, עד כדי כך שקרח מעטר את הקירות היותר עמוקים שלו; האיזור, כמסתבר, מהווה את משכנו של שבט קופי-ענק תבוני למחצה ואכזרי מאד, שחמוש באורח טוב בהרבה מהצפוי - מישהו, לא רק חימש את היצורים, אלא קשור כנראה בטוטם אפל שהקופים מעריצים ורוקדים סביבו ריקודים פולחניים אקסטטיים... ואולי משם, מתוך האפלה, הם מקבלים הוראות מוזרות; והאם יתכן כי סוס-דרקון שלם קפא בתוך קיר קרח, עמוק בתחתיתו של בור במערת הפולחן? ומה הקשר בין הדברים?

 

מצפן המעמקים: נווד מפוקפק הטוען שהוא מכשף שהגורל המר לו והגלה אותו מביתו וממחקריו (הפונדקאי סבור לעומת זאת שהוא קבצן מחוצף שממציא סיפורים כדי לזכות במשקאות חינם) מציע למכירה חפץ מוזר הדומה למצפן בעל מחט מאבן מוזרה, ותבליט-פנים מעוות שדומה לאנושואיד מכוער מגולף במרכזו. הוא טוען שהמצפן מסוגל לגלות מעברים עמוקים ולהצביע תמיד על הדרך הנכונה.

מישהו בפונדק, או אולי הדמויות עצמן, מעלות את הרעיון כי אם יש ממש בסיפור, אולי אפשר יהיה להשתמש במכשיר כדי

לנווט במערות העמוקות שמתחת לדרך התת-קרקעית החסומה, ולמצוא נתיב חלופי שיוצא אל מחוז טיל'מירלן במערב. אין ספק, שמי שיצליח בכך יוכל לקנות חסד ומעמד, או לפחות תשלום גדול, מאחד או יותר מאצילי בקעת קיירן, או לחלופין - מאנשיה של עוצרת הורד האפור בכבודה ובעצמה.

אלא, שמסתבר כי המכשיר אינו פשוט להפעלה כי שטען הנווד שקנה אותו; ויתכן שבשחור המעמקים, המחט שלו תתביית דווקא על דברים אחרים, לאו דווקא היציאה המערבית של המנהרות, אם היא עדיין קיימת בכלל; וגרוע מזה - החבורה עשויה לגלות, אולי מאוחר מדי, שהזר הבלוי היה בא מנסיכות אומ'תריל, שימש שם כשוליית מכשף עצל שהעדיף סחר בשוק השחור על הלימודים שלו, והסתבך כאשר גנב את המצפן מאדונו - שהוא אחד מתלמידיו של המיסטיקן ת'ירנפל, שחקר רבות סודות הקשורים במוצאם האגדי של קופי האדם השטניים מגזע הגאבוטו; וגם אם אילו, בוודאי כפי שהם מוצגים בסיפוריו של המיסטיקן והאובססיה שלו לטיהור דם, אינם קיימים, הרי שהקסם במצפן עשוי להוביל את את החבורה, או אפילו להשפיע, על משהו עתיק, אמיתי ואפל שקבור עמוק במעמקים שמתחת לשורשי הגבעות; שמא, יש בחלק מסיפורי ההבל של המיסטיקן וחסידיו גרעין אמת, גם אם שונה בתכלית מהדברים שהוא מטיף להם? וכיצד הדבר קשור לבנאים האנ'מירים העתיקים שחפרו את הדרך שמתחת לגבעות? 

ואולי זו המחט המכושפת עצמה, שמבקשת לחזור אל כבשן עמוק ואפל ממנו, או מדומה לו, נוצקה לפני מאות שנים?

 

 

 

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים


_______________________________________________

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 



[1] שבקעת קיירן וכן מחוז טיל'מירלן אינם מהווים אלא חלק קטן ממנו.

[2] כנראה רורק'פארול שמדרום ליער וארת'ארון שטבעה בנחשולים רעילים בזמן ההתנפצות הגדולה, וכיום נחשבת למקום מקולל שאפילו אווירו רעיל, וקן לאלמתים מהסוגים הגרועים ביותר.

[3] נחשבים לגזע אנושי נבדל מהאנ'מירי ומהפאר'ליל; סביר שיצורפו כגזע נוסף פתוח לדמוית שחקן בהרחבה עתידית שתעסוק במחוזות הדרום או מה שנשאר מהם.

[4] לפני שההתנפצות הגדולה הפכה את רובם ליערות תופת רעילים ומשכן ליצורים מעוותים.