kiern vale sig2.png

רשומון 'האיזור למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה

פרק 2: החיים בבקעת קיירן

 

_______________________________________________

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים

 

מסעות ואמצעי תחבורה בבקעת קיירן

 

 

 

בתקופת האימפריה, עמדו לרשות נוסעים, בעיקר מהמעמדות הגבוהים או בשירות האימפריה, מגוון של אמצעי נסיעה, החל משירות סוסים מהירים במיוחד, ספינות משוכללות ואפילו אמצעי מסע מכושפים (למשל, יכולת להתעתק בין מקדשים שונים של אותה השתקפות, באיזורים שונים של האימפריה).

בבקעת קיירן של היום, לעומת זאת, אמצעי המסע מועטים ובסיסיים בהרבה, וכוללים עגלות מסוגים שונים, רובן רתומות לסוסים איטיים או חמורים, דוברות איטיות ששטות על נהר קיירן, וכמובן הליכה ברגל.

 

 

מסע על הדרכים הראשיות

המסע על הדרכים הראשיות נחשב עדיין בטוח למדי, ואפשרי לאיכרים בודדים שנושאים שקי סחורה או לנווד בודד שמתנהל ברגל; אם כי לרוע המזל, המצב מתחיל להשתנות, והתדירות של התקלויות מאיימות ולעיתים התקפות ממש, עולה באיטיות, אבל בהתמדה.

אחד מקטעי הדרך המסוכנים ביותר הוא אותו חלק מדרך המלך המוביל בין אדמות רלארן למרכז הבקעה. זאת, משום שהוא עובר סמוך לאיזור הנטוש והחולני של 'שלוש טחנות', שמפעם לפעם בוקעים ממנו לא רק פורעי חוק, אלא גם מפלצות של ממש, ואפילו התקפות נדירות, אבל זכורות היטב, של אנשים מעוותים מבני הפור'ראטי.

דרכים אחרות שנחשבות מסוכנות יחסית, הן מעבר וירת'– מעבר הררי מיוער שמחבר את איזור עיר המחוז אנ'מירלור עם עיירות הגבול של יער ואראת'ארון שמדרום לבקעת קיירן; וכן דרכי ההרים במזרח בקעת קיירן, שמחוץ לתחום ההשגחה של זקיפי תאל א-קארן, שלעולם אינן בטוחות לגמרי, אבל בחורף הופכות לסכנת נפשות של ממש.

יוצא, שהצטרפות לשיירה עם ליווי חמוש, היא אמנם יקרה יותר, אבל עשויה להשתלם; קיימות מספר שיירות קבועות יחסית, הן של סוחרים, והן של אנשי כמה מהאצילים המקומיים, והן מחזה מוכר מאד בבקעה, רובן עושות את דרכן אל ובחזרה משערי עיר המחוז אנ'מירלור ורחבת הירידים הגדולה שבסמוך לה.

 

 

סוסים ואמצעי מסע אחרים

סוסים משובחים ומהירים, מהסוג ששימש פעם את שירות השליחים של האימפריה, הם נדירים יחסית; רובם גודלו בעבר במחוזות הצפון של נסיכות אורמ'תריל, למשל ה-Westwold, שהפכו ברובם לשממה מקוללת – וכיום, רק חוות מעטות מגדלות אותם, אם בכלל; אמצעים אחרים ומרהיבים יותר, כמו הגריפונים של אורגי הערפל, קל וחומר שערי ההתעתקות של ההשתקפויות, הפכו פחות או יותר לאגדה מימים רחוקים.

 

הסיפור על הגריפון של הנציב לוס'טירן: האגדות על היבשת המערבית ועל ממלכת האור הנשגב שחרבה, סיפרו לא אחת על גריפונים יפיפיים ששימשו כבהמות רכיבה וקרב מכונפות עבור אבירים מובחרים של אורגי-הערפל, ועל קרבות ביניהם לבין ניצי-דרקון יורקי אש של יריביהם המושבעים, גזע פיות האבק.

גריפון הרכיבה היחיד שזכור אי-פעם בבקעת קיירן, היה פרט בצבע כחול עמוק שהיה שייך לנציב הקיסרי לוסטירן ולרעייתו ( שהיתה אורגת ערפל למחצה).

בלילה בו נרצחו הנציב וכל בני משפחתו, מסופר שהגריפון חש בסכנה, וניסה לשווא להציל את אדונו וגבירתו. הגריפון נאבק כמטורף, אבל הרוצחים היו מיומנים מדי. מסופר, שהיצור נפצע פצעים קשים, ונאלץ להמלט כשהוא נוטף דם וצורח מכעס ויגון.

לא ברור מה עלה בגורלו והאם מת מפצעיו, אולם ציידים הרריים שחיים על הרכסים שמצפון לבקעת קיירן, טוענים כי שמעו מפעם לפעם צרחה רחוקה ומהדהדת עולה מהצוקים הגבוהים... מה שאומר שיתכן שאותה חיה מכונפת, או צאצאיה, יצאו לבר והקימו קן אי-שם במקום גבוה וכמעט בלתי אפשרי לגישה עבור מי שאינו מכונף. מספרים שלורד אבאריל היהיר שלח שתי משלחות של ציידים כדי לנסות להשיג לעצמו ביצה או גור גריפונים, שיהפוך לבהמת רכיבה שאין שני לה – אולם הללו נחלו כשלון מוחלט, ואחת המשלחות הללו נקלעה לסערה פתאומית ורוב חבריה נהרגו במוות מהיר ואלים.

 

 

זמני מסע

מסע רכוב בקצב רגיל לכל אורכה של בקעת קיירן – מהמדרגות הקפואות שיורדות מרכס קארנסיל במזרח, ועד לכניסה החרבה לדרך התת-קרקעית במערב, או עד שערי גראן א-דרום בצפון-מערב, אורך בערך שבעה ימים; או עשרים ימים ומעלה, לאדם רגלי. לחלופין, מסע על דוברות ממפלי הקיירן במזרח ועד לגראן א-דרום, עשוי לקחת כארבעה או חמישה ימים (במורד הזרם, ממזרח למערב, ולמעלה מכפול מזה במעלה הזרם).

 

 



חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים


_______________________________________________

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.