kiern vale sig2.png

רשומון 'האיזור למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה

פרק 2: החיים בבקעת קיירן

 

_______________________________________________

חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים

 

חוק, סדר ומיסים בבקעת קיירן

 

 


צורת אכיפת החוק, אם בכלל, והגורמים האוכפים אותו, משתנים בחדות באיזורים שונים של בקעת קיירן, וכמעט ואינם קיימים מחוץ לעיר המחוז ולישובים ואחוזות מרכזיים אחרים.

 

חוק וסדר בעיר אנ'מירלור

בעיר המחוז קיימים מספר מבני-כוח וגילדות ש'מסייעים למועצה' לאכוף חוק וסדר, גובים מיסים מהחברים להם (ומהכפופים להם), ובתמורה מספקים הגנה מסויימת, בעיקר על-ידי מיליציות של חרבות להשכיר. קיימת גם מיליציה כללית של המועצה ("המשמר הירוק", שסמלו שיבולת שעורת-רוח ירוקה, על מדים אפרפרים-חומים פשוטים יחסית).

המשמר הירוק אמור להשליט סדר ולאכוף חוקים פשוטים על כל העיר באורח שיווני – אולם בפועל, המימון שלהם מקוטע, ורבים מהקצינים שם נאלצים (או שמחים) להתפרנס באורח מפוקפק יותר, אגב קבלת חסות מגורמים שהפרוטה בכיסם, מה שהופך את המיליציה הזו לכוח די מושחת ומפוקפק.

ברבעים העניים יותר, לעומת זאת, כמעט ואין חוק וסדר, ולעיתים רחוקות יש גביית מיסים (ואם כן, היא נתפסת בעיני התושבים יותר כבריונות וגזל מצד אחת הגילדות או המשמר), מה שהופך אותם לפרועים ומסוכנים בהרבה, כאשר החוק היחיד, לצד האגרוף, הוא הכוח של כמה משפחות מורחבות עם נהלים ומנהגים משל עצמן.

 

 

חוק וסדר בכפר טולו

כפר הרועים טולו הוא עצמאי לגמרי, אינו משלם לאיש, ואינו נותן דין וחשבון לאיש, הגם שראש הכפר הוא אחד מחברי מועצת הנכבדים של הבקעה. הכוח השליט שם הם ראשי המשפחות הגדולות, שאוכפים מסורות בנות מאות על מאות שנים, חלקן כאלו שנראות אלימות ופראיות למדי למתבונן מהחוץ.

בטולו, לא טורחים על פורמליות של מאסרים והעמדה למשפט – אבל מי שיפר את המנהגים, ובעיקר יסתבך עם משפחה חזקה מדי, צפוי לא אחת למכות רצח, ולעיתים גם לעונשים מידיים קשיים וברוטליים עוד יותר. לראש המשפחה סמכות כמעט בלתי מעורערת על כל אנשיו, כולל יכולת (גם אם לא משתמשים בה הרבה) להרוג אותם במו-ידיו או להורות להרוג אותם, בלא שאיש יוכל לעצור בעדו. עונש סופי קשה מעט פחות, אבל נפוץ יותר – הוא נידוי וסילוק מהכפר, תוך איסור על יתר בני טולו להגיש לעבריין עזרה כלשהי.

עניינים סבוכים, כגון דיון בפיצוי על נזקים כספיים, התפייסות ועצירת סכסוכים שמאיימים על הכפר, נדונים בין ראשי המשפחות לבין עצמם.

 

 

חוק וסדר בעיירה גראן א-דרום

העיירה שוכנת מתחת למוצב צבאי – כנראה השריד היחיד למוצבי צבא האימפריה ששכן בבקעה בעבר.

ככזו היא נתונה, גם אם באורח לא רשמי, למרותו של הצנטוריוון שמפקד על חיל המצב במצודה והוא אחראי בין היתר גם על גביית 'מס הגנה' – חלקו בכסף, חלקו בסחורות וחלקו בעבודה, וגם על מכסות גיוס מקומיות לחייל המצב, שמזה שנים מתלונן על מחסור בכוח אדם, ועל התעלמות כמעט מוחלטת של רוב האצילים (והסוחרים האמידים) מחלקיה האחרים של הבקעה מהחובה הישנה להשתתף במימון של הגנת הגבול.

באורח דומה, גם פשעים שמבוצעים בעיירה ובסביבותיה  נתונים לשיפוט הצנטוריון, ובפועל מטופלים בידי כמה סרג'נטים ותיקים – אלו מוסמכים בין היתר להטיל קנסות, לצוות על כליאה או הצלפה בעבריינים, כאשר זרים עושי צרות יכול ויסולקו מהעיר בבגדיהם בלבד, לאחר שזכו לכליאה ולהצלפה הגונה.

לעיתים, הענישה כוללת גם גיוס בכפיה או משימות מסוכנות עבור חיל המצב – בין אם כעונש בפני עצמו, ולעיתים קרובות יותר כ'הצעה' להחליף ענישה מסורתית יותר, בעיקר אם מדובר בנאשם מבני המקום.

 

 

חוק וסדר באחוזות האצילים וסביבתם

ארבע השושלות של הבקעה, כל אחת בדרכה, שולטת על איזור מסויים מסביב לטירה או לאחוזה סביבה, וגובה מיסים – כיום יותר ויותר בתוצרת, ופחות ופחות בכסף – מהכפריים הסמוכים, שמספקים מזון וסחורות בסיסיות לטירה. בתמורה, האצילים אמורים לספק הגנה בדמות ארגון וחימוש של כוח מקומי, וכל אחד עושה זאת בדרכו, מי יותר ומי פחות.

הכלל הוא, שככל שהאיכרים המקומיים קרובים יותר לאחוזה, כך הם נדרשים לשלם מיסים מסוגים כאלו ואחרים, ויש להם יותר נגישות לבעלי מלאכה מקומיים ובמידה מסויימת גם למסחר; ומאידך, ככל שהם רחוקים יותר, כך הם משלמים פחות, אם בכלל; נדרשים לדאוג להגן על עצמם, ולספק את רוב התוצרת והמזון עבור עצמם.

ובכל זאת, קיים מסחר מקומי רופף גם מחוץ לדרכים הראשיות, בין היתר של ציידים מהצפון שמוכרים את מרכולתם באחוזות השונות, גורג שמוכרים מרקחות שונות, ועוד. 

 

לכל האצילים סמכות לשפוט כל מי שמצוי בנחלותיהם או מזדמן אליהם; בין אם בעצמם, ובין אם באמצעות שופט העובד בעבורם.

שיטת המשפט, ומידת הדאגה לצדק (אם בכלל) תלוי מאד באציל – כך למשל, הגבירה קרניליאן א-רילאן נחשבת רחומה למדי, ודורשת שעונשים קשים יובאו לאישורה לפני ביצועם; ואילו אחרים, בעיקר לורד אבאריל, ידועים כרחומים הרבה פחות – וזאת בלשון המעטה.

 

מעבר לגבולות השטח של האצילים והישובים, החוק כמעט ואינו קיים; הגם שפה ושם, קיימים איכרים שנהוג במשפחתם לכבד בית אצולה עתיק ולהביא בפני ראשו סכסוכים ביניהם, גם אם הם עצמם יושבים מחוץ לנחלותיו.

 

 



חזרה לערך הקודם | עבור לערך הבא | חזרה לתוכן העניינים


_______________________________________________

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.