קמפיין
דמדומי המערב
סיקוול
לספר שלישי: גמד לבדד ישכון
פרק II: עמוקה היא המצולה,
וסוסאים בה הרבה
חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר
פתיחה:
דמדומיה של ארנדיס
הגבירה
ארנדיס, אמו של ת'ורודיר, התמוטטה רגעים ספורים לאחר תום הקרב האחרון בזירה של
הורוף השחור; לאחר שקראה בשמה של נארוון והפעילה כוח חזק להפתיע של אור או אש
מרפאת שהקיפה את החבורה והגנה עליהם מפני הרעל והמחלה שזלגו מהאורקים הנגועים
והטרול מוכה המגפה ששולחו כנגד החבורה בקרב האחרון.
הורוף
והבריונים שלו עומדים במילתם ולא מפריעים לחבורה לצאת מהזירה עם תליון אבן הדם ועם
ארנדיס הקודחת, אבל עיניים רבות ננעצות בחבורה, כאשר הדמויות מתחילות את המסע
הארוך מהזירה אל סמטת דרוגות' ומשם למעלה, אל מגוריה של ארנדיס; כאשר ת'ורודיר
נושא את אמו בידיו.
מצבה
של ארנדיס הולך ומחמיר; היא רועדת, הפנים שלה לוהטות למגע ונוטפות זיעה קרה, כאשר
ההכרה שלה מתערפלת וחוזרת לסירוגין; לעיתים היא מתפתלת בפראות ומתחננת בפני בנה לא
לתת אותה לצללים שהיא רואה, שהולכים וסוגרים עליה; ולעיתים היא לוחשת שהלהבה
דועכת, וקר לה, כל-כך קר לה...
פעם
אחת, היא מתנשפת ופונה אל לארלית' (חברתו היפיפיה של הורוף השחור, שהדמויות הולכות
וחושדות שהיא לא בת-אנוש אלא משהו גרוע בהרבה שיצא מהאפלה), כאילו היא עוקבת
אחריה:
"לארלית',
תסתלקי! תתרחקי מהתינוק שלי, את שומעת? אני יודעת מ את, אפשוט לך את העור, אם
תתקרבי אליו שוב"
ת'ורודיר,
שמבין יפה למי הכוונה ב"תינוק שלי" מאדים כסלק; ורומברינד, שחונך במסורת
של הגמדים של כבוד אולטימטיבי לאבות המשפחה, חש נבוך מאד עבור ת'ורודיר; ורגע לאחר
מכן, ארנדיס הוזה כאילו היא ות'ורודיר נוסעים לחצר המושל, כדי שתציג את בנה יקירה
בפני אדון פורלאו ותדאג 'ליעוד שלו'.
המאורעות במגוריה של ארנדיס: השחר כבר לא רחוק, כאשר הדמויות מגיעות
למגורים של ארנדיס, ומוצאים אותם שקטים ואפלים; על-פניו, אין שום סימן של פריצה או
משהו יוצא דופן, מלבד ריח קלוש של סחלב מבושם. אבל גם אין סימן למשרתת גווית'רה
(חיפוש של רומברינד בחדר שלה, מוצא רק שנעלי הבית נעלמו וסימן של עקבות באבק
שעולות לקומה המרכזית של הבית).
ת'ורודיר
משכיב את אמו במיטתה, כשהוא מנסה להרגיע אותה; ובינתיים, מנצל את ההזדמנות לעשות
חיפוש מהיר בחדריה (במקום אליו אסרה עליו להכנס קודם לכן); בין היתר, הוא מוצא על
השולחן ערכה שלמה מאיכות גבוהה לרקיחת שיקויים, ועוד כמות מהנוזל האדמדם שארנדיס
מחזיקה בבקבוקון הקטן והקריסטלי ממנו היא שותה מפעם לפעם (והיא מבקשת ומקבלת אותו
גם כעת, מפעם לפעם, כשהיא מתלוננת שהיא צמאה), בתוספת שלל אבקות; צמחי צל מסוג
שנפוץ מאד ברקיחת שיקויים, מבער מעולה ועוד. ת'ורודיר לוקח דוגמיות מהנוזל
ומהאבקות, כדי לחפש בהמשך אדם מיומן מספיק שיאמר לו במה מדובר.
מלבד
זאת, על השולחן של ארנדיס פתוח ספר מוזר ועתיק למראה, שכתוב בשפה ובכתב שת'ורודיר
לא מבין בכלל. רומברינד, שהוא הבקיא יותר במסורה מקרב החבורה, מצליח לזהות שמדובר
בספר עתיק ויקר המציאות של אורגי-ערפל עתיקים, שכתוב בכתב ישן בו השתמשו בארגיון
בחלק הראשון של העידן הרביעי. מלבד זאת, בספריה של ארנדיס נמצא ספר מפורט על
פרופסור אולבריג הידוע לשמצה ממוריה והאלכימיה שהשתמש בה לתועבות שלו; ספר חדש
ומפורט יחסית על מלך גונדור המנוח טאר לינרוס ורעייתו המלכה נארוון; וגם ספר שירה מאיתיליין
שארנדיס השתעשעה ברישום של איורים בשולי הדפים שלו.
התקפת
הדארקלינגס:
רומברינד, שלאחר חדרה הריק של המשרתת בודק את החדר של איסילור, וחש לפתע דחף מוזר
להכנס לאמבטיה שלו, כי הוא כל-כך מלוכלך ועייף וחייב רחצה – אבל כוח הרצון החזק של
הגמד מאפשר לו להתנגד לדחף, מוצא שהאמבטיה מלאה קצף חם, מבושם ומגרה...
רק
שמדובר במלכודת קטלנית, כי בתוך המים אורב Darkling– מעין רכיכה גועלית בגודל כלב קטן עם גב מלא בליטות גושיות ומפתח
לוע עצום יחסית לגודלו, נוטף רעל קטלני; מה שהיה יכול להוות הפתעה קטלנית
לת'ורודיר, אם היה כאן במקום רומברינד והיה נכנע לפיתוי לטבול באמבט הפרטי המהודר
שלו; קריאת האזהרה של רומברינד, מביאה את ברנדוין לעזוב את ת'ורודיר בחדרה של
ארנדיס, ולחוש לעזרת הגמד האחר... רק כדי שכמעט מיד לאחר לכתו, יפול דארקלינג נוסף
שהסתתר על התקרה, הישר על ת'ורודיר שלא ציפה להתקפה – ורק חושי הסייר שלו ותנועה
נכונה ברגע האחרון מנעו מהשיניים האיומות ליפול הישר על הראש והצוואר שלו.
הדמויות
הודפות את היצורים החשוכים דמויי הרכיכות; ת'ורודיר, שהטווח בחדר קטן מכדי להשתמש
בקשת, נלחם ביצור בעזרת החרב שלו, ומכריע אותו; כאשר רומברינד משגר מהלומת פטיש
שמועכת את הדארקלינג שלו על קיר האמבטיה. אלא שלפי הרחשים, יש עוד יצורים כאלו,
ונראה שהם באים מתוך צינורות הקיטור שהתקינו הגמדים לחבר בין האמבטיות של ארנדיס
לבין המפוח הגדול שנמצא עמוק במנהרות הקיטור מתחת לגבעה; ולשם הם גם נסוגו כעת,
רוחשים בעלטה ואולי מתווכנים לשגר התקפה נוספת.
החבורה
מתפצלת; ת'ורודיר נשאר להתבצר בבית ולשמור על ארנדיס; ושני הגמדים מוצאים את דלת
השירות שלצד הבית, ויורדים אל תוך מנהרות הקיטור.
מנהרות
הקיטור
הגמדים
שבנו את העיר החדשה, אכן התקינו רשת של מנהרות קיטור בהן עוברים צינורות משוכללים
שמעלים מים ואדים רותחים מהמפוחים הגדולים שבנו למטה. אלא שכעת, המקום הפך מסוכן
ושורץ בדארקלינגס, שכאן בעלטה נראים גדולים ומסוכנים עוד יותר מאשר היו בתוך ביתה
של ארנדיס.
ברנדוין
ורומברינד חומקים ממספר מלכודות נבזיות של החלקה, ובהמשך גם לוח שמישהו רופף
בכוונה, באורח שיגרום להתזה של סילון קטלני של קיטור רותח על קורבן לא זהיר שידרוך
עליו בדרכו למטה.
הדארקלינגס
אכן רוחשים במספר גדול יותר מתחת לפתחת הצינורות של בית ארנדיס, ואגב הקרב בינם
לבין הגמדים, אחד מהם מצליח לנשוך את ברנדטוין נשיכה קשה שפוגעת בו ומאיימת להחליש
אותו מאד; ומסבתר שהצרות רק מתחילות.
הדמויות
מגלות שמתחת לצינורות, מישהו פיזר אבקה גבישית סגולה נאלחת, שככל הנראה מושכת אליה
את הדארקלינגס; בהמשך, כברת דרך נוספת במורד מדרגות חלקלקות, נשמעים קולות
מתווכחים מתוך צומת חשוכה של מנהרות; ולזעמם של ברנדוין ורומברינד, מסתבר שבעוד
אחד הדוברים נשמע כמו פושע בן-אנוש שנשכר כדי לארגן את מותה של ארנדיס, האחר הוא
גמד קצר-זקן נאלח מבני דורהאנד, שמסייע בעבודה המלוכלכת בתמורה לבצע כסף, וגרוע
יותר – מסתבר מדבריו שהוא (או דורהאנדס אחרים), הצליחו לסחוב מארוכי הזקן את צרור
המפתחות של מנהרות הקיטור.
הדורהאנד
לא מעוניין לסכן את עצמו ונסוג ברגע האחרון; ברנדטוין ורומברינד מתנפלים על הפושע
בן-האנוש ומנטרלים אותו לפני שהוא מספיק להשתמש במשרוקית אזעקה, שהיתה אמורה לקרוא
לעזרתו בהמות ביוב שעירות וארוכות שיניים.
מהחקירה
שלו, עולה שהוא לא יודע הרבה, אבל שאיזה בחור מטורף מאיזו כת בפאתי סמטת דרוגות'
שילם לו בשביל "העבודה" הזו; הגמדים כופתים את הפושע וגוררים אותו בחזרה
למעלה, כאשר הם מוותרים על סריקה יותר לעומק של מנהרות הקיטור, ומותירים את המרדף
אחרי הדורהאנדס להזדמנות אחרת – עם כי ברנדטוין מחליט לשגר מכתב אזהרה (בקאזדול
צבאי קשה להבנה) לקפטן קורת'אג ברונזהאמר, בין היתר על התרגילים הנאלחים האחרונים
של קצרי הזקן.
בריונים
בדלת והופעתו של פלנת'אר
זמן
קצר לאחר עזיבתם של שני הגמדים, ת'ורודיר שומע שריטות על דלת הכניסה. הוא מתמקם
בעמדה נוחה מאחוריה כשהוא מוכן לשגר חיצים קטלניים במי שינסה לפרוץ אותה; ואכן,
השריטות הופכות לדפיקות ומהלומות; ושני בריונים, ככל הנראה לא מבריקים במיוחד,
מנסים לשכנע את ת'ורודיר שהם "החלבן" ושהוא צריך לפתוח להם (ההצגה לא
ממש משכנעת, מה גם שתורודיר שומע את הלחישות של הבריונים מאחורי הדלת - צמד לא
מבריק במיוחד, בלשון המעטה).
ת'ורודיר
לא נופל בפח הירוד הזה, אלא מתגרה בבריונים ומזמין אותם לנסות את מזלם, אם הם
מעוניינים בחיצים בגרון.
קול
שלישי, לוהט ומטורף למחצה נשמע, גוער בשני האחרים. הדלת מתחילה לספוג מהלומות; אלא
שאז נשמעת תקיעת קרן נמרצת מהרחוב, צהלה של סוסים, וכמעט מיד אחריה צעקות ונקישה
של ברזל בברזל.
כאשר
ת'ורודיר מציץ כדי לראות מה קורה, הוא רואה שכרכרה נעצרה לא רחוק מדלתה של אמו, ומתוכה
יצא אדם מרשים מאד וכסוף שיער, שנלחם בקרב אחד על אחד עם מטורף שכל גופו ופניו
מצובעים בשחור ואדום, בעיקר מעגל אדום על הפנים; שני הבריונים האחרים נמלטו (אחד
מהם הפיל במנוסתו 'פתק הנחיות' עילג שנשמע כמו "מוצאים דלת. מוציאים כלי
פריצה ופותחים דלת. דופקים יפה-יפה מכשפה זקנה בפנים, הורגים עדים. לוקחים תליון
אדום. הולכים"); לעומת זאת, שני שומרים של משמר העיר מסתובבים סביב הקרב,
צועקים הרבה, אבל למעשה לא ממש עוזרים.
ת'ורודיר
מתערב בקרב עם התקפת קשת מדוייקת שפוגעת במטורף המצובע מאחור ומאפשרת לגבר כסוף
השיער בגלימה השחורה להכריע את יריבו ולהמית אותו בנעיצה מדוייקת של החרב.
בן-הברית
הלא צפוי, שכבר מאורח הדיבור שלו נקל לזהות שהוא גונדורי ממעמד גבוה, מציג את עצמו
בשם פלנת'אר, ואומר שהוא ידיד של הגבירה ארנדיס, שנהגה לאייר עבורו אי-אלו יצירות
או פרקים כתובים שהוא עובד עליהם; מסתבר גם שארנדיס סיפרה גם לידידה הלז על בנה
יקירה המוכשר ועל מעשי הגבורה שלו – ופלנת'אר מעיר שיתכן שת'ורודיר הצעיר יזדקק
להפגנת הכשרונות האלו בקרוב.
לשאלה,
כיצד הוא הגיע, פלנת'אר מספר שהוא מתגורר כעת בשולי היכל הסופרים המלכותי שמעל
העיר; וכי לגמרי במקרה, הוא נתקל סמוך לכניסה למתחם. ב'מישהי לא חביבה מהצד השני
ההיכל' – אישה צעירה מפוקפקת למדי בדרכיה, שנוהגת לבלות במיני זירות ושאר מקומות
מפוקפקים – כאשר אותה אישה צעירה התגנבה בחזרה אל ההיכל, כשהיא חבולה וחבוטה.
אבל –
וזה העיקר – מפוקפקת ויריבה ככל שתהא – היתה לה ההגינות להזהיר את פלנתאר שהיא
ראתה את הגבירה ארנדיס מית'היריל בזירה, ושהיא התמוטטה ונראית כמי שספגה התקף גרוע
במיוחד של קדחת צל אלימה. פלנת'אר, שחש שהיא דוברת אמת, לא לקח סיכונים, אלא לקח
מרכבה וחש למגוריה של ארנדיס מהר ככל שרק יכול היה.
בהמשך,
כאשר ברנדטוין ורומברינד חוזרים מהסיור שלהם, מסתבר שבין פלנתאר לברנדטוין
סטונפלייר יש היכרות קודמת מאותו יום טראגי ובלתי נשכח שבו פלוגת הגמדים של
רוגראנד סילברברד הגיעה מאוחר מדי לעזרת השיירה של המלך טאר-לינרוס והמלכה נארוון,
שנפלה במארב של המוני אורקים, לא הרחק מעמק דימריל. פלנתאר, שמסתבר ששימש אז כאביר
במסדר של עוטי השחור והכסף, היה אחד הבודדים שנותרו בחיים מאנשי המלך.
פלנתאר
משלים בקצרה, ובפנים עגומות, את קורותיו מאז – הוא יצא לגלות לאחר שהמלך החדש
אלאדון – בנו הצעיר של טאר לינרוס, קירב אליו את משמר היונה, ואחד הצעדים הראשונים
שעשה היה לפזר את עוטי השחור והכסף; ומאחר ולפי דבריו – שיניו חסרות הרחמים של
הזמן נגעו בו, והקריירה שלו כאביר ולוחם כמעט הגיעה לסיומה, הוא מוצא את לחמו כיום
כסופר החי בגלות, ומתגעגע מאד למולדתו הישנה ("מי כמוכם, בני עם דורין, מבינים
את טעמה המר של גלות, בעודך רואה כיצד ביתך הישן הפך למאורת דרקונים")
רומברינד
מנסה לנחם את פלנתאר בהערה, שהגמדים כבשו בסופו של דבר מחדש את ביתם הישן, כמו
שאין ספק כי ניתן יהיה לכבוש מחדש גם את גונדור, אם רק גמדים ובני-אדם ישתפו
פעולה; וכך, וברנדטוין עורך היכרות בין פלנתאר לבין רומברינד, שמוצג כאחיינו של
קפטן רוגראנד הנועז (הגם שברנדטוין מתלוצץ על חשבון הגמד הצעיר יותר, ומזכיר שהוא
העדיף את 'החיים הרכים של סדנת התכשיטים והמכרה').
הנסיעה
במרכבתו של פלנת'אר
החבורה
מבינה שמגוריה של ארנדיס לא בטוחים יותר; והחשדות של הדמויות, ובעיקר של ברנדטוין,
מתגברים כאשר שומרי-העיר שהתלוו אל פלנת'אר מתנהגים באורח שנראה עוין וחשוד,
מזכירים שהדמויות חשודות בעצמן בהרג בעיר התחתית (הכוונה לטבח ב'ירח האדום'),
ומאיימים לקחת אותם באזיקים אל המפקד שלהם. רק מאמצים והפעלת כריזמה של החבורה,
בעיקר ברנדטוין שמדבר לכאורה בשם המשמר של רובע הגמדים; וכן בעזרת פלנת'אר משכנעים
את השומרים לסגת, ולקחת איתם את הבריון השבוי באזיקים.
החבורה
מתלבטת האם לקחת את ארנדיס לרובע הגמדים, שנחשב בטוח יותר, או לקבל את הצעתו
האדיבה של פלנתאר לקחת אותה למגוריו שבפאתי היכל הסופרים, שנמצא גבוה בעיר העילית
ושמור היטב; בסופו של דבר, גם לאור בקשתה של ארנדיס עצמה (היא זוכרת במעורפל שרצתה
להכיר לבנה יקירה אנשים שם...) הדמויות מחליטות לקחת את האופציה של ההיכל – גם
משום שפלנת'אר מבטיח להם שידאג למרפא מהשורה הראשונה, וכמו כן, עולה בשיחה בינו
לבין ת'ורודיר, שיש לו ידיד שלפני עיסוקו הקודם (כלומר, כסופר ומשורר) הוא היה
אלכימאי בטירת המושל.
ברנדטוין
לפחות, חושד שחלק נכבד ממשמר העיר מושחת ומשתף פעולה עם גורמים מפוקפקים; ומנגד,
הוא תוהה האם פלנת'אר עצמו אכן הפך ל'זקן שכותב את זכרונותיו' גרידא, או שמתחת
למסווה יש לו תוכניות אחרות – והוא מבהיר לגונדורי הגולה בשקט, שאם יש לו תוכניות
כאלו, הוא וגמדים הגונים אחרים ישמחו לעמוד לצידו.
ארנדיס
עודה קודחת והכרתה מעורפלת, כאשר פלנתאר מסייע לתורודיר לקחת אותה אל המרכבה;
ת'ורודיר ממהר להכין גם 'תיק' שבו הוא אורז כמה מחפציה של אמו, כולל הספר יקר
הערך, ובמקום אחר הוא 'מסליק' את תליון אבן הדם ואת השיקויים שהוא שומר כדוגמית
לבדיקה.
ארנדיס
מתפתלת ולוחשת לת'ורודיר שיאמר לפלנתאר ללכת כי "היא לא רוצה שיראו אותה
כשהיא כך"; ומנגד שואלת אותו שוב ושוב היכן הספרים שלה והבקבוקון האדום שלה
(ת'ורודיר נדרש לסייע לה לשתות עוד מתוכו). היא גם מבקשת את התליון שלה, ות'ורודיר
מסרב, ואומר שהוא יחזיר לה אותו רק כאשר היא תתאושש ותהיה מסוגלת להגן עליו.
המרכבה
מתחילה ליסוע קדימה ברחובות המתפתלים של הגבעה שמוליכה לעיר העילית; ארנדיס נרדמת
ומתעוררת, פעם מתחננת כמעט בבכי שלא יקחו אותה 'בחזרה אל מצודת אנגהוריל"[1], ועפם
מורה לבנה לסייע לה לשבת זקופה, כי היא חייבת להראות במיטבה כשהיא נכנסת למקום מכובד,
ופעם אחרת מסבירה לו בלחש, שהיא היתה חייבת להשתמש בכוחות שהשתמשה בהם:
"העולם משתנה, יקירי. כוחות חדשים מתעוררים. אסור לנו להשאיר אותם ללארלית'
ויצורים מסוגה"; כאשר לגבי לארלית', היא נוקבת בכינוי "Spawn of Thuringwethil", יצור אפל ששורשיו
מוליכים לאם קדומה מאוזכרה באחת האגדות המפורסמות ביותר מהעידן הראשון.
רומברינד
מצידו, נזכר בסיפורים אפלים של הגמדים על יצורים בשם Morvul: גברים שחורים כזפת עם טפרים ופנים מעוותות, ששולטים בעטלפים
מוצצי דם, וחיים עמוק בהיכלות עתיקים ונטושים מתחת להרים – כאשר לפי כמה מהגרסאות
יש להם נשים מרושעות וחזקות עוד יותר; אבל הגמדים לא נתקלו בהן מזה דורות או
עידנים.
במהלך
המסע, משמר העיר מונע מהכרכרה להמשיך, בטענה שהדרך הלאה חסומה בגלל עמוד ענק שנפל
(רומברינד תוהה בקול האם זו תוצאה עגומה של הפסקת עבודת האומנים הגמדים שלא שילמו
להם), ומפנים את הכרכרה לדרך אחרת שמוליכה אל השער המזרחי של ההיכל. ברנדטוין חושד
מאד במשמר – וחששו ממארב אכן מתממש דקות קצרות לאחר מכן.
כאשר
המרכבה מאטה בעיקול חד של הדרך מתחת למבנים צפופים וגבוהים, אנשי כת מטורפים
("כת גרים[2]
האש")מזנקים על הכרכרה, ומנסים לחתוך את הדפנות ולהדחף פנימה; האריג של הדופן
ליד ת'ורודיר וארנדיס נקרע, ופרצוף צבוע במעגל אדום מופיע בו, משמיע קולות שלא היו
מביישים חיה נגועה בכלבת; אבל ת'ורודיר מצליח לדקור אותו הישר בתוך פיו הפעור,
ולהפיל אותו, מתיז דם ומתעוות, מהכרכרה אל אבני המרצפת; איש כת אחר – ברנש קירח
חסון ומקועקע עם פטיש ענקי, נוחת על גג המרכבה, וברנדטוין מטפס מעלה, בולם מכה שלו
ונאבק בו על הגג, כאשר איש הכת צווח לעברו "הלהבה של אודון תיקח את
כולכם!"; בסופו של דבר, לאחר חילופי מהלומות, ברנדטוין הולם ביריבו במכת מחץ
שגורמת לו לאבד את שיווי המשקל ולהתעופף בעוצמה מגג המרכבה והלאה.
שני
מטורפים מצובעים אחרים רצים על הגגות, לעיתים ממש רצים על ארבע כמו חיות עם להבים
בפיהם, ומנסים לקפוץ על המרכבה מגבוה – אבל ת'ורודיר פותח את אחת הדלתות האחוריות
וקולע קליעה קטלנית באחד מהם באמצע הזינוק שלו; כאשר פלנת'אר מטה את הסוסים בתנועה
חדשה, שגורמת לשני להחטיא את הקפיצה ולהתרסק על אבני המרצפת לצד הכרכרה הדוהרת –
ורגע קצר לאחר מכן, נגמר העיקול, והכרכרה צוברת תאוצה ומותירה את המארב מאחוריה.
היכל
הסופרים
הנוף
משתנה, כאשר הכרכרה מגיעה למפלס העליון ביותר של העיר; כאשר הרחק למטה, באור של
הבוקר הצעיר, נגלה נוף מרהיב של האגם ושל השדות הירוקים של וינטרמור והגבעות שלה,
עם ההרים הרחק באופק הצפוני.
המרכבה
עוברת – לאחר כמה מילים שנזרקות – שער שמור ביותר, ונוסעת לתוך מה שנראה כמתחם
יפיפיה של כרי דשא ירוק עם אגמים מלאכותיים קטנים, מפלים ופסלים לבנים יפיפיים;
כאשר פה ושם בוקעים מבנים הדורים קטנים ובינוניים – מלבד במרכז, ממש בראש המתחם,
שם נישא היכל יפיפיה עם גזוזטרת עמודי ענק בקדמתו, מעליה מפוסל סוס לבן אצילי עומד
על שתי רגליו האחוריות.
פלנת'אר
מצביע על פסל גדול של עלמה רוהירית שבידה אחת חרב ובידה האחת ספר, שקשור לשמו
המוזר של ההיכל: "מצולת סינבורג".
ארנדיס,
מתוך דמדומי המחלה שלה, תוהה מי האוויל שהחליט לכנות היכל במרומי ההר 'מצולה',
ופלנתאר נאנח ואומר שמדובר בידיד שלו, בעל דעות מקוריות למדי על תרגום שמות מהלשון
העתיקה של רוהאן.
פלנתאר
מספר לדמויות, שהיכל הסופרים – שליו ככל שיהיה במבט ראשון – נמצא כעת במאבק מר;
הנשיא הראשון של ההיכל, פייטן זקן שהספיק עוד לשיר לפני אביו של אולוף (קרי, סבו
של המושל הנוכחי) לפני למעלה מחמישים שנה, נאסף אל אבותיו בשיבה טובה לפני כמה
חודשים, וכעת החל מאבק מכוער בין סיעות שונות של מושכי עט על זהות המחליף העתידי.
כל
זאת, כאשר פלנתאר רומז כי הסיעה הנגדית, שעויינת מאד לו ולידידיו, מורכבת מכמה
כותבים או כותבות מפוקפקות של רומנים זולים וגסים – אבל מאחר והדמויות כמו גם
ארנדיס אינן כותבות ואינן שואפות לראשות ההיכל, נראה שהמלחמה הזו אינה נוגעת
אליהן; אגב כך, פלנת'אר מציין שהוא הזמין אליו להיום בערב חבורה של ידידים, כולם
'מושכים בעט' – כולל בת לעם דורין בשם ת'ילי בית-מכוש.
הכרכרה
עוצרת ליד מבנה קטן בן שתי קומות שמשמש את פלנתאר; ארנדיס מועלית לחדר בקומה
השניה, שמחובר לטרקלין קטן ונאה, והדמויות – עייפות כמעט עד כדי סכנת התמוטטות –
מקבלות חדרים הפונים לאותו טרקלין, וזוכות סוף-סוף למיטה נוחה ומנוחה ארוכה שמאד
הזדקקו לה.
כאשר
הדמויות מתעוררות, כבר הגיע הלילה הבא, והשמיים מחוץ לחלונות זרועים כוכבים.
ארנדיס ישנה שינה עמוקה, ונראית שלווה בהרבה מקודם, כאשר משרת מסביר לדמויות שמרפא
טיפל בה במשך שעתיים לפחות והצליח ליצב אותה, הגם שאמר שמעולם לא ראה 'מקרה אלים
כל-כך של קדחת צללים'.
מהקומה
למטה, לעומת זאת, עולים קולות עמומים – מסתבר, שפלנת'אר מארח שם את ידידיו
הסופרים, שעסוקים בהקראת קטעים מהיצירות שלהם ובויכוח מר עליהם, שלא פעם עולה
לטונים צורמים.
ברנש
בשם דורלאד, בעל קול מעט מאנפף ומלא חשיבות עצמית, מקריא קטע מפואמה על איאורל
הצעיר שהוא עובד עליה – שטף של חרוזים בשפה גבוהה שבגבוהות, עם מיני מונחים שהמציא
הפייטן, למשל:
"הך הסער הנישא, בהולם מצולת סלעים,
עז
כרעם מתגלגל, הו שעט, שעט סוסאים!"
דורלאד
לא לוקח ברוח טובה את ההערות שהוא מקבל מהאחרים, ומגן בחירוף נפש על בחירתו להשתמש
ב"סוסאים" כדי לתאר את פרשיו של איאורל הצעיר, בטענה שחובה להשתמש במילה
שהיא מעבר ל"פרשים" או "רוכבים" כדי לתאר את הקשר העמוק,
הכמעט רוחני, בין הרוהירים הקדומים לסוסים שלהם.
עד
מהרה, מתפתחת מריבה בין דורלאד לאורח אחר בשם גונתאר; לוחם ותיק לשעבר, גבר בעל
מידות וזקן אפור (כעת מוכתם למחצה ברוטב של התקרובת), שמלגלג על דורלאד בקולו
העמוק, ומעיר שאם היה מנסה לשיר כך במחנה של איאורל, אף אחד לא היה מבין אותו; איך
אפשר לכתוב על מעללים וקרבות בכזו לשון מלאכותית עד זרא, בלי לתאר או להבין איך
נראה מחנה כזה באמת – כולל הטינופת, הכלבים מתחת לשולחן, הזונות – שלא לדבר על הצורה
האמיתית בו נראה קרב שבו הדם ניתז לכל כיוון.
עד
מהרה, פלנתאר נדרש להתערב כדי שדורלאד לא יעזוב בסערה, והוא מזכיר לאורחיו שכולם
בעלי ברית, שמעוניינים למנוע מ"הצד השני של ההיכל" לתפוס את המושכות.
זמן קצר לאחר מכן, מתחילה תילי בית-מכוש להקריא פרק מהיצירה שלה, שכפי ששמעו
רומברינד וברנדטוין עוד מקודם, הספיקה להרגיז גמדים רבים; בדרך בה היא משתמשת
בתיאורי מקומות ושמות בקאזדול כדי לרקום עלילה בדיונית על מפקחת מכרות בשם גרדה,
שפותרת תעלומות פשע ורצח בקאזאד-דום, אי-אז בעידן השני.
תילי
מקריאה לחבריה מספר פסקאות, שמעבירות תיאור מציאותי מאד של העמודים הגדולים ליד
היכל דורין, ושל זר, בן-אנוש מת שנמצא קבור מתחת למפולת של אחד מהם; כולם סבורים
שהסוחר הזר שתה יותר מדי משקה גמדים חזק, ואז מצא את מותו בתאונת מפולת; והמפקחת
שסוקרת את הרגליים המבצבצות מהמפולת ורושמת בזכרונה פרטים, חושבת שזה "כמעט
משכנע"; אגב שהיא מחליפה דברי נימוס עוקצניים עם ראש גילדת האורגים, שתוהה
איך "בקושי נמצאה הגופה, וכבר את כאן".
ברנדטוין
מעקם את פניו וממלמל שלא היה מקריא לבנות שלו 'מעשה הבל כזה'. רומברינד חש רגשות
מעורבים יותר, אבל מסכים שעדיף היה גם לא לתת לאחיות הפוחזות שלו רעיונות מיותרים.
למטה, פלנתאר מעיר בבדיחות הדעת ש"ראש הגילדה הזה הוא חשוד ברור במעשה, כך
שאני מהמר שהוא בהחלט לא הרוצח האמיתי".
דורלאד,
לעומתו, מעקם את האף ומעיר משהו על גמדים, שכל-כך הרבה דורות הגבילו את הדמיון
שלהם בעיסוק בכריה וחפירה, עד ששכחו איך להתבונן למעלה, אל הנשגב והמפעים שבדברים;
רומברינד מסמיק מכעס למשמע הדברים (כאשר ת'ורודיר, לעומתו, עובד קשה על ריקון היין
המשובח מאדוראס שהחבורה קיבלה לטרקלין העליון - לטענתו אחר-כך, כדי שיוכל לשאת
השירה של דוראלד בלא להקיא), ות'ילי משיבה בעקיצה מתוחכמת, שלא ברור אם דורלאד ירד
לעומקה, או לא.
גילויים
חלקיים ומשימה חדשה
זמן-מה
לאחר מכן, פלנתאר מגיע אל הטרקלין של הדמויות בלוויית דורלאד הפייטן ותילי בית
מכוש. הוא מתנצל בחצי חיוך בעבור גונת'אר, ש"אינו מסוגל גופנית" להצטרף לביקור
(כלומר, הוא נותר שרוע שיכור בקומה למטה), "הגם שרצה מאד לפגוש את בנה המהולל
של ארנדיס, ולבחון כמה 'מסגולותיו החשובות באמת' (לדמויות יש תחושה שמדובר דווקא
ביכולת השתיה שלו).
במבט
ראשון, ת'ילי נראית כמו "דודה גמדה" שגם בקאזאד דום לא היו מזכים אותה
במבט שני; אבל היא מתבררת כגמדה שנונה בעלת עיניים חדות ותפיסה מהירה מאד; דורלאד
מתגלה כגבר רזה עם שתי ציצות של שיער לבן מעל ראשו, בעל תווי פנים חדים, שלא לדבר
על רוגז וקצר-רוח מאד; מסתבר שהוא זה שהיה פעם אלכימאי לפני שהתמסר לעט (והחבורה
מבינה כעת את הערתו של פלנתאר ממקודם, שיש הסבורים שהיה טוב יותר במקצועו הקודם),
ופלנתאר לוחץ עליו לבדוק את השיקוי שהביא ת'ורודיר – כאשר דורלאד אינו רוצה בכך גם
משום ש"הגיף את הדלת על חייו הקודמים", וגם משום שזמנו דוחק, והוא זקוק
לטיולים באור כוכבים להשראה כדי להשלים את הפואמה שלו לפני שאם המושל תפתח את
ההתמודדות על משרת נשיא ההיכל.
ת'ורודיר
מנסה לסייע לפלנתאר לשכנע את ידידו הרגוז בעזרת חנופה ומתק לשון, כאשר בצד השני של
הטרקלין, מתפתחת שיחה ערה בין תילי בית-מכוש לשני הגמדים של החבורה – רומברינד
וברנדטוין; מעבר להיכרות רשמית (תילי נראית חמימה יותר כלפי רומברינד, בעוד
שבפנייתה לברנדטוין, היא שואלת בקול צונן מעט יותר אם שלום המפקד שלו בטוב), מסתבר
שתילי הכירה בעבר את סבו של רומברינד ("זו היתה היכרות בלתי נשכחת"),
ושהיא כבר קיבלה את מכתבו של קלדואין הזקן וכבר החלה להכין את המטבח שלה לקראתו,
ולבשל מאכלים שהיא זוכרת שהוא אוהב, כמו חזרזיר ממולא בקישואי מעמקים מתוקים. תילי
טוענת בתוקף, שבישול הוא עיסוק שמצליל את המוח ומעניק השראה לא פחות מטיולים באור
כוכבים לסוגיו, ורומברינד מסכים עימה בכל ליבו.
ברנדטוין,
שזוכר את ההוראות החשאיות שקיבל מהמפקד שלו, מזמין את עצמו גם-כן לארוחה, ותילי לא
מתנגדת, באומרה "שדלת מטבחה תמיד פתוחה בפני כל גמד רעב".
בינתיים,
דורלאד בוחן באי-רצון את השיקוי, ומזעזע את ת'ורודיר באומרו שהרכיב העיקרי בשיקוי
הזה (כלומר, השיקוי שארנדיס שותה ממנו שוב ושוב) הוא דם – לא, לא דם של בני-אנוש
או משהו קרוב, ממש לא; כנראה דם של עוף מוזר מסוג כזה או אחר.
מעבר
לזה, וכמה רכיבים שגרתיים שנועדו לדאוג שהדם ישמר טרי, ועירוב צמחי צל שמשמשמים
כמעצים או בסיס למספר גדול של שיקויים מכל מיני סוגים, בעיקר כאלו שמשפיעים על
המחשבה או מעצימים אותה, דורלאד מזהה שרידים של אבקה ש"נראית לו דומה לחול
דרקון הראדרי, אבל היא בהחלט לא חול דרקון" – כי הגרגרים שלה כבדים וכהים
בהרבה, ויש בהם אדמומית מוזרה.
אלא
שכאן (ובעוד ת'ורודיר אחוז פלצות מהמחשבה על כך שאמו, שקודם דיברה על כוחות שאסור
להשאיר ללארלית' (שנחשדת כיצור ערפדי מזרעה של תורינגוות'יל), שותה בעצמה שיקוי
שמבוסס על דם עם רכיבים מפוקפקים אחרים), דורלאד מסרב להמשיך ולעבוד על השיקוי
מעבר לאבחנה הראשונית, באומרו שבזבז די מזמנו על הבלים, במקום לחרוז חרוזים.
(אגב
כך, מסתבר – באורח לא מפתיע – שהוא גם זה שבגללו ההיכל על ראש ההר מכונה 'מצולת
סינבורג' במקום 'נקרת סינבורג').
ת'ורודיר
ודמויות אחרות מנסות ככל יכולתן לשכנע את האלכימאי הרגוז להמשיך ולהשקיע מאמצים,
והוא מסרב בתוקף, עד שבסופו של דבר, הוא מסכים לעסקה לפיה ימשיך להשחית זמנו על
השיקוי והרכיבים שלו, אם ת'ורודיר יעשה בשבילו משהו:
דורלאד
מספר כי לפני כשנה, הפסיד באורח מזעים במיוחד בתחרות שירה לצעירה מפוקפקת וחסרת
כשרון (לטענתו) – "מהצד האחר של ההיכל" שהפרס בה היה מיניאטורה יפיפיה
מכסף טהור של סוסו של איאורל הצעיר – דבר שיש לו קשר רגשי עמוק אליו. דורלאד מאריך
בתלונות על השיפוט הלא הוגן של אם המושל, ש"הבת המצחקקת שלה מסתודדת עם
הסופרת-בגרוש ההיא".
מסתבר,
שפואמה מושקעת שכתב על חנוכת ההיכל הזהוב והקללה שנארגה באותו לילה[3], הפסידה
ל"שיר אהבים על שתי הדמויות הבנאליות ביותר בספר האדום" שכתבתה יריבתו
על איאוון ופאראמיר על חומות בתי המרפא; דורלאד מבקש מת'ורודיר שילך אל אותה סופרת
זולה, ברינסווית', וישכנע אותה לתת לו את סוס הכסף – אבל הוא מדגיש, שזה חייב
להיות בדרך חוקית לגמרי; הדבר האחרון שהוא צריך, זה שתעלה נגדו טענה שהוא גנב.
ת'ורודיר
וברינסווית'
מפלנתאר,
החבורה מבינה שברינסווית', שמבלה הרבה מהערבים שלה בבתי המרחץ המפוקפקים בצד השני
של ההיכל, היא אותה אישה מפוקפקת שנתקל בה בלילה הקודם במקרה, כאשר חמקה פנימה
חבולה לאחר ביקור בזירה של הורוף – אבל היתה הגונה מספיק כדי להזהיר אותו שידידתו,
הגבירה ארנדיס, התמוטטה ונראית כמוכה בקדחת נוראית.
החבורה
עושה את דרכה "לצד השני", ונחסמת בידי חבורה של צעירים מפוקפקים בפתח
מבני בתי המרחץ – מסדרונות נאים ומלאים באוויר מבושם ולוהט (אבל בלי ריח סחלבים
מפוקפק, לרווחת הדמויות).
לאחר
שיחת שכנוע קצרה, ודברי לעג (נראה שהחבורה זוהתה מיד ככאלו שבאו 'מהצד של הקשישים
הרגזנים והמרובעים של ההיכל'), אחת הצעירות הולכת לשאול את ברינסווית' – שאכן
נמצאת באותו לילה בתוך הקצף החם – האם היא מוכנה לקבל אורחים; וחוזרת עם תשובה
שברינסווית' מוכנה לפגישה – אבל רוצה לראות אך ורק את ת'ורודיר.
(כאן
מסתבר לת'ורודיר, שהשמועה עליו הממזר ('פרי העונה') שנכנס להלחם בזירה כשהוא מלווה
באמא שלו, עשתה לה כנפיים מרגיזות בחלקים של העיר).
רומברינד
מציע לת'ורודיר לנסות לשחד את ברינסווית' בהצעה לתכשיט מלאכת מחשבת של גמדים,
ומצרף כדוגמית סיכה שהוא עצמו יצר בסדנה, בפעם האחרונה שביקר בה.
ברינסווית'
אכן שקועה בקצף הלוהט והמבושם, עירומה כביום היוולדה; ממה שת'ורודיר מצליח לראות,
היא אישה צעירה, רחוקה מלהיות יפיפיה, אבל בהחלט לא כעורה; עם גוון שיער כהה בהרבה
ממה ששכיח בעיר; היא מדברת אליו בקול ספק מלעיג וספק מתפנק, כשהיא נהנית למדי לשחק
את 'הילדה הרעה'.
לצד
זאת, ת'ורודיר אכן לומד שהיא נפצעה לא מזמן וסובלת מחבורות מרגיזות, שטופלו בין
היתר בשמני מרפא ותחבושות ריחניות.
ברינסווית'
מקדמת את ת'ורודיר באמירה שהיא שמחה לפגוש את 'פרי העונה' המפורסם, והפעם באורח אישי
מאד; לצד הקול המתפנק והמשחקים שלה, ת'ורודיר מגלה שהיא פקחית מאד, וניחשה בקלות
שדורלאד (שמכונה בפיה 'פני יתוש' או 'יתושי הרגזן') שלח אותו כדי 'לבכות שוב על
הסוסון הטפשי ההוא'.
אגב
כך, היא מעירה שלמעשה, הספר האדום בכלל לא מעניין אותה, היום עוד פחות מאז, כאשר
כתבה את הפואמה ההיא על בתי המרפא, חצי מזה כדי ללמד את יתושי לקח – ואפילו אסור
היה לה להמשיך את השיר ולתאר את הזוג המאוהב במיטה כמו שרצתה. כיום, לעומת זאת,
היא בכלל לא בענייני הספר האדום, אלא כותבת יצירה ארוכה יותר על בחורה צעירה
וחמודה (שמשום-מה נראה שהיא די דומה לה עצמה) שמצאה צמיד מכושף עתיק שהפך אותה
לגיבורה מכושפת עם כוחות אדירים שמלמדת לקח את כל האבירים הזקנים והמקובעים.
היא
נשמעת משועשעת מאד, ונעשית פתיינית יותר ויותר, כשהיא שואלת את ת'ורודיר "איך
הוא ישכנע את הילדה הרעה הזו לתת ליתושי הבכיין את הסוסון הזה כדי שישן איתו על
הכרית... כי זה בטח הדבר היחיד שהיה איתו על הכרית בארבעים שנה האחרונות".
ת'ורודיר,
אחרי היסוס כזה או אחר, נעתר לה ובסופו של דבר "מצטרף אליה" במים
המבושמים. אלא שלאחר מעשה, מסתבר שזו בהחלט לא התמורה היחידה שברינסווית' דורשת
("טוב, סיימנו עם התענוג, עכשיו נעבור לעסקים")
היא
דוחה במשיכת כתפיים את הסיכה של רומברינד, ואומרת שזו מלאכת גמדים רגילה, מרובעת
וחסרת יחוד. אבל היא דווקא כן מעוניינת בתמורה שקשורה למלאכתו של אומן גמד... אבל
אחר לגמרי. ישנו ברובע הגמדים אומן בשם באנברי, שהיצירה שלו שונה משל הגמדים
האחרים ודווקא מוצאת חן בעיניה כי "היא משוחררת כזו, כמעט טריבאליסטית".
ברינסווית'
אומרת שתהיה מוכנה לתת ל'יתושי' את הסוס שלו, בתמורה למחרוזת של הגמד ההוא, רק
שהבעיה היא, שהיא לא אהובה ברובע הגמדים, ובאנברי בכלל לא מוכן לראות אותה. אם ת'ורודיר
החמוד והחברים הגמדים שלו ישכנעו את באנברי להסכים לקבל אותה וליצור לה תכשיט
חמוד, היא תתן את הסוס.
לצד
הדרישה, ברינסווית' כן מוכנה לתת לת'ורידיר "עצה בחינם" כאשר היא שומעת
את מקצת הסיפור שלו. היא אומרת שאם היתה במקום ת'ורודיר, ובתור מי שכבר הזדמן לה
לקנות חומרים לא חוקיים כאלו ואחרים בסמטת דרוגות', במקום לבחון את השיקוי, היא
היתה בודקת את הספק של ארנדיס – זה שהחנות שלו הפכה לבית מטבחיים בלילה הקודם.
כלומר, גם אם הוא מת, יש לו בוודאי ספקים או בני משפחה שיודעים מהיכן השיג את
האבקות והרכיבים שלו.
היא
ממליצה לת'ורודיר לחפש בארכיון המכס של העיר – כי גם בעלי עסקים שעוסקים בחומרים
מוברחים או כאלו שהשתיקה יפה להם, קונים גם חומרים חוקיים, וסביר להניח שיש עליו
מסמכים בגנזכים של המכס, שיכולים לכוון את החבורה לכיוונים מתאימים ולתת להם קצה
חוט.
בהמשך,
החבורה מתלבטת בין חזרה לרובע הגמדים והליכה אל האומן באנברי לבין חקירה בבית
המכס, ובסופו של דבר מחליטה, לאחר ויכוח, על האופציה הראשונה.
חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.