kiern vale sig2.png

רשומון 'האיזור למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה

פרק 3: גיאוגרפיה, ישובים ואיזורי משנה בבקעת קיירן

 

_______________________________________________

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים

 

מערב הבקעה

אגם רל'נארן ו"הארמון השוקע"

 

 

 

אוכלוסיה

כ-7,500 תושבים, מהם כ-1500 בארמון השקוע וסביבתו הקרובה; כ-1000 בעיירת הנמל קלת'וסיה שעל גדתו הדרומית של אגם רל'נארן; והיתר מפוזרים בשלל עיירות קטנות, כפרים וחוות ברחבי האיזור, רבים מהם בשלושת הכפרים האמידים על  הגבעות שממערב לאגם ("גבעות השחר הזהוב): דירלאס (750 איש), קל'מירה (750 איש), ראנד (500 איש).

כ-500 איש מתגוררים בחורבות גורזירן על שפת הביצה שממזרח לאגם רל'נארן - ספק כפר וספק מרבץ של פושעים, מבריחים וטיפוסים מפוקפקים אחרים; ומספר דומה מפוזר לאורך החוף הצפוני והמיוער של האגם.

 

 

תיאור כללי

חלקה המערבי של הבקעה הוא איזור של אדמות מישוריות יחסית, מנומרות פה ושם בקבוצות של גבעות נמוכות ומתונות. כאן, פונה נהר הקיירנה צפונה (ונפרד מדרך המלך הישנה שממשיכה מערבה, בדרכה אל פתחי המנהרות העיקות שהובילו פעם מתחת לגבעות הקודרות במערב, לעבר מחוז עיר הנמל טיל'מארן). בפנותו צפונה ומטה לעבר יער טילווד, יוצר נהר הקיירנה צורה דמויות קשת, שבמרכזה אגם יפיפה (רל'נארן) שניזון ממימי הקיירנה, כמו גם ממימיהם של שלושה או ארבעה יובלים קטנים יותר, שנשפכים אליו מהגבעות הקודרות והגבוהות יותר שתוחמות את הבקעה ממערב.

האדמות מסביב לאגם רל'נארן, נראות בחלקן ציוריות מאד; והן מארג של אדמות חקלאיות סביב עיירות או כפרים קטנים ונאים עם רעפים אדומים, עצים עתיקים ומאגרי מים קטנים. במערב, מעבר לאפיקו של נהר הקיירנה, הקרקע מטפסת במעלה גבעות קטנות ומוריקות, עם מרחבים של כרמים מאדימים; מצפון לאגם, העצים הולכים ומתרבים, ככל שהקרקע יורדת ומשלחת ערוצים ומתלולים לעבר צמרותיו של יער טילווד; ואילו במזרח, מעבר לאגם, משתרעת אדמת ביצה שיכולה להראותמרחוק כאיזור פראי ויפה באורח מטעה, על שלל תפרחות מים ושיחים מוזרים שמבצבצים מתוך המרחק הירוק-כהה שלה, ועצי-המים המוזרים שפורשים את עליהם המעובים והארוכים מעל המים הכהים.

אלא, שהמונומנט המפורסם ביותר של האיזור הוא הארמון היושב על אי גדול במרכז האגם; מקום מושבה ושלטונה של שושלת א-רילארן העתיקה, לשעבר משרתות בכירות של ההשתקפות האדומה. ממרחק, הארמון נראה ממש כאילו בקע מתוך אגדה קלאסית, על חומותיו הגבוהות, ושבעת הצריחים שלו – שניים גבוהים מאד וחמישה נמוכים יותר. רק מקרוב יותר, ניתן להבחין כי חלקים רבים מהארמון דהויים ומוזנחים; אחד הצריחים 'מכורסם' בחלקו העליון ונוטה מעט הצידה מזה עשרות שנים – ככל הנראה, מפגיעה מדוייקת של בליסטרה, ממנה לא תוקן מעולם; אחרים מוכתמים, עם ויטראז'ים סדוקים ולבנים שנפלו מהקירות בכמה מקומות; נמל הסירות שמתחת לשער הגדול רעוע, והמים עצמם כהים וסתומים בחזזיות וכתמי אצות שעירות שחוסמות חלק ניכר מהמעגן.

כך למעשה, זכה הארמון העתיק – בעבר, אחד המקומות המפוארים (ויש אומרים גם הקסומים) ביותר בכל בקעת קיירן, שאומנים דגולים הופיעו בחצרותיו ויצירות אומנות וכשפים עיטרו אותו בתריסרים, לכינוי הנוכחי והבלתי מחמיא – 'הארמון השוקע'.

 

 

הגעה ועזיבה

נוסעים המגיעים לאיזור 'הארמון השקוע' מעיר המחוז אנ'מירלור ומרכז או מזרח בקעת קיירן, משתמשים בדרך-כלל בדוברות השטות במורד הנהר הגדול, לאחר שחלפו על-פני קטע המים המסוכן יותר שבגבול האיזור המקולל של 'שלוש תחנות', או לחלופין במסע רגלי או גב בהמה לאורך דרך המלך הישנה, העוברת לאורך גדתו הצפונית של הקיירנה. למרות הסיכון המסויים בקטע הדרך החולף במטווח עין מיער הפטריות המקולל בדרום, השיירות – הן במים והן ביבשה, הן תדירות יחסית, וברובן יכול כמעט כל אחד לקנות לעצמו מקום בעד צרור מטבעות כסף מקומיות ('באן').

 

שדה הקרב הישן של רלאנה א-נורט: לאחר שהדרך מתרחקת סוף-סוף מיער הפטריות ומותירה אותו מאחוריה, דרך היבשה מתרחקת מהנהר וחולפת בתוך שדה פרא ענקי, שאין בו כמעט מאומה מלבד אבנים גבוהות, מעוגלות קצה וסחופות רוח, שמתחת להן גדל שלל של שיחי דמדמניות מוזרים שנראים – בעיקר בעת השקיעה והזריחה, כאילו הם נוטפים דם; זהו רלאנה א-נורט (Relena A-nurt), המקום בו התחולל הקרב הגדול הראשון בין המורדות של ורד אפור שפלשו לבקעה ממערב, לבין כוחות האימפריה והאצילים המקומיים שתמכו בה – כולל ובעיקר הליידי ראל'תאריני א-רילארן (אמה של השליטה הנוכחית) שקיפחה את חייה באותו קרב, ביחד עם בתה הבחורה קר'סיליה.

השדה הפתוח והרחב, שהפך למרחץ דמים, לא יושב מעולם והמקומיים מתרחקים ממנו, ואיש מהם לא העז לנסות לפנות את הדמדמניות המוזרות שהחלו צומחות כאן בכדי להחליפן בגידולים חקלאיים; ורוב השיירות יחישו צעד, ויעשו כל שביכולתן כדי לא להשאר כאן לאחר רדת החשיכה, ובעיקר כאשר ערפילים עולים מאפיק הקיירנה וממלאים את האוויר הצונן.

מאם הדרך, כך מסופר, אפשר לראות את התל שנחשב למקום בו נפלה הגבירה האדומה ראשונה, ובתה שראתה את אמה מתמוטטת וניסתה לחוש לעזרתה, נפלה חלל וראשה רוצץ – לפי השמועה – בפטישה של נפחית דרומית אדירה שלחמה בשורותיהן של המורדות[1]. שתי החרבות שננעצו כאן לזכרון החלידו ונעלמו מזמן, למרות השמועות כי בלילות ערפל ניתן לראות עדיין את הצלליות שלהן, קורנות על הדמדמניות (שהן צפופות וגדולות כאן יותר מביתר חלקי השדה) באור חיוור. התל עצמו מגולף למחצה, באור המזכיר צורה של כנפיים שבורות – אולי רמז לסמל הכנפיים הבוערות של בית א-רלארן עצמו.

 

העיירה קאלת'וסיה והפלגה באגם רל'נארן: הדרך היבשתית, שחולפת באמצע שדה הקרב, שבה ומתאחדת עם דרך הנהר מצפון-מערב לאחרונים בתילי הדמדמניות, במקום בו הנוף הופך ירוק עמוק ומעוצה יותר; כאן, נשפכת 'קשת הקיירנה' אל תוך קצהו הדרומי של אגם רל'נארן, חוצה בדרכה עיירה עתיקה ויפיפיה בשם קאלת'וסיה– איזור של בתי אבן ישנים עם רעפים מגולפים, שגולשים אל רציפים ארוכים ומעוטרים בפנסי מלאכת מחשבת ישנים- חלקם מכושפים ממש, שכיום כמה וכמה מהם כבר סדוקים, עמומים ודורשים תיקון.

כאן, נפרדת דרך המיים מדרך היבשה; דרך המלך העתיקה ממשיכה משערה המערבי של העיירה, כשהיא מטפסת אל בין הגבעות עוטות הכרמים, ודרך שוק ייננים ישן ונטוש למחצה מתחת לצילו של מגדל משמר עתיק - בדרכה מערבה ומעלה, אל הגבעות הגבוהות והקודרות יותר של טאלאנה, שסוגרות על בקעת קיירן קולה ממערב – עד לשערי האבן העצומים דרכם הובילו בעבר מנהרות עצומות ונוחות שנחפרו עמוק מתחת להן, בדרכן אל עיר הנמל האדירה דאז, טיל'מארן והמחוזות הגובלים בה; מעברים שנחשבים מזה עשרות שנים כחסומים ברובם המכריע במאות על מאות טונות של סלעים שקרסו במהלך ההתנפצות הגדולה.

לעומת זאת, דרך המים ממשיכה צפונה; מן הרציפים הערפיליים של קלת'וסיה, על פונדקיהם מיושני הצורה והפנסים העמומים שמטלטלים מעליהם, ניתן לנסות ולעלות על אחת הספינות המורשות לעגון בנמל הארמון, על האי במרכז האגם (אולם לשם כך, צריך לשכנע את פקידת המכס המקומית והמשועממת לתת אישור – עניין הדורש הוכחת מעמד גבוה די-הצורך; עסק ראוי שמצדיק מעבר אל נמל הטירה – בין אם קשור לסחורה מסוג הולם או לכל עניין אחר שנחשב מתאים; ויש האומרים שלעיתים יספיק גם שילוב בין מראה לא מזיק לשוחד בסכום הולם). אלו שיצליחו בכך, יזכו לשיט לא ארוך, שבסיומו תפלס הסירה את דרכה באחד הנתיבים המעטים שעודם מתוחזקים ומנוקים מפעם לפעם מאצות ודגי שבלול, כשהיא מחליקה בין הכתמים השמנוניים וצמחי המים שגדלו פרא אל תוך אחד המעגנים המפוארים לשעבר מתחת לשערים האדירים של 'הארמון השוקע'.

שם, מתחת לחומה החיצונה של הטירה, אפשר למצוא שוק ישן, שבו מוכרים ורוכשים סחורות הקשורות או נדרשות בטירה, או נדרשות למי מיושביה, או לבית הספר העתיק לבנות שעדיין פועל באחד האגפים שלה, ולצד השוק קיימים לפחות שני פונדקים, בימים אלו ריקים למדי, שניתן להתאחסן בהם בעד תשלום גבוה יחסית. לכניסה לטירה עצמה, נדרשים רשיונות או קשרים מתאימים, מעבר לאישור חפוז של פקידת המכס של רציפי קאלת'וסיה.

 

מי שאינו מעוניין או יכול להפליג אל עבר 'הארמון השוקע', יכול להמשיך או לתפוס מקום בשיירת דוברות, או לחלופין לשכור שייט מקומי, שישיט אותו צפונה, יעקוף את אי הארמון, וישוט עימו דרך המוצא הצפוני של האגם – כאן, חוזר הקיירנה לצורת נהר, כעת שוצף בין גדות סלעיות שטורי העצים הגבוהים של יער טילווד סוגרים עליו משני העברים – שייט של יום שלם לפחות, ולעיתים גם יותר, שבסיומו הנוף משתנה פעם נוספת, במקום בו מתחילות אדמות המיצר הלחות בואכה מצודת גראן א-דרום, איזור הגבול בין בקעת קיירן לבין ארצות הביצה השטוחות, המבאישות והאינסופיות למראה של אור'גאקה.

מעבר לאילו, כמה שייטים נועזים או מפוקפקים יותר, יכולים להשיט נוסע החפץ בכך גם צפונה ומזרחה, לעבר אדמות הביצה הכהות והמוזרות שממזרח לאגם, והצורות העגולות המחוררות, המוזרות, שבוקעות מתוכן מפעם לפעם – אלא שההיצע מועט והמחירים בעניין זה גבוהים בהרבה; אדמות 'ביצת הזבוב השחור' נחשבות מסוכנות ובוגדניות מאד, ודרוש שייט (או סייר) שיודע היטב מה הוא עושה ומיטיב להכיר את השטח, אחרת עלולים השייט – ועוד יותר מזה סיור רגלי – להסתיים באורח עגום ביותר.

 

 

"הארמון השוקע"

המבנה המאסיבי והגבוה על האי בלב אגם רל'נארן, נבנה לפני כ-350 שנים כאשר ההשתקפות האדומה בכבודה ובעצמה העניקה את האגם והאדמות הפוריות סביבו לכוהנת (מראה אדומה) בכירה בשם קל'סאריני א-רלארן, שלחמה לצידה ונטלה תפקיד מפתח במסע המלחמה בו מחצו צבאות האימפריה את החוואים בני פארליל בצפון. באורח טיפוסי למדי, הארמון נבנה בתור אגף מרכזי מעוגל וגבוה, בעל מספר מפלסים, שממנו בוקעים ארבעה אגפים אחרים, מאורכים יותר, שביניהם גנים או מתקני חוץ אחרים (למשל – אמפיתאטרון מפואר בין האגף המערבי לצפוני).

בין אם משום שהגבירה קל'סאריני (ובמידה פחותה, גם צאצאיה) היתה מטילת לחשים רבת עוצמה, והאימפריה – על שלל מקדשיה, כוחותיה ועושרה עמדו אז בשיאם; ובין אם משום נטייתה של ההשתקפות האדומה עצמה (ואחריה, הכוהנות והמאמינים שלה) לשים בראש מעייניהם עניינים של אסתטיקה, לימוד ואומנויות, הרי שמעוזה של שושלת הכוהנות האדומות, אשר בשיאן נחשבו אדוניות-על של כמעט שליש מהבקעה, שאדמותיהן השתרעו מגבולות לוסטירן במזרח ועד המנהרות לעיר הנמל במערב; ומ"שלוש טחנות" בדרום ועד גראן א-דרום בצפון, היטיב לשקף את כל הנטיות האלו.

המסורה מספרת על תקופות בהן הארמון, על צריחיו המעוטרים, חלש על הצטלבותן של שתי דרכי מסחר חשובות – דרך המלך שהוליכה אז לעיר הנמל העצומה טילאמרן, ושקקה סוחרים בכל עונות השנה; והדרך הצפונית שהוליכה דרך מיצר גראן א-דרום לעבר המישורים בצפון, שהיו אז ירוקים ועשירים, וטרם הפכו לביצות האינסופיות של אור'גאקה.

נמל הספינות של הארמון עמד אז במלוא הדרו כלי שייט מפוארים יצאו ובאו מתוכו, והגנים הנפלאים מסביבו (נראה שמדמנת "הזבוב השחור" לא היתה קיימת באותם ימים), נראה מבחוץ כאילו בקע מתוך האגדות. אלא שחשוב מכך, מסופר שפנים הארמון לא גילה מאומה מההזנחה, הסדקים והגוון הדהוי ששולטים בו היום, אלא היה כה מהודר, כה מלא בעבודות אומנות, פאר וחפצים מכושפים, עד שנראה הולם יותר את עיר הבירה סלנטיר מאשר מחוז ספר כדוגמת בקעת קיירן.

האגדות מספרות על עשרות אגרטלים מכושפים שעמדו על כנים, וכל אחד זהר בחריטות ודוגמאות משל עצמו; חדרים נסתרים שהכילו שלל מהמלחמות, כולל מהפלישה לאור-נאארום; ספריות מלאות בכתבים מכל רחבי העולם; חדרי שעשועים ואפילו שלושה תאטראות – אחד בחצר הטירה ושניים קטנים יותר בתוכה, שבהם הופיעו אומנים מכל רחבי האימפריה.

 

היום לעומת זאת, חמישה עשורים לאחר ההתנפצות הגדולה שריסקה את האימפריה והרסה את רוב דרכי המסחר, הארמון עודו עומד על כנו, אולם נראה כצל עלוב וחשוך של ימי הזוהר; מכל האגפים, רק האגף המרכזי וחלק מהאגף הדרומי והמערבי (בו פועל עדיין שריד מבית הספר העתיק לבנות, שלימד בעבר בנות לשושלות מיוחסות הנוטות להשתקפות האדומה תרבות גבוהה, שפות זרות ואפילו כשפים) נמצאים עדיין בשימוש שוטף. האגפים האחרים נטושים כמעט לגמרי, מסדרונותיהם מכוסים בקורי עכביש ובאיזוב, ורבות משכיות החמדה שלהן סולקו, או דהו ונסדקו לגמרי – כולל רוב-רובם של הכדים המכושפים, שרק מעטים מהם זוהרים עדיין באור עמום; ואפילו שכיות החמדה שהתמזל מזלן להיות תלויות באגפים שעודם מאוכלסים, מטופלות טוב פחות מבעבר, וברבות מהן ניכרים שיניו של הזמן – מצבעים שדהו ועד כתמים ופגמים קטנים יותר ופחות, שהחומרים שדרושים לתיקונם אינם עוד בנמצא בבקעת קיירן.

 

חרף הבלאי והעלטה שירדו על חלקים רבים בארמון (והקנו לו את כינויו הבלתי מחמיא) ואולי דווקא בגללו, הרי שהוא מקור לא אכזב לשלל אגדות ושמועות על חדרים נסתרים, חפצים מוזרים ובעלי עוצמה – החל מאבני חן נדירות וכלה בכלי נגינה מכושפים ובעלי תבונה מסויימת משל עצמם, שחבויים עמוק מתחת לעלטה ולעזובה; אגרטלים ממולכדים שיכולים לשאוב לתוכם מסיג גבול ביש מזל; רוחות רפאים של באי-ארמון שכוחים, או קורבנותיהם, ועוד.

הגבירה הנוכחית של הארמון אינה מרוצה בכלל, בלשון המעטה, מהמנהג של צעירים מקומיים, ובוודאי הרפתקנים לא קרואים, לחפור בעזובה ובפאר הנטוש של המקום, או לשחק שם 'משחקים סרי טעם' של אימה אפלולית – וחרף מנהגה האדיב בדרך כלל, היא עשויה לגרש בכעס מבקרים שחיטטו במשכנה בלא אישור, ולעיתים אף להעניש אותם.

 

לערך מפורט על תולדות השושלת והאגדה על "גן העלמים" - לחץ כאן.

 

 

גבעות השחר הזהוב (The Dawning Vineyards)

 

ישובים מרכזיים: דירלאס, קלמירה, ראנד (ראנדוליר)

הגבעות הנמוכות יחסית שמשתרעות ממערב לאגם רלארן, הן סדרה של מתלולים פסטורליים למראה, שניכרים למרחוק בגוון האפור-אדמדם שמנמר חלקים רבים מתוכן– רמז מרחוק למטעי הפירות הרבים ולכרמי עינב-הסלע שגדלים כאן ובשפע. באיזור זה, שהתחרה מזה דורות בחלקות הגפן הספירית של איזור בר-אנזורל דהיום ביכולת (החריגה לאיזור בקעת קיירן) לגדל כרמים מהם ניתן להפיק יין מקומי, שוכנים כמה מהעיירות הקטנות (או כפרים גדולים) העתיקים המבוססים ביותר בבקעת קיירן, שמתפארים בין היתר בבתים ציוריים, חלקם נטענים כעתיקים כמעט כמו הארמון השוקע עצמו; מתכונים ישנים, עלמות יפות-תואר[2] וגם כמה וכמה סודות אפלוליים ושנאות עתיקות בין משפחות כורמים ושאר איכרים אמידים, שחלקן טוענות לאילן יוחסין עתיק כמעט כמו ימי הכיבוש האנ'מירי.

באורח מסורתי, האוכלוסיה המקומית (שתמיד חשה עליונה על יושבי הכפרים והחוות הדלים יותר של הגדה הצפונית, על סף יער טילווד) גילתה נאמנות סבירה כלפי שושלת הגברות האדומות לבין א-רילארן, ובנות המשפחות המיוחסות יותר נהגו לבקר בטירה ולהתחכך בכיבודים ובאומנויות היפות שמילאו אותה בימים טובים יותר – וחלקן אף זכו לשמש כבנות פמלייה, או למצער לקנות דעת בבית הספר המפורסם לבנות שפעל (ועודו פועל) בטירה.

 

המצב והמערכה ב'גבעות השחר הזהוב' כיום: באורח רשמי, המצב לא השתנה בהרבה גם לאחר ההתנפצות הגדולה; תושבי העיירות העשירות, נטו להגן על עצמן בחוזק יד מפני הפליטים שזרמו לבקעה, שרובם – מלבד קומץ משפחות מיוחסות ממחוזות המערב או בירת אור'גאקה - נחשבו בעיניהם ללא טובים בהרבה מנוודים וגנבים; ובכל הנוגע להגנה על הגבולות מפני איומים של פולשים אנושיים ולא אנושיים, נטו להמשיך ולהסתמך על הגבירה קרניליאן והמשמר שלה; אלו, חרף הריטונים על אוזלת-יד וחוסר רצון למהר ולפעול באורח נחרץ, עשו את מלאכתם רוב הזמן – בין אם פחות או יותר.

 

בשנים האחרונות, ככל הנראה עקב דעיכתה האיטית של קרניליאן, המצב הולך ורע, ועימו מדרדר גם הכבוד שרוחשים המקומיים לשושלת האדומה בארמונה השוקע; גבירים מקומיים החלו, תחילה בסתר ובהמשך יותר ויותר בגלוי, לפעול בחוזק יד – לא רק כנגד מפלצות משוטטות וסכנות דומות, אלא לעיתים גם כנגד שכניהם, או החלו מתקוטטים זה עם זה, כאשר פה ושם, כבר נאמרו מילים על כך שבעתיד אולי יהיה לארמון השוקע אדון חדש, נמרץ וראוי יותר.

 

משפחת קאל'זאר, שנחשבת למכובדת ביותר שבין המשפחות המקומיות, ומחזיקה ביקב המרכזי בגבעות השחר והזהוב ובזכיון לניהול שוק הייננים העתיק, צוברת לעצמה בגלוי כוח חמוש משל עצמה, חלקו מפוקפק מאד; בניה של המשפחה החלו, לעיתים גם באיומים, לרכוש ולהשתלט על אדמות ומטעים (ולעשות מהומה שכולה עלבון, בפעמים בהם ניסתה קרניליאן לרסן אותם ולברר דברים לאשורם).

שלא בפומבי (אך כיום כבר לא בסודי סודות), ראש המשפחה 'מהרהר' ביתרונות הרבים שיש לו, לביתו ו"לזרעו החזק" על השושלת הדועכת של א-רילארן - אלא אם השליטה הנוכחית 'תתעשת' (ואולי, כפי שנרמז, תמצא דרך 'להתאחד' עם הבית שלו - אולי דרך אילוצו של בנה הסרבן של קרניליאן להנשא לאחת מבנותיו של הגביר המקומי).

 

משפחת ראל'זירל - שושלת מקומית מכובדת אחרת, שאנשיה שימשו במשך הדורות במגוון תפקידים בארמון השוקע - מחצרנים ועד אנשי משמר ובני פמליה (ונודעו בתיעוב העמוק שלהם כלפי בני קאל'זאר - למרות ואולי דווקא בגלל קשר דם עתיק), נוהגים גם הם לאחרונה בהרבה פחות כבוד מהרגיל כלפי גבירתם, שעודה מעסיקה כמה מהם בארמונה; ויש המלחשים שהם שוקלים להעביר את נאמנותם לאחד הלורדים האחרים של הבקעה[3] - טענה שהם מכחישים בכעס, וטוענים שהיא כל-כולה המצאה של "הבריונים של אותו גנב סמוק ודשן, קאל'זאר, והעגלים המכוערים שהשריץ"; ולמרות זאת, רכלני האיזור יודעים לספר כי שניים מבני המשפחה העסיקו את הסייר הצעיר והשחצן, קאריול, ושלחו אותם מטעמם לכמה וכמה שליחויות עלומות באיזור החצר הכחולה, ואולי גם בעיר המחוז.

 

משפחת דאר'גאליר, שושלת שלישית שבניה טוענים להיות שושלת אבירים לשעבר שהספיקה לשרת את קאל'סאריני הכובשת במסע המלחמה העתיק בצפון (הגם שטענתם שנויה מאד במחלוקת, ויש מי שטוען שמדובר בצאצאיה של שפחה ערמומית של אי-מי ממשרתי ההשתקפות הצהובה, שזייפה לעצמה אילן יוחסין) נאחזו בזעם - לאחר מריבה עלומה או הצעה מסתורית שנדחתה - ניתקו כמעט את כל קשריהם מהרוזנת, ומסתגרים פחות או יותר במעונם המבודד בין יער טילווד לגבעות[4] - ולא ברור מה הם זוממים, אם בכלל, מלבד העוינות הרבה שהם מגלים כלפי המשפחות המכובדות האחרות.

 

המקומיים מן המעמד הנמוך יותר (כולל כמה משפחות שחרף טענתם לעץ משפחה מכובד, מזלן לא שיחק להן), החלו לסבול לעיתים תכופות יותר מסכנות או התנכלויות של גבירי המקום שהחלו לפרוק עול - בעיקר אך לא רק מצידם של תומכי קאל-ראזין, וכן מידי שכירי חרב ובני-בליעל שהחלו יותר ויותר להראות את פרצופיהם בפאתי האיזור - עד כדי כך כי כמה וכמה משפחות איבדו או ויתרו על אדמות, וחלקן נדחק לאיזור הלח והעלוב יורת שבין האגם ליער טילווד, שם הם חיים בבתי חווה קטנים ומוצאים פרנסה בדוחק בשילוב בין יערנות וחקלאות זעירה.


הסיפור על הסיירת המוזרה: בקרב כמה מהמקומיים נפוצו בשנה האחרונה שמועות על סיירת זרה, גבוהה וכהת שיער שהופיעה בלילות, וסייעה פה ושם לפשוטי עם שנקלעו למצוקה, כולל התעמתות וטיפול נחרץ ויעיל בכמה מבריוני האיזור (ולפחות פעם אחת, גם במפלצת מגעילה שיצאה מהיער).

עד מהרה, החל הסיפור להתפשט – ובעוד לפחות אחד מהגבירים של האיזור, שרתח על השפלה שספגו אנשיו, הבהיר בחשאי שמבחינתו 'מדובר באישה מתה', הרי שמקומיים אחרים מעריצים את אותה אישה מוזרה, וכמה מהם החלו לתהות בלחישה, האם אין זו אחותה של הגבירה הדועכת, ששבה לעמק בחשאי לאחר עשרות שנים של העדרות; והאם בכוונה לתפוס את הארמון ביום מהימים, להחזיר את האיזור כולו לגדולתו, ובעיקר לטפל אחת ולתמיד בבעלי האגרוף וגזלני האדמות למיניהם.

 

 

ביצות הזבוב השחור והכפר גורזירן

האיזור רחב הידיים שממזרח לאגם קיירן, שמשתרע מחופיו הבוציים של האגם עד למרגלות הגבעות שבקצה הרחוק של רכס דרארון, במקום בו הן נופלות בסוללות סלע כהות אל תוך פאתי יער טילווד, הוא ביצה עמוקה, מתעתעת ומסוכנת שזכתה לשמה בשל חרקים ענקיים מכונפים שניתן למצוא בחלקיה העמוקים יותר.

כבר מרחוק, ניתן להתרשם מהמרחב העגום, החבוי לא אחת בערפל, של מים כהים שבתוכם צפים מפעם לפעם כתמים ענקיים, אדומים-סגולים, שמזכירים לעיתים צורה של עיניים, כאשר מפעם לפעם, גדל עץ עתיק ומת למחצה, ופורש חופה של ענפים עגומים, נוטפי חזזיות; אולם הביצה, לפי המסופר, יכולה גם לחשוף מראות מוזרים ומסקרנים בהרבה.

בין היתר מסופר, כי לעיתים, בעיקר כאשר מפלס המים יורד, נחשפות צורות לחות ועגולות בתוך מי האפסיים, לעיתים אחת בודדת, שגודלה מגיע לגודל של בקתה; ולעיתים אוסף צורות עגולות קטנות יותר, שיוצרות ביחד צורה של מעגל; כולן לחות, בגוונים שמגיעים מסגול חיוור ואדום מלוכלך ועד שחור, גופן מחורר במאות נקבים, באורח שמזכיר אלמוגים עכורים במקרה הטוב, וצורות דמויות מוח במקרה הטוב פחות, שריח מצחין מאד נודף מהן; כמו כן, מסופר על כך שבמעמקי הביצה, ניתן למצוא עמודים קדומים, שחוקים ובלים מזוקן, שהערפל מתאסף סביבם, וחריטות מוזרות שקועות בהן, מתחת למרבדי האיזוב - באורח שיש הטוענים כי הוא דומה מדי לחורבות של עוגים, מהסוג שניתן למצוא בשפע רב בהרבה במישורים האינסופיים של אור'גאקה שמצפון לבקעת קיירן.

 

ביצת הזבוב השחור היתה מאז ומעולם מקום מסוכן ומסתורי; יש הטוענים כי היא עמדה כאן מאז ומעולם, ואולי קשורה בסיפורים נשכחים מתקופת האימפריה הקדומה של העוגים, או גזע דומה להם שנשכח מלב (וכי יצור חצי-צמחי עתיק שמכיל חלקים מרוחו של אחד המלכים או המאגים שלהם עודו משוטט במעמקי הביצה, תבוני אך למחצה, וקשור בטבורו לערפילים המתעתעים שיכולים לעלות ולהתפשט במהירות כאשר הוא בסביבה);

אחרים טוענים דווקא כי הביצה חדשה יותר - ולמעשה, האיזור הוצף בידי אחת מהשליטות לבית א-רלארן, כדי לכסות על הפתחים או החפצים שפתחו את שערי 'גן העלמים הנעלם' שהוחבא אי-כה באיזור - ולראיה, הסוגים המוזרים והמיוחדים של צמחים ופרחי-מים שניתן למצוא במעמקי הביצה ש"אין בשום מקום אחר באיזור".

כך או אחרת, הרי בדורות עברו, כאשר גבירות הארמון היו חזקות יותר, מקומיים רבים עבדו בחלקיה הרדודים של הביצה, קטפו פטריות מאכל, כרו בוץ לבניה, ועוד יותר מכך, תרו אחר משקע ססגוני ונדיר בשם 'חול נחש', שיש לו סגולות קסומות, והוא משמש גם לבניה של מבנים מפוארים, וגם לשיקויים וצבעים נדירים.

 

חורבות גורזירן ויושביהן: רבים מאותם מלקטים וכורים, כמו גם אנשי משמר וסיירים שהגנו עליו, שכנו בכפר מבוצר על החוף המזרחי שזכה לשם גורזירן; במרכזו של הכפר, הוקם בית אחסנה מבוצר, מסביב לעמוד עתיק ומגולף שמזכיר במעט גרסה חיוורת של השמועות על עמוד הענק הקדום בלב הביצה, ושרידי מדרגות מעגליות שהשתמרו אי-כה סביבו.

אלא, שלאחר ההתנפצות הגדולה, ובעיקר בשנים האחרונות, הביצה הפכה מסוכנת ואלימה יותר; וגם הסיפור הישן על מחלקה מהמורדות של ורד אפור, שרדפו אחרי סיירים מקומיים שבאו לעזרת הגבירה האדומה דאז ונמלטו מהקרב ברלאנה א-נורט, מצאו את מותן המזוויע בבוץ טובעני ושורץ דו-חיים טורפים לא הרחק מהחומה הדרומית של הכפר, וצרחותיהן היו כה נוראות, עד שהדיהן נחרטו באבנים עצמן. כך או אחרת, המקום התרוקן מרוב יושביו; כריית חול הנחש נפסקה, המחסנים התרוקנו, וכיום רק חלקו של המבנה הגדול סביב העמוד נמצא בשימוש - בתור פונדק מפוקפק בשם "השועל" עם מזקקה מפוקפקת עוד יותר מאחוריו, תחת הנהלתו של זקן ערמומי ובעל סודות לא מעטים, שטוען ומתגאה בכך שהיה מי שהוביל בזמנו את המורדות אל מותן, וככל הנראה גם בזז בדיעבד חפצים יקרים מהגופות הנפוחות שלהן.

ממש כמו הפונדק, גם הכפר עצמו הפך מקום מפוקפק; אוסף בתים חרבים למחצה בין שלוליות וחומות שבורות, אפלולי ושקוע בערפילים, עם סירות עלובות למראה ששטות ממנו ואליו; הגם שעדיין חיים בו כורים עצמאיים ולקטים, הרי שחלק נכבד מן האוכלוסיה כיום מורכבת מציידי אוצרות מפוקפקים, מבריחים, פושעים קטנים יותר ופחות, או סתם אנשים שהפכו בלתי רצויים בארמון או בישובים האחרים והמהוגנים יותר, ועוד - מה שהפך את שרידי הישוב מוכה העזובה למקום חסר חוק ואלים למדי.

 

 

 

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים


_______________________________________________

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 



[1] אם כי הגופות עצמן נלקחו מכאן בתום הקרב ונקברו ככל הנראה במערת הקבורה שמתחת לארמון השקוע עצמו.

[2] המסורת המקומית נוהגת להתפאר, בצדק או שלא בצדק כי הנשים הצעירות של איזור 'הארמון השוקע', ובעיקר הישובים האמידים בגבעות ממערב לאגם,הן 'היפות ביותר בכל בקעת קיירן' - ויש המקשרים את העניין לשחרור יושביו של 'גן העלמים הנעלמים', לפני למעלה ממאה שנים.

[3]  לפי השמועות, הם חלוקים ביניהם האם לתמוך בלורד אנזאריון העשיר, שאנשיו מחזיקים בקווי סחר רבים ומשתחמים, או דווקא בלורד אבאריל - ובאיזו מחיר.

[4]  כולל הוצאת בנותיהן מבית הספר בארמון השוקע.